בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת יבמות דף ל׳ עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף ל׳ עמוד א׳

    מסכת יבמות דף ל׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־405 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    מתני' הראשונה לנפילה:

    גמ' נכרית יבומי נמי מייבמה ולא אמרינן משמת בעל האחות ונפלה לייבם הוזקקה לנשוי נכרית לבדו דהא על בעל אחיות לא רמיא ונעשית זו צרתה בזיקה וכשמת תאסר הנכרית על הנשאר משום צרת אחות אשה:

    ואפילו בחד אחא כדפרישית דאע"ג דתרי אחין נינהו אין זו זקוקה אלא לנשוי נכרית לבדו:

    מתני' הראשונה לנישואין:

    גמ' היינו הך וכ"ש הוא דהשתא ומה התם דנכרית עיקר נשואה היא דאחות אשה נפלה עליה ונעשית צרתה במאמר אסרתה:

    הכא דאחות אשה עיקר נשואה היא לא כ"ש דאוסרת נכרית שהיא טפלה:

    הא תנא ברישא משנה אחרונה זו שנה תחלה וההיא דלעיל לא הוי בדעתיה למיתני משום דחזיה להתירא הואיל ונכרית עיקר והדר חזיה לאיסורא משום דמ"מ צרתה היא ותנייה:

    ואיידי דקא חביבה ליה דחידוש הוא:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 30a · Sefaria

    תוספות

    שלשה אחין בהך רישא גרסינן הראשונה יוצאה משום אחות אשה וראשונה לנפילה קאמר דומיא דההיא דפרק ב' (לעיל יבמות יז.) ובבבא בתרא ה"ג השניה יוצאה כו':

    אמר רב נחמן זאת אומרת אין זיקה תימה שלא דקדק רב נחמן על מתני' דריש כיצד (לעיל יבמות יז.):

    דחביבה ליה אקדמה בשאר מקומות אין דוחק לומר כן אלא אמר זו ואין צריך לומר זו קתני וכאן דחק לומר כן לפי שבבא שלימה דלא צריכה היא:

    ונאסרה עליו שעה אחת בהך בבא הו"מ למינקט ואחד מופנה אלא נקט הכי משום דנכרית נמי מתסרא לפי שהיתה צרת אחות אשה שעה אחת וקצת קשה שאינו מזכיר הצרה כלל וא"ת לרבי ירמיה דאמר (לעיל יבמות דף יג.) דהאי תנא דפירקין סבר נישואין מפילין אמאי לא נקט דמתה אחת מן האחיות תחלה ואח"כ מת בעלה של שניה וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת אסורה שנאסרה עליו שעה אחת כיון דנישואין מפילין וכן בבבא דלקמן ב' אחין ה"ל למתני שמתה אחת מהן תחלה ואח"כ מת בעלה של שניה וי"ל דלא מהני למימר נישואין מפילין אלא לענין שאם היתה צרת ערוה שעה אחת שוב אין לה היתר אע"פ שבשעת נפילה כבר אינה צרת ערוה אבל כאן משום נישואין מפילין לא נחשבנה כאילו נפלה בחיי אשתו ויצאה ממנו באותה שעה משום אחות אשה:

    גירש אחד מבעלי אתיות את אשתו תימה אמאי נקט ג' אחין ה"ל למימר ב' אחין נשואין ב' אחיות וגירש האחד את אשתו ונשא אשה אחרת ומת ולרבי ירמיה ניחא כיון דאיצטריך לאשמועינן דיש זיקה כדדייק רב אשי בגמרא ולרבא נמי נקט הכי למעוטי מת ולא גירש אבל לרב נחמן דקסבר אין זיקה קשיא אמאי נקט ג' אחין וי"ל דלרב נחמן נקט הכי אגב אורחיה לאשמועינן דאין זיקה דכר' ירמיה ס"ל דנישואין מפילין ואם יש זיקה תיתסר אע"ג דגירש ואח"כ מת דמקודם שגירשה חשובה נכרית כזקוקה לו משעה שנשאת לאחיו דנישואין הראשונים מפילין ורב אשי דדייק מינה דיש זיקה סבר דלא אסרינן לה משום דא"א לה ליאסר אא"כ תרי נישואין מפילין:

    זאת אומרת יש זיקה וא"ת והיאך נסבה המגרש והא הויא לה צרת אחות אשתו בזיקה וי"ל דלא חשיב צרת אחות אשתו בזיקה אלא כשמת אחיו ונפלו שתיהן לפניו אבל כשהוא חי לא ומה שכתב בעל ה"ג דאם מת ולא גירש אסירא לתרוייהו לא בעוד ששניהם חיים אלא לכל אחד כשימות אחיו תהיה אסורה:

    Tosafot on Yevamot 30a · Sefaria

    ריטב"א

    ואפילו בחד אחא פי' דהכא ליכא אלא יבום א' דנשוי נכרית דאילו אידך הנשוי אחותה לא רמיא קמיה כלל ומיהו אליבא דהלכתא דקי"ל יש זיקא כי לא עשה בה מאמר נמי חולצת ולא מתייבמות דהויא לה צרות אחות אשה בזיקא ומיהו בסיפא אפילו למ"ד יש זיקא דוקא שעשה בה מאמר הא לאו הכי נכרית מתייבמת דבחיי האב שמת עתה ראויה נכריות לכ"א מהן ומשום דמת חד מינייהו לא איתסר לאידך כלל והא דפרכינן בגמ':

    הא תו למה לי השתא וכו' ולדידיה ודאי בתרוייהו מאמר וקתני דוקא ותרוייהו שוו:

    השתא ומה התם דאחות אשה הויא צרה לנכרית פי' דנכרית עיקר נשואה ואחות אשה באה לעשות לה צרה והמאמר אסרה כ"ש הכא דאחות אשה עיקר נשואה דאוסרת נכרי' שהיא טפלה והא דלא משני דזו ואין צריך לומר זו קתני משום דקתני לישנא אריכתא תרי זימני ג' אחים נשואין והוה ליה לערבינהו בחדא מתני':

    ומשנה לא זזה ממקומה פי' לפי שהיתה שגורה בפי התלמידים ומהאי טעמא לא כלל לאחרת עמה בחדא מתני' ולא לשבושי גרסת משנה זו שהיו רגילים בה כבר:

    אבל הכא דלא אידחייא לה בהאי ביתא לגמרי פי' דאגידא ביבם א' אימא כיון דחזיא להו לייבם חדא לאידך נמי אי אתיא ליה שעת הכשר בעוד דאגידא ביה ביבם חבריה קמ"ל דלא ומיהו בזיקא דרבנן וקי"ל כר' יוחנן דאמר לעיל דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה תחזור להתיר' הראשון דרב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן ותו לא מידי:

    טעמא דגרש ואח"כ מת פי' דגרש בעל אחות ואח"כ מת נשוי נכריות דאפילו מקמי זיקא דנכרית נתגרשה ערוה מן המת ולא היו צרו' אפי' בזיקא הא מת נשוי נכרית ואח"כ גרש בעל אחות את אשתו אסורה פירוש כשימות הב' בעל אחות האחת אסורה נכרית לג' בעל אחות האחרת משום צרת אחות אשה כי כשימות הראשון שהוא נשוי נכרית נעשית נכרית אצל הב' צרה בזיקת ייבום לאשת הב' הזה שהיא אחות אשתו של ג' ולפי' אסירה לג' ודייקינן לה ממתני' מדלא קתני היתירא אלא כשגרשה ב' קודם מיתת א' הא כל שלא קדמו גרושין למיתה אלא שהמית' קדמה לגרושין (אסורה):

    אמר רב אשי זאת אומרת יש זיקא ואפילו בתרי אחי כי הנכרית אשת המת נפלה לזיקת ייבום לפני ב' בעלי האחיות וא"ת אנו עושים זיק' באירוסין לעשות אותה צרה אל אשת המגרש לדון אותה לג' בצרת אחו' אשה לאוסרה לו לאחר מיתת ב' ומיהו לא אסרי לה אלא כשחזר המגרש וכנס לנכרית זו אפילו אחר גירושי אשתו דהשתא הובררה לו למפרע ונעשו אשתו של ב' עם היבמה הנכרית צרת זו לזו משעת מיתת הראשון בעל הנכרית אבל אם לא כנסה ומת הב' לא מיתסרא הנכרית על הב' משום צרת אחות אשה ואפילו כשלא גרש הב' אשתו כלל וכ"ש אם גרשה ולא היתה אחות של ב' בשעת מיתתו דכיון דבחיי שני היתה הנכרית זקוקה לשניהם והיה כל אחד מהם ראוי לכונסה משום דמת אחד מהם לא פקע זכותו של ג' וכדבעינן למימר לקמן וכן פירוש רש"י זכרונו לברכה בכאן שמת ראשון ומת בית וכנס לג' לנכרית ומת ובמתני' הכי איתנהו להני תלת מיתה וגרושין וכניס' אלא דקדי' גרושין למית' ואנן דייקינן דכי קדמה מית' כגרושין נכניסה אסורה. עוד הי' נראה דהא דאמרינן דכיון דיש זיקא אם (מת) ראשון וגרש ב' וכנס הנכרית שנאסרה הנכרית לג' כשימות ב' בלא בני' משום צרת אחות אשה דהיינו דוקא למ"ד נשואי הראשון מפילין דבעינן לא כנסה ולבסוף גרש אבל למ"ד מיתה מפלת מת וגרש וכנס מותרות לג' שהרי הב' שבא להפילה לייבום לג' כבר גרש את אשתו הראשונה ובשעת מיתתו אין הנכרית צרת ערוה לג' וכן דעת רש"י ז"ל אבל אין דעת הגאון ז"ל ושאר המפרשי' כדבעינן למימר לקמן:

    ופרכינן ולרב אשי קשיא דרב נחמן פי' ולרב אשי קשיא רישא דמתני' אסיפא לפום דוקייא דדאיק תלמודא ודייק רב נחמן לעיל דמרישא דמתני' שמעינן דאין זיקא ואפי' בחד אחא ומשום דרב נחמן קיימינן לדוקיי' דלעיל וקאמר זאת אומרת תלינן ליה כרב נחמן:

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Yevamot 30a · Sefaria

    מאירי

    המשנה הרביעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שלשה אחים שנים מהם נשואין לשתי אחיות ואחד נשאוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות וכנס הנשאוי נכרית את אשתו ומת הראשונה יוצאה משום אחות אשה והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתיבמת אמר הר"ם פי' זה מבואר ואמנם הביא זאת ההלכה ואע"פ שהיא מבוארת לפי שהיא הקודמת בדין ומאוחר בלמוד והקדימה בסדר ורצה באמרו נכרית ברוב אלו ההלכות הנופלות בזה הענין זרה מן היחס:

    אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת והרי שתיהן לפני בעל האחות שתיהן יוצאות להיתר בלא כלום השניה ר"ל אותה שנתיבמה משום אחות אשה והראשונה ר"ל הנכרית משום צרתה ואם לא כנסה אלא שעשה בה מאמר הנכרית חולצת ולא מתיבמת ושאלו בגמרא טעמא דעבד בה מאמר הא לא עבד בה מאמר יבומי נמי מיבמא ואמאי והרי מכל מקום האחות היתה זקוקתו של נשוי נכרית וכשמת הויא לה נכרית צרת אחות אשה בזיקה שהרי בשעה שנפלה ליבום נפלה בזיקה עם אחות אשתו והוא שאמרו אמר רב נחמן זאת אומרת אין זיקה אפילו בחד אחא ואנן הא קיימא לן דיש זיקה אפילו בתרי וכל שכן בחד ואין הלכה כרב נחמן ומעתה עשה בה מאמר דמתניתין לאו דוקא אלא אף בלא עשה מאמר כן והאי דנקט מאמר לאפוקי מדבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    המשנה החמישית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שלשה אחים שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הראשונה יוצאת משום אחות אשה והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתיבמת אמר הר"ם אולם זאת אשר היתה אחות אשתו ונפלה ליבם לייבום בחיי אשתו הנה כבר התבאר שהיתה אסורה עליו עולמית ואמנם צרתה ר"ל הנכרית לא נמצא בה דינה בתלמוד ולא מאמר לאחד מהגאונים והמשפט אצלי שהיא חולצת ולא מתיבמת לפי שאני מסופק אם אסרוה משום ערוה ותהיה צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום או אסרוה עליו מדרבנן אשר אמרו הואיל ונאסרה עליו שעה אחת ותהיה כמו השניה וצרת השניה חולצת או מתיבמת ולזה תחלוץ להחמיר:

    אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשאוי נכרית ומת זה שנשאוי הנכרית וכנס אחד מבעלי האחיות את אשתו ומת והרי שתיהן לפני בעל האחות האחרת הראשונה ר"ל האחות יוצאה משום אחות אשה והשניה משום צרתה ואם לא כנסה אלא שעשה בה מאמר הרי המאמר עשאתה צרה במקצת ואינה מתיבמת ומכל מקום חולצת ובזו מיהא אם לא עשה בה בעל האחות מאמר ומת מתיבמת לשני שהרי כששניהם קיימים ראויה לכל אחד מהם ואם כן זה ששאלו בגמרא הא תו למה לי היינו הך ולא עוד אלא דכל שכן הוא דהשתא אידך מתניתין דנכרית עיקר הנשואין ואחות אשה מתגלגלת עליה לעשותה צרה המאמר בא ואוסרתה הכא דאחות אשה עיקר הנשואין לא כל שכן שהמאמר אוסר את הנכרית שהיא טפלה לה עד שהוצרך לתרץ דהא מתניתין תנא ברישא והיה סבור באחרת להתיר משום דנכרית עיקר והדר חזיה לאיסורא ומשום דחביבא ליה אקדמה דמשמע מכל מקום ששתי המשניות שוות לגמרי טעמא הוא משום דאידך מתניתין איתוקמא כרב נחמן דאין זיקה ותרויהו דוקא במאמר ולדידיה ודאי שוות הן אבל לדידן דאית לן יש זיקה וקמייתא אפילו בלא מאמר לאו שוות נינהו דהא דהכא מיהא דוקא במאמר כך היא שיטתנו ומכל מקום גדולי ספרד כתבו אף בזו שאף בלא מאמר כן שהנכרית כשנפלה מתחלה לפני שני בעלי האחיות נעשית זקוקה לכל אחד מהם והויא לה לגבי כל חד מינייהו צרת אחות אשתו בזיקה ואע"פ שבעוד שהיו שניהם היה כל אחד מהם יכול לכנסו וכדקתני בהדיא וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו וודאי לכתחלה נמי דהא כל הני מתנייאתא בהיתרא קא מיירי באיסורא לא קא מיירי מכל מקום התם הוא דמאחר ששניהם קיימים הרי אחות אשה של כל אחד מהם ברשות בעלה היא אין כאן זיקה והויא לה נכרית צרת אחות אשה שלא במקום יבום אבל כשמת האחד היא נעשית לאחיו צרת אחות אשה בזיקה במקום יבום ולמטה יתרחבו הדברים במה שמחלוקת זו תלויה בו כמו שיתבאר:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    המשנה הששית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שלשה אחין שנים מהם נשואין לשתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס הנשוי נכרית את אשתו מתה אשתו של שני ואחר כך מת הנשוי נכרית הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת מבואר לר"ם:

    אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשאוי נכרית ומת אחד מבעלי האחיות וכנס נשאוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני שהיא אחת מן האחיות ואחר כך מת נשאוי נכרית ונזדקקו נשותיו לזה ואמר שאע"פ שאחות אשה לאחר מיתת אשתו מותרת זו אסורה עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעת נפילה ואחר שבנפילה ראשונה לא היה יכול זה ליבמה שהרי אחות אשתו היתה אף בנפילה שניה אסורה לו משום אשת אח שכל יבמה שאיני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים שהיא אסורה לעולם אף לכשמתו בניה אף זו אסורה לעולם אף בנפילה האחרת ומאחר שהיא אסורה אף הנכרית פטורה:

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Yevamot 30a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    במשנה שלשה אחין ב' נשואים ב' אחיות ואחד נשוי נכרית מת נשוי נכרית כו' עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת צ"ע דהכא בלאו איסור דאחיות נמי אסירא דה"ל אשת ב' מתים כיון דעשה בה מאמר וכה"ג הקשה רש"י לקמן בשמעתין אמתני' דלקמן ע"ש:

    תוס' בד"ה זאת אומרת יש זיקה כו' אלא כשמת אחיו ונפלו שתיהן לפניו כו' עכ"ל פי' דלא מצינו אסור לכנוס משום זיקה אף אם לא ייבם אחיו אלא כשמת אחיו ונפלו שתיהן לפניו דהיינו מת ולא גירש כדמוקי לה רבא למתני' אבל בלא מת מותרת לכ"א מהם אף בלא גירש ומת וגירש דאסור לרב אשי אינו אסור אלא אם ייבם אחיו אותה אבל אם לא ייבם אותה מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון כפרש"י והרא"ש הביא דברי התוס' אבל דבריו מגומגמים וטעות נפל בהם וצ"ל כדברי התוס':

    Chidushei Halachot on Yevamot 30a · Sefaria

    מהר"ם

    תוס' ד"ה אמר רב נחמן וכו' עד אמתני' דריש כיצד ר"ל דקתני בה נמי בסיפא עשה בה מאמר וכו' היה יכול נמי לדקדק טעמא דעשה בה מאמר וכו' כדדייק הכא:

    Maharam on Yevamot 30a · Sefaria

    גליון הש"ס

    מתני' הרי זו אסורה עליו עולמית עי' לקמן דף לב ע"א תד"ה לא פקע:

    Gilyon HaShas on Yevamot 30a · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    תוס' ד"ה אמר רב נחמן (זאת אומרת אין זיקה תימא) שלא דקדק ר"נ על מתני' דריש כיצד. תמוה לי, הא לדבריהם לעיל (דף יח ע"א) ד"ה והא דקתני ממילא ניחא דלעיל י"ל דנקט מאמר לאפוקי מדב"ש, דהסברא פשוטה דיש זיקה, אבל מהך מתניתין דאייתרא ע"כ דאתי לאורויי דדוקא מאמר דאין זיקה:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 30a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף ל׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־405 מילים ב־14 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 14 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 139 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי…״

    2. קטע 225 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ טַעְמָא דַּעֲבַד בַּהּ מַאֲמָר, הָא לָא…״

    3. קטע 340 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי…״

    4. קטע 429 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ הָא תּוּ לְמָה לִי? הַיְינוּ הָךְ!…״

    5. קטע 511 מילים

      נפתחת ב״תַּנָּא, הָךְ תְּנָא בְּרֵישָׁא וְהָךְ חַזְיַא לְהֶתֵּירָא…״

    6. קטע 68 מילים

      נפתחת ב״וְאַיְּידֵי דְּחַבִּיבָה לֵיהּ אַקְדְּמַהּ, וּמִשְׁנָה לֹא זָזָה…״

    7. קטע 740 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי…״

    8. קטע 841 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל…״

    9. קטע 922 מילים

      נפתחת ב״מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא אִיחַזְיָא…״

    10. קטע 1028 מילים

      נפתחת ב״הָא נָמֵי תְּנֵינָא: שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין שְׁתֵּי…״

    11. קטע 1130 מילים

      נפתחת ב״מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם הוּא דְּאִידְּחַי לַהּ מֵהַאי…״

    12. קטע 1234 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִין שְׁתֵּי…״

    13. קטע 1323 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ טַעְמָא דְּגֵירַשׁ וְאַחַר כָּךְ מֵת, אֲבָל…״

    14. קטע 1435 מילים

      נפתחת ב״וּלְרַב אָשֵׁי קַשְׁיָא דְּרַב נַחְמָן! אָמַר לָךְ…״

    לשון המקור

    מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נׇכְרִית. מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְכָנַס נְשׂוּי נׇכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ וּמֵת — הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וּשְׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר וּמֵת — נׇכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.

    גְּמָ׳ טַעְמָא דַּעֲבַד בַּהּ מַאֲמָר, הָא לָא עֲבַד בַּהּ מַאֲמָר — נׇכְרִית יַבּוֹמֵי נָמֵי מְיַיבְּמָה. אָמַר רַב נַחְמָן: זֹאת אוֹמֶרֶת אֵין זִיקָה, וַאֲפִילּוּ בְּחַד אַחָא.

    מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נׇכְרִית. מֵת הַנָּשׂוּי נׇכְרִית, וְכָנַס אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ וּמֵת — הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וּשְׁנִיָּה — מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר וּמֵת — נׇכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.

    גְּמָ׳ הָא תּוּ לְמָה לִי? הַיְינוּ הָךְ! הַשְׁתָּא: וּמָה הָתָם דַּאֲחוֹת אִשָּׁה הָוְיָא צָרָה לְנׇכְרִית — אָמְרַתְּ נׇכְרִית אֲסוּרָה, הָכָא דְּנׇכְרִית הָוְיָא צָרָה לַאֲחוֹת אִשָּׁה — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!

    תַּנָּא, הָךְ תְּנָא בְּרֵישָׁא וְהָךְ חַזְיַא לְהֶתֵּירָא וְשַׁרְיַא, וַהֲדַר חַזְיַא לְאִיסּוּרָא.

    וְאַיְּידֵי דְּחַבִּיבָה לֵיהּ אַקְדְּמַהּ, וּמִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.

    מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נׇכְרִית. מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְכָנַס נְשׂוּי נׇכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי, וְאַחַר כָּךְ מֵת נְשׂוּי נׇכְרִית — הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת.

    גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל יְבָמָה שֶׁאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ בִּשְׁעַת נְפִילָה ״יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ״ — הֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים, וַאֲסוּרָה. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת!

    מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא אִיחַזְיָא לַהּ בִּנְפִילָה רִאשׁוֹנָה, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיחַזְיָא לַהּ בִּנְפִילָה רִאשׁוֹנָה — אֵימָא תִּישְׁתְּרֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.

    הָא נָמֵי תְּנֵינָא: שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, מֵת אֶחָד מֵהֶם, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי — הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת!

    מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם הוּא דְּאִידְּחַי לַהּ מֵהַאי בֵּיתָא לִגְמָרֵי, אֲבָל הָכָא דְּלָא אִידְּחַי לַהּ מֵהַאי בֵּיתָא לִגְמָרֵי, אֵימָא: מִיגּוֹ דְּחַזְיָא לְהַאי נְשׂוּי נׇכְרִית, חַזְיָא נָמֵי לְהַאי — קָא מַשְׁמַע לַן.

    מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נׇכְרִית. גֵּירַשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת נְשׂוּי נׇכְרִית, וּכְנָסָהּ הַמְגָרֵשׁ וָמֵת — זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: וְכוּלָּן שֶׁמֵּתוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ — צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת.

    גְּמָ׳ טַעְמָא דְּגֵירַשׁ וְאַחַר כָּךְ מֵת, אֲבָל מֵת וְאַחַר כָּךְ גֵּירַשׁ — אֲסוּרָה. אָמַר רַב אָשֵׁי: זֹאת אוֹמֶרֶת: יֵשׁ זִיקָה, אֲפִילּוּ בִּתְרֵי אַחֵי.

    וּלְרַב אָשֵׁי קַשְׁיָא דְּרַב נַחְמָן! אָמַר לָךְ רַב אָשֵׁי: הוּא הַדִּין דְּאַף עַל גַּב דְּלָא עֲבַד בַּהּ מַאֲמָר — נׇכְרִית מִיחְלָץ חָלְצָה, יַבּוֹמֵי לָא מִיַּיבְּמָה. וְהָא דְּקָתָנֵי מַאֲמָר — לְאַפּוֹקֵי בֵּית שַׁמַּאי, דְּאָמְרִי: מַאֲמָר קוֹנֶה