מסכת עבודה זרה דף כ״ב עמוד א׳

אריסותא לר"ש בן אלעזר לית ליה והאי דנקט כותי דמשמע הא עובד כוכבים שרי לאו טעמא משום אריסותא אלא משום דאמרינן ליה לא תעשה בה מלאכה בשבת וציית:

אי הכי דכותי יעשה בה מלאכה בחולו של מועד:

מאי איריא דקתני גבי כותי מפני שנקראת על שמו:

תיפוק ליה דבלא חשד נמי איכא משום לפני עור וכותי גר הוא ומצווה על המצות כישראל ולא דמי לעובד כוכבים העושה מלאכה בשבת שהעובדי כוכבים לא הוזהרו עליה:

מוריקאי זורעי גנות כרכום:

נקיט בשבתא לחרוש לזרוע ולקצור:

שקיבלו שדה באריסותן מבעה"ב ומשקיבלוה הוטלה על שניהם לעסוק בה ביחד:

לא יאמר ישראל טול אתה חלקך בשבת לפי שנעשה שלוחו על חצי היום המוטל עליו:

אי הכי תיפוק ליה משום לפני עור הקשה הר"י אמאי קאמר א"ה דאמלתי' דר"ש בן אלעזר גופיה היה יכול להקשות תיפוק ליה משום לפני עור ופי' הר"ר אלחנן בשלמא אי אמרת דכותי נקט לרבותא וה"ה עובד כוכבים ניחא דנקט טעמא דנקראת על שמו דשייך בתרוייהו אלא אי אמרת דנקט כותי דוקא א"כ תיפוק ליה משום לפני עור:

תיפוק ליה משום לפני עור אליבא דרשב"א פריך דאית ליה כותים גרי אמת הן בפ"ק דחולין (דף ו.) גבי ההיא דר"ש דשדריה לר"מ למזבן חמרא מבי כותאי ומכאן יש להביא ראיה למה שפירש ר"ת דשייך למימר לפני עור אף במידי דלית ביה איסורא אלא דרבנן דהא מלאכה דח"ה אינה אסורה אלא מדרבנן כדפירש ר"ת (במו"ק (דף ב)) וראיה נמי מדלעיל (עבודה זרה דף טו:) דאסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים אע"ג דליכא איסורא אלא דרבנן אבל הר"ר אלחנן הקשה לפר"ת שפירש דמלאכה דח"ה אינה אסורה מן התורה מדאמר בפ' מי שהפך (מ"ק דף יא:) פתח באבל וסיים בחול המועד לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא ימי אבלו דאסור דרבנן אלא אפילו ח"ה דאסור דאורייתא כו' ומפר"ת דקרי ליה דאורייתא לפי שיש לה אסמכתא מן התורה בפ"ק דחגיגה (דף יח.) לאפוקי אבל שאין לו אסמכתא אלא מדברי קבלה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל א"נ ח"ה יש לו עיקר מן התורה דאיכא למיגזר אטו י"ט:

חדא משום לפני עור נראה דמהאי טעמא נמי להיות אסור כשקבל שדה בשותפות:

לא יאמר לו ישראל לעובד כוכבים כו' מעשה כך היה בימי רבינו תם שגבה ישראל אחד בחובו תנור אחד מעובד כוכבים והיה לו לאופה המסיק התנור חלקו בתנור והיה לו ליהודי ליטול כך וכך ימים בחלקו ולאופה כמו כן כך וכך ולא התנו מתחלה זה לזה טול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול והיה ר"י ר"ל דמותר דלא דמי לשדה דהכא דגבי שדה חלק הישראל משביח אף בחול במה שהעובד כוכבים טורח בו בשבת אבל בתנור אינו משביח כלל במה שהעובד כוכבים עושה בו בשבת וזה בחול ואף בלא התנו מתחלה ולא הודה ר"ת לזה ונראה לו דאין לחלק בין תנור לשדה דאע"פ שאינו משביח במלאכה בשבת מ"מ הוי כאילו מעמיד פועל בידים ונראה להר"ר אלחנן דבתנור אפי' התנו מתחלה לא יועיל כיון שכל התנור של ישראל הוא וה"ל כמשכיר תנורו בשבת ואומר לעובד כוכבים טול שכר תנורי בשבת כשתסיקנו לי בחול ולא דמי לישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות שיש לעובד כוכבים חלק בגוף הקרקע וגם ר"י חזר בו והביא ראיה לדברי ר"ת דאין חילוק בין תנור לשדה דהא מרחץ כתנור דמי ובתוספתא דמסכת דמאי [פ"ו] תניא ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה ומרחץ בשותפות לא יאמר לו ישראל לעובד כוכבים כו' קצרו של דבר בין כרם בין שדה בין מרחץ או תנור אם לקחו ישראל ועובד כוכבים בשותפות אסור לומר טול אתה חלקך כו' אלא אם כן התנו מתחלה קודם שלקחוהו שאין לישראל בשבת שום חלק וגם ר"ת באותו מעשה דתנור צוה לקבל החוב מן העובד כוכבים ולחזור ולהלוות ולהתנות מתחלה מיהו היכא שלקחו הישראל במשכון נראה שא"צ להתנות כלום כיון שהוא ברשות העובד כוכבים ושכר התנור הוא לישראל מרבית שהעובד כוכבים נותן לו ואין הישראל קונה חלק בתנור דדוקא נקט לקחו. העתק מלשון רבינו יהודה:

ת"ש אם התנו מתחלה מותר הא סתמא אסור וא"ת לידוק מרישא וי"ל דאיכא למימר דה"ה סתמא אלא משום דבעי למיתני סיפא ואם התנו מתחלה מותר אף על פי שהתנה לו כך בפירוש:

ואם באו לחשבון אסור הא סתמא שרי וא"ת לימא דה"ק אם באו לחשבון אסור אפי' התנו מתחלה וי"ל דס"ל דודאי אם התנו מתחילה מותר בכל ענין:

אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים ותניא בגמ' אין מוסרין בהמה לרועה שלהם ויש ליתן טעם על מה אנו סומכין לייחד בהמותינו עמהם ואף אנו מוסרין בהמותינו לרועה שלהם ואין לומר כדאמר רב לעיל בפ"ק (עבודה זרה דף יד:) מקום שהתירו למכור התירו ליחד דהא לא קם האי מילתא דאף רב הדר ביה אלא אומר ר"ת דסמכינן אהא דמשני ר' פדת בגמ' (דף כג.) דמוקי מתני' כר"א דחייש לרביעה וברייתא דלוקחין מהן בהמה לקרבן דלא חיישי לרביעה כרבנן ואנן קיימין כרבנן ואע"ג דרבינא שהיה סוף הוראה פליג עליה ושני שנויא אחרינא מ"מ נראין דברי ר' פדת עיקר חדא מדהקדים דברי רבינא לדבריו דהא רבי פדת קודם לרבינא ימים רבים שהיה בנו של ר"א כדאמרינן בפ"ק דברכות (דף יא:) וכן אורי לי' ר"א לר' פדת בריה וגם היה חברו של ר' זירא כדאמר בפ"ק דנדה (דף ח.) א"ר זירא לר' פדת חזי דמינך ומאבוך קשריתו קטפא לעלמא ואותו ר"א אביו הי' תלמידו של ר' יוחנן ועוד דבשל סופרים קי"ל דהלך אחר המיקל ואע"ג דסתם מתני' דאין מעמידין מתוקמא כר"א מ"מ לית הלכתא כוותיה כיון שיש מחלוקת במסכת פרה (פ"ב מ"א) ובתרי מסכתי לכ"ע אין סדר:

הנהו מוריקאי דעובד כוכבים מלקט ונקיט בשבתא וישראל נקיט בחד בשבתא אתו לקמיה דרבא שרא להו ואותביה רבינא ישראל ועובד כוכבים שקיבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל לעובד כוכבים טול חלקך אתה בשבת ואני חלקי בחול ואם התנו מעיקרא על מנת שיום השבת לעובד כוכבים ויום אחד בשבת לישראל שרי ואם באו לחשבון פי' שיאמר אחד לחבירו לקחת אתה בשבת כך וכך כספים ואני לא לקחתי בחול אלא פחות מרוק לי וכן אם אמר העובד כוכבים לישראל כעניין הזה אסור ואינו מותר אלא אם התנו מעיקרא מה שיזדמן בשבת הרי הוא לעובד כוכבים בין רב בין מעט וכן בחול לישראל.

איכסיף רבא לסוף איגלאי מילתא דהתנו מעיקרא הוו ושפיר שרא להו רבא.

רב גביהה מבי כתיל אמר שתלאי דערלה הוו עובד כוכבים אכל שני ערלה וישראל אכל שני דהיתירא כו'.

איבעיא להו אם התנו מעיקרא מותר סתמא מאי ולא איפשיטא ועבדי' ביה לחומרא דאיסורא דאורייתא היא:

ירושל' הא במקום שנהגו למכור מוכרין להן אפי' בית דירה ומשכירין להן אפילו בית דירה ר' בון בשם רבנן דתמן זאת אומרת שדה הנתונה על אם הדרך אסור להשכירה לעובד כוכבים מפני שנקראת על שמו ועובד כוכבים עושה בה מלאכה בשבתות וי"ט:

בתוספתא שאלו לר' יהושע מהו שילמד אדם את בנו חכמת יוונית אמר להן צאו וראו איזו שעה אינה לא מן היום ולא מן הלילה שהיום והלילה חייב בהגיון תורה שנא' והגית בו יומם ולילה. תוספתא לא יטייל ישראל עם שיירא בתרפות אפי' לצאת אפי' מקדים ואפי' מחשיך ואפי' מתיירא מפני ליסטים מפני רוח רעה חיה רעה שנא' לא תלכו אחרי אלהים אחרים ר' אלעזר (בר) [בנו ש"ר] יוסי הגלילי אומר אם ראית רשע יוצא לדרך התרחק ממנו ג' ימים כי מלאכי חבלה יוצאין עמו שנא' הפקד עליו רשע ושטן יעמד על ימינו וכן אם ראית צדיק יוצא לדרך צא עמו כי מלאכי שלום עמו שנא' כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך:

הדרן עלך לפני אידיהן:

חדא ועוד קאמר כו׳ ק״ל היכי שביק תנא טעם לפני עור דאוריתא ונקט אידך טעמא בהדיא דהוי מפני מראית העין בעלמא ומשמע דליכא איסורא אחרינא וי״ל משום דרוב כותיים צייתי במלאכה דחולו של מועד לפי שיש בה הרבה מקראות לדרוש שהוא מן התורה כדאיתא בחגיגה וגם קרוב הדבר אל הדעת אלא שיש מיעוט דלא צייתי כיון שאין הכתוב מפורש ואנן מעיקרא כי אמרינן כותי לא צייתי קס״ד דכל כותי לא ציית כלל ולהכי פרכי׳ אי הכי תיפוק לי משום לפני עור דבשלמא לדידי כותי נמי ציית ומהדרינן חדא ועוד קאמר חדא דלפני עור לכותי שהוא חשוד דלא ציית ולסתם כותי דציית ליכא משום עור דמעיקרא כשמכרנו לו סמכנו על הרוב דצייתי וכי לא ציית לנו אנסו ומיהו איכא משום שנקראת על שמו ונקט התנא הטעם שנוהג ברוב הכותיים וכי אמרינן לעיל כותי לא ציית הכי אמרינן דגוי ודאי ציית אבל כותי זימנין דלא ציית וזהו מה שלמד מכאן הר״מבן ז״ל דסוגיין מוכחא דאיסור מלאכה בחולו של מועד דאורייתא לכל שאין בו צורך המועד אלא דבר האבד שאלמלא כן הא ודאי פשיטא דלא ציית כלל ואית בה משום לפני עור וכבר הארכתי בזה במקומו בס״ד עיין שם.

ואם באו לחשבון אסור פי׳ הר״אבד ז״ל דאהתנו מתחילה קאי דכיון דבאו לחשבון לא התנו אלא להערמה ואינו נכון דאם כן היכי דייקי מינה לקמן הא סתמא שרי דשאני מתני׳ דהתנו ואנן מבעיא לן בסתמא גמורה שלא התנו ולא באו לחשבון כלל לכך הנכון כמו שפר״שי דהכא בשלא התנו מתחילה.

הנהו שתילי דערלה הוו כו' פירוש ובכי האי דכ״ע מותר ואם תאמר ומאי שנא והלא אסור להחליף פיחת של ערלה והכא נמי הוי כמחליף פר״שי ז״ל שכן דרך מקבלי קרקע שהעובד אותו יאכל פירותיו ועדין קשה שהרי יש לומר כי כשהניחו ישראל לגוי לעבוד ולאכול שני ערלה הוי כמחליף והנכון בעיני דכיון דפירות ערלה אסורין בהנאה לישראל לא נחית ישראל אדעתייהו כלל ומאי דיהב ליה כנגדם משאר השניה מתנה בעלמא הוא והוי כאותה שאמרו בירושלמי על מתניתין דמכרן וקדש בדמיהן מקודשת לפי שאינן דמיהן מה שאין כן באידך דישראל אדעתא דפירות שבת נחת שילקטם בחול וכי נקיט גוי בשבת או איהו בחד בשבתא הוי כמחליף כנ״ל וקרוב לזה פירוש הר״ם הלוי ז״ל.

ישראל וגוי שהיו משותפים בקרקע הן שהוא שלהם הן שקבלוהו עליהם לעבודה ועבדוהו שניהם והגיע זמן פירותיה אסור לישראל שיאמר לגוי תהא שלך לקיטת שבת ומכרה לעצמך ותהא שלי לקיטת יום אחד כנגדו בחול ואמכרה לעצמי ואם עשה כן אף הוא אסור בכל חלק השבת וחולק עם הגוי חלק שנטל כנגדו שהרי מ"מ הגוי נעשה שלוחו ובא מכחו בחצי לקיטת שבת ואם התנו בתחלת העבודה בכך מותר שהרי כל שבת ושבת שלו הוא ובלבד שלא יבאו לחשבון אחר כך ר"ל שיקיפו בחשבונם לקיטת שבת ללקיטת שכנגדו ואם זו שוה מזו שיחזירו זה לזה שאם כן הרי הורו בתנאם שאינו אמתי אלא דרך הערמה ויש מפרשים התנו מתחלה כל שהתנו קודם השבת וכן עיקר לא התנו כלל וכן לא אמר ישראל לגוי ללקוט של שבת אלא כך עשו מאליהם לקט הגוי בשבת וישראל יום אחד בחול ולא באו לחשבון אף זה אסור מכיון שאין הגוי יורד בה בשבת מן הדין ומכח תנאי בכל הלקיטה נתערבו כל הפירות או הדמים אם נודע חלק שבת מסלקין אותה ואם לא נודע פי' גדולי המחברים שהגוי נוטל שביעית השכר והשאר חולקין בשוה היו משותפים בתנור הרי הוא כיוצא בזה ויש מקילין לומר שאף בלא התנו מסיקו הגוי בשבת וישראל כנגדו בחול שהתנור עקרו אחר ההיסק ולא נאמר כן אלא בשדה שהוא מושבח מחמת חרישת הגוי ומלאכתו בימות הפסח שהגוי אופה בו את החמץ יראה שהדבר תלוי בהתנו וכן שאומר ישראל לגוי קודם הפסח יהא שלך שבוע של פסח לגמרי הן הרבה הן מועט ואני אטול כנגדן אחר הפסח וכל שכן אם קדם ישראל לזכות בשבוע שלו קודם הפסח או אם מכר לו זכותו של אותו שבוע קודם הפסח וכן הורו רבני צרפת וכן הורו בישראל שיש לו מס על הגוי ככר בכל יום שאינו נוטל בפסח שאחר הפסח מותר ליטול את שבעד הפסח:

ישראל וגוי שהיה להם חצר משותף ורצו לעשות כותל באמצע יראה שאסור להניח לגוי לבנות שם בשבת אחר שמכריחו מן הדין לפרוע לו חצי ההוצאה ואם התנו מתחלה בנה אתה כך וכך ימים או חציו של כותל וכל כיוצא בזה יראה שהוא מותר ואע"פ שאין דרך בית באריסות וקבולת הואיל וידוע שהגוי שותף בו מכירים הם שלא בשליחות ישראל נעשה וכל שכן אם כולו של גוי וישראל שוכרה אלא שעליו להרחיק עד שיהא קרוב לאונס:

היו משותפים בבהמה יראה שבכל ענין אסור להניחה להשכירה בשבת ואם השכירה לגוי למשוי אסור לישראל ליטול כנגדו בחול ויראה שאין תנאי מועיל בה הואיל ומצוה על שביתת בהמה אלא שברכיבה יראה ששכרו מותר:

השתתף עם הגוי במלאכה או בסחורה בחנות צריך להתנות תחלה להיות שכר שבת לגוי וכנגדו בחול לישראל הן רב הן מעט ואם לא התנו אסור לישראל ליטול בכל שבת שכר השבת ובשכנגדו ואם לא נודע פרשו גדולי המחברים שנוטל הגוי שביעית השכר ויש מתירין בזו מדמיון קבולת של כלים וכן מדמיון מעות כמו שיתבאר בסמוך:

הנותן מעות לגוי להתעסק אע"פ שהגוי יושב ונותן בהם בשבת פי' הגאונים שחולק עמו בשוה ואין חשש בדבר וכן פי' אף בסחורה להתיר אף בלא התנו ונתנו טעם לדבריהם לפי שמאחר שאין ריוח הסחורה תלוי בימים אין קפידא בשבת והרבה פעמים אדם מוכר בשעה אחת יותר מבכמה ימים:

ישראל וגוי שקבלו שדה בשותפות מותר להתנות ביניהם אף לאחר שלקחוה שיהיה הגוי עובד שני ערלה ואוכל הפירות ויעבוד ישראל כנגדן ויאכל שאין זה חלופי ערלה שכך הדרך עובד אדמה יאכל פריה ועוד שכל איסורי הנאה הואיל וכולו להם אין חלופיהן אסורים:

התבאר במסכת סנהדרין שאסור לעשות שותפות עמהם שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בעבודה זרה והתורה אמרה לא ישמע על פיך:

הכותיים כבר ידעת שעשאום כגוים גמורים וא"כ הרי הם כגוים לכל דינים אלו ומ"מ ממה שנאמר עליהם בסוגיא זו בענין מלאכת המועד תיפוק לי משום לפני עור וכו' אנו למדין שדין לפני עור אף באיסורי סופרים נאמר ומאחר שהכותיים גרים הם וחייבים בכל מה שאנו חייבים וכן צריכים ליזהר בכל מה שאנו מוזהרים בו יש לחוש בהם לדין לפני עור שהרי מלאכת המועד מדברי סופרים שהרי לא נאמר בו שבתון כמו שביארנו בשני של חגיגה ומ"מ לחכמי הדורות ראיתי שלמדין מכאן שמלאכת המועד איסור תורה אע"פ שאין בה לא לאו ולא מלקות שאלמלא כן לא היינו חוששין ללפני עור ומביאין עוד ראיה ממה שאמרו בשני של מועד קטן חולו של מועד דאוריתא ואינה ראיה שלא נאמר בו אלא שממה שכתוב מקרא קדש עשאוה כעין תורה ולא תורה ממש וכדרך שנאמר בהלל הלל דראש חדש לאו דאוריתא הוא כאלו האחרים של תורה אחר שקבעוהו קבע גמור כשל תורה וכן בתלמוד המערב אמר ר' בון אלו היו חברי נמנין עמי הייתי מתיר מלאכה במועד כלום אסור מלאכה במועד אלא שיהו אוכלים ושותים ועוסקים בתורה הללו אוכלין ושותין והולכין ופוחזין ואלו היתה איסור תורה לא היה אומר כן ואע"פ שהם נדחקין בה שעל אותם דברים שהוסיפו חכמים באיסורן נאמר אין נראה כן שהרי מלאכה סתם אמרו אלא שבודאי דין לפני עור אף באיסורי סופרים נאמר:

בפרש"י בד"ה אע"ג דקבלוה יחד לכתחלה וא"ל כו' עכ"ל פי' דקבלוה יחד לכתחלה בסתם ואח"כ א"ל כו' וק"ל:

תוס' בד"ה ת"ש אם התנו כו' וא"ת לידוק מרישא וי"ל כו' משום דבעי כו' עכ"ל ופי' דמרישא איכא למידק דסתמא להיתירא דקתני לא יאמר כו' הא בסתמא דלא א"ל שרי ואהא תירצו די"ל דמרישא ליכא למידק דסתמא להיתרא משום דאיכא למימר דלא קתני האי לישנא דלא יאמר כו' אלא משום סיפא דואם התנו כו' שאע"פ שהתנה לו בפי' טול שבת נגד חול שרי דאי לא הוה קתני אלא ואם התנו כו' בלחוד לא הוה שרינן אלא בשלא התנה לו בפירוש טול שבת נגד חול אלא שא"ל מתחלה טול ימים נגד ימים ומבליע לעובד כוכבים השבת בחלקו וליכא לאקשויי מאי קא דייק אם התנו מותר הא סתמא אסור אימא דקתני אם התנו דאפילו בפירוש שרי די"ל דמ"מ הוה ליה למתני סתמא דשרי ומכ"ש אם התנו אפילו בפירוש וכצ"ל לקמן שכתבו דודאי אם התנו מותר אפילו בבאו לחשבון וסתמא דשרי הוה רבותא טפי מאם התנו בכל ענין וק"ל:

תוס' בד"ה אין מעמידין כו' דהא לא קם האי כו' ובתרי מסכתי לכ"ע אין סדר עכ"ל ק"ק לל"ל דכ"ע אין סדר א"נ דיש סדר הא הוי סתם ואח"כ מחלוקת סתמא הכא בסדר נזיקין במסכת ע"ז ומחלוקת אח"כ בסדר טהרות במסכת פרה ודו"ק:

ד"ה אי הכי ת"ל וכו' ופירש הר"ר אלחנן בשלמא א"א דכותי נקט לרבותא וה"ה עובד כוכבים וכו' פירושו תמוה דאי הוה סלקא אדעתיה דאע"ג דקתני כותי הוה ה"ה עובד כוכבים א"כ מה פריך לעיל אבל עובד כוכבים מאי שרי וכו' הא אמרת דה"ה עובד כוכבים וכבר הארכתי בזה בישיבה ותירצתי הכל באופן נאות יותר מפי' זה:

ד"ה ת"ש וכו' וא"ת לידוק מרישא וכו' ר"ל מרישא דקתני לא יאמר טול אתה וכו' דמשמע הא סתמא מותר:

בא"ד אלא משום דבעי וכו' אע"פ שהתנה לו כך בפירוש נ"ל שהספר חסר וצ"ל וי"ל דאיכא למימר דה"ה סתמא אלא משום דבעי למתני סיפא וכו' אע"פ שאמר לו כך בפי' וק"ל:

אין מעמידין פרק שני :

גמ' איכסיף גיטין עז ע"ב ב"מ צז ע"א:

שם לא היו דברים מעולם עירובין מ ע"א ועיין תוספות יבמות לה ע"ב ד"ה דכ"ע. נדה כד ע"א תוס' ד"ה אר"פ. ב"ב קנד ע"ב תד"ה ברם. בכורות ד ע"ב תד"ה אלא: