מסכת נדרים דף צ׳ עמוד ב׳פרק 11 ואלו נדרים

לְמֵימְרָא דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ מַעֲשֶׂה.

מֵיתִיבִי: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִפְלוֹנִי וּלְמִי שֶׁנִּשְׁאָל עָלָיו״ — נִשְׁאָל עַל הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל הַשֵּׁנִי. אַמַּאי? אִי בָּעֵי — עַל הַאי נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא, וְאִי בָּעֵי — עַל הַאי נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא!

מִי יוֹדֵעַ הֵי רִאשׁוֹן וְהֵי שֵׁנִי?

מֵתִיבִי: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה וַהֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁאֶשָּׁאֵל עָלָיו״ — נִשְׁאָל עַל נִדְרוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל נִזְרוֹ. וְאַמַּאי? אִי בָּעֵי — עַל נִדְרוֹ נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא, וְאִי בָּעֵי — עַל נִזְרוֹ נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא! תְּיוּבְתָּא.

מַתְנִי׳ בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְנוֹטְלוֹת כְּתוּבָה: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לָךְ״, ״שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ״, וּ״נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״.

חָזְרוּ לוֹמַר, שֶׁלֹּא תְּהֵא אִשָּׁה נוֹתֶנֶת עֵינֶיהָ בְּאַחֵר וּמְקַלְקֶלֶת עַל בַּעְלָהּ: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לָךְ״ — תָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ. ״הַשָּׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ״ — יַעֲשׂוּ דֶּרֶךְ בַּקָּשָׁה. וּ״נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״ — יָפֵר לְחֶלְקוֹ, וּתְהֵא מְשַׁמַּשְׁתּוֹ, וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים.

גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: אָמְרָה לְבַעְלָהּ ״טְמֵאָה אֲנִי״, מַהוּ שֶׁתֹּאכַל בִּתְרוּמָה? רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אוֹכֶלֶת, שֶׁלֹּא תּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיהָ. רָבָא אָמַר: אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, אֶפְשָׁר דְּאָכְלָה חוּלִּין.

אָמַר רָבָא: וּמוֹדֶה רַב שֵׁשֶׁת שֶׁאִם נִתְאַרְמְלָה שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא מִשּׁוּם תּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיהָ. נִתְאַרְמְלָה וְנִתְגָּרְשָׁה, אָמְרִי: הַשְׁתָּא דְּאִיתְּנִיסָא.

אָמַר רַב פָּפָּא, בָּדֵיק לַן רָבָא: אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה, יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה אוֹ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה? כֵּיוָן דְּאוֹנֶס לְגַבֵּי כֹּהֵן כְּרָצוֹן לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל דָּמֵי, אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. אוֹ דִילְמָא מָצֵי אָמְרָה לֵיהּ: אֲנָא הָא חֲזֵינָא,