מסכת יבמות דף צ״ח עמוד א׳

הא איסורא איכא מדרבנן דלא ליתי לאיחלופי בישראל וקשיא לרב אחא:

הא דאמור רבנן אין אב למצרי ואפילו היכא דליכא למימר כקטן שנולד דמי כגון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דיש לו שאר מן האם כשאר ישראל גמור ואין לו שאר מן האב:

לא תימא משום דשטופי זימה הוא ולא ידעינן אבוה מנו אבל היכא דידיע כגון היו אביו ואמו חבושים בבית האסורים דלא נבעלה לאחר חיישינן ואי נולד בקדושה דליכא למימר כקטן שנולד ליהוי ליה נמי שאר אב דהא ודאי אבוה הוא:

דהא שני אחין תאומים כו':

ה"ג וקאמר לא חולצין ולא מייבמין ומסיפא יליף טעמא דאי מרישא לא מצי למילף דאפילו שאר האם אין לו דטעמא לאו משום דזרמת סוסים הוא אלא משום דכקטן שנולד דמי:

זרמת זרע שהוא יורה כחץ כזרם מים המקלח בכח:

בנפטיים הגר:

דנסבא אחיו המת כשהוא גר דהויא קידושיו קידושין ושריא לאחיו דאין לו אחוה דכקטן שנולד דמי:

על עסקי נינוה תימה דאמאי איצטריך למכתב שנית ולא שלישית דלא אשכחן שדברה עמו שלישית ושמא כיון שמצינו שחזרו לקלקולם ונתנבא עליהם נחום האלקושי היינו יכולים לסבור שגם אז נתנבא עליהן יונה וא"ת והא אשכחן דדברה עמו שלישית בעסקי נינוה דכתיב ויאמר ה' אל יונה ההיטב חרה לך על הקיקיון וגו' ואני לא אחוס על נינוה וגו' וי"ל דהני לאו עסקי נינוה נינהו ומיהו לרב נחמן בר יצחק דאמר שוב לא דברה עמו קשיא וי"ל שזה היה אותו יום וחשיב הכל נבואה אחת:

רב נחמן בר יצחק אומר ה"ק כו' אמר ר"י שחולק על אותו מדרש שהביא רש"י בפירוש נביאים (מלכים ב י׳:ל׳) ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות וגו' ע"י יונה בן אמתי אמר לו או שמא אינו חושב אלא דברים שהוא צורך גדול כגון מעשה נינוה וכיוצא בו:

נשא אחותו מן האם יוציא פירש בקונטרס דגזרינן שמא ישא אחותו שנולדה אחריו שיש בה כרת משמע שסובר דאם היתה גם לידתו שלא בקדושה היה מותר באחותו מן האם שנולדה בנכריות כיון דתרוייהו שלא בקדושה דהתם ליכא למגזר שמא ישא אחותו שנולדה אחריו וקשה דהא לעיל בפ"ב (ד' כב. ושם) אמימר אמר [אפי'] האחין מן האם מעידים לכתחלה ומאי שנא מעריות פי' שאפי' נתגיירו ונולדו בנכריות שייך בהו קורבה ומשני ערוה לכל מסורה כו' משמע דאפילו נולדו בנכריות שייך בהו קורבה דאם דבסתם גיורת מיירי ועוד בני יודן אמתא הורתן ולידתן שלא בקדושה הוה אפ"ה אסר להו רב ששת (לעיל יבמות ד' צז:) למינסב נשי דהדדי אלא י"ל דטעמא דדלמא אתי לאיחלופי בישראל ואפי' בנולדו בהיותם נכריות יש לגזור בקורבת אם והא דנקט הכא לידתו בקדושה לרבותא נקטיה דאע"ג דלידתו בקדושה דכשתי אמהות דמו אפ"ה אסירי דלמא אתו לאיחלופי בישראל וריב"א פי' דלהכי נקט הורתו שלא בקדושה דאי בקדושה הרי הוא כישראל גמור ומותר באחותו שנולדה בהיותה נכרית כיון דלית ביה צד נכריות כלל ולא שייך בה שמא יאמרו אי נמי משום הכי נקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דפסיקא ליה מילתא שאז איירי בין נולדה לפניו בנכריות בין נולדה אחריו בקדושה וה"ר חיים פירש דדוקא נקט ולידתו בקדושה דאז מן האב יקיים שלא ראה עצמו בנכריות וליכא למימר ביה שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה אבל אם גם לידה שלא בקדושה אפי' מן האב יוציא דכיון שראה עצמו בנכריות אתי למימר באנו מקדושה חמורה כו' דהא שמעינן לרבי מאיר דהכא בירושלמי ובבראשית רבה דאסר בן נח באחותו בין מן האב בין מן האם דדריש על כן יעזב איש את אביו ואת אמו (בראשית ב׳:כ״ד) בסמוך לו מאביו בסמוך לו מאמו ומיהו נראה לר"י דהך ברייתא פליגא אירושלמי ובראשית רבה דהא משמע דכ"ע מוקי הכא קרא לאחות אב ואחות אם והיינו כרבנן דהתם ועוד דטעמא דאחות אב מן האם יוציא משמע בפ' ד' מיתות (סנהדרין נח.) דהוי משום שמא יאמרו באנו דאילו טעמא דאיחלופי ליתיה הכא בקורבת אב א"כ משמע דבהאי גר דלידתו בקדושה שייך שפיר טעמא שמא יאמרו אע"פ שלא ראה עצמו שעה אחת בנכריות וזה דוחק לומר דאחות אב מן האם לא קאי אגר דרישא אלא מיירי בלידתו שלא בקדושה כי היכי דלא קאי נמי סיפא דקתני נשא אשה ובתה ארישא כדפי' בקונט' דהכא משמע דקאי אגר דרישא:

אחות האב מן האם יוציא פי' בקונט' דגזרינן משום אחותו מן האם ואין נראה דבהדיא משמע בפרק ד' מיתות (נ"ז שם) דטעמא משום שמא יאמרו דמוקי התם הך ברייתא כר' אליעזר דדריש את אביו זו אחות אביו ואם כן מיתסרא בנכריות:

הרי אשה ושבעה בניה על ספסל זה ישב ר"ע כו' כתב ר"ח ז"ל יש מי שפירש הרי אשה ושבעה בניה מעידין שעל ספסל זה ישב ר"ע ואמר שני דברים אלו. והוא ז"ל כתב דלא מסתבר האי טעמא ע"כ. ובודאי שאין פירוש זה מחוור מדאקשינן בסמוך ומי מהימן והא אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו וכו', ופרקינן שאני הכא דהא איכא אשה ושבעה בניה. ואם איתא מאי קא מהדר ליה, היינו פרכין אשה ושבעה בניה מי מהימני, אלא העיקר כלשון השני שפירש ר"ח ז"ל הרי אשה זו שהתיר ר"ע לאחר ואלו שבעה בניה וכן פירש רש"י ז"ל (להלן ד"ה הרי).

גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יש מי שפירש (תוס' ד"ה נשא בשם ריב"א) דהוא הדין להורתו ולידתו שלא בקדושה שיש לו שאר האם כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. והא דנקט הכי למעוטי הורתו ולידתו בקדושה, שאלו היתה הורתו ולידתו בקדושה מותר אפילו בשאר האם משום דישראל גמור הוא ולא אמרינן ביה באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ויש מי שפירש (תוס' שם בא"ד א"נ) דהוא הדין להורתו ולידתו בקדושה ואי נמי הורתו ולידתו שלא בקדושה והא דנקט הכי משום דהורתו ולידתו בקדושה לא פסיקא ליה דבאותן שנולדו בגרותן אפילו בשאר האב אסורין מן התורה. ולא נקט נמי הורתו ולידתו שלא בקדושה דקא משמע לן דאפילו לידתו בקדושה אין לו שאר האב, ואין צריך לומר הורתו ולידתו שלא בקדושה. וסיפא נמי הכי מוכח דלאו דוקא הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, אלא הוא הדין בהורתו ולידתו שלא בקדושה, מדקא תני סיפא (להלן ע"ב) נשא אשה ובתה (כו') כונס אחת ומוציא אחת. וההיא ודאי אגר דעלמא קאי ובשנשאן בגיותן ונתגיירו עמו קאמר וכמו שפירש רש"י ז"ל (בד"ה נשא). והכין איתא בהדיא בירושלמי (ה"ב). אלמא הני דיני דברייתא לאו דוקא בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. ופירוש דברייתא הכי, נשא אחותו מאמו יוצא, משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה, דהא אינהו בגיותן אחוה מן האם אית להו. מן האב יקיים, משום דבגיותן לית להו שאר האב, דרחמנא אפקריה לזרעיה. אחות האב מן האם, משום דלדידהו נמי בגיותן אסירא, דבפירוש רבתה אותה הכתוב, דכתיב על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, ודרשינן ליה בפרק ארבעה מיתות (סנהדרין נח, א) את אביו, זו אחות אביו, כלומר אחות האב מן האם, דאלו אחות האב מישרא שריא, דכתיב ויקח עמם את יוכבד דודתו לו לאשה. אחות האם מן האם יוציא מן האב ר' מאיר אומר יוציא, דקסבר ר' מאיר דגזרינן הא משום לתא דהנך אף על גב דלדידהו לית להו. ורש"י ז"ל (מד"ה אחות ואילך) לא פירש כן אלא כולהו משום גזרה דלמא אתי למנסב שאר האם שנולדה בגיורת, ובשאר האב לא גזרינן משום דהכל יודעין דאין אב לעכו"ם. ואי נמי אתי למינסב בת אביו שהוליד מאשה אחרת משנתגייר, לא איכפת לן דהאי לאו בנו הוא. ואחות האב מן האם, גזרה משום אחותו מן האם. ואף על גב דאחותו מן האם עצמה גזרה היא, כולה חדה גזרה היא, דאי לא הא לא קיימא הא. אבל אחותו מן האב לא גזרינן משום אחותו מן האם, דכיון דליכא צד אם לא דמיא לה ולא גזרינן. ומותר באשת אחיו אפילו מאמו, דבקרובה גזור רבנן, במידי דלא אתי ליה אלא על ידי קדושין לא גזור רבנן. ולדבריו דוקא נקט לידתו בקדושה, דבדידיה איכא למיגזר אטו אחותו שנולדה לאחר גירות. והוא ז"ל לא פירש כן במסכת סנהדרין (שם ד"ה שהורתו). והתם ודאי מוכח דלאו משום גזרה היא, אלא משום דבגיותן אסירי, דתניא התם (נז, ב) כל ערוה שבית דין ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה אין בית דין ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים הרבה עריות שאין בית דין ישראל ממיתין עליה, פירוש כגון חייבי כריתות אין בן נח מוזהר עליה, והתניא גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו שלא בקדושה וכו'. כלומר, וכיון דבגירותן אסירי מדרבנן, שמע מינה בגיותן אסירי מדאורייתא, דלא גזרו בה אלא משום גזרה שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ופרקינן הא ר' מאיר אליבא דר"א הא ר' מאיר אליבא דרבי יעקב, דתניא על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, את אביו אחות אביו, ואת אמו אחות אמו דברי ר"א, ר' עקיבא אומר את אביו אשת אשת אביו. כלומר אחר מיתת אביו, וחידוש הוא דלדידהו קורבא דאשות לית להו אלא בעולת בעל בלבד הוא דאית להו. ותדע לך שהרי יהודה אמר על כלתו צדקה ממני, ואלו היתה אסורה לו משום כלה, אכתי חייבת מיתה היא משום ערוה לכולי עלמא, דהא בית דין של ישראל ממיתין עליה, אלא ודאי עריות דאישות דקרובים לית להו. ומיהו אין תמר ראיה דמותרת היתה לו ליהודה דבר תורה משום יבמה, דקודם התורה היה יבום מותר בקרובין, אלא שרצה יהודה לנהוג בה כדרך שצותה התורה באחים, לא כאב שהאח עיקר, ובקי היה בענינו. ויורה על זה בועז כנ"ל. והא דתניא כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה לאו בעריות דאישות קא מיירי אלא בעריות דשאר ואיסור אשת אב חדוש הוא לר"ע כדאמרן. ואחות האב מן האב לר"א נמי הוי חדוש, דהא לית להו שאר האב כלל, ואב מותר בבתו כדאמר רב הונא התם. וכן נמי אחות האב מן האב שריא אלא דאחות האב מן האם דאסירא לר"א, גזרת הכתוב היא.

מאי לאו דנסבא כשהוא גר פי' וש"מ שאפי' אשה שנשא אחיו בגיירות דקדושיו קדושי' כיון שמת מותרת לאחיו ואעפ"י שיש לו בנים והא ודאי לא נצרכה אלא כשלדתן בקדושה דאי כשלדתן שלא בקדושה פשיט' וק' לרב ששת דאסר וה"ה דק' לרב אחא ללישנא קמא דהכ' מילתא פסיקתא קתני ואפילו באחים מן האם ולא מן האב:

לא דנסבא כשהוא עכומ"ז פי' ומשנתגייר לא ידעה דהשתא לכ"ע שריא לאחים אחר מיתה מיהת וכדפי' ואפילו מחיים אפשר היה להתיר אע"ג דאסירי בעכומ"תן משום בעולת בעל אותו אישות אין לו עיקר וכשנתגיירו פקע וליכא שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה ודלא כי"א דא"ה אסירי מחיים שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדוש' קלה וא"כ אפי' בגט לא משתריי' ואפי' לעלמא דאינהו לאו בני גטה נינהו בעכומ"תן ויאמר' באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ותהיה בת עכומ"ז בעולה שנתגיירה אסורה לישראל עולמית אלא ודאי דהא ליתא דכולי עלמא ידעי דאישותם פקע בגיירות וליכא למיחש לאותו אישות כלל ובת עובדי כוכבים ומזלות שנתגיירה מותרת ועכומ"ז שנתגייר הוא ואשתו אם רצה מקיימ' ואם רצה פוטרה בלא גט וכן דעת גדולי רבותינו ומר' הר"ם ז"ל:

אמר הרי אשה וז' בניה על ספסל זה ישב ר"ע פר"ח ז"ל בשם אחרים הרי אשה וז' בניה מעידים כי על ספסל זה ישב ר"ע ואמר ב' דברים אלו ואינו נכון דא"כ כי פרכי' לקמן בהא דת"ח שמורה הוראה וכו' מאי מפרקי' שאני הכא דקאמ' הרי אשה וז' בניה ערביך צריך ערבא דאינהו לא מהימני מהא פירכא גופי וגם ר"ח ז"ל כתב דלא מסתבר הפי' והוא ז"ל פירש כפרש"י ז"ל הרי אשה זו שהתיר ר"ע לאח ואלו ז' בנים שלה:

ואיבעית אימ' שאני הכא דקאמר מילת' דיונה בן אמיתי בהדה פרש"י ז"ל ומגו דמהימן אהא מהימן אהא דנכרין דברי אמת ע"כ ומסתבר דהאי טעמ' דמלת' כי מי שאמר הלכה משבא מעשה לידו אין שומעין לו לא מפני שנחוש לשקר חס ושלום אלא שאומ' כן בדדמי מתוך שסובר שהדין כן וכדפי' במכילתי' דלעיל ולפי' כל שמסיי' לומר לן ד"א עם ההלכה ההיא באותו מעמד ראיה הי' והוכחה שנזכר ההלכה יפה ולא אמ' בדדמי כלל שאלו היינו חוששי' לו לשקר כי אמר מילת' אחרינ' בהדה דילמא איערומי מערים:

כך הגרסא בספרים ישיני' וכ"ג רש"י ז"ל וכן מצאנוה בתוספתא גר עכומ"ז שהיתה הורתו שלא בקדושה ולדתו בקדוש' יש לו שאר האם ואין לו שאר האב ורש"י ז"ל פי' כל הברית' דאיסור' משום דאתי לאיחלופי ולמטעי באיסור' דאורית'. נשא אחותה מן האם שנולד' בשעת עכו"מז יוצי' ואע"ג דלאו אחותו היא דכקטן שנולד דמי' דילמ' אתו למנסב אחותו שנולדה לאחר גיירות שהיא אסור' לו מן התורה דאחותו גמורה היא. מן האב יקיים דליכ' למגזר מידי דאפי יבא לישא אחותו שיוליד אביו אחרי הגירו' לית לן בה דלאו אחותו הי' כיון דהורתו שלו שלא בקדוש' אין זה אביו ואינה אחותו:

אחות אביו מן האם יוציא גזירה משום אחותו מן האם כדאמרן מן האב יקיים דליכ' למגזר:

אחות אמו מן האב רמ"א יוציא הואיל ואיכ' צד אם גזרי' וחכמי' אומ' יקיים דליכ' למגזר דלא דמיא לאחותו מן האם ומותר באשת אחיו שנולד בשעת עכו"מז אפי' מאמו דלא גזור אטו אשת אחיו מאמו דבגירותו דקורב' גזור רבנן אבל במידי דלא אתי ליה אלא ע"י קדושי לא גזור רבנן ע"כ פי' רבי' ז"ל ולפי שיטה זו י"ל דדוק' נקט תנא לדתו בקדוש' דבדידי' איכ' למגזר משום אחותו מן האם שתולד בגירות הואיל וגם הוא נולד בגיירות שאם הוא נולד בשעת עכו"מז ליכא למגזר בי' כלום ובתוס' הקשו על פי' זה מדאמרי' בפ"ד מיתות תניא כל ערוה שב"ד ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה אין ב"ד של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה דברי ר"מ וחכמי' אומרי' הרבה עריות יש שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליהן ובן נח מוזהר עליה והוינן בה ומי אר"מ הכי כל ערוה שאין ב"ד ממיתין עליה אין בן נח מוזהר עליה פי' כגון חייבי כריתות והתניא גר שהיתה הורתו שלא בקדושה וכו הא כל הני דמתני קאמר ר"מ יוצי' אלמא בן נח אסו' בהם בשעת עכו"מז ולפי פי' רש"י ז"ל שפי' בכאן מאי קושיא דהא טעמא דמתני' לאו משום שאסור בהם בשעת עכו"מז גזרו בגירות אלא שמא יטע' לישא אחותו שתולד בגיירו' האסורה לו מן התורה. ועוד שפי' הוא ז"ל בכאן דאחות האב מן האם יוציא גזירה משום אחותו מאמו והתם משמע בהדיא דמוקי האי ברייתא אליבא דר' אליעזר דדריש אביו זו אחות אביו אלמא טעמא דאסרי באחות אביו מן האם אינו מפני הגזירה שאומ' רש"י ז"ל אלא מפני שאסור' לו בשעת עכו"מז אליבא דר' אלעזר וגם רש"י ז"ל כן פי' שם במ' סנהדרין וכן עיקר והכי פי' גר שהיתה הורתו שלא בקדוש' ולידתו בקדושה יש לו שאר האם לאסור עליו אפי' שאר האם שנולד בשעת עכו"מז גמורה מפני שהיה לו אסור בעכומ"תן דבני נח יש להם שאר האם דמחמת קורבה הילכך גזרינן בהם כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ואין לו שאר האב פירוש אינו אסור בשאר האב ואפי מה שנולד לאביו בגירות אחריו דכיון דאין לו בשעת עכומ"ז שאר האב אין לחוש לומר באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה וגזירה דטעותא נמי ליכא דכ"ע ידעי דלא חשיב אביו כלל והיינו דפי' כיצד נשא אחותו מן האב יקיים כי מותרת היתה לו בשעת עכומ"ז דלית להו שאר האב ולפי' אפי' נולדה בגירות יקיים. אחות אביו מן האם יוציא כדאוקימנא התם אליבא דר' אליעזר דאסר אותה לבני נח דדריש את אביו זו אחות אביו הילכך אסורה לו כדי שלא יאמ' באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ודוקא באחות אביו מן האם דאית לה שאר אם עם אביו אבל אחות אביו מן האב יקיים דהא אפילו לרבי אלעזר מותרת לבני נח מקרא מלא דבר הכתוב ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה והיינו אחות אביו ומוקים לה ר אלעזר באחות אביו מן האב וטעמו של רבי אלעזר כי האיסור הזה חדוש הוא לבני נח שהרי אחותו מן האב מותרת לו והרי בן נח מותר בבתו כדאמר רב הונא בפרק ד' מיתות והיאך יאסר באחות אביו אלא ודאי חדוש הוא וגזי' הכתוב ואין לנו אלא אחות שאר דהיינו אחות אביו מן האם אבל אחות אביו מן האב דליכ' שום שאר אם מותר לבני נח. ואף לר"ע שפי' את אביו גם הוא חדוש לבני נח וגזרת הכתוב דהא לית לבני נח שום ערוה דמחמת אישות כלל כדפרישנא לעיל. והא דקתני אחות אמו מן האם אסורה היא לו בשעת עכו"מז לר"א מפני שהוא שאר האם גמור וכדדריש התם את אמו זו אחות אמו אבל לר"ע אחותו ממש ואחותו מאמו הוא דאסר הכתוב לבני נח אבל לא אחות אמו כלל:

אחות אמו מן האב ר"מ אומ' יוציא פי' יוציא אליבא דר' אלעזר גזירה אטו אחות אמו מן האם ואטו אחות אביו מן האם כיון דאיכא צד אם ואע"ג דאינהו גופייהו אינן אסורות אלא כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה וכו' קסבר ר"מ דכלה חדא גזירא היא וחכמי' אומרים יקיים גזירה לגזירה היא והשתא דפרישנא דטעמי' דקתני יוציא היינו כדי שלא יאמרו באנו מקדו' וכו' וה"ה גר שהורתו ולדתו שלא בקדוש' יש לאסו' בכל מה שאמ' בברית' שיוצי' דבדידיה נמי איתי' לה"ט והא דקתני הורתו שלא בקדושה ולדתו בקדושה משום דכח דהתיר' נקטי' שאין לו שאר מן האב ואעפ"י שהיתה לדתו בקדושה ולא גזרו בו כלום מדבריהם אטו הורתו ולידתו בקדושה והרי הוא אסור מן התורה משום שאר האם במה שהיתה הורתו בקדושה ואסור מדבריהם במה שנולד בשעת עכו"מז בכל מה שאסרו בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה וזה ברור. ודעת הגאון ז"ל שהלכה כר"ע וא"כ ליתה למתניתין דאסר אחות אביו מן האם וכ"ש אידך דהא כרבי אליעזר אוקימנא וכן פסק הרמב"ם דגר שהורתו שלא בקדושה ולדתו בקדושה מותר באחות אביו אפי' מן האם והיינו כר"ע אבל יש פוסקי' כר' אליעזר דמתני' דהכא דר"מ ורבנן כוותיה ובמתני' דהתם דקאי ר"מ בשיטתיה דר"ע רבנן פליג עליה ויחיד ורבים הלכה כרבים וכנ"ע וכן דעת הר"ם ז"ל:

זה שביארנו שאין אבות לגוי לא מחשש שסתמן זונות הן ואין הולד נידון אחר הבעל אלא אפילו היו שני אחים תאומים שנתגיירו שאי אפשר לתאומים אלא מאב אחד וכדקיימא לן טפה אחת היא שנחלקת לשתים או שהיו בעל ואשתו חבושים בבית האסורין שהדבר ידוע שאביו של זה הוא אביו של זה כך הוא הדין כל שהוא מעובדי האלילים ואינו בגדר הדתות הרי הוא כבהמה שאין חוששין בו לזרע האב כלל:

כבר ביארנו בסמוך שלא אסרו אף באח מן האם אלא בשנשאת לו לאחר שנתגייר אבל אם נשאת לו כשהוא גוי מותר ואין גוזרין כשהוא גוי אטו כשהוא גר ומכל מקום דוקא שלא בא עליה משנתגייר הא כל שבא עליה משנתגייר בעידי יחוד אסור ודאי בחזקת אישות גמר ובעל:

כל תלמיד חכם המורה הלכה מחודשת אם קודם מעשה הצריך לו אמרה שומעין לו ואם על מעשה הצריך לו עכשו הוא אומרה אין שומעין לו אלא אם כן הדברים מוכיחין בה הרבה שכך הוא:

שמועה זו שאנו מזכירין עכשו ר"ל גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יש מפרשים שדינין הנזכרים בה נאמרים גם כן להורתו ולידתו שלא בקדושה ר"ל שאף זה יש לו שאר אם ומפני שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה שהרי על כל פנים זו שאמרו יש לו שאר אם ואין לו שאר אב מטעם זה הוא ר"ל שלא יאמרו כו' שהרי בפרק ארבע מיתות הקשו ממנה לר' מאיר במה שאמר כל ערוה שבית דין ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה ואם הטעם משום דאתי לאיחלופי מה ראיה מזו לבני נח והלא אינה אלא מפני ישראל ואף במסכתא זו בפרק שני פירשנו כן ומעתה לא נאמרה כאן בלשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אלא למעט הורתו ולידתו בקדושה שזה ודאי מותר אף בשאר אם שישראל גמור הוא ואין חוששין לו לומר באנו מקדושה חמורה לקלה ויש מפרשים שדינין אלו אף בהורתו ולידתו בקדושה הן כלומר שאף זה יש לו שאר אם וזה שלא נאמרה בהורתו ולידתו בקדושה מפני שבזו היה צריך להפריש בין אותן קרובות שנתגיירו לאותן שנולדו אחר גירותן שבאותן שנולדו אחר גירותן אף בשאר האב אסורין מן התורה וכן לא נאמרה בהורתו ולידתו שלא בקדושה כדי ללמד שאף בלידתו בקדושה אין לו שאר אב ומכל מקום הוא הדין אף בהורתו ולידתו שלא בקדושה ואם כן כל גר הן הורתו ולידתו שלא בקדושה הן שתיהן בקדושה הן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אין לו קורבא עם קרובות שבגיות שנתגיירו אחר כן ומותר בכלן ומדברי סופרים לאסור לו שאר אם ולא שאר אב:

וכיצד דנין בדבר זה נשא בגיותו אחותו מן האם ונתגיירה עמו יוציא והוא הדין שאם לידתו או הורתו ולידתו בקדושה לא ישא וכל שכן באמו שהרי יש כאן גזירת באנו מחמורה לקלה וכן בכל שלידתו בקדושה שמא יבא להתחלף ולישא אחותו הנולדת אחר שנתגיירו שהיא בכרת הואיל ולידת שניהם בקדושה אחותו מן האב ולא מן האם יקיים אחר שנשאן בגיותו ונתגיירו או אם לידתו בקדושה שנתגיירה היא ונשאה וכל שכן אחות אביו מן האב אבל אחות אביו מן האם ר"ל שאחות אביו של זה ואביו הם אחים מן האם יוציא ומשום דדמיא לאחותו מן האם אי נמי משום דלדידהו נמי אסירא וכמו שדרשו בפרק ארבע מיתות על כן יעזב איש את אביו אחות אביו ר"ל מן האם אחות אמו מן האם ר"ל שאמו של זה ואחותה אחיות מן האם יוציא אבל אחות אמו מן האב ר' מאיר אומר יוציא הואיל ויש בה צד אם ואע"פ שלא נאסרה להם גוזרין בה אטו אידך וחכמים אומרין יקיים שאינו דומה לאחותו מן האם והלכה כחכמים וגדולי הרבנים פירשו בכל אלו טעם אחר כמו שכתוב בפירושיהם ואין דבריהם נראין ואף הם עצמם פירשוה במסכת סנהדרין בדרך אחרת ומותר באשת אח אפילו אחיו מן האם אם נשאה כשהוא גוי אבל אם נשאת לו אחר שנתגייר אסורה ובאשת אחי האב אפילו נשאה משנתגייר שלא הוצרכנו להעמידה בנסבה כשהוא גוי אלא משום אשת אחיו אבל אשת אחי האב אף בנשאה משנתגייר מותרת שהרי רב ששת עצמו לא אסר למעלה באשת אח מן האם אלא משום דקרו ליה נמי בני פלוניתא אבל באשת אחי האב כל כרחין אחי האב קורין לו ושאר כל העריות מותרות לאיתויי אשת אב והוא הדין לאשת הבן אפילו נשאה משנתגייר ויש חולקין בזו לומר דוקא שנשאה בגיות נשא אשה ובתה בגיותו ונתגיירו עמו כונס אחת ומוציא אחת ואי זו שירצה כונס ואין אומרין לכנוס את הראשונה ויוציא את השניה שנשאת בעבירה הואיל ומן התורה שתיהן מותרות והוא הדין לישראל שנשא אשה ובתה גיורת ולמדת שאשה ובתה מותרות לבן נח שאין להם עריות של אישות כלל ומכל מקום אם היתה לידתן בקדושה חייב עליהן וכשם שגזרו באשה ובתה לכנוס אחת ולהוציא אחת כך בשתי אחיות מן האם וכן בכל קרובות שהיה להן בהן דין שאר בגיותן אבל אותם שאין להן בהן שאר בגיותן מותרות לו בגרותו ומתוך כך כל שלשה דורות שלו למטה כגון בתו ובת בנו ובת בתו וכן בת בנה של נקבה שאף היא אין לה שאר עם אם אביה מותרין בגרים וכן איסורי אישות שלמטה כגון כלתו ואף בתו שנתגיירה מותרת לו אבל אחותו מן האם או מן האב או מן האם ומן האם ואחות האם מן האם ואמו ואם אמו ואשה ובתה ובת בתה וחמותו ואם חמותו ושתי אחיות מן האם כלן אסורות לו וכל שהתירו בקיומן כגון אחותו מן האב ואחות אביו מן האב ואחות האם מן האב לכתחלה מיהא לא יכנוס ומכל מקום גדולי המחברים מתירים אחות האם מן האב לכתחלה וקצת חכמי הדורות נסכמים בה ואין נראה כן נשא גיורת ומתה מותר באמה ובבתה שלא גזרו בקורבתן אחר מיתה כלל וכבר ביארנו ענין שמועה זו במסכת סנהדרין פרק שביעי אלא שבכאן הרחבנו בה יותר:

גמרא ואבעית אימא משום דקאמר הרי אשה וז' בניה כו' מתוך שמעתין מוכח דההיא אשה וז' בניה לא היו של אותו הגר אלא שהביא ראיה על שנשא אשתו מההיא אשה וז' בניה דקודם לכן ודברי התוס' בפרק הערל בד"ה אם קודם מעשה אמרה כו' אינם מדוקדקים בזה שכתבו שם וכן בפרק נושאין גבי גר שהעיד על אשתו וז' בניו כו' עכ"ל שם:

תוס' בד"ה נשא אחותו מן האם כו' והא דנקט הכא לידתו בקדושה לרבותא נקטיה ואע"ג דלידתו בקדושה דכשתי אמהות כו' עכ"ל ויש להקשות לפי זה דמאי קא פריך מהא דמותר באשת אחיו מאמו ארב ששת דאסר דלמא רב ששת לא אסר אלא בשגם לידתו היה שלא בקדושה אבל הכא בלידתו בקדושה כיון דכשתי אמהות דמיין יש להקל באשת אחיו מאמו כיון שלא בא האיסור אלא ע"י קידושין וי"ל דאית ליה לתלמודא כיון דברישא גבי אחותו לא מפלגינן בין לידתו שלא בקדושה ובין שהיה בקדושה דבכל גוונא אסור לית לן לפלוגי נמי באשת אחיו מאמו דבכל גוונא מותר ודו"ק:

בא"ד וריב"א פירש דלהכי נקט הורתו שלא בקדושה כו' ולא שייך ביה שמא יאמרו א"נ מש"ה נקט הורתו שלא בקדושה כו' עכ"ל מתוך פרש"י ותוספות בפ"ד מיתות תבא בביאור דברי ריב"א דהכא שפרש"י שם אהך ברייתא והא דנקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא בא למעט הורתו ולידתו שלא בקדושה אלא למעוטי הורתו ולידתו בקדושה כיון דדמי ליה לישראל גזר ביה ר"מ כו' עכ"ל וכתבו שם התוספות די"ל איפכא דאדרבה כיון דהורתו ולידתו בקדושה הרי הוא כישראל ומותר אפילו באחותו מן האם כו' דליכא למגזר שמא יאמרו באנו מקדושה כו' עכ"ל דמשמע מדבריהם שם הא דלא נקט בהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה ונקט בכה"ג שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה משום דיוקא למעט הורתו ולידתו בקדושה דההוא שרי והם בעצמם דברי ריב"א הכא אך מה שכתבו שם והכא בדברי ריב"א דלא שייך ביה שמא יאמרו באנו כו' אינו מדוקדק לפי מה שפר"י לקמן דפליגא ברייתא דהכא אירושלמי ואב"ר ולא אסר קרא הכא בגיותם אלא אחות אב ואחות אם אבל אחותו בין מן האב בין מן האם שרי אף בגיותם ולא שייך כלל באחותו שמא יאמרו אלא משום דאתי לאחלופי שייך באחותו מן האם כמו שפירשו התוספות בעצמם ומה שכתבו התוספות עוד א"נ מש"ה נקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דפסיקא ליה מילתא שאז אסור כו' עכ"ל הגיה מהרש"ל שאז איירי בין נולדה כו' ופירש כוונת דברי התוספות כפי מה שראה בתוספות בפ"ד מיתות שכתבו שם ועי"ל דהורתו ולידתו בקדושה נמי כן דינו והא דלא נקטיה לרבותא משום דלא פסיקא כו' עכ"ל ואין צריך להגיה הכא כל ספרים הישנים בדחוקים דהכא לא נחיתו לכך אלא לתרץ קושייתם דאמאי נקט בכה"ג הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ואהא קאמרי דנקט הכי משום דפסיקא ליה מלתא שאז אסור בין נולדה לפניו כו' אבל בהורתו ולידתו שלא בקדושה שרי בנולדה אחריו בקדושה וכן בהורתו ולידתו בקדושה שרי בנולדה לפניו שלא בקדושה כמו שפירשו לפריב"א וק"ל:

תוס' ד"ה נשא אחותו וכו' עד וריב"א פי' וכו' עד ולא שייך בה שמא יאמרו. ר"ל שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה דבגיותו היה אסור באחותו ור"ל דהא דנקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא למעט הורתו ולידתו שלא בקדושה אלא למעט הורתו ולידתו בקדושה דאי שניהם בקדושה הוי כישראל גמור והיה מותר באחותו שנולדה בהיותם עובדי כוכבים וכו'. אי נמי משום הכי נקט הורתו שלא בקדושה וכו' כצ"ל:

דפסיקא ליה מלתא וכו' ר"ל אבל אי הוה הורתו ולידתו שלא בקדושה לא היה אסור אלא אחותו שנולדה מקודם אבל לא נולדה אחריו וכשהורתו ולידתו הוא בקדושה הוא בהפוך משום דכתרי אמהות דמי וק"ל כן משמע כוונת התוס' ובספר ח"ש פירש בע"א אבל אין משמעות התוס' דהכא כן ואף שהביא ראיה מתוס' דפ' ד' מיתות כשיעוין שם היטב נראה שאין הנידון דומה לראיה ע"ש נ"ל:

תוס' ד"ה רב נחמן בר יצחק וכו' על אותו מדרש שהביא וכו' והוא בסדר עולם:

גמרא נשא אחותו מן האם יוציא, פירש"י דגזרינן דלמא אתי למינסב אחותו שנולדה לו אח"כ: אבל בקורבה דאב ל"ש כן, והא דאסור באשת אחי אביו מהאם, היינו כיון דיש בזה צד אם גזרינן דיתירו ג"כ אחותו מאם, והאי דמותר באשת אחיו, דלא גזרו רק בקורבם, אבל לא בבא מחמת אישות, והאי דמתה אשתו מותר באמה אף דלא ע"י קידושי אחרים, היינו משום דקלישא איסורא לא גזרינן. ותימא דלפ"ז מאי פרכינן בסנהדרין וסבר ר' מאיר כל ערוה שהב"ד ממיתין עלה וכו' פירש"י שם קתני מיהו עותר באשת אביו אף דב"ד ישראל ממיתין עליה, וכן בחמותו וקתני אסור באחותו ואחות אביו, אע"ג דאין ב"ד ישראל ממיתין עלה, ולשיטת רש"י הא משניהם ליכא קושיא דמה דאסור באחותו ואחות אביו אין ראיה דב"נ מוזהר בזה, דהא הטעם דאתי לאנסובי אחותו שנולדה אח"כ, וגם מהא דמותר באשת אביו אין ראיה דב"נ לא מוזהר בזה, דהא באשת אביו לא שייך למגזר משום נולד אח"כ, והרי אפילו באשת אחיו דמשכחת ביה איסור בנולד לו אח אח"כ ונשא אשה, אלא כיון דבא ע"י אישות דאחרים לא גזרו, מכ"ש באשת אביו דתרווייהו איתנייהו דלא משכחת ביה ערוה בנולד אח"כ, וגם בא ע"י אישות דאחרים, ואי באמת הקושיא רק מהא דמתה אשתו מותר באמה הא הך תנא רע"ק דמתה אשתו אין ב"ד ישראל ממיתין על חמותו, ומה דנקטו רש"י ותוס' דפרכא מאשת אב וחמותו ע"כ חמותו אשגירת לישנא בעלמא, דהא במתה אשתו אין ב"ד ישראל ממיתין, וא"כ לרש"י כאן ליכא פירכא כלל ולא מצאנו ידינו ורגלינו בפרכת הש"ס בסנהדרין. וד' יאר עיני.