דף ביאור
מסכת הוריות דף ז׳ עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת הוריות דף ז׳ עמוד א׳
מסכת הוריות דף ז׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־447 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
צבור מוצא מכלל יחיד דיחיד מביא כשבה או שעירה וצבור מביא פר:
נשיא מוצא מכלל יחיד דבכלל אם נפש אחת הוא ומוצא מכללו דיחיד מביא כשבה או שעירה ונשיא מביא שעיר:
מה נשיא בשגגת מעשה בלא העלם דבר וכו':
צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי כלל כדאמר לקמן דכתיב ביה באשם תלוי ואם נפש כי תחטא וגו' ולא ידע ואשם וכתיב וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע מי שחטאתו ושגגתו שוה חייב בשגגת מעשה בלא העלם דבר יצא כהן משיח שחטא בהעלם דבר וכ"ש צבור דיצא מאשם תלוי משום דהעלם דבר בהדיא כתיב בהו ואין חטאתו ושגגתו שוה דבעינן העלם דבר עם שגגת מעשה ועוד דצבור אינו בכלל נפש:
נשיא משיח מביאין שעירה בעבודת כוכבים דכתיב בפרשת שלח לך אנשים בעבודת כוכבים ואם נפש דאחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח במשמע:
ומביא אשם ודאי בין נשיא ובין משיח דכתיב באשם גזילות ובאשם מעילות נפש ומשיח ונשיא בכלל נפש אחת הן וצבור אין מביאין אשם ודאי דאינן בכלל נפש אחת והא דתנן אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכן המשיח הכי משמע דב"ד הוא דאינן חייבין כלל עד שיורו בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת שאם הורו בשחייבין על זדונו כרת ושגגתו אשם פטורין לגמרי ועוד דבאשמות אין בהם דין שוגג דעל זדון הוא מביא אשם וכן המשיח אין מביא פר אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אבל במקום אשם ודאי חייב אשם לפי שהוא בכלל נפש אחת דלהכי הושוה לצבור דאין מביאין פר במקום אשם:
ומנא ליה דאין משיח מביא אשם תלוי:
דכתיב באשם תלוי וכפר הכהן על שגגתו אשר שגג מחטאתו מי שחטאתו ושגגתו שוה דאינו חייב עד דהוי הכל בשגגת מעשה דהיינו יחיד יצא משיח שחטאתו ושגגתו אין שוה דאינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה:
ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Horayot 7a · Sefaria
תוספות
מה צבור הורו ועשו אחריהן בהוראתן כו' תימה היאך שייך לדמותו לב"ד דהכתיב לאשמת העם וטפי מסתבר לומר מה צבור אין חייבין עד שיורו הן אחרים אף משיח לא יהיה חייב כו':
לא אם אמרת בנשיא שכן מכפר לו ביוה"כ המ"ל שכן נשיא אין מביא בהוראה אלא דאלימא פריך שמתכפר בצבור:
ואי דאינהו (כו') מופלאים הוראה דידיה כו' דהא איתקש לאשמת העם ותנן לעיל כו' כדפרש"י:
Tosafot on Horayot 7a · Sefaria
רבנו חננאל
[או] כלך לדרך זו נשיא מוצא מכלל יחיד [ס"א צבור] פי' שקרבנו שעיר ומשיח מוצא מכלל יחיד [ס"א צבור] פי' שקרבנו שעיר. מה נשיא מביא בשגגת מעשה אף משיח כן. נראה למי דומה צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי. פירוש אם הורו ב"ד ועשו הקהל ונסתפק להן אם הורו אם לאו. והוא הדין אם הורו ונסתפק לקהל אי עשו אם לא לא מייתי קרבן צבור תלוי דכתיב ונודעה החטאת וגו' אבל כל אחד מביא אשם תלוי ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי. פי' לקמן אוקימנן דכדי נסבה. מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אף משיח כן:
[או] כלך לדרך זו נשיא מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי פי' אשם מעילות וגזלות ושפחה חרופה ונזיר המפורש בפ' איזהו מקומן בשחיטת קדשים. ומשיח מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי.
פי' נשיא ומשיח מייתו שעירה בעבודת כוכבים דכתיב בפרשה שלח לך ואם נפש אחת תחטא בשגגה. ותניא עלה בספרי עבודת כוכבים היתה בכלל כל המצות שהיחיד מביא עליהן כשבה או שעירה נשיא מביא שעיר משיח וב"ד מביאין פר הרי הכתוב מוציאה מכללן להחמיר עליה לידון בקבועה ושיהו יחיד ונשיא [ומשיח] מביאין עליה עז בת שנתה לחטאת לכך נאמר פרשה [זו]. פי' נפש כל דהו משמע. ואמרינן לקמן ואם נפש אחת אחד יחיד כו' ותרוייהו מייתו אשם ודאי. דתניא בספרא נפש כי תמעול מעל וגו' לרבות כהן משיח למעילה. פי' כהדיוט כ"ש נשיא דזר. פי' אבל צבור לא מייתו אשם. פי' בשתוף צבור. חדא דנפש כתיב ותו דקרבן לא מייתו צבור אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. נקוט האי כללא בידך כל היכא דכתיב נפש לא מחייב צבור. מה נשיא מביא בשגגת מעשה.
אף משיח מביא בשגגת מעשה ת"ל לאשמת העם הרי משיח כצבור מה צבור אינו מביא כו'. פי' לאשמת העם בענין שיש בו לעם חובת קרבן. או מה צבור שהורה. פי' ב"ד ועשו אחרים כהוראתו חייב אף משיח שהורה ועשו אחרים כהוראתו יהא חייב ת"ל על חטאתו אשר חטא. על מה שחטא הוא מביא ואינו מביא על מה שחטאו אחרים:
אמר מר ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי מנא ליה דאין משיח מביא אשם תלוי. ומהדרינן נפקא ליה מדכתיב גבי אשם תלוי על שגגתו אשר שגג מי שחטאו בשגגה כלומר לבד בלא העלם דבר הוא דמייתי אשם תלוי יצא משיח שאין חטאו בשגגה אלא עם העלם דבר. אמרינן ומנא ליה דמשיח חטאו בהעלם דבר. ומהדרינן נפקא ליה מלאשמת העם הרי משיח כצבור. אקשינן עד כאן לא קמה ליה. פי' כשאמר התנא משיח בפר ואין מביא אשם תלוי עדיין לא היה המדרש מעמד על בוריו אלא נושא ונותן היה היאך יעמידנו. ופרקינן אשם תלוי כדי נסבה כלומר לא דייק בה דאינה צורך ובהכי (לא) הוה סגיא [ליה] למימר צבור בפר ומשיח בפר מה צבור כו':
פיסקא הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור:
ת"ר בספרא יכול הורה משיח עם הצבור וחטא עם הצבור יביא פר לעצמו ודין הוא שיתכפר לו עם הצבור נשיא מוצא מכלל צבור. פירוש דמייתי שעיר בשגגת מעשה ומשיח מוצא מכלל צבור מה נשיא חטא בפני עצמו מתכפר לעצמו חטא עם הצבור מתכפר עם הצבור. פירוש דשגגת מעשה לחודה בעי אף משיח שחטא בפני עצמו מתכפר לעצמו. חטא עם הצבור. פי' שעשה בהוריית ב"ד מתכפר עם הצבור. לא אם אמר בנשיא שכן מתכפר עם הצבור ביוה"כ. פי' בשעירי יוה"כ תאמר במשיח שאין מתכפר עם הצבור ביוה"כ. פי' אלא בפר שלו. דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו' הואיל וכך יביא פר לעצמו. פי' כשחטא עם הצבור.
ת"ל על חטאתו אשר חטא חטא בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו. חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור:
ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.
Rabbeinu Chananel on Horayot 7a · Sefaria
מאירי
הנשיא ר"ל המלך הואיל ואין ענינו תלוי אין לו אצל העלם דבר כלום אלא כל ששגג במעשה חייב קרבן המיועד לו ואם עשה עם הצבור בהוראת בית דין מתכפר לו עם האחרים ואם היו העושים חייבין כגון ששגגו מיעוט צבור לבד והיה המלך מן העושים מביא שעיר ששעיר נשיא הוא במקום כשבה או שעירה של הדיוט:
בית דין שנסתפקו בהוראה אם טעו אם לא טעו אין הצבור מביאין על זה אשם תלוי וכן כהן משיח שנסתפק לו אם שגג בהוראה או באותו מעשה אם לאו אינו מביא אשם תלוי שאין צבור וכהן משיח מביאין אשם תלוי על לא הודע שלהם כמו שיתבאר אבל הנשיא הרי הוא כהדיוט לענין זה וכל שנסתפק בשגגת מעשה מביא אשם תלוי על הדרכים שההדיוט מביאו הואיל ואין שגגתו תלויה בהוראה כמו שיתבאר:
כבר ביארנו באשם תלוי שהוא בא על מי שנסתפק לו אם שגג בדבר ששגגתן חטאת קבועה אם לאו והוא מפורש בפרשת ויקרא והוא לא ידע ואשם והביא איל תמים ואינו מכפר אלא תולה עד שיודע בודאי ששגג ויביא חטאתו וביארנו שהצבור וכהן משיח אינם בדין אשם תלוי כלל אבל אשם ודאי הוא בא על ודאן של קצת דברים וחמש הם א' אשם גזלות ר"ל גזל ונשבע והודה ב' אשם מעילות ר"ל שנהנה מן ההקדש ושניהם בויקרא ג' אשם הבא על שפחה חרופה והוא בפרשת קדושים ד' אשם הבא על טומאת נזיר והוא המפורש בפרשת נשא ה' אשם הבא על טהרת מצורע והוא המפורש בפרשת זאת תהיה וכל שנתחייב באחד מאלו מביא אשם ודאי בין מלך בין כהן משיח כשאר הדיוטות אבל צבור אינם בדין אשם אלא כל העושה נדון כיחיד להביא אשם:
למדת ממה שכתבנו שהכהן שהורה ושגגו אחרים בהוראתו שאינו חייב כלום אינו חייב אלא בהוראה לעצמו ושגגת עצמו כמו שביארנו:
כבר ידעת בסדר עבודת יום הכפורים שכהן משיח מתכפר לעצמו ומביא פר כמו שהתבאר במקראות בסדר עבודת יום הכפורים אבל המלך מתכפר עם קרבן צבור המבואר שם ואין לו קרבן בפני עצמו:
זה שביארנו במשנה בכהן משיח שהורה עם בית דין ושגג עם הצבור שהוא מתכפר עם הצבור לא סוף דבר בשאינו מופלא שהרי הוא סמוך מכל וכל על הוראת בית דין אלא אף כשהוא מופלא כמו שביארנו במשנה ומ"מ אם הוא מופלא והם אינם מופלאים אין הוראתם כלום וכל הצבור מביאין קרבן יחידים וכהן משיח מביא את קרבנו ואם הוא אינו מופלא ושגג בהוראת עצמו פטור מכלום:
Meiri on Horayot 7a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
גמרא מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם כו' אף משיח אינו מביא אלא על העלם כו' כצ"ל:
בפרש"י בד"ה צבור בפר כו' ואם נפש כי תחטא וגו' כו' עכ"ל כצ"ל:
בד"ה דכתיב באשם כו' על שגגתו אשר שגג מי שחטאתו כו' כצ"ל:
בד"ה מה נשיא כו' דבשגגת מעשה בלבד הוא מביא שעירה והואיל כו' עכ"ל כצ"ל דבשאר מצות קיימינן הכא דמביא הנשיא שעיר ויחיד דעלמא כשבה או שעירה ודקאמר בשגגת מעשה הוא כיחיד דעלמא כו' היינו דמביא מיהת קרבן ולאפוקי ממשיח דאין מביא קרבן כלל בשגגת מעשה ודו"ק:
Chidushei Halachot on Horayot 7a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת הוריות, דף ז׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־447 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 131 מילים
נפתחת ב״צִבּוּר מוּצָא מִכְּלַל יָחִיד, וּמָשִׁיחַ מוּצָא מִכְּלַל…״
- קטע 228 מילים
נפתחת ב״אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נָשִׂיא מוּצָא מִכְּלַל…״
- קטע 340 מילים
נפתחת ב״נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה? צִבּוּר – בְּפַר וְאֵין…״
- קטע 430 מילים
נפתחת ב״אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נָשִׂיא מֵבִיא שְׂעִירָה…״
- קטע 530 מילים
נפתחת ב״תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְאַשְׁמַת הָעָם״, הֲרֵי הוּא מָשִׁיחַ…״
- קטע 636 מילים
נפתחת ב״אֵימָא: מָה צִבּוּר הוֹרָה וְעָשׂוּ אַחֲרָיו בְּהוֹרָאָתוֹ…״
- קטע 714 מילים
נפתחת ב״אָמַר מָר: מָשִׁיחַ בְּפַר וְאֵין מֵבִיא אָשָׁם…״
- קטע 825 מילים
נפתחת ב״דִּכְתִיב: ״וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר…״
- קטע 911 מילים
נפתחת ב״״לְאַשְׁמַת הָעָם״, עַד כָּאן לָא קָאָמַר לֵיהּ.…״
- קטע 1044 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ הוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעָשָׂה בִּפְנֵי עַצְמוֹ…״
- קטע 1115 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: הוֹרָה עִם…״
- קטע 1244 מילים
נפתחת ב״וְדִין הוּא: נָשִׂיא מוּצָא מִכְּלַל יָחִיד וּמָשִׁיחַ…״
- קטע 1322 מילים
נפתחת ב״לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּנָשִׂיא – שֶׁכֵּן מִתְכַּפֵּר…״
- קטע 1435 מילים
נפתחת ב״הוֹאִיל וְאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר בְּיוֹם…״
- קטע 1542 מילים
נפתחת ב״הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּהוּא מוּפְלָא וְהֵם אֵינָן…״
לשון המקור
צִבּוּר מוּצָא מִכְּלַל יָחִיד, וּמָשִׁיחַ מוּצָא מִכְּלַל יָחִיד. מָה צִבּוּר אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה, אַף מָשִׁיחַ לֹא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נָשִׂיא מוּצָא מִכְּלַל יָחִיד, וּמָשִׁיחַ מוּצָא מִכְּלַל יָחִיד. מָה נָשִׂיא מֵבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה בְּלֹא הֶעְלֵם דָּבָר, אַף מָשִׁיחַ מֵבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה בְּלֹא הֶעְלֵם דָּבָר!
נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה? צִבּוּר – בְּפַר וְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי, וּמָשִׁיחַ – בְּפַר וְאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. מָה צִבּוּר אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה, אַף מָשִׁיחַ לֹא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נָשִׂיא מֵבִיא שְׂעִירָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּמֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי, וּמָשִׁיחַ מֵבִיא שְׂעִירָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּמֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי. מָה נָשִׂיא מֵבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה, אַף מָשִׁיחַ מֵבִיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְאַשְׁמַת הָעָם״, הֲרֵי הוּא מָשִׁיחַ כְּצִבּוּר. מָה צִבּוּר אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה, אַף מָשִׁיחַ אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה.
אֵימָא: מָה צִבּוּר הוֹרָה וְעָשׂוּ אַחֲרָיו בְּהוֹרָאָתוֹ – חַיָּיבִין, אַף מָשִׁיחַ כְּשֶׁהוֹרָה וְעָשׂוּ אַחֲרָיו בְּהוֹרָאָתוֹ – יְהֵא חַיָּיב! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא״, עַל מָה שֶׁחָטָא הוּא מֵבִיא, וְאֵין מֵבִיא עַל מָה שֶׁחָטְאוּ אֲחֵרִים.
אָמַר מָר: מָשִׁיחַ בְּפַר וְאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. מְנָא לֵיהּ דְּאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי?
דִּכְתִיב: ״וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג״, מִי שֶׁחַטָּאתוֹ וְשִׁגְגָתוֹ שָׁוָה, יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁאֵין שִׁגְגָתוֹ וְחַטָּאתוֹ שָׁוָה, דִּכְתִיב: ״לְאַשְׁמַת הָעָם״, הֲרֵי הוּא מָשִׁיחַ כְּצִבּוּר.
״לְאַשְׁמַת הָעָם״, עַד כָּאן לָא קָאָמַר לֵיהּ. אֶלָּא אָשָׁם כְּדִי נַסְבַהּ.
מַתְנִי׳ הוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעָשָׂה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. הוֹרָה עִם הַצִּבּוּר וְעָשָׂה עִם הַצִּבּוּר – מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר, שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּיבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּים מִקְצָת, וְכֵן הַמָּשִׁיחַ, וְלֹא בַּעֲבוֹדָה זָרָה עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּים מִקְצָת.
גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: הוֹרָה עִם הַצִּבּוּר וְעָשָׂה עִם הַצִּבּוּר, יָכוֹל יָבִיא פַּר לְעַצְמוֹ?
וְדִין הוּא: נָשִׂיא מוּצָא מִכְּלַל יָחִיד וּמָשִׁיחַ מוּצָא מִכְּלַל יָחִיד, מָה נָשִׂיא, חָטָא בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מֵבִיא בִּפְנֵי עַצְמוֹ, חָטָא עִם הַצִּבּוּר – מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר. אַף מָשִׁיחַ, חָטָא בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מֵבִיא בִּפְנֵי עַצְמוֹ, חָטָא עִם הַצִּבּוּר – מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר!
לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּנָשִׂיא – שֶׁכֵּן מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. תֹּאמַר בְּמָשִׁיחַ – שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים!
הוֹאִיל וְאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, יָכוֹל יָבִיא פַּר לְעַצְמוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא״, הָא כֵּיצַד? חָטָא בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מֵבִיא בִּפְנֵי עַצְמוֹ, חָטָא עִם הַצִּבּוּר – מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר.
הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּהוּא מוּפְלָא וְהֵם אֵינָן מוּפְלָאִין, פְּשִׁיטָא דְּמִתְכַּפֵּר לוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הוֹרָאָה דִּלְהוֹן וְלֹא כְּלוּם. וּבָעֵי אֵתוֹיֵי כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה כֹּל חַד וְחַד! וְאִי דְּאִינּוּן מוּפְלָאִין וְהוּא לָאו מוּפְלָא, אַמַּאי מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ? הָא הוֹרָאָה דִּידֵיהּ וְלֹא כְּלוּם הִיא.