מסכת יבמות דף כ״ט עמוד א׳

והאמר ר' שמעון שתי אחיות לא חולצות ולא מתייבמות והכא אמאי בעי חליצה הא כיון דמדאורייתא חזיא ליבומי זקוקה היא והוו להו כשאר ב' אחיות שנעשו צרות זו לזו ור"ש פוטר אחות זקוקה מחליצה:

גזירה משום איסור מצוה דעלמא אי פטרת להו לגמרי מאן דחזי סבר טעמא לאו משום אחות זקוקה אלא משום דאיסור מצוה הויא כערוה ופטורה מחליצה ואתי למיפטר איסור מצוה דעלמא דלאו אחיות מחליצה:

תינח איהי איסור מצוה:

אחותה אמאי חלצה תיפטר משום אחות זקוקה דהכא מאי אמרת:

משום לתא דידה משום מזל דידה דאיסור מצוה. האי לתא יתור לשון הוא:

והא גבי ערוה לא גזרינן דאם היתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה הערוה יוצאה בלא חליצה ולא אמרינן תחלוץ ערוה גזירה משום אחותה שאין ערוה וראויה לייבום והא נמי לרבי שמעון ערוה היא משנעשו צרות ואמאי מצרכת לה חליצה משום גזרת אחותה:

דמגמר גמירי לה אינשי והכל יודעין שאין צריכה חליצה ואחותה לאו אחות זקוקה היא ולא אתי למשרי אחותה בלא חליצה אבל ערוה דנעשו צרות דר"ש לא כ"ע גמירי הלכתא דאיסור שתיהן שוות ואי מפקת לה בלא חליצה אתי נמי למיפק אחותה שהיא איסור מצוה בלא חליצה ונפקא מינה חורבה לאיסור מצוה בעלמא:

מגמר גמירי אינשי וידעי דלא רמיא קמיה ואחותה לאו אחות זקוקה היא ולא אתי למישרי אחות זקוקה דעלמא:

אחותה משום לתא דידה דאי נפקא בלא חליצה משום דנעשו צרות זו לזו אתי לאפוקי מהאי טעמא נמי ההיא דאיסור מצוה ואתי למישרי נמי איסור מצוה דעלמא ופרכינן והא גבי ערוה לא גזרו שתחלץ אלא יוצאה בלא חליצה ולא חיישינן שמא יסברו דמטעם אחותה יוצאה ואתי לאפוקי אידך בלא חליצה:

ב"ש אומרים אשתו עמו כו' בגמ' גבי השתא ארוסה דעלמא כו' עשה בה מאמר מיבעיא פירש בקונטרס דמאמר יבמין מדרבנן אפילו לבית שמאי דמדאורייתא יבמה יבא עליה כתיב ואין נראה לריב"ם דא"כ אמאי תצא הלזו משום אחות אשה במאמר זה ומיהו י"ל דתצא משום אחות אשה היינו אחר שיבעול בעלת המאמר אבל קשה דלעיל פ"ב (יבמות דף יח. ושם) דקאמר הא דקתני מאמר לאפוקי מב"ש משמע דלב"ש יוצאה שניה משום צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו וכן נמי קאמרינן לקמן בפירקין (יבמות דף ל.) גבי אחות אשה אלמא מאמר קני דאורייתא לב"ש וכולה סוגיא דגמרא מוכח הכי והא דקאמר השתא ארוסה דעלמא כו' עבד בה מאמר מיבעיא אע"ג דמאמר נמי מדאורייתא מ"מ קאמר מאמר מיבעיא משום דהא דמאמר קני מדאורייתא היינו משום דגמרינן מקידושין דעלמא הלכך לא עדיף מקידושין ודיו לבא מן הדין להיות כנדון:

אוי לו על אשתו כו' אר"י דבכל הני דפ' חרש (לקמן יבמות קיב: קיד:) דתנן מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה לא קתני אוי לו כי הכא משום ראוי לו משמע לשון צער כלומר ראוי לו להצטער שהפסיד אשתו בלא פשיעתו והכא והא דאייתי בגמ' פלוגתא דר"א ור' יהושע דקטנה וגדולה לא פשע להכי קתני אוי לו אבל התם פשע שהכניס עצמו בספק חרשות שלא היה לו לישא חרשת וכן ההיא דהחולץ (לקמן יבמות דף מא. ושם) דשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה כו' להכי נמי קאמר בגמרא למעוטי דר' יהושע דשייך התם לשון אוי לו כי הכא ולא קאמר למעוטי כל הני:

אי כר"ג דאמר תמתין עד שתגדיל ויבעול ותצא הלזו משום אחות אשה אע"ג דקדושי קטנה דרבנן מ"מ הקילו בה מבבעלת מאמר משום דכנוסה היא אצלו קודם זמן גדולה והא דפריך מינה לעיל בריש פ"ב (יבמות דף יח.) אהא דר"מ אוסר לבטל מצות יבמין ור"ג שרי לבטל מצות יבמין אע"ג דהכא כנוסה אצלו מעיקרא מ"מ פריך אהא דר"מ חייש לספיקא ור"ג אפילו לודאי לא חייש:

אי כרבי אלעזר דאמר מלמדין הקטנה שתמאן ומותר בגדולה לייבם וא"ת ואמאי שרי והא בשעת נפילה נראית כאחות אשה כדאמרינן לעיל בפ"ק (יבמות דף יב.) גבי צרת בתו הממאנת דבשעת נפילה נראית כצרת בתו ובשעת נפילה נראית ככלתו וי"ל דלא דמי דהתם כשהבעל מת אין דומה כ"כ עוקרת נישואין קמאי כי הכא שהבעל קיים:

לא תימא מאמר לב"ש קונה קנין גמור כו' אע"ג דאין קונה קנין גמור מ"מ אמרי' לעיל ולקמן (דף ל.) גבי אחות אשה דפוטרת צרתה לב"ש ע"י מאמר תימה מאי קאמר ר"ש לעיל בפ"ב (יבמות דף יט.) אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל כי הוי נמי מאמר אשת שניהם בועל דהא אפילו לב"ש דמאמר קונה אינו קונה לגמרי אלא קונה ומשייר וכ"ת דלר"ש אי קני קני לגמרי טפי מלב"ש א"כ מנא ליה לר' אלעזר דלא קני לגמרי לב"ש כמו לר"ש:

אלא לדחות בצרה בלבד פי' בקונטרס צרה דכולהו שמעתין אחותה שנופלת עמה וקשה לרב אשי דאמר דוחה ומשייר היא וצרתה בעיא חליצה הא קתני במתני' תצא משום אחות אשה משמע דיוצאה בלא חליצה ועוד אי בעיא חליצה היאך מקיים את זו וי"ל דסבר רב אשי דמהני מאמר להסיר הזיקה ודחי לצרה לענין שלא תאסור את זו משום אחות זקוקתו ואחר שיבעול בעלת המאמר קאמר דתצא אחותה משום אחות אשה וא"ת והיכי מייתי לה סייעתא ממתניתין יקיימו אין לכתחלה לא הא מהני מאמר לרב אשי לכל הפחות דדחי לצרה ושריא בעלת מאמר לכתחלה וי"ל דהכי מייתי דאי ס"ד דבמאמר דהיתירא דוחה דחייה גמורה לפטור צרתה בלא חליצה א"כ מאמר דאיסור דחי נמי לצרה לענין שלא תאסור את זו משום אחות זקוקה וזה יעשה מאמר וידחה כו' ופריך ואלא הא קתני בש"א אשתו עמו כו' משמע דדוחה דחייה גמורה אלא יבמה דחזיא לכולהו כו' פי' דמאמר דהיתירא דחי דחייה גמורה יבמה דלא חזיא לכולהו דהיינו מאמר דאיסור לא דחי למקצתה ולא דחי ההוא מאמר כלל כן צריך לפרש לפי' הקונטרס אבל קשה דצרה דבכל דוכתי היינו שנופלת עמה מבית אחד ועוד שמגיה הספרים אלא יבמה דחזיא לכולהו כו' שלא היה כתוב בספרים אלא ועוד דלמה שינה הלשון יבמה דחזיא כו' ולא נקט לישנא דנקט מעיקרא מאמר דהיתירא קני דאיסורא לא קני ונראה לר"י דצרה היינו שעמה בבית אחד וה"פ לא תימא מאמר לב"ש כו' אלא לדחות בצרה בלבד שאם נתן מאמר לא' מב' יבמות שנפלו מבית אחד אע"ג דבעלת מאמר לא סגי לה בגט צרתה מיהו פטורה לגמרי בלא חליצה דכיון שהתחיל הקנין לעשות בזו אע"פ שלא נגמר קרינן ביה בית אחד הוא בונה ואינו בונה ב' בתים וטעמא דב"ש דסברי דאהני קרא דדרשינן ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה לענין דאי בעי לאפוקי דלא סגי לה בגט ורב אשי סבר דלא מהני מאמר לפטור צרתה בלא חליצה אלא דוחה הצרה ממנו שאסור לייבמה ומשייר קצת זיקה לאוסרה לשוק עד שתחלוץ ואע"ג דלענין אחותה דחי מאמר לגמרי לפוטרה לשוק כדקתני מתני' והלזו תצא משום אחות אשה התם אחותה נפלה אחר המאמר כמו שפירשתי בסמוך וקאמר אף אנן נמי תנינא שכשקדמה זיקה למאמר שאין המאמר מפקיע לגמרי דאי מפקיע לגמרי זה יעשה מאמר וידחה כו' ופריך אלא הך דקתני בש"א אשתו עמו כו' אלמא ע"י המאמר מידחי אחותה לגמרי ה"נ תדחה צרתה לגמרי ומשני יבמה דחזיא לכולהו ול"ג אלא וה"פ יבמה דחזיא לכולהו מילי דיבום כגון ב' יבמות שנפלו מבית אחד שכל אחת ראויה לחלוץ ולייבם בשעת נפילה וכן הא דבש"א יקיימו דבשעת נפילה חזיא כל אחת לכל מילי דיבום מן התורה דהא חזיא אף ליבום מן התורה חזיא נמי למקצתו פי' למקצת מילי דיבמה דהיינו חליצה דכיון דבהך זיקה איחזיא ליבום לא מפיק מאמר לההיא זיקה לגמרי ובעי חליצה אבל יבמה דלא איחזיא לכולהו מילי דיבום כגון ההיא דבש"א אשתו עמו שלא נראית ליבום בשעת נפילה שכבר עשה המאמר באחותה לא חזיא למקצתו פי' חליצה ואידחיא ע"י מאמר חברתה לגמרי והשתא לא מצי לשנויי כדשני לעיל מאמר דהיתירא דחי כו' שאפי' במאמר דהיתירא קאמר דלא מפקע הזיקה לגמרי להתיר צרה לשוק הקשה ה"ר יעקב דאורלינ"ש מנא לן דטעמא דב"ש משום דמאמר קונה דלמא קסברי אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין ונקט מאמר משום ב"ה וי"ל דלא מסתבר שיהא שום תנא מיקל לבטל בהדיא מצות יבמין ועוד דהא אמר לעיל בש"א יקיימו לכתחלה לא ועוד הקשה דלמא טעמא דב"ש משום דזיקה ככנוסה וי"ל דלא מסתבר ליה למימר דלא נקט מאמר אלא משום ב"ה כיון שיכול לומר דלב"ש נמי איצטריך:

זו היא למעוטי מאי למעוטי הך דר' יהושע דלא עבדינן כותיה אלא או כר"ג או כר' אליעזר. ואי קשיא לך היכי אמרינן דעבדינן בההיא כר"ג והא טעמא דידיה משום דקסבר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין, וב"ה הא אמרי במתניתין (לעיל יבמות כו, א) אם כנסו יוציאו. לא קשיא דאנן מדוקיא דהא מתניתין לא דחינן אלא דר' יהושע דאמר התם אוי לו על אשתו ועל אשת אחיו, אבל דר"ג לא מדחיא מדוקיא דהא מתניתין, אבל כשתמצא לומר דב"ה יש זיקה ס"ל אי נמי אסור לבטל מצות יבמין ממתניתין דארבעה אחין בההיא לא עבדינן כר"ג אלא כר' אליעזר.

אלא מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות צרה בלבד והא דלא אוקימנא טעמא דבית שמאי בזיקה דחד ככנוסה וכדאוקימנא טעמיה דר' שמעון בריש פרק כיצד (לעיל יבמות יט, א) משום דאם כן מאי איריא עשה בה מאמר אפילו לא עשה בה מאמר נמי, ואם תאמר הוא הדין אף על גב דלא עבד בה מאמר, והא דקתני עבד בה מאמר להודיעך כחן דבית הלל, הא ליתא דאדרבה כח התירא דידהו עדיף להו למיתני, ועוד דלא אשכחן תנא דאית ליה זיקה ככנוסה אלא ר' שמעון ואליבא דר' הושעיא ואיתותב ובדעתא קלישא לא תלינן דב"ש.

הא דתנן וא' מופנה ה"נ צריך למתני ולאחת נשוי נכרית דקא תני לה במופנה שאין לו צורך כאשתו בזה למעוטי הך דר' יהושע דלא עבדי' כוותיה אלא או כר"ג או כר' אליעזר פי' דאיפליג בפ' ב"ש בב' אחים נשואין ב' אחיות יתומות א' גדולה וא' קטנה ומת בעל הגדולה בלא בנים ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן ור"ג סבר אם מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדי' ותצא הלזו משום אחות אשה ורבי יהושע אומר אוי לו על אשתו ועל אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה והקשו בתוס' היכי אמרי' דעבדי' אליבא דב"ה כר"ג דהתם והא טעמא דר"ג משום דאין זיק' ומותר לבטל מצות יבמין וב"ה אמרינן דמתני' דלעיל אם כנסו יוציאו וטעמא דההי' מתני' או משום דיש זיקה או משום דאסור לבטל מצות יבמין כדאיתא בריש פרקין ותירצו דאנן ה"ק דמיהא מתני' דהכא מפקינן מדר' יהושע ולית לן למעבד התם אלא כר"ג או כרבי אליעזר ואת"ל דטעמ' דר"ג דהתם משום דכי גדלה גדלי קדושין בהדה שפיר אפשר למעבד כר"ג ולכשת"ל דטעמא דר"ג כדאסיק' התם משום אחות אין זיק' ומותר לבטל מצות יבמין לא עבדי כר"ג ממתני' דלעיל דק"ל ועבדי כר' אליעזר:

א"ר אליעזר לא תימא מאמר לב"ש קונה קנין גמור וא"ת ומנא תיתי לן דנימא הרי י"ל מטעמ' דאמור בירו' יבמה יבא עליה זו הביאה ולקחה לו לאשה זו המאמר והוה ס"ד שהקישן הכתוב כשם שהביא' גומר' כן המאמר גומר קמ"ל ר' אליעזר דלא וטעמא כדאמור התם בירושלמי יכול כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה תלמוד לומר ויבמה עיכבה כל הפרשה לייבום לומר לך ביאה גומרת בה ואין מאמר גומר בה ואי ס"ד מאמר לב"ש קונה קנין גמור זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה וא"ת והא איכא למיחש דילמא אדקני האי מיית אידך ומבטלא מצות יבמין יש לומר דר' אבין סבר דטעמא דמתני' משום דיש זיקה אבל למיתה לא חייש א"נ שעושין שניהם יחד ע"י שליח שלהם דכולי האי לא גזרינן דליגזור הא אטו מייבם ואח"כ חולץ כיון דהשתא לא עבדי ייבום כלל וא"ת היאך אתה אומר זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר וקונה דהא שנייה לא משתרייא כיון שנאסרה משעת נפילה וכדר' יוחנן נימ' רבי אבין לית ליה דרב יוחנן רבי' וס"ל כרב וי"ל דהא דקתני וזה יעשה מאמ' ויקנה לאו דוקא אלא למישרי הראשונה מיהת וא"ת א"כ לימא ליה דגזרי למישרי ראשונה אטו שנייה לכתחלה מיהת י"ל דאיהו משמע ליה יקיימו אין לכתחלה כלל כלל לא ואפי' כשעשה כבר א' מהם מאמר בשנייה ויש אומרים דה"ה דמצי למיפרך ליה דמתני' משום גזירה אלא דניחא למיפרך ליה מראי' דיליה גופא וליטעמיה דידיה ונכון הוא אבל אין צורך לכך והאי דפריך לעיל בפרק כיצד דשורת הדין כי הב' יכול לכנוס לאלתר אלא שגזרו בו דשמא יבא לכנוס בתחלה קודם מאמר:

המשנה השלישית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שלשה אחין שנים מהם נשואין לשתי אחיות ואחד מופנה מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני בית שמאי אומרים אשתו עמו והלז תצא משום אחות אשה בית הלל אומרים מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה זו היא שאמרו אלו על אשתו ואלו על אשת אחיו אמר הר"ם מופנה הוא אשר אין לו אשה וב"ה אומרים לא יתחזקו אצלם הקדושין עד שיהיו נשואין ותדחה אחותה משום אחות אשה ואשר התחייב שיחלוץ יתן גט לפי שהיבמה אינה מותרת לשאר הנשים כי אם בבעילה או בחליצה והחליצה לא תסיר קשר הקדושין ואמנם יסיר קשר הקידושין הגט ולזו נותן גט וחולץ והראוי שיתן הגט תחלה כאמרו בגט וחליצה:

אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד מופנה ולאו דוקא מופנה אלא משום דקא בעי למיתנא בסיפא אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו נקט ליה הכי ואי נסיב אחרינא מאי אוי לו איכא ומת אחד מבעלי האחיות ועשה בה המופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני ונמצאו שתי אחיות לפניו אלא שעשה מאמר באחת בית שמאי אומרים אשתו עמו ר"ל אותה שעשה בה מאמר תהא עמו מפני שהם סוברים שהמאמר ככניסה גמורה והוה ליה אשתו ואין האחרת זקוקה לו שהרי ערוה היא ותצא בלא כלום משום אחות אשה ובית הלל סוברים שהמאמר אינו קונה לדחות בצרה ר"ל לעשות את האחות ערוה לצאת בלא כלום אלא עדיין שתיהן זקוקות וכל אחת אחות זקוקה וחולץ לשתיהן אלא שבעלת המאמר צריכה עוד גט למאמרו והילכך מוציא את אשתו ר"ל זו שעשה בה מאמר בגט ובחליצה ואשת אחיו השני בחליצה וזו היא שאמרו דרך צחות אי לו כו' מלשון אי לו האחד שיפול כלומר אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו כלומר שהוא צריך להוציא את שכנס בקדושין והאחרת אינו רשאי לכנוס ונמצא נדחה משתיהן:

זהו ביאור המשנה והלכה כבית הלל ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

בתלמוד המערב פ"ג ה"ד שאלו קדש את האשה מעכשו ולאחר שלשים ונפלה לו אחותה בתוך שלשים מהו ונראה שלא שאלוה אלא לבית שמאי שכך הוא הלשון קדש אשה מעכשו ולאחר שלשים ונפלה לו אחותה בתוך שלשים אפילו כן אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה או לא אמרו בית שמאי אלא על ידי זיקה ומאמר כלומר מפני שהם סוברים מאמר קונה לגמרי אבל זו שעדיין לא קנאה קנין גמור נאמר ששתיהן חולצות וסיום הירושלמי וההיא דאמר ר' יוחנן אפילו קדושי מאה תופסין בה דלא כבית שמאי והדבר קשה לפרש שאם כמו שפירשנו דאיהו קאמר לבית שמאי שזו שעדיין לא קנאה שתיהן חולצות אדרבה כר' יוחנן היא דמאחר שקדושין תופסין בה לא נגמרו קדושיו והיא הנותנת להיות שתיהן חולצות ושמא הוא בתמיהא כלומר היאך אתה מסופק בזה שיאמרו בית שמאי בזו אשתו עמו וכי חלוקים הם על זו של ר' יוחנן ולענין פסק יראה לפי תלמוד שלנו קדושין נ"ט ב' הואיל והמקדש מעכשו ולאחר שלשים יכול לחזור בתוך שלשים וכן שאם קדשה שני בתוך שלושים מקודשת לשניהם מספק ומשום דמספקא לן בלאחר שלשים דקאמר אי תנאה הוא אי חזרה ואם מת בתוך שלשים צריכה חליצה אף כאן אם לא חזר חולץ לשתיהן ואם חזר בו מתיבמת הא אם קדשה מעכשו על מנת שיעשה כך וקודם קיום התנאי נפלה לו אחותה תמתין עד שיתקיים התנאי ויוצאה בלא כלום:

בפרק בית שמאי ק"ט א' אמרו בשני אחים נשואים שתי אחיות אחת גדולה ואחת קטנה שאם מת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה ואם מת בעלה של גדולה נחלקו בה התנאים והוא שר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן כדי שתתקיים מצות יבום שמוטב לדחות נשואין דרבנן כדי לקיים מצות תורה ורבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא גדולה משום אחות אשה ור' יהושע סובר שנישואין אע"פ שהם דרבנן אין משתדלין בהם למאן וכן אין אומרין תמתין עד שתגדיל שאפילו הגדילה כל שלא בעל נשואין נינהו ואין מפקיעין זיקה ולבעול אחר גדילתה אי אפשר משום דיש זיקה והויא לה אחות אשה בזיקה הואיל ואינה כנוסה גמורה הילכך מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה ונמצא אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו ובסוגיא זו אמרו זו היא דמתניתין למעוטי הא דר' יהושע כלומר דקאמר נמי בההיא אוי לו כו' אלא או כרבן גמליאל או כר' אליעזר ומכל מקום הלכה כר' אליעזר אלא שאם לא מיאנה קיימא לן כר' יהושע דהא ר' אליעזר מודי ליה ולא עוד אלא שאם אין הקטנה ממאנת מוציאין אותה הימנו ולא שבקינן לה גביה משום דהויא לה אחות אשה בזיקה ואם מתה היבמה עד שלא תחלוץ יחזיר כמו שיתבאר לקמן מ"א א' ולמדת על זה שאמרו כאן דלא עבדינן כר' יהושע אלא או כרבן גמליאל או כר' אליעזר אין הלכה כן ולעולם הלכה כר' אליעזר ואם לא מיאנה עבדינן כר' יהושע:

המאמר אין בו שום קנין מן התורה ומה שאמרו בתלמוד המערב פ"ב ה"א יבמה יבא עליה זו ביאה ולקחה זה מאמר יכול יהא המאמר גומר בה כדרך שהביאה גומרת בה תלמוד לומר ויבמה עירה את הפרשה כולה ליבום לומר ביאה גומרת בה ולא מאמר אם כן מה שהמאמר מועיל לפסלה לאחים מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא ומכל מקום לבית שמאי אף מן התורה הוא קונה שאם לא כן היאך תצא הלזו משום אחות אשה ואע"פ שלענין פסק אין לנו בדבריהם דין ודברים לענין ביאור מיהא פירשו כאן שאע"פ שלדעתם המאמר קונה קנין גמור מן התורה אינו קונה קנין גמור מכל וכל עד שאם ירצה להוציאה לא תהא צריכה אלא גט לבד אלא ודאי צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו ולא אמרו קונה אלא לדחות בצרה להיותה יוצאה בלא כלום משום אחות אשה והביאו ראיה ממה שאמרו הם במשנתנו שאם קדמו וכנסו יקיימו הא לכתחלה לא יכנוסו משום אחות זקוקה ואם המאמר קונה קנין גמור יעשה אחד מאמר בראשונה ויקנה לגמרי שהרי המאמר אין בו איסור ולכשיעשהו נמצאת אשתו לגמרי ואחותה יוצאה בלא כלום ומותרת לאחר שהרי הופקעה זיקת אחיו במאמרו ולאו דוקא זה יעשה וזה יעשה דבחד מינייהו סגי והקשו אלא מאי כלומר לגבי מאי קאמרי בית שמאי קונה קנין גמור לדחות בצרה לגמרי ואם כן יעשה מאמר וידחה אחותה לגמרי ונמצאת זו בלא זיקה אלא מאי אית לך למימר מאמר דהיתרא ר"ל במקום שהוא ראוי ליבום בשעה שעושה את המאמר דוחה כו' הכא נמי כו' ולהכי לא יכנוסו ורב אשי מתני לא תימא דוחה דחיה גמורה כו' וכבר פירשו בו גדולי הרבנים מה שתראה בפירושיהם אלא שעיקר הדברים בה מה שפירשו בתוספות וצרתה דקאמר ר' אליעזר צרתה ממש הוא ר"ל שנפלה עמה מבית אחד ואומר עליה שאינה דחויה לגמרי משעת מאמר חברתה שתצא בלא כלום אלא דחויה היא שאינה ראויה לו עוד לכנוס דקם ליה עלה בלא יבנה אבל משייר בה שאינה ניתרת בלא חליצה והיינו דמתניתין דאינה צרה גמורה מבית אחד אלא שהיא אחותה ויבמתה לא יכנוסו לכתחלה ואם צרה מבית אחד שריא לאלתר בלא חליצה אף באחותה שהיא יבמתה זה או זה יעשה מאמר וידחה כלומר שתפקע זיקת האחת במאמר של חברתה אלא שמע מינה שעדיין זיקתה קיימת ואין המאמר דוחה דחיה גמורה מלאסור אחותה שהיא יבמתה על היבם ואף בצרה ממש אינו דוחה צרתה לגמרי להוציאה בלא חליצה והקשה והא קתני אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה וסתמא קתני לה לומר דאף משעת המאמר כן ונמצא שהמאמר דוחה להיות אחותה יוצאה בלא כלום ומשום הכי כונס לכתחלה דהא אשתו קרי לה ותירץ יבמה דחזיא לכולהו מילי דיבמה ר"ל בשעת הזיקה חזיא למקצתייהו כלומר יבמה שהיתה ראויה לכל דיניה של יבמה כגון שתי צרות מבית אחד שכל אחת ראויה ליבום וחליצה וכגון שתי אחיות יבמות שנפלו שתיהן עד שלא עשה בה מאמר באחת מהן שהן ראויות ליבום מן התורה שהרי איסור אחות זיקה אינה אלא מדברי סופרים חזיא לכולהו ואע"פ שהוא עושה מאמר באחת מהן שאין חברתה עוד ראויה ליבום מכל מקום צריכה חליצה אבל יבמה דלא חזיא לכולהו מילי דיבמה כגון זו שבמשנתנו שהן שתי אחיות יבמות שעשה מאמר באחת עד שלא נזדקקה האחרת שהשניה נדחית מן התורה לדעת בית שמאי מן היבום אינה ראויה אף לחליצה ומאמר הראשונה דוחתה לגמרי כך פירשו בתוספות והן הן הדברים ומכל מקום לענין פסק אין אנו צריכים לה כמו שכתבנו:

בפרש"י בד"ה דמיגמר גמירי לה אינשי והכל כו' אבל ערוה דנעשו צרות דר"ש לא כ"ע גמירי כו' ואי מפקת לה בלא חליצה אתי נמי למיפק אחותה כו' עכ"ל צ"ע לפירושו דאי לא הוה גמיר הא דר"ש מאיזה טעם יטעה לומר אי מפקת לה בלא חליצה אתי נמי למיפק אחותה ועוד אם יטעה לומר שוב דאחותה נפקא לה בלא חליצה משום דאיסור מצוה הוא במקום איסור ערוה א"כ למה נפקא ראשונה בלא חליצה דהא זקוקה היא בעצמה ואינה אחות זקוקה כלל וצ"ל כדברי התוס' ורש"י קיצר במקום שהיה לו להאריך דודאי ההוא דיאמר כיון דאחותה אפקת בלא חליצה כו' גמיר בהא דר"ש ומהאי טעמא אתי למישרי נמי אחותה שהיא איסור מצוה בלא חליצה דהא נעשו צרות זו לזו אלא דשוב אח"כ איש אחר דלא גמיר בהא דר"ש ויראה דלא חלצו לההיא דאיסור מצוה ובאידך לא יראה אם חלצו לה אם לאו והשתא כיון דלא גמיר בהא דר"ש יטעה לומר דחלצו לראשונה ובההיא דאיסור מצוה לא חלצו משום דהיא במקום ערוה [ונפקא מינה חורבה] לאיסור מצוה דעלמא ודו"ק:

בפרש"י בד"ה דמגמר גמירי אינשי וידעי כו' ולא אתי למשרי אחות זקוקה דעלמא עכ"ל ביש ספרים מדויקים הגיהו בכאן לישנא אחרינא מגמר כו' ואפשר ליישב דרש"י כבר כתב לעיל דמשום דמגמר גמירי לא אתו למשרי אחותה וכאן הוסיף לומר דמהאי טעמא נמי לא אתי למשרי אחות זקוקה דעלמא כדגזרינן בההיא דר"ש באיסור מצוה ואין להקשות דהא אה"נ דקושטא דמילתא לר"ש שרי אחות זקוקה דעלמא דנעשו צרות זו לזו די"ל דבאחות זקוקה בעלמא בב' יבמין מודה ר"ש דאסור כדפי' התוס' לעיל ואע"ג דלא גזרינן בשמעתין ביבם אחד אטו ב' יבמין הכא באחות ערוה בב' יבמין מיהת איכא למיגזר אטו אחות זקוקה בב' יבמין דעלמא:

תוס' בד"ה בש"א אשתו עמו כו' ומיהו י"ל דתצא משום אחות אשה דהיינו אחר שיבעל אבל קשה כו' עכ"ל לשיטת רש"י לקמן כמו שפירשו התוספות א"א לומר כן דהא תלמודא דפריך ארב אשי ואלא הא דקתני בש"א אשתו עמו כו' לא בעי למימר דמיירי אחר שבעל כדמוכח לקמן בתוס' לשיטת רש"י אלא משום דלשיטת ר"י לקמן בתוספות היה אפשר לפרש כן דמיירי אחר שבעל מש"ה הוצרכו לדחות מההיא דאבל קשה כו':

גמרא לא תימא מאמר לב"ש קונה קנין גמור מבואר דלב"ש בלא מאמר שתיהן אסורות לו, דכל אחת היא אחות זקוקתו. וקשה לי הא לב"ש דס"ל דצרת ערוה מותרת ע"כ דמוקי קרא דלצרור לכדר"ש כדאמרינן לעיל (דף ח' ע"ב) על רבי דלצרור ע"כ אתיא לכדר"ש משמע דכל דלא דרשי' לצרור לערוה ע"כ דאתי לכדר"ש דבשעה שנעשו צרות זו לזו שתיהן פטורות, והוא תמוה לכאורה: והנלע"ד למה דמבואר לעיל (דף יג ע"ב) דטעמא דב"ש דמתיר צרת ערוה, דבנשא מת ואח"כ נשא חי לא אתיא אחות אשה וחל על אשת אחיו ואינה צרת ערוה, ובנשא חי ואח"כ נשא מת לא אתי אשת אחיו וחל על אחות אשה והוי צרת ערוה שלא במקום מצוה, וא"כ משכחת קרא דלצרור לצרת ערוה היכא דאתיין בבת אחת, כגון דב' אחיות עשו שליח לקבל קידושין משליח של הב' אחין, וכדאיתא כזה לקמן (דף לד ע"א) דבזה מקרי צרת ערוה, ומכל מקום עדיין קשה ללישנא קמא דשם דטעמא דב"ש דדריש החוצה מכלל דאיכא פנימה, תיקשה כנ"ל: