מסכת סוטה דף י״ד עמוד ב׳

משקה המים ואח"כ מקריב מנחתה ופלוגתא היא בפרק היה נוטל (לקמן סוטה דף יט.) ומיהו כל זמן שלא קרבה מנחתה אינה נבדקת דכתיב מזכרת עון ואע"פ ששתתה מניחין אותה בידה כדי ליגעה ותודה והשתא ודאי משום חסיון הוא דאי משום מגילה הא אימחיקא לה:

קלתות כעין סלים אדם מביא מנחתו לעזרה מתוך ביתו בקלתות וכו':

ונותנה בעזרה בכלי שרת קס"ד שצריך לתתה ע"מ כן שיהא דעתו שיקדשנה הכלי:

ומגישה מגיע את הכלי לקרן מערבית דרומית ולקמן יליף לה מקראי:

ודיו לקמן מפרש מאי היא ומאי תיסק אדעתין דנבעי טפי:

ומסלק הלבונה לצד אחד בתוך הכלי עצמה ולקמן מפרש טעמא דכולה מתניתא:

שנתרבה שמנה ממקום שהיא נבללת יפה בשמן:

ונותנו לכלי שרת שני ולקמן מפרש טעמא:

אי משום מגילה הא אימחיקא היה קשה לרבי והאמרי' לעיל (סוטה דף ז:) דלאחר [שנמחקה] מגילתה מאיימין עליה שתשתה ונראה דעל כרחך אית לן למימר דר"א לית ליה איום שתשתה אפי' אחר מחיקת מגילה ומדלא פריך נהי דמשקה ואחר מקריבה אימא דלאחר מחיקה לאלתר היה נוטל המנחה מעל ידיה ש"מ דפשיטא ליה דעד שעת הקרבה היה מניחה על ידיה אם כן למאן דאמר מאיימין עליה שתשתה אית לן למימר דסבירא ליה מקריב מנחתה ואח"כ שותה דכבר נקרבה:

הבאת המנחות כיצד הוא סדרן אדם מביא סלת מתוך ביתו בכלים הראויים לכלי שרת כגון קלתות של כסף וזהב או של שאר מיני מתכות שכל כלי השרת אין עושין אותן אלא מן המתכת לבד ואם עשו אותם של עץ או של עצם או של אבן או זכוכית וכל שאינו של מתכת פסולין ואחר שהביאה אם היא מנחה סתם שהיא מנחת הסלת נותנה לכלי שרת ומקדשה בכלי שרת ר"ל שנתינתו מקדשתו בתוכו אע"פ שלא היתה כונתו שתהא קדושה בכך ואם היתה מן המנחות הנאפות אופה במקדש ופותת ונותן הפתיתין בכלי שרת בכונת קדושה ואחר כך נותן עליה שמנה ולבונתה וכדכתיב ונתן עליה לבונה ושיעורן לוג שמן לכל עשרון וקומץ לבונה לכל מנחה הן מעשרון אחד שהיא קטנה שבמנחות שאין מנחה פחותה מעשרון הן מכמה עשרונים וכל אלו נעשות בזר:

ואח"כ מוליכה אצל כהן שהרי נאמר אחר כן והביאה אל בני אהרן הכהנים והכהן מוליכה אצל המזבח ומגישה עם הכלי בקרן דרומית מערבית של מזבח כנגד חודה של קרן ודיו ר"ל שאין צריך שיגיע המנחה עצמה בקרן ר"ל שיכוף הכלי עד שיהא נוגע במזבח אלא דיו שיגיענה שם עם הכלי וכן בא ללמד שאע"פ שכתוב בה לפני ה' שהוא צד המערב אינו צריך ליתנה למערב דוקא שהרי כתוב בה גם כן אל פני המזבח ופני המזבח הן צד הדרום שהכבש לשם ומתוך כך מגישה בקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן כדי לקיים את שתיהן ר"ל פני ה' ופני המזבח ואתה צריך לפרש דבר זה שכל שהוא במערב אע"פ שאינו כנגד חלל ההיכל לפני ה' הוא קרוי שהרי המזבח שפה דרומית שלו לסוף מכ' אמה וחצי של כותל דרומי של עזרה כמו שביארנו בראשון של יומא ורחב העזרה קל"ה אמות והרי שרחבה ל"ה על האולם ובית ההיכל שלא היה רחבו אלא מאה אמה וכשנפרנס אותם הל"ה לשני הצדדים זה כנגד זה נמצא לסוף י"ז וחצי של כותל הדרומי לעזרה כבר הגעת לסוף ה' אמות של כבש ונשארו כ"ה אמות מן הכבש לארבעים אמה שמכותל האולם החיצון עד שפת חלל ההיכל הדרומית שהרי י"ב אמות וחצי היו מכותל צפוני של עזרה עד שפת הכבש ורחב הכבש שלשים ונמצאו ט"ו אמות מצד הדרומי של מזבח מובלעות כנגד ארבעים אמה שמכותל האולם עד שפת חללו של היכל ונמצא קרן דרומית מערבית אינו כנגד חלל ההיכל אלא שכל שהוא לצד המערב פני ה' הוא קרוי:

ומ"מ רבי אליעזר אינו קורא פני ה' אלא במקום שמגישה במקום שכנגד חלל ההיכל ומתוך כך דורשה בדרך אחרת והגירסא הנכונה מתוך שנאמר פני ה' ופני המזבח יכול יגישנה באיזה מהם שירצה או במערבה שהוא פני ה' או בדרומה שהוא פני המזבח אמרת כל מקום שאתה מוצא שני מקראות אחד מקיים את עצמו ואת חברו ואחד מקיים את עצמו ואינו מקיים את חברו מניחין את שמקיים עצמו ומבטל חברו ותופסין את שמקיים עצמו ואת חברו כשאתה אומר לפני ה' במערב בטלת פני המזבח בדרום וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימת לפני ה' במערב והילכך מגישה לדרום קרן המזבח ושהוא פני המזבח ואף הוא פני ה' מפני שהוא סובר שהמזבח אינו נבלע ממנו כלל בחצי הצד הדרומי של רחב עזרה אלא כלו בצד הצפוני ושפה דרומית שלו כנגד אמצעית חלל ההיכל ואע"פ שאף לסברתו לא הוצרכנו להיות כלו בצפון ואף לכשנטה לדרום כל שלא נטה כל כך שתהא שפתו הדרומית נבלעת בחוץ לחלל ההיכל דיו מ"מ מצא לו חבר שסובר כן והוא ר' יוסי הגלילי כמו שמבואר בשחיטת קדשים פרק קדשי הקדשים ורבי אליעזר בן יעקב סובר שכלו בדרום וכדקאמר צפונה שהוא פנוי מכלום ורבי יהודה סובר שמכוון הוא כנגד היכל וכותליו כלומר חציו לצפון וחציו לדרום ולדעת שכתבנו כ"ה אמות ממנו לרוח דרומי וז' לרוח צפוני ששלשים ושתים אמה היה רחבו ולא רצה לייעד לו דעת חמישית לומר שיהא רובו בצפון ומיעוטו בדרום ומ"מ הלכה כתנא קמא:

ונשוב לדברינו בענין המנחה והוא שאחר שהגישה בקרן מערבית דרומית מסלק את לבונתה לצד אחר לתוך הכלי עצמו שאם לא יסלקנה לצד אחר שמא כשיקמוץ יתערב קורט לבונה בתוך הקומץ וכל שקמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט לבונה פסול שהרי חסר הקומץ ואחר כך קומץ ממקום שנתרבה שמנה ונותן הקומץ לכלי שרת ומקדשו לשם ואע"פ שכבר נקדש בכלל כל המנחה בכלי ראשון צריך לקדש את הקומץ בכלי אחר כדין האמור בדם שאע"פ שהסכין כלי שרת ונתקדש בו בשעת שחיטה שאע"פ שהשחיטה כשרה בזר צריך מ"מ שיהא הסכין מכלי שרת אעפ"כ צריך לקדשו בכלי אחר שיקבלנו בו כך הדין בקומץ ואח"כ מלקט את לבונתה ונותנה על הקומץ ומעלהו למזבח באותו כלי שרת ומולחו ונותנו על האש להקטירו:

קרב הקומץ משהוצת האור ברובו של קומץ הותרו השירים ליאכל לכהנים שכל שירי מנחה נאכלין לכהנים חוץ ממנחת זכרי כהונה שאינה נקמצת אלא כלה כליל הן מנחת חנוך וחבתין הן מנחת כהן חוטא הן כהן שהביא מנחת נדבה אבל כל מנחת ישראל שירים נאכלין לכהנים ורשאים ליתן לתוכה ר"ל לתוך השירים יין או שמן ודבש ולאכלם בכל מאכל שירצו אלא שמ"מ אסורין לחמצה שנאמר לא תאפה חמץ חלקם אפילו חלקם לא תאפה חמץ ואם חימצן הן בלישה הן בעריכה הן באפיה ר"ל שלשה חמץ או קטפה חמץ או אפאה חמץ לוקה ואם עשה כן לוקה על כל אחת ואחת ואם עשה אחד אחר חברו כלם חייבין ואם נתחמצה מאיליה פטור ולא תאכל ואם הניח הוא שאור ונתחמצה מאיליה חייב שהנחת השאור הוא החמוץ:

גמרא ומעליהו ומקטירו בכלי שרת ומולחו ונותנו ע"ג אישים קרב הקומץ שיריה כו' במערבה של קרן או לדרומה של קרן אמרת כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה אין מקדשין כו' קדושת הגוף ואינה נפסלת בטבול יום כו' עכ"ל [כצ"ל] מפי' ישן וק"ל:

בד"ה הקרב אותה כו' וששה לכותל דרומי נמצא מערבו של מזבח לפני ה' כו' עכ"ל מפירוש ישן וק"ל:

בד"ה והיכן קיימת הלא חוץ לכנגד זויות ההיכל הוא עכ"ל וכן מצאתי מוגה וק"ל:

וכהן מוליכה אצל מזרח וכו' אבל בלילה לא חשיב דאין בלילה מעכבת דהא תנן לא בלל כשר. וא"ת והאמרינן בפרק הקומץ וקמץ הכהן מקמיצה ואילך מצות כהונה דלא ממעטי אלא יציקה ובלילה דמקמי הגשה הוו ואמאי קאמר מקמיצה ואילך. וי"ל דאי הוה תני מהגשה ואילך מצות כהונה הוה מכשרינן קמיצה בזר דהא דכתיב כהן אצל הגשה היינו משום דאין זר יכול לקרב למזבח דכתיב והזר הקרב יומת אבל קמיצה הוה אמינא שכשרה בזר להכי נקט מקמיצה ואילך מצות כהונה. צריך עיון דבקמיצה נמי כתיב כהונה. ותו בקמיצה נמי אין זר קרב למזבח. ועיין מה שכתבו התוס' במנחות (דף ט' ע"א). צעיר אי"ן. א"ה אברייתא קא פרכינן אמאי תנא מקמיצה ואילך ולא תני מהגשה דהתנא בעי לאשמעינן דרשא דקרא ואילו מפשטיה הוה אמינא דכהן לאו דוקא. ויכול הכהן אחרי ההגשה לצאת אליו והוא יקמוץ מבחוץ ויתן לכהן. וא"ת אמאי לא קאמרי מתנופה ואילך מצות כהונה ואפילו הכי ממעטי בלילה דמקמי תנופה היא. וי"ל דבשאר מנחות אין תנופה כמו ששנינו בהדיא במנחות (דף ט' ע"א) משום הכי נקט קמיצה דהויא בכל המנחות. ובכן אתיא שפיר קושיא ראשונה. צעיר אי"ן. תוספי הרא"ש ז"ל.

שמע מינה אין כלי שרת מקדשין אלא מדעת הכי גריס רש"י. ופירש הא דקתני בברייתא ומקדשה בכלי שרת קא סלקא דעתך ונותנה בכלי שרת שתהא דעתו שיקדשנה בכלי. הלכך פריך שמע מינה דאין מקדשין אלא מדעת. ומשני ונותנו בכלי שרת כדי לקדשו בכלי. כלומר התורה הצריכתו ליתנו בכלי שרת כדי שיקדשנה בכלי. ומצאתי בספרים גירסא אחרת שמע מינה כלי שרת מקדשין שלא מדעת. דהכי משמע ליה לישנא דברייתא ונותנה בכלי שרת מקדשה בכלי שרת. כלומר במה שנותנה בכלי שרת בזה היא מקודשת ממילא אפילו לא יכוין לקדשה. ומשני ונותנה לקדשה בכלי שרת. פירוש שיכוין כדי לקדשה. וכן סובר ר' יוחנן בפרק קמא דמנחות (דף ז' ע"א) דגרסינן התם אמר ר' יוחנן זאת אומרת כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת. והכי נמי אמרינן במנחות (דף ע"ח ב') בחד לישנא אמר רב פפא דכולי עלמא כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת. וסוגיא דשמעתין כהך לישנא דבאידך לישנא קאמר דכולי עלמא כלי שרת מקדשין שלא מדעת והכא בסכין קמפלגי מר סבר סכין מקדשת בכלי שרת ומר סבר לא מקדשה וסוגיא דידן סברה דסכין מקדש כדאמרינן בתר הכי מידי דהוה אדם (נאה) וכו'. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

והגישה בקרן דרומית כנגד חודה של קרן למטה היה מגישה. וצריך לומר אף על פי שהיה הפסק בין המזבח וההיכל שש אמות לכל צד לא חשיב הפסק. גליון.

יכול בדרום תלמוד לומר לפני ה' וכו' דכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה וכיון דהוי ירך לצפון אם כן הוי פני לדרום. גליון.

קסבר האי תנא וכו' למאן דאמר בדרום הוה קאי לא יתכן לקיים שני הפסוקים. ונראה לי דלא חייש לקיים שניהם. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

אף על גב דקדשתיה סכין רש"י פירש דסכין הוי כלי שרת וכו'. ולאו ראיה היא דשחיטה לאו עבודה היא דכשרה בזר. אלא כדפירש רש"י לעיל דילפינן מעולה דבעיא כלי. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ועיין מה שכתבו התוס' ריש פרק איזהו מקומן.