מסכת בבא קמא דף קי״א עמוד ב׳פרק 10 הגוזל בתרא

מַתְנִי׳ הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם – פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם הָיָה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם.

גְּמָ׳ אָמַר רַב חִסְדָּא: גָּזַל וְלֹא נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, וּבָא אַחֵר וַאֲכָלוֹ מִמֶּנּוּ – רָצָה מִזֶּה גּוֹבֶה, רָצָה מִזֶּה גּוֹבֶה. מַאי טַעְמָא? כֹּל כַּמָּה דְּלֹא נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים – בִּרְשׁוּתֵיהּ דְּמָרֵיהּ קָאֵי.

תְּנַן: הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם – פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. תְּיוּבְתָּא דְּרַב חִסְדָּא! אָמַר לְךָ רַב חִסְדָּא: כִּי תַּנְיָא הָהִיא – לְאַחַר יֵאוּשׁ.

אִם הִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם – פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא, זֹאת אוֹמֶרֶת: רְשׁוּת יוֹרֵשׁ כִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ דָּמֵי.

רָבָא אָמַר: רְשׁוּת יוֹרֵשׁ לָאו כִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ דָּמֵי, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּשֶׁאֲכָלוּם.

הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: אִם הָיָה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא בִּגְזֵילָה קַיֶּימֶת עָסְקִינַן! אָמַר לָךְ רָבָא, הָכִי קָאָמַר: אִם הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם אַחְרָיוּת נְכָסִים, חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם.

וְהָא מַתְנֵי לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ: לֹא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת מַמָּשׁ; אֶלָּא אֲפִילּוּ פָּרָה וְחוֹרֵשׁ בָּהּ, חֲמוֹר וּמְחַמֵּר אַחֲרָיו – חַיָּיבִין לְהַחְזִיר, מִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶן.

אֶלָּא אָמַר רָבָא: כִּי שָׁכֵיבְנָא – רַבִּי אוֹשַׁעְיָא נָפֵיק לְווֹתִי, דְּתָרֵיצְנָא מַתְנִיתִין כְּווֹתֵיהּ. דְּתָנֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו – פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. הִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם – גְּזֵילָה קַיֶּימֶת, חַיָּיבִין; אֵין הַגְּזֵילָה קַיֶּימֶת, פְּטוּרִין. הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם אַחְרָיוּת נְכָסִים – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם.

אָמַר מָר: אֵין הַגְּזֵילָה קַיֶּימֶת – פְּטוּרִין. נֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב חִסְדָּא? אָמַר לָךְ רַב חִסְדָּא: כִּי תַּנְיָא הָהִיא – לְאַחַר יֵאוּשׁ.

אָמַר מָר: גְּזֵילָה קַיֶּימֶת – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם. נֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרָמֵי בַּר חָמָא? אָמַר לָךְ רָמֵי בַּר חָמָא: כִּי תַּנְיָא הָהִיא –