דף ביאור
מסכת בבא בתרא דף ס״ד עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת בבא בתרא דף ס״ד עמוד ב׳
מסכת בבא בתרא דף ס״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־213 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
תוספות
ממאי דלמא רבי עקיבא סבר בתר דעתא דלוקח אזלינן פירוש היכא דאיכא טעמא דדריסה ופריחה אבל היכא דליכא כמו גבי אילנות לא:
Tosafot on Bava Batra 64b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
רשב"א
הא דאמרינן דלמא רבי עקיבא ורבנן בהא פליגי דרבי עקיבא סובר שאין אדם רוצה שיתן מעותיו וידרסוהו אחרים וכו'. פירש ר"ש ז"ל דרבי עקיבא [סובר] היזק דריסה עדיף ליה מהיזק פריחה, ולפיכך על המוכר רמי לגלויי, ורבנן סברי בהפך דהיזק פריחה עדיף טפי ולוקח הוה ליה לגלויי, וקשיא לי דאם כן מאי קאמר אין אדם רוצה שיטול מעותיו ויפרח באויר, לא הוה ליה למימר אלא אין אדם רוצה שיפרח באויר. ועוד דכי אמרינן אלא מסופא מכרן לאחר וכו', הוה ליה למימר אי הכי אימא סופא מכרן לאחר וכו', ואי בטענת דריסה ופריחה פליגא, איפכא שמעינן להו, וקשיא רישא אסופא. ונראה לי דהכי פירושא, דלמא רבי עקיבא סבר אין אדם רוצה שיתן מעותיו וידרסוהו אחרים, ואף על גב דלגבי מוכר איכא הפסד טפי, דצריך לפרוח באויר, מכל מקום כיון דצריך הוא למעות, מעות דחקוהו שלא לחוש לפריחותו, וגמר ומכר ולא שייר אפילו דרך. ורבנן סברי אין אדם דחוק כל כך למעות, שיטול מעות על מה שמוכר, ויפסיד כל מה דמשויר, שיצטרך לפרוח ואי אפשר לו. ולעולם הפסד פריחה אפילו לרבי עקיבא טפי עדיף מהפסד דריסה. ולפיכך חזר והביא מסופא דתנן מכרן לאחר וכו', כלומר ובשלמא לרבי עקיבא דאמר דמוכר מוחל מחמת דוחקו על פריחה, כל שכן על דריסה, אבל רבנן הוה להו לאודויי כיון דהפסד פריחה מרובה ושל דריסה מועט מידע ידע דלוקח על דעת כן נותן מעות ולא שיצטרך לפרוח באויר. אלא דלאו בהכי פליגי אלא בעין יפה ובעין רעה. וקיימא לן כרבי עקיבא, חדא דרב ושמואל הלכה כשמואל בדיני, ושמואל אמר הלכה כרבי עקיבא, ועוד דהא אמר ליה רב הונא לרב נחמן הלכתא כותייכו דמקריביתו לבבא דריש גלותא.
Rashba on Bava Batra 64b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
מאירי
כבר ביארנו במשנה על מה שאמרנו שצריך ליקח לו דרך שטעם הדבר הוא מפני שהמוכר בעין יפה מוכר ומה שנתגלגל בסוגיא זו על יד דבר זה במכר את השדה שלא מכר לא את הבור ולא את הגת ולא את השובך בין חרבין בין ישובין וצריך ליקח בו דרך ובמכרן לאחר שאין הלוקח צריך ליקח בו דרך יתבאר למטה במשנה השביעית:
Meiri on Bava Batra 64b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown
מהרש"א — חידושי הלכות
בפרשב"ם בד"ה אלא לאו ש"מ כו' והא ליכא למימר דלרבנן איצטריך כו' עכ"ל וק"ק דאימא לר' עקיבא איצטריך למיתני הך סיפא דאי לא תני ליה ה"א דדוקא בטענת דריסת בית שאינה כ"כ טענה מעולה אית ליה לר"ע דבתר דעתא דלוקח אזלינן ולא בתר דעתא דמוכר אבל טענת דוושא שהיא טענה מעולה מהני אפי' במוכר וצריך הלוקח ליקח לו דרך ולכך אשמועינן הך סיפא בשדה דסבר ר"ע א"צ ויש ליישב ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Batra 64b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
שיטה מקובצת
הא דאמרינן דלמא רבי עקיבא ורבנן בהא פליגי דרבי עקיבא סובר אין אדם רוצה שיתן מעותיו וידרסוהו אחרים כו'. פירש ר"ש ז"ל דרבי עקיבא היזק דריסה עדיף ליה מהיזק פריחה ולפיכך על המוכר רמי לגלויי ורבנן סברי בהיפך דהיזק פריחה עדיף טפי ולוקח הוה ליה לגלויי. וקשיא לי דאם כן מאי קאמר אין אדם רוצה שיטול מעות ויפרח באויר לא הוה ליה למימר אלא אין אדם רוצה שיפרח באויר. ועוד דכי אמרינן אלא מסיפא מכרן לאחר כו' הוה ליה למימר אי הכי אימא סיפא מכרן לאחר כו' ואי בטענת דריסה ופריחה פליגי איפכא שמעינן להו וקשיא רישא אסיפא. ונראה לי דהכי פירושו דלמא רבי עקיבא סבר אין אדם רוצה שיתן מעותיו וידרסוה אחרים ואף על גב דלגבי מוכר איכא הפסד טפי דצריך לפרוח באויר מכל מקום כיון דצריך הוא למעות מעות דחקוהו שלא לחוש למריחתו וגמר ומכר ולא שייר אפילו דרך ורבנן סברי אין אדם דחוק כל כך למעות שיטול מעות על מה שמוכר ויפסיד כל המשוייר שיצטרך לפרוח ואי אפשר לו ולעולם הפסד פריחה אפילו לרבי עקיבא טפי עדיף מהפסד דריסה ולפיכך חזר והביא מסיפא דתנן מכרן לאחר כו' כלומר ובשלמא לרבי עקיבא דאמר דמוכר מוחל מחמת דוחקו על פריחה כל שכן על דריסה אבל רבנן הוה להו לאודויי כיון דהפסד פריחה מרובה ושל דריסה מועט מידע ידיעה דלוקח על דעת כן נותן מעות ולא שיצטרך לפרוח באויר אלא דלאו בהכי פליגי אלא בעין יפה ובעין רעה וקיימא לן כרבי עקיבא חדא דרב ושמואל הלכה כשמואל בדיני ושמואל אמר הלכה כרבי עקיבא. ועוד דהא אמר ליה רב הונא לרב נחמן הלכה כוותייהו דמקרביתו לבבא דריש גלותא. הרשב"א ז"ל.
Shita Mekubetzet on Bava Batra 64b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain
רש"י
אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא בתרא, דף ס״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־213 מילים ב־11 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 11 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 126 מילים
נפתחת ב״דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר,…״
- קטע 221 מילים
נפתחת ב״מִמַּאי? דִּלְמָא רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֵין אָדָם…״
- קטע 316 מילים
נפתחת ב״וְאֶלָּא מִסֵּיפָא – מְכָרָן לְאַחֵר, רַבִּי עֲקִיבָא…״
- קטע 417 מילים
נפתחת ב״דִּלְמָא בְּהַאי פְּלִיגִי – דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר:…״
- קטע 527 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא מֵהָא – לָא אֶת הַבּוֹר וְלֹא…״
- קטע 624 מילים
נפתחת ב״הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא לָאו הָא…״
- קטע 720 מילים
נפתחת ב״וְדִלְמָא אַשְׁמְעִינַן בַּיִת, וְקָא מַשְׁמַע לַן שָׂדֶה;…״
- קטע 813 מילים
נפתחת ב״וְאִי אַשְׁמְעִינַן שָׂדֶה – מִשּׁוּם דְּקָשֵׁי לֵיהּ…״
- קטע 916 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא מִסֵּיפָא – מְכָרָן לְאַחֵר, רַבִּי עֲקִיבָא…״
- קטע 1028 מילים
נפתחת ב״הָא תּוּ לְמָה לִי? הַיְינוּ הָךְ! אֶלָּא…״
- קטע 115 מילים
נפתחת ב״אִיתְּמַר, רַב הוּנָא אָמַר רַב:…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת בבא בתרא דף ס״ד עמוד ב׳ · קטע 1 — “…וּדְקָאָמַר נָמֵי בְּעָלְמָא ״רַבִּי עֲקִיבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר מוֹכֵר בְּעַיִן…”
לשון המקור
דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר, וְרַבָּנַן סָבְרִי: מוֹכֵר בְּעַיִן רָעָה מוֹכֵר; וּדְקָאָמַר נָמֵי בְּעָלְמָא ״רַבִּי עֲקִיבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר״ – מֵהָכָא.
מִמַּאי? דִּלְמָא רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן מְעוֹתָיו וְיִדְרְסוּהוּ אֲחֵרִים, וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּטּוֹל מָעוֹת וְיִפְרַח בָּאֲוִיר!
וְאֶלָּא מִסֵּיפָא – מְכָרָן לְאַחֵר, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צָרִיךְ.
דִּלְמָא בְּהַאי פְּלִיגִי – דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: בָּתַר דַּעְתָּא דְלוֹקֵחַ אָזְלִינַן; וְרַבָּנַן סָבְרִי: בָּתַר דַּעְתָּא דְמוֹכֵר אָזְלִינַן!
אֶלָּא מֵהָא – לָא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַגַּת וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, בֵּין חֲרֵבִין בֵּין יְשׁוּבִין; וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ.
הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא לָאו הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר, וְרַבָּנַן סָבְרִי: מוֹכֵר בְּעַיִן רָעָה מוֹכֵר?
וְדִלְמָא אַשְׁמְעִינַן בַּיִת, וְקָא מַשְׁמַע לַן שָׂדֶה; וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בַּיִת – מִשּׁוּם דְּבָעֵי צְנִיעוּתָא, אֲבָל שָׂדֶה – אֵימָא לָא;
וְאִי אַשְׁמְעִינַן שָׂדֶה – מִשּׁוּם דְּקָשֵׁי לֵיהּ דַּוְושָׁא; אֲבָל בַּיִת – אֵימָא לָא.
אֶלָּא מִסֵּיפָא – מְכָרָן לְאַחֵר, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צָרִיךְ.
הָא תּוּ לְמָה לִי? הַיְינוּ הָךְ! אֶלָּא לָאו הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר, וְרַבָּנַן סָבְרִי: מוֹכֵר בְּעַיִן רָעָה מוֹכֵר? שְׁמַע מִינַּהּ.
אִיתְּמַר, רַב הוּנָא אָמַר רַב: