מסכת יבמות דף ס״ג עמוד א׳

אז תקרא לעיל מיניה כתיב כי תראה ערום וכסיתו היינו דוחק העני ומבשרך לא תתעלם היינו אוהב את שכניו שהן כקרוביו ומקרב את קרוביו ונושא בת אחותו:

כנגדו חלוקה עליו וסותרת דבריו:

מנגדתו מדלא כתיב יו"ד לשון נגדא דמלקות:

חטים כוסס בתמיה:

זאת הפעם מכלל דפעמים אחרים שמש ולא עלו בדעתו:

שתי ברכות כמו מבריך את הגפן (כלאים פ"ז מ"א):

רות המואביה ונעמה העמונית יצאו מהם מלכים ונביאים נעמה אמו של רחבעם ויצא ממנה חזקיה ואסא ויהושפע דהוו צדיקים גמורים וישעיהו הנביא דאמר מר אמוץ ואמציה אחים הוו (מגילה דף י:):

שיעמדו על הקרקע יניחו אומנותם לעסוק בחריש ובקציר:

המלוה סלע לעני בשעת דחקו מקשה ר"ת דבפ"ק דחגיגה (דף ה. ושם) אמר ומצאוהו צרות רבות ורעות זה הממציא מעות לעני בשעת דחקו ואומר ר"ת דהתם מיירי ששואל ממנו המושל מס וזקוק למכור ביתו או שדהו על כך וזה ממציא לו מעות ואם לא היה מוצא למכור היו מקילין מעליו והיינו צרות רבות שצריך למכור בזול ומפסיד הכל ומסיק עלה דהיינו דאמרי אינשי זוזא לעללא לא שכיח כלו' לקנות תבואה אין ממציאין לו מעות לתליתא שכיח כשדוחקין אותו למכור כמו תליוהו וזבין (ב"ב דף מז:) ורש"י פירש שם בענין אחר:

אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא מכל דריש שבא לרבות אפילו הנך שאין עומדים אלא מעט בארץ:

שאין לך אומנות פחותה כו' אף על גב דרבי אלעזר גופיה קאמר לעיל כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם צריך לומר קרקע לבנות עליו שידור בו וגם לצורך מזונותיו כדאמר רב פפא בסמוך זרע ולא תזבון והכא מיירי באדם שעיקר אומנותו בקרקע:

זבין ולא תיזול פי' בקונטרס לשון דלות כלומר מכור כלי תשמישך קודם שתעני וקשה דמאי שנא דנקט ביסתרקי טפי משאר מילי ונראה לר"ת כפירוש ר"ח דתיזול ענין אריגה כמו סתר זוללי בשוקא (חולין ס.) כלומר קנה בגדים ולא תארוג כי יותר תרויח בקנין מבאריגה אבל גלימא טוב לארוג דאימור לא מיתרמי ליה כרצונו:

והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו פי' לצורך מזונות אבל ממציא מעות לעני בשעת דוחק שאמרו לגנאי זהו כגון שהיה בעל חובו דוחקו למכור כלי תשמישו והוא ממציא לו מעות עליה'. תוס'

כשם שביארנו שאין ראוי לאדם שיעמד בלא אשה כך אין ראוי לו לעמד בלא קרקע דרך הערה אמרו כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם שנאמר והארץ נתן לבני אדם:

ראוי לאדם שיהא מעורר כונתו בכל עניניו לשם מצוה וכשנושא אשה יהא כונתו או להולדת בנים הגונים או להיותה לו לעזר עד שבזכותה וזריזותה בדרכי ביתה יהא הוא פנוי להתעסק בתורה והוא שאמרו אעשה לו עזר כנגדו במה אשה עוזרתו לאדם והשיבו אדם מביא חטים מה יעשה בהם יהא כוססם וכן אם מביא פשתן לובש את הפשתן אלא האשה טורחת ועושה והוא נהנה אם כן נמצאת היא מאירה את עיניו ומעמידתו על רגליו וכל שכונתו על אחת מדרכים אלו זיווגו עולה יפה והוא שאמרו זכה עזר לא זכה כנגדו וכן אמרו כתיב כנגדו כלומר בלא יו"ד עד שראוי לקרות בפתח תחת הנו"ן ובדגשות הגימ"ל מקור מבנין הדגוש כלומר שהיא נתונה לו להכעיסו ולנגדו וקרינן כנגדו בסגו"ל תחת הנו"ן וברפיון הגימ"ל כלומר שעומדת לעומתו לשמשו זכה כנגדו לא זכה מנגדתו:

לעולם יתעורר אדם למצות להיות נמנה מכלל הצדיקים שכל העולם אינו מתברך אלא בשבילם דרך הערה אמרו ונברכו בך כל משפחות האדמה אפילו משפחות הדרות באדמה אינם מתברכות אלא בשביל ישראל כל גויי הארץ אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינם מתברכות אלא בשביל ישראל:

כבר ידעת שהאומנות חביבה הרבה ושראוי לאדם ללמד את בנו אומנות כמו שביארנו במסכת קדושין כ"ט א' ומכל מקום אין כל האומניות שוות ואין לך פחותה מהם יותר מעבודת קרקע דרך הערה אמרו וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט על הארץ יעמדו כיון שנתנבא על בעלי אומניות שיתעסקו בקרקע אמר עליהם וירדו ואין לך גדולה בהם ובעלת ריוח יותר מסחורה והתעסק במעות דרך צחות אמרו ר' אלעזר חזייה לההיא ארעא דהוה שדי בה כריא לפותיה כלומר שהיה שם כרי גדול מחזיק כל רוחב השדה אמר אי שדיא לארכה הפוכי בעיסקא טב מינך כלומר אפילו היית מחזיק כל אורך הקרקע הפוכי זוזי בעיסקא טב מינך וכן אמרו רב על לביני שיבלי חזנהו דהוה נייפן אמר אי איתנייפן ואי תנופפן מאה זוזי בעיסקא טבין מינייהו כלומר אפילו אתם מתנופפות יותר ויותר עדין דמים מועטים בסחורה עדיפי וכן אמרו מאה זוזי בעיסקא בישרא וחמרא מאה זוזי בארעא מילחא וחפורא ר"ל ירק קטן שלא הביא שליש ר"ל שאין בעליו מגיעין לאכול בשבילו אלא ירק ומלח ומגניא ליה אארעא ר"ל מתוך עניו ויש מפרשים לשמור שדהו בלילה ומרמיא ליה תיגרי ר"ל בתוך ביתו על הדרך שאמרו ב"מ נ"ט א' במשלם שערי דכדא תיגרא נקיטא ואתיא ודברים אלו לא נאמרו אלא לסחורה אבל כל לצורך אכילתו ראוי לו להתעסק בעבודת קרקע שלא יצטרך ליקח תבואה למחיתו והוא שאמרו זרע ולא תיזבון בשוקא ואפילו היו שוים מכל מקום הברכה מצויה יותר במה שאינו ניקח בדמים ויזהר להזדרז בעצמו קודם שיבא לידי עניות והוא שאמרו זבין ולא תידול כלומר מכור כלי תשמישך להתעסק בהם ולא תבא לידי עוני ודלות והני מילי בסיתרקי ר"ל כלי תשמיש ומיני בגדים שאינם עשויים ללבוש אבל גלימא ומיני בגדים העשויים להתכבד בלבישתם לא שמא לא תזדמן לו ראויה לו כל כך כזו:

ולעולם יזהר שלא להוציא הוצאה שלא לצורך וישתדל עליה קודם בואה שלא תבא ובפרט בהוצאת בנין שהיא הוצאה יתירה דרך הערה אמרו טח ולא תשפץ שפיץ ולא תבנה כלומר כשתראה נקב מועט בכותל סתמהו ולא תניחוהו להתרחב עד שתצטרך אחר כן לשפצו ולחזקו ואם כבר נתרחב חזקהו באבנים וטיט או סיד ולא תניח עד שתפול הכותל ותצטרך לבנות דרך צחות אמרו למה נקרא שמן ערי מסכנות ללמד שכל העוסק בבנין מתמסכן וכל שיש לו מעות ואין דעתו עליהם לסחורה יהא קופץ ולוקח עד שלא יתאכלו המעות דרך צחות אמרו קפוץ זבון ארעא מתון וסב איתתא כלומר שימתין לישא עד שיבדוק במעשיה יפה יפה:

ולעולם לא יחזר בנשואיו אחר גדולה הימנו שמא מתוך מעלתה עליו אף היא משתררת עליו וכל שכן שאינה נשמעת לו בתקוני ביתה והוא שאמרו חות חד דרגא ונסיב איתתא וסק חד דרגא בשושבינא כלומר שיחזר אחר אוהב גדול ממנו:

לעולם יצדיק אדם את דינו ויתבונן כי כל המתרגש עליו בשלו הסער ואל ישא פנים לעצמו לומר צדיק אני והיאך קרני כך שכל שהוא צדיק הב"ה מדקדק עמו ליראו ולהשיבו מכל דרך רע ולכונה זו אמרו אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל ר"ל כדי ליראם עד שישובו רמז לדבר החרבתי חוצותם מבלי עובר אמרתי (אז) [אך] תיראי [אותי] תקחי מוסר:

לעולם יזהר אדם בנשואיו לבדוק אחר האשה במדותיה אם היא קפדנית ורגזנית אם נוחה ושלמנית שאין לך דבר מר בעולם יותר מאשה רעה דרך צחות אמרו רב כי הוה מיפטר מיניה דר' חייא אמר ליה רחמנא ליצלך ממידי דקשי ממותא אמר ליה ומי איכא מידי דקשי ממותא דק ואשכח ומוצא אני מר ממות את האשה ומכל מקום מי שנפלה לגורלו יסבלנה כפי היכולת ויניח מקום לשלום אמרו על רב שהיתה אשתו רעה ורגילה לצערו כי הוה אמר עבידי לי טלפחי הוה עבדא ליה חימצי והוא מין אחר של קטנית ואי הוה אמר עבידי לי חימצי הוה עבדא ליה טלפחי וכן בכל הדברים כי גדל חייא בריה אפיך לה כלומר כשהיה אביו רוצה בחימצי הוא היה אומר לאמו דטלפחי קא בעי וכשהיה האב רואה כך אמר ליה לבריה איעלייא אמך כלומר נתעלית והיטיבה דרכיה אמר ליה אנא עבדי דאפיכנא לה כלומר שעדין היא במרדה אבל אני מהפך לה את דבריך שמח למה שראה משכלו וקרא עליו משל שההדיוטות אומרים דנפיק מינך טעמא לילפך כלומר שיש בן שמחכם את אביו ומיהו את לא תעביד הכי משום דכתיב למדו לשונם דבר שקר אלא שאני אלמד לעשות כן הואיל ולא אוציא שקר מפי ואע"פ שאמרו לקמן ס"ה ב' מותר לשנות בדברי שלום דוקא בדבר שאם אינו משנה נפיק מינה חורבא אבל זו אני יודע לעבור על פשעה ואיני מקפיד ומוטב תעמוד היא במרדה משתרגיל אתה עצמך לדבר שקרים הא למדת שהיה סובל לה ומניח מקום לשלום וגדולה מזו אמרו בר' חייא דהוה דביתהו מצערא ליה ואפילו הכי כי הוה משכח מידי דחזי לה הוה צייר בסדיניה דרך הדיוטות ומייתי ניהלה דרך חבה ואמרי ליה והא קא מצערא ליה למר וקאמר להו דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא ר"ל מהרהור עבירה וכל שהיא קפדנית ורעה אלא שנוחה לרצות כל שכן שראוי לעבור על מדותיה להוציא הפסדה בשכרה דרך צחות אמרו מיקרי ליה רב יצחק לרב יהודה בריה ומוצא אני מר ממות את האשה כגון אימך והוה מתני ליה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה כגון אימך וכשהקשו מזו לזו תירצו בה מתקיף תקיפא אלא דעבורי מעברא במילתא:

עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר: הִנֵּנִי". נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה הוא עושה לקרובים התקרבות יותר אז תהיה ענייתו קרובה לתפלתו שלא יאמר ה' הניחו לו עד שיתמקמק אלא כהא דאמרו (תענית כה:) היכי דמי שבח צבור אמר משיב הרוח ונשיב זיקא מוריד הגשם ואתי מטרא כן כאן (ישעיה נח, ט) 'אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה' תכף ומיד.

כָּל (אדם) יְהוּדִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, אֵינוֹ אָדָם נראה לי בס"ד הטעם כי אות אל־ף דאדם צורתו יו־ד למעלה רמז לזרע האב ויו־ד למטה רמז לזרע האם וא־ו באמצע רמז לגוף הולד הנוצר משני הזרעות אלו ונשאר אותיות דם [44] שהם מספר א־ב א־ם [44] לומר הזרעות הרמוזים בציור האל־ף הם של אב ושל אם ואם כן זה שאין לו אשה שממנה יהיה זה הרמז של התולדה הנרמז באותיות אדם אין זה נקרא אדם.

כָּל שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע, אֵינוֹ אָדָם נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל כי הקדוש ברוך הוא קרא ליחזקאל הנביא ע"ה 'בֶּן אָדָם' (יחזקאל ב, א) מפני שהיה בחינת קין שהיה בכור של אדם הראשון וידוע כי קין והבל חלקו העולם קין לקח הקרקע והבל המטלטלין ולכן מי שאין לו קרקע אינו מסוג קין שנאמר בו 'בן אדם' ולכן אינו נקרא אדם. ועוד רמז לפי דרכו מי שאין לו קרקע רוצה לומר אין לו בירור ניצוצי קדושה מן הקרקע שהוא הדומם והוא בירור ראשון מן בירורי הדצח"ם [הדומם, צומח, חי, מדבר] אינו אדם כי נקרא אדם לרמוז שחייב לברר מראשית הבירורים שהוא בירור האדמה.

(בראשית ב, יח) "אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"? זָכָה, עוֹזַרְתּוֹ, לֹא זָכָה, כְּנֶגְדּוֹ. נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל 'אִשָּׁה רָעָה צָרַעַת לְבַעְלָהּ' והנה כנגד אותיות עזר יש אותיות שפח שהוא לשון צרעת דכתיב (ישעיהו ג, יז) וְשִׂפַּח אֲדֹנָ־י קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן, ואמרו בגמרא (מגילה יב:) מלמד שפרחה בהם צרעת. וזהו שנאמר 'זכה' עזר 'לא זכה' אז יתקיים בה משמעות אותיות שהם כנגדו של עזר כי כנגד עזר יש שפח שהוא לשון צרעת שתהיה צרעת לבעלה.

זָכָה, כְּנֶגְדּוֹ לֹא זָכָה, מְנַגַּדְתּוֹ (בראשית ב, יח). נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא נט.) אתתך גוצה גחין ולחוש לה, ופירשנו גוצה רוצה לומר שפלה שתראה עצמה שפלה ממך אז זו היא אשה טובה גחין ולחוש לה לגלות לה נסתריך ולבקש ממנה עצה טובה כי טובה היא. והנה נודע דאצבעות רומזים לגופים ואצבע הנקרא בֹּהֶן בלשון תורה (ויקרא יד, יז) הוא גוף שפל מכל גופי האצבעות כי קצר הוא והאשה ראוי לה שתחשוב עצמה שפלה מן האיש כמו בֹּהֶן זה שהוא שפל מכל האצבעות ואז זו נקראת אשה טובה וזהו שאמר זָכָה כְּנֶגְדּוֹ רוצה לומר שתהיה שפלה כשפלות אצבע בהן הרמוז נגד שם אדם לֹא זָכָה מְנַגַּדְתּוֹ. או יובן זָכָה כְּנֶגְדּוֹ רוצה לומר שפלה כנגד מספר שם אדם שהוא מספר מ"ה שהוא לשון מיעוט והשפלה כמו וְנַחְנוּ מָה (שמות טז, ז) לֹא זָכָה שתתגאה עליו ובזה תהיה מְנַגַּדְתּוֹ.

בַּמָּה אִשָּׁה עוֹזַרְתּוֹ לָאָדָם? אָמַר לוֹ אָדָם מֵבִיא חִטִּין, חִטִּין כּוֹסֵס? פִּשְׁתָּן, פִּשְׁתָּן לוֹבֵשׁ? לֹא נִמְצֵאת מְאִירָה עֵינָיו, וּמַעֲמִידָתוֹ עַל רַגְלָיו? (בראשית ב, יח). הקשה הרב יד יוסף ז"ל בפרשת חיי שרה וכי תשובה זו דחטים ופשתן היתה נעלמת מן רבי יוסי ולא השיגה מדעתו עד שאמר לו עתה? ועוד למה נקיט חטים ופשתן וכי האיש שלוקח חטים לבית הרחיים וקונה בגד פשתן שכבר עשוי ומתוקן לא עוזרתו בדברים אחרים? ועוד מאי מסיים 'מאירה את עיניו ומעמידתו על רגליו' דמה שייכות יש להארת עינים והעמדתו על רגליו בחטים ופשתן? עיין שם. והרב הנזכר נדחק בישוב דקדוקים אלו ובביאור דברי המאמר הזה. ואנא עבדא אקח דבר אחד מדבריו שכתב דקיימא לן (משנה שבת ב, ג) כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹֹ אֶלָּא פִשְׁתָן, נמצא הפשתן יצלח למלאכה של הדלקת נר שבת עיין שם. ועוד נקדים מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת לב:) בעבור מצות חלה נכסיו של אדם מתברכין דכתיב בהפרשת חלה לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ (יחזקאל מד, ל) וידוע דאושר עולם הזה שהאדם רודף להשיגו וצריך אליו הוא 'בני חיי מזוני' ונראה דרבי יוסי מפרש עוֹזַרְתּוֹ על אושר עולם הזה המשובח שהוא ענין בנים וענין מזונות דלא ניחא ליה לפרש העזר בענין שימוש דמצי למעבד טפי על ידי עבדים ושפחות ומשרתים. ולכן שואל בַּמָּה עוֹזַרְתּוֹ באושר זה דאם על ידי זכות של מצוה וכי היא יש לה מצות יותר ממנו? אדרבה הזכר יש לו יותר שהם מצוות עשה שהזמן גרמא דנשים פטורות ואם כן במה עוזרתו בעניינים אלו? והשיב לו אליהו זכור לטוב שעוזרתו בזכות שתי מצות הנמצאים בידה ולא ביד בעלה והם האחת היא מצות חלה דכתיב בה (יחזקאל מד, ל) לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ ועל זה אמר לו חטים הוא כוסם אלא דמביא חטים לבית אצל אשתו שתעשם לחם ותפריש חלה ממילא ואז במצוה זו של חלה עוזרתו באושר עולם הזה של מזון כמו שנאמר לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ ועוד פשתן לובש אלא שמביא פשתן לאשתו והיא מתקנת אותו ואז ממילא מזה הפשתן עושה פתילות לנירות שבת שהוא ממה שיוצא מסרקת הפשתן ושיורין הנבדלים מן המסרק שהם יצלחו להדלקת נרות שבת כמו שאמרו במשנה 'כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹֹ אֶלָּא פִשְׁתָן' ובזה עוזרתו באושר הבנים כי הדלקת נרות שבת מסוגלת לזכיית בנים טובים כידוע. ועל כן סיים בדבריו ואמר נִמְצֵאת מְאִירָה אֶת עֵינָיו וּמַעֲמִידָתוֹ עַל רַגְלָיו והיא כי הבנים נקראים עינים של אביהם כי הזרע נמשך כוחו מן אור עינים ולכן התשמיש מכחיש אור עיניו של אדם וכנזכר בספר הלקוטים פרשת בראשית בפסוק וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הֳ' (בראשית ו, ח). ובזה פירשתי הטעם שהאב קורא את בנו אור עיני ולכן כאן כנגד אותו העזר הנוגע לבנים הנרמז בפשתן כאמור נקיט מאירה את עיניו וכנגד העזר המגיע למזון וממון שרמזו בחטים כאמור נקיט מעמידתו על רגליו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיט.) על פסוק (דברים יא, ו) כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו.

(בראשית ב, כג) "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי", מְלַמֵּד, שֶׁבָּא אָדָם עַל כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ, עַד שֶׁבָּא עַל חַוָּה. הנה שגגה גדולה היתה ביד הרב חזקוני ז"ל ודעמיה שהבינו כונת המאמר הזה כפשוטו ממש שבא חס ושלום ביאה ממש על כל בהמה וחיה, וחלילה לומר על אותו צדיק יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא אשר המלאכים רעדו ממנו שיבא על כל בהמות וחיות קודם שבא על חוה! ומה שכתב מהרש"א ז"ל בשם בעל הנצחון שאין זה כמשמעו וכו' עיין שם, אך אין מיושב המאמר היטב בכך. ברם לדידי ישוב המאמר הוא כך כיון שראה שבכל מין יש זכר ונקבה הבין בחכמתו שנעשו כך כדי שיהיה נולד מן זווג זכר ונקבה בריה אחרת כמותם אך הוא בא ונכנס בחקירה אחת גדולה איך מדבוק גופא בגופא יצא בריה חדשה שלמה? כי הוא ראה בעיניו בבהמות וחיות שהזכר והנקבה דבקין זה בזה גופא בגופא והזרע של שניהם לא ראה ולא ידע ולא הכיר בו כי ההזרעה היא באתכסייא ולכן לא נתקררה דעתו בדבר זה איך יצא מדבוק גופא בגופא בלבד בריה חדשה? ואף על פי שחכם גדול היה עם כל זה כיון שעדיין לא אכל מעץ הדעת טוב ורע לא היה לו השגה וידיעה והיכר בדברים אלו שהם שייכים לביאה ותאות המשגל מאחר שלא ניסה בעצמו והיה מחשב אופנים ליישב דעתו בחקירה זו ולא היתה דעתו מתקררת בהם עד שבא על חוה אשתו וידע אשר בדבקות גופא בגופא יהיה הזרעת זרע, נתקררה דעתו להבין כי מן ההזרעה יוצא הולד בריה חדשה שלם כמו המזריע ואין זה דבקות גופא בגופא בלבד! ולפי זה מה שאמר 'בָּא אָדָם עַל כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה' היינו בא בחקירה ועיון לדעת הוויית התולדה מה היא? ואיך תהיה? וכיוצא בזה הלשון איכא בתלמודא.

עֲתִידִין כָּל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁיַּעַמְדוּ עַל הַקַּרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כז, כט) "וְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט מַלָּחִים, כֹּל חֹבְלֵי הַיָּם אֶל הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ". נראה לי בס"ד הכונה כי מצינו שהספנים וכל העוסקים בירידת הים קרי הכתוב לעסקים אלו בשם מלאכה דכתיב (תהלים קז, כג) יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים, נמצא עסק זה של יורדי הים בעלי משוט ומלחים הוא אומנות ודרש רבי אלעזר ברוח קדשו על זמן זה שרוב מלאכה זו של ירידה לים נעשית ביבשה על הקרקע והוא הילוך מסילת הברזל הנקרא שמנדפי"ר כי רוב המהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה וממקום למקום נעתק מן הים ונעשה ביבשה על ידי מלאכה זו של שמנדפי"ר ולזה אמר 'עֲתִידִין כָּל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁיַּעַמְדוּ עַל הַקַּרְקַע' איירי בבעלי אמניות של ירידת הים דאמר עליה הכתוב עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים. ולפי זה שפיר דריש להכתוב כפשוטו וְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט מַלָּחִים כֹּל חֹבְלֵי הַיָּם אֶל הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ, דאם קאי על אמניות דעלמא מאי יליף מהאי קרא? ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש עתה כל אמנות דעלמא אריגה וטחינה ואפיה וכיוצא אשר מקודם עושים אותם בידים הנה עתה עושים אותם על ידי פ'אבריקא בגלגלים בסבוב הגלגלים על ידי האור ועסק שהיו עוסקים בו עשרת אלפים בני אדם עושה עכשיו על ידי הגלגל מאליו כרגע ונמצא רוב האומנים הם בטלים ממלאכתם כי האופנים והגלגלים המה עושים מלאכתם ומעשיהם לזה אמר 'שֶׁיַּעַמְדוּ עַל הַקַּרְקַע' כלומר בטלים ממלאכתם שאין העולם נצרכין למלאכתם.