מסכת סוטה דף ל״ט עמוד ב׳

מה שהבטחתנו שתסכים על ידינו כדכתיב ואני אברכם (במדבר ו):

לכוף קשרי אצבעותיהם שפושטין אצבעותיהם כשמברכין ולאחר שגמרו סוגרין אגרוף שלהם כשאר בני אדם קשרי אצבע הם החליות שכופפין ופושטין בהם:

אין הקורא שליח צבור שקורא כהנים שיחזירו פניהם לברך:

אמן של ברכת הודאה:

דיבור כהנים:

לעקור רגליהם מן הדוכן אלא עומדין כפופין לפני התיבה. יש ללמוד מכאן סדר נשיאות כפים כך הוא עוקר רגליו בעבודה ממקומו ובא לפני התיבה ומתפלל יהי רצון שתהא ברכה כו' כדלעיל ומאריך בה עד שתכלה אמן של הודאה מפי צבור ושליח צבור קורא כהנים אם שנים הם ואם יחיד הוא אינו קורא והוא מחזיר פניו מאיליו כדאביי דאמר לעיל (סוטה דף לח.) לא' אין קורא כהנים וכשכלה דיבור מפי קורא מברך אשר קדשנו כו' ואח"כ מתחילין בברכה וכשכלה אמן אחרון מפי צבור הן מחזירין פניהם וכופפין קשריהם אם רוצים ושליח צבור מתחיל שים שלום והכהנים מתפללין רבש"ע עשינו מה שגזרת עלינו כו' ומאריכין בה עד שתכלה ברכה מפי שליח צבור ועוקרין רגליהם והולכין להם:

עד שיכלה אמן של ברכת התורה וכל הני משום דתרי קלי לא משתמעי:

עד שתגלל ס"ת במטפחותיו כדי שלא יהו הגוללים טרודים מלשמוע הפטרה מפי המפטיר:

עד שיכלה אמן מפי הצבור פירש ר"י אע"ג דאמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מז.) אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונין ואמר רב חסדא מפי רוב העונין דכל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה מיהו לענין ברכת כהנים כיון דמשום לשמוע הוא לא משתמע כל זמן שעונין דהוו להו תרי קלי קולות העונין וקול כהנים המברכים ולא משתמעי ואי תקשי לדברי הרב א"כ לא ישאו שנים כפיהם דהא אמרינן בפ"ג דמגילה (דף כא:) בתורה אחד קורא ואחד מתרגם וקתני סיפא דאפי' שנים בנביא אין קורין וטעמא מפרש בירושלמי דפרק אין עומדין משום שאין שני קולות נכנסין באוזן אחד ואנן אומרים לעיל לשנים קורא כהנים אלא מאי אית לך למימר ברכות איידי דחביבי להו יהבו דעתייהו ומשתמעי תרי קלי כדאמר גבי מגילה קראוה שנים יצא גבי אמן נמי יהבי דעתייהו ולישתמע תרי קלי תריץ דלא דמו תרי קלי וקורין דבר אחד לתרי קלי שקורין שני דברים כגון אמן והני ברכות כדתנן בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה כו:) שופר של ר"ה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב וב' חצוצרות משתי צדדיו שמצות היום בשופר ופריך בגמ' (שם כז.) ותרי קלי מי משתמעי והתניא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע ע"כ היכא דהקולות משונות כגון קול אחד זכור והשני שמור אין האוזן יכולה לשמוע כלל וקול שופר וקול חצוצרות י"ל דאין משונין להכי מסיק התם דמשתמעי איידי דחביבי אי נמי בעי דלישמעי נמי הברכה הני דמאריכין באמן אע"פ שטועין וכל שעה שהן בעצמן עונין אין שומעין קול חבריהם ותפוס לשון אחרון דהא מסיק התם תרי קלי מחד גברא לא משתמעי כגון זכור ושמור מפי הגבורה מתרי גברי משתמעי משמע אפי' דומיא דזכור ושמור איידי דחביבי וקול שופר וקול חצוצרות תרי קלין משונין זה מזה דומיא דזכור ושמור ומשתמעי איידי דחביב:

במנחתא דתעניתא מאי אמרי אע"ג דפסקינן בפ' בשלשה פרקים (תענית ד' כו:) כר' יוסי דאמר ליכא נשיאות כפים במנחתא דתעניתא משום דשכיח שכרות ואתי לאחלופי בשאר יומי י"ל הכא אליבא סתמא דמתני' דהתם בעי דקתני ד' פעמים ביום אי נמי אפי' לר' יוסי כדאמר התם מאחר דקי"ל כר' יוסי האידנא מ"ט פרסי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא כיון דסמוך לשקיעת החמה קפרסי בתפלה כתפלת נעילה דמי:

אם עונינו ענו בנו א"ת הני פסוקים דמנחתא מאי הסברת פנים איכא בהו י"ל משום דהיו מתענין על הצרה שלא תבא על הצבור ואמר בפ"ק דתענית (דף יב:) ובפ' בתרא דמגילה (דף ל:) דבריבעא בתרא דיומא בעי רחמי דהיינו ממנחה ואילך כדכתיב (עזרא ט׳:ד׳-ה׳) ואני יושב משומם עד מנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרע על ברכי ואפרוש כפי אל ה' אלקים הלכך התירו למבעי רחמי בעידנא דפרסי ידייהו דעת רצון הוא וענו ציבורא אמן כדמשמע בפ' הרואה (ברכות נה:) האי מאן דחזי חלמא ולא ידע מאי חזי ליקו קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו ולימא רבון העולמים חלום חלמתי וכו':

במסכת תעניות התבאר שהכהנים נושאין כפיהם בתפלת שחרית ומוסף ונעילה אבל לא במנחה מפני שהיא שעת שכרות ואפי' ביום תענית אין נושאין ידיהם במנחה גזרה אטו מנחה דעלמא במה דברים אמורים ביום שיש בו נעילה שדרכה של מנחה להתפלל מבעוד יום כגון צום כפור ותענית צבור אבל שאר תעניות שאין בהם נעילה הואיל ומנחה שלהם סמוכה לשקיעת החמה הרי זו נראית כנעילה:

ומתוך כך התבאר כאן שבזמן שהכהנים מברכים אם בשחרית העם אומרים ברכו ה' כל מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו את ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ה' ובמוסף אומר שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות שאו ידיכם קדש וברכו את ה' ברוך ה' מציון שוכן ירושלם הללויה ואע"פ שפסוק זה אינו באותו מזמור ויש שם אחר שהוא ראוי לכל והוא יברכך ה' מציון מ"מ הואיל והתחיל בברכותיו של הב"ה מסיים בהם ובמנחת התעניות אומר אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובותינו לך חטאנו מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכאורח נטה ללון למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו ה' שמך עלינו נקרא אל תניחנו וביום הכפורים ובתענית צבור אומרין בנעילה הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל:

תוס' בד"ה עד שיכלה כו' א"כ לא ישאו שנים כפיהם כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד דהא מסיק התם תרי קלי כו' מתרי גברי משתמעי כו' כצ"ל האי תירוצא נמי לא קאי התם דפריך ומתרי גברי מי משתמעי כו' ומשני הא לא דמיא אלא לסיפא בהלל כו' דהיכא דחביב יהיב דעתיה מיהו הכי משמע למסקנא דהיכא דחביב ליכא לפלוגי ואפילו בשני גברי שקורין בשני דברים דומיא דזכור ושמור משתמעי ודו"ק:

גמ' מפני כבוד צבור מגילה דף כד ע"ב יומא ע ע"א גיטין דף ס ע"ב:

אָמַר רָבָא בַּר אָהִינָא אַסְבְּרָהּ לִי "אַחֲרֵי הֳ' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ" (דברים יג, ה). הא דסמך תלמודא לדברי רבא אלו למאמר בִּזְמַן שֶׁהַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים אֶת הָעָם וכו' היינו משום דמשמעות הכתוב הזה שייכא לטעם של הסברת פנים, פירוש שדרשו רבותנו ז"ל לברכה בפסוק זה וכי יוכל אדם להיות מהלך אחרי השכינה?! אלא תלך אחר מדותיו. נמצא פסוק זה מלמדינו שנלך אחר מדותיו יתברך ועל כן כמו מדתו יתברך בברכות אלו שהוא שמח ומתאוה להם כמו שאמר רבי יהושע בן לוי כן אנחנו בית ישראל צריכין להראות עצמינו שמחים ומתאוים לברכות אלו שניתנו לנו וזה ניכר ונודע במה שאנחנו אומרים הודאה ושבח להשם יתברך אשר נתן לנו הברכות האלה על ידי הכהנים.