מסכת נדרים דף צ״א עמוד ב׳

אהלויי מוכרי אהלות בשמים:

נפטויי מוכרי נפט:

דהוה מהרזק בביתא שהיה סגור עם אשה בבית:

פרטיה נואף להוצא פרץ הגדר:

הוה מירכס בביתה היה מתחבא בבית שלא ירגיש בו הבעל:

בלא דעתא דאיתתא שאילו היתה יודעת לא היתה מניחתו לאכול:

כי נאפו ודם בידיהן דנואפים הורגין הבעלים:

מהו דתימא איסורא עבד האי בהדה והאי דאמר ליה הכי משום דלא לימות דתיהוי איתתיה עלויה כי מים גנובים ימתקו קמשמע לן דלא אמרינן הכי ושריא:

אהלויי מוכרין אהל:

שמא עיניה נתנה באחר ומיירי באשת כהן דאי לאו עיניה נתנה באחר אף בביאת אונס בחיוב שסבורה שהוא בעלה [אסורה]:

נפטויי מוכרי נפט והבעל היה כהן כדפרישית:

דהוה מהרזק נהגו ביחוד וחבירו בהחובל (דף פה:) דהרזקיה לאינדרונא:

פרטיה נואף להוצא וערק כלומר פרץ המחיצה ויצא כך כתוב בספרים - ובערוך פירש דהוי נואף הבעל וערק הבעל:

איתתא שריא דאם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוי מירכס פירוש היה נטמן מפני הבעל פירשתי ביבמות:

בבא דכפא בכניסת הפתח:

פשיטא (דהתם) שאף חשוד על שפיכת דמים:

הוזכר בכאן מעשה באשה אחת שהיתה רגילה להזמין מים לבעלה ליטול את ידיו בכל פעם אחר תשמיש פעם אחת באה וזימנה לו ואמר לה מה טיבן של מים אלו והלא עכשו לא היה דבר בינינו ועשת עצמה כמתאמת לדבריו ואמרה לו בודאי שמש עמי אחר ואי את לא הוית חד מן גויים אהלויי ר"ל מוכרי אהל דהוו הכא חד מנהון הוה אתא לקמיה דרב נחמן ואמר ליה עיניה נתנה באחר ולית מששא במילה ודבר זה פירושו באשת כהן שאם באשת ישראל אף היא לא באה לאסור את עצמה לבעלה שהשגגה בענין זה כאונס הוא כמו שביארנו במסכת יבמות וכן מה שנזכר בכאן במעשה הסמוך לו בחדא איתתא דלא הוה בדיחא דעתא בהדי גברא ר"ל שהיתה עומדת לפניו בצער ובדאגה ואמר לה האידנא מאי שנא ואמרה ליה מעולם לא ציערתן בדרך ארץ ר"ל בתשמיש כי האידנא ומתוך כך אני עומדת עצבה אמר לה והאידנא לא הות הא מלתא ואמרה ליה אי את לא הות הלין גוים נפטויי ר"ל מוכרי נפט דהוו הכא דלמא חד מנהון ואמר רב נחמן לא תשגחון בה עיניה נתנה באחר ואף זו באשת כהן שאם באשת ישראל אף היא אינה אוסרת את עצמה בכך שהשגגה בענין זה אונס הוא:

אבל מה שהוזכר אחריו בההוא גברא דהוה מהרזק בביתא ר"ל נסגר ביחוד ומלשון מה שאמרו בפרק החובל הרזקיה לאנדרונא נאמר על זה ואתא מריה דביתא ופרטיה נואף להוציא וערק ר"ל שפרץ הכותל ויצא ואמר רבא איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוה מירכס ור"ל שנטמן היה בפני הבעל בין באשת כהן בין באשת ישראל היא שהרי אם היה כאן חשש ביאה ברצון היה ושמא תאמר הא משמע שאלו נטמן נאסרה והרי אין אוסרין על היחוד וכן במסכת כתובת אמרו אין האשה נאסרת בעד אחד אלא על ידי קינוי וסתירה וכן במס' סוטה אמרו לא לימא איניש לאיתתיה בזמן הזה לא תסתתרי בהדי פלניא דלמא מסתתרא ומי סוטה למבדקה ליכא ומתסרא עליה איסור עולם אלמא בסתירה לחוד לא מתסרא תרצו בה שזו שבכאן במי שרוצה להחמיר על עצמו לצאת ידי שמים ובתוספות תירצוה כשהיא אומרת טמאה אני לך ואי לאו האי טעמא הוה אסרינן לה ואין חוששין לנתינת עין במקום הוכח ברור כזה וכן מה שהוזכר בההוא נואף דעל לגבה דההיא איתתא ואתא מריה דביתא סליק נואף ואיתיב בבאלי דביתא ר"ל בכניסת הפתח והוו מנחן תמן תחלי דטעמינון חויא ובעא מריה דביתא מיכל מיניהו בלאו דעתא דאיתתיה ואמר ליה נואף לא תיכול דטעמנון חויא ואמר רבא איתתא שריא דאי איתא דעבד איסורא ניחא ליה דלימות אף זו אתה צריך לפרשה כחברתה ויש מפרשין את שתיהן בשהיה שם קנוי קודם לכן:

נשלם הפרק ונשלמה המסכתא תהלה לאל וזה מה שראינו לכללו במסכת נדרים יבא אחריו מה שיראה לנו לכללו במסכת נדה בעזרת הצור ובישועתו אמן אמן:

ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:

ברוך יי' לעולם אמן ואמן.

גמרא הדא מלתא כצ"ל אמר להו רב נחמן כצ"ל:

רש"י עלויה כי הד"א:

שלא היתה בשמחה עמו והיתה שונאתו בלבה ויום אחד הראתה לו פנים שוחקות ואמרה לו מעולם לא צערתי בדרך ארץ כמו האידנא לא מלאת תאותי בתשמיש כמו עתה ואמרה לשון צער כדי שלא יהיה נראה כאלו היא חפצה כל כך בריבוי התשמיש אלא כאלו היה לה צער. הרי"ץ ז"ל. וסליקא לה מסכתא. והוא לפי' הגרסא האחרת הכתובה בגיליון.

פרטיה נואף לבראי וערק השלך ודחק נואף לבעל וערק לבעל אירכוסי הוה מירכס בורח היה הנואף ולא היה מבריח את הבעל. ודוקא דשרינן לה משום האי טעמא דאם איתא וכו' הא לאו הכי מיתסרא משום ייחודא. ואף על גב דאמר רב בשילהי קדושין מלקין על הייחוד ואין אוסרין על הייחוד הני מילי ייחוד בעלמא דלא מוכחא אבל ייחוד דמוכח לניאוף אסר: כדתני ביבמות השילהי כיצד רוק למעלה מן הכילה ורוכל היוצא אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא פירוש תצא מן הבעל כפירוש רש"י ולא כפירוש ר"י תצא מן הרוכל. ושמעתא זו הויא תיובתא. שטה. בבלאי כמה דגרסינן התם הני אבולי דמחוזא כדי שלא יראנו בעל הבית אלא כיון דתבריה להוצא בפרהסיא ודאי אכתי לא עבד מעשה. פירוש. וסליקא ליה מסכתא.

כי נאפו ודם בידיהם סתם נואף חשוד על שפיכות דמים דבעל שלא להצילו ממיתתו אבל חשוד להורגו לא הוי דאמרינן בסנהדרין בזה בורר חשוד על העריות כשר לעדות וטעמא דרשע דחמס בעינן אלמא חשוד על העריות לא הוי חשוד להרוג. ולחם סתרים ינעם קא משמע לן ואף על פי שהוא אמת דינעם כדאמרינן בסנהדרין פרק בן סורר ומורה מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה דכתיב לחם סתרים ינעם מיהו נואף זה אינו יודע דסתרים עדיף וטוב בעיניו שימות הבעל ותהיה מותרת לו בפרהסיא. שיטה. סליק פרק ואלו נדרים וסליק ליה מסכתא נדרים השמטות הרשב"א

גמ' דטעמינון חויא ע' שבת ד' קי ע"א בתד"ה וליתי:

בָּעִי מָרִיהּ דְּבֵיתָא לְמֵיכַל מִן הַהוּא תַּחְלֵי בְּלָא דַּעְתָּא דְּאִינְתְּתָא הא דהוצרך תלמודא לפרש שהיה בְּלָא דַּעְתָּא דְּאִינְתְּתָא משום דאם היתה האשה רואה ושתקה ולא אמרה שלא יאכל הוות אסירא דהשתא ידים מוכיחות איכא דהיא מזנה עם אותו נואף מאחר שרצתה שימות בעלה ואז אותה אומדנא היוצאה מדברי הנואף שאמר לבעל הבית שלא יאכל לא היתה מועלת כלום להתיר אותה. ואין להקשות דאותו נואף כיון דידוע לכל שהוא נואף וכדמוכח מלשון התלמוד דקאמר ההוא נואף דעל וכו' דקרי ליה בשם נואף בסתם משמע דנודע דהוא נואף, אמאי לא חש פן בעל הבית יחשוב דעבד איסורא? והא דאמר לו 'לָא תֵּיכוּל' משום דלא ניחא דלימות הבעל כדי שתהיה ביאתו על אשתו מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ (משלי ט, יז). ויש לומר ההוא נואף סבר מתיקות מים גנובים לא ידעי לה אלא רק המנאפים אבל אנשים דכשרים לא ידעי להאי, ואם כן אדרבה יחשוב בעל הבית דלא עבד איסורא כיון שלא רצה שימות! ודע דאף על גב דאם ימות הבעל אם יבא עליה גם כן עביד איסורא לזנות עם הפנויה אין זה איסורא כאיסור אשת איש ולכך הפסוק חילקם: מַיִם גְּנוּבִים ' יִמְתָּקוּ ' זו ביאה על אשת איש, וְלֶחֶם סְתָרִים ' יִנְעָם ' זו ביאה על הפנויה בזה לא ימתקו אלא ינעם כי ימתקו עדיף טפי מן ינעם. ובהאי פסוקא נימא מילתא מַיִם גְּנוּבִים רמז לניצוצי הגבורה שגנבום החיצונים ' יִמְתָּקוּ ' על ידי הבירור והתיקון וְלֶחֶם סְתָרִים ניצוצי החסדים בסוד טובה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת (משלי כז, ה) ' יִנְעָם ' על ידי הארת הבינה ששם הנועם בסוד וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָ־י אֱלֹהֵינוּ (תהלים צ, יז). וסיום מסכת נדרים באות נו"ן כי הנדרים שהם באות נון הם בבינה שיש בה חמשים שערים מספר נו"ן ולכן חומר בנדרים משבועות (נדרים טז, א) כי הנודר הוא כנודר בחיי המלך שהם המוחין הנמשכים מן הבינה שהיא סוד אלקים חיים באור פני מלך חיים.