מסכת סנהדרין דף כ״ז עמוד ב׳

קתא דבורטיא בית יד של רומח:

כר' מאיר דכיון דחשידי אממון חשידי אעדות נפשות:

כל הראוי לדון כו' ומוקמא לה בחשודין:

אלא לאו רבי מאיר דאמר כיון שהוחשד לממון פסול לעדות נפשות הלכך לא משכחת לה כשר לנפשות דליהוי פסול לממון:

בפסול יוחסין דלנפשות בית דין מיוחסין בעינן כדתני רב יוסף (לקמן סנהדרין דף לו:) כשם שבית דין מנוקים בצדק שנאמר בצדק תשפוט כך ב"ד מנוקין מכל מום שנאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך:

דאי לא תימא הכי דגבי יוחסין קאי אלא בחשודין אוקמת ליה:

ראוי לדון דיני ממונות בתמיה והא דברי הכל פסול הוא:

אלא בפסול יוחסין קאי כגון גר וממזר דכשרין לדון דיני ממונות ופסולין לדון דיני נפשות:

ואלו הן הקרובין וכו' ובניהם וחתניהם ובניהם וחתניהם לא קאי רק אהנך קרובים דמפרש במתני' בהדיא כגון אחי אביו ואמו אבל אהנך דנפקי מכללא לא קאי כגון בניו וחתניו דידיה אינם פסולים להנך אי לאו הוו בכלל הנך קרובים דמפרש ותדע דהא בנו כשר הוא לאחי אביו לתנא דמתני' דהא הוי שלישי בראשון כדאיתא בגמרא (דף כח.) והקשה בקונטרס אמאי תנא חורגו הא נפיק מבעל אמו ואי לאשמועינן לבדו הא נמי פשיטא כדפ"ל דבניהם וחתניהם לא קאי אהנך דנפקו מכללא ותירץ דאין התנא חושש בזה דאכתי איכא שש קרובים דאתו מכללא ואפ"ה תני להו בהדיא כגון אחי אביו נפיק מכללא דאחיו ובנו וכו' וקשה ליתני נמי בן אחי אשתו כמו אינך ומיהו מחתנו איכא למימר דשפיר הוה (תני) [את] מוחתניהם דכ"ש דפסול לחמיו אבל מ"מ בן אחי אשתו קשה אלא נראה דכולהו איצטריכו אי משום אינהו גופייהו או משום בניהם וחתניהם והשתא הא ק"ל מחורגו וי"ל דתנייה לאשמועינן דהוי לבדו ולא בנו וחתנו ואע"ג דבניהם וחתניהם לא קאי אהנך דאתו מכללא כדפרישית מ"מ בחורגו איצטריך דסד"א כיון דחורגו כבנו ובן הבן פסול כדאיתא פרק יש נוחלין (ב"ב דף קכח.) אימא דה"ה בן חורגו קמ"ל ואפי' למר בר רב אשי דמכשר באבא דאבא דהיינו בן הבן איכא למימר דמהכא הוא דיליף לה אבל בן אחי אשתו לא צריך למהדר ולמיתנייה כלל כיון דמפיק הוא מכללא דאי לאשמועינן דהוא לבדו פסול ולא בנו וחתנו כמו בחורגו הא פשיטא דמהיכא תיתי ועוד דלא עדיף בן אחי אשתו מבן אחיו ובן אחיו ובניו וחתניו כשרין לו כדתני גבי כולהו ובניהם משמע ולא בני בניהם:

אלו הן הקרובים וחורגו לבדו פי' לא בנו ולא חתנו והקשה רש"י אמאי נקט חורגו הא נפיק מכלל דבעל אמו ואין לומר דנקטיה משום לבדו דאשמועינן דבנו כשר ולא נהירא דמהיכא תיתי טפי והא אמרינן דבניהם וחתניהם לא קאי אלא למבוארים דכתיבי במתני' ולא קאי אהני דנפקי מכללא שהרי בנו לאחי אביו כשר לתנא דמתני' דהוי שלישי בראשון כדאיתא בגמ' ותירץ רש"י דכולהו נמי אתיא מכללא כגון אחי אביו מכללא דאחיו ובנו בר מבן אחי אשתו דמפיק מכלל דבעל אחות אביו וחתנו נפקא מכלל דחמיו ואפ"ה תני להו שאינו מקפיד בזה ולא נהירא דא"כ אמאי לא הדר ותני הנך דאתו מכלל דבעל אחות אביו על כן נראה לומר דכולהו איצטריכא דאחי אביו אע"ג דאיהו גופיה אתי מכללא דבן אחיו מ"מ בנו וחתנו לא נפקי מכללא וכן אחי אמו ובעל אחותו אף ע"ג דבנו אתי מכללא (דבעל) אחי אמו מ"מ איהו גופיה לאו מכללא אתי ואתא לאשמועינן דבעל כאשתו וכן כולם איצטריכו אי משום אינהו גופייהו אי משום בניהם וחתניהם: (ז"ה הדבו"ר נראה לי מיות"ר)

סהדי חד אמר קמאי דידי גנב קבא דחושלא וחד אמר קמאי דידי גנב קתא דכורעיא אמר רב אחא בר יעקב הא ר' יוסי דאמר הוזם בדיני ממונות כשר בדיני נפשות וקיי"ל ר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי. א"ל רב פפי הני מילי היכא דלא סתם לן תנא כר"מ הכא סתם לן תנא כוותיה דתנן בראש השנה [בספ"ק] אלו הן הפסולין המשחק בקוביא ומלוי ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ועבדים זה הכלל עדות שאין האשה כשרה לה אף הן אינן כשרין לה. מני הא אילימא ר' יוסי והא איכא עדות דדיני נפשות שאין האשה כשר' לה ואלו כולן כשרין לה דהא ר' יוסי [אמר] כל מי שפסול מחמת ממון כגון אלו הגזלנין והחמסנין וכיוצא בהן כשר הוא בדיני נפשות אלא לאו משנה זו ר' מאיר דאמר אפילו מי שפסילותו מחמת ממון פסול הוא בכל התורה כולה וזו ששנינו במסכת נדה פרק בא סימן כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות ויש ראוי לדון דיני ממונות ואין ראוי לדון דיני נפשות. אוקימנא בפסול יוחסין כגון ממזר וגר שכשירין לדון דיני ממונות ואין ראוי לדון דיני נפשות דבעינן ונשאו אתך בדומין לך:

מתני' אלו הן הקרובין אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו כו'. א"ר יוסי זו משנת ר' עקיבא אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו וכל הקרוב לו באותה שעה כו'. מנא הני מילי דת"ר לא יומתו אבות על בנים מה ת"ל אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו אלא מה ת"ל לא יומתו אבות על בנים לא יומתו אבות בעדות בנים ובנים לא יומתו בעדות אבות כגון עשו ויעקב לא יומתו בעדות אליפז וראובן ולא ראובן ואליפז בעדות עשו ויעקב אשכחן עדות אבות לבנים ועדות בנים לאבות וכ"ש יעקב ועשו להדדי שעדותן בטלה.

המשנה הרביעית וענינה לבאר החלק השלישי בענין פסולי עדות שמחמת קורבא ואמר על זה אלו הן הקרובים וכו' צריך שתדע ששלשה מיני קורבא הם קורבא הבאה מצד האב וקורבא הבאה מצד האם וקורבא הבאה מצד אישות ואין פסול מן התורה אלא קורבא שמצד האב שהם הראויים לירש ושאר הפסולין מדברי סופרים ודרך פסול הקורבא הוא על שני פנים או בירידה ועלייה כגון אב אצל בן וכן אצל בן הבן וכן אח אצל בן אח ובהפך או במדרגה שוה כגון אח אצל אחיו ובן אח אצל בן אח וכל כיוצא באלו וענין פיסולם נחלק לשלשה ענפים והם ראשון בראשון ראשון בשני שני בשני ראשון בראשון כשני אחים זה עם זה או האב ובנו ראשון בשני האח עם בן אחיו או הנכד עם זקנו שני בשני בני האחים זה לזה וכל שמכאן ולמטה כגון שלישי בשלישי כגון נכדו של ראובן עם נכדו של שמעון או שלישי בשני כגון נכדו של ראובן עם בנו של שמעון או אפילו שלישי בראשון כגון נכדו של ראובן עם שמעון כולם כשרים וביוצאי ירכו אחר שאב ובנו נקראים ראשון בראשון דור רביעי נקרא שלישי בראשון ונמצא ראובן כשר לאברהם שהוא רביעי לו אבל יעקב הוא אצלו שני בראשון ויש חולקין לפסול בכל יוצא ירך עד סוף כל הדורות ואין הדבר כן וכבר כתבנו דבר זה בבתרא פרק נוחלין והרבה גאונים כתבו ששלישי בראשון כשר מן התורה ופסול מדברי סופרים ולזה הסכימו רבינו האיי ורבינו חושיאל ורבינו חננאל בחבוריהם אלא שגדולי הפוסקים והמחברים כתביה כשיטתנו ואחר שהקדמנו לך שהקורבא מצד האם בכלל פסולי עדות יש לך לידע שהאחים מצד האם אף הם נקראים ראשון בראשון ובניהם שני בשני על הדרך האמור וכן אח ואחותו ראשון בראשון ובניהן שני בשני וכן האב עם בתו או האם עם בנה כולם ראשון בראשון וכן שתי אחיות שהן ראשון בראשון אלו היו בתורת עדות הרי בניהם שני בשני וכן כל המדרגות על הדרך האמור:

ונמצא שהקדמנו דרך כלל דין קורבא שמצד האב ודין קורבא שמצד האם וכבר ייעדנו בענין זה חלק שלישי והוא קורבא שמצד האישות והיא בשני פנים אם שאין שם קורבא באה מצד אישות אלא מצד אחד כגון קורבת יעקב ללאה או של לאה ליעקב אם שקורבת האישות שם משני הצדדין כגון בעלי אחיות או בעלי קורבות וענין פסול קורבות אלו הוא מפני שהאשה כבעלה והבעל כאשתו וכל שאני פסול לו כך אני פסול לאשתו מפני שהיא כבעלה וכל שאני פסול לה כך אני פסול לבעלה שהבעל כאשתו ומעתה האיש עם אשתו הרי הוא כגוף אחד ואינו מעיד לבנה שהוא לו ראשון בראשון על הדרך בעצמו שהוא ראשון בראשון לאשתו ולא לאשת בנה ולא לבתה ולא לבעל בתה וכן פסול לאביה ולאשתו ולאמה ולבעלה שכלם ראשון בראשון וכן שנים שנשאו אמה ובתה הם ראשון בראשון וכן בעלי שתי אחיות אבל בעלי שניות אע"פ ששני בשני פסול אלו כשרים זה לזה שאין דנין קורבא הבאה בדרך אישות משני הצדדין אא"כ הן ראשונים משני הצדדין כגון בעלי שתי אחיות או בעלי אשה ובתה או שיהא בה מיהא ראשון מצד אחד כגון שהם בעל ראשונה בבעל שניה כגון בע"ה של רחל בבעלה של דינה ואף בזו השניה שיטת רבני צרפת מכשרת כמו שיתבאר בגמ' ומ"מ סתם משנתינו מבורר כדברינו:

וכן קורבא הבאה מצד אישות אין אומרין שיהא בנו קם תחתיו לפסול עדות לומר שיהא בן הבעל פסול לבן האשה שאין בו צד קורבא כלל שכל שאני פסול לו מפני שהוא בעל קרובתי הריני מעיד לשאר קרוביו כגון בנו ואחיו וכן כל שאני פסול לה מפני שהיא אשת קרובי הריני מעיד לשאר קרוביה וכל כיוצא בזה שאין בקורבת אישות קורבה אלא מקרובי האיש לאשתו ומקרובי האשה לבעלה אבל לא מקרובי האיש לקרובי האשה כמו שכתבנו וזו היא אחת מקולי קרובת אישות על שאר הקורבות:

ויש בה קולא אחרת אף בקורבת קרובי הבעל אצל האשה או בקורבת קרובי האשה אצל הבעל והוא שהחורג אינו נפסל אלא לבדו כמו שיתבאר אבל לא בבנו וחתנו ואע"פ שבנו של חורג אצל אשתו של זה ראשון בשני וכיוצא בו אתה פוסלו בבן אחיה שהוא גם כן אצלה ראשון בשני שאמרו חכמים שאין קירוב הדעת מתפשט מצד אישות בחורג ביתר ממנו וי"א שכן הדין באבי אביה ובאותן שהם על מדרגה זו ואע"פ שהבעל כאשתו לגמרי להיות ראשוניה ראשונים לו ושנייה שניים לו שמא לא נאמר אלא באחיה ואחותה שהם בזמן אחד וגדלים כאחד אבל בנו של חורג ברוב הפעמים כבר נזדקן האישות ובטל חנו ואין קורבת הדעת מצויה שם ואף חורג עצמו אין דעתו מתקרבת לו כל כך ודיו שנעשה אצלו הבעל כאשתו להיות שניהם ראשון בראשון ולהיות ראשוניה שניים לו ושנייה שלישיים לו וכן הענין לדעת זה באבי אביה והדומים לו שלא דנו חכמים אלא מה שהוא נראה להם להיות קורבת הדעת מצוייה ביניהם ויש חולקין לפסול באבי אביה ומקל וחומר שהרי פסול הוא לבן אחי חמותו ולאחי חמיו כמו שיתבאר וכל שכן באבי חמיו ומ"מ באב בעל האם כשר שאינה מתפשטת אלא מבעל האם לחורג ומן החורג לבעל האם:

ומעתה נתחיל בבאור המשנה והוא שאמר אלו הן הקרובים אחיו אחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וגיסו וחמיו הם ובניהם וחתניהם וזה שאמרו בבניהם וחתניהם על כלם הוא אומר כך ומ"מ אי אתה יכול לפרשו בכלם על דרך אחת כמו שיתבאר לך בפרטים ומעתה צריך שתפרש את כלם כל אופני ההקדמה שהקדמנו אחיו כגון ראובן לשמעון או שמעון לראובן שהם ראשון בראשון והרבה נתקשה לראשונים האיך לא שנה אביו ובנו ואם מפני שבאים מקו"ח הרי כשאתה מעיין בפרטים אתה מוצא הימנה הרבה שהם באים בקו"ח עד שבתוספות תירצו שלא מנה אלא את שבאים לידי הכשר אבל אב ובן לעולם פסולים וכמו שאמרנו בבתרא פרק נחלה מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הלכתא כוותיה והוא הדין לכל הדורות ומ"מ גדולי הפוסקים כתבו שלא נתבטלו דברים אלא בדור שלישי שהוא שני לו אבל משם ולהלן לא כמו שהקדמנו ולענין הקושיא נראה שלא חשש למנות אלא אותם שבאו מכח דרשא אבל אבות ובנים דבהדיא כתיבי כדכתיב לא יומתו אבות על בנים לא חשש למנותם והתחיל באחים שהם ראשון בראשון ובניהם הן זה לזה שהם שני בשני הן אחד מהם לאחי האב שהם שני בראשון ומ"מ לא נשנית בכאן אלא לעדותו אצל אחי האב ולדין שני בראשון:

וחתניהם חתנו של ראובן לשמעון ושל שמעון לראובן שהם ראשון בשני או שני בראשון מצד אישות הא חתניהם זה לזה הם בעלי שניות וכשרים זה לזה כמו שהקדמנו:

אחי אביו כגון שמעון חנוך והוא ראשון בשני ובניהם אתה צריך לפרש בנו של שמעון לחנוך שהוא שני בשני אבל לא בנו של חנוך לשמעון שהרי שלישי בראשון הוא ואתה מפרש אחי אביו ובנו של אחי אביו שהוא לו שני בשני וכן בחתניהם חתנו של שמעון לחנוך שהוא בעל שניה של חנוך ואל תתמה אחי אביו למה הוזכר והרי היה בכלל אחיו הוא ובנו אין זו שאלה שהתנא מונה הקורבות על הסדר או שמא מנאן מצד בניהם או חתניהם שכולן הוצרכו או משום גופן או משום בניהם או משום חתניהם חוץ מחמיו כמו שנבאר וחוץ מבעל אמו ששאלוהו בגמרא כמו שנבאר:

אחי אמו הוא ובנו וחתנו על הדרך האמור באחי אחיו:

גמרא אלו הן הפסולין כו' והעבדים זה הכלל כו' בדפוס חדש מחקו הכא מלת עבדים ע"פ דברי התוספות לעיל במתניתין דהכא וטעות בידם דבהך מתני' דפ"ק דר"ה שפיר גרסינן והעבדים כמ"ש התוס' שם וק"ל:

בפירש"י בד"ה לבדו ולא בנו וחתנו כו' וכן כולהו כי מעיינת בהו משכחת להו בהדיא בר מבן אחי אשתו וכו' וחתנו כו' עכ"ל עיין על ביאור דבריו בפי' דברי התוס' שכתבו לקמן:

תוס' בד"ה ואלו הן הקרובים וכו' בניהם וחתניהם לא קאי רק אהנך דקרובים כו' עכ"ל פירוש לדבריהם כגון אחי אביו דתנא בהדיא במתני' ועלה קאי בנו וחתנו של אחי אביו דה"ל שני בשני אבל על בן אחיו דאתא מכללא דאחי אביו דאני לו בן אחיו לא קאי בנו וחתנו דה"ל בן בן אחיו שלישי בראשון ומ"ש עוד אי לאו דהוה בכלל הנך קרובים דמפרש תדע כו' ר"ל כגון בעל אחותו דמכללא ואני לו אחי אשתו דעל כלליה שפיר מצי קאי בנו וחתנו דה"ל בן אחי אשתו דמפרש במתני' פסולים מכלל דבעל אחות אביו ואני לו בן אחי אשתו ודברי מהרש"ל בזה אינן מבוררין כל הצורך ודו"ק:

בא"ד דאכתי איכא שש קרובים דאתו מכללא כו' עכ"ל במהרש"ל נמחק שש ומוגה שלש ונ"ב נ"ל להגיה שלש כי שש לא יתכן כו' ואלו הן הג' שמיותרין לגמרי אחי אביו כו' ואחי אמו כו' ותו מיותר בעל אחות אמו מכלל גיסו ובנו ואע"פ שגיסו כו' עכ"ל ע"ש דבריו תמוהים הם שכתב בעל אחותו אינו מיותר שהוצרך לשנותו ללמוד מבנו של בעל אחותו אחי אמו ואע"ג דגוף הדין של בעל אחותו הוא מיותר הוצרך לשנותו משום בנו דעליה קאי וכה"ג כתב גבי גיסו ואם נחתי התוספות הכא בקושייתם להכי דאע"ג דאינהו גופייהו לא צריכי מ"מ צריכי משום בנו א"כ מאי קשיא להו נמי מאחי אביו כיון דאיכא למימר נמי הכי אע"ג דגופייהו לא צריכי משום בנו וחתנו אצטריכו וכן י"ל באחי אמו ובבעל אחות אמו וכמ"ש התוס' לקמן בתירוצם אבל ע"כ אית לן למימר השתא אכתי ודאי לא אסקי אדעתייהו לומר כן גם יש לתמוה לפי דבריו לא נאמר מיותר רק על גופי הפסולים אבל על יתור של בנו מאחד מהפסולים כגון בנו של אחי אמו אתא מכללא דבעל אחות אביו ובנו לא הוי יתור דאל"כ אף לפי דבריו ה"ל ד' מיותרים ורש"י הביא גם יתור זה בפירושו וע"ק לפי דבריו בעל אחותו לא הוה בכלל המיותרים והתוספות כתבוהו לקמן גם אחר שכתבו לתרץ ג' המיותרים כתבו וכן כולם אצטריכו ולפי דבריו הרי לא היו מיותרים רק ג' שזכרו ומאי שוב וכן כולם דמשמע שיש עוד מיותרים חוץ מהג' שזכרו וע"כ הנראה לקיים כל נוסחות הישנות בתוספות שכתבו דאיכא שש קרובים כו' לא פחות ולא יותר דבמתני' קתני כ"ז פסולים דהא קתני ט' אבות דאתיא מתני' כר' יהודה ובכל אב קתני גביה בנו וחתנו וכאילו נשנו הכ"ז פסולין מפורש בכל אחד כדמוכח בגמרא דפריך אבנו דבעל אמו ל"ל היינו אחיו ומעתה לפי קושייתם השתא בכל חדא מהנך שש קרובים דאתו חד מכלל חברתה בין איהו גופיה בין בנו בין חתנו קשיא להו דלא ליתני או גוף הדין אף שהוצרך לשנות בנו וחתנו כגון באחי אביו דאיהו גופיה אתי מכללא דבן אחיו וכן בהיפך באחיו שהוצרך גוף הדין בנו לא איצטריך דאתי מכללא דאחי אביו וכן בכולם ולפי שיבררו לך הדברים גם לפי תירוצם שכתבו דכולהו איצטריכו אי משום אינהו גופייהו אי משום בניהן וחתניהן אכתוב לך לפרט הכ"ז פסולין שנשנו כאן ודאתא מכללן ושהן ששה דאתיין חדא מכלל חברתה לא פחות ולא יותר והוא ששנינו:

אחיו ואני לו אחיו א בן אחיו ואני לו אחי אביו. א חתן אחיו ואני לו אחי חמיו. א אחי אביו ואני לו בן אחיו. א בן אחי אביו ואני לו בן אחי אביו. חתן אחי אביו ואני לו בן אחי חמיו. ב אחי אמו ואני לו בן אחותו. ב ג בן אחי אמו ואני לו בן אחות אביו. ג חתן אחי אמי ואני לו בן אחות חמיו. ד בעל אחותו ואני לו בן חמיו:

ד ב בן בעל אחותו ואני לו בן אחי אמו ב חתן בעל אחותו ואני לו אחי חמותו. בעל אחות אביו ואני לו בן אחי אשתו. ג בן בעל אחות אביו ואני לו בן אחי אמו. ג חתן בעל אחות אביו ואני לו בן אחי חמותו. ה בעל אחות אמו ואני לו בן אחות אשתו. ה בן בעל אחות אמו ואני לו בן אחות אמו. חתן בעל אחות אמו. ואני לו בן אחות חמותו. בעל אמו ואני לו חורגו. בן בעל אמו ואני לו אחיו מן האם. חתן בעל אמו ואני לו אחי אשתו מאם. חמיו ואני לו חתנו. ד בן חמיו ואני לו בעל אחותו. ד ו חתן חמיו ואני לו חתן חמיו. ו ו גיסו ואני לו גיסו. ו ה בן גיסו ואני לו בעל אחות אמו. ה חתן גיסו ואני לו בעל אחות חמותו. הרי לך ראה והבין לפי האותיות שרמזתי לך הא' דאחי אביו אתי מכללא דבן אחיו וכן בהיפך דבן אחיו אתי מכללא דאחי אביו:

הב' אחי אמו אתי מכללא דבנו של בעל אחותו וכן בהיפך כו':

הג' בנו של אחי אמו אתי מכללא דבנו של בעל אחות אביו וכן בהיפך כו':