מסכת יבמות דף כ״ב עמוד א׳

הנך תרתי דדמיין להדדי אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב שהן צד אחוה דאב ולמטה דידהו ערוה:

שלישי שבבנו בת בן בנו דהא בת בנו ערוה:

ושבבתו בת בן בתו שהרי בת בתו ערוה הלכך בת בן בתו שניה וכן בת בן בנה של אשתו או בת בן בתה:

רביעי שבחמיו דור רביעי שבחמיו היינו אם אם חמיו והוא דור רביעי לאשתו ואשתו בכלל:

ושבחמותו אם אם חמותו:

שניה דאם חמיו ואם חמותו ערוה שהן בכלל אשה ובת בנה אשה ובת בתה הלכך אמו שניה:

מאי שנא למעלה דקרי לאם אם חמיו ואם אם חמותו רביעי וקא חשיב לאשתו בחושבנא דדרי:

ומאי שנא למטה דקרי לבת בן בנו דור שלישי ולא חשיב אשתו דתהוי רביעי:

שניות דרבי חייא יש להן הפסק או לא תימה דלעיל תנא דכלת בן בנו אסורה עד סוף כל הדורות ודומה דכ"ש בת בן בנו עד סוף כל הדורות שהן קורבי עצמו ולא מחמת קדושין וי"ל דכלת בן בנו יש לאוסרו שהן בני ירושה ושכיחא גביה אבל בת בני בנים לאו בת ירושה היא ולא שכיחא גביה:

ערוה לכל מסורה תימה דלעיל קאמר דטעמא דגרים שלא יאמרו באנו מקדושה כו' והכא משמע טעמא משום דאתיא לאיחלופי בישראל כדפי' בקונטרס וכן בפ' נושאין (לקמן יבמות דף צז: ושם) משמע דטעמא משום איחלופי גבי בני יודן אמתא אישתחרור שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי וקאמר מן האם ולא מן האב כולי עלמא לא פליגי דאסור מן האב ולא מן האם כולי עלמא לא פליגי דמותר כי פליגי מן האב ומן האם ואי משום שמא יאמרו אמאי שרי התם מן האב ומן האם אבל אי משום איחלופי ניחא דכיון דאיכא נמי צד אב לא אתי לאיחלופי דבתר אב שדי להו ומצרים אין להם קורבת אב דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ולא שייך למיגזר אטו ישראל ויש לומר דהני תרי טעמי צריכין דבקורבת אב שהיו אסורין קודם לא שייך טעמא לאיחלופי שהכל יודעים דרחמנא אפקריה לזרעיה כגון אשת אביו לרבי עקיבא ואחות אביו לרבי אליעזר דאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נח.) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ר' אליעזר אומר אחות אביו ור"ע אומר אשת אביו הוי טעמא שלא יאמרו כו' אבל אשת אביו לרבי אליעזר ואחות אביו לרבי עקיבא שרי דלא משום שמא יאמרו איכא ולא משום איחלופי איכא אבל עריות שמצד אם שלא היו אסורות קודם יש לאסור משום איחלופי דמשום שמא יאמרו ליכא והא דאמר בפרק ד' מיתות (ג"ז שם) נשא אחותו מן האם יוציא היינו משום איחלופי דשמא יאמרו ליכא שלא היו נאסרות בגיותם ומן האב יקיים דמשום איחלופי ליכא בצד אב כדפרישית והיינו טעמא נמי דאמר אחין מן האם לא יעידו לכתחלה דלמא אתי לאיחלופי אבל מן האב יעידו לכתחלה:

מי שיש לו אח מ"מ זוקק אשת אחיו בגמרא מפרש לאתויי ממזר וא"ת מרישא שמעינן לה בת ישראל לנתין וממזר דחולצת ולא מתייבמת ויש לומר דאי מהתם הוי אמינא כששניהם ממזרים אבל כשאחיו המת כשר אין אחיו ממזר זוקק אשתו:

פשיטא אחיו הוא תימה אמאי פשיטא ליה הא איצטריך שפיר לאשמועינן דמחייבי כריתות הוי אחיו ולא ממעטינן ליה למי שיש אישות לאביך בה כדפריך לקמן (יבמות דף כג.) לרבי יוסי בר יהודה ואימא למי שיש אישות לאביך בה למעוטי חייבי כריתות וי"ל דה"מ לשנויי הכי אלא דניחא ליה לשנויי דאיצטריך משום דהוה ילפינן אחוה אחוה מבני יעקב דמשום האי טעמא איצטריך בן אין לו עיין עליו דממזר פוטר מן היבום דלא נימא דנילף אחוה אחוה מבני יעקב דלא זקיק ומדלא זקיק מיפטר נמי לא פטר ועוד אור"י דהכי פריך פשיטא כיון דתני אחיו הוא לכל דבר פשיטא דזוקק נמי ליבום ומשני דס"ד אע"ג דאחיו הוא לכל דבר ה"א ליבום לא זוקק משום דילפינן אחוה אחוה מבני יעקב ובתר הכי פריך ואחיו הוא לכל דבר דהיינו ליורשו וליטמא לו פשיטא כיון דזוקק ליבום אף על גב דהוה ס"ד למילף מבני יעקב כ"ש לשאר דברים:

הא דאיבעיא ליה לרב אשי בשניות דבי ר' חייא יש להן הפסק נראה מדברי רש" ז"ל (ד"ה תא שמע) דאפילו אשלישי שבבנו ושבבתו קא מיבעיא ליה. ואינו מחוור דאם כן האיך לא פשט ליה לאיסורא מכלתו דאין לה הפסק כדתניא (לעיל יבמות כא, ב) וכן אתה אומר בבנו ובן בנו עד סכוף כל הדורות. והשתא כלת רביעי שבבנו אסורא רביעי שבבנו ממש שריא. ונראין דברי הרמב"ן נר"ו (לעיל שם בד"ה כי קאמר), שפירש דשלישי שבבן אשתו ובת אשתו ורביעי שבחמיו וחמותו קא בעי הא דזרעו לאו, ובירושלמי גרסינן אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל. ואיכא מאן (ר"ח מובא ברמב"ן) דפסק בהו לכולא דשניות דרבנן נינהו וכיון דלא איפשיטא הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא. ובספר יראים (השלם סי"ט) פסקו לחומרא.

מתניתין מי שיש לו אחר מ"מ זוקק את אשת אחיו ליבום וכו' לרבינו שרירא ז"ל יבמה שנפלה לפני מומר כיון דהורתו ולידתו בקדושה זקוקה ליבם ומתענגא עד דחליץ לה אותו מומר. וכתב רב יהודה אי כדנסבא בעל הוה יבם מומר, לא בעיא חליצה מיניה, ואם היה בעל מומר וישבה תחתיו באונס ומת בהמרותו בלא בנים, אינה זקוקה ליבום, דהא לאו אחיו הוא, ואינה נמי זקוקה לחליצה (כ"ה בשמם בספר העיטור ח"ב שו). וצריך תלמוד דהא לא מפקינן אלא ולד שפחה ונכרית, ועוד דמומר אף על פי שחטא ישראל הוא וקדושיו קדושין, וכדאמרינן לקמן בפרק החולץ (יבמות מז, ב) טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא אמר ר' יוסי בר חנינא דאי הדר ביה ישראל מומר הוי ואי קדיש בת ישראל קדושיו קדושין, ואמרינן נמי בשלהי פרקין קמא (טז, ב) עכו"ם שקדש בזמן הזה חוששין לקדושיו שמא מעשרת השבטים הוא. והא דאמר שמואל לא זזו משם עד שעשאום עכו"ם גמורים, לאו למימר דישראל שנעשה עכו"ם גמור ועובד עבודה זרה שאין חוששין לקדושיו, אלא אותן בלבד הוא שעשאום כעכו"ם גמורים מתחלתן והפקיעו קדושיהן. וכיון שיש להם קדושין, זיקה נמי יש להן כדמשמע בהרבה מקומות, דכל דקדושיו קדושין זיקתו זיקה. וכל שכן שאשתו הנשואה לו בקדושה, שאם המיר לאחר זמן זיקת האח הכשר לא נסתלקה ממנו ממנה. כנ"ל וצ"ע. (ועיין ריטב"א ומאירי כאן).

פשיטא אחיו הוא פירוש לאו מנפשיה איפשטא להו, אלא מבן הוא דאיפשוט, דכיון דבבנו הוא דכתיב אין לו עיין עליו, אם כן פשיטא דאחיו הוא וכדאסיקנא מדפטר פטור מיזקק נמי זקוק והיינו דלגבי בנו (להלן בעמ' ב) איבעיא לן מאי טעמא והכא אמרינן פשיטא.

והא דאמרינן ואימא הכי נמי כלומר דנגמר אחוה אחוה מבני יעקב הכי קאמר, ואימא ותיתי גזירה שוה ותיפוק דלאו אחיו הוא לענין יבום, ופרקינן דכיון דבנו הוא אפילו לענין יבום אחיו הוא נמי אפילו לענין יבום כן נ"ל.

שניות דר' חייא יש להם הפסק או לא נר' מפרש"י ז"ל שאפי' משלישי שבבנו ושבבתו מיבעי' ליה ואינו נכון בעיני רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל דא"כ ליפשוט ליה לאיסור שהרי אפי' כלת בנו גזרו עד סוף כל הדורות כדאית' לעיל וכ"ש דורות של בנו ובתו ממש ועוד דהא למעלה אם אמו אין לה הפסק וכן אבי אביה לדידה והוא הדין למטה בבנים וכן אמר בירוש' אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל לכן פי' הוא ז"ל דאשלישי ורביעי שבאשתו מבעי' לי' וכיון דלא איפשיט' הוה לי' ספקא דרבנן ולקולא ולהאי פי' ק"ל הא דאמרי' ת"ש שלישי ורביעי שלישי ורביעי אין טפי לא היכי מצי דייק הכי דהא קתני רישא שלישי שבבנו ובתו וע"כ לא הוי דווקא ותלמודא נמי היכי דחי לה בלשון דילמא וי"ל דאדרב' מאן דקבעי לה סבר דאי לאו דשלישי ורביעי דסיפא דווקא לא הוה תני האי לישנא שאינו דוקא אלא משו' סיפ' דהוי דוקא נקט ג' דריש' בלאו דוקא ודחי דדילמא כל שלישי ורביעי דקתני לאו דוקא וסיפא דומיא דרישא שסמ' תנא בלישנא משום דברישא ע"כ לאו דווקא שמעינן לסיפא דלא הוי דוקא:

שניות מיבעיא ליה יש לפרש שהן רחוקות ולדידהו נמי שרי בעכו"מתן מיבעיא הא איכא דבעכו"מתן אסרי שניות כגון הנוצרים הללו אסרי להו עליהו כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ויש לפרש שניות שהן רחוקות מאד ואין איסורן אלינו אלא משו' קדושה והרחק' מיבעיא דלא אסרי עלייהו ואפי' אסירי בעכו"מתן דאי בשניות אסירי מהאי טעמא שלא יאמרו באנו מקדושה חמור' לקדושה קלה ראוי היה לאסור עריות ממש עליהם בלאו האי טעמא והפי' הראשון נר' נכון יותר וכיון שלא גזרו שניות אפי' על הגרים עצמם כ"ש שלא גזרו בהם עלינו נושא אדם אשה גיורת ואם אמה או בת בתה ושאר כל השניות וכדכתב הרמב"ם ז"ל:

מאי שנא גיר שנתגייר כקטן שנולד דמי פי' אכולה מילת' יהבינן טעמא והא דשרי' בעריות היינו אפי' במה שנוהגי' שפוסלין להעיד בעכו"מתן דלגבי הא מילת' ליכ' למיחש שיאמרו באנו מקדושה חמורה לקדוש' קלה ובאיסור עריות הוא דאיכא למימר הכי ושורת הדין הוא דבעכו"מתן כשרין להעיד דבר תורה כדאמרי' בסנהדרין בן הנהרג מפני קרוב וכ"ש בממונו וכיון דכן אין לחוש בזה לעכומ"תן כשנתגיירו וכן דעת מהר"ם ז"ל וא"ת ומעיקר היכי פרכי' מ"ש הערו' דהא שנא ושנא דבעדות ליכא למי' שהא יאמרו באנו מקדוש' חמורה וכו' וי"ל דקושי' מאותם עריות דליתנהו בעכו"מתן וגזרו בהם בגירותן משום דילמא אתי לאחליפי בישראל כדאיתא בפ' נושאין וכן נראה מפרש"י ז"ל:

מתני' מי שיש לו אח מ"מ זוקק את אשת אחיו לייבום ואין צריך לומר פי' אותו האח הממזר זוקק את אשת אחיו לייבום ואין צריך לומ' אם המת הזה ממזר והכי מוכח האי פי' מסיפא דקתני מי שיש לו בן ממזר פטר את אשת אביו וכי היכי דפוטר דסיפא קאי על הממזר ה"ה לזוקק דרישא ומיהו חייבי לאוין הוא דממזר אסור בבת ישראל וחולצת ולא מתייבמ' ואחיו היא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן בת העכו"מז וש"מ דדוק' אחיו' שיש לו מן השפחה ומן בת העכומ"ז דלא חשיב אחיו כלל דולד כמוה הא אחיו משומד זוקק את אשתו לחליצה ולייבום וזוקקי' ואעפ"י שחטא ישראל הוא וקדושיו קדושי' (דאי) משום דפלח לעבודת כוכבי' ואי לאו דלאו אחיו הוא היה זוקק לייבום וכן כתבו מקצת הגאוני' ז"ל ומיהו הדבר מתמי' מי שעובד עבודת כוכבי' ובועל בת עכו"מז ועובר על כל התורה היאך מקיים זרע לאחרים והיאך מקיימי' לו זרע שלא ימחה שמו בישראל ראוי היה לומ' שלא תהא אשתו עולה לייבום ולא לחליצה כלל ואשכחן בפ"ק דגזרו עליהם שיהיו כעכו"מז לכל דבריהם משום בה' בגדו כי בנים זרים ילדו וכ"ש מי שכופר בכל התורה בפרהסיא אלא דהת' לא גזרו אלא על אותם עשרת השבטי' א"כ כ"ש באלו שהיה לנו לומר שאינם בבל הקמת זרע מן התורה ואע"ג דכתי' להקים לאחיו שם בישראל ההוא בישר' דרשי' לקמן במכילתי' לדרש' אחרינ' ובפ"ק דקדושי' אלא דאנן לית לן למדרש טעמא דקרא וכיון דמשומד שקדש את בת ישראל וקדושיו קדושי' וישראל זוקק חשיב לייבום וזוקקין לה צריך חליצה מיהת דחזינן לרב יהודה גאון ז"ל שכתב אי כד נסבא בעל הוה יבם משומד לא בעיא חליצה מיניה ואם היה בעל משומד וישבה תחתיו באונס ומת בשמדותו בלא בנים אינה זקוקה לייבום דהא לאו אחיו הוא ואינה זקוקה לחליצה ע"כ וראוי להחמיר ובנו לכל דבר אמר בירושלמי בנו הוא לכל דבר אפי' לפריה ורביה ולשניות פירוש שגזרו בבניו ובכלותיו משום שניות:

גמר' פשיטא אחיו תנן קשה להו לרבנן ז"ל היכי פשיט' לי דהא אצטריכי' לרבוייא בה פסול מדכתב בן אין לו עיין עליו ולקמן נמי באיסור אחותו אצטרי' מולדת חוץ לרבות אחותה מחייבי כריתות ויש מי שתירץ דלאו מסברא פשיטא לן משום דהא תנינן במ' קדושין דכל שיש לאחרים עליה קדושים הולד אחר הזכר ואשכחן בתלמודא דאמר פשיטא בה"ג ומהדברים דאצטריך דאע"ג דבן ואח הוא לשאר דברים הוה ס"ד דלענין ייבום לא חשיב אח ולא גמרי מבן אין לו נמי דאדרבה ניגמור אחוה אחוה מבני יעקב. ופי' תלמודא ואמ' ה"נ ופרקי' מדלענין ייבום מפטר פטר מיזקק נמי זקיק פירוש דסברא היא דלא נעביד הא ג"ש ונגמור מבן אין לו דכיון מקיש זרע דממזר הוי בר הקמה דיבם נמי שבא להקים זרע שאפי' הוא ממזר יהא בר הקמה:

ואחר כך בא ר' חייא והזכיר שש שניות שלא הוזכרו והם א' שלישי שבבנו והיא כוללת שתים בת בתו של בנו ובת בנו של בנו ב' שלישי שבבתו והיא כוללת גם כן שתים בת בתה של בתו ובת בנה של בתו וכל אלו דור שלישי לבנו ובתו ג' שלישי שבבן אשתו והיא כוללת שתים בת בתה של בן אשתו ובת בנה של בן אשתו ד' שלישי שבבת אשתו והיא כוללת גם כן שתים בת בתה של בת אשתו ובת בנה של בת אשתו ה' רביעי שבחמיו כלומר רביעי לאשתו למעלה והאי דקא חשיב הכא מאשתו ובאידך קא מני שלישי מבן אשתו או מבת אשתו והוה מצי למימר נמי רביעי מאשתו למטה משום דאיסורי דלמטה מיגו דתנא שלשה דורות למטה דידיה דלא אתי איסורא מכח אשתו אלא מדידיה ולא הוה ליה למיחשב מיניה תנא נמי שלשה דורות דידה דלא חשיב מינה אבל למעלה כל שבחמיו וחמותו מכח אשתו קא אתי וחשיב רביעי שבחמיו ר"ל רביעי לאשתו והוא כולל שתים גם כן והן אם אמו של חמיו ואם אביו של חמיו ו' רביעי שבחמותו והיא כוללת גם כן שתים אם אמה של חמותו ואם אביה של חמותו והוו להו י"ב ותמני דבריתא דלעיל הרי עשרין ותרין דירושלמי הרי כ"ב ומכל מקום גאוני ספרד כללו אותם שבירושלמי עם האחרות מפני שלדעתן נכללות הן באם אמו ואם אביו כמו שכתבנו למעלה ומן התימה מגדולי המחברים אחר שמנו שתים שברביעי שבחמיו ושתים שברביעי שבחמותו ושתים שבשלישי שבבנו ושבבתו למה לא מנו גם כן שתים שבשלישי שבבן אשתו ושתים שבשלישי שבבת אשתו:

ושאלו אחר כן באלו י"ב דר' חייא אם יש להן הפסק ולא הובררה ומכאן פסקוה רבים לקולא ואם כן כלן יש להן הפסק חוץ מארבע הנשארות בבריתא דלעיל דשבקינהו רב וזעירי ויש שפסקו זו של ר' חייא לחומרא ואם כן כלן אין להן הפסק אלא אותן ארבע הנזכרות למעלה לרב וזעירי ויש שפסקו בזו של ר' חייא לקולא אלא שלדעתם לא שאלו בהן אם יש להן הפסק אלא במה שמצד אשתו כגון שלישי שבבן אשתו ובת אשתו ורביעי שבחמיו וחמותו אבל שלישי שבבנו ושבבתו שהן ארבע ודאי לית להו הפסק דהא כלת בנו אמרינן עלה דאין לה הפסק ואם כלת רביעי שבבנו אסורה היאך רביעי שבבנו ממש מותרת ולדבריהם נמצאו י"ב בהפסק ארבע דרב וזעירי ותמני דר' חייא וכלל הדברים לשיטתם שכל שהוא מזרעו למטה או למעלה וכלתו שמצד הבן ואישות מצד האב אין לו הפסק והשאר יש לו הפסק ואף הם מונין השניות בחמשה עשר לבד מפני שאין מונין של ר' חייא אלא בשש ותמני דבריתא דלעיל והן ארביסר ומונין עוד אשת אחי האם מן האם והם חמיסר ומעתה הדברים ברורים לפניך בכל עיקרי המחלוקות שכתבנו חכם בני ושמח לבי:

בתלמוד המערב אמרו אשת אחי האב אסורה לו ובתו מותרת לו ואחי אביו מותר באשתו ובבתו אשת אחי אמו אסורה לו ובתו מותרת לו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו נושא אדם אשת בן אחיו ואשת בן אחותו ובת אחיו ובת אחותו המחזיר גרושתו משנשאת חולצת ולא מתיבמת וצרתה מתיבמת לעולם אין אדם פוסל באשתו אפילו בא על אמה או על אחותה או על בתה כל העריות האמורות בתורה הבא עליהן שוגג או מזיד פסלה לכהונה מה בין עריות לשניות ר"ל לשלמטה מהן עריות עבר ונשאה יוצאה בלא גט והולד ממזר שניות יוצאה בגט והולד כשר וזו וזו אין לה כתובה עריות פוטרות צרותיהן שניות חולצות ולא מתיבמות צרת שניה או חולצת או מתיבמת:

בבריתא תוספתא פ"ב ה"ד אמרו יש שחולצות או מתיבמות ויש חולצות ולא מתיבמות ויש מתיבמות ולא חולצות ויש לא חולצות ולא מתיבמות כיצד עריות שאמרו לא חולצות ולא מתיבמות מוסף עליהן אשת סריס חמה ואשת אנדרוגינוס ואשת גר או עבד משוחרר ואילונית החרשת והשוטה מתיבמות ולא חולצות איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות עקרה וזקנה ושאר כל הנשים חולצות או מתיבמות כלומר עקרה וזקנה כבר היתה להן שעת הכושר אע"פ שעכשו אין ראויות לילד שעקרה באשה כסריס אדם בזכר ואילונית בנקבה כסריס חמה בזכר וכן יש חולצין או מיבמין ויש מיבמין ולא חולצין ויש לא חולצין ולא מיבמין כיצד עריות שאמרו לא חולצין ולא מיבמין מוסף עליהן סריס חמה ואנדרוגינוס וגר ועבד משוחרר ר"ל שאם היו שני אחים תאומים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבים באשת אח החרש והשוטה מיבמין ולא חולצין הספיקות כגון שקדש אחת משתי אחיות ואין ידוע איזו או שנתערב ולדה בולד כלתה או מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים חולצות ולא מתיבמות וכן פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם חולצין ולא מיבמין ושאר כל אדם או חולצין או מיבמין:

הגרים אינם אסורים אף בעריות שנאסרו להם בגיותם שהגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין לו צד קורבא אפילו אמו שנתגיירה מותרת לו אלא שגזרו עליהם בעריות שנאסרו להם בגיותם שהם ארבע עריות אמו ואשת אביו ואשת איש ואחותו מאמו ומה שאמרו בסנהדרין שש עריות פירושו עם הזכור והבהמה וגזרו בהם על אלו ליאסר בהם שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ומכל מקום אם נישאו לו בגיותו אין מוציאין אותן חוץ מאמו ואחותו מאמו שלא גזרו עליו אלא בשאר אם ושאר עריות שלנו כל שבשאר אם אסורות לו עכשו וכל שבשאר אב מותרות לכתחלה ואין צריך לומר שכל השניות מותרות לו וכבר ביארנו דבר זה בשביעי של סנהדרין נ"ח א':

כבר ביארנו במסכת סנהדרין כ"ז ב' שלענין עדות אף קורבא שמצד האם פוסלת ומכל מקום לענין גרים מעידין שני אחים גרים בין שהם אחים מן האב בין שהם אחים מן האם ואע"פ שלענין עריות גזרו בהם עריות לכל מסורות והטעות מצויה בהם אבל עדות לבית דין לבד הוא מסור:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו לו לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית אמר הר"ם פי' אמרו מכל מקום ואפילו הוא ממזר אשר הוא אח פסול ואמרו לכל דבר ליורשה ולהטמא לו ואפילו היה אח פסול וכן דין הבן ואפילו הוא ממזר ואשר חייב שנוציא בן שפחה ונכרית ולא ייוחס אל האב אמרו יתברך האשה וילדיה תהיה לאדוניה כבר התבאר שבן שפחה נמשך אחר אמו והוא כמוה ואמר גם כן כי יסיר את בנך מאחרי כבר התבאר שהוא יסור מאחרי השם וימשך עם אמו וכן באה הקבלה האמתית בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי:

אמר המאירי מי שיש לו אח מכל מקום ר"ל אע"פ שהוא פסול ופירשו בגמרא לאיתויי ממזר זוקק את אשת אחיו ליבום דהואיל ומיפטר פטר אם יש לו בן ממזר כדכתיב ובן אין לו עיין עליו מיזקק נמי זקיק ואינו רשאי ליבמה שהרי מחייבי לאוין היא אלא חולצת ומעתה אין צריך לומר אם הממזר מת שאשתו זקוקה לכשר ומותרת לו ואין אומרין לבעל אסורה ליבם לא כל שכן שהרי זו לא נאסרה מצד עון אלא הא אסירא וקיימא והואיל ומותרת ליבם מותרת:

תוס' ד"ה ערוה לכל מסורה כו' והכא משמע דטעמא משום דאתי לאחלופי כו' עכ"ל פירוש דלענין עדות לא שייך טעמא דשמא יאמרו באנו מקדושה כו' דעדות קרוב מותר בעובד כוכבים כדאיתא בפרק ד' מיתות וכן פירש הנ"י בשמעתין:

גמ' הואיל ואתו לידן שבת פא ע"ב וש"נ: