דף ביאור

מסכת יבמות דף כ״ח עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יבמות דף כ״ח עמוד ב׳

מסכת יבמות דף כ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 26 קטעים ממוספרים, כ־470 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

איסור מצוה אם היתה האחת אסורה על האחד איסור מצוה אינו מותר באחותה הואיל והיא מדאורייתא רמיא קמיה הואי אידך אחות זקוקתו הלכך בעו חליצה:

התם בפרק כיצד:

איסור מצוה לחודה לא אשמעינן אלא יבמה שנפלה לפניו שהיא אסורה עליו איסור מצוה חולצת:

והכא אשמועינן איסור מצוה ואחותה שנפלו לו משני אחין דאחותה לא מייבמא דלא תימא אוקי איסור מצוה במקום ערוה ותתייבם אחותה ולא תיהוי כאחות זקוקתו:

משום מצוה עבוד רבנן שתתקיים מצות יבום ולא העמידו איסור זיקה שהוא מדבריהם לאסור את אחותה היכא דהיא עליו איסור מצוה קמ"ל:

הכא ליכא שני דמוכח שהרי שתיהן מתייבמות ואתי למישרי אחות זקוקה בעלמא ואימא לא לייבמן קמ"ל:

תרוייהו מוכחי אהדדי שזה לא יכול לישא את האחרת אלא זו וכן זו מוכחא מילתא שזו אסורה על זה וזו על זה לפיכך ליכא אחות זקוקתו:

היינו הך דהא בהדיא קתני לה לעיל איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת:

ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yevamot 28b · Sefaria

תוספות

אבל הכא דליכא שני דמוכח ואם תאמר הא נמי ידעינן מההיא דפ"ב כדאמרינן לעיל (יבמות דף כ.) ויש לומר דהתם איכא ערוה דקמוכח שאינה לא חולצת ולא מתייבמת אבל הכא שתיהן מתייבמות וליכא הוכחה:

שנעשו צרות זו לזו כו' היינו דוקא כשנפלו לפני יבם אחד אבל כשנפלו לפני שני יבמין מודה רבי שמעון כדתניא לעיל רבי שמעון אומר יקיימו:

Tosafot on Yevamot 28b · Sefaria

רשב"א

הא תו למה לי היינו הך מה לי לחד מה לי לתרי צריכא דאי אשמועינן התם משום דאיכא שני דקא מוכח אבל הכא דליכא שני דקא מוכח כו'. ואם תאמר הא תנא בפרקין דכיצד (לעיל יבמות כ, א) אף על גב דליכא שני דמוכח וכדאמרן לעיל, יש לומר דלא דמי דהתם ליכא שני כלל, אבל הכא דאיכא שני וכל חד וחד מיבם כיון דליכא שני דלא מיבם דלוכח עלייהו, אמרי האי מיבם חדא, ואידך אחא מיבם לאידך, וליכא הוכחה כלל דמאי דלא מיבם ראובן ללאה ומיבם לרחל שיהא משום שאסור ליבם איסורי מצוה ואיסורי קדושה (עיין תוס' ד"ה אבל).

Rashba on Yevamot 28b · Sefaria

ריטב"א

מה לי חד מה לי תרי פי' דמתני' לכל חד וחד הוא דאמרינן שיהא אסור כערוה ומותר באחותה אבל הכא דליכ' שני דמוכח כדאמרינן לעיל בסמוך י"ל דהתם ליכא אלא חד ייבם כלל אבל הכא דאכא שנים שאתה אומר לייבום הוה אמינא כי צריך היה שלישי שיהא שני לכל חד וחד לאוכוחי בעלמא:

לוי ויהודה נשואין שתי אחיות נכריות פי' נכריות לאחיות דראובן ושמעון אבל הן עצמן אחיות דאל"כ לא הוי אחותה שהיא יבימתה דצרות וכדפרש"י ז"ל:

למה לי ייבם יהודה בלא ייבם יהודה נמי משכחת לה פי' ונימא דמתו שמעון ולוי ונפלו לפני יששכר וזבולון יששכר אסור באשת לוי דהוי ליה נולד ואח"כ ייבם ומותר באשת שמעון דהא בעולמו היה לגמרי וזבולון אסור באשת שמעון דהוי ליה נולד קודם ייבום ומותר באשת לוי אליבא דר' ישמעאל דהוה ליה ייבם ואח"כ נולד. ופרקינן דנקט ייבם יהוד' משום צרה פי' לאשמועינן דאשת שמעון שלא היה בעולמו של לוי אוסרת צרתה אשת יהוד' שהיה בעולמו ופרכי' ואכתי והיכי אתי' בצרת צרה ואוקימנ' דלבתר שמתו יהודה ולוי יבימנהו גד ואשר לנשי יהודה ולוי נכריות שהיו להם שהן צרות והיו לגד ואשר נשים אחרו' מתו גד ואשר בלא בנים ונפלו לפני יששכר וזבולון הרי יששכר אסור באשת גד שהיתה לו קודם שייבם אשת יהודה וזבולון אסור באשת אשר שהיתה לו קודם שייבם לאשת לוי משום צרת צרה כי אשת ראובן היה ערוה ואשתו של לוי נעשת צרת ערוה ואשת אשר נעשה צרת צרה וזה פשוט:

ליגזור משום שתי אחיות דעלמ' ואע"ג דלרבנן לא גזרינן הני היינו משום דאפי' אחיות דעלמ' ליכא אלא איסור זיקא דרבנן אבל לר"ש דאחיות דעלמא אסורות מן התורה בכרת הוה ס"ד דניגזו' בהני אמטולתייהו:

והא גבי ערוה לא גזרינן פי' ואפילו היא ג"כ איסור מצוה או איסו' קדוש' דסתמא תנן לה וכפי' רז"ל אבל רש"י ז"ל פי' כפשט' בערוה גרידתא וקמא מחוור טפי ופרקי דערוה דרבנן מגמר גמירי לה אינשי פי' וכ"ע ידעי דמשום דהוי ערוה אינה חולצת אבל אחיות דעביד ר"ש ערוה משני בתים לשני אחים או לא' א' לא משמע להו לאינשי שיהו ערוה זו לזו לפטרן שתיהן מן החליצ' ומן הייבום וכיון דאיכא בהני איסור מצוה או איסור קדושה ולא חלצי אתו למימר הכי דאיסור מצוה ואיסור קדושה דעלמא:

Ritva on Yevamot 28b · Sefaria

מאירי

המשנה השנית והכונה בה בענין משנה שלפניה והוא שאמר שלשה אחים שנים מהם נשואין לשתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ר' שמעון פוטר היתה אחת מהן אסורה עליו אסור ערוה אסור בה ומותר באחותה אסור מצוה או אסור קדושה חולצות ולא מתיבמות אמר הר"ם ר' שמעון יפטור מן החליצה ומן היבום כאשר נפלו לפני אח אחד ונעשו צרות בהכרח ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות או שתי קרובות כגון אשה ובתה או אשה ובת בנה וכיוצא בהן ומתו בעליהן ונזדקקו לזה השלישי אע"פ שאין אחת מהן ערוה עליו הואיל ושתיהן זקוקות לו כל אחת אסורה לו להתיבם שהרי כל אחת ערות זקוקתו ומכל מקום חולץ הוא להן שאין הזיקה ככניסה גמורה ליפטר חברתה בלא כלום ור' שמעון פוטר אף מן החליצה ומפני שהוא דורש לא תקח לצרור בשעה שנעשות צרות זו לזו אף על ידי זיקה לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן שכל אחת נעשית כאחות אשתו לגמרי מצד הזיקה ואין הלכה כר' שמעון:

היתה אחת מהן אסורה לו איסור ערוה אסור בה ומותר באחות ודין צרת ערוה אין כאן שהרי משני בתים הן באות וזו לר' שמעון הוצרך ללמדה סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר ר' שמעון שתי אחיות פטורות לגמרי מדאוריתא אף כשאחת מהן ערוה ניגזור אטו שתי אחיות דעלמא קמ"ל ואלו לרבנן בשתי אחיות דעלמא אף כשהוא מיבם לאחת אין בה אלא זיקה דרבנן וליכא לאסוקי אדעתא למיגזר:

איסור מצוה ואיסור קדושה ר"ל אם היתה אחת מהן עליו איסור ערוה או איסור קדושה חולצת ולא מתיבמת ר"ל כל אחת מהן חולצת ולא מתיבמת וודאי אף זו לרבנן לא איצטריכא דהא שמעינן לה במתניתא קמא אלא לר' שמעון ומתוך כך שאלו בגמרא והא אמר ר' שמעון בשתי אחיות לא חולצות ולא מתיבמות ואם כן מאי האי דמצריך להו חליצה והרי הואיל ומן התורה ראויות הן ליבום זיקה גמורה היא ולדידיה הויין להו כשאר שתי אחיות שנעשות צרות זו לזו ויפטרו אף מן החליצה לדעתו ופירש גזירה משום איסור מצוה דעלמא ר"ל שאם אתה פוטרן מאן דחזי סבר לאו משום אחות זקוקה הוא אלא משום דאיסור מצוה הויא כערוה ופטורה מן החליצה ואתי למיפטר איסור מצוה דעלמא ואם אתה אומר תינח היא אחותה מיהא למה חולצת תפטר בלא חליצה משום אחות זיקה משום לתא דידה ר"ל דאתי למיגזר אחותה משום היא ואע"ג דבהיתה אחת מהן ערוה עליו שאסור בה ומותר באחותה והערוה יוצאה בלא חליצה ואין אומרים תחלוץ ערוה גזירה משום אחותה שאינה ערוה וראויה ליבם והא נמי לר' שמעון ערוה היא כשנעשו צרות ולא נצריכנה חליצה ערוה שאני דמיגמר גמירי לה ר"ל הכל יודעים באיסורה ושאחותה אינה זקוקה כלל ולא יבאו להתיר אחות זקוקה דעלמא ומכל מקום הלכה כרבנן:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

Meiri on Yevamot 28b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא ואי אשמועינן הכא אדרבה תרוייהו מוכחי אהדדי כו' יראה הכא לא מצי למימר הך צריכותא דלעיל ואי אשמועינן הכא משום דליכא למגזר משום שני אבל אידך דאיכא למגזר משום שני אימא לא צריכא דהא נמי ידעינן מההיא דפרק שני כדאמרינן לעיל ומיהו לקמן גבי איסור מצוה דעביד צריכותא מ"ד כי לא אמר אוקי איסור מצוה כו' היכא דאיכא למיגזר משום שני כו' ה"מ למעבד הך צריכותא דהכא מ"ד כי לא אמר אוקי איסור מצוה כו' היכא דלא מוכחי תרוייהו אהדדי אבל היכא דמוכחי אהדדי אימא להאי אוקימנא איסור מצוה כו' אלא דחדא מהני צריכותא נקט:

Chidushei Halachot on Yevamot 28b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה — חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת! הָתָם, אִיסּוּר מִצְוָה לְחוֹדַהּ, הָכָא, אִיסּוּר מִצְוָה, וַאֲחוֹתָהּ.

קטע 2

סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: לֵיקוּם אִיסּוּר מִצְוָה בִּמְקוֹם אִיסּוּר עֶרְוָה — וְתִתְיַיבֵּם, קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 3

וְתִתְיַיבֵּם? כֵּיוָן דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא רַמְיָא קַמֵּיהּ, קָא פָגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִשּׁוּם מִצְוָה עֲבוּד רַבָּנַן, קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 4

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן כּוּ׳. הָא תּוּ לְמָה לִי, הַיְינוּ הָךְ: מָה לִי לְחַד מָה לִי לִתְרֵי?!

קטע 5

צְרִיכָא: דְּאִי אַשְׁמְועִינַן הָתָם, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא שֵׁנִי דְּמוֹכַח, אֲבָל הָכָא, דְּלֵיכָּא שֵׁנִי דְּקָא מוֹכַח, אֵימָא לָא.

קטע 6

וְאִי אַשְׁמְועִינַן הָכָא: אַדְּרַבָּה, תַּרְוַויְיהוּ מוֹכְחִי אַהֲדָדֵי, אֲבָל אִידַּךְ — לָא, צְרִיכָא.

קטע 7

זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ וְכוּ׳. ״זוֹ הִיא״ לְמַעוֹטֵי מַאי? לְמַעוֹטֵי אִיסּוּר מִצְוָה לָזֶה וְאִיסּוּר מִצְוָה לָזֶה.

קטע 8

הָא תּוּ לְמָה לִי, הַיְינוּ הָךְ: מָה לִי לְחַד, מָה לִי לִתְרֵי?!

קטע 9

מַהוּ דְּתֵימָא: כִּי לָא אָמְרִינַן אוֹקֵי אִיסּוּר מִצְוָה בִּמְקוֹם אִיסּוּר עֶרְוָה — הֵיכָא דְּאִיכָּא לְמִיגְזַר מִשּׁוּם שֵׁנִי, אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא לְמִיגְזַר מִשּׁוּם שֵׁנִי, אֵימָא: לְהַאי אוֹקֵימְנָא אִיסּוּר מִצְוָה בִּמְקוֹם אִיסּוּר עֶרְוָה, וּלְהַאי [אוֹקֵימְנָא] אִיסּוּר מִצְוָה בִּמְקוֹם אִיסּוּר עֶרְוָה, וְלִיַּיבְּמוּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 10

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְכֵן תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: בְּכוּלָּן אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן, הָאֲסוּרָה לָזֶה מוּתֶּרֶת לָזֶה, וַאֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ — אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת.

קטע 11

וְרַב יְהוּדָה מְתַרְגֵּם מֵחֲמוֹתוֹ וְאֵילָךְ, אֲבָל שִׁיתָּא בָּבֵי דְרֵישָׁא — לָא.

קטע 12

מַאי טַעְמָא — כֵּיוָן דְּבִתּוֹ בְּאוּנְסִין הוּא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, בְּנִשּׂוּאִין לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ.

קטע 13

בְּנִשּׂוּאִין קָמַיְירֵי, בְּאוּנְסִין לָא קָא מַיְירֵי.

קטע 14

וְאַבָּיֵי מְתַרְגֵּם אַף בִּתּוֹ (בָּאָה) מֵאֲנוּסָתוֹ, כֵּיוָן דְּאַשְׁכּוֹחֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, אִי בָּעֲיָא — בְּאוּנְסִין תֶּיהְוֵי, אִי בָּעֲיָא — בְּנִשּׂוּאִין תִּהְוֵי. אֲבָל אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ — לָא. כֵּיוָן דְּאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ — בִּפְלוּגְתָּא לָא קָמַיְירֵי.

קטע 15

וְרַב סָפְרָא מְתַרְגֵּם אַף אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, וּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּשִׁיתָּא אַחֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְסִימָנָיךְ: מֵת נוֹלַד וְיִיבֵּם, מֵת נוֹלַד וְיִיבֵּם.

קטע 16

רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, לֵוִי וִיהוּדָה נְשׂוּאִין שְׁתֵּי נׇכְרִיּוֹת. מֵת רְאוּבֵן, נוֹלַד יִשָּׂשכָר, וְיִיבֵּם לֵוִי. מֵת שִׁמְעוֹן, נוֹלַד זְבוּלֻן, וְיִיבֵּם יְהוּדָה. מֵתוּ לֵוִי וִיהוּדָה בְּלֹא בָּנִים, וְנָפְלוּ לְהוּ קַמֵּי יִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן.

קטע 17

הָאֲסוּרָה לָזֶה — מוּתֶּרֶת לָזֶה. וְהָאֲסוּרָה לָזֶה — מוּתֶּרֶת לָזֶה. וַאֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ.

קטע 18

לְמָה לִי יִיבֵּם יְהוּדָה? בְּלָא יִיבֵּם יְהוּדָה נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ!

קטע 19

מִשּׁוּם צָרָה. הָא תִּינַח צָרָה, צָרָה דְצָרָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

קטע 20

כְּגוֹן דַּהֲדַר וְיַבְּמִינְהוּ נָמֵי גָּד וְאָשֵׁר.

קטע 21

מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ — הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.

קטע 22

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עָלָיו אִיסּוּר עֶרְוָה — אָסוּר בָּהּ, וּמוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. אִיסּוּר מִצְוָה אוֹ אִיסּוּר קְדוּשָּׁה — חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת.

קטע 23

גְּמָ׳ תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁתֵּיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרוֹר״. בְּשָׁעָה שֶׁנַּעֲשׂוּ צָרוֹת זוֹ לָזוֹ — לֹא יְהֵא לְךָ לִיקּוּחִין אֲפִילּוּ בְּאַחַת מֵהֶן.

קטע 24

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן כּוּ׳. הָא תּוּ לְמָה לִי, הַיְינוּ הָךְ!

קטע 25

לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת לֹא חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת, לִגְזוֹר מִשּׁוּם שְׁתֵּי אֲחָיוֹת דְּעָלְמָא, קָמַשְׁמַע לַן.

קטע 26

אִיסּוּר מִצְוָה כּוּ׳.

מסכת יבמות דף כ״ח עמוד ב׳

מסכת יבמות דף כ״ח עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רשב"א

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור