מסכת עבודה זרה דף י״ב עמוד א׳פרק 1 לפני אידיהן

שֶׁשָּׁפְתוּ שְׁתֵּי קְדֵירוֹת עַל גַּבֵּי כִּירָה אַחַת? וְלֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים! מַאי ״לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים״?

אָמַר אַבָּיֵי: מִשּׁוּם בְּשַׂר נְבֵילָה לָא אָמְרִינַן, דִּלְמָא מַהְדַּר אַפֵּיהּ יִשְׂרָאֵל לַאֲחוֹרֵיהּ וְשָׁדֵי גּוֹי נְבֵילָה בִּקְדֵירָה, דִּכְוָותַהּ הָכָא נָמֵי לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים מִשּׁוּם דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

רָבָא אָמַר: מַאי ״לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים״? מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם.

דִּכְוָותַהּ, הָכָא נָמֵי, לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים מִשּׁוּם יוֹם אֵידָם.

רַבָּה בַּר עוּלָּא אָמַר: לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים מִשּׁוּם צִינּוֹרָא.

דִּכְוָותַהּ, הָכָא נָמֵי, לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים מִשּׁוּם לִפְנֵי אֵידֵיהֶן.

מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה — אָסוּר לִיכָּנֵס לְתוֹכָהּ, וְלֹא מִתּוֹכָהּ לְעִיר אַחֶרֶת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל זְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיוּחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם — אָסוּר, אֵין הַדֶּרֶךְ מְיוּחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם — מוּתָּר.

יָשַׁב לוֹ קוֹץ בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִשְׁחֶה וְיִטְלֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה — מוּתָּר. נִתְפַּזְּרוּ לוֹ מְעוֹתָיו בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִשְׁחֶה וְיִטְּלֵם, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה — מוּתָּר.

מַעְיָין הַמּוֹשֵׁךְ לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִשְׁחֶה וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה — מוּתָּר. פַּרְצוּפוֹת הַמְקַלְּחִין מַיִם לִכְרַכִּין — לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל פִּיהֶם וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְנַשֵּׁק לַעֲבוֹדָה זָרָה. כַּיּוֹצֵא בּוֹ — לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל סִילוֹן וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.

מַאי ״אֵינוֹ נִרְאֶה״? אִילֵּימָא דְּלָא מִתְחֲזֵי, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, אֲפִילּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר! אֶלָּא אֵימָא: אִם אֵינוֹ נִרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה — מוּתָּר.

וּצְרִיכָא, דְּאִי תְּנָא קוֹץ, מִשּׁוּם דְּאֶפְשָׁר לְמֵיזַל קַמֵּיהּ וּמִשְׁקְלֵיהּ, אֲבָל מָעוֹת דְּלָא אֶפְשָׁר — אֵימָא לָא.

וְאִי תְּנָא מָעוֹת — דְּמָמוֹנָא, אֲבָל קוֹץ דְּצַעֲרָא — אֵימָא לָא. וְאִי תְּנָא הָנֵי תַּרְתֵּי — מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא סַכָּנָה, אֲבָל מַעְיָין דְּאִיכָּא סַכָּנָה, דְּאִי לָא שָׁתֵי מָיֵית — אֵימָא לָא. צְרִיכָא.