מסכת בבא בתרא דף כ״ד עמוד א׳

בשביל של כרמים דע"י כרמים נדדה חוץ לחמשים ומיהו בתר רובא דעלמא ליכא למיזל דכל המדדה וחזי לקיניה כשמחזיר ראשו מדדה אי לא לא מדדה והאי אי מעלמא אתא לא מצי חזי לקיניה דכרמים מפסיקין לפניו:

אף אנן נמי תנינא כר' חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב:

נמצא בפרוזדור נמצא דם לאשה בין כותלי רחם מבחוץ הקרוי בית החיצון:

ספיקו טמא ספק זה טומאה ודאית מדקתני שחזקתו מן המקור ומה ספיקא יש כאן רישא דמתניתין במסכת נדה משל משלו באשה החדר והפרוזדור והעלייה דם החדר טמא והוא המקור ומפרש בגמרא החדר מבפנים בעובי גופה לצד אחוריה והפרוזדור מבחוץ לצד פניה והעלייה בנויה על גבי שניהם ודם העלייה טהור ולול פתוח מעלייה לפרוזדור וקתני נמצא בפרוזדור חזקתו מן המקור זב ויצא אל החוץ הואיל ורוב דמים מצויים בו ולא אמר מן העלייה נטף דרך הלול ואע"ג דעלייה קרוב לפרוזדור שעל גבו:

רוב ומצוי דמיו רבים יותר משל עלייה ועוד שהן תדירין לזוב משם ודמי העלייה אין תדירין לצאת בהא ליכא מאן דפליג על רבי חנינא:

חייבין עליו על ביאת מקדש דלא מספקינן לה כמביא חולין לעזרה דודאי דם נדה הוא:

ושורפין עליו תרומה ולא אמרי' ספק הוא ותולין לא אוכלין ולא שורפין:

שמע מינה מדאחזיק ליה בדם נדה ודאי תלת:

דכל דמידדי אי הדר חזי לקיניה מידדי לא היה צריך למאי דקאמר אי הדר חזי לקיניה מידדי כיון דשובכין דעלמא יותר מחמשים מן הכרמים [אז] ליכא למיחש לרובא דעלמא דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אבל הנך שני שובכין שהכרמים בתוך חמשים אמה שלהם אתי שפיר דקרוב לזה שלו אפילו נמצא חוץ לחמשים אמה דלא נפק מתורת מדדה דע"י כרמים מידדי יותר מחמשים אלא איירי דאפילו אם יהו שובכין דעלמא בין הכרמים ועוד מדנקט שביל משמע שאלו ב' השובכין בתוך השביל והניפול כמו כן נמצא בתוך השביל דליכא למיחש שהן משובכין דעלמא אפי' אינם רחוקים כלל כיון דלא מצי חזי לקיניה אבל מאלו השובכין הוא דאין דבר מפסיק בינו לבין השובך:

אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם הנמצא בפרוזדור טמא כו' בנמצא בגג פרוזדור מן הלול ולפנים איירי כדמוכח בפרק כל היד (נדה דף יז: ושם ד"ה מן) וסוגיא דהתם מפרש במקומה:

ואף על גב דאיכא עלייה דמקרבא וקרוב דמוכח הוא דקרוב לעלייה הוא ומן החדר אינו יכול לבא אא"כ שחתה ביותר כמו שפירש במסכת נדה (שם):

דתני רבי חייא אי גרסינן תני אתי שפיר אבל אי גרסינן דתני תימה היכי מייתי מהכא דרוב ומצוי הוא דלמא לאו משום דרוב ומצוי קאמר רבי חייא דשורפין עליו את התרומה אלא משום דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כרבי חנינא ונ"ל דאפילו גרסי' דתני לא מדברי רבא הוא אלא גמרא הוא דמייתי לה דשפיר הוה מוכח אביי ממתני' דנדה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב דאף על גב דקתני ספיקו טמא על כרחך לאו ספיקא הוא מדתני רבי חייא דחייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו תרומה. (הג"ה) ומהר"ם אומר דרבא מייתי לה דרוב ומצוי הוא דאי אינו מצוי א"כ מאי קמ"ל רבי חנינא כיון דשמעינן לה מדתני רבי חייא אבל ממתני' דנדה לא היה יכול להוכיח דאפילו אם אינו רוב ומצוי הוצרך רבי חנינא לאשמועינן דלא נימא ספיקו טמא הוה ספק ממש ולמאי דהדר ביה רבא וקאמר דלא הוי רוב ומצוי איצטריך רבי חנינא לאשמועינן דאי מדתני רבי חייא ה"א דרוב ומצוי הוא קמ"ל ר' חנינא דלאו רוב ומצוי הוא (ע"כ הג"ה):

הג"ה וש"מ רובא דאורייתא חשיב ליה רובא דליתיה קמן דברובא דאיתיה קמן לא צריך למידק ש"מ דקרא כתיב אחרי רבים להטות כדפריך פרק קמא דחולין (דף יא. ושם) גבי הא דבעי מנ"ל הא דאמרינן זיל בתר רובא ופריך מנ"ל דכתיב אחרי רבים להטות:

ושמע מינה איתא לדר' זירא נראה לריצב"א דאע"ג דטעמא דבעינן תרי רובי הוי משום דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר מ"מ איצטריך ליה למימר גבי חנות דלא בעינן תרי רובי דאע"ג דליכא למימר הכי מ"מ איכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע אי לאו דאיכא רובא דעלמא וגבי אשה נמי אי גזרינן בעלמא הוה לן להחמיר שלא לשרוף מן הלול ולפנים אטו מן הלול ולחוץ ונראה לו דהלכה כרבי חנינא:

אימור מהאי דקרא אתאי ולאו דוקא נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסר שמואל אלא אפי' עיר שכולה ישראל איכא למיחש להכי:

לימא משום דסבר לה כר' חנינא וליכא למימר דשריא משום דספק ערלה בחוצה לארץ מותרת דהא אי לית ליה כרבי חנינא אלא רוב וקרוב אזלינן בתר קרוב א"כ הויא ודאי ערלה:

שמע מינה רובא דאורייתא איכא למידק, למה לי דשמעינן לה מדרבי חייא, קרא כתיב (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות, וכדאקשינן בחולין (יא, א) דאמרינן התם מנא לן דאזלינן בתר רובא מנא לן דכתיב אחרי רבים להטות. ונראה לי דהכא הכי קאמר, שמע מינה בתר רובא דליתיה קמן. ואכתי לא ניחא לן, דרובא דליתיה היינו רובא דאיתיה קמן, אבל מדרבי חייא שמעינן אפילו רובא דליתיה קמן. ואכתי לא ניחא לן, דרובא דליתיה קמן נמי הא מייתי ליה בפרק קמא דחולין (שם) מפסח ומשעיר המשתלח ומעגלה ערופה וממכה אביו ומשחיטה גופה אתי לן מהני.

ושמע מינה איתא לדרבי זירא דאמר אף על גב דדלתות מדינה נעולות כלומר, דליכא אלא חד רובא, ואף על גב דרבי זירא הוה מקשה לעיל לרבי חנינא, לאו לאיפלוגי עלה אלא לברורה למילתא. אי נמי דבקורבא דמוכח פליגי, וכדכתיבנא לעיל.

איתמר חבית שצפתה בנהר וכו' לימא בדרבי חנינא קא מיפלגי דרב לית ליה דרבי חנינא ושמואל אית ליה דרבי חנינא. ואם תאמר והיאך איפשר לומר דרב לית ליה דרבי חנינא, והא קאמר נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת, ומי ליכא למימר אפילו נמצאת כנגד ביתו של גוי ואף על גב דקרוב לו מותרת, דאזלינן בתר רובא דישראלים נינהו י"ל כיון דנמצאת בנהר ליכא קורבא דמוכח לאחד מבני העיר, דאפשר של זה כמו של זה, אבל לעיר כולה כנגד שאר עיירות דעלמא איכא קורבא דמוכח.

ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא לימא משום דסבר לה כרבי חנינא. ואין לומר דשריא משום דספק ערלה בחוצה לארץ מותר, דכיון דבתוך הפרדס אשתכח, אי לאו דרבי חנינא כודאי משוינן ליה.

לימא לא סבר לה כרבי חנינא לא שאני התם דרובא דשפוכאי ישראל נינהו. ולאו דחויי קא מדחי ליה, דודאי רבא כרבי חנינא סבירא ליה, כדאמר לעיל שמע מינה מדרבי חייא אזלינן בתר רובא, ואקשינן והא רבא הוא דאמר רוב ומצוי ליכא מאן דאמר, ואמרינן הדר ביה רבא מההיא.

אף בנמצא בין שני שובכות שביארנו שהולכין אחר המרובה באכלוסין אע"פ שהוא קרוב לאחר דוקא בשהדבר ניכר שיצא ממנו או מן הקרוב ולא מן האחרים שבתוך אותו תחום כגון שהיה שביל של כרמים מזה לזה שאין דרך לדדות בו אלא אותם הסמוכים להם אבל אם היה דרך הדדה הרי כל השובכות שבתוך תחום זה מצטרפים לרוב וכלם זוכים בו ויש מפרשים בשביל של כרמים זה ענין אחר וזה עיקר:

משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה החדר מבפנים בעובי גופה לצד אחוריה והפרוזדור מבחוץ לצד פניה ועליה בנויה על גביהן ולול פתח מעליה לפרוזדור דם החדר טמא והוא המקור ודם העליה טהור אבל הפרוזדור אין לו דמים מצד עצמו אלא או באין מן החדר או מן העליה דרך הלול מעתה נמצא בפרוזדור חזקתו טמא ואע"פ שהעליה קרובה לפרוזדור יותר מן המקור מ"מ רוב דמים יוצאין מן המקור והרי היא טמאה ודאית מן התורה לחייב על טומאתה בביאת מקדש ולשרוף את התרומה במגעה ולא סוף דבר בזו שיש בה רוב ומצוי ר"ל שרוב דמים מן המקור ושיציאת הדמים ממנו מצוי בה תמיד אלא אף ברוב לבד דנין בה כן הואיל ומצוי להיות כן כמו שמצוי להיות מן הקרוב אע"פ שאינו מצוי יותר:

כבר ידעת בתשע חנויות שכלן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ולא ידע מאיזו לקח שספקו אסור שכל קבוע כמחצה על מחצה הוא נחשב ובבשר הנמצא בשוק הלך אחר הרוב שכל הפורש מן הרוב פורש ולא סוף דבר בשדלתות המדינה פתוחות ורוב סיעות טבחים שסביבותיה ישראלים שיש כאן שני צדדין של רוב להתיר רוב פנימי ורוב חיצון אלא אף בשדלתות המדינה נעולות שהכל תלוי ברוב אחד ואין אנו צריכים לשנים ואע"פ שבנבעלה ולא ידעה למי נבעלה אמרו במסכת כתבות ט"ו א' שאינה כשרה לכהנה אלא כשרוב בני העיר אין פוסלין לכהנה בביאתן ושסיעות אחרות באו לשם ממקום אחר שאין ביאתן פוסלת לכהנה שנמצאו לה עכשו שני צדדין להתירה ברוב רוב פנימי ורוב חיצון אין דנין ממנה לדבר אחר מפני שמעלה עשו ביוחסין כמו שיתבאר במקומו:

חבית של יין שצפה בנהר ואין ידוע אם יין כשר אם יין נסך אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אע"פ שרוב סביבותיה גוים כשרה אף בשתיה לדעתנו ויש חולקין בה כמו שכתבנו במסכת ע"ז ע' ב' בד"א כשהיו במקומות שבנהר זה באותו שיעור שמסביבותיה עד כאן מכשולות ועקלקלות ויש לנו לדון שאילו באה מן הסביבות אין הדבר מצוי שלא ליטבע מחמת עקלתונות אבל אם לא היו שם מכשולות ועקלתונות אסורה שכל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב הואיל וביאתה מן הרוב מצויה כביאתה מן הקרוב וכן הדין להקל ר"ל בנמצאת כנגד עיר שרבה גוים ורוב סביבותיה ישראל ואין שם עקלקלות ומכשולות וכבר ביארנוה על ידי גלגול במסכת ע"ז:

ולפי דרכך למדת שכל שבמקום שאין ביאתו מן הרוב מצויה שם הולכין אחר הקרוב והוא שאמרו בשביעי של שקלים מעות שנמצאו בין חלין למעשר קרוב לחולין חולין קרוב למעשר מעשר:

חבית של יין שנמצא בכרם של ערלה הואיל וסביבותיה אינן של ערלה הולכין אחר הרוב ולא סוף דבר ביין שאין דרך לגנוב ממנה ולהצניע בתוכה אלא אף בענבים כן ואע"פ שהקירוב מוכיח שממנה היו אחר הרוב הולכין הואיל ואין הדבר מצוי בהם לגנוב ממקום אחר ולהצניע בכאן:

נאדות של יין שנמצאו בדרכים אך בין הגפנים אם היו רוב חמרים העומדים לשפות יין להוליכו ממקום למקום ישראלים מותר אע"פ שקרוב לגוי ואם גוים אסור אע"פ שקרוב לישראלים ודוקא בגדולים אבל בקטנים חוששין לעוברי דרכים שרובן גוים ואם היו שם גדולים וקטנים הואיל ורוב שופכי ישראל הם כלם מותרין שהגדולים הם הם עיקר המשא והקטנים אין באים אלא להכריע ולהשוות בין המשאות ודברים אלו עם מה שצריך בביאורם כבר כתבנום על ידי גלגול במסכת ע"ז פרק אחרון:

זה שפסקנו בחבית שצפה בנהר במקום שיש שם עקלקלות שסומכין בה אחר הקרוב דוקא לענין איסור וכמו שאמרו הלכה כרב באיסורי אבל לענין דיני ממונות הואיל והלכה כשמואל בדיני הולכין בה אחר הרוב כשמואל ומעתה לענין מציאה אפילו יש בו סימן הרי היא של מוצאה הואיל ורוב סביבותיה עובדי האלילים שאין אנו מצווין בהחזרת אבדתם ואפילו בא ישראל ונתן סמניה אא"כ מטעם לפנים משורת הדין כמו שהתבאר בפרק אלו מציאות בשמועת מצא ארנקי כאן ר"ל במקום שהרבים מצויים:

הג"ה בד"ה ש"מ רובא כו' דברובא דאיתיה קמן לא צריך למידק ש"מ כו' עכ"ל צ"ע לפ"ז מאי קשיא להו לעיל מאי קמ"ל ר' חנינא דרוב וקרוב כו' הא מתני' היא ט' חנויות כו' הא איכא למימר דמהך מתני' לא שמעינן אלא ברובא דאיתיה קמן כדאמר בהדיא בפ"ק דחולין דהך דט' חנויות כו' הוי רובא דאיתיה קמן ואשמועינן ר"ח דאפי' ברובא דליתיה קמן הולכין אחר הרוב ולא אחר הקרוב דהכי משמע מתוך שמעתין דר"ח אפי' ברובא דליתיה קמן קאיירי ודו"ק:

בד"ה בי קופאי כו' ובכה"ג היה דהוה קורבא דמוכח עכ"ל אבל לפרש"י ודאי הא דמצאו בין הגפנים הוא קורבא דמוכח דמישראל המצויין שם הוא ולא מרובא דעלמא עוברי דרכים דעכו"ם וכמ"ש התוס' לעיל גבי ההוא חצבא דמטעם זה הוי קורבא דמוכח וק"ל:

בד"ה לימא רבא לית ליה דר"ח פי' והא רבא כו' עכ"ל משום דלעיל פריך תלמודא בהיפך לימא משום דסבר לה כר"ח כו' הוצרכו לומר דהכא לא פריך אלא משום דרבא אית ליה לעיל הא דר"ח ודו"ק:

רוב ומצוי קאמר יש לומר מצוי כלומר הדם שבמקור אינו בלוע בבשר כמו הדם שבעליה אלא פרוד הוא ממנו ומצוי ליציאה יותר מן הדם שבעליה. ושמע מינה רוב דאורייתא כלומר הא דאמרינן רוב וקרוב הלך אחר הרוב מדאורייתא הוא מדקתני ושורפים עליה את התרומה דאי מדרבנן היכי שורפים תרומה דאורייתא אבל רובא גרידא היכא דליכא אחרינא דעדיף כקורבה ליכא למימר בהאי ושמע מינה רובא דאורייתא דהא זיל קרי ביה רב הוא אחרי רבים להטות. הר"י ן' מיגש ז"ל.

וכתב הר"י בעליות וזה לשונו ושמע מינה רובא דאורייתא. מכמה משניות שמעינן לה כמו ההיא דתשע חנויות אלא רוב שיש קרוב כנגדו קא פשיט מינה עד כאן לשונו.

והא רבא הוא דקאמר רוב ומצוי ליכא למאן דאמר כלומר כיון שהמקור של אשה רוב ומצוי הוא היכי ילפינן לה לרוב שאינו מצוי דקאמר ושמע מינה איתא לדרבי זירא דאמר דאף על פי שדלתות מדינה נעולות והרי המדינה רוב שאינו מצוי הוא והיכי ילפינן רוב שאינו מצוי מרוב מצוי. הר"י ן' מיגש ז"ל.

שריה רבינא משום דאזלינן בתר רובא ולא תלינן ליה בשל ערלה ומשום יין נסך ליכא דרובא ישראל ובעוברי דרכים לא תלינן שאין דרכם לשאת חצבא דחמרא אלא נאדות של עור וגם אין דרכם אלא בזיקי זוטרי כדמוכח לקמן. ועוד דעוברי דרכים אין נכנסים בפרדסים לפיכך תולין בבני העיר שהניחום שם ושכחו או שגנבו היין וברחו והניחוהו. והני מילי חמרא אבל ענבי מצנעי ואזלינן בתר קרוב אי לית לן דרבי חנינא דהא איכא למימר דמיניה הוו ומצנעי בגויה והשתא דקיימא לן כרבי חנינא בתר רובא אזלינן ואמרינן דמעלמא הביאום והצניעום כאן ועוד דספק ערלה בחוץ לארץ מותר. ועוד יש לומר אבל ענבי מצנעי יש לתלות שהיו מזה הפרדס דלא עברי למיגנב ממקום אחר ולהביאם כאן שיחשוב שמא ימצאוהו אלא אמרינן מכאן נגנבו והיה מתירא שמא ימצאוהו בעל הכרם והניחם שם אבל חמרא ודאי לא דרכוהו בכרם עצמו אלא מבחוץ דרכוהו ויותר טוב להם להצניעם במקום אחר ולא במקום שגנבוהו. עליות הר"י ז"ל. ועיין בחדושי הרמב"ן.