דף ביאור

מסכת מכות דף י״ט עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מכות דף י״ט עמוד ב׳

מסכת מכות דף י״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־373 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

הניחא למאן דאמר כו' פלוגתא היא באיזהו מקומן:

רישא במעשר שני טמא וקאכיל ליה בירושלים בלא פדייה:

ה"ג והיכן מוזהר על אכילה שלא יאכלנו בטומאה איני יודע ת"ל לא תוכל וגו' כך היא שנויה בסיפרי וכשקבעוה כאן לא הספיקו לגומרה עד דאקשי גמרא טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ וגו' ומוקמינן לה ביבמות. במעשר מדכתיב כי אם רחץ הא רחץ טהור דטבל ועלה אוכל במעשר: (רבינו גופו טהור ויצאה נשמתו בטהרה לא פירש יותר מכאן ואילך לשון תלמידו ר' יהודה בר' נתן.): כך הוא לשון הברייתא (כלומר) איני יודע להיכן מוזהר לכך תלמוד לומר לא תוכל וגו' והש"ס לא שביק ליה לאסוקי מילתיה אלא קדים ופריך ומתמה אמאי קאמר איני יודע הא טומאת הגוף בהדיא כתיבא נפש אשר תגע בו כו' לא יאכל מן. הקדשים כי אם רחץ בשרו במים ואמרינן ביבמות דהאי קרא במעשר שני קאמר דטבל ועלה אוכל כו':

ולהלן הוא אומר בבכור בעל מום (שנפדה) בשעריך תאכלנו ולעיל מיניה כתיב כי יהיה בו מום:

אפילו טמא וטהור דאע"ג דאסור בגיזה ועבודה כדאמרינן (בכורות דף טו.) בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלביך בשר ולא חלב אפי' הכי טמא וטהור אוכלין אותו בקערה אחת דנאכלים בטומאת הגוף ובטומאת עצמן דכיון דטמא אוכל בהן היינו בטומאת הגוף אוכל הטהור וכשהטהור אוכל עמו לאחר שנגע בו היינו טהור אוכל טומאת עצמו שאכל את הטמא:

האי טמא דשראי לך התם בבכור בעל מום דכתיב ביה בשעריך הכא גבי מעשר לא תוכל והיינו לא תוכל לאכול בשעריך כלומר אי אתה רשאי לאכול מעשר שני בתורת בכור שכתוב בו בשעריך דבעל מום דבכור נאכל בטומאת עצמו ובטומאת הגוף וזה אסור:

ומנלן דבר פדייה הוא מעשר שני שנטמא דמדקאמר במתני' שלא נפדה מכלל דאי בעי פריק ואפילו בירושלים דאע"ג דמעשר שני טהור אינו נפדה בירושלים דכתיב כי ירחק ממך ונתת בכסף בריחוק מקום אתה פודה ולא בקירוב מקום (קדושין דף נו):

ואין שאת אלא אכילה והכי קאמר קרא כי ירחק ממך שיהא מעשר טהור חוץ לירושלים או אפילו הוא בירושלים אלא שאי אתה יכול לאוכלו שנטמא ונתת בכסף:

ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Makkot 19b · Sefaria · CC0

תוספות

רישא במעשר שני טמא וגברא טמא או או קאמר דבחדא מינייהו לקי: הוא בפנים ומשאו מבחוץ מהו אמר ליה כי ירחק ממך המקום ממך ממלואך. כך גירסת הקונטרס וי"ג ממך לחודיה כלומר ממך גופך והרי גופו בפנים וקשה על זה דאם כן אדם שגופו בירושלים ופירות מעשר שני שלו בעירו א"כ לא יוכל לחללם כיון שגופו בירושלים וזה אינו דעד כאן לא מיבעיא ליה לרב פפא אלא בדנקיט קניא ואי לא קניא מודה דיכול לפדותם אע"ג דגופו בפנים כיון שהפירות חוץ לירושלים והוא נותן טעם דהא קרינן בו לא תוכל שאתו אף בגופו בפנים ושמא איכא למימר דשבקיה לקרא דממך דמשמע מגופך דאיהו קא דחיק ומוקמי אנפשיה היכא דלא שייך שם לא תוכל שאתו שאינו מחוסר טעינה כזה שהוא על כתפיו ורב פפא מיבעיא ליה בקניא כך נראה למשי"ח אבל על גירס' דממילואך קשה דממילואך היינו המשוי כדפירש הקונטרס גבי משאו מבפנים וגופו מבחוץ וכיון שמשאו מבחוץ קרינן כי ירחק ממלואך וצ"ל דממלואך מגלה לנו דהגוף והמשוי בחד והוה ליה במקצת המשוי בפנים:

הוא בפנים ומשאו מבחוץ מהו אמר ליה כי ירחק ממך המקום ממך ממלואך. כך גירסת הקונטרס וי"ג ממך לחודיה כלומר ממך גופך והרי גופו בפנים וקשה על זה דאם כן אדם שגופו בירושלים ופירות מעשר שני שלו בעירו א"כ לא יוכל לחללם כיון שגופו בירושלים וזה אינו דעד כאן לא מיבעיא ליה לרב פפא אלא בדנקיט קניא ואי לא קניא מודה דיכול לפדותם אע"ג דגופו בפנים כיון שהפירות חוץ לירושלים והוא נותן טעם דהא קרינן בו לא תוכל שאתו אף בגופו בפנים ושמא איכא למימר דשבקיה לקרא דממך דמשמע מגופך דאיהו קא דחיק ומוקמי אנפשיה היכא דלא שייך שם לא תוכל שאתו שאינו מחוסר טעינה כזה שהוא על כתפיו ורב פפא מיבעיא ליה בקניא כך נראה למשי"ח אבל על גירס' דממילואך קשה דממילואך היינו המשוי כדפירש הקונטרס גבי משאו מבפנים וגופו מבחוץ וכיון שמשאו מבחוץ קרינן כי ירחק ממלואך וצ"ל דממלואך מגלה לנו דהגוף והמשוי בחד והוה ליה במקצת המשוי בפנים:

אמר רבי יוחנן מאימתי מעשר שני חייבים עליו משיראה פני הבית וקשה דכיון דקודם שיראה פני הבית הכי נמי דמותר לאכלו חוץ א"כ למה הוזקק לעולם לפדות מעשר שני וי"ל דודאי ליכא לאו אבל עשה איכא דכתיב וצרת הכסף בידך אבל בלא פדייה לא:

מיתיבי רבי יוסי אומר כו' ה"ה דמצי לאותובי מתניתין דאוקי לעיל סיפא במעשר שני טהור דאכיל חוץ לחומה אלא ודאי משני דעייליה ואפקיה אבל הכא קשיא מאי למימרא ובמתני' ליכא למפרך דהא קא. מהני ליה למלקיות דלא השמיענו שום חידוש בהם:

Tosafot on Makkot 19b · Sefaria

ריטב"א

תנינא חדא זימנא מעשר שני והקדש שלא נפדו פיר׳ שלקס"ד דרישא וסיפא תרווייהו באוכל מעש׳ שני טהור בלא פדיון חוץ לירושלים:

א"ר יוסי בר חנינא סיפא במעש׳ שני טהור וכו׳ ורישא במעשר שני טמא וגברא טמא ואכיל ליה בירושלים. פי׳ במעשר שני טמא או גברא טמא והמעשר טהור ואכיל ליה בירושלים עצמה קודם פדיון דהנהו אסירי באכילה אף בירושלים בטומא׳ וכדמפרש ואזיל ובעו פדיון ולאחר פדיון מותרין וכדמפרש ואזיל. ואמרינן ומנלן דמחיי׳ עליה משום טומאה אי אכיל להו בלא פדיון דתני׳ לא בערתי ממנו בטמא פי׳ בויסוי מעשר משתעי קרא שהוא מתודה שנהג בו כהלכותיו וכדכתיב ביה לא עברתי מלצותיך ולא שכחתי ולא בערתי ל׳ כלוי כלומר שלא נהנה ממנו לא באכילה ולא בשתי׳ וסיכה בטומא׳ ורדיש ר"ש דלישנא דבטמא משמע בין בטומאת הגוף בין טוא׳ מעשר:

והיכן מוזהר על אכילתו וכו׳ ת"ל לא תוכל ע"כ לשון הברייתא וקאמר תלמודא טומאה בהדי׳ כתיבא וה"פ נהי דמתודה עליו לא בערתי ממנו בטמ׳ היכא שמעי׳ בקרא שהוא מוזהר עליו ואפי׳ בלאו וכדקתני תנא שלוקין עליו דהא אפשר דלא מיתסר ביה כלל אלא שהוא מתודה שנשמר בו לפנים משורת הדין. א"נ אית ביה איסור עשה מן התורה אבל אין בו ל"ת ללקות עליו וקאמר איני יודע כלומר איני יודע מקום מסוים שמוזהר עליו בפיר׳ אלא מג"ש דבשעריך אלו הם דברי ר׳ שמעון ומקשי תלמודא דהא טומאת הגוף לא בעי ג"ש דבהדיא כתיב במעשר נפש אשר תגע בו וטמא עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים וע"כ קרא במעשר הוא מדתלי ליה ברחיצה כדתנן אבל ועלה אוכל במעשר ופרקינן דכי אמר ר"ש איני יודע על טומאות מעשר עצמו בלב׳ קאמר:

מאי שאתו ש"מ תרתי פי׳ מדלא נקט לאוכלו או לנשאו ש"מ דתרתי בעי למיכלל בלשון שאתו ל׳ אכילה ולשון משאוי:

כי ירחק ממך המקום ממלואך פי׳ מכולך דלשון ממך משמע שיהא המקום רחוק מכולו וכיון שגופו בפנים לאו רחו׳ מכולו הוא:

בעי רב פפא נקיט ליה בקניא והוא בפנים והמעשר בחוץ מהי מי אמרינן כיון דבכחו הוא נישא בכל גופו הוא ואינו נפדה או דלמא אינו נדון מכלל גופו ואינו חשוב ממלואו כמאן דמונח אארעא דמי ונפדה ולא איפשטא הכי אבל לקמן באידך שמעתא דבסמוך איפשטא אליבא דר׳ יוחנן וכדבעינן למימר ואיכא דכות׳ בלמודא כדכתיבנא בדוכתי אחריני:

א"ר אסי א"ר יוחנן מעשר שני מאימתי חייבין עליו משיראה פני החומה פי׳ מאימתי חייבין מלקו׳ על אכילת מ"ש טהור חוץ לירושלים משום לא תוכל לאכול בשעריך משיראה פני חומת ירושלים ואע"פ שלא נכנס יותר אם חזר ויצא לחוץ ואכלו קוד׳ פדיון אז לוקה עליו אבל אם לא נכנס שם כלל אינו לוקה עליו ומפרש טעמ׳ ואזיל דלהכי כי׳ רחמנא לא תוכל לאכול בשעריך בתר לפני ה׳ אלהיך תאכלנו. ומיהו מלקו׳ הוא דליכ אבל איסור עשה איכא או מדכתי׳ וצרת הכסף בידך ואכלת או משום דכתיב לפני ה׳ אלהיך תאכלנו ולא בחוץ ולאו הבא מכלל עשה עשה ולשון ר"י בא בקיצך דהא מדקאמר משיראה פני החומה משמע דרבותא דקמ"ל היינו דסגי בראיית פני החומר דהיינו כניסתם בירושלי׳. ולפום ראיה דקמייתי רביתא דידיה הוא דלא לחייבי בחוץ כי לא עייל בירושלים וכדהוה משמע פשטא דקרא דלא תוכל ובהא הוא דאתינן לחותובי עליה למימרא דאפי׳ לא ראה פני החומה חייבין עליו והוה ליה לר"י לומר אין חייבין עליו עד שיראה פני החומה אלא דלא דק. ומשום דקאי אמתני׳ דקתני אלו הן הלוקין קאמר מאימתי חיובין עליו ואיירי דנקט ל׳ מאימתי נקט לשון משיראה וכדאשכחן לעיל גבי קריאת בכורים דקאמר בכורים מטימתי מותרים לכהנים ראויין לקריאה משיקרא עליהם ואע"ג דהנחה קודמ׳ לקריאה נקט משיקרא ולא דייקינן בהאי כדדייקינן בפ׳ השוכר את הפועלים דאמרינן משיפקסו עד שילקה ומיבעי ליה וטעמא משו׳ דהתם איכא למיטעי משום דאיכא תרי פיקוס דשדה ופיקוס דבית אבל באידך ליכא למיטעי:

מיתבי כהן שעלתה בידו תאנה של טבל פי׳ פרי א׳ של תאנה של טבל ונקט שעלה בידו לומר שהיא תלושה לאפוקי מחובר׳ דלית בה משום טבל ולומר דאחשבה לאכילה ולהכי חייל טבל אפילו בפרי אחד:

ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

Ritva on Makkot 19b · Sefaria

מאירי

כבר ביארנו במשנה שהאוכל מעשר שני חוץ לירושלים קודם שנפדה שלוקה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ויתבאר במסכת כריתות שאם אכל משלשתן לוקה שלש ואע"פ שזה לאו שבכללות והטעם ממה שכתוב ואכלת לפני יי' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהריך ונאמר אח"כ לא תוכל לאכול בשעריך וכו' והיה לו לומר לא תאכלם לא חזר ופירטם אלא לחלק לאוין לכל אחד ואחד וכן ביארנו שאינו לוקה בלאו זה מן התורה אלא אחר שנכנס בתוך חומות ירושלים שנאמר לפני יי' אלהיך תאכלנו ונאמר לא תוכל לאכול בשעריך כל שאתה קורא בו לפני יי' אלהיך תאכלנו אתה קורא בו לא תוכל לאכול בשעריך וכו' אבל אם אכלו קודם שיכנס לירושלים מכין אותו מכת מרדות ולעולם משנכנס לירושלים אין פודין אותו שנאמר כי ירחק ממך בריחוק מקום אתה פודה וכו' ואפי' לא היה בעליו לשם הואיל והמעשר מ"מ נכנס לשם אבל כל שלא נכנס המעשר לשם אפי' נכנסו הבעלים והניחוהו פסיעה אחת חוץ לחומה או אפי' היה המעשר נאחז ביד הבעלים בקנה הואיל והמעשר בחוץ פודין אותו אפי' היה מקצת המעשר בפנים ומקצתו בחוץ דנין את הלפנים כלפנים ואת שבחוץ כלחוץ:

דברים אלו כלם במעשר שני טהור אבל בטמא פודין אותו אפי' בירושלים ויאכל דמיו בטהרה כפירות מעשר ואפי' נטמאו הפירות בטבלן מפריש מעשרותן בטומאה ופודה אפי' בירושלים ודבר זה מפני שמעשר שני אינו נאכל בטומאה וכל האוכלו בטומאה לוקה בין שהיה המעשר טהור ובעליו טמאים בין טמא ובעליו טהורים:

זה שביארנו שהאוכל מעשר שני בטומאה בירושלים ואזהרתו מלא בערתי ממנו בטמא אבל מכין אותו מכת מרדות לבד:

בכור בהמה טהורה שנפל בו מום אע"פ שהבכור בתמותו אינו בר פדיון כמו שיתבאר במקומו כשנעשה בעל מום מיהא יכול למכרו בין חי בין שחוט שנכסי כהן הוא לגמרי ומאכילו בטומאה למי שירצה בין שהבכור טמא והאדם טהור בין שהבכור טהור והאדם טמא ואפי' לגוי הא בכור תם מיהא הואיל ודינו בשחיטה בעזרה ובהקטרת אימורין בשר קדש הוא לגמרי והאוכל ממנו כזית חוץ לירושלים לוקה ואינו נפדה ואינו נמכר ובזמן הזה מוכרו הכהן לכהן אחר או לישראל ומניחו עד שיומם כמו שיתבאר במקומו:

כהן שעלתה בידו תאנה של טבל ואמר תאנה זו תרומה בעוקצה מעשר ראשון לצפונה מעשר שני לדרומה ואכלה בירושלים לוקה אחת והיא משום טבל של תרומת מעשר שלא הופרש הא אם הזכיר תרומת מעשר גם כן וייחד לה מקום אינו לוקה כלל וזר שאכלה לוקה שתים משום תרומה ומשום טבל ואלו בתחלה אכלה אינו לוקה אלא מאותה של טבל ואם אכלה זה בגבולין אחר שהיתה בירושלים ויצאה לוקה אף משום מעשר שני חוץ לירושלים ואפי' לא הוזכר שם בעודו בירושלים עד שיצא משם הואיל והיו הפירות בטבלן בירושלים משנגמרה מלאכתן למעשר הרי הן לענין זה כמו שהורמו והופרשו ונתיחד שם מעשר שני עליה וכשיצא הרי הוא אוכל מעשר שני שנכנס לירושלים חוץ לחומה:

יראה מכאן שהפירות חייבות במעשר דבר תורה וכן כתבוה גדולי המחברים ויש שהכריעו בה לענין פירות של שבעת המינין וכבר כתבנו במסכת ע"ז לדעתנו שאין מעשר פירות אלא מדברי סופרים ולדעתנו לא אמרו בכאן לוקה אלא למרדות ומדברי סופרים:

כבר ביארנו במסכת חולין פרק ראשון שכל שמן התורה אין בו ברירה ומאחר שכן כל שיש לו מאה לוג טבולים ואמר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה וכן בכלם אינו כלום כמו שכתבנו שם ומ"מ בתאנה עוקצה ודרומה וצפונה מקומות מיוחדים הם ואינם כיין שהכל מעורב ואתה צריך לבא עליו מטעם ברירה אבל אלו מקומות מסוימים הם ואי אתה צריך לבוא בהם מטעם ברירה ואחר שכן אף לדעת האומר שמעשר פירות מן התורה הרי הפרשה זו מועלת:

Meiri on Makkot 19b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמ' ולא יאכל מן הקדש וגו' אלא טומאת עצמו מניין ת"ל לא תוכל כו' כצ"ל:

בפירש"י בד"ה יתיב רב חיננא כו' וקא מבעיא להו כצ"ל:

בד"ה משיראה פני כו' ואפקיה עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד דלא קרינא כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה תרומה בעוקציה כו' שיהו שיריה ניכרין עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד מעשר שני בדרומה ואותה שנה כו' או שהיא שנה שלישית כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה הוא בפנים כו' שאינו מחוסר טעינה כו' כדפי' בקונטרס כאן במשאו מבחוץ א"כ קרינן כי ירחק ממילואך כו' דהגוף והמשוי בחד כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל כיון דגבי משאו מבחוץ הוה מלואו כגופו א"כ גבי משאו מבפנים וגופו מבחוץ הל"ל נמי מלואו כגופו וקרינן ביה כי ירחק ממילואך ותרצו דבכל גוונא ה"ל גופו ומשאו כחד וחשיב בתרוייהו מקצת המשאוי בפנים ודו"ק:

בד"ה מיתיבי ר' יוסי כו' דהא קא מני ליה למלקיות כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Makkot 19b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר בָּתַר לָמֵד אָזְלִינַן, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בָּתַר מְלַמֵּד אָזְלִינַן, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

קטע 2

דָּם וּבָשָׂר חֲדָא מִילְּתָא הִיא.

קטע 3

קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים וְכוּ׳. תְּנֵינָא חֲדָא זִימְנָא: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ! אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: סֵיפָא בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי טָהוֹר וְגַבְרָא טָהוֹר, דְּקָא אָכֵיל חוּץ לַחוֹמָה. רֵישָׁא בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי טָמֵא וְגַבְרָא טָמֵא, וְקָא אָכֵיל לֵיהּ בִּירוּשָׁלַיִם.

קטע 4

וּמְנָלַן דְּמִחַיַּיב עֲלֵיהּ מִשּׁוּם טוּמְאָה? דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״לֹא בִּעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא״ – בֵּין שֶׁאֲנִי טָמֵא וְהוּא טָהוֹר, בֵּין שֶׁאֲנִי טָהוֹר וְהוּא טָמֵא. וְהֵיכָן מוּזְהָר עַל אֲכִילָה אֵינִי יוֹדֵעַ.

קטע 5

טוּמְאַת הַגּוּף – בְּהֶדְיָא כְּתִיב: ״נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים וְגוֹ׳״ אֶלָּא: טוּמְאַת עַצְמוֹ מִנַּיִן?

קטע 6

דִּכְתִיב: ״לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ״. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ״בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר״,

קטע 7

וְתַנְיָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אֲפִילּוּ טָמֵא וְטָהוֹר אוֹכְלִין בִּקְעָרָה אַחַת וְאֵין חוֹשְׁשִׁין, וְקָאָמַר רַחֲמָנָא: הַאיְךְ טָמֵא דִּשְׁרַי לָךְ גַּבֵּי טָהוֹר הָתָם – הָכָא לָא תֵּיכוֹל.

קטע 8

וּמְנָא לַן דְּבַר פְּדִיָּיה הוּא?

קטע 9

דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִן לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא שֶׁפּוֹדִין אוֹתוֹ אֲפִילּוּ בִּירוּשָׁלַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ.״ – וְאֵין ״שְׂאֵת״ אֶלָּא אֲכִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו״.

קטע 10

אָמַר רַב בִּיבִי אָמַר רַב אַסִּי: מִנַּיִן לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי טָהוֹר שֶׁפּוֹדִין אוֹתוֹ אֲפִילּוּ בִּפְסִיעָה אַחַת חוּץ לַחוֹמָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ״. הַאי מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר!

קטע 11

אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״לֹא תוּכַל לְאוֹכְלוֹ״, מַאי ״שְׂאֵתוֹ״? וְאֵימָא כּוּלּוֹ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא! אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״לֹא תוּכַל לִיטְּלוֹ״, מַאי ״שְׂאֵתוֹ״? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

קטע 12

יָתֵיב רַב חֲנִינָא וְרַב הוֹשַׁעְיָא, וְקָא מִבַּעְיָא לְהוּ: אַפִּיתְחָא דִּירוּשָׁלַיִם, מַהוּ? פְּשִׁיטָא, הוּא בַּחוּץ וּמַשָּׂאוֹ בִּפְנִים – קְלָטוּהוּ מְחִיצוֹת, הוּא בִּפְנִים וּמַשָּׂאוֹ בַּחוּץ, מַהוּ?

קטע 13

תְּנָא לְהוּ הָהוּא סָבָא בִּדְבֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: ״כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם״ – מִמִּילּוּאֲךָ.

קטע 14

בָּעֵי רַב פָּפָּא: נָקֵיט לֵיהּ בְּקַנְיָא, מַאי? תֵּיקוּ.

קטע 15

אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מֵאֵימָתַי חַיָּיבִין עָלָיו – מִשֶּׁרָאָה פְּנֵי הַחוֹמָה. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא ״לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ (שָׁנָה בְשָׁנָה)״, וּכְתִיב ״(כִּי) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ״, כֹּל הֵיכָא דְּקָרֵינַן בֵּיהּ ״לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ״ – קָרֵינַן בֵּיהּ ״לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ״. וְכֹל הֵיכָא דְּלָא קָרֵינַן בֵּיהּ ״לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ״ – לָא קָרֵינַן בֵּיהּ ״לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ״.

קטע 16

מֵיתִיבִי, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כֹּהֵן שֶׁעָלְתָה בְּיָדוֹ תְּאֵנָה שֶׁל טֶבֶל, אָמַר: תְּאֵנָה זוֹ, תְּרוּמָתָהּ בְּעוּקְצָהּ, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בִּצְפוֹנָהּ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לִדְרוֹמָהּ. וְהִיא שְׁנַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהוּא בִּירוּשָׁלַיִם, אוֹ מַעְשַׂר עָנִי וְהוּא בִּגְבוּלִין, אֲכָלָהּ –

מסכת מכות דף י״ט עמוד ב׳

מסכת מכות דף י״ט עמוד ב׳

רש"י

תוספות

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור