מסכת סנהדרין דף י״ט עמוד א׳

ואין עשה יבמה יבא עליה (דברים כ״ה:ה׳):

ביאה ראשונה דייבום מקיימא מצות עשה ביאה שניה לאו מצות יבום הוא:

ומן המקדש לא יצא בכהן גדול אונן כתיב (ויקרא כא) דהא כתיב לעיל מיניה לאביו ולאמו לא יטמא:

מקדושתו לא יצא כלומר יעשה חיזוק לדבריו שלא יגרום לצאת מקדושה וליטמא:

מרריה מרירות לבו:

משוח שעבר כגון שאירע בו פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו וכשעבר פסולו של ראשון חוזר לעבודתו ושני קרא ליה משוח שעבר:

חלשה דעתיה דכהן גדול:

חדי בי שמח באבלי:

היינו סגן היינו ממונה וליכא למימר דהיינו משוח שעבר דפשיטא דלא מיקרי ממונה והר"ר יעקב בר' יהוצדק פירש דמשמע ממתני' גם כשהוא מתנחם מאחרים דממונה ממצעו ומוסיף הוא כל העם אומר לו וכו' ובבריי' וקאמר משוח שעבר לא אתי גביה:

ושמע מינה אבלים משמאל וכו' פירוש דתנן ממצעו בינו לבין העם בברייתא קתני ראש בית האב ואבלים משמאלו וכל העם אלמא שיהו העם ראשונים משמאלו ואם כן האבלים היו משמאל העם:

אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותו וא"ת וכי איך יכול לדון והא אמרינן לעיל אין מושיבין מלך בסנהדרין משום דכתיב לא תענה על ריב וי"ל דהכא מיירי דוקא לדון דיני ממונות דלא איכפת לן אם לא יוכלו לענות אחריו כדאמרי' (לקמן סנהדרין לב:) דיני ממונות מתחילין מן הגדול ומיהו קשה דאפילו דיני נפשות נמי אשכחן כדכתיב (שמואל א כ״ה:ל״ה) ויחגור [גם] דוד [את] חרבו דהא לקמן (סנהדרין דף לו:) ילפינן מיניה דדיני נפשות מתחילין מן הצד וכיון שהיה חושב דוד עצמו למלך היאך היה דן עמהם וי"ל כיון שהיה אותו הדין לכבודו על שמרד נבל בו לא היה לו בושת אם ידברו האחרים לפניו אבל בשאר מלכי בית דוד ודאי אין דנין דיני נפשות כדפרישית:

ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך ואם תאמר והא אמרינן התם אפי' ת"ח א"צ לעמוד משום דהאי עשה והאי עשה ועשה דכבוד תורה עדיף כדאמר בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל: ושם) וכיון דחכם אינו צריך לעמוד כ"ש מלך דטפי עדיף מלך מת"ח כדקאמר לקמן דאפי' למ"ד הרב שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך וכו' וי"ל דודאי עשה דכבוד תורה עדיף וא"כ אעפ"י שאין ת"ח היה צריך לעמוד ינאי היה צריך לעמוד והאי דת"ח יכול למחול על כבודו משא"כ מלך הוא משום קרא דקאמר שום וגו' שתהא אימתו עליך כי כבודו בא לו משום דמצות המקום כך הוא ואין יכול להפקיע מצות המקום אבל ת"ח תורתו דיליה ויכול למחול היטב על כבודו דשלו היא כדאמרי' במס' ע"ז (דף יט.) בתחלה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנאמר אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה:

ינאי המלך עמוד על רגליך וכו' והא דאמרינן פרק שבועת העדות (שבועות דף ל. ושם) שאם רצו להושיב שניהם מושיבין דאינו אסור אלא אחד עומד ואחד יושב ואם כן לא היה המלך צריך לעמוד ובלבד שישב אותו שכנגדו וי"ל דדיני נפשות שאני אי נמי הכא הוי קבלת עדות וקבלת עדות כשעת גמר דין ובשעת גמר דין אמרינן פרק שבועת העדות (שבועות דף ל: ושם) דברי הכל דיינים בישיבה ובעלי דינין בעמידה ואם כן יש ליזהר כשב"ד מושיבין שני בעלי דינין שלא ישבו בשעת קבלת העדות ולא בשעת גמר דין דשעת קבלת העדות כמו גמר דין חשוב:

זה שבארנו במשנה בכהן גדול שאינו מייבם שהרי אסור הוא באלמנה לא סוף דבר ביבמה מן הנשואין אלא אף מן האירוסין ושמא תאמר אם אמרו בנשואין וכן הדין שאין עשה של ייבום דוחה לא תעשה של אלמנה ועשה של בתולה אלא מן האירוסין יבא עשה של ייבום וידחה לא תעשה של אלמנה הואיל ובתולה היא תירצו בכאן גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ולא ביאה ראשונה דווקא שהרי אין בתולה מתעברת מביאה ראשונה וודאי מצות יבום בביאה הראויה להתעבר היא אלא פירושו מביאה ראשונה הראויה להתעבר ואילך ושמא תאמר אף כל יבמה מביאה ראשונה ואילך אין בה מצות ייבום אינה כן שהתורה התירה איסור אשת אח במקום יבום אבל לאו האמור בכהן גדול לא הותר במקום יבום אלא שאנו באין להתירו מכח עשה דוחה את לא תעשה ובביאה שניה אין בה עשה:

כל שחושב בעצמו שחברו סובר עליו שהוא שמח באידו מדרכי המוסר שלא להתראות לפניו בשעת קלקלתו צא ולמד ממה שנאמר כאן שמשוח שעבר אינו בא אצל כהן גדול בשעה שמת לו מת ואמרו הטעם דלמא חלשא דעתיה ואמר מיחדא חדי לי וכן לכל כיוצא בזה:

כשנתמנה כהן גדול ממנין כהן אחר תחתיו להיות לו למשנה והוא הנקרא סגן והוא הנקרא ממונה וכל שאירע פסול בכהן גדול ביום הכפורים הוא קם תחתיו ומה שאמרו בגמ' סוטה פרק משוח מלחמה מ"ב א' שהסגן אינו ממונה פירושו שאינו ממונה לדבר אחר אלא לשמש תחתיו:

לעולם תהא אשה נזהרת בכל כחה שלא להכשיל את עצמה בפריצים ושלא להכשיל הפריצים בעצמה בכל צד שאפשר לה להזהר בכך התקין ר' יוסי בצפורי שלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה קטן אחריה אלא לפניה או בצדה לא לאחריה משום מעשה שהיה שגנבוהו פריצים מאחריה ונתנהו בבית וכשהחזירה פניה התחילה צועקת ובוכה ובא אחד מהם ואמר באי ואראנו לך ונכנסה אחריו ואנסוה וכן התקין שכשהנשים נכנסות בבית הכסא שבשדות שאי אפשר להם לנעול להם מבפנים יהו מספרות זו עם זו ומשמיעות קולן על איזה צד כדי שאם ירצו בני אדם ליכנס ירגישו בקולן וירתעו לאחוריהם ולא יבואו לכלל יחוד:

כבר בארנו במסכת ברכות ובשאר מקומות שבשעה שהאבלים והעם חוזרין מבית הקברות העם מקיפין אותו שורות שורות לנחמו שורה אחר שורה ואותם הסמוכים לאבל להשמיע דברי תנחומין לו ולאביליו נקראים שורות פנימיות ושאר השורות נקראות שורות חצוניות ושורות אלו לימד עכשו שאין שורה מהם בפחות מעשרה ואין האבלים מן המנין ויש מקומות שהאבלים עומדין והעם עוברין שורה שורה ומדי עברם מנחמין את האבל ויש מקומות שהאבלים עוברין והעם עומדין ומ"מ ברוב מקומות אלו ואלו עומדין אלא שבכהן גדול הבא לנחם הוא עובר והם עומדים וכשבא להתנחם הוא עומד והם עוברים וכל שאלו עוברים ואלו עומדים האבלים לעולם לשמאל המנחמים והמנחמים אומרים להם תנוחמו ואח"כ הולך לביתו:

מה שכתבנו במלך שאין דן ואין דנין אותו פירושו במלכי ישראל אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן שנאמר דינו לבקר משפט אם לא היו דנין אותם אף הם לא היו דנין את האחרים מטעם התקוששו וקושו ואף במלכי ישראל לא אמרוה אלא ממעשה שהיה בינאי המלך שדנוהו וקלקל בהם את השורה ואעפ"כ כל שבאיסורין דנין אותו אף במלכי ישראל שהרי ינאי המלך עצמו אחר מעשה זה פסלוהו לכהונה כמו שהתבאר בשלישי של קדושין וי"מ שאותו מעשה האמור שם קדם לזה האמור כאן שאע"פ שהקפיד על אותו ענין מפני שעשאוהו חלל לא היו סבורים עליו שיקפיד בדין עבד כנעני שלו:

כל שהרג שורו או עבדו הכנעני את הנפש דנין אותו בסנהדרין כמו שבארנו שאף אלו בכלל דיני נפשות הם וצריך שיבואו הבעלים לבית דין ויעידו עדים לפניהם שנאמר והועד בבעליו יבא בעל השור ויעמוד על שורו וכך שמעידין עליו צריך הוא לעמוד לפני הבית דין עד שיעידו בו וכן העדים מעידין מעומד שנאמר ועמדו שני האנשים ובעדים דברה תורה כמו שיתבאר במקומו:

גמ' דכתיב בית דוד עיין בשער המלך פ"ה מהל' יס"ת ה"ה שהביא דברי השיטה מקובצת מה שכתב בזה בשם תוספת הרא"ש:

תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ וּנְדוּנֶנּוּ נראה לי בס"ד הכונה אל תתנו עיניכם במלכותו וכבוד עושרו אלא 'תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ' בגופו שאין לא יתרון בגופו על שאר אדם על כן אנחנו נדון אותו כשאר אדם ולא נחניף לו. או יובן 'תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ' בשמו דאתרמי לקמן ששמו יַנַּאי [71] כמנין שלנו שאנחנו שבעים ואחד וראוי לנו להיות כנגדו ולא נחשוב אותו עליון ועטרה עלינו כדי שנחניף לו. או 'תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ' בשמו ששמו יַנַּאי שהוא אותיות אַיִן דנחשוב אותו כאין ולא נחניף לו.

אָמַר לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח יַנַּאי הַמֶּלֶךְ, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בְּךָ! (שמות כא, כט). יש לדקדק סגי לומר עֲמֹד ובודאי שיעמוד על רגליו? ונראה לי בס"ד לומר שלא עמידה שיש בה סמיכה דנמצא אין אתה עומד על רגליך כי מן הדבר שצריך עמידה אסור לסמוך עצמו על דבר אחר. ומה שאמר לו 'לֹא לְפָנֵינוּ אַתָּה עוֹמֵד, אֶלָּא לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אַתָּה עוֹמֵד' הא דנקיט לשון זה ולא אמר לפני הקדוש ברוך הוא או לפני האלקים כדנקיט קרא אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ־ל (תהלים פב, א), נראה לי בס"ד לרמוז לו שכל דיין שדן דין לאמתו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית (שבת י.) לכך אמר 'לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם' שזכר בריאת העולם בדבריו ורצונו לומר אנחנו חייבים לדקדק בדין אמת כי המדקדק נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית וממילא משמע דהמקל בדין אמת פוגם פגם גדול.