מסכת יבמות דף צ״ד עמוד א׳

דסניא ליה ליבם:

והולד ממזר כר"ע:

בעדי הזמה שהאחרונים הזימו את הראשונים ואמרו עמנו הייתם דרחמנא הימנינהו כדכתיב ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר (דברים י״ט:י״ח) ומוקמינן ליה בעמנו הייתם במסכת מכות (דף ה.):

שאכנס לביתה ואינסבא לבעלה:

סיפא דקתני כו' הא עד אחד מהימן בתמיה מי מהימן עד אחד לומר מתה אשתך לישא אחותה:

אלא לא תידוק מיניה הא עד אחד מהימן דהיא גופה איצטריך לאשמועי' דלא מהימנא ואליבא דר"ע איצטריך דסד"א הואיל ואמר ר"ע יש ממזר מיבמה לשוק חיישא אקלקולא וכי אמרה מת יבמי תנשא קמ"ל דלא מהימנא משום דזימנין דסניא ליה וכדאמרן אבל גבי בעלה לא אמרי' סניא ליה. ואית דגרס קמ"ל דאקלקולא דידה חיישא כגון מת בעלי דאי אתי בעלה אמרינן תצא מזה ומזה וכל קלקולי דמתניתין בה הלכך מהימנא אקלקולא דזרעה כגון מת יבמה דאי נמי משקרא לא מקלקלא אלא זרעה ואפילו לר"ע לא חיישא ולא נהירא לי דהא לר"ע היא גופה מקלקלא בכל קלקולי דמתני' כדתנן במסכת גיטין (דף פ.) ולעיל בשמעתין מייתינן לה בתיובתא הכונס את יבמתו והלכה צרתה וניסת כו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואוקימנא כר"ע אלמא ביבמה לשוק נמי אית לן כל הני קלקולי ועוד אי איהי לא מיקלקלא למה לי למיתנייה כלל הא מסיפא שמעינן דאקלקולא דזרעה לא חיישא דקתני אינה נאמנת לומר מתה אחותי שאכנס לביתה והני ודאי לדברי הכל ממזרים נינהו וקתני דלא מהימנא וכ"ש מת יבמי דחייבי לאוין בעלמא נינהו אלא הא איצטריך לאשמועינן דאע"ג דאיהי מיקלקלא דתצא מבעלה ומיבם לא מהימנא משום דזימנין דסניא ליה:

לאיסור כרת לומר מת בעליך הנשאי:

לא נתגרשה אלא מאישה כגון שכתב לה גט ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם שלא נתגרשה זו לגמרי אלא מאישה נפרדה:

וליטעמיך סיפא דקתני אין האיש נאמן כו' וא"ת ל"ל למידק מסיפא מגופה הוה ליה לאקשויי היאך עד אחד נאמן לומר מתה אחותה שתכנס לביתה דמאי עיגונא שייך התם דאי לא מינסבא להאי מינסבא לאחרינא ואמר ר"י דהוי מצי לדחויי גבי אשה שייך לומר עיגונא אפילו בכי האי גוונא דשמא לא תמצא אדם שישאנה אבל מתה אשתו שישא אחותה התם לא חזינא דבעיא לאינסובי ליה דהא משום גברא קאתי האי עד כדמשמע לישנא וא"ת מ"מ יכול לדקדק דע"כ לא מהימן עד אחד במתה אחותה שתכנס לביתה ואפילו שייך בה עיגונא דהא לא דייקא הכא כיון דליכא תומר בסופה ולפי מה שפירשתי לעיל (יבמות דף צג: ד"ה עד) דנשים מורגלות לדקדק ניחא:

לרבי עקיבא איצטריך לרבנן לא איצטריך אע"ג דהוי ממזר מדרבנן כדפי' לעיל (יבמות דף צב: ד"ה אבל):

לאיסור כרת התרת פר"י דעד אחד נאמן לומר מת בעלה שתתייבם ולא אמר דלא דייקא משום דמרחמא ליה לאיסור לאו לא כ"ש דלא אמרינן משום דסניא ליה לא דייקא אבל מה שפירש בקונטרס לאיסור כרת מת בעליך תנשא אין נראה לר"י דהתם ליכא טעמא למימר דלא תידוק כי הכא דסניא ליה:

היא עצמה תוכיח דנאמנת לומר דתתייבם אע"ג דמרחמא ליה ואינה נאמנת לומר מת יבמי משום דסניא ליה:

אמר להו רב ששת תניתוה אמרו לה מת בעלך ואחר כך מת בניך וכו'. איכא למידק דהא נמי איהי מהימנא דתנן לקמן בהאשה שלום (שם) מת בעלי ואחר כך מת בני נאמנת. ויש לומר דהתם בדלא יתברר לן דמית ליה בן, ואי בעיא אמרה מת בעלי ותשתוק. דהשתא שרינן ליה לשוק משום דבן בחזקת קיים לעולם עד שיתברר לנו שמת, ואפילו זקן ואפילו חולה כדאיתא בפרק השולח בגטין (כח, א) נותנו לה בחזקת שהוא קיים ואפילו הניחו זקן. וכיון שכן בשאמרה נמי מת הבעל תחלה ואחר כך מת הבן נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, ומעמידין אותה בחזקת התר לשוק. אבל אלו באו עדים שמת הבן, או שאמרו שמתו שניהם, אינה נאמנת לומר שמת הבעל תחלה, והלכך כשבא עד אחד ואמר מתו שניהם ומת הבעל ואחר כך מת הבן, אי סלקא דעתך משום דדייקא ומנסבא הוא, הכא לא מהימן, משום דכיון שהחזיקה מיתתן אצלנו איכא למיחש דלא סניא ליה ליבם וסמכה אעד ולא דייקא אם מת הבעל או הבן ראשונה.

ודחינן למתניתין ואוקימנא בעדי הזמה ומעתה סיפא נמי דקתני מת בנך ואחר כך מת בעליך בעדי הזמה היא, דאי לאו הכי מינה נמי איכא למידק משום דלא משקר הוא, מדסמכינן עליה במת הבן ואחר כך מת הבעל במאי דאיהי לא מהימנא, אלא ודאי אף היא מתוקמא בעדי הזמה. והא דלא דייק לה רב ששת מינה, משום דרישא עדיפא ליה דמוכח ממש דלא חיישינן למיסנא דידה הרמב"ן נר"ו.

ולטעמיך סיפא דקתני אין האיש נאמן לומר מת אחי שאיבם את אשתו איכא למידק אמאי לא פרכיה מסיפא דרישא עצמה, דקתני ולא מתה אחותי שאכנס לביתה. ויש לומר דאי מסיפא דרישא הוה אמינא דמשום רישא נקט לה והוא הדין לעד אחד, אלא סיפא דסיפא ודאי קשיא, דאי אמרת דמשום רישא דידה נקט לה, רישא עצמה למאי אצטריך, דאי לאשמועינן דאיהו לא מהימן לומר מת אחי שאיבם את אשתו, הא עד אחד מהימן, הא נמי פשיטא דכיון דתנן האשה שאמרה מת בעלי תתיבם כל שכן עד אחד. ולענין פסק הלכה כתב הרב אלפסי ז"ל והגאונים ז"ל פסקו כרב ששת ורבא דנאמן. והרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ב ה"ה) כתב דנאמן אפילו לומר ניתן לו בן במדינת הים, וכן כתב הרב בעל המאור ז"ל. והראב"ד חלוק בדבר זה והביא ראיה דאפילו בעל עצמו אינו נאמן לומר יש לו בנים במוחזק באחין ואינו מוחזק בבנים וכמו שכתוב בהשגות. ול"נ כדברי הר"ם ז"ל והרב בעל המאור ואין ראיה מבעל, דשאני עד דאף היא דייקא ומנסבא, מה שאין כן בבעל דסמכא עליה לגמרי ואף על גב דלא דייקא מנסבא. ועוד יש לי ראיות אחרות כתבתיה בתשובות שאלות (ח"א סי' אלף רנ"ב ועיין תשב"ץ ח"א סי' פ"ב).

הגר"ח ז"ל וכן היא בנוסחאות הגאונים ז"ל לרבי עקיבא אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר ר' עקיבא אין קדושין תופסין בחייבי לאוין חיישא לקלקולא דזרעה ודייקא ומנסבה קא משמע לן אקלקולא דידה חיישא אקלקולא דזרעא לא חיישא. ורש"י ז"ל (ד"ה אלא) הקשה על גירסא זו דלר' עקיבא אף היא עצמה מיקלקלא בכולהו שלשה עשר דבר, כדתנן בגיטין (פ, א) ולעיל (יבמות צא, ב) נמי בשמעתין גבי מאי הוה לה למיעבד מייתינן לה בתיובתא הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת כו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואוקימנא כר' עקיבא (עיין לעיל (יבמות צב, א) ורש"י גיטין פ, א ד"ה כל) ותירץ הרמב"ן נר"ו (ד"ה אלא) דאין זה קלקול בעיניה, דאי משום שיוצא מיבם, אדרבה בהכי ניחא לה משום דסניא ליה, וקלקולא דזרעה בלחוד הוא דאיכא ולא חיישא. ואי משום שיוצאה מבעל זה שתנשא לו עכשיו, זה אינו קלקול שעכשיו נמי אין לה בעל, וכל שכן במתה אחותו דאינה מפסדת משלה כלום.

א"ל רב ששת תניתו' אמרו לה מת בעליך ואח"כ מת בנך ק"ל האי נמי לא תיבעי לן דאפי' איהי מהימנ' דהא תנן מת בעלי ואח"כ מת בני תנשא וי"ל דהתם דסמכה מטעם מגו שאלו אמרה מת בעלי ושתקה נאמנת להנשא מתוך חומר שהחמרת בסופ' וממילא תנשא לשוק דבנה בחזקת קיים מוקמי' ליה ואפילו היה זקן או חולה וכדאיתא במסכת גיטי' הילכך השתא שאמרה שמת בנה ג"כ נאמנת לומר שמת אחריו כי הפה שאסר לומר שמת בנה הוא הפה שהתיר לומר שמת אחריו אבל כשיש שם שנים עדים או אפי' עד א' שמתו שניהם אינה נאמנת לומר שהבן מת תחלה דחיישי' דעל מיתת בעלה דייקא אבל על מי מהן מת תחלה לא דייקא כיון דלא חיישי' לקלקולא ולא י"ג דבר ודילמא סניא ליבם וכיון דכן היא הנותנת כשהעד מעיד שמת בנה ואח"כ מת בעלה דאי טעמא דעד א' משום דאתת' דייקא הכא לא מהימן על ההקדמה דאיהי לא דייקא בהא:

בעידי הזמה פי' ובהא לד"ה האחרוני' נאמנים והיינו דקתני תצא והולד ממזר וש"מ שאם בא הבעל תצא ואעפ"י שיש לה בנים שאין לה הזמה גדולה מזו. ת"ש אין האשה נאמנת וליטעמך סיפא דקתני אין האיש נאמן לומר מת אחי שאייבם את אשתו ולא מתה אשתי שאשא אחותה הוא נהי דלא נאמן הא עד א' מהימן פי' והא ע"כ אין עד אחד נאמן לומר שמתה כדי שישא אחותה:

בשלמא גבי אשה משום עגונא ור"ת פי' לעולם לא האמינו עד א' בדבר שבערוה אלא משום עגונא והכא ליכא עגונא כלל כי אפי' בחיי אשתו הוא יכול לישא אשה אחרת ואחות אשתו יכולה להנשא לאחרי' וא"ת ואמאי לא פריך לי' מסיפא דרישא דקתני ולא מתה אחותה שתכנס לביתה דהכי נמי ליכא עגונא ועד נמי לא מהימן וי"ל דאי מהתם מצי למידחי דאיידי דקתני רישא אין נאמנת לומר מת יבמי שאנשא דדוקא היא לא מהימנא אבל עד א' מהימן נקט ולאו דוקא ולא מתה אחותה וכו' אבל סיפא קשיא דנקיט אין האיש דליכא למימר דנקטי' משום רישא דאין האיש נאמן לומ' מת אחי שאייב' את אשתו דהיא גופא נמי לא אשמועי' מידי דהיא גופא פשיטא שאין בע"ד נאמן ולא האמינו אלא לאשה מתוך חומר י"ג דבר ואי משום דייקותא דידה דאיהו הוא דלא מהימן הא עד א' מהימן הא שמעי' לה מרישא דקתני שנאמנת לומר שמת היבם דאלמא טעמ' דעד א' משום לא משקר ועוד דכיון דהאש' נאמנת לומ' מת בעלי ותתייב' כ"ש עד א'

אלא כי אצטריך לר"ע אצטריך פי' דלא תפשוט מרישא דאינה נאמנת לומר מת יבמה שאנשא הא עד א' נאמן דא"ל דעד נמי אינו נאמן והא דנקטה בדידה משום דסד"א הואיל ואמר ר"ע וכו פי' דאפילו תימא דעל עדות העד לא דייקא ומנסבא אבל היא גופא דייקא בגופא דלא תשקר כגון דאיכא קלקול קצת דתרתי לא עבדא דתסהיד שקרא ותחי נפשא לקצת קלקול:

גרסת הספרים הואיל ואר"ע יש ממזר מחייבי לאוין חיישת אקלקולא דידה חיישי' אקלקולא דזרעא לא חיישי' והק' רש"י ז"ל עליה דהא לר"ע נמי מקלקלא בי"ג דבר דאית בהו קלקולא דידה כדכתב במתני' דאייתי לעיל הכונס את הערוה וכו' דאוקמא כר"ע ולאו קושיא שאין קלקול לדידה בעינן אלא כיוצא מבעלה דחביב עלה אבל לצאת מיבמה לא חשיב קלקול לדידה דאדרב' דילמא סניא לי' וניחא לה בשאר קלקולי ממון משום הא ואי הוה חיישת לקלקולא דזרעא שאין לו תיקון הוה חיישת מעתה אין לנו למחוק גרסא זו:

רבא אמר עד א' נאמן ביבמ' מק"ו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש פרש"י ז"ל אסור כרת התרת לה מת בעליך ותנשאי וא"ת להתירא לשוק ג"כ משכחת לה דאיכא איסור כרת כשאומר מת בעניך ואח"כ מת בנך דהא נמי בעיין כדמוכח ממאי דפשט רב ששת וי"ל שאין עיקר השאלה אלא על עדות התרת היבמה לשוק מיד דהוא איסור לאו כגון שנודע ודאי שכבר מת הבעל אלא שא"צ עדו' על היב' אם מת ואף כשאומ' מת בנך ואח"כ מת בעלך אין עיקר העדות ואין הספק שאנו מספקים בנאמנות אלא אם נאמן על הקדמת מיתת הבעל למיתת הבן דאלו על מיתת הבן פשיטא לן דמהימן והיא נמי מהימנא. ור"ח ז"ל פי' לאיסור כרת התרת להתירא להחיבם ואעפ"י שיש כרת בביאת היבם בעצמו בלאו איסורא דאשת איש ואית והא אכתי לא איפש' לן שיהא עד א' נאמן בזה י"ל דהא פשיטא לן שהוא נאמן כשאין לה בנים והיא גופא מהימנא ולישנ' דאיסור כרת דייק טפי לה"פ דאלו לפרש"י ז"ל איסור מיתת ב"ד נמי איכא ובעיין לא איפשיטא הכא אבל תפשוט לן דעד א' נאמן ביבמה ממסקנא דמימרא דרב דאמר נשואין אין בה וכדכתיבנא לעיל וכן פסקו הגאונים ז"ל:

ואתינן למיפשטה ממתניתין דמת בעליך ואחר כו' מת בנך דאוקימנה בעד אחד כדפרישנא במתניתין אלא דדחי ליה לפרושה בתרי ותרי ובהזמה כדפרישנא ואע"ג דהא איהי גופה מהימנא כדכתיבנא ואם כן על כל פנים עד אחד נאמן דילמא הוה אמינא דההיא כשהעידו עדים שמתו הבעל והבן אלא שלא ידעו אי זה מת ראשון ובזו כשאומרת בעלי מת תחלה נאמנת אבל כל שלא שמעו במיתת הבן והבעל כלל הוה אמינא דלא מהימנא ומכל מקום לענין פסק איהי מהימנא אף בלא שמעי וכל שכן עד אחד כמו שנבאר אלא שלענין ביאור אתינן למיפשטה מדתנן אין האשה נאמנת לומר מת יבמי שאנשא משום דלא חיישא לקלקולא דאי משום דמיתסרא ליבם סניא ליה ולא קפדא ואי משום זרעה הרי אין הולד ממזר וכן מתה אחותי שאכנס לביתה אינה נאמנת וכן הלכה ואיהי היא דלא מהימנא הא עד אחד נאמן ואע"ג דבמתה אחותה שתכנס זו לביתה אין עד אחד נאמן כמו שיתבאר מכל מקום איידי דתנא מת יבמי שתנשא תנא ליה מתה אחותי שאכנס לביתה ובמת יבמי מיהא איכא למידק דעד אחד נאמן ומותיב ליה ולטעמיך סיפא דקתני אין האיש נאמן לומר מת אחי שאכנוס את אשתו מתה אשתי שאכנוס את אחותה הוא ניהו דלא מהימן הא עד אחד נאמן והרי עד אחד שלא במקום עגון בערוה אינו כלום וגברא לא מיעגן אלא הא דאין האשה נאמנת לומר מת יבמי לאו למידק דעד אחד מהימן אלא לגופה איצטריך ולר' עקיבא דעושה ממזר בחייבי לאוין וסד"א מגו דמיקלקל זרעה בהכי דייקא ומהימנה קמ"ל ואתא רבא לאוכוחי דעד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק מקל וחמר דאי לאיסור כרת התרתה ר"ל במת בעלה באיסור לאו לא כל שכן ואע"ג דאידחיא ליה מהיא עצמה שנאמנת במת בעלי ולא במת יבמי דחייה בעלמא היא וודאי הלכה כרב אשי וכרבא ונאמן ואע"פ שמסוגיא זו נמשך לומר דלטעמא דדיקא ומינסבא לא מהימן וסוגיין בריש פירקין מהאי טעמא ההיא לר' זירא אבל רב אשי ורבא סבירא להו טעמא דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא ובמקום עגונא סמכו עלה אי נמי כולהו איתנהו דהואיל ומילתא דעבידא לאיגלויי תרויהו מיסתפו עלה עד אחד שלא להעיד והאשה למידק טפי וכן עיקר וגדולי המפרשים חולקים לומר שאין עד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק ומביאים ראיה מבעל עצמו שאינו נאמן ביש לי בנים אחר שהוא מוחזק באחים ולא בבנים אלא שיש לומר דשאני הכא דטעמא דדיקא ומינסבא מצטרף בהדיה דלא סמכא אעד אחד כל כך אבל בעל סומכת היא עליו לגמרי ולא דייקא ומינסבא:

הנותן גט לאשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אע"פ שלא הותרה בגט זה לעלמא לגביה דידיה מגורשת היא במקצת עד שאם הוא כהן נפסלה לו ואם אינו כהן ומת לו מקודם שיתן לה גט אחר נפסלה בגט זה לכהונה וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה כמו שביארנו באחרון של גיטין פ"ב ב':

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שהלכה אשתו למדינת הים ובאו ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך באת אשתו מותרת לחזור לו הוא מותר בקרובות שניה והשניה מותרת בקרוביו אם מתה הראשונה מותר בשניה אמר הר"ם ידוע שאין קדושין תופשין בעריות למאמר השם בסוטה ושכב איש אותה ובאה הקבלה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה וכן הדין שהאדם לאשר זנה עם קרובי אשתו לא תאסר עליו אשתו ומאמר ר' יוסי יצטרך אל שיעור רב וזה שהקב"ה יצרף דבריו לפי מה ששמע ר' יוסי כי כאשר היו יעקב וישמעאל נשואין ללאה ורחל ויעקב בעל לאה והלך ישמעאל ולאה למדינת הים ושמע יעקב שמתו יחד ונשא רחל אחר זה באו ישמעאל ולאה ידוע שרחל כבר נאסרה על ישמעאל בעלה בלא ספק לפי שהיא צריכה גט מיעקב וכל הדרכים האלו בה כמו שקדם אולם לאה הנה היא מותרת ליעקב אישה שהיתה לאה מאורסת ליעקב או נשואה לפי שכיבת אחותה אינה אוסרתה וחלק ר' יוסי על זה ואמר כי אם היתה לאה מאורשת ליעקב בלבד תאסר עליו לפי שאפשר שיאמרו תנאי היה בקדושיה ולא נשלם התנאי ונשא אחר כך רחל אחותה בנשואין שלמים ותצטרך רחל ממנו גט ונפסלה לבעלה שכל מה שפסל על ידי אחרים פסל על ידי עצמו אולם אם היתה לאה נשואה ליעקב הנה אין ידוע שאין קדושין תופסין באחותה ולא תצטרך רחל ממנו גט ולזה תשוב לישמעאל בעלה ולא תאסר עליו שכמו שלא פסל רחל על בעלה כך לא פסל את אשתו והלכה כר' יוסי באסרו חזרת הארוסה ליעקב לבד:

אמר המאירי מי שהלכה אשתו למדינת הים ובאו ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך באתה אשתו ר"ל ונמצא שביאת אחותה בזנות היתה שאין קדושין תופסין בחייבי כריתות ומתוך כך מותרת אשתו לחזור לו ואין שכיבת אחותה אוסרתה שכך למדנו ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה ר"ל שאם זינה עם אחות אשתו לא נאסרה לו אשתו בכך אפילו בא עליה במזיד ומותר גם כן בקרובות שניה ר"ל שמותר לישא בתה וכדקיימא לן נושאין על האנוסה ועל המפותה ר"ל שאם אנס או פתה אשה מותר לישא בתה ואם מתה אשתו מותר לישא את השניה אע"פ שכבר בא עליה באיסור: