בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת בבא בתרא דף קכ״ו עמוד א׳פרק 8 יש נוחלין

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא בתרא דף קכ״ו עמוד א׳

    מסכת בבא בתרא דף קכ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 10 קטעים ממוספרים, כ־225 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לשון המקור

    וּמִלְוָה שֶׁעִמּוֹ, פָּלְגִי.

    אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב אַסִּי: בְּכוֹר שֶׁמִּיחָה – מִיחָה.

    אָמַר רַבָּה: מִסְתַּבֵּר טַעְמֵיהּ דְּרַב אַסִּי בַּעֲנָבִים – וּבְצָרוּם, זֵיתִים – וּמְסָקוּם; אֲבָל דְּרָכוּם – לָא. וְרַב יוֹסֵף אָמַר: אֲפִילּוּ דְּרָכוּם.

    דְּרָכוּם?! מֵעִיקָּרָא עִינְבֵי, הַשְׁתָּא חַמְרָא!

    כִּדְאָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: לִיתֵּן לוֹ דְּמֵי הֶיזֵּק עֲנָבָיו; הָכָא נָמֵי – נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי הֶיזֵּק עֲנָבָיו.

    הֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב עוּקְבָא בַּר חָמָא? אַהָא – דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּכוֹר וּפָשׁוּט שֶׁהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן עֲנָבִים, וּבְצָרוּם; זֵיתִים, וּמְסָקוּם – בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, אֲפִילּוּ דְּרָכוּם. דְּרָכוּם?! מֵעִיקָּרָא עִינְבֵי, הַשְׁתָּא חַמְרָא! אָמַר מָר עוּקְבָא בַּר חָמָא: לִיתֵּן לוֹ דְּמֵי הֶיזֵּק עֲנָבָיו.

    אָמַר רַב אַסִּי: בְּכוֹר שֶׁנָּטַל חֵלֶק כְּפָשׁוּט – וִיתֵּר. מַאי ״וִיתֵּר״? רַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: וִיתֵּר בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה. רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: וִיתֵּר בְּכׇל הַנְּכָסִים כּוּלָּן.

    רַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: וִיתֵּר בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה – קָא סָבַר: אֵין לוֹ לַבְּכוֹר קוֹדֶם חֲלוּקָּה; וּמָה דַּאֲתָא לִידֵיהּ – אַחֵיל, אִידַּךְ לָא אַחֵיל.

    וְרַב פַּפֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: וִיתֵּר בְּכׇל הַנְּכָסִים כּוּלָּן – קָא סָבַר: יֵשׁ לוֹ לִבְכוֹר קוֹדֶם חֲלוּקָּה; וּמִדְּאַחֵיל בְּהָא – אַחֵיל בְּכוּלְּהוּ.

    וְהָא דְּרַב פַּפֵּי וְרַב פָּפָּא – לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר, אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר – דְּהָהוּא בְּכוֹר דַּאֲזַל זַבֵּין נִכְסֵי דִּידֵיהּ וּדְפָשׁוּט. אֲזוּל יַתְמֵי בְּנֵי פָּשׁוּט לְמֵיכַל תַּמְרֵי מֵהָנְהוּ לָקוֹחוֹת, מְחוֹנְהוּ. אָמְרִי לְהוּ קְרוֹבִים: לָא מִיסָּתְיָיא דִּזְבַנְתִּינְהוּ לְנִכְסַיְיהוּ, אֶלָּא מִימְחֵא נָמֵי מָחִיתוּ לְהוּ? אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם.