מסכת סוטה דף ל״ז עמוד א׳

אושפיזכן לגבורה שבית קדשי הקדשים בנוי בחלקו:

בכחש אפרים שיראו לסמוך עליו וכחשו באמונתם:

רד עם אל ירד בים על שבטח בהקב"ה:

ישראל ממשלותיו דיהודה שנתקדש למשול בהן:

שכבר נאמר לוי למטה בספר יהושע כדכתיב וכל ישראל וזקניו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים והלוים אלמא כהנים ולוים למטה היו:

הראוי לשרת לשאת את הארון דהיינו מבן שלשים ועד בן חמשים:

למטה אצל הארון:

אלו ואלו ישראל ולוים למטה היו כדכתיב בספר יהושע:

והיו שרי יהודה רגמתם רוגמין אותן כך שנויה ברייתא במכילתין משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לקטן העמידני עם הנץ החמה אמר לגדול העמידני בג' שעות בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול אמר לו לא אמר לי אלא עד ג' שעות והקטן אמר לא אמר לי אלא עד הנץ החמה מתוך שהיו עומדים צהובין ננער אביהן אמר להן בניי מכל מקום שניכם לא כיוונתם אלא לכבודי אף אני לא אקפח את שכרכם מה שכר נטלו שבטו של בנימין שירד תחילה לים ששרתה שכינה בחלקו שנאמר וכו' ומה שכר נטלו שבטו של יהודה זכה למלכות שנאמר שרי יהודה רגמתם אין רגמתם אלא מלכות שנאמר באדין אמר בלשצר והלבישו לדניאל ארגוונא (דניאל ה׳:כ״ט):

אי אפשר לומר לוי למטה וכו' ירושלמי ר"ש אומר שמעון ולוי מה שמעון כולו למעלה אף לוי כולו למעלה מה אני מקיים הדין תנייה נגד הכהנים והלוים כדאמר ר' יהושע בן לוי בעשרים וארבעה מקומות הכהנים נקראו לוים וזה אחד מהן והכהנים הלוים בני צדוק (יבמות פו:):

מאי על על בסמוך כדתניא רבי אומר וכו' האי דלא מייתי מתניתין בפרק שתי הלחם (מנחות צו.) אבא שאול אומר שם היו נותנין בזיכי לבונה של לחם הפנים ואטפחיים ריוח באמצע קאי שהיו נותנין בזיכי לבונה של לחם הפנים אמרו לו והלא כבר נאמר ונתת על המערכת לבונה זכה אמר להם והלא כבר נאמר ועליו מטה מנשה יש לומר משום דברייתא מפרש בהדיא על בסמוך ונראה אפי' רבי מאיר ור' יהודה דפליגי התם אאבא שאול ואמרי על ממש והכי משמע נמי בהקומץ רבה (שם כז.) כל היכא דאיכא למימר על ממש דאמרי' [על ממש] דבעי שם רבי יצחק איברים שסדרן בצידי מערכה מהו אליבא דמאן דאמר על ממש לא תיבעי לך דעל העצים כתיב [מ"מ] הכא כולי עלמא מודו דעל בסמוך ולא אמרי' המברכין על הר גריזים ממש והמקללים על הר עיבל כדאמרינן בירושלמי יכול אלו שבהר גריזים היו אומרים ברכות ואלו שבהר עיבל היו אומרים קללות תלמוד לומר הברכות והקללות אלו ואלו היו אומרים ברכות ואלו ואלו אומרים קללות יכול אלו שבהר גריזים היו עונין אחר הברכות אמן ואלו שבהר עיבל היו עונין אחר הקללות אמן ת"ל וענו כל העם ואמרו אמן אלו ואלו היו עונין אחר הברכות והקללות אמן הא כיצד בשעה שהיו אומרים ברכות היו הופכין פניהם וכו' ופלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דפליגי בפרק התודה (מנחות דף עח.) הט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה וכן בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג:) השוחט הפסח על החמץ לא שייכא להכא ונראה לר"י דרבי מודה נמי דכל על לכתחלה ולמצוה על ממש ושאני הכא דגזירת הכתוב היא וכדפרישית ובדיעבד מכשר על בסמוך דומיא דההיא דפרק שתי הלחם (מנחות דף צב.) דאם סידר מערכת לחם הפנים שתים של שבע שבע [אמר רבי] רואין את העליונות כאילו אינן [והא בעינן ונתת על המערכת לבונה מאי על בסמוך ורבי לטעמיה דאמר על בסמוך] וגבי בזיכי לבונה טעמא נמי כיון דמשמע על בסמוך אמרינן דהאי על נמי לכתחילה בסמוך קאמר חדא שלא יפרוס הלחם ועוד [דכי יהיב] בסמוך [הוי] דרך כבוד טפי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כדאמרינן בכל המנחות באות מצה (שם סב.) גבי כבשי עצרת דכתיב והניף הכהן אותם על לחם הביכורים יכול יניח כבשים על גבי לחם תלמוד לומר על שני כבשים אי על שני כבשים יכול לחם על גבי כבשים תלמוד לומר על לחם הביכורים וכו' ר' חכינאי אומר מניח הלחם בין שתי יריכותיהם של כבשים ומניף ונמצא מקיים שני מקראות הללו אמר רבי לפני מלך ב"ו אין עושין [כן] לפני ממ"ה עושין כן אלא מניח זה בצד זה ומניף והא בעינן על אמר רב חסדא לרב המנונא ואמרי לה רב המנונא לרב חסדא רבי לטעמיה דתניא וכו':

כשהיו מברכין כנגד הר גריזים או מקללים כנגד הר עיבל בכל דבר ודבר היו מברכין דרך כלל ומקללין דרך כלל ואחר כך היו מברכין ארבעה פעמים על אותה מצוה בפרט ומקללין כנגדה ארבעה בפרט על העמידה ועל הלמוד לבניו ועל השמירה ועל העשיה כיצד אומר היה תחלה ברוך אשר יקים את דברי התורה וזהו כלל וכנגדו ארור אשר לא יקים וזהו גם כן כלל חוזרין ומברכין ברוך אשר לא ילמד לעשות פסל וכו' ארור אשר ילמד וכו' וכן בלמוד וכן בשמירה וכן בעשייה וברכת הכלל וקללת הכלל עם כל הפרטים ונמצאו הפרטים ארבע וארבע והן שמנה והכללים ארבע וארבע והם שש עשרה לכל המצות שהוזכרו שם וכן בסיני כשנאמרו כל המצות כלן נאמרו בברוך וארור בכלל ובפרט וכן בערבות מואב במשנה תורה שנאמר שם הואיל משה באר וכו' וכן באהל מועד אחר שהוקם המשכן ונמצאו בכל מצוה ארבעים ושמנה בריתות שהוא סך שלשה פעמים שש עשרה מלבד אותם של הר גריזים ועיבל שלא הוזכרו אלא אותם שנאמרו בפרשה ונמצאו שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים שהיה מנינם בסיני כמו שנמנו בחמש הפקודים כלם ערבים זה בזה לארבעים ושמנה בריתות בכל מצוה ולמדת שלא כללות לבד נאמרו בסיני ושיתפרשו הדברים באהל מועד כגון שנאמר בסיני וזבחת עליו את עולותיך וכו' ולא נתפרש שם מתן דמים והקטרת אמורין והפשט ונתוח עד אהל מועד בסדר ויקרא אלא הכל נאמר בסיני ונשנה באהל מועד ונשתלש בערבות מואב מפי משה לישראל:

ולענין ביאור זה שאמרו מאי ביניהו והשיבו איכא ביניהו ערבא וערבא דערבא ר"ל אם נעשה כל אחד ערב על ערבותו של חברו אם דוקא על חובתו שר' שמעון בן יהודה סובר שלא נעשה כל אחד ערב על חברו אלא שישמרו את המצות נמצא כל אחד ערב על ארבעים ושמנה בריתות של כל אחד ואחד ושכנגדו אומר שיש לו ארבעים ושמנה בריתות של ששים רבוא מצד חובת כל אחד ואחד ובכל אחת מהן יש ערבות של ששים רבוא ונמצא כל אחד מקבל ערבות של ששים רבוא מצד חובת כל אחד ואחד ובכל אחת מהם ס' רבוא בשביל ערבות שנתערבו אחיו על חביריהם וכל אחד מקבל עליו ערבות ועל כל הערבויות:

(שמות יד, טו) לְפִיכָךְ זָכָה יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה בְּיִשְׂרָאֵל (תהילים קיד, ב). מקשים למה גבי בנימין לרבי מאיר היה שכרו שנעשה אוּשְׁפִּיזְכָן ויהודה לסברת רבי יהודה היה שכרו לעשות מֶמְשָׁלָה מאחר ששניהם זכו מחמת דבר זה שהוא ענין אחד? ונראה לי בס"ד דזכיית בנימין שיהיה בית המקדש בחלקו לא באה לו מצד הדבר הזה וכן זכיית יהודה במלכות לא באה לו מצד הדבר אלא בנימין זכה מעיקרא להיות בית המקדש בחלקו ויהודה זכה מעיקרא במלכות אך מחמת דבר זה לרבי מאיר זכה בנימין שתהיה זכייה זו תמידית אצלו ולא תפסק כאשר היה במשכן פעם בגבעון פעם בשילה פעם במקום אחר אלא תהיה זכייתו תמידית עד עולם כי בית ראשון ובית שני ובית שלישי כולם יהיו בחלקו, וכן יהודה לרבי יהודה זכה בעבור זאת שתהיה זכייתו במלכות תמידית שלא תפסק מזרעו כאשר פסקה מן שאול המלך ע"ה דאתי מבנימין, ונמצא הם שוים בזכיה זו שזכו בעבור דבר זה שזכו בזכיה של תמידות זה בשלו וזה בשלו.

שֶׁנֶּאֱמַר "הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו" מַה טַּעַם הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ וְיִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו? מִשּׁוּם "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" (תהילים קיד, ב). נמצא ממשלתו התמידה מכח הים. ובזה יובן בס"ד וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם (תהלים עב, ח) רוצה לומר וְיֵרְדְּ מִיָּם מסיבת ים כי אות מ' כאן היא מ"ם הסיבה והגיעה ממשלתו עַד יָם הוא ים אקינוס שמקיף העולם שהוא גבול של הישוב גם ירד סובל ב' משמעות אחת ירידה ואחת ממשלה רוצה לומר מסיבת ירידתו לים זכה להיות מושל עַד יָם.

תָּנוּ רַבָּנָן 'בָּרוּךְ' בִּכְלָל 'בָרוּךְ' בִּפְרָט, 'אָרוּר' בִּכְלָל 'אָרוּר' בִּפְרָט וכו'. קשא למה נכתבה הפרשה בפירוש על הארור ולומדין ברוך מארור, הוה ליה למימר בהפך לכתוב בפירוש על ברוך ולמדין מזה על ארור? ונראה לי בס"ד דאם לא יכתוב בפירוש דברים של ארור לא היו הרשעים יראים ומתפחדים כי לא היו למידין מן הכללות דכולי האי ואולי! גם יש לומר נכתבה בפירוש על הארור כדי שהאדם יתפעל מן הקריאה בלבד ויתעורר לעשות תשובה. אי נמי עונש של ארור בהאי עלמא דאתגלייא לכך נכתב בפירוש בגלוי אבל שכר על ברוך הוא בעלמא דאתי דאתכסייא לכן לא נאמרו דברים של ברוך בפירוש בתורה. ואמר לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת הרי כאן ארבעה, ונראה לי בס"ד לכן תמצא ארבעה למ־ד באלפא ביתא העקרי שהוא אות הפשוט ושלשה במלוי שהם 'אלף גימל דלת' כנגד ארבעה הנזכר שהם למ־ד 'למוד' ולמ־ד 'למד' ולמ־ד 'שמור' ולמ־ד 'עשות'.