מסכת יבמות דף ל״ח עמוד א׳

דרכי חד אית לי גבך וטענת ברי הוא דידע מאי קתבע מניה:

מי איכא למימר הכי הא לא ידע מאי קא תבע מניה אי פלגא בנכסי מיתנא אי פלגא מנתא בנכסי יבם ומכח שתי טענות הוא בא עליהם בכל אחת ואחת אומרים לו הבא ראיה:

סבא אבי המת והיבם:

הוי יבם ודאי יורש ויודע מכח מי הוא בא ומוחזק בנכסים. ולא דמי לההיא דרב משרשיא דלעיל דהתם אע"ג דספק אית ליה זכיה בנכסים ממה נפשך אפילו הכי לא חשיב ודאי דלא ידע מכח מי הוא בא לירש מכח מה הוא בא עליהן:

פלגא דקא מודה להו שקלי מששה זהובים נוטלין שלשה:

תילתא דקא מודו ליה שני זהובים תילתא דכולהו נכסי:

שקיל דהא אמרו ליה אחונא את ואינהו הוו תרי ואיהו שלישי:

פש דנקא דקמינצו עליה האי אמר כולה דידי והני אמרי כולה דידן הוא נוטל חצי ובין שניהם חצי:

הוי יבם ודאי וספק ספק פי' בקונטרס ודאי שיודע מאיזה כח הוא בא ומוחזק בנכסים ולא דמי לההוא דרב משרשיא דלעיל דהתם אע"ג דספק אית ליה בנכסים זכיה ממה נפשך אפ"ה לא חשיב ודאי דלא ידע מכח מי הוא בא עליהם משמע מתוך פירושו דקרי ודאי מה שודאי נוטל חלק בנכסים ובפרק מי שמת (ב"ב דף קנח: ושם) גבי הא דתנן נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו פירש רבינו שמואל שיחלוקו יורשי האם דהיינו אחי האם מאביה עם יורשי הבן היינו אחי הבן מן האב ראובן ולא רצה לפרש יורשי האם בני האם דהיינו אחי הבן מן האם דהיינו בנימין דא"כ ה"ל בנימין ודאי וראובן ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ואין נראה כלל דאטו מפני שהוא ודאי במקצת הנכסים יהא ודאי בכולן ועוד דאמר התם ומייתי ליה לקמן גבי נפל הבית עליו ועל אביו עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתובת אשה וב"ח כו' ומסיק דיורשי האב אחי הבן אלמא אע"ג דיש לאב בנים אחרים לא חשבינן להו ודאי וכן בפ"ק דב"ק (דף ט. ושם) גבי אחים שחלקו ובא ב"ח ונטל חלקו של אחד מהן דאמר רב אסי נוטל רביע בקרקע או רביע במעות משום דמספקא ליה אי כיורשים דמו אי כלקוחות ולא אמרי' שלא יטול כלום שהרי זה המוחזק הוא ודאי במקצת נכסים וכן זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי גבי שנים אוחזים בטלית (ב"מ דף ב.) אלא הא דקרי הכא יבם ודאי היינו משום שהיבם הוא ודאי יורשו של סבא אבל ספק הוא ספק אם הוא יורשו כלל אבל התם בנפל עליו ועל אמו לא הוי בנימין ודאי יורש בכל חצי האחר דאם מתה רחל קודם יוסף הוי ראובן נמי יורשו וכן בנפל הבית עליו ועל אביו אם מת האב קודם הוי בעל חוב יורש ולא בן האחר:

ובית הלל אומרים הנכסים בחזקתן בפרק מי שמת (ב"ב קנח. ושם) פליגי בכהאי גוונא ב"ש וב"ה גבי נפל הבית עליו ועל אשתו וקאמר בגמ' בחזקת מי פירוש בית הלל דקאמרי נכסים בחזקתן דהיינו נכסי צאן ברזל בחזקת מי ר' אלעזר אומר בחזקת יורשי האשה רבי יוחנן אמר בחזקת יורשי הבעל וריש לקיש אמר יחלוקו ופי' בקונטרס בפרק האשה שנפלו (כתובות דף פ: ושם) דכי היכי דפליגי התם הכי נמי פליגי אמתניתין דהכא ורבינו תם אומר דלא דמיא הך לדהתם דהכא לא פליגי ב"ש בכתובה אלא בנכסי מלוג כדאמר בגמ' דכתובה שיירה מדקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי אב כו' אבל התם קתני סתמא יחלוקו משמע דבכתובה נמי פליגי והיינו טעמא דהתם אם הבעל מת תחלה הויא האשה כמו שגבתה כתובתה אבל הכא שהיא זקוקה ליבם אין לאשה כלום בנכסי הבעל עד אחר החליצה דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים ואפשר דכולהו אמוראי מודו הכא דנכסי צאן ברזל הוי בחזקת יורשי הבעל והא דלא ערבינהו עם כתובה כדי ליתן טעם לדבר כלומר בחזקת מי שהיו עד עתה דהיינו בחזקת הבעל אבל בכתובה דבר פשוט הוא יותר שהיא בחזקת הבעל מנכסי צאן ברזל שהיא הביאה מבית אביה ושמה אותם לבעל וכן צ"ל למאן דאמר התם בחזקת יורשי הבעל ואם תאמר ולמאן דאמר בחזקת יורשי האשה מ"ש מנפל הבית עליו ועל אמו דמודים בית הלל שיחלוקו ולא מוקמינן להו בחזקת יורשי האם ויש לומר דשמא קסבר ההוא תנא דירושת יורשי הבעל דרבנן א"נ אפילו קסבר דהוי דאורייתא כיון דלאו מכח קורבה קאתין מוקמינן להו בחזקת האשה טפי א"נ משום הכי לא מוקמינן להו התם בחזקת יורשי האם משום דרגילות הוא שהאם היא מתה קודם דקא חשיב בריש יש נוחלין (ב"ב דף קח.) פורענות כשהבן מת תחלה לפיכך לא החזיקום בחזקת האם ואם תאמר ויורשי האשה היכי גבו כתובה הא קי"ל כרב ושמואל דאמרי בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מז.) דאין אדם מוריש שבועה לבניו ומיהו לב"ש ניחא דאית להו שטר העומד לגבות כגבוי דמי והוו כמוחזקין בממון דכמה ברייתות דפריך מינייהו לרב ושמואל בשבועות משני התם דאתא כב"ש ולר"א דאמר בחזקת יורשי האשה ניחא דאיהו פליג בהדיא בשבועות (דף מח.) אדרב ושמואל אבל ר' יוחנן דאמר בחזקת יורשי הבעל ופי' דנכסים בחזקתם הוא טעם לדבר למה לי תיפוק ליה דאין אדם מוריש שבועה לבניו ויש לומר דהיא הנותנת דלפי שהנכסים בחזקת הבעל אינה מורשת שאם היו בחזקת האשה היתה מורשת כמו לבית שמאי דאמרי כגבוי דמי אי נמי אר"י דאיכא לאוקמי במטלטלי ואיתנהו בעינייהו שנוטל בלא שבועה והא דלא משני הכי בשבועות אלא דוחק להעמידה כב"ש משום דהתם בכתובה איירי אבל הכא דאיירי בנכסי צאן ברזל שהביא' מבית אביה דרגילין להיות בעינייהו דאין דרך לבעלה למכרן ואיכא למ"ד לקמן (יבמות דף סו:) המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור:

מתניתין שומרת יבם כו'. כך היא גירסת הספרים וכן היא גירסת הגאונים ז"ל ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב. ולא גרסינן וכתובה בוא"ו וכלל ופרט קתני, כלומר הנכסים בחזקתן כיצד כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב. וכתובה היא כלל לכל הנכסים הכתובים בכתובה דהיינו עיקר ותוספת ונדוניא שהם נכסי צאן ברזל. וטעמא דמלתא לפי שהיו בחזקת הבעל והוא הדין לנכסים הנכנסין והיוצאין עמה דהיינו נכסי מלוג שנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל וכדמפרש רבא בגמרא (להלן יבמות לט, א) דידו עדיפא מידה. ומשנתינו כולה רישא וסיפא בשנפלו לה כשהיא שומרת יבם וכפשטא דמתניתין. ואם תאמר מאי שנא מההיא דתנן בפרק מי שמת (בבא בתרא קנא, א) נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה ויורשי האב אומרים הבעל מת ראשון נכסים בחזקתן. ואמרינן עלה בגמרא בחזקת מי תני בר קפרא הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו. ויש לומר דהתם דמספקא לן מאן מינייהו מיית ברישא הוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין, אבל הכא דאתחזוק נכסין בחזקת משפחה דאב, קסברי בית הלל דנכסים בחזקתן. ולהדין גירסא אתי שפיר הא דלא בעו בגמרא נכסים בחזקת מי כדאיבעיא להו התם בפרק מי שמת, דהכא הא מפרשא מתניתין בהדיא בחזקת מי. אבל רש"י ז"ל נראה דגריס וכתובה (עיין רש"י כתובות פ, ב ד"ה ה"א וברשב"א שם וריטב"א כאן) וכולה מתניתין פרטי קתני, ואין בכלל כתובה דמתניתין אלא עיקר כתובה ותוספת דאתחזוק לעולם ביד הבעל. והכי קאמר נכסים כלומר נכסי צאן ברזל בחזקתן ולא פירש בחזקת מי מפני שאינן בחזקת אחד מהן אלא בחזקת שניהם כההיא דפרק מי שמת, ולומר דכיו שהן ראויין להיות בחזקתן ואין אנו יכולין לעמוד על בירור הדבר הואיל והללו באין לירש יחלוקו והוא הדין לכנסי מלוג שנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל וכתובה דהיינו עיקר כתובה ותוספת בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב והוא שנפלו לה כשהיא שומרת יבם. והא דלא בעינן בגמרא בחזקת מי כדבעינן התם, משום דכיון דמתפרש להו התם לא בעי לה הכא. וגירסת הגאונים ז"ל נראית לי עיקר חדא דאי נכסים בחזקתן דקתני היינו נכסי צאן ברזל, מאי טעמא אפקינהו בלשון זה, לימא נכסי צאן ברזל בחזקתן כדמפרש בהו בהדיא שאר נכסים כתובה ונכסים הנכנסים והיוצאים עמה. ועוד דהא ודאי לכאורה משמע דכתובה דרישא היינו כל מאי דאכתיב בכתובה, דאי לא מאי שנא נכסי צאן ברזל דשיירינהו, ומאי שנא בית הלל דאיירו בהו, אלא ודאי הכא דקתני מה יעשה בכתובה היינו כלל לכל מאי דאיכתיב בכתובתה, וכיון שכן אף כתובה דאיירו בית הלל היינו כתובה דאידכר ברישא.

גמרא גירסת הספרים אמר עולא רישא שנפלו לה מן האירוסין סיפא שנפלו לה מן הנשואין. וכן נראה גירסת הגאונים, ואינה מחוורת בעיני. דאם כן אמאי לא פליג בהא רבא (להלן יבמות לט, א) כדפליג אאביי ולימא בשנפלו לה מן הנשואין כולי עלמא לא פליגי דידו עדיפא מידה. ורבא נמי דאוקמה כולה מנשואין (להלן ע"ב) משמע נמי דכענין נשואין דעולא קאמר, כלומר שנפלו לה נכסים מן הנשואין ליפלוג בה נמי רבא כדפליג אדאביי. ועוד מדאמר רב פפא (להלן יבמות לט, א) דיקא מתניתין כותיה דאביי משמע דליכא מאן דאוקי סיפא דנפלו לה כשהיא נשואה, דאי לא אמאי תלי לה בדאבי לימא כעולא ואי נמי לימא דיקא מתניתין כעולא ואביי, אלא ודאי משמע דליכא מאן דאוקמה בשנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל אלא אביי בלחוד. וגירסת רש"י נראית עיקר דגריס (בד"ה ה"ג) רישא דנפלה ליה מן הארוסין וסיפא דנפלה ליה מן הנשואין ולעולם בין ברישא בין בסיפא בדנפלו לה הנכסים כשהיא שומרת יבם וכפשטה דמתניתין.

הוי יבם ודאי וספק ספק פי' כי אפי' לדברי הספק היבם הוא ודאי בנכסי' ליטול פלגא מיהא וכיון שכן אין אומרים שיחלוקו בחצי האחר אלא אמרי' שעומדים כל הנחסים ברשותו כי הוא יורש ואין ספק מוציא מידי ודאי דא"ל הבא ראייה שאתה יורש ושקול ודוקא בהא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי מטעמא דאמרן אבל בדבר שהאחד ודאי שלא מחמת ירושה אין אומר בהם כן וכ"ש אם ודאי של זה מחמת הודאת חבירו שאין אומר כן אלא נוטל מה שהודה וחולקי' השאר ביניהם וכדמוכח ממתני' דשנים שאחזו בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי שזה נוטל ג' חלקים וזה נוטל רביעי ולפי מה שאמרנו שאין הדין כן אלא ביורש אפי' יש לשם עדים שהמחצה שלו אין אומר אין ספק מוציא מידי ודאי אלא זה נוטל ג' חלקי' וזה נוטל רביע וכן לב' שטרות דיוצאות על שדה א' בשם א' ויש תוספת דיקל' בשטר הא' אין אומרי' אין ספק מוציא מידי ודאי כנ"ל והקשו בתוס' מהא דאמרי' בפ' מי שמת נפל הבית עלי' ועל אמו יורשי האם אומרי' הבן מת ראשון יורשי הבן אומרי' אמו מתה ראשון אלו ואלו מודי' שהנכסים בחזקת' אר"ע מודה אני בזה שהנכסים בחזקתם והא התם דיורשי האם דהיינו שאר בנים שהיו לה ודאי בנכסים ואפילו מתה האם ראשונה ויורשי הבן דהיינו אחין מאביו ספק כי אם מתה האם אחרונה אין להם כלום שאין הבן יורש אמו בקבר ואפ"ה אמר ת"ק יחלוקו לימ' דת"ק דהתם לית ליה הא דהכא והא דתניא כר"ע והא היכי אפשר דמאי דאמרי' הכא טעמא רבא הוא שאין ספק מוציא מידי ודאי יורש ומי' כבר פרש"י ז"ל התם דיורשי האם דהתם אינם בניה אלא שאר אחים ובית אביה שהם ג"כ ספק בנכסי' שאם מתה האם בתחלה אין להם כלום והא דסתים לן סתומי ותני יורשי האם דמשמ' כלהו יורשים י"ל משום דפשיטא מילתא לכ"ע דליכא לאוקומי בבני' ואיידי דקתני יורשי הבן נקט נמי יורשי האם ונכון הוא אבל בתוס' אינו נרא' להם משו' דקתני סתם יורשי האם ולכך פי' הם וכן פי' הרמב"ן ז"ל דאפי' תימא יורשי האם בניה ולא דמי להא דהכא דהתם כל אחד ואחד הוא יודע מאיזה כח הוא תובע וכי הוא הראוי ליירש למי שהוא תובע מכחו כי אלו באים ליירש הבן ואלו באים ליירש האם ואין הספק אלא על הנכסים אם הם של בן או של אם וכיון שכך סבר ת"ק דה"ל ממון המוטל בספק וחולקים וחנן אומר שהנכסי' בחזקת' של בניה אם מפני שהוחזק' נחלה באותו השב' כדמוכח התם בגמ' וזה נכון יותר:

מתני' שומרת יבם שנפנו לה נכסים מודי' ב"ש ובי"ה שמוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשה בכתובת' פי עיק' כתובת' ותוספ' ונכסי צאן ברזל שאף אלו נקראים כתובה בהרבה מקומות בתלמוד מפני שהם כתובי בה וכדאמרי' תקנו קבורת' תחת כתובת תדע דהא לא לישתמיט הכא דלא ליתני מה יעשה בנכסי צאן ברזל שלה כדקתני באידך אלא ודאי כדאמרן ובנכסי' היוצאי עמהם כשאר יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב וא"ת אמאי לא קתני עם יורשי האשה כדקתני בפ' מי שמת במתני' דנפל הבית עליו ועל אשתו י"ל דהכא אין יודע לגמרי מי הם יורשיה וזהו ספקא אם היבם יורשה או בני משפחתה ולהכי נקטי יורשי האב ובה"א נכסי' בחזקתם וכתוב' בחזקת' יורשי הבעל וכו'. כך הגרסא במקצת הספרים וכן נראה שגורס רש"י ז"ל במס' כתובו' ולפי' ג' לתלתא בבי קת' נכסי צאן ברזל בחזקת' ולא פי' בחזקת מי ובב' בתרא נחלקו בה גבי נפל הבית עליו ועל אשתו ואסיק בר קפרא שהם בחזקת שניהם ומאי דלא פרישו לה בגמ' דהכא משו' דסמיכו על פי' דפרישו בגמ' התם ויגיד עליו רעו בודאי דתנ' גופיה לא בריר ליה דין חזקת נכסים דאי לא למאן דפריש התם שהם בחזקת הבעל ליערבינהו וליתנינהו בהדי כתוב' ולמאן דסבר שהן בחזקת האשה ליתנינהו עם הנכסים הנכנסים ויוצאי' אלא ודאי כדאמרן וכ"פ בתוס' שם וכתובה דהיינו עיקר כתוב' ותוספ' בתזקת יורשי הבעל ונכסי מלוג בחזקת יורשי האב. והקשו על גרסא זו מ"ש מרישא דכייל להו לנכסי צאן ברזל בכלל כתובה כדפירשתי והדר פליג להו וקרי להו נכסים סתם ולאידך קרי כתובה הל"ל בהו בפרט נכסי צאן ברזל כדפריש באידך ותו דבכה"ג הוה לי' לפרושי בנ"מ בחזקת מי ולא לסמוך על סוגיי' דבבא בתרא דהכי אורח' בעלמא וי"ל והיא גרסת הגאונים ז"ל נכסים בחזקת' כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים ויוצאים עמה בחזקת יורשי האב ולפי גרסא זו לא קת' אלא תרי דיני וכלל ואח"כ פרט הוא וה"פ נכסים אלו יעמדו בחזקת' מן הספק כיצד כתוב' דהיינו עיקר ותוספת ונכסי צאן ברזל בחזקת יורש' הבעל ונכסי מלוג בחזקת יורשי האשה וצ"ע ובגמרא נפרש ב"ה:

גמרא מ"ש רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי פי' קושיי' על דב"ש מ"ש דברישא דלא פליגי ומודים שהנכסי' בחזקת' ומ"ש סיפא דפליגי ואומר שחולקים ואפילו למאי דס"ד השתא דב"ש אכולהו נכסים פליגי בסיפא מ"מ קושייא בנכסי מלוג דסיפא לרישא שהיא בנכסי מלוג שנפלו לה נכסי מלוג הם והיינו דלא ק' מב"ה לב"ה ובחזקת שלה מוקמי' להו וכדפי' רש"י ז"ל שלא כאותו פי' אחר ואינו מחוור לי ואע"פ שאין הלכה כב"ש כדאי הוא לעורר על דבריהם כדאמרי בכל דוכתא מ"ט דב"ש וזה פשוט:

וגירסת הגאונים ז"ל ומקצת הספרים אמר עולא רישא דנפלו לה כשהיא ארוסה וסיפא דנפלו לה כשהיא נשואה ואיני יכול להלום גירסא זו דלפום האי גירסא כולה מילתא תליא בנפילת הנכסים אימת נפלו לה בין שהיא עכשיו יבמה מן האירוסים או מן הנשואים וא"כ למה הוצרך רבא לפרש דזיקת אחותה עושה ספק ארוסה וזיקת נשואה עושה ספק נשואה ואם נאמר דעולא תרתי קאמר שנפלה לה כשהיא ארוסה בחיי בעלה והיא עדיין יבמה מן האירוסי' וסיפא דנפלו בחיי בעלה כשהיא נשואה והיא יבמה מן הנשואי' הו"ל לפרושי כי אין זה במשמעות לשונו ועוד דבכולה שמעתין לא משמע דאיכא דמוקי' לה לסיפא כשנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל אלא אביי בלחוד הוא דחדית ליה ופריך עלה רבא ולא אשכחן דפליג עליה דעולא כדפי' לאביי והנכון כדפרש"י ז"ל וכ"כ בתוס':

רישא דנפלו כשהיא ארוסה וסיפא דנפלו לה כשהיא נשואה פי' רישא ביבמ' מן האירוסים וסיפא ביבמה מן הנשואי' ולענין נפילת הנכסים לא פריש כלום דמוקי' לה למתני' כפשטא שנפלה לה כשהיא שומרת יבם:

וקסבר עולא זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה פי' לכתחילה והוקש' לו לרש"י ז"ל מאי ספק עושה זיקתה בנכסים אלו הא אין זיקא עוש' בהם כלום דכשם שמוכרת ונותנת בחיי' וקיים כך אם מתה יורשה דבהכי מפרקי' מתני' דכשם שמוכרת ונותנת וכו' ותי' רבינו ז"ל דהל"ל זיקת ארוסה אינה עושה כלום אלא משום דלא נטעי לומר דאפילו חליצה לא בעי ונה"ק שעושה ספק ארוסה ואין התי' מחוור ויותר היה לו לומר דאיידי דנקט זיקת נשוא ספק נשוא נקט בהא ספק ארוסה והנכון יותר דקושטא דמילתא נקט דזיקת ארוסה או נשואה ספק הם דלא ידעי' או ייבם או יחלוץ ואם דינא כארוסה או כנשואה דעלמא או לא ובארוסה שכחה יפה וכח הבעל גרוע והיא חשובה מוחזקת גמורה בנכסים שהרי אם מכרה ונתנה קיים. השתא שהיא ספק פקע זכותו שאין ספק כדאי למחות בידה כלום ולפי' מוכרת ונותנת וקיים אבל בנשואה שכחו של בעל גדול אף כשזיקת' ספק יש לייבם צד זכות בנכסים והם כנכסי' העומדים בספק ולב"ש חולקי' ככל ממון המוטל בספק ולב"ה מספקא מוקמי' להו בחזק' דידה עדיפא מידו כיון שנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל וכיון שכן אם מתה הוי בעל לגבי יורשיה כספק יורש לגבי ודאי יורש והה"נ אם מכרה ונתנה בחיה שאינו מוציא מיד הלקוחות לב"ש אלא מחצה ולב"ה אינו מוציא כלום. ומיהו לכתחלה לא תמכור לד"ה כיון שיש בהם ספק נשואי' דיבם. וכתב הרמב"ן ז"ל דהא דאמ' עולא דזיק' ארוסה עושה ספק ארוסה לענין שמוכרת ונותנת לכתחלה קושטא הוא וליכא מאן דפליג עליה בכל שמעתתא ולא מהאי טעמא איפריך כלל וכיון שכן הלכה היא. ולא תימא בנכסי' שנפלו לה כשהיא שומרת יבם אלא בנכסים שנפלו לה כשהיא תחתיו דארוסי ומדטעמ' דפי' ר"י ומאי דפרש"י ז"ל דמימר' דעולא כשנפלו לה כשהיא שומרת יבם משום סיפא דנשואה נקטה ולא משום רישא וכן דעת רבותי ועיקר:

מת הזקן אבי המיתנא ואבי היבם והרי הספק בא לחלוק בנכסיו עם היבם מצד שהוא טוען שבין תשעה היה ובר מיתנא הוא והיבם טוען שהוא בנו ואין לו בנכסי הזקן כלום הרי זה ספק במקום ודאי ואין לספק כלום:

מת הזקן ובנו היבם ובאים הספק ובני היבם לחלוק בנכסי הזקן ספק אומר בר מיתנא אנא ר"ל בן האח שמת ראשון ופלגא דנכסי דידי ובני יבם אומרין אחינו אתה ועמנו אתה חולק ונמצא שאם בני היבם שנים אין לו אלא שליש הרי זה ממון המוטל בספק ונוטלים בני היבם תחלה חצי הנכסים שאף הספק מודה להם כן וזה נוטל שליש הנכסים שאף הם מודים לו כן והרי נשאר שתות הממון לחלוק נוטל ספק חציו ובני יבם חציו הגע עצמך שהיו הנכסים תשע מאות נוטל ספק תחלה שלש מאות ובני היבם ד' מאות וחמשים ונשארו מאה וחמשים שחולקין בהן:

המשנה השנית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה שהיא מוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה בית שמאי אומרים יחלקו יורשי האב עם יורשי הבעל בית הלל אומרים נכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב אמר הר"ם פי' אמרו נכסים בחזקתן רוצים כן נכסי צאן ברזל וכתובה היא מנה מאתים עם תוספת שהוסיף הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה הן נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל הוא הדבר אשר הביאה לבעלה נדוניא שחייב באחריותו ויהיה עליו בחוב כמו שיתבאר אחר זה ונכסי מלוג אם הוסיפו הוסיפו לה ואם פחתו פחתו לה ומאמר בנכסי צאן ברזל בחזקתן לא באר בחזקת מי אם בחזקת הבעל או בחזקת האשה ופסק ההלכה בנכסי צאן ברזל שהם חולקים לפי דעת בית הלל:

אמר המאירי שומרת יבם שנפלו לה נכסים ר"ל בעודה זקוקה ליבם מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת לכתחלה בעודה זקוקה ואינו דומה לנפלו לה בעודה ארוסה שאמרו בית הלל במסכת כתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים ע"ח א' שלכתחלה לא תמכור שאין היבמה גמורה ליבם שלה כארוסה לארוס שלה ואפילו עשה בה מאמר והוא דין שאם לא מכרה אין ליבם בפירותיהן כלום עד שיכנוס ושאם מתה אין ליבם בהם כלום כמו שנבאר אבל נכסי מלוג שהיו לה ביד הבעל יש אומרים שהיבם חולק עמה בפירות דידו של בעל עדיפא מידה ויד היבם מיהא כידה וחולק עמה על הדרך שיתבאר ומכל מקום עיקר הדברים שאין לו בהם כלום וכן כתבוה גדולי הרבנים בסוגית הגמרא כמו שנבאר וכן כתבוה גם כן גדולי המפרשים וראיה לדבריהם שהרי פירות תחת פירקונה ויבם אינו חייב לפדות עד שיכנוס ויש אומרין אף אם כנס הואיל ואין לה כתובה עליו שכל שאין לה כתובה אין לה תנאי כתובה אלא אם כן הוא כותב לה מתחלה וכל שכן לדעתנו שפסקנו כאביי דידו כידה ויד היבם גריעא ואף לחייה ולפירות כן כמו שנבאר וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שאף הם כתבו כן אף בנכסי צאן ברזל שאין ליבם כלום אף בפירותיהן והדברים מתמיהין ולדעתנו נכסי צאן ברזל ליבם הן מכל וכל עד שיחלוץ ונמצא לשיטתנו שבנכסים שנפלו לה בשהיא שומרת יבם אין ליבם בהם פירות וכן אף בשנפלו לה כשהיא תחתיו אין היבם חולק בפירות ובנכסי צאן ברזל הכל ליבם עד שיחלוץ ומכל מקום אע"פ שאין היבם חולק בנכסי מלוג אינה מוכרת לכתחלה ויש פוסקים שהיבם חולק בפירות כמו שכתבנו:

מתה ר"ל כשהיא שומרת יבם מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה ר"ל נכסי מלוג שנפלו לה בעודה תחת הבעל שאילו אותן שנפלו לה כשהיא שומרת יבם פשוט הוא לו לפי שיטתנו שאין היבם יורש בהם כלום אלא שהוא שואלה באותן שנפלו לה ברשות הבעל והרי אתה רואה שלא חילק הנכסים בשאלתו אלא לשני מינין והם כתובה ונכסי מלוג וכבר ידעת ששלשה מיני נכסים של אשה הם הראשון כתובה והוא מנה מאתים ותוספת והשני הנדוניא שהביאה והיא הנקראת נכסי צאן ברזל והשלישי נכסי מלוג ואחר שכן ודאי משנתנו בכל הנכסים הוא בא לחקור את הדין ואם כן נכסי צאן ברזל בכלל כתובה הן במשנה זו שאף הן נקראין כתובה כמו שאמרו ב"מ ק"ד ב' ארבע מאה זוזי לכתובתא דברת וכן בכמה מקומות וכששאל מה יעשה בכתובתה פירושו במנה מאתים ובתוספת ובנכסי צאן ברזל וזו ראיה לדעתי שאף בתשובה נכסי צאן ברזל בדין אחד עם מנה מאתים ותוספת:

ואמרו בית שמאי שיחלוקו יורשי הבעל והוא האב או האחים עם יורשי האב ר"ל עם אביה או עם אחיה ופירשו בגמרא שלא אמרו יחלקו אלא בנכסי מלוג וכמו שאמרו יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב שעשה יורשי האב עיקר אבל בכתובתה ודאי לא פליגי ויש מפרשים דההיא טעמא לא קימא ובכל הנכסים הם אומרים כן:

ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן ואנו גורסין כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב וכן היא גירסת הגאונים ואין גורסין וכתובה באות הוא"ו עד שיהא נכסים בחזקתן מורה על מין אחד של נכסים וכתובה על מין שני ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה על מין שלישי אלא נכסים בחזקתן הוא נאמר על כלל הנכסים כלומר כל אחד ממיני הנכסים אתה דנו לפי מה שהם מוחזקין בו יותר ואחר כך הוא מזכיר את פרטי הנכסים כלומר כיצד הוא הדין ר"ל על אי זה צד אנו דנין את הנכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים כו' בחזקת יורשי האב וכשם שכללנו בשאלה לדעתי נכסי צאן ברזל בכתובה כך בתשובה ואין במשנתנו אלא שני דינין ומעתה כתובה ר"ל מנה מאתים ותוספת ונכסי צאן ברזל בחזקת יורשי הבעל מפני שהבעל היה מוחזק בהם לגמרי ואף היבם מוחזק בהם שהרי אינם עומדים לגבות ממנו עד שיחלוץ והיבם יורשם עם שאר נכסיו אפילו גבאתם שאין זו קרויה גוביינא אבל נכסים הנכנסים כו' ר"ל נכסי מלוג אף אותם שנפלו לה בחיי הבעל בחזקת יורשי האב מפני שהיא מוחזקת בהם יותר שאם הותירו הותירו לה ואם פחתו פחתו לה וכל שכן לאחר מותו שהיא תופסתם אע"פ שהיבם חולק עמה בפירות לדעת קצת ולמדת במשנתנו דרישא דמתניתין ר"ל לענין מכירה דקאמר מוכרת ונותנת לכתחלה בנפלו לה כשהיא שומרת יבם וסיפא ר"ל לענין ירושה כשמתה אף כשנפלו לה נכסים בחיי הבעל וזהו דעת אביי דקאמר רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם וסיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל וקסבר אליבא דבית הלל ידו כידה ויד היבם גריעא ואין ליורשי הבעל כלום ואנו פוסקים כמותו מן הטעם שיתבאר בגמרא ומכל מקום יש פוסקים דסיפא דמתניתין נמי דוקא בנפלו לה כשהיא שומרת יבם ורישא לענין מכירה וסיפא לענין ירושה אבל נכסי מלוג שנפלו לה בעודה תחת בעלה אף הם בחזקת יורשי הבעל כדין כתובה ותוספת וכדעת רבא והם מפרשין דרבא דקאמר ידו עדיפא מידה פירושו והוא מוחזק באלו כבשאר נכסים וכן כתבוה גדולי הדור ואף הם מבינים כן מדברי גדולי הפוסקים בפרק הכותב ומכל מקום גדולי הדורות מפרשים גם כן שמשנתנו רישא וסיפא שנפלו לה כשהיא שומרת יבם אבל נכסי מלוג שבחיי הבעל יחלוקו דידו עדיפא מידה הא יד היבם גריעא וחולק מיהא עמהם ותדע שכל שומרת יבם מן האירוסין הן שנפלו לה בחיי הארוס הן שנפלו לה בשעת הזיקה לדברי הכל ליורשי האב ולמדת שבמשנתנו זה שאמרו נכסים בחזקתן לא הוצרך לשאול בחזקת מי שהרי ביאורם בצדם ומכל מקום בתשיעי של בתרא קנ"ח א' הוזכר דין אחר דומה לזה שדיני הנכסים מתחלקים לשלשה דינין נכסים בחזקתן לדין אחד וכתובה לדין אחר ונכסי מלוג לדין אחר וצריך לבאר בהם נכסים בחזקתן על נכסי צאן ברזל וכתובה במנה מאתים ותוספת והוא שגורסין שם וכתובה באות הוא"ו ומתוך כך הוצרכו לשאול שם על נכסים בחזקתן בחזקת מי והענין הוא שאמרו שם נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים אשה מתה ראשונה ויורשי האשה אומרים הבעל מת ראשון בית שמאי אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב ושאלו נכסים בחזקת מי ר' אלעזר אומר בחזקת יורשי אשה כלומר הואיל ומבית אביה באו דבתר מעיקרא אזלינן ור' יוחנן אמר בחזקת יורשי הבעל הואיל והוא המוחזק ואין הלכה כאחד מהם אלא הואיל והללו באים לירש והללו באים לירש יחלוקו כמו שהוזכר שם ונמצא באותו הדין מנה מאתים ותוספת ליורשי הבעל נכסי מלוג ליורשי האב נכסי צאן ברזל יחלוקו וזו מתקרבת למשנתנו לשיטתנו ואע"פ שנשתנה בה דין נכסי צאן ברזל ממשנתנו התם כדקתני טעמא שמאחר שמתו הבעל והאשה הללו והללו באין לירש ואין אחד מהם מוחזק והוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין אבל כאן שהיבם חי ואין נכסי צאן ברזל שלה ניתנין לגבות בעוד שהיא זקוקה הרי הן בחזקת משפחת הבעל:

ומכל מקום אני תמה לשיטה שניה ושלישית שכתבנו בנכסי מלוג מה נשתנה דין נכסי מלוג שבמשנתנו מדין נכסי מלוג של משנה זו שהרי במשנת בתרא בנפלו לה ברשות הבעל היא שנויה ואעפ"כ הם בחזקת יורשי האב וכשיטתנו והיא היא עיקר הדברים ומכל מקום גדולי הרבנים גורסין אף במשנתנו וכתובה והם מחלקים אותה לשלשה דינין ונכסים בחזקתן הם מפרשין אותה על הדרך שהתבאר בבתרא לחלוקת שניהם וכוללין עמהם נכסי מלוג שנפלו לה בחיי הבעל ולא שאלו כאן בחזקת מי מפני שסמכו על אותה האמורה שם ומנה מאתים ותוספת ליורשי הבעל ונכסים הנכנסין כו' ליורשי האב ומפרשין בהם באותן שנפלו לה כשהיא שומרת יבם וזו ודאי קשה ביותר למה הוציאו נכסי מלוג סתם מדין נפל הבית עליו ועל אשתו שהן ליורשי האב ומכל מקום גדולי המחברים גורסין כן ופסקו בשומרת יבם שחולקין בנכסי צאן ברזל ובנכסי מלוג מיהא פוסקים שהם ליורשי האב והדברים נראין כמוכרחים על הדרך שכתבנו לשיטתנו ובלא קושיא ובלא שום זרות ולגאוני ספרד ראיתי בה דעת שלישית שבנכסי צאן ברזל שהם בעין יש בהם שבח בית אביה הואיל ולבסוף לא מצי לסלוקי בזוזי אע"ג דאם פחתו פחתו לו כי הדדי נינהו ויחלקו אבל בשאר נכסי צאן ברזל הרי הן בחזקת יורשי הבעל:

תוס' בד"ה ובה"א הנכסים כו' וא"ת ולמ"ד בחזקת יורשי האשה מ"ש מנפל הבית עליו ועל אמו דמודים ב"ה שיחלוקו כו' עכ"ל אבל למ"ד דהוו בחזקת יורשי הבעל לא קשיא להו מ"ש מנפל הבית עליו ועל אמו דיחלוקו דבנכסי צאן ברזל כיון דאם פחתו פחתו לו הוי כמוחזק טפי וכן בנכסי מלוג דהוו בחזקת יורשי האשה לא קשיא להו מ"ש מנפל הבית עליו ועל אמו דיחלוקו דכיון דאם פחתו פחתו לה הוו בחזקתה טפי וכה"ג כתבו התוס' פ' מי שמת בד"ה הואיל והוחזקה כו' ע"ש:

תוס' ד"ה וב"ה אומרים נכסים בחזקתן וכו' עד והא דלא ערבינהו עם כתובה כדי ליתן טעם לדבר. פי' נכסים בחזקתן הוא טעם למה אמרי' שנכסי צ"ב הן בחזקת יורשי הבעל משום דהן בחזקת מי שהיו עד עתה וכו' אבל בכתובה לא הוו צריך ליתן טעם דדבר פשוט יותר שהיא בחזקת יורשי הבעל ולכך לא יכול לכלול צ"ב עם הכתובה:

בא"ד וא"ת ולמ"ד בחזקת יורשי האשה מ"ש מנפל הבית עליו ועל אמו וכו'. הא דלא הקשו התוס' ג"כ למ"ד בחזקת יורשי הבעל מ"ש מהתם דמודים דיחלוקו משום דלדידיה א"ש משום דהא דס"ל גבי נפל הבית עליו ועל אשתו שנכסי ברזל הן בחזקת הבעל היינו מטעם דאחריותן על הבעל דאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו וזה לא שייך גבי נפל הבית עליו ועל אמו דכבר היו כל הנכסים בידה אבל למאן דאמר בחזקת יורשי האשה קשה דכ"ש דהל"ל גבי נפל עליו ועל אמו שהיו בחזקת יורשי האם ובזה נמי יתורץ למה הקשו התוס' מנכסי מלוג דלכולי עלמא היו לב"ה בחזקת יורשי האשה והתם גבי נפל חבית עליו ועל אמו מודו דיחלוקו משום דהכא הוו הנכסים בחזקת האשה משום שהקרן שלה ויורשי הבעל באים להוציא אבל התם גבי נפל עליו ועל אמו כבר באו הנכסים ליד האשה ועכשיו שמתה הללו באים לירש והללו באים לירש ולכך יחלוקו: