מסכת יבמות דף ל״ב עמוד ב׳

אמר רבי אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף שהוא חל על איסור כגון איסור אשת אח דמוסיף הוא שבתחלה כשנשא זה את אחותה וזו פנויה נאסרה עליו משום אחות אשה ומותרת לכל אחיו נשאת לאחד מהן נאסרה על כולן משום אשת אח ועכשיו ניתוסף איסור עליה לגבי שאר אחיו ומגו דחייל שם אשת אח עלה לגבי שאר אחיו שהיתה מותרת להם חל נמי השם הזה לגבי דידיה ואע"ג דאסירא עליה וקיימא. אבל אשת איש ונעשית חמותו מתחלה היתה אסורה לכל העולם משום אשת איש נשא זה את בתה אין איסור זה ראוי להוסיף עליה עם אחרים דנימא מגו דחייל עלייהו ליחול נמי עליה דהאי דחמותו ונעשית אשת איש ודאי איסור מוסיף הוא שמתחלה אסורה לזה ומותרת לכל העולם נעשית אשת איש איתוסף האי שם עלה לגבי כ"ע ומגו דחייל עלייהו חייל נמי לגבי דהאי. והאי דקאמר רבי יוסי נידון בחמותו משום דבמיתות עסקינן ואי אתה יכול להמיתו בב' מיתות הואיל ושתיהן עליו ידון בחמורה אבל אם היה שוגג היה חייב ב' חטאות:

תינח נשא חי דאחות אשה קדים ואח"כ נשא מת אתי איסור אשת אח חייל כדפרישית מגו דאיתוסף איסורא דהאי שם לגבי אחיו כו':

אלא היכא דנשא מת דאיסור אשת אח קדים עליה דהאי ואח"כ נשא אחותה מאי תוספת איכא עלה דקמייתא לגבי אחריני דנימא מגו:

וכי תימא מגו דבהנך נישואין דבתרייתא מתסר האי גברא בכולהו אחוותא משום אחות אשה דעד השתא הוו שריין ליה איתסר נמי משום האי שמא גופיה עלה דקמייתא שהיא אשת אחיו האי לאו איסור מוסיף הוא דהא עלה דקמייתא לא איתוסף איסור לגבי אחרינא אלא איסור כולל הוא דכייל לה לקמייתא בשם אחות אשה מגו דחייל על אחותה:

איסור מוסיף כשהאיסור מוסיף על החתיכה לאוסרה על מי שמותרת עליו. איסור כולל שהאיסור חל על חתיכות אחרות ואותה גוררת לזו עמהם על ידי מגו:

ואית דגרסי הכא ותו חמותו ונעשית אשת איש איסור מוסיף הוא ושיבוש הוא בידם ואע"ג דודאי איסור מוסיף הוא לאו פירכא היא דודאי אית ליה לר' יוסי איסור מוסיף כגון אשת איש חל על איסור חמותו ותרוייהו איסורי עליה והא דקאמר ונידון בחמותו משום דזו היא החמורה דאי אמרת נידון באשת איש אם כן אין זה איסור חל על איסור אלא איסור מבטל איסור:

אלא אמר רבא לעולם לית ליה לר' יוסי איסור חל על איסור והא דקאמר לעיל חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה לאו בשוגג לחייבו שתי חטאות אלא במזיד וליעשות רשע גמור ולקברו בין רשעים גמורים שהרשע נקבר אצל רשעים דתנן בסנהדרין (דף מו.) שתי קברות היו מתוקנין לב"ד א' לנהרגין ולנחנקין וא' לנסקלין ולנשרפין והכא נמי אע"ג דהאי לאו מחייבי ב"ד הוא הואיל ועבד תרתי קברינן ליה גבי נסקלין ונשרפין:

חייב ב' ב' איסורי קחשיב דהא משום זרות אין כאן חטאת דהא על זדונו מיתה בידי שמים הוא ואין חייב חטאת אלא על שגגת כרת:

איסור כולל הוא וא"ת ודלמא ר' יוסי אית ליה נמי איסור כולל ואומר ר"י דקסבר דאשת איש ונעשית חמותו נמי איסור כולל הוא דמגו דאיתסר בשאר קרובות וקתני דנידון באשת איש ומיהו אר"י דלההוא לישנא דלקמן דסבר רבי חייא דרבי יוסי מחייב תרתי באיסור כולל צ"ל דאשת איש ונעשית חמותו לא חשיב איסור כולל אע"ג דאיתסר בשאר קרובות כיון שאין שם אחד כי היכי דלא תקשה דרבי יוסי אדר' יוסי והא דחשיב איסור כולל בעל מום ששימש בטומאה דמעיקרא שרי באכילה ואסור בעבודה איטמי ליה מגו דאיתסר באכילה איתסר נמי בעבודה אכילה ועבודה חשיב נמי שם אחד דשניהם נאסרו בלשון קריבה דבעבודה כתיב כל איש אשר בו מום לא יגש להקריב לחם וגו' (ויקרא כ״א:י״ח) ובאכילה בטומאה כתיב איש איש אשר יקרב מכל זרעכם וגו' (שם כב) דמיירי באכילה כדאמרינן בפ"ב דמעילה (דף י:) ובזבחים (דף מה:) ומיהו איסור מוסיף אומר ר"י דחשיב אפילו כשאין השמות שוין כדמוכח בפ' אמרו לו (כריתות יד:) גבי הבא על בת בתו חייב משום כלתו כו' ואין להאריך כאן:

ותו חמותו ונעשית אשת איש איסור מוסיף הוא בקונטרס לא גרס ליה דאפילו חייל עליה איסור אשת איש נידון בחמורה וליכא למימר דמשמע ליה נידון בחמותו ולא חל כלל איסור אשת איש ואם לא התרו בו משום חמותו אלא משום אשת איש פטור דהא בפרק הנשרפים (סנהדרין דף פא. ושם) פריך רב אדא בר אהבה וליתרו נמי משום איסור אשת איש דהא א"ר אבהו מודה רבי יוסי באיסור מוסיף ומשני ליה התם אדא ברי אטו בתרי קטלי קטלת ליה משמע בהדיא דחל איסור אשת איש אלא משום דנידון בחמורה ור"ת אומר דשפיר גרס ליה וטעי הכא כדהוה טעי התם רב אדא בר אהבה והוה סבור דנידון בחמותו משום דלא חייל עליה איסור אשת איש ולא חש לתרץ כיון דע"כ צריך לשינויא אחרינא משום קושיא קמייתא:

אלא אמר רבא מעלה כו' לפי המסקנא דהכא לא איצטריך לר' אבהו למימר דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף מ"מ בהנשרפים (ג"ז שם) מייתי מדרבי אבהו משום דהאמת הוא דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף כדמשמע בפ' אמרו לו (כריתות דף יד: ושם) גבי א"ר יוסי אם עבר זקן ונשאה חייב עליה משום אשת משום הכי איצטריך ליה לרבי אבהו לאסוקי הכי:

בין רשעים גמורים פירוש אצל רשעים כמותו לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק ולא כמו שפירש בקונטרס לקוברו אצל נסקלים ונשרפין ור"ש סבר דאע"פ שיש בעבירה זו שני איסורין כיון דלא מיחייב אלא חדא אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים:

בעל מום ששימש בטומאה הא דלא נקט זר כדנקט לעיל היינו משום דאטומאה לא הוזהרו זרים אלא כהנים דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו וגו' (ויקרא כ״ב:ב׳) והא דקאמר טומאה לכל נאסרה היינו אפי' בעלי מומין:

אלא היכא דנשא ומת ואחר כך נשא חי מאי איסור מוסיף איכא ור' יוסי ודאי אף בהא פליג מדתניא ר' שמעון אומר אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד.

זר ששמש בשבת פירוש, תמידין או מוספין שהותרו בשבת.

חייב שתים כלומר לקברו בין רשעים גמורים. דליכא למימר שתי חטאות, דזרות לא מיחייב חטאת דזדונו מיתה בידי שמים, ואין חייבין חטאת אלא על שגגת כרת, אלא לאו איסורי קא חשיב וכדאיתא במסקנא דשמעתין וכן פירש רש"י ז"ל (בד"ה חייב ב').

אמר רבי אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף פי' איסור מוסיף על ב' דרכים הא' שיש לו תוספת איסור באחרון מן הראשון אפילו לגבי הנאסר הראשון כגון שהראשון איסור אכילה והב' איסור הנאה וכדאמרינן לקמן גבי אוכל אכילה א' וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד ובדוכתא אחרינא והב' שיש באיסור ב' תוספות איסור לאחרים שהיו מותרים באיסור הראשון כגון אחות אשתו שנעש' אשת אח דמעיקרא הוי איסור לדידיה והשתא לכולי עלמא ומגו דחל איסור על שאר בני אדם חל עליו. ואיסור כולל הוא שזה האיסור האחרון כולל דבר הנאסר דברים שהיו מותרים מחמת האיסור הראשון כי האיסור דברים המותרים ודברים האסורים כגון נבילה מערב יוה"כ דכי את' יוה"כ חל על הנבלה בכלל שחל על השחוטה וכיוצ' בו בשקדש אחיו אשה וחזר הוא וקדש אחותה נאסר עליו אשת אחיו משום אחות אשה בכולל שהיו לאשתו זאת קרובות אחרות שנאסרו לו בקדושי אשתו ונכללה בכללן אף אשת אחיו שהיתה אסורה עליו קודם לכן משום אשת אח וכן כל כיוצא בזה והיינו דאמרי תינח שנשא חי ואח"כ נשא מת פי' דאיסור אחות אשה קדים וכי אתי איסור אשת אח דבתרייתא הוי איסור מוסיף כדמפרש ואזיל דמגו דאיתוסף איסורה לכל בני העולם משום אשת איש וי"ל דניח' ליה שום חלות דאשת אח עצמו דאיתוסף על אחרים ועוד דנקט איסור שאר אחים דחמיר טפי דאיתי' אפילו לאחר מיתת אחיהם:

וכ"ת מיגו דאיתסר בכלהו אחוות' (אתסר) האי איסור כולל הוא פי' ור' יוסי לית ליה איסור כולל מדקתני בברית' דפרכינן מינה אשת איש ונעשה חמותו שנדון איסור כולל היא שנכללה בכלל שאר קרובות אשתו שנאסרו עליו בקדושי אשתו והיינו נמי דלא נקט רבי אבהו דמודה רבי יוסי באיסור כולל:

ויש גרסאות דגרסי ותו חמותו ונעשת אשת איש איסור מוסיף הוא ולית' כדכתב רש"י ז"ל דאפילו תימ' דחייל איסור אשת איש על חמותו אינו נדון באשת איש דקל שאין איסור חל לדחות איסו' ראשון וכדפרכינן התם משום דאקדושי' פקע איסור גיד הנשה והכי איתא בפרק אלו הן הנשרפין א"ל רב אחא בר אהבה לרב' חמותו ונעשת אשת איש נדון בחמותו וליתרו נמי באיסור א"א דהא אמר רבי אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף א"ל ברי בתרי קטלת ליה פי' דליכא לחיובי בתרי קטלי וכיון דכן בחמותו דחמיר' דחל' עליה מעיקר' והוי יודע דאפילו הכי למאן דאית ליה איסור מוסיף אהני ליה שאם לא התרו בו משום חמותו והתרו בו משום א"א נדון כאשת איש והא דקתני לעיל נדון כחמותו שהתרו בו משום חמותו או אפי' משום שתיהן:

אלא אמר רבא מעלה אני עליו כאלו עשאן ואינו חייב אלא א' פי' דלענין מלקות וחטאות אינו חייב אלא א' וכי קתני חייב שתים לקבלם בין רשעים חמורים אם עשה כן במזיד. ופרש"י ז"ל דרבא קאמ' דר' יוסי לית ליה איסור חל על איסור כלל ואפי' באיסור מוסיף וכי קתני בבא על אשת אחיו חייב שתים לקברו בין רשעים גמורים ותימא למה ליה למינד מדר' אבהו בכדי דהא לא קיימ' לן אלא איסור כולל וי"ל דלא ניחא לן לאוקומי ברייתא דבא עליה בתרי גווני חד' לענין מלקות וחטאו' כשנש' חי ואח"כ נשא מת דאיסור מוסיף ואידך דנש' מת ואח"כ נש' חי דאיסור כולל הוא ולשון אלא אמר רב' מוכיח כן דאוקים רב' לקברו בין רשעים גמורים דאידך כר' אבהו מפרש לה דההיא דר' אבהו דוקא היה ובסנהדרין ובכריתו' מייתי לה ומ"מ ר"ש פליג דאפי' לקברו בין רשעים גמורים אינו חייב אלא א' אבל מורי הר"ם ז"ל היה מפרש דל' פליג אלא לענין חטאות דכי היכי דבכולל אינו חייב אלא א' לענין קרבן כך אינו חייב אלא א' באידך דאיסו' מוסיף ואין זו שיטת התוספו' ושיטת רבי' הרמב"ן ז"ל:

זר ששמש בשבת פי' דתמידין ומוספים דשרו לכהנים בשבת חייב שתים פי' איסור' חשיב או למלקות או לקברו בין רשעים גמורים דמשום זר ששמש או משום בעל מום ששמש ליכ' חטאת שאין חטאת אלא בדבר שזדונו בכרת והני זדונם במיתה בידי שמים כדכת' בפ' אלו הנחנקים אלו הן שבמיתה האוכל טבל וזר ששמש ובעל מום ששמש וכדפרש"י ז"ל:

התחיל ר' חיי' לדון וכו' ק"ל דלקמן אמרינן דפליגי באיסור כולל או באיסור בת ראשון לפום האי טעמא דאמרינן אינהו לא פליגי אלא בשבת וטומאה אם הותרה לכהנים בלבד או אפי' לזרים וי"ל דאליבא דר' אבהו באיסור כולל או באיסור בת א' פליגי כדאמרן לקמן והכא טעמא דנפשייהו קאמרי לסייע לעצמו למ"ש בשם ר'. והכי דייק לישנ' דאמרי התחיל ר' חייא נדון התחיל בר קפרא לדון וסייעתי' כל דהו דמסייעין לעיקר דינא ואע"פי שאין זה איסור כולל ואיסור בת א':

אע"פ שכל שאין שם אחת מדרכים אלו אין איסור חל על איסור מכל מקום בדיני שמים חייב ואם לא עשה תשובה אף בית דין קוברין אותו אצל רשעים חמורים ר"ל בקברות המתוקנים לנסקלין ונשרפין על הדרך שביארנו בסנהדרין מ"ו א' אע"פ שלא עבר על דבר שיתחייב בו סקילה או שריפה הואיל ושתים רעות עשה ולא שב בנתים:

זר ששימש בשבת עבודה הניתרת לכהנים בשבת כגון תמידין ומוספין חייב שתים אחת משום זרות ואחת משום שבת שאע"פ שהותרה שבת לענין עבודה לא הותרה אלא לכהנים ומכל מקום חיובין אלו אין שניהם חלין כאחד שאם בשוגג הרי אין חטאת בזר ששימש שאין חטאת אלא בדבר שזדונו כרת וזרות אין בזדונו אלא מיתה בידי שמים ואם במזיד בהתראת מלקות ולמלקות הרי אין מלקות בשבת דלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא אלא חייב שתים דקאמר שחייב על כל אחת לפי הראוי אם בשוגג חייב קרבן על השבת ואם במזיד חייב מלקות על הזרות ואזהרתו וזר לא יקרב אליכם ולענין ביאור בסוף השמועה לקמן ל"ג ב' פירש דאיסורי קא חשיב ולקברו בין רשעים חמורים:

כהן בעל מום ששימש בטומאת מת קרבן צבור שטומאת מת דחויה אצלו בקרבן שקבוע לו זמן אם היו הכהנים המקריבים טמאים במת כמו שיתבאר במקומו חייב שתים אחת משום בעל מום ואחת משום טומאה שאע"פ שהותרה טומאה במקדש לא הותרה אלא אצל תמימים ואף זו לא לקרבן שהרי אין זדונן כרת אלא מיתה בידי שמים אלא או לענין איסורין ולקברו בין רשעים חמורים או למלקויות בעל מום מדכתיב ואל המזבח לא יגש כי מום בו וטמא מדכתיב וינזרו מקדשי בני ישראל ושמא תאמר והרי יש כאן כרת מיהא מצד ביאתו למקדש בטומאה פירשוה במסכת שבועות כגון שנטמא בעזרה ויצא לו מיד בקצרה והיתה צינורא בידו והפך בה אבר על גבי המזבח וקירב שריפתו וקרובי עבודה עבודה היא והוא הדין בשני אלו אם הם בהפך ר"ל זר ששימש בטומאה ובעל מום שימש בשבת:

זר שאכל מליקה חייב שתים אחת משום זר שאכל קדש ואחת משום אוכל נבלה שלא הותרה מליקה אלא במקדש ולכהנים ודבר זה לא לקרבן אלא למלקויות זר שאכל קדש מדכתיב וכל זר לא יאכל קדש ואכילת נבלה מדכתיב לא תאכלו כל נבלה:

בד"ה איסור כולל הוא וא"ת כו' ומיהו אר"י דלההוא לישנא דלקמן דסבר רבי חייא דרבי יוסי מחייב תרתי באיסור כולל צ"ל כו' עכ"ל מדבריהם נראה דלר' חייא צ"ל כן ולא לבר קפרא וק"ק מי דחקו למימר הכי לרבי חייא דוקא ולההוא לישנא דפליגי ר' חייא ובר קפרא באיסור כולל אליבא דר' יוסי הא למסקנא דפליגי באיסור בת אחת אליבא דר"ש ע"כ אפילו בר קפרא סבר הכי דחייב תרתי באיסור כולל לרבי יוסי כדמוכח לקמן ואפילו לרב אשי דמוקי בזר ששימש בשבת למנ"מ לקוברו בין רשעים גמורים מ"מ בבעל מום ששימש בטומאה חייב לגמרי שתים לר' יוסי כמו שכתבו התוס' לקמן וא"כ לבר קפרא נמי צ"ל כך דא"א ונעשית חמותו אינו חשוב איסור כולל כו' כי היכי דלא תקשי דר' יוסי אדר"י וצ"ע:

בד"ה אלא אמר רבא מעלה כו' לפי המסקנא דהכא לא איצטריך לר' אבהו למימר דמודה ר' יוסי כו' דמודה כו' עכ"ל ולא בעו למימר דהא דמייתי בהנשרפין מדר' אבהו היינו לר' חייא ובר קפרא דסבירא להו במסקנא דהכא דר' יוסי באיסור כולל מחייב תרתי והאי תירוצא דרבא קאי במסקנא דניחא להו למימר דסתמא דתלמודא דהתם בהנשרפין אזלא אפילו אליבא דר' יוחנן דפליג עלייהו וסבר דר' יוסי אינו מחייב באיסור כולל וקושטא דמלתא קאמר דמחייב ר' יוסי באיסור מוסיף דרבין משמיה דרבי יוחנן גופיה דפליג הכא קאמר בהדיא בפרק אמרו לו דמחייב רבי יוסי באיסור מוסיף ע"ש: