מסכת בבא בתרא דף קט״ז עמוד ב׳

אבי האב ואחיו כגון אברהם ויעקב בנכסי עשו מהו אמר רבא תא שמע האב קודם לבן. ש"מ שאברהם קודם לפי טעותו לא היה בן יורש את אביו אלא אב קודם כל שעה לבן שהיה סבור שאברהם יורש כשימות עשו ויפלו הנכסים לפני יצחק ולדבריו שהיה סבור שאברהם קודם ליעקב אין בן יורש את אביו:

ושהיה בכור נוטל שני חלקים כאן לא דקדק הקונטרס יפה דפי' אע"ג דכשמת חפר לא היה צלפחד קיים אפ"ה בנותיו נוטלות חלק בכורה של צלפחד בנכסי חפר כדתניא בתוספתא דבכורות כיצד אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק מת אביו בחיי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ואינו נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו כגון יעקב שמת בחיי יצחק היה ראובן בכור נוטל פי שנים בנכסי יעקב אבל לא בנכסי יצחק זקנו שהרי [אפילו] אם היה יעקב קיים כשמת יצחק לא היה יעקב נוטל פי שנים שהרי פשוט הוא הלכך ראובן הבא לירש מכח יעקב בנכסי יצחק לא יטול אלא חלק פשיטות של אביו ע"כ ולא היה לו לפרש כן דלא קרי ראוי כי האי גוונא מה שאין ראובן נוטל פי שנים מעשו בנכסי יצחק אלא הא קרי ראוי מה שאין ראובן נוטל פי שנים מאחיו בנכסי יצחק שלא הוחזק בהן מעולם יעקב והוה ליה ראוי:

אילו איתיה ליצחק יצחק קודם תמה אני בדברי רבא, וכי רבא אין לו משמוש נחלה. וצריך עיון.

מתני' ושהיה בכור ונטל שני חלקים. ואף על פי שלא היה חפר מבאי הארץ, ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק (לקמן בבא בתרא קיט, א) הא פרישנא דארץ ישראל מוחזקת היא. ואף על פי שמת צלפחד בחיי חפר ולא באו הנכסים לידו קודם מיתתו, אפילו כן בנותיו נוטלין חלק בכורתו, שהוא יירש את חלק בכורתו בקבר להנחיל לבניו, ואין זה ראוי שאמרו שאין הבכור נוטל בו. ודע כי לא נאמר ראוי ומוחזק, אלא בשראוי או מוחזק למוריש את הבכור או את הבעל בשעת פטירתו, אבל לא ראוי ומוחזק ליורש שהוא הבכור או הבעל. כיצד, ראובן בכור יעקב וחנן בכורו של ראובן, אם מת ראובן בחיי יעקב ואחר כך מת יעקב, בין שהיו לו ליעקב נכסים שקנה בחיי ראובן בין שקנאם או שנפלו לו בירושה מיצחק לאחר מיתת ראובן, בני ראובן חנוך ופלוא כשבאין לחלוק בנכסי יעקב עם שמעון ולוי נוטלין חלק בכורה מחמת ראובן אביהם שהיה בכור, שהרי נכסים אלו מוחזקין היו ביד הזקן בשעת מיתתו, אבל חנוך בכורו של ראובן כשבא לחלוק עם אחיו, נוטל פי שנים בנכסים שהיו מוחזקין ביד ראובן אביהם בשעת מיתתו, אבל בנכסי הזקן לא יטול אלא כפשוט, ואף על פי שהוא בכור בן בכור, שנכסים אלו מוחזקין היו ביד יעקב המוריש לאביהם אבל לא היו מוחזקים ביד ראובן מורישם, וכבר אמרתי שאין הדבר תלוי אלא במוריש. וגרסינן בירושלמי (ה"ג): כתב בכל אשר ימצא לו בכור אינו יורש בראוי כבמוחזק, כיצד מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ואינו נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, ואם היה אביו בכור כשם שנוטל בנכסי אביו כך נוטל בנכסי אבי אביו, ריש לקיש בשם אבא כהן בר דלא נאמר משפט לענין כפילא ונאמר משפט לענין פשיטות מה לענין פשיטות אתה רואה את הבן כאילו האב קיים ליטול [פשיטות אביו] אף לענין כפילא אתה רואה את הבן כאילו האב קיים ליטול כפילת אביו. ושנינו בתוספתא (פ"ז ה"ב): כיצד אין נוטל בראוי כבמוחזק, מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים מנכסי אביו ואינו נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו, ואם היה אביו בכור נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו. פירוש, לא שנוטל פי שנים בנכסי אבי אביו כשבא לחלוק בהם עם אחיו קאמר, אלא כשבא לחלוק עם אחי אביו בנכסי הזקן, ולא כשהוא בכור, אלא אפילו היה הוא פשוט, לפי שהוא נוטל בנכסי הזקן פי שנים מאביו שהיה בכור והנכסים היו מוחזקין לזקן המורשי. והתימה מן הרב בעל הלכות גדולות ז"ל (ריש הלכות נחלות) שכתב, שאלו היה בכור בן בכור נוטל פי שנים אפילו בנכסי הזקן, ונראה שסמך על התוספתא זו, ופרשה כשיהיה בכור לאביו ובא לחלוק עם אחיו בנכסים שנפלו להם מאבי אביהם, ואינו אלא כמו שפירשנו.

המשנה השלישית והיא נגררת אחר משנה שלפניה שאמרה שבת הבן יורשת עם האחים ויתחיל בה אגב גררא בענין החלק השלישי והוא שאמר בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ושהיה בכור ונוטל פי שנים אמר הר"ם כל היוצאים ממצרים היה להם חלק בארץ ואם יצא אב ובנו לכל אחד מהם היה חלק אחד בשוה והיו צלפחד וחפר מיוצאי מצרים והיה לצלפחד חלקו והיה לו בירושת חפר שני חלקים לפי שהוא בכור וארץ ישראל מוחזקת היתה ולפיכך יורש בה חלק בכורה:

אמר המאירי בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה וכו' צריך אתה לידע שענין חלוקת הארץ נתבלבלו בה המפרשים ואף גדולי המפרשים כתבו בה דברים שלא נראו לנו ומה שיראה לי לפי מה שבררנו מדברי המפרשים ולפי מה שהעלינו בגמ' הוא שארץ ישראל לשבטים נתחלקה ר"ל שעשו ממנה שנים עשר חלקים שוות זו כזו אחר ששמו עלוי קרקע של זה על זה והרבו את הזבורית עד שיהו דמיו כנגד העדית ולא עלו בכספים אלא הריחוק והקירוב שבחלקים לירושלם אבל עלויו של קרקע או שפלותו לא השווהו אלא בקרקע ויש אומרים שאף הריחוק והקירוב השוו בקרקע וכן הדברים נראין מפני שכבר נחלקו בזה ר' אליעזר ור' יהושע והלכה כר' יהושע ואחר שנשתוו החלקים ונכתב על קירובן וריחוקן שהשבט שיגיע לחלקו חלק זה הקרוב לירושלם יעלה כך וכך בדמים לזה שיגיע לחלקו חלק זה הרחוק לדעת האומר שהקירוב והריחוק נתעלה בדמים עד שלא היתה עוד שום אונאה לאחד מהם בחלקו ולא נשאר להם אלא שאף בחלקים השוים אדם בוחר לפעמים זו מזו כדי להשקיט תלנה זו היה הגורל בא ועשו כ"ד פתקין בי"ב מהם כתבו שמות השבטים ובי"ב מהם כתבו שמות החלקים ונתנום בקלפי של שבטים בקלפי אחד וי"ב חלקים בקלפי אחר והיה אלעזר בא מלובש באורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו ואירע להם נס שנזדמן הגורל לכל אחד מהשבטים בחלק שהיה בוחר בו לפי מלאכתו ולפי אומנותו ולפי הרגל סחורתו על דרך מה שאמרו חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי כלומר שהגורל נזדמן לי חלק נעים ואף נחלת שפר עלי שאלו היה בבחירתי אף אני הייתי בוחרו שכמה פעמים מזדמן בגורל שאע"פ שהתלנה שוככת בו מ"מ אין מזדמן לאחד מה שהוא בוחר בו אבל בזו נזדמן לכלם מה שהיו רוצים בו והוא שהיה אומר ברוח הקדש אם זבולון עולה יהא תחום עכו בא לחלקו לפי שהיו רואים שהיה אותו חלק ראוי לו לפי הרגל סחורתו כמו שנאמר עליו לחוף ימים ישכון וכו' היה נותן ידו בקלפי של שבטים וזבולון יוצא לו היה נותן ידו בקלפי של חלקים ותחום עכו יוצא לו וכן בכלם והוא שנאמר בין רב למעט כלומר בין שתהא סיעת השבט מועטת בין שתהא מרובה לא תחלק הארץ אלא לשבטים וזהו שהיו צווחים בני יוסף על שלא היה חלקם מכילם ואלו נחלקה לחשבון גלגלת עד שיהו מרבין לשבט מרובה וממעטין לשבט מועט לא היה מקום לצעקתם וזה שהקשה רב פפא בגמ' אלא למאן דאמר לבאי הארץ אמאי קא צווחי בני יוסף הוא היה אומרה על דעת האומר לקרקפתא דגברא אתפלוג ואינו כן אלא לשבטים והיה להם לצעוק בין לדעת האומר לבאי הארץ בין לדעת האומר ליוצאי מצרים:

ונשוב לדברינו והוא שאחר שנשתוו החלקים ונחלקה לשבטים הוצרכו השבטים לחלקה למשפחות ולבתי אבות ועל חלוקה זו נחלקו בגמ' מהם מי שאמר שהמשפחות היו נישומות לחשבון גלגלות שהיו שם בשעת חלוקה ר"ל שהיו בני עשרים באותה שעה והוא שאמר לבאי הארץ נתחלקה הארץ ומסתייע בה מן המקרא שכשנפקדו בפרשת פנחס בתחלת ביאת הארץ אמר לאלה תחלק וכו' וזה שנאמר לשמות מטות אבותיו פירושו לענין חזרה כיצד הרי שהיו כאן שני אחים שהיו בני עשרים כשיצאו ממצרים ואותם שני אחים נקראו יוצאי מצרים הולידו בנים במדבר זה תשעה וזה אחד וכלם בני עשרים בשעה שנכנסו לארץ והם הנקראים באי הארץ וכבר מתו שני האחים במדבר כשבאו לארץ נטלו תשעה אלו תשעה חלקים וזה האחד חלק אחד שהרי לבאי הארץ נתחלקה ומ"מ אחר שחלקו רואין כאלו עשרה חלקים חזרו לאבי אבותיהם ואותם שני האחים ירשום ממנו ונמצאו אלו העשרה חולקים בחלקים אלו כאילו היו משני האחים שיצאו ממצרים ונמצאו התשעה יורשים חמשה חלקים והאחד חמשה והרויחו כלם לחשבון באי הארץ שאילו לא היו מונים אלא ליוצאי מצרים לא היו התשעה נוטלים אלא חלק אחד והאחר חלק אחד ואע"פ שמ"מ היה אותו חלק יותר גדול באמת גדול היה יותר מכל אחד מחלקים אלו אבל לא היה גדול ככלם שלא הכל זוכים לסיעת בנים מרובים בשוה ונמצא שאותם שזכו בכך זוכים לחלקים יותר והדעת השני הוא שליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ר"ל שבאי הארץ חלקוה לחשבון יוצאי מצרים שכבר מתו ולא היו התשעה נוטלים אלא חלק אחד כחלקו של אחד הבא מן האח השני וכפשוטו של מקרא האמור לשמות מטות אבותיו ינחלו וכן לרב תרבו נחלתו כלומר לרב שהיה כבר ביציאתו ממצרים אע"פ שנתמעט עכשיו תרבו נחלתו ולמעט שהיה כבר אע"פ שנתרבה תמעיטו נחלתו ומה שאמר לאלה ר"ל כאלה מה אלה שלא נמנו אלא מבני עשרים כך לא תמנו ליוצאי מצרים אא"כ היו בני עשרים באותה שעה ומי שלא היה בן עשרים ביציאתו ממצרים אינו נוטל בשביל עצמו אא"כ באה לו מאיזה מוריש שהיה בן עשרים כשיצא ממצרים ובין כך ובין כך היו החלקים משתוים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואף אלו על ידי גורל והוא שאמרו יצאו יהושע וכלב שלא נטלו בגורל אלמא כל האחרים נטלו בגורל ולפי הנראה מן הגמרא הלכה ליוצאי מצרים שהרי הוקשה האחר מכמה דברים ועלתה אחת מהם בקושיא ואף אותם שתירץ כל שהוא נרדף בקושיות הרבה אע"פ שדוחק ומתרץ אין הדברים נראין כשיטתו ואף צעקת בנות צלפחד הולכת על שטת דעת זה ר"ל שליוצאי מצרים נתחלקה הארץ והיו בנות צלפחד צווחות ליטול חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים ואלו לבאי הארץ מה להן לצעוק והלא לא היה אביהן קיים בכניסת הארץ כדי לתבוע חלקו ואע"פ שאפשר לפרשה לענין חזרה שהיה חפר מבני גלעד שהיו ששה איעזר וחלק ואשריאל ושכם ושמידע וחפר ובניהם של אלו נכנסו לארץ לחשבון גלגלותם היה להם להחזיר הנחלה לגלעד אבי אבותיהם ונמצא חפר זוכה בירושת שתות ובנות צלפחד זוכות עם אחי צלפחד בחלקם משתות זה ועל חלק זה היו צווחות וכמו שאמר תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו מ"מ אי אפשר לפרשה אלא על דעת יוצאי מצרים שהרי נאמר בה בפירוש חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים:

ומעתה באו ופירשו במשנה זו שבנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלת ארץ ישראל חלק אביהם ר"ל צלפחד שהיה מיוצאי מצרים ר"ל שהיה בן עשרים בשעה שיצאו ממצרים וזכה בחלקו ואע"פ שלא נכנס לארץ שהרי ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ומעתה ראוי היה לבנות צלפחד ליטול חלק אביהן וחלקו עם אחיו בנכסי חפר שהיה חפר גם כן מיוצאי מצרים ונטלו בניו שהם אחי צלפחד חלקו ובנות צלפחד נטלו עמהם מה שהיה ראוי צלפחד ליטול עם אחיו ושהיה צלפחד בכורו של חפר ואע"פ שכתוב בדברי הימים והשני צלפחד פירושו שני לגלעד אבי חפר כלומר שהיה חפר בנו וצלפחד בן בנו וזהו שלא הזכיר אלא צלפחד ומאחר שהיה צלפחד בכור ואלו היה קיים היה נוטל חלק בכורה אף בנותיו במקומו ליטלה ואע"פ שכבר מת חפר קודם שהוחזק בחלקו ואף אם היה צלפחד קיים היה לנו לומר שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק פירשו בגמ' שארץ ישראל מוחזקת היא שכל מה שזכה בה מצד רוח הקדש ויעודיו של נביא הרי הוא כמי שהוחזקו בו ולא סוף דבר שמת חפר בחיי צלפחד שהיה צלפחד כמוחזק בשעת מיתתו וראוי לו שיוריש לבניו אלא אפילו מת צלפחד בחיי חפר יורשות בנותיו כל מה שהיה אביהן ראוי לירש אילו היה חי שהבן נוטל בראוי כבמוחזק וכשם שיורשות חלק פשיטותו כך יורשות חלק בכורתו וזהו שאמרו בתוספתא של בכורות פרק ששי כיצד אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק מת אביו של בכור בחיי אביו שהוא זקנו של בכור נוטל זה הבכור פי שנים בנכסי אביו ואינו נוטל פי שנים בנכסי זקנו ואם היה אביו בכור נוטל פי שנים אף בנכסי זקנו על הדרך שהיה אביו נוטלה אלא שחולקה עם אחיו שכלם יורשים חלק הבכורה והוא נוטל בכורה מאותה בכורה כבשאר הנכסים כיצד יעקב שמת בחיי יצחק ראובן בכורו של יעקב נוטל פי שנים בנכסי אביו יעקב ולא בנכסי יצחק זקנו שהרי אפילו היה יעקב קיים לא היה נוטל בכורה שהרי פשוט היה והילכך ראובן שבא לירש בנכסי יצחק מכח יעקב ובא ליטול בכורה מצד עצמו אינו נוטלה בנכסי יצחק שהרי ראוי הוא ולא מוחזק שהרי אף יעקב לא היה נוטלה ואין רואין יעקב בקבר כאלו הוא קיים עכשו ותהא ירושת יצחק בידו ויטול בה ראובן בכורה אבל אם היה יעקב בכור כשיבא לחלוק הוא ואחיו עם אחי אביהם נוטל ראובן עם אחיו חלק בכורת אביו והוא נוטל בה בכורה שהרי אלו היה אביו קיים בשעה מיתת הזקן היה נוטלה וכל שיעקב אלו היה קיים היה נוטל הרי בניו קמים תחתיו ובכור זה נוטל בה חלק בכורה ומעתה בנות צלפחד נטלו כל חלק בכורת אביהם בנכסי חפר ואפילו מת צלפחד בחיי חפר ובתלמוד המערב אמרו נאמר משפט לענין כפילא ונאמר משפט לענין פשיטה מה לענין פשיטה אתה רואה את הבן כאלו אביו קיים ליטול פשיטתו אף לענין כפילה אתה רואה את הבן כאלו אביו קיים ליטול בכורת אביו ואלו היו בנות צלפחד זכרים ואחד מהם היה בכור לא היה נוטל כל בכורת צלפחד בנכסי חפר אלא שכל האחים נוטלים אותה והוא נוטל בה בכורה ויש חולקים לומר ליטול את כלה ואינו כלום וממה שכתבנו שאין הבכור נוטל בראוי אתה למד שאחד מן האחים הפשוטים שמת קודם שחלקו אין הבכור נוטל בה בכורה שהרי ירושת אח היא ואע"פ שאלו היה אביו קיים היה הוא יורש הרי מ"מ ראוי הוא והתבאר בגמ' שבנות צלפחד נטלו עוד חלק רביעי שמת להם אחד מאחי אביהם וחלקו עם שאר אחי אביהם באותו חלק ומ"מ לא הזכיר במשנה זו אלא אותם שירשו מאביהם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: