מסכת בבא בתרא דף קע״ב עמוד א׳פרק 10 גט פשוט

וְהָא הָאִידָּנָא – דְּלָא קָעָבְדִינַן הָכִי! אֲמַר לֵיהּ: רַבָּנַן תַּקּוֹנֵי תַּקִּינוּ; מַאן דְּעָבֵיד – עָבֵיד, מַאן דְּלָא עָבֵיד – אִיהוּ הוּא דְּאַפְסֵיד אַנַּפְשֵׁיהּ.

אֲמַר לְהוּ רָבָא בַּר רַב שֵׁילָא לְהָנְהוּ כָּתְבֵי שְׁטָרֵי אַקְנְיָאתָא: כִּי כָּתְבִיתוּ שְׁטָרֵי אַקְנְיָאתָא; אִי יָדְעִיתוּ יוֹמָא דִּקְנֵיתוּ בֵּיהּ – כְּתֻבוּ, וְאִי לָא – כְּתֻבוּ יוֹמָא דְּקָיְימִיתוּ בֵּיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא מִתְחֲזֵי כְּשִׁקְרָא.

אֲמַר לְהוּ רַב לְסָפְרֵיהּ, וְכֵן אֲמַר לְהוּ רַב הוּנָא לְסָפְרֵיהּ: כִּי קָיְימִיתוּ בְּשִׁילֵי – כְּתֻבוּ בְּשִׁילֵי, וְאַף עַל גַּב דִּמְסִירָן לְכוּ מִילֵּי בְּהִינֵי; כִּי קָיְימִיתוּ בְּהִינֵי – כְּתֻבוּ בְּהִינֵי, וְאַף עַל גַּב דִּמְסִירָן לְכוּ מִילֵּי בְּשִׁילֵי.

אָמַר רָבָא: הַאי מַאן דִּנְקִיט שְׁטָרָא בַּר מְאָה זוּזֵי, וְאָמַר: שַׁוְּיֻהּ נִיהֲלִי תְּרֵי בְּנֵי חַמְשִׁין חַמְשִׁין, לָא מְשַׁוֵּינַן לְהוּ.

מַאי טַעְמָא? עֲבַדוּ רַבָּנַן מִילְּתָא דְּנִיחָא לֵיהּ לְמַלְוֶה, וְנִיחָא לֵיהּ לְלֹוֶה; נִיחָא לֵיהּ לְמַלְוֶה – כְּדֵי שֶׁיָּכוֹף לְפוֹרְעוֹ, וְנִיחָא לְלֹוֶה – כִּי הֵיכִי דְּנִיפְגֹּם שְׁטָרֵיהּ.

וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דִּנְקִיט תְּרֵי שְׁטָרֵי בְּנֵי חַמְשִׁין חַמְשִׁין, וְאָמַר: שַׁוִּינְהוּ נִיהֲלִי חַד בַּר מְאָה – לָא מְשַׁוֵּינַן לֵיהּ.

עֲבוּד רַבָּנַן מִילְּתָא דְּנִיחָא לֵיהּ לְמַלְוֶה, וְנִיחָא לֵיהּ לְלֹוֶה; נִיחָא לֵיהּ לְמַלְוֶה – כִּי הֵיכִי דְּלָא נִיפְגּוֹם שְׁטָרֵיהּ, וְנִיחָא לֵיהּ לְלֹוֶה – כְּדֵי שֶׁלֹּא יָכוֹף לְפוֹרְעוֹ.

אָמַר רַב אָשֵׁי: הַאי מַאן דִּנְקִיט שְׁטָרָא בַּר מְאָה זוּזֵי, וְאָמַר: שַׁוּוֹנְהִי נִיהֲלִי חַד בַּר חַמְשִׁין – לָא מְשַׁוֵּינָא לֵיהּ.

מַאי טַעְמָא? אָמְרִינַן: הַאי מִיפְרָע פַּרְעֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ: הַב לִי שְׁטָרַאי, וַאֲמַר לֵיהּ: אִירְכַס לִי, וּכְתַיב לֵיהּ תְּבָרָא; וּמַפֵּיק לֵיהּ הַאי, וְאָמַר לֵיהּ: הַאי אַחֲרִינָא הוּא.

מַתְנִי׳ שְׁנֵי אַחִין – אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, וְהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד; עֲשָׂאָן לְשָׂכָר – הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ – הֲרֵי הֶעָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי: ״קַח לְךָ עֲבָדִים וְיִרְחֲצוּ בַּמֶּרְחָץ, קַח לְךָ זֵיתִים וּבֹא וַעֲשֵׂה בְּבֵית הַבַּד״.

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בְּעִיר אַחַת, שֵׁם אֶחָד ״יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן״ וְשֵׁם אַחֵר ״יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן״ – אֵין יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב זֶה עַל זֶה, וְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שְׁטַר חוֹב.

נִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו ״שְׁטָרוֹ שֶׁל יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ״ – שְׁטָרוֹת שְׁנֵיהֶן פְּרוּעִין.

כֵּיצַד יַעֲשׂוּ? יְשַׁלְּשׁוּ, וְאִם הָיוּ מְשׁוּלָּשִׁין – יִכְתְּבוּ סִימָן, וְאִם הָיוּ מְסוּמָּנִין – יִכְתְּבוּ כֹּהֵן.

גְּמָ׳ הָהוּא שְׁטָרָא דִּנְפַק לְבֵי דִינָא דְּרַב הוּנָא, דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ: ״אֲנִי פְּלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי לָוִיתִי מָנֶה מִמְּךָ״.