מסכת יבמות דף קט״ו עמוד ב׳

וקאמרי סימנים דאי לאו סימנים חיישינן דלמא אחרים נינהו לפי שהמים משנים צורת הפנים ואין ניכר כל כך:

שקלתינהו כבר החזרתים לך:

אמר ליה מפקיד:

והא כן וכן הויין כך וכך סאין היו:

ובחביתא רמיין ועדיין הן אצלך בחבית צא ובדוק בה תמצא כחשבוני:

אמר ליה דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו ושלי הם:

היינו שני ת"ח דתניא לעיל והשיא רבי את נשותיהן על פי נשים ותרצינן דאמרי סימני ולא אמרינן אחריני נינהו וסימנים הכי איתרמו:

חושבנא איכא למימר דמתרמי:

וחזינהו לאלתר פי' לאלתר שהעלום מן המים אבל אם שהו במים הרבה אין לחוש דמיא מצמת צמתי כי ליתא למכה כדאמר בפ' בתרא (לקמן יבמות קכא.) אבל כששוהה אחר העלאה מיתפח תפח:

וקאמרי סימנים אבל על ידי טביעת עין אין להאמינם דאמרי בדדמי ובדבר מועט יאמרו שאלו בעליהן של אלו אבל מה שפי' בקונט' דמים משנים צורת הפנים אין נראה דהא אמרי' לקמן בפרק בתרא (שם) דמיא מצמת צמתי היכא דליכא מכה ואי סימנים לאו דאורייתא איירי הכא בסימנים מובהקים דהוו דאורייתא כדאמרינן באלו מציאות (ב"מ דף כז: ושם) אי נמי מהני ע"פ טביעות עינא. ר"י:

וקאמרי סימנים פי' רבינו חננאל ש"מ דאשה ועד אחד בספינה שטבעה ואמרו מת לא מהני וכל שכן עובד כוכבים אפי' מסיח לפי תומו ותימה היאך משיאין נשי בני אדם שטבעו על ידי טביעת עין בלא שום הכרת סימנים ושמא איירי כשנשחתה קצת צורת פניהם דאכלום כוורי ולא נשאר אלא מה ששנו במשנה בפ' בתרא (לקמן יבמות קכ.) וכן מפרש רבינו תם לקמן גבי אין מעידין אלא עד ג' ימים שכשנשחתה צורת פניו מיירי כמו שמפרש במשנה אבל אם צורת פניו שלימה שריא אפי' אחר כמה ימים:

וכן הויין ובחביתא רמיין אר"י דאיירי בהפקיד אצלו בעדים ולכך היה נוטל בסימן מובהק דאי ליכא עדים מה מועיל הסימן יכול לומר לקוחין הן בידי וכן הא דאמר פרק איזהו נשך (ב"מ דף ע. ושם) הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו חזינא איניש דאית ליה דהבא פריכא כו' ודוקא דהבא פריכא אבל כלים לא דלמא אפקדינהו גביה ויהיב סימנא ושקיל להו ומיהו קשה דאמר בהכותב (כתובות דף פה: ושם) גבי כסא דכספא דאפקידו בי חסא שכיב חסא ולא פקיד כו' עד ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל לביתיה אבל רגיל דעייל לביתיה אימר איניש אחרינא אפקיד ומיחזא חזא ומשמע דאיירי שלא הפקיד זה בעדים ואפ"ה קאמר חדא דידענא ביה בחסא דלא אמיד ועוד הא קיהיב סימנא ומה מועיל הסימן כיון שלא הפקיד אצלו בעדים וי"ל ששני הטעמים מצריך דלא אמיד וקא יהיב סימנא ואם תאמר אם כן בספ"ק דכתובות (דף יג:) גבי ארוס וארוסתו דקאמר רב יוסף חדא דהא קא מודי ועוד האמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל ואמר ליה אביי ובהא כי לא מודי מי מכשר רבן גמליאל ומאי קושיא דלמא רב יוסף מצריך שני הטעמים וי"ל דאי טעמא דהא קא מודי לא מהני לחודיה לא מהני נמי מאי דהלכה כרבן גמליאל כיון דלא מכשר רבן גמליאל אלא ברוב כשרים אצלה והכא כולן פסולין לבד מארוס ולהכי פריך כי לא מודי פירוש כי לא מהני טעמא דמודי לחודיה מי מהני בהדיה טעמא דהלכה כר"ג כו':

אתרמויי אתרמי ליה הכא משמע דמנין ומדה לא הוי סימן והא דאמר באלו מציאות (ב"מ דף כג:) מדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן התם מיירי בענין שאין דרך בני אדם להצניע אבל הכא דרך בני אדם להצניע במדה זו:

ומי חיישינן שמא פינן תימה מאי קשיא היא מהאי דהא בממונא יש לחוש לעולם שמא פינן ולא נפיק ממונא מחזקתיה וי"ל דנראה לו לדמות כיון דרגילות לפנותם ואפי' הכי לא חיישינן שמא פינן לענין ממונא נמי מפקינן ליה מחזקה כיון דלא חיישינן אע"ג דרגילות הוא:

אימור אישתלויי אישתלי פי' רבינו חננאל בירושלמי דמעשר שני בפרק ב' רבי יונה ורבי יוסי הוו שותפי בגרבי דחמרא כד דמך רבי יונה אמר רבי מני בריה דרבי יונה לרבי יוסי כל גרבי דכתיב ביה רבי יונה דידיה הוא א"ל אשתקד הוה דידיה והשתא דידי:

יצחק ריש גלותא בר אחתיה כו' איירי דלא הוחזקו תרי יצחק ובשכיחי שיירתא דאי לא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו התנן בפ"ק דבבא מציעא (דף כ. ושם) דכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר ואי שכיחי שיירתא והוחזקו תרי יצחק א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן בר חייא מחגרא חייש רבא דלמא בגמלא פרחא אזיל כיון שהוחזקו שהיה שם ענן אחר אלמא בלא הוחזקו איירי:

והא כן וכן הויין ובחביתא רמיין פירש רש"י ז"ל כן וכן הויין וצא ובדוק ותמצא כחשבוני. ונראה מדבריו דלמאן דאמר לא חיישינן שמא פינן מדינא אית לן למיבדק בהו אם כן הויין. ואינו נראה כן בההיא דפרק חזקת הבתים (בבא בתרא מו, א) דרמאי דפומבדיתא דאמר ליה אפקיה דלישמייה, א"ל לשומא דידך לא צריכנא, והכא נמי אמר ליה כדי לא מדידנא להו. אלא הכא הכי הוי עובדא דמדדינהו ולית מחיוב הדין. אי נמי דאפקיד גבי בסהדי ואמר ליה שקלתינהו ואמר ליה כן וכן הויין ואתו סהדי ואמרו ליה דהכי הוא דכן וכן רמיין בההיא חביתא.

סבר רב חסדא למימר היינו שני תלמידי חכמים כלומר דלא חיישינן דלמא אחריני נינהו, והכא נמי לא חיישינן דלמא אחריני נינהו והלכך האי סימן משוי ליה ראיה. וכיון דאיכא עדים וראיה לא מהימנא, דהא לא מצי למימר החזרתים לך או החזרתי לך ולקחתים ממך. ומסקנא דשמעתין דחיישינן שמא פינן, וכן וכן הויין לא הוי סימן. הא אלו הו"ל סימן בגוייהו מפיק מיניה, דהוה ליה כעדים וראיה אף על פי שאין העדים מכירים אלא מתוך הסימנין דסימן משוי ליה ראיה.

הא דאמר רבא מי דמי התם קאמרי סימנים לאו סימנים מובהקים, קאמרינן כדדחינן לעיל, דאם כן אפילו בשני עדים בעינן סימן מובהק אלא סימני דהכרת פנים וטביעות עינא קאמרינן.

מי חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא או לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן. מדקא מייתי להאי עובדא גבי עובדא דשומשמי ובפלוגתא דחוששין שמא פינן או לא, משמע דחדא אורחא אית להו ואביי ורבא בהא פליגי אי חיישינן שמא אותו יצחק רישא גלותא דנפיק מהכא אי הוא הוא דמיית, או דלמא חיישינן שמא אותו אזל ליה לעלמא והאי אחרינא הוא. דאביי סבר חוששין משום דשיירות מצויות היו, וקיימא לן במקום שהשיירות מצויות אף על פי שלא הוחזקו שני שוורי ושני יוסף בן שמעון חוששין לשני שוורי ולשני יוסף בן שמעון כמו שפסק רבינו אלפסי בגיטין פרק כל הגט (גיטין כז, א). ולפיכך יבדק כל העולם שמא יצחק ריש גלותא אחר בסוף העולם. ורבא סבר כיון שהעדים שראו בו שמת והוא אותו שיצא עמהם מקורטובא לאספמיא הוא והוא שראו אותו כאן בקורטובא לא חיישינן אלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה ואין חוששין שמא זה ממקום אחר בא לכאן בקורטובא. ולא אמרו בגטין (שם) לחוש לשני שוורי אלא במביא גט ממדינת הים ואבד ממנו במקום אחד ובמקום שהשיירות מצויות שאי אפשר לומר כאן נמצא וכאן היה, הא נאבד באותו מקום שנכתב אפילו נמצא לאחר זמן ובמקום שהשיירות מצויות לא חיישינן, אלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה, אלא אם כן הוחזקו שם שני יוסף בן שמעון. ולגבי יצחק ריש גלותא אין לחוש לכלום בקורטובא עצמה, דידוע היה להם. ועוד שאין ממנין שני ראשי גליות במקום אחד, והוה ליה כעובדא דשני ריש גליות אליבא דרב חסדא דאמר לא אמרינן הנך אזול לעלמא והני אחריני נינהו.

ואמר אביי מנא אמינא לה מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתוב בו בצד קלניא מתא. פירוש קלניא צד שבעיר נהרדעא שהוא בן חורין דלא יהבי כרגא למלכא.

ואמרו יבדק נהרדעא כולה כלומר, כל ארץ נהרדעא שהן עיירות רבות עד היכא דסגי קבא נהרדעא (עיין כתובות נד, א) וכעובד דאמרינן בסמוך בדוק מסוריא ועד נהרדעא, אלמא לא אמרינן בנהרדעא היה נמצא ומשם היה, ולא תהא צריך בדיקה אלא עיר נהרדעא עצמה, והיא לא איסתפק ליה לאבוה דשמואל.

ורבא אמר אם איתא שכל נהרדעא צריכה בדיקה יבדוק כל העולם מיבעי ליה. שהרי שיירות מצויותו בארץ נהרדעא ממקומות רחוקים.

אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלחו ליה שלא להחזיקו כטועה ושואל דבר שאינו צריך. ולעולם אינו צריך בדיקה אלא נהרדעא עצמה כולה. ואם תאמר שפיר קאמר ליה רבא לאביי, יש לומר שמא במקום שאין השיירות מצויות נמצא ואינו חושש לשיירות הבאות לארץ נהרדעא.

ההוא גברא דאיפקיד שמשומי גבי חברי' פי' ועדי פקדון היו לו א"ל הב לי שומשמי א"ל שקלתנהו והני אחריני נינהו מדקאמ' א"ל והני אחריני נינהו שמעי' כי ידוע היה בעדים שהיו עכשיו ברשותו שומשמי' אלא שלא היה ידוע אם אותם שהפקיד אצלו או אחרו' והיינו דא"ל והני שהם ידועי' אצלו אחריני נינהו א"ל והא כן וכן הויין ובחבית רמיי' כלומ' האיש לי סימני' שהם אותם דהא כן וכן הויין ובחבית רמיין וכיון שיש לי עדי פקדון ויש לי עדים שראו ברשותך שומשמי' ואני אומר סימן שהן שלי הו"ל כעדי פקדון וראיה וכההוא עובדא דחסא דאמרי הא קא יהיב סימנים ואמר רבא דהא לא הוי סימנא דדילמא אתרמויי אתרמו ואפי' למ"ד בפרק אלו מציאות דמנין ומקום הוי סימן ה"מ גבי מציאה אבל להוציא ממון מחזקתו לא:

מי דמי התם קאמרי סימני' פי' סימן מובהק וידוע דליכא למיחש לשקרא אבל הכא אמור אתרמוי אתרמי ושמעי' מינה שאלו היה נותן סימן מובהק מפקינן מיניה וה"ה דאפי' בלא עדי פקדון כיון דהוא מוד' בפקדון ויש עדים שיש הפקדון ברשותו שלו שהוא מודה והוא נותן בו סימן מובהק דתו לא מהימן לומר שקלתיה ולא מהימן בהא מפני שום מגו שהוא יכול לומר לא הפקדתני וכ"ע ומיהו כשלא נראה הכלי ברשותו וזה אומר בו סימן והלה כופר בו שאינו שלו יכול לומר בהא לא מפקינן ליה כיון דלא חזיוה וכדאית' בפ' חזקת הבתים גבי רמאי דפומבדית' (דף מ"ו):

יצחק ריש גלות' בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקורטוב' לאספמי' שכיב שלחו משם יצחק ריש גלותא דהוה אזיל מקורטובא לאספמי' שכיב מי חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא או לא פי' ידוע היה לנו כי יצחק ריש גלותא שבכאן יצא מעירנו ושלחו מאספמי' כי איש א' ששמו יצחק ריש גלותא מת בעירם והעידו הבאים עמו כי יצא עמהם מקורטוב' לאספמי' אבל לא היו העדים ולא אנשי אספמיא מכירים שיהא זה אותו יצחק של קורטוב' והיינו דאמרי' חיישי' לתרי יצחק ריש גלותא או לא פי' מי חיישי' שמא יצחק ריש גלותא אחר בא ממקום אחר לכאן לקורטוב' ויצא והלך לאספמי' ומת שם או לא חיישי' ותלינן דיצחק שהיה דר בקורטובא הוא ומיירי כשהיו שיירות מצויות ולא הוחזקו או שהוחזקו תרי יצחק ואין כאן שיירות מצויות דאי שהוחזקו תרי יצחק ויש כאן שיירות מאי טעמא דמ"ד לא חיישי' דהא בפ"ק דב"מ בין לרבה בין לר' זירא דכ"ע חיישי' היכי דאיכא הני תרתי לגריעות' ואי דליכא שיירות מצויות ולא הוחזקו דכ"ע לא חיישי' וכדאי' התם ובדאיכא חדא לגריעות' וחדא למעליותא הוא דאיפלגו התם דרבה סבר דחיישי' ור' זירא סבר דלא חיישי' ואביי ורב' נמי פליגו בהא וכיון דכן הלכתא כרבא ושמעי' מינה דהלכתא התם כר' זירא דסבר בחדא לגריעות' וחדא למעליותא לא חיישי' כן פי' קצת המפרשים ז"ל אבל ר"ח ז"ל שם פסק כרבה דבעי תרתי למעליותא ואלו הכא פסק כרב' וא"כ קשיא הלכתא אהלכת' ופי' ר"ה הר"ם ז"ל דל"ק ולא מידי ואיברא דהכ' כשהיו שיירות מצויות ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון לא בקורטובא ולא במקום אחר ואביי סבר כרבא דהתם שחוששי' לב' יוסף בן שמעון ולב' עיירות אף על פי שלא הוחזקו וכמאן דחייש התם לשתי שיירות ואלו בקורטוב' עצמה לא היו חוששי' או שהיה ידוע להם שאין שם אלא א' א"נ דאי ריש גלותא ממש היא אין תרי ריש גלותא בעיר אחד אבל היה חושש שבא משאר מקומות לקורטובא והלך משם לאספמיא ומת ורב סבר דאפילו לרבה דחייש התם הכי ליכא למיחש דהתם הוא בגט שנמצא חוץ למחיצתו אבל כל שנמצא במחיצתו ובעיר המוזכר בגט אני אומר כאן היה וכאן נמצא ואין תולין באדם אחר או בגט אחר שאינו ידוע והכא הרי יש עדי' שראו ריש גלות' שמת שיצא מכאן ויש לנו בכאן חד ריש גלות' ואין לנו לתלות באדם אחר כלל. ואביי סבר דלא אמרי' כאן נמצא וכאן היה וכל הסוגיא מוכחת דבהא פליגי דעובדא דשומשמי' ושני ת"ח דלעיל אי אמרי הני נינהו או אחריני ואי אמרי' כאן נמצאו וכאן היו וסמכו ענין לו הביא ממעשה הזה והיינו דאמרינן בתר האי שקלא וטריא מאי הוו עלייהו דשומשמי והכי נמי מוכח מעובדא דגיטא דמייתי אביי ואשכחן לרבא דס"ל בפ' המדיר כאן נמצאו וכאן היו וא"ת א"כ הכא ק"ל שומשמי חיישי' שמא פנו ולא אמרי' כאן נמצא וכאן היו ובפ' המדיר אסיק רב אשי נמי דלא אמרי' כאן נמצאו וכאן היו וא"כ אמאי פסקי' כרבא גבי הא דיצחק ריש גלותא וי"ל כי להוציא ממון מחזקתו לא אמרי' כאן נמצאו וכאן היו אבל גבי אשת איש משום עגונא דאתתא אקילו ואמרי' כאן נמצאו וכאן היו משום דתרי יצחק חששא גדולה וכן ב' גיטי' וב' שטרי דנאני בר חבו שיש רגלים לדבר לומ' כאן נמצאו וכאן היו אמרי' ליה ואין כל המקומות וכל הדברים שוים בענין זה:

אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאשתכח בנהדרעי ושלח ליה תבדק כלה נהרדעא פי' דסבר אביי דה"ק שתבדק כל ארץ נהדרעא שהוא עיירות רבות כדאמרי' עד היכן נהדרעא כל היכא דסגי נהר' דנהרדע' והא הכא שנמצא הגט בעיר נהרדעא הנז' בגט ואפ"ה חיישי' לגט אחר מגברא דשאר מקומות שבכל נהרדעא דשמיה כשמיה ואעפ"י שלא הוחזקו מפני שהשיירות מצויות ורבא אי איתא יבדק כל העולם כלו מיבעי ליה כי לפי דבריך ניחוש לנהרדעא אחרת דהא חיישי' לשתי שיירות אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלחו ליה הכי פי' שלא להחזיקו כטועה וקא א"ל דבר שאינו צריך ולעולם אינו צריך בדיקה אלא אותה העיר של נהרדעא שנמצא שם הגט וא"ת ואביי היאך לא ידע דאם איתא יבדק כל העולם מבעי ליה י"ל כי נמצא במקום שאין שיירות מצויות אלא לעיירות של נהרדע' בלבד ולפי' לא הי' חושש לארץ אחרת חוץ לארץ נהרדעא ורבא סבר דשיירו' מצויות מן העולם לארץ נהרדעא ושיירות מצויות מכאן לארץ נהרדעא הרי הוא כאלו שיירות מצויות כאן שיירות כל העולם ויבדק כל העולם מבעי ליה ויש שפי' דאביי סבר דתרתי יוסף בן שמעון חיישי' אבל לתרי שיירי לא חיישינן ואחרים פי' דאיהו סבר דר' יהודה נשיא' שלח תבדק כל העולם כלה נהרדעא שאפשר להיות שם ורבא א"ל שאין זה משמעות הלשון דאם איתא יבדק כל העולם כולו מבעי ליה והראשון הוא נכון:

ואמר רבא מנא אמינא לה דהנהו שטרי דנפקי במחוזא וכתוב ביה חבו בר ננאי וכו' עד וחבו בר ננאי טובא איכא במחוז' וקא מגבי בהו רבה בר אבוה זוזי פרש"י זכרונו לברכה וכיון דכן דגבי ממון אין חוששי' דילמא אחרינא הוא אע"ג דהוחזקו והוי כעין שיירות מצויות שהרי כלם בעיר א' דבאיסורי לא ניחוש שהיכא שלא הוחזקו מיהת ואעפ"י שהשיירות מצויות זה הענין פי' ז"ל ועל כרחו היה צריך לפרש לפי שיטת הראשונים דאי לא האי עובדא לכ"ע תיקשי דכלהו חיישי' היכא דשיירות מצוית והוחזקו ולפי שיטת הרמב"ן ז"ל אתיא מילתא שפיר כפשוטו דרב מייתי ראיה מכאן משום דאמרי' כאן נמצאו וכאן היו וכל דבר הנמצא במחיצתן מגבי בהו רבה בר אבוה זוזי וה"ה גבי גט או אדם שנמצא במחיצתו ואביי דחי דהכא לאו משום דאמרי' כאן נמצאו וכאן היו אלא משום דהכא ליכא למיחש למידי דלמאי ניחוש אי לנפילה לא חיישי' פי' כיון שלא הוחזקו כלל כי הכא משא"כ בגט הנמצא בשוק דהתם חזיא ליה דנפלי ואי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גבי אמאי אמרת שמא מסר לו חבירו לשום מתנה ולא זיכ' לו זיכה גמור הרי אותיות נקנות במסיר' ואם תאמר יביא ראיה על המסירה קסבר אין צריך להביא ראיה על המסירה ומי' קשה לי בפרק גט פשוט אמר אביי צריך להביא ראיה על המסירה וי"מ דהא אליבא דרבא בר אבוה קאמ' לה דמגבי בהו ואינו נכון דכיון דלאו הלכת' הכי לאביי למה נחזיק לרבה בר אבוה בטעה ועוד דא"כ הכ' ה"ל למימ' קסב' אותיות נקנות במסירה ואין צריך להביא ראי' והנכון דהתם הוא בשטר שאינו כתוב לשמו של זה אבל הכתוב על שמו של זה שנתן לו חבירו אפי' אביי סוב' שאין צריך להביא ראיה על המסירה וכדפרישית בפ' גט פשוט ורבא מסתייע מהכ' קסבר צריך להבי' ראיה על המסירה אפי' כששמותיהם שוין א"נ סבר שאין אותיו' נקנות בכתיב' ומסירה וכדקי"ל אליבא דהלכתא וכיון שכן מסתמ' הכי ס"ל לרבה בר אבוה וע"כ הא דמגבי בהו אינו אלא משום דסבר דאמרי' של זה המוציאו היה מעולם וכאן נמצא וכאן היה והלכתא כרבא:

נתגלגל כאן מעשה באחד שהפקיד שומשמין אצל חברו ואמר לו הב לי שומשמאי ואמר ליה שקלתינהו אמר ליה והא כך וכך הם ובחביתא רמו אמר ליה דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו ואסיק רבא דכך וכך הם ובחביתא רמו לאו סימן הוא וחיישינן שמא פינן והחזירם ואע"פ שבמציאה אמרו מדה הויא סימן באבדה הואיל ואינו מוציא מחברו ראוי לומר כן אבל להוציא ממון מחזקת בעליו בכך לא ובפרק אלו מציאות תירצנוה בפנים אחרים ונשוב לדברינו והוא שמאחר שאין זה סימן אמרינן שקלתינהו והני אחריני נינהו ומעתה כל שנתן בו סימן מובהק נאמן ודוקא בכעין זה שהוחזק הפקדון אצל זה אבל כל שלא הוחזק הפקדון אצלו ואמר לא היו דברים מעולם אין מחזירין לו בשום סימן אבל זה שהוחזק הפקדון אצלו כל בסימן מובהק מחזירין ואינו נאמן בחזרתי ולקחתים שאין אדם נאמן בחזרתי ולקחתים אלא במיגו שלא היו דברים או שהחזרתים או שבתורת מקח באו לידי כמו שביארנו בבתרא פרק חזקת וזה ודאי בעדים הפקיד ואין כאן מיגו דלא היו דברים לא מצי אמר דאיכא סהדי וכן בתורת מקח באו לידי אינו יכול לומר דהא איכא סהדי דבתורת פקדון באו לידו והחזרתים לא מצי אמר דהא איתנהו והוה ליה ראה ואע"ג דמצי אמר אחריני נינהו ואין כאן ראה מכל מקום סימן מובהק משוי ליה ראה והרבה טרחו בחדושין בדין זה ומה שכתבנו נראה לי ברור:

אע"פ שלענין תובע ונתבע אמרו שמא פינן והני אחריני נינהו לענין איסורין אינו כן אלא כל שמצא כלי וכתוב עליו קו"ף הרי זה קרבן מ"ם הרי זה מעשר שני דל"ת הרי זה דמוע ואינו נאכל אלא לכהנים טי"ת הרי זה טבל תא"ו הרי זו תרומה שבשעת הסכנה היו מסמנין ורושמין באותיות שלא ירגישו בהם אויבים ואין אומרין שמא פינן והכניס חולין תחתיהן אלא מעמידין אותם בקדושתם וכן הדין נותן:

בשלישי של גיטין כ"ז א' ביארנו שהמביא גט ואבד הימנו אם מצאו לאלתר כשר שמאחר שלאלתר מצאו אין חוששין שמא אחר הוא ששמו כשמו ושיעור לאלתר זה פירשנוהו לדעת קצת כל שלא עבר אדם שם ולדעת קצת כל שלא שהא הא כל שלא מצאו לאלתר אלא לאחר זמן אם יש לו בו סימן מובהק או שהעדים מעידים שמעולם לא חתמו אלא על גט אחד של שם זה כשר ואם אין לו בו סימן מובהק ואין העדים מעידים כן פסול אלא אם כן נמצא במקום שאין שיירות מצויות ושלא הוחזקו שני שמות בשם זה הא כל שנמצא במקום שהשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו או שהוחזקו שנים ולא נתברר אי זה אע"פ שנמצא במקום שאין השיירות מצויות פסול מעתה צריכים אנו לברר במעשה שהוזכר כאן יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקרטבא לאספמיא ושכיב שלחו מתם יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקרטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק ודילמא אחרינא הוא והאי אזל ליה לעלמא ועדין חי הוא או לא אביי אמר חיישינן ורבא אמר לא חיישינן והלכתא כרבא והרי שהיו כאן שיירות מצויות ואחר שלא הוחזקו לא חששו בה לדעת רבא שהלכה כמותו ודבר זה כבר תירצנוהו שם דבמיתה ליכא למיחש ושאני גט ממיתה וכן יש לתרץ שכל שנמצא במקומו אין לחוש הואיל ולא הוחזקו כאן הכל כמו שכתבנו שם בארוכה הא אם הוחזקו לשם אין משיאין את אשתו עד שיתברר אי זהו:

הוזכר כאן עוד מעשה בגט אחד שנמצא בנהרדעא וכתוב בו בצד קלניא מתא ר"ל באותו צד שבנהרדעא שהוא בן חורין מליתן מס אנדרונילאי נהרדעאה פטר ותריך פלוניתא אנתתיה ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דרב יהודה נשיאה ושלח ליה תבדק כלה נהרדעא ודבר זה פירושו שלא נמצא לאלתר אלא לאחר זמן ולא הוחזקו ושיירות מצויות ואעפ"כ אמר בה רבא שאין חוששין לו שאילו כן אף בכל העולם צריך בדיקה שכל שהשיירות מצויות יש לחוש בו לכל העולם אלא שלא הצריכוה אלא לכבודו של אבוה דשמואל שלא יחשדוהו כשואל דבר שאינו צריך ודבר זה לענין פסק אתה צריך לומר לשיטה ראשונה שחלקנו בין גט למיתה שהלכה כאביי שהרי פסקנו בגט שכל ששיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו חיישינן וזה שלא מנאוה ביע"ל קג"ם מפני שבמחלוקת אחרים היא תלויה ומכל מקום לשיטה שניה שחלקנו בין נמצא במקומו לנמצא שלא במקומו אף זה הואיל ונמצא במקום שנכתב ולא הוחזקו כאן והיה אביי סובר שהצריכו בבדיקת כל המחוז כמו שאמרו עד היכן נהרדעא כל היכא דסאגי קבא בנהרדעא והשיבו רבא שאילו נמצא שלא במקומו צריך בדיקה בכל העולם אלא שמאחר שנמצא במקומו ולא הוחזקו כאן אין צריך בדיקה כלל ולדעת זה הלכה כרבא וכבר תירצנוה בפנים אחרים במסכת גיטין:

שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת כבר ביארנו באחרון של בתרא שאע"פ שאינם יכולים להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר עליהם כל אחד מהם יכול להוציא שטר חוב על אחרים ואין יכול לומר לו של חבירך ששמו כשמך היה ונפל הימנו דלנפילה לא חיישינן וכן אין חוששין לומר של חברך היה והפקידו אצלך שמאחר ששמו כשמו אינו מצוי להפקיד אצלו ואם תאמר אף הוא אומר של חברך היה ומסרה לך ואין אותיות נקנות במסירה שמא בזו מיהא הואיל ושמו כשמו אותיות נקנות במסירה וכן כתבנוה בפרק הספינה ואף לדעת החולקים בה אף אנו אומרין שאין חוששין למסירה שאין אדם עשוי לקבל מסירה בלא כתיבה וזהו שאמרו כאן הנהו שטרי דכתיב בהו חבי בר נאני ונאני בר חבי והיה שם הרבה בשמות אלו ואעפ"כ היו מגבין בהן:

ולענין ביאור זה שהיה מביא רבא ראיה מזו לדבריו שכל שלא הוחזקו אף בשיירות מצויות אין חוששין הרי בהוחזקו נאמרה והרי רבא לא אמרה אף במיתה אלא בלא הוחזקו כך פירושה שכל לענין שטר חוב הואיל ומתחת ידו של זה היא יוצאה הרי היא אצל זה כלא הוחזקו והרי חשש נפילה וחשש פקדון בשטר חוב זה כלא הוחזקו במת הנמצא וכשם שאין אתה חושש בה לאלו כך אין לך לחוש לשנים במקום שלא הוחזקו ולאביי אין דמיון ביניהם דבשטר חוב ליכא חששא כלל אבל לשיירות מצויות יש לחוש אף בלא הוחזקו אלא שהלכה כרבא אם במיתה ולשיטה ראשונה אם כשנמצא במקומו ולשיטה שניה:

בד"ה יצחק ריש גלותא כו' ואי שכיחי שיירתא והוחזקו תרי יצחק א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן בר חייא כו' עכ"ל דמשמע דמיירי בלא שכיחי שיירתא והתוספות לא חשו למנקט רבותא בהא מלתא דאפילו בלא שכיחי שיירתא אי הוחזקו תרי יצחק חייש רבא משום דכיון דהוחזקו ב' יצחק אין נפקותא שוב אי שכיחי שיירתא אי לא שכיחי דהא לא קאמרינן שכיחי שיירתא אלא לחוש לב' יצחק והכא בהוחזקו הא איכא ב' יצחק וק"ל:

ד"ה וקאמרי סימנים פי' ר"ח ש"מ דאשה ועד א' ר"ל מדקאמר וקאמרי סימנים ש"מ דטביעת עין לא מהני:

בא"ד ושמא איירי כשנשחת קצת צורת פניהם וכו' פי' ולכך קאמר הכא וקאמרי סימנים אבל היכי דלא נשחת צורת פניהם כלל כיון דאמר אסקינהו קמן והכרנוהו בטביעת עין מהני וה"ה דגמרא הוי מצי לאוקמי דבדלא נשחת צורת פניהם איירי והכירוהו בטביעת עין אלא גמרא נקיט מלתא דעדיפי טפי דהיינו סימנים דמהני בכל ענין אפילו אי איירי דנשחת קצת צורת פניהם וק"ל:

ד"ה וכן הוויין וכו' עד ודוקא דהבא פריכא וכו' דלמא אפקידינהו גביה ר"ל דלהכי לא יהבינן ליה זוזי דיתמי אפילו כשיש לו כלים דלמא אפקידינהו גביה הני כלים בעדים ולכך כי יהיב סימנים שקל להו: