דף ביאור

מסכת סוטה דף ל׳ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סוטה דף ל׳ עמוד א׳

מסכת סוטה דף ל׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־219 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

שלישי הבא מחמת שני כו' דשמעינן מיניה תרתי ש"מ אוכל הבא מחמת טבול יום דסבירא ליה כאבא שאול וש"מ שלישי הבא מחמת שני נהי דחמישי בקדש לא אמר דנייתי מינה כדקעביד בטבול יום דהתם מעלה דרבנן היא ובקודש מקודש מיירי ורבי יוסי מדאורייתא קאמר אבל רביעי מיהא אייתי מינה:

וכ"ת כו' הא אייתינה ר' יוסי מק"ו ממחוסר כיפורים דאיכא למיפרך נמי מה למחוסר כיפורים שכן אב הטומאה ולא פריך דלא חשיב ליה ר' יוסי פירכא דהשתא דטבל לה אזלה לה ההיא טומאה:

כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כל שהוא טהור מן התורה וחכמים הזקיקוהו לבא במים וליטהר כגון הבא ראשו ורובו במים שאובין והאוכל חצי פרס אוכלין טמאין והידים שהצריכום טבילה כולם בתורת שנים הטעינום:

מטמאין את הקדש להיות שלישי ויעשה רביעי ופוסלין את התרומה:

וחכמים אוסרין במעשר באכילה אבל נגיעה שרי וחולין אף לאכול והכי אמר בחגיגה (דף יח:) והוא הדין נמי דלרבנן אין שני עושה שלישי בחולין והאי דלא חשיב להו לפי שלא נתפרשו שמותן ור"מ ומחלוקתו קאמר:

דאם איתא דשלישי בחולין מן התורה לייתיה רביעי בתרומה מק"ו מטבול יום כדאייתי לשלישי לעיל משני בחולין:

וחמישי בקדש מרביעי בתרומה מק"ו ממחוסר כיפורים כדאייתי לרביעי לעיל משלישי בתרומה:

האוכל אוכל ראשון חצי פרס מאוכל ראשון נעשה גופו ראשון לטומאה מדרבנן והאוכל אוכל שני נעשה גופו שני ובשחיטת חולין מפרש טעמא שעושה את האוכל חמור כמאכל בהשוחט (חולין ד' לד.):

ועוד 10 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sotah 30a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

שלישי הבא מחמת שני וכו' פירש רש"י דשמעינן מיניה תרתי שמעינן מיניה אוכל הבא מחמת טבול יום דסבירא ליה כאבא שאול ושמעינן מיניה דשלישי הבא מחמת שני וכו' תימה כיון דיליף ק"ו לשלישי ממחוסר כיפורים לאו ממילא שמעינן מיניה דאית ליה כאבא שאול דבהאי קל וחומר גופיה דמחוסר כיפורים נפקא לן אוכל הבא מחמת טבול יום דעביד רביעי א"כ אמאי הוי ליה למיתניה לרביעי בקודש מאוכל הבא מחמת טבול יום וכי לא מייתי ליה שפיר טפי ממחוסר כיפורים גופיה מדהוי מייתי ליה מאוכל הבא מחמת טבול יום דאוכל הבא מחמת טבול יום גופיה לא שמעינן ליה אלא מק"ו דמחוסר כיפורים ונראה דאפי' הכי הוי ניחא ליה טפי לעשות שלישי מק"ו ראשון כגון שלישי הבא מחמת שני דאלים טפי למיעבד רביעי ממאי דמייתי ליה ממחוסר כיפורים שצריך למייתי שלישי גופיה (למייתי) מק"ו דטבול יום דפסול בתרומה אע"ג דבין כך ובין כך הוי ק"ו בן ק"ו מיהו לאלומי כח שלישי עדיף ליה טפי:

הא אייתינה ממחוסר כיפורים ולא פרכינן רש"י פי' משום דכיון דטבל אזלה ליה ההיא טומאה ולא ידענא אמאי פי' הכי הא ע"כ אית לן למימר דר' יוסי סבירא ליה כרבן יוחנן בן זכאי דמייתי שלישי בתרומה במה הצד דאי לא תימא הכי שלישי מנא ליה ובאותו מה הצד גופיה מייתי רבי יוסי רביעי ממחוסר כיפורים ומכלי חרס ומשום הכי לא פריך. ספר הישר. מסיק בפ"ק דשבת (דף יד.) זימנין דאכיל אוכלין טמאין וכו' הקשה ריב"א הלוי זצ"ל אלמא דאוכלין טמאין פוסלין את הגויה בכביצה דאפי' כביצה מטמאין למשקין דתרומה דשדי לפומיה והתנן בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פב:) חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה דהיינו שני ביצים ותירץ מורי אין דרך בני אדם לשתות אלא לאחר אכילת שני ביצים וקודם לכן מילתא דלא שכיחא היא ואין נראה לר"י תירוץ זה חדא שאפילו בלשון לא דקדק שבכאן הוא אמר לפסול את הגויה ולשם הוא אומר אלו פוסלין בתרומה משמע אפילו במגע ובכאן לא גזרו אלא טומאת פנים אטו טומאת חוץ ועוד היאך אנו אומרים ביומא פרק אחרון (דף פ:) אמר רב פפא הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא ומותיב מי אמר רב פפא הכי והכתיב לא תטמאו בהם ואמר רב פפא מכאן לטומאת גויה דאורייתא ומתרץ מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואם היה מגזרת י"ח דבר וכי בזה היה טועה בעל הגמרא שהם דאורייתא והלא פשט איסורם בכל העולם אלא ודאי נראה דתרי גזירות הוו חדא גזירת טומאת פנים אטו טומאת חוץ דהיינו פסול גויה דהרואה סבר דמותר להגיע טומאה למשקין דהא זה כשאכל תרומה ואח"כ שותה משקין טמאים נוגעין זה בזה בתוך מעיו ולא חיישינן להכי נמי לא נחוש אפי' בחוץ להכי גזרו ודוקא בשני ביצים אבל בכביצה לא שהרי האוכל כביצה מתעכל בתוך מעיו ונשאר בין שיניו ולכשיהיה בבני מעיו יפחת הרבה מכביצה ואין אדם טועה שאפילו אוכל אוכלין טמאין בכביצה ושותה משקין דתרומה לא יאמר א"כ טהורין הן בכביצה אפי' בחוץ דהא בפנים לא היה כביצה שהרי נתעכל האוכל ולא היה כשיעור לטמא ודוקא באוכלין מצריך יותר מכשיעור משום דמתעכל אבל משקין פסלי גויה בכדי רביעית דאין דרך משקה להתעכל בתוך מעיו וא"ת היה להן להוסיף יותר מעט מ"מ כיון דנחית לשיעוריה העמיד אותה על שני ביצים שהוא שיעור ידוע וגזירה אחרת אותה של שבת שגזרו בכביצה אף על מגע ואותה של שחיטת חולין (דף לד.) דאמר עולא האוכל אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה איני יודע לפרש אם היה מאותה גזירה ראשונה מ"מ למה גזרו אי משום טומאת חוץ הלא אפילו אם היה נוגע בשלישי שבתרומה לא היה נפסל שאין שלישי עושה רביעי בתרומה כדמוכח התם דתניא חולין שנעשו על טהרת הקדש הרי הוא כחולין רבי אלעזר ברבי צדוק אומר הרי הן כטומאה לתרומה לטמא שנים ולפסול אחד א"כ אינו רביעי וא"ת מגזרה שניה ומשום משקין דאכיל אוכלין טמאין ושתה משקין דתרומה אם כן למה נפסל גופו יהי' טמא אפי' במגע וא"ת גזרה שלישית היא מ"מ הטעם לא נודע אלא א"כ נאמר רבו בגזרות וגזרו גזירה לגזרה ולפי פירוש הקונטרס שפירש בשחיטת חולין אינו נראה ואינו מיושב יפה שמפרש האוכל אוכל ראשון זהו חצי פרס שהרי אנו אומרים מאי טעמא דילמא אכיל אוכלין טמאין ושתי משקין דתרומה וזהו אפילו בכביצה. ע"כ לשון ספר הישר:

Tosafot on Sotah 30a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מאירי

אע"פ שברוב המקומות אמרו אין הלכה כשיטה ובסוגיא זו העמידו זו שאמרו שאין שני עושה שלישי בחולין כשטה מ"מ זו יצאה מן הכלל והלכה פסוקה היא כמו שביארנו וכבר מצינו כיוצא בהן פעמים במקצתן כדרך האמור בראשון של סוכה בכולהו סבירא להו דירת קבע בעינן דאפי' הכי איכא מיניהו דהלכתא נינהו כמו שביארנו שם פעמים בכלן ואין למדין מן הכללות:

כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כגון הבא ראשו ורובו במים שאובין והידים והאוכל חצי פרס אוכלין טמאין וכיוצא בהם כולן לטומאה שניה גזרו עליהם ומותרין באכילת חולין ואין צריך לומר שאם נגעו בחולין הרי הן טהורים ובתרומה פוסלין ובקדש מטמאין לעשות רביעי ולמעשר מיהא אין פוסלין אותו בנגיעה אלא שמ"מ אסור הוא באכילתו:

זה שביארנו באוכלין טמאין שאע"פ שהאדם אינו מקבל טומאה מהם כל שאכל מהם שיעור חצי פרס טמא מגזרת סופרים טומאה שניה אין דינה לגמרי כשני דעלמא וכיצד הוא דינה אם אכל אוכל ראשון הרי הוא שני כדינו אבל אוכל שני אע"פ שהיה בראוי להיות שלישי גזרו בו להיות שני לפסול את התרומה אבל אוכל שלישי חזר האוכלן להיות שני לקדש לטמא ולפסול את הרביעי וטהור גמור הוא מלפסול את התרומה כמו שביארנו הטעם בדברים אלו בשני של חולין ל"ג ב' ובאי זה אוכל אתה מוצא שיהא שלישי כגון שהיתה חתיכת האוכל של חולין שנעשו על טהרת תרומה שאלו של תרומה עצמה הרי תרומה טמאה אסורה באכילה ובאכילת איסור לא מיירי ואלו של חולין גרידי הרי אין בהם שלישי ועיקר הגירסא הא חולין גרידי לא ויש גורסין הא חולין שנעשו על טהרה הקדש לא ומשום דאינן כקדש וחולין גמורים הם שהמתפיס טהרת קדש בחולין בטלה דעתו אצל כל אדם:

ממה שכתבנו למדת שאוכל ראשון הן של קדש הן של תרומה הן של חולין שלשתן שוין לטמא שנים ולפסול אחד בקדש ולטמא אחד ולפסול אחד בתרומה ולפסול אחד בחולין ואין הלכה כדברי האומר שאין קדש בא לידי רביעי אלא אם כן היה ראשון של קדש:

אין מפרישין חלה מן הטהורה על הטמאה אלא מפריש מכל אחת לעצמה וחולין הטבולים לחלה כגון עיסה שנתגלגלה ובאה לידי חיוב חלה דינה כחלה ואסור לגרום לה טומאה וכן שני עושה בהם שלישי אבל כל שלא נתגלגלה מותר לגרום לה טומאה שמותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל וכל שתורם מאחת לחברתה צריך ליטול מן המוקף כמו שביארנו ענינים אלו בראשון של נדה ז' א' ואין הלכה כר' אליעזר שהיה אומר חלה ניטלת מן הטהור על הטמא:

ומ"מ לענין ביאור משנה זו היא בשביעי של חלה ואמר ר' אליעזר ששתי עיסות אחת טהורה ואחת טמאה נוטל כדי שיעור חלת שתיהן מעיסה טהורה שלא הורמה חלתה שלא תהא מן הפטור על החיוב ונוטל פחות מכביצה מעיסה אחרת הן טמאה הן טהורה שכל פחות מכביצה אינו מטמא אחרים ונותן אותו פחות מכביצה בין שתי העיסות עד שתהא הטהורה נוגעת באותו פחות מכביצה מצד אחד וכן הטמאה נוגעת בו מצד אחד כדי שיהו העיסות נוגעות זו בזו שלא בטומאת הטהורה ומניח שיעור שתי החלות על אותו פחות מכביצה ומפרישו לשם חלה על שתיהן ושאלו והתניא כביצה והיאך אפשר לכביצה שלא תטמא ופירש בה כגון שהעיסה ראשונה ואותה כביצה שניה ואע"פ שאמרו כל האוכלין מצטרפין שאם נגע שרץ באחד מהם כלם ראשונים בזו מאחר שהיו העיסות מחולקות מתחלה אין מצטרפות ואין שניה עושה שלישית אלמא מאן דבעי פחות מכביצה סבירא ליה דשני עושה שלישי ותירץ דלכולי עלמא אין שני עושה שלישי בחולין ומאי דקאמר פחות מכביצה משום דחולין שבאו לכלל חיוב חלה דינם כחלה ושני עושה בהם שלישי אי נמי לאו כחלה דמו מאן דאמר פחות מכביצה סבירא ליה דאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ואותו פחות מכביצה טהור הוא אע"פ שהוא מקבל טומאה הואיל ואינו מטמא אחרים מותר ומאן דשרי בכביצה אינו חושש לטומאת אותו כביצה שמותר לגרום וכו' אף במקום שמטמא אחרים והאי דקאמר סברוה אף על פי שברוב המקומות כל שנאמר שם סברוה נדחה לבסוף בזו לא נאמר סברוה אלא לענין מה שהיו סוברים בחולין הטבולים לחלה שאינן כחלה אבל העיסה ודאי ראשונה היא:

המשנה השלישית והיא מענין החלק השני ובפרט במה שנתגלגל לבאר בענין תחומין והא שאמר בו ביום דרש ר' עקיבא ומדותם מחוץ לעיר והעיר בתוך ומקרא אחר אומר מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים באמה ואי אפשר לומר אלפים באמה שכבר נאמר אלף אמה ולמה נאמר אלפים באמה אלא אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום השבת ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אלף אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים אמר הר"ם ר' עקיבא סבר איסור תחומין דאוריתא ואמר שבפסוק התבאר ור' אלעזר סבר תחומין דרבנן ורצה בו שאין גדר לו בתורה אבל שעור תחום שבת מדרבנן והלכה כר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי שאמ' תחומין דרבנן:

אמר המאירי בו ביום דרש ר' עקיבא ומדותם מחוץ לעיר וכו' אלפים באמה וכתוב אחר אומר מקיר העיר וחוצה אלף אמה הא כיצד אלף אמה מגרש ר"ל רחבה פנויה מזריעות ומאילנות וכ"ט מבתים להיות לנויי העיר להיות לו אויר ולא הוזכרו אלפים אלא ליתן תחום לשבת אלמא תחומין של אלפים אמה דאוריתא ור' אליעזר אומר אלף למגרש ואלפים לשדות וכרמים ולא הוזכר כאן תחום שבת שתחומין של אלפים אמה אינן דאוריתא אלא דרבנן ואין לה תחום של תורה אלא שלש פרסאות וכן הלכה:

ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Sotah 30a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה שלישי הבא כו' כדקא עביד בט"י כו' ובד"ה כל הטעון כו' כל שהוא טהור מן התורה כו' והידים שהצריכום טבילה כו' ובד"ה דאם איתא כו' מק"ו מט"י כדאייתי כו' בד"ה רבי יהושע אומר כו' שאין האוכל חמור כו' ובד"ה בחולין שנעשו כו' וקבל עליו לאכול חולין שלו כו' עכ"ל מפי' ישן:

תוס' בד"ה שלישי הבא כו' לעשות שלישי מק"ו ראשון כגון כו' מחמת שני דאלים טפי למעבד כו' וצריך למייתי שלישי גופיה מק"ו כו' עכ"ל כצ"ל וליכא לאקשויי דאימא ר"י דשלישי שפסול בתרומה לאו מק"ו מייתי לה כריב"ז אלא דסבר כר"ע דיליף לה מן התורה מכל אשר בתוכו יטמא דא"כ לא הוה קארי שלישי לקודש מן התורה מוהבשר אשר יגע גו' כיון דאפילו ג' בחולין הוה מן התורה מכל אשר בתוכו וק"ל:

בד"ה הא אתיין כו' גופיה מייתי ר"י רביעי כו' עכ"ל כצ"ל:

שם ספר הישר כו' אם היא מאותה גזירה ראשונה מ"מ כו' הלא אפילו אם היה נוגע בשלישי שבתרומה לא היה נפסל שאין ג' עושה רביעי בתרומה כו' וא"ת מגזירה שניה ומשום משקין כו' עכ"ל לא ידענא מה תיקן שאם הוא מגזירה שניה דאכתי לא יצאנו מידי קושייתם דמה בכך אם הוא אוכל שלישי ושתה משקין דתרומה הלא אין שלישי עושה רביעי בתרומה וצ"ע:

בפרש"י בד"ה ר"א אומר כו' שוגגת או אנוסה כו' ומסלקתה עם קריאת השם ופחות מכביצה כו' עכ"ל הכא במתני' לא הוה צריך לפרושי דמסלקתה עם קריאת השם כיון דבפחות מכביצה איירי ואינו מטמא החלה אלא משום הברייתא דקתני כביצה לר"מ נקט הכי דצריך לסלקה עם קריאת השם וק"ל:

Chidushei Halachot on Sotah 30a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

שְׁלִישִׁי הַבָּא מֵחֲמַת שֵׁנִי, דְּשֵׁנִי גּוּפֵיהּ אָסוּר בְּחוּלִּין — אֵינוֹ דִּין שֶׁעוֹשֶׂה רְבִיעִי בַּקּוֹדֶשׁ?

קטע 2

וְכִי תֵּימָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לִטְבוּל יוֹם שֶׁכֵּן אַב הַטּוּמְאָה — הָא אַיְיתִינֵהּ מִמְּחוּסַּר כִּיפּוּרִים, וְלָא פַּרְכֵיהּ!

קטע 3

אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבָּה בֶּן אִיסִי אָמַר רַב: רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְרַבִּי אֶלְעָזָר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ דְּאֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין.

קטע 4

רַבִּי מֵאִיר — דִּתְנַן: כׇּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מְטַמֵּא אֶת הַקּוֹדֶשׁ, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, וּמוּתָּר בַּחוּלִּין וּבַמַּעֲשֵׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין בַּמַּעֲשֵׂר.

קטע 5

רַבִּי יוֹסֵי — הָא דַּאֲמַרַן. דְּאִם אִיתֵיהּ — לַיְיתֵיהּ לִרְבִיעִי בַּתְּרוּמָה, וַחֲמִישִׁי בַּקּוֹדֶשׁ.

קטע 6

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹכֵל אוֹכֶל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, שֵׁנִי — שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי — שְׁלִישִׁי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָאוֹכֵל אוֹכֶל רִאשׁוֹן וְאוֹכֶל שֵׁנִי — שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי — שֵׁנִי בַּקּוֹדֶשׁ, וְאֵין שֵׁנִי בַּתְּרוּמָה.

קטע 7

בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה.

קטע 8

עַל טׇהֳרַת הַתְּרוּמָה — אִין, עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ — לָא.

קטע 9

אַלְמָא קָסָבַר: אֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין.

קטע 10

רַבִּי אֶלְעָזָר — דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שְׁלָשְׁתָּן שָׁוִין, הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּקּוֹדֶשׁ וְשֶׁבַּחוּלִּין וְשֶׁבַּתְּרוּמָה —

קטע 11

מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד בַּקּוֹדֶשׁ,

קטע 12

מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד בַּתְּרוּמָה,

קטע 13

וּפוֹסֵל אֶחָד בַּחוּלִּין.

קטע 14

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: חַלָּה נִיטֶּלֶת מִן הַטְּהוֹרָה עַל הַטְּמֵאָה, כֵּיצַד? שְׁתֵּי עִיסּוֹת אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה, נוֹטֵל כְּדֵי חַלָּה מֵעִיסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, וְנוֹתֵן פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה בָּאֶמְצַע כְּדֵי לִיטּוֹל מִן הַמּוּקָּף.

מסכת סוטה דף ל׳ עמוד א׳

מסכת סוטה דף ל׳ עמוד א׳

רש"י

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור