מסכת עבודה זרה דף י׳ עמוד ב׳

ולימא ליה בפרהסיא:

דלמא מצערי ליה לרבי:

עבדה איסורא זנתה:

שדר ליה אנטונינוס לרבי עשב ששמו גרגירא רוק"א בלע"ז והבין רבי מה לי ולעשב הזה ודאי סימנא הוא דשלח לי גרגירא נגרר' ונמשך לב גירא עם הנואפים יודע היה ללמוד אנטונינוס:

שדר ליה רבי כוסברתא בלע"ז אלוינאר"א. כלומר שחוט הבת כוס ברתא שתי מלות:

הדר שדר ליה אנטונינוס כרתי בלע"ז פורי"ש. כלומר אם כן יכרת זרעי:

הדר שדר ליה חסא לייטוג"א בלע"ז. כלומר חוס עלה:

מטראתא דיאסקאות של עור כמין שקים גדולים:

שדר ליה כוסברתא לפ"ה קשה מה עלה בדעתו של רבי מתחלה לומר שישחטנה ועוד קשה שלבסוף חזר בו רבי מעצמו לכך נראה כפירוש ר"ח והערוך שדר ליה גרגירא כלומר נאפה גירא הנואף והנואפת תרגום ירושלמי גיירא וגיירתא שדר ליה כוסברתא כסה על קלונה והוכיחנה בסתר ואנטונינוס לא הבין מה ששלח לו והיה סבור שאמר שחוט הבת ושדר ליה כרתי כלומר וכי תתן לי עצה שיכרת זרעי שדר ליה חסא כלומר לא שלחתי לך אלא שתחוס עליה כלומר וכסה אותה אמרתי לך:

חד קטיל אבבא דבי רבי וא"ת והלא שפיכות דמים הוא משבע מצות ואפילו לישראל אסור דהא תניא (לקמן עבודה זרה כו.) העובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא היו מעלין ולא מורידין וי"ל שהיה ירא פן יודיעו הדבר אל השרים והיו גורמין להרגו ואמרינן אם בא להרגך השכם להרגו עי"ל שהיה בורר המינים והמסורות דאע"ג דאין מינים באומות לענין קבלת קרבן מידם לענין הורדה איכא כדפריך בפ"ק דחולין (דף יג:) השתא דישראל היו מורידין דעובדי כוכבים מיבעיא:

אמר ליה א"כ לימא ליה להאי דקאי אבבא וכו' ר' אלחנן פירש דל"ג אם כן דאי א"ל היה לו לרבי חנינא להבין שהיה מת דאם היה ישן מה גבורה יש להקיץ אדם משנתו. אמרינן במדרש חלב מטמא חלב מטהר כשנולד רבי גזרו שלא למול ואביו ואמו מלוהו שלח קיסר והביאו לרבי ואמו לפניו והחליפתו אמו באנטונינוס והניקתו עד שהביאתו לפני קיסר ומצאוהו ערל ופטרום לשלום ואמר אותו הגמון אני ראיתי שמלו את זה אלא הקב"ה עושה להם נסים בכל עת ובטלו הגזרה ואמרי' נמי בירושלמי שלסוף למד אנטונינוס תורה ונתגייר ומל עצמו:

ה"ג כל נשיאיה ולא כל שריה פרט לקטיעה וכו' ולא גרס שריה ולא כל שריה דקרא כתיב מלכיה וכל נשיאיה ואור"י דנשיא הוא הישיש שמפורש בספר יוסיפון שנשבעו רומיים שלא להמליך עליהם עוד מלך בשביל אחד שלקח אשה אחת בחזקה אלא שהיו ממנים ישיש אחד ולו שלש מאות יועצים ולסוף כמה שנים מלך עליהם אחד בחזקה שמתה אמו בלדתה ונבקעת בטנה ומצאוהו חי ומלך עליהם ונקרא קיסר בלשון רומי והוא לשון כרות בעברית ועל שמו נקראו כל המלכים שלאחריו קיסר:

ווי לה לאילפא דאזלא בלא מכסא וא"ת והא אמרינן פרט לאנטונינוס אע"ג דאזל בלא מכסא ויש לומר שגם הוא נימול דגרסינן בירושלמי דמגילה (פ"א) א"ל אנטונינוס לרבי את מאכילני מן לויתן לעתיד לבא א"ל אין א"ל מן אימר פסחא לית את מאכילני ומן לויתן את מאכילני א"ל מה אעביד לך דהא כתיב וכל ערל לא יאכל בו כיון דשמע כן אזל וגזר גרמיה הדא אמרה איגייר אנטונינוס:

קלוניא שלא תתן מס פי' גרגירה זינתה גירה מלשון הנואף דמתרגמי' גיירא.

שדר ליה כוסברתא כלומר הרוג ברתך כוס ברתא שדר ליה כרתי כלומר אם יהרגנה יכרת זרעו שדר ליה חסא כלומר אם כן חוס עליה ושבקה:

פי' נקירתא היתה מערה חפורה תחת הקרקע מבית אנטונינוס עד ביתו של רבינו הקדוש שהיה אנטונינוס בא דרך המערה בכל יום בסתר אצל רבי והיה הורג העבדים שהיו באין עמו כדי שלא יגלו הדבר לבני אדם ובעת שמצא ר' חנינא יושב לפני רבי אמר לו למה יושב לפניך ואני הזהרתיך שלא ימצא כאן אדם בעת בואי אליך אמר לו לית דין ילוד אשה כלומר מלאך הוא אמר לו אם כן יצא ישלח לנו הישן בחוץ והוא העבד ההרוג כלומר אם הוא מלאך יחיה אותו ונפק ואשכחיה דהוה קטיל בעא רחמי עליה ואחיה וכו'.

תניא לא יהיה שריד לבית עשו בעושה מעשה עשו ותניא שמה אדום מלכיה ולא כל מלכיה [כל נשיאיה ולא כל שריה מלכיה ולא כל מלכיה] פרט לאנטונינוס וכל נשיאיה פרט לקטיעה בר שלום דהוא איגייר דההוא קיסר דהוה סאני ליהודאי ואמר לחשיבי דמלכותא מי שעלתה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער אמרו לו יקטענה ויחיה אמר לו קטיעה בר שלום חדא דלא מצית יכלת לכולהו דכתיב כי כארבע רוחות השמים וגו' כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל ואי קטלת להני דשכיחי גבך קארו לך מלכותא קטיעא אמר ליה [מימר] שפיר קאמרת מיהו כל מאן דזכי למלכא שדו ליה [לקמוניא] חלילא פי' לכבשן האש. פי' אילפא ספינה כי קא שאדו ליה לקמוניא אמר כל נכסיי לרבי עקיבא ולחביריו יצא ר"ע ודרש והיתה לאהרן ולבניו לאהרן מחצה ולבניו מחצה כך זה לרבי עקיבא מחצה ולחביריו מחצה יצתה ב"ק ואמרה קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים קטיעה קנה עולמו בשעה אחת.

אנטונינוס שמשיה לרבי כי מת אנטונינוס אמר רבי נתפרדה חבילה אדרכן שמשיה לרב כד מית אמר רב נתפרדה חבילתי.

חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא לא נאמר ולא יהיה שריד לבית עשו אלא בעושה מעשה עשו:

מי שצוה מחמת מיתה ואמר נכסי לפלוני וחבריו או שהקנה כן במתנת בריא הרי כל אותן הנכסים חציין לאותו פלוני והחצי האחר בין כל חבריו וכן התבאר בב"ב קמ"ג א' שמעשה היה באחד שאמר לאשתו נכסי לך ולבריך ואמרו חכמים היא תטול מחצה ובניה מחצה בין כולם וכך מצינו בלחם הפנים שכהן גדול נוטל מחצה דכתוב והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו:

גמ' והכתיב שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה חד קטיל כו' איכא כדפריך בפ"ק כו' ובד"ה כל נשיאיה כו' ישיש אחד ולו שלש כו' כצ"ל:

"כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל" (קהלת י, כ) נראה לי בס"ד למשטר הכוכבים והמזלות שבו יודעים הנסתרות כענין גורל החול קרי ליה 'עוֹף הַשָּׁמַיִם' ולכן חשש רבי פן ישאלו מהחוזים בכוכבים מי הוא זה הנותן עצות לקיסר ויכירו בו. או יובן לשדים קרי להו 'עוֹף הַשָּׁמַיִם' כי השדים נקראו 'עוֹף' וכנזכר בגמרא דברכות וידוע דאין השד יודע אלא רק דבר שהאדם מוציאו מפיו ואם לא יוציאנו בפיו אלא ישאר בלבו אין השד יודע אותו וכמו שאמרו המפרשים ז"ל על פסוק יֵאמַר לְעַבְדוֹהִי (דניאל ב, ז) האמור גבי נבוכדנצר והנה יש בהם שאינם שואלים מן השדים מי הנותן עצות למלך עליהם ואם יאמר העצה בפיו יכירו בו השדים ויגידו להם ולכן אמר 'עוֹף הַשָּׁמַיִם' אלו השדים 'יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל'. ושוב ראיתי פירוש זה במפרשים ז"ל. ומה שהיה שולח לו ' מַטְרָתָא דְּדַּהֲבָא פְּרִיכָא וְחִיטֵּי אַפּוּמַיְיהוּ ' רמז לו בזה על תורה שבכתב ותורה שבעל פה אשר בקרבו כי התורה שבעל פה נקראת זהב כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב (בראשית ב, יב) ותורה שבכתב נקראת תבואה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות י.) על פסוק מִי בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה וכן הוא אומר לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי (משלי ט, ה).

הֲוָה לֵיהּ הַהִיא נְקִירְתָּא דַּהֲוָה עַיְילָא מִבֵּיתֵיהּ לְבֵית רַבִּי נראה הענין כך דהיה למלכי רומי עיר אחת בארץ ישראל ששמה קסרי שהם היו באים מרומי עיר המלוכה שלהם ויושבים שם בקסרי כמה חדשים ידועים בכל שנה כדי שתהיה ניכרת שליטה שלהם וזו קסרי גם כן נחשבת עיר המלוכה שלהם והיה למלך שם חצר גדול הראוי למושב המלך וסביבותי כמה חצירות למושב השרים שלו שהם קרובים לחצר המלך וסמוכים לו ובזמן שאנטונינוס בא בדרכו לעיר המלוכה זו קסרי שבארץ ישראל היה שולח אחר רבי לבא מעיר טבריה שישב בעיר המלוכה וכיון שהוא בא בתורת אורח היה נותן לו חצר מן חצירות הסמוכים לחצר המלך לדור בו והיה מעיקרא נקירתא מחצר המלך לזה החצר שיושב בו רבי כך היה בנוי מעיקרא כשבנו המקום הזה לאיזה סיבה או צורך אחד ולכך היה בא אצל רבי דרך אותה נקירתא. ומה שאמר שהיה מביא עבדים וקטיל להו והקשו התוספות איך עובר על שפיכות דמים בכל יום שהיא מצות בני נח? עיין שם. ונראה לי בס"ד בפשיטות כי היה מביא אנשים מבית האסורים אשר נתחייבו הריגה למלכות ועושה אותם עבדים אליו והיה הורגם ובודאי כי אצל המלך יזדמן כמה אנשים שהם חייבים הריגה למלכות והוא לוקח מהם ועושה להם כן.

כָּל יוֹמָא הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ לֵיהּ לְרַבִּי כתב הגאון חיד"א ז"ל על דרך הסוד אנטונינוס היה הטוב שבעשו ורבינו הקדוש היה נצוץ יעקב אבינו ע"ה ובא עתה לתקן אשר עות עם יעקב אבינו ע"ה ולכן היה משמש לו וזהו תיקונו ולכך היה מקבל ממנו רבינו הקדוש ומיהו אמר לו 'לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְזַלְזוּלֵי בְּמַלְכוּתָא כּוּלֵּי הַאי' אוֹרַח אַרְעָא דייקא אף על גב דבדיני שמים כך צריך להיות כך כדי לתקן, והשיב לו מה לנו באורח ארעא ראוי לנו להתנהג באורחא דשמייא ולזה אמר מי יתנני וכו' עד כאן דבריו. ונראה דודאי אנטונינוס ידע כל זה הסוד מרבינו הקדוש בעצמו ולכן היה מתכוין לתקן כל הנזכר לעיל ולפי זה נתקיימה הנבואה של שם בן נח שהגיד לרבקה אמנו ע"ה וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (בראשית כה, כג) כי באמת בא בגלגול עתה לשמשו ממש ולהכי קרי ליה בשם רב כי זה הוא בחלק הטוב של עשו. ובזה יובן מה שאמר עשו: נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ (בראשית לג, יב) רצונו לומר 'נִסְעָה' מעולם הזה 'וְנֵלֵכָה' בגלגול שני ואז 'אֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ' לדורות שיבא חלק הטוב שבו לשמש הטוב וניבא ולא ידע מה ניבא. ובזה יובן מה שאמר עשו: אַצִּיגָה ' נָּא ' עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי (בראשית לג, טו) נָּא ראשי תיבות נ פש א נטונינוס שהוא 'מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי' אלו רומאי.

"מְלָכֶיהָ" וְלֹא כָּל מְלָכֶיהָ קשא מנא ליה למדרש הכי והלא קרא כתיב 'כָּל'? ועוד אם כן לדרוש 'אֱדוֹם' וְלֹא כָּל אֱדוֹם, דהא קרא אמר (יחזקאל לב, כט) שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל נְשִׂיאֶיהָ? ונראה לי בס"ד דקיימא לן אין רבוי אחר רבוי אלא למעט וכאן אמר הכתוב תרי רבויי שהם מְלָכֶיהָ וקשא כיון דאמר אֱדוֹם נכללו גם מלכיה ונשיאיה? אלא בא הכתוב וריבה תרי רבויי חד מְלָכֶיהָ וחד נְשִׂיאֶיהָ ואינו אלא למעט 'מְלָכֶיהָ' וְלֹא כָּל מְלָכֶיהָ, 'נְשִׂיאֶיהָ' וְלֹא כָּל שָׂרֶיהָ.

נִתְפָּרְדָּה חֲבִילָה קשא מאי קא משמע לן? דהא כולי עלמא ידעי לה! ונראה לי בס"ד בא להודיע אל תחשבו כשם שהיינו חברים בעולם הזה ורואין זה את זה כן יהיה בעולם הבא אלא נתפרדה חבילה דאיך יבא אנטונינוס גר צדק למחיצתו של רבינו הקדוש וכאשר אמר הוא עצמו 'מִי יְשִׂמֵנִי מַצָּע תַּחְתֶּיךָ לָעוֹלָם הַבָּא'.

אָמַר לֵיהּ אִית לִי לְעָלְמָא דְּאָתֵי נראה אף על גב דנתגייר אמר גרים הם במלכות דלכך נקראים 'גירי צדק' שהמלכות נקראת צדק וכמו שאמר אליהו זכור לטוב צדק מלכותא קדישא ועלמא דאתי בינה, לכן שאל אם יזכה לעלות לבינה ואמר לו 'אִין' והקשה לו הא כתיב 'לֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו' (עובדיה א, יח) שָׂרִיד היינו 'דר יש' הבינה הוא סוד שי עולמות דכתיב לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ (משלי ח, כא)? והשיב זה אמור במי שהיה עושה בגיותו קודם שנתגייר מעשה עשו רצוח ונאוף ועובד עבודה זרה וכיוצא וכיון דהרשיע הרבה אינו יכול לזכות לעליה זו שיענה לבינה אבל אתה שגם בגיותך היית אדם טוב ולא קאי קרא עלך כלום. אי נמי ' עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֵשָׂו ' שהיה ערמן צייד בפיו שאינו מתגייר מלב ונפש אבל אתה נתגיירת לשם שמים מלב ונפש לכך תזכה לבינה כי בינה לבא כנזכר בדברי אליהו זכור לטוב (פתיחת אליהו).

מִי שֶׁעָלְתָה לוֹ נִימָא בְּרַגְלוֹ נראה השר שלו שם בפיו דברים אלו לקרות את ישראל בשם נִימָא כי הם עוסקים בתורת משה רבינו ע"ה אשר אותיות מלוי שמו הם אותיות נימא כזה שי"ן מ"ם ה"א והגדולים שבישראל נקראים בשם 'משה' כמו שאמרו בגמרא (סוכה לט.) משה שפיר קאמרת והקטנים נקראים באותיות המלוי שהם נימא. והא דנקט בְּרַגְלוֹ לפי שיעקב אבינו ע"ה אביהם של ישראל שלט מעת הלידה ברגלו של עשו אביהם של רומאי דכתיב וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו (בראשית כה, כו) וגם לעתיד ישלוט ברגל השם של עשו שיקח אות וא"ו וישאר 'עש' לכך אמר 'עָלְתָה נִימָא בְּרַגְלוֹ' ורש"י ז"ל פירש 'נימא' בשר מת רמז על פלוני שר עשו שנקרא מת, אבל יעקב אבינו ע"ה נקרא תם וקאמר בזה שליטה שיש להם מן השר שלהם עושין אותה ישראל בשר מת על ידי עסק התורה שהיא חיים לישראל.

אָמַר לֵיהּ מֵימַר שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ יש להקשות למה כפלו לשונם לומר מֵימַר, יאמרו שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ? ונראה לי בס"ד הכונה הודו לו בתרתי חדא על ראיה שהביא מן הפסוק דארבע רוחות והשני מה שאמר מכח הסברא דקרו להו מלכותא קטיעא ולכן אמר לו 'מֵימַר שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ' כפלו לכונם על תרתי הנזכר דגבר ישראל בתרתי. ומה שאמר ' שְׁדוּ לֵיהּ לְקָמוֹנְיָא ' פירש רש"י ז"ל בית מלא עפר. וצריך לומר מלא אפר כדי שיהיה טובע בו ויקבר בו בעודו בחיים אך אם הוא עפר ממש אף על פי שהוא תחוח אינו טובע ונקבר בתוכו כדי שימות מחמתו ואדרבה אם תהיה קרקע קשה יתרצץ בו ותהיה השלכתו שם כמו סקילה ממש אך אם הוא אפר יהיה נתחב בו כל גופו שיורד בעומק מחמת כובד גופו וזו מיתה משונה שנקבר מחיים בר מינן.