מסכת נדרים דף פ״ו עמוד ב׳

אלא אמר רב אשי לעולם באומרת יקדשו ידי לעושיהם לכי מתגרשה כדתריצנא לעיל ודקאמרת כי אמרה הכי מי מהניא אין:

שאני קונמות היינו הקדש דכקדושת הגוף דמיא דלא סגי להו בפדיון כקדשי מזבח דאין להם פדיון:

וכדרבא דאמר הקדש כו' מפקיעין מידי שעבוד ובהקדש דקדושת הגוף קמיירי שאם היה לו בהמה ועשאה אפותיקי לבעל חובו ואחר כך הקדיש אפי' בסתם חיילא עלה קדושת הגוף ואין לו לבעל חובו שום שעבוד עלה והיינו טעמא משום דהוי דבר הראוי למזבח דחייל עלה קדושת הגוף אבל אם היו לו נכסים אחרים ששעבדן לבעל חובו ואח"כ הקדישן לא פקע שיעבודיה דבעל חובו הואיל ואין בהן אלא קדושת בדק הבית דלאו קדושת הגוף הוא דאתי בעל חובו וגבי ליה מהקדש כדאמרינן במסכת ערכין (דף ע:) מוסיף עוד דינר ופודה כל הנכסים האלו דבאותו דינר יכול לפדות אפילו שוה אלף זוז והתם מפרש האי דינר מאי עבידתיה גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון וכי האי דאמרינן במסכת יבמות (דף סו:) ההיא איתתא דעיילא לגברא איצטלא דמילתא שכיב ובעיא למישקליה בכתובתה אתו יתמי פרסוה אמיתנא אמר רב קנייה מיתנא ואיתסר בהנאה ולית ליה פדיון לעולם:

חמץ ישראל שלוה מן העובד כוכבים ועשה (לו) חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והרי הוא ברשותו של ישראל והגיע ו' שעות אותו ישראל חייב עליו בבל יראה ובבל ימצא דאתי איסור חמץ ומפקע לשעבודא דעובד כוכבים מיניה וחייב לבערו:

וכן שחרור עשה עבדו אפותיקי ושחררו מפקיעו מיד שעבודו של זה והא איתתא נמי מציא לאפקועי שעבודו של זה קודם שתתגרש:

אי הכי למה לי שמא יגרשנה דמוקמית למתניתין שמא יגרשנה אפי' לא רצה לגרשה ליקדשו מהשתא ומשני אלמוה רבנן לשעבודא דבעל דלא אתי הקדש ומפקע לשעבודא מיניה:

מתני' נדרה אשתו וסבור שהיא בתו כששמע הנדר היה סבור שבתו היא נדרה והפר לשם בתו:

נדרה בקרבן לשום נדר:

דקדושת הגוף נינהו כקדושת מזבח לפי שאין להם פדיון:

מפקיעין מידי שעבוד דבעל:

הקדש עשה שורו אפותיקי והקדישו אין ב"ח גובה הימנו ורבא אזיל לטעמיה דאמר בעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה ועד זימניה ברשות הלוה הוא ומצי מקדיש ליה ופרש"י דהיינו דוקא קדושת הגוף אבל קדושת דמים אמרינן בערכין דמוסיף עליו דינר ופודה כל הנכסים הללו ומפרש בערכין דמה"ת אינה צריכה פדיון אלא שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון:

חמץ עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים ועבר עליו הפסח אסור דחמצו של ישראל הוא וכן עשה עבדו אפותיקי ושחררו:

למה לי שמא יגרשנה השתא נמי קדישי:

אלומיה אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל בעודה תחתיו דשויה כלוקח גמור ולא כמלוה ונראה דלא שייך למיפרך מי איכא מידי דהשתא לא קדיש [ולקמיה] קדוש דקדושיה מיתלא תליא ואי פקע שעבודו דבעל חיילא קדושה דעד השתא (לא) סבירא לן דקדושה אינו יכול להפקיע שום שעבוד הוי חשיב [למיפרך] כיון דלא קדשה השתא לא קדשה לקמיה אבל השתא דאמרי דמן הדין מפקעת אי לא דאלמוה אם כן לאחר שפקע יחול ההקדש:

נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו והפר נדרה:

בנזיר שאמרה הרי עלי נזירות וסבור שנדרה בקרבן כלומר שאמרה דבר זה עלי כקרבן והפר הרי זה יחזור ויפר דכתיב יניא אותה ולא הפרה דטעות:

מתני' נדרה אשתו וסבר שנדרה בתו וכו' הרי זה יחזור ויפר. פירוש בין שהפר בין שקיים, שאילו קיים אינו מוקם ויכול הוא לחזור ולהפר, ואם הפר צריך הוא לחזור ולהפר, והכין איתא בתוספתא [כאן פרק ז' הלכה ו']. ומסתברא לאחר כמה ימים, דלא קרינא ביה יום שמעו עד שישמע אם בתו נדרה אם אשתו נדרה, ואוקימנא בגמרא במפרש, כלומר שאמרו לו בפירוש אשתו נדרה ונמצא בתו, ולאחר כדי דבור, הא תוך כדי דבור כדבור דמי, ואם הפר מופר, ואם קיים אינו יכול לחזור ולהפר. וכן בסתם שאמרו לו אשה נדרה בתוך ביתך, וסבור שהיא אשתו והפר או קיים ונמצא בתו, ואפילו לאחר כדי דבור מה שעשה עשוי.

וכדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד פי' הקדש קדושת הגוף כגון קדשי מזבח וה"ה לכל איסורי הנאה כדאמרינן ביבמות [דף סו:] בההיא אצטלא דפרסוה אמיתנא וכן חמץ כגון שהרהין חמצו לישראל חבירו ועבר עליו הפסח איסור חמץ מפקיע מידי שעבוד וכן עשה עבדו אפותיקי לחבירו ושחררו הרי השחרור מפקיע מידי שעבוד וכבר הארכתי בפי' מימרא זו במקומות רבים הכא נמי קונם דידה מפקיע מידי שעבוד בעל:

ופרכינן ותקדוש מהשתא פירוש דליפקע ליה קונם לשעבודיה דבעל מהשתא וליחול קונם לאלתר ומהדרינן אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל כלומר דאפקינהו מרשותה בעוד שהיא תחת בעלה דלא תיכול למיסרינהו בקונם. מיהו כיון דמדינא חייל נדרא וראוי לחול מעכשיו ומשום אולמא דתקנתא דרבנן הוא דרבע עלה אריא דלא חייל כי מגרש לה ומסתלק אריא הדר חייל למפרע מהשתא ולא חשיב דבר שאינו שלו ורבנן סברי דכיון דהשתא לא חייל מהאי טעמא נמי לא חייל (נמי) בתר השתא ויש בזה כמה פירושים וזהו הנכון מפי מורי רבינו נר"ו ובמקומה הארכתי:

מתני' נדרה אשתו וסבור שנדרה (ד) אחותו פי' כגון ששמע מאחורי הכותל ולא הכיר או שהודיעוהו כן והפר על דעת (ה) אחותו דהויא לה הפרה בטעות:

נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן פירוש שאסרה אשתו עליה יין בדין נזירות והוא סבור שאסרתו בתורת קונם והפר לה על דעת כן:

נדרת מן התאנים וסבור שנדרה מן הענבים או מן הענבי' וסבור שנדרה מן התאנים והפר לה על דעת כן ה"ז יחזור ויפר דהפרה בטעות לאו הפרה היא ואשמעינן תנא בין בטעות האוסר בין בטעות האיסור בין בטעות גוף המין הנאסר ומסתברא דדכותה בהקם לאו הקמה היא מדלא מני לה [סוף דף עח: ודף עט.] בחומר בהקם מבהפר ולרבותא נקט דאפילו בהפרה כי הויא בטעות לא הויא הפרה ובאידך מתני' הוא מפרש טעות דהקמה אפילו באנפא דקליש מהאי דלא הויא הקמה:

גמ' כתב רבינו ז"ל מתני' כגון דאמרו לו נדרה בתך ואמר מופר לה. פירוש דאפילו הפרה שלא בפניה הויא הפרה וה"ה להתרה דכל היכא שהוא עצמו נשאל על שבועתו כדכתיבנא לעיל:

ונמצא שהיא אשתו לאחר כדי דבור פירוש בכי האי גוונא הוא דלא הויא הפרה כיון שלא יודע עד לאחר כדי דבור שאשתו היא אבל נמצא תוך כדי דבור והוא רוצה אף בהפרת אשתו וגמר בדעתו לכך אע"פ שלא חזר והפר לה הויא הפרה פירוש דקי"ל בכל דוכתא דכל תוך כדי דבור כדבור דמי והרי הוא כאילו עכשיו השלים דבורו על דעת אשתו ואמר מופר לך. ופירוש תוך כדי דבור בכל מקום כדי שאלת תלמיד לרב שלום עליך רבי:

וכתבו בתוס' דרבנן יהבו האי שיעורא בכל דוכתא כי היכי דאי מקלע ליה רביה מצי למיתן ליה שלמא ולא ליפסיד מידי ואין צריך בכל זה אלא שהחכמים אמרו שכדי שיעור זה רחושי מרחשן שפותיה דבור ראשון וכאילו הוא מדבר עדיין ואי אמרו לו סתם נדרה אשה בביתך וסבור שנדרה בתו והפר ונמצא שאשתו נדרה אע"פ שלא נמצא אלא לאחר כדי דבור ה"ז מופר והוא שרוצה בהפרת אשתו. פירוש דכיון שלא אמרה לו בפירוש שנדרה בתו אלא שא"ל סתם אשה נדרה והפר סתם הפרה היא ודכוותיה נמי שאמרו לו סתם אשתך נדרה והפר לה כסבור שנדרה מן התאנים ונמצא שנדרה מן הענבים הרי זה מופר אפילו לאחר כדי דבור והכי איתא בגמ':

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השני והשלישי והרביעי והוא שאמר נדרה אשתו סבור שנדרה בתו נדרה בתו סבור שנדרה אשתו נדרה בנזיר סבור שנדרה בקרבן נדרה בקרבן סבור שנדרה בנזיר נדרה מן התאנים סבור שנדרה מן הענבים מן ענבים סבור שנדרה בתאנים הרי זה יחזור ויפר אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאיני טועמת קיים לתאנים כולו קיים הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים אמרה קונם תאנים שאיני טועמת וענב שאיני טועמת הרי אלו שני נדרים יודע אני שיש נדרים אבל איני יודע שיש מפירין יפר יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר רבי מאיר אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר אמר הר"ם פי' אמרו הרי זה יחזור ויפר לפי שהוא אם הפר על דעת מה אחר התבאר שאין הענין הנה אינה הפרה גמורה לאמרו ית' לא הניא אותה עד שתהיה ההפרה לה בעצמה ועל הדבר שנשבעה עליו ושידע הנדר איזה נדר הוא גם כן למאמרו ית' ושמע אביה את נדרה פי' זאת המשנה יחידאה היא אולם דעת חכמים הנה היא מה שהפר הפר ומה שקיים קיים והלכה כחכמים ואף ע"פ שיהיה נדר אחד ולא יהיה דין זה כעין נדר שהותר מכללו הותר כלו לפי שהתר נדרים זולת הפרת נדרים כמו שביארנו ואמתתו בפרק אשר קודם זה פי' ענין זאת המשנה שהוא שמע שבועת אשתו או בתו ולא הפר ביום שמעו אבל לאחר זמן ידע שהוא יש לו רשות להפר או שזה נדר ויצטרף הפרה שהוא יפר ביום שידע מה שהוא סכל וישוב לו זה היום בדמיון יום השבועה והלכה כחכמים:

אמר המאירי נדרה אשתו והוא סבור שנדרה בתו או נדרה בתו והוא סבור שנדרה אשתו הרי זה יחזור ויפר כלומר שאין הפרתו בטעות כלום שנאמר הניא אביה אותה דוקא ולא בטעות ולא סוף ביומו אלא אף לאחר זמן שאין קורין יום שמעו עד שישמע אם אשתו נדרה אם בתו נדרה וכן הדין אפי' קיים את הנדר שאף הקמה בטעות אינה הקמה ויכול לחזור ולהפר וכן היא בתוספתא ופירשו בגמרא בזו שמשנתנו במפרש ולאחר זמן הא במפרש ותוך כדי דבור או בסתם ולאחר זמן לא ופירש הדברים שאם במפרש ר"ל שאמרו לו בפירוש אשתו נדרה ונמצאת בתו יכול להפר אפילו לאחר זמן וזהו ענין משנתינו ואם הודיעוהו בטעות תוך כדי דיבור מה שעשה עשוי ואם הפר אינו צריך לחזור ולהפר ואם קיים מכל מקום יכול להפר שהרי אף בשקיים או הפר בכיוון יכול לחזור תוך כדי דבור ולגדולי הדור ראיתי הפך הדברים ר"ל שאם קיים אינו יכול לחזור ולהפר ושמא הם מכונים לומר שאם קיים בטעות והרגיש בטעותו תוך כדי דבור ולאחר שעה רוצה לבטל הקמתו מכח הקמת טעות אינו רשאי שכל שהרגיש בטעותו תוך כדי דבור הועיל במה שעשה ואם הטעות לא היה במפרש אלא בסתם כגון שאמרו לו אשה נדרה בתוך ביתיך והוא סבור שנדרה אשתו והפר אי קיים ונמצאת שהיא בתו אע"פ שלא הרגיש בטעותו עד לאחר כדי דבור מה שעשה עשוי שאין זה טעות גמור וכן הדין אם שמע הוא את הנדר ולא הבחין אם מאשתו אם מבתו:

נדרה בנזירות וסבור שנדרה בקרבן ר"ל שהוא סבור שאמרה פירות הללו עלי כקרבן או בהפך וכן נדרה בתאנים וסבור שנדרה בענבים יחזור ויפר על הדרך שביארנו בראשונה:

אמרה קונם תאנים וענבים אלו עלי כלומר שנדרה בפרט על אלו והוא הדין אם אמרה דרך כלל קונם תאנים וענבים עלי וקיים לתאנים כלו קיים הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים או שיפר סתם ויש מפרשין בה אינו מופר כלל אף לתאנים וכן היא בתוספתא ואם כן נמצא דעת המשנה שקיים מקצת קיים כלו והפר מקצת לא הפר אפילו אותו מקצת ומכל מקום יש מפרשים אינו מופר ר"ל כל הנדר הא לתאנים מיהא מופר וממה שאמרו בגמרא לדעת חכמים מה הפרה מה שהפר מופר אף הקמה מה שקיים קיים אלמא פשיטא ליה דלכולהו מה שהפר מופר ומכל מקום לענין פסק אין הלכה בזו כמשנתנו אלא מה שקיים קיים ומה שהפר מופר ואם קיים לתאנים לא קיים לענבים ויכול להפר בהן כל היום ואם הפר בתאנים לא הפר בענבים וכל הפירן ביומו או קיימן הנדר קיים לענבים שאין אומרין בהפרה הופר מקצתו הופר כלו כדרך שאומרין בהתרה:

קונם תאנים שאני טועמת וענבים שאני טועמת הרי אלו שני נדרים ולאו למימרא שיהא צריך הפרה לכל אחד ואחד שהרי נדרה אשתו חמשה נדרים הפרה אחת לכולן כמו שביארנו בפרק נערה בסוף סוגית המשנה השנית אלא לענין מה שאמר תחלה קיים מקצת קיים כלו אמר באלו שאם קיים או הפר אחד מהם יכול להפר או לקיים את השני ומכל מקום לענין פסק אין אנו צריכין לה שאף בנדרה אחד כן וכל שכן בשנים:

יודע אני שיש נדרים כלומר ידעתי בנדר אבל איני יודע שיש מפירין כלומר לא הייתי יודע שאהא אני יכול להפר או שיהא הנדר מאותם שיש לי הפרה בהם ועכשו אמרו לי שאני יכול להפר ורוצה אני להפר הרי זה יפר וכל אותו היום שנתברר לו כן נידון כיום שמיעה וכן אם אמר יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שיש נדרים ר"ל לא הייתי יודע שזהו נדר שיהא צריך הפרה כלל ר' מאיר אומר לא יפר שמכל מקום היה לו להפר יצטרך או לא יצטרך וחכמים אומרים יפר שאין שמיעה עד שיתברר לו שהוא נדר הצריך הפרה ושבידו להפירו והלכה כחכמים:

וראיתי מי ששאל למעשה בעניני משנה זו בנדרה בנדרים שהבעל מיפר ולא אמר לה קיים ליכי אלא שאמר אחת מלשונות של הקמה כגון יפה עשית וכו' והוא סבור שאינו לשון של הקמה והפר לה בו ביום אם הפרתו מועלת אחר שלא כיון הוא בהקמה או שמא לא נאמר כן אלא במוטעה בגופו של נדר ועיקר ההפרה ומשום דשב ואל תעשה שאני אבל כל שקיים הקמתו הקמה ואע"פ שביארנו בהקמה בטעות שאינה הקמה ההיא בשטעה בגופו של נודר כגון נדרה אשתו וסבור שהיא בתו אבל בזו הקמה היא ועוד שהקמתו בנדר שלו היא שאע"פ שנדר בטעות צריך שאלה כל שאינו מארבעה נדרים והשיבו בה שהקמתו הקמה ואינו דומה לאיני יודע שיש נדרים שבזו הואיל ולא ידע בנדר שהוא נדר אין זו שמיעה אבל כל שידע בנדר שהוא נדר ושיש בידו להפר יום שמעו הוא ואם טעה בהקמתו אין בכך כלום ואין זה אלא כידוע בנדרים ובמפירין אלא שאינו יודע שיהא צריך להפר ביום שמעו שבודאי אינו יכול להפר ביום שלאחריו שאם כן היה לו להזכירה שהרי היתה צריכה ללמד יותר ממי שיודע בנדרים ולא במפירים אלא ודאי כל שיודע במפירין ובנדרים אע"פ שטועה בענינים אחרים אין בכך כלום אלא שחזרו ושאלו בזו אחר שהקמתו הקמה אם נשאל על אותו הקם ביומו אם יכול לסמוך על אותה הפרה שהפר בעודו סבור שהקמתו אינה הקמה וזו ודאי פשוטה היא שהרי ההקם נעקר מעיקרו על ידי חכם כמו שביארנו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

ברא"ש בד"ה הקדש כו' היובל ואז כצ"ל חוב הס"ד הבעל הס"ד מקרא הס"ד:

ר"ן הקדש הס"ד להאריך הס"ד שעשה חמצו הד"א במשכון הס"ד אחר הס"ד:

בד"ה למימרא כו' ואפשר דלה כצ"ל:

הכי גרסינן הקדש מפקיע מידי שעבוד פירש רש"י דוקא דמקדיש קדושת הגוף. והביא ראיה מכאן דאמ' דכקדושת הגוף נינהו וכדרבא אלמא בקדושת הגוף תליא מלתא. והביא עוד ראיה מדתנן בערכין בפרק שום היתומים המקדיש נכסיו והיו עליו כתובת אשה ובעל חוב מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים האלו ואמרינן בגמרא אמר רבי אבהו דינר זה שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון אלמא לא מפקע מידי שעבוד. ואמרינן משום דהתם בקרקע עסקינן שאינו יכול ליקדש קדושת הגוף. ופירוש זה נקבע ונכתב בגמרא בבא קמא בהחובל ברוב ספרים חדשים וחלק עלינו רבי מטעם שלא מצינו חלוק להחל הקדש בין קדושת דמים לקדושת הגוף דאי ביתו מיקרי אפילו בקדושת דמים ואם לאו ביתו מיקרי אפילו בקדושת הגוף לא ומההיא דערכין דאמר רבי אבהו דדינר משום שלא יאמרו נותן רבי חילוק בין קדושת קרקעות משועבדים לקדושת מטלטלים משועבדים וטעמא דמטלטלים משועבדים אפילו אפותקי מאחר שהם ביד הלוה ויכול להבריחם או להטמינם ביתו קרינא ביה אבל קרקעות משועבדות מאחר שאינו יכול להבריחם לא מיקרו ביתו הילכך לא מפקעו מידי שעבוד והא דאמרינן הכא דכקדושת הגוף נינהו לייתורא דמילתא הוכיח התלמוד ולא משום דבהא תליא מילתא. אין להקשות מאי איריא הקדש אפילו הדיוט נמי דהא אמר רבא גופיה בבבא קמא בהמניח את הכד עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו דהתם אמרינן במילתא דאית לה קלא כגון תורא נגחנא בעל חוב גובה הימנו ואלו בהקדש לא שנא הילכך לא דמו. שטה. חמץ כיצד נכרי שהלוה מעות לישראל על חמצו של ישראל ואמר לו הישראל הלוה לגוי אם איני מביא לך אלו המעות מכאן ועד ששה עשר בניסן הרי הוא שלך מעכשו והגיע זמן שלא פרעו אף על גב דאיגלי מילתא למפרע שקנה הגוי אותו חמץ מעיקרא וכלו ימי הפסח של הגוי היה אפילו הכי כיון דכי מטא איסור חמץ ומפקיע ליה לשעבודיה דגוי והוה ליה חמצו של ישראל ואסור בהנאה אחר הפסח והוא דהוה קאי החמץ ברשותיה דישראל אבל אי הוה קאי ברשותיה דגוי מותר הוא. הריטב"א ז"ל.

מתניתין נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו נערה שיכול להפר לה כמו אשתו נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו וכו'. יש לומר שיש אדם מקפיד על נדרי אשתו שלא יתקיימו יותר מנדרי בתו ויש שמקפיד להפך. ונזיר וקרבן נמי יש לומר שיש אדם שמקפיד על נזירות אשתו ובתו שמצטערין בדבר יותר מנדרי קרבן ויש שמקפיד על הקרבן שלא יבא לידי תקלה בהפרשת קרבנות וגיזה ועבודה הילכך הוצרכו לשנות כולם ותאנים וענבים נמי מהאי טעמא (נמי) הוצרך לשנות שבכלם הפרה בטעות הילכך יחזור ויפר. שטה.

נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו פירוש והפר לה על אותה הדעת. נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן כלומר שלא היה סבור שמחמת נזירות אסרה עליה ענבים אלא מחמת שאסרתם עליה בקונם והפר לה על אותה הדעת נדרה בקרבן פירוש אסרה על עצמה ענבים בקרבן וסבור שנדרה בנזיר. נדרה מן התאנים וסבור שנדרה מן הענבים מן הענבים וסבור שנדרה מן התאנים הרי זה יחזור ויפר. פירוש לפי שהפרה בטעות לא שמיה הפרה שאלו היה יודע עקר נדרה לא היה מפר לה. וכתב רבינו ז"ל מתניתין כגון דאמרו לו נדרה בתך ואמר מופר לה ונמצא שהיא אשתו לאחר כדי דיבור פירוש בכי האי גוונא אמרינן דלא הויא הפרה הואיל ולא נודע לו עד לאחר כדי דיבור שאשתו היא. אבל נמצא תוך כדי דיבור והוא רוצה אף בהפרת אשתו אף על פי שלא חזר והפר לה הויא הפרה. פירוש תוך כדי דיבור כדבור דמי הואיל ורוצה בהפרת אשתו. ואי אמרו ליה סתם נדרה אשה בביתך וסבור שנדרה בתו והפר ונמצא שאשתו נדרה אף על פי שלא נמצא אלא לאחר כדי דיבור הרי זה מופר והוא שרוצה בהפרת נדר אשתו. וכן הלכתא. הרנב"י ז"ל.

ויש אומרים בין שהפר בין שקיים אינו כלום שאם קיים בטעות אינו מוקם ויכול לחזור ולהפר. ויש אומרים גם כן דאפילו לאחר כמה ימים דלא קרינא ביה ביום שמעו עד שישמע אם בתו נדרה או אשתו. ואוקימנא בגמרא במפרש שאמר בפירוש לאשתי אני מיפר ונמצאת בתו אבל אם הפר סתם מופר ודוקא נמי לאחר כדי דיבור הא תוך כדי דיבור כדיבור דמי ואם הפר לאשתו ובתוך כדי דיבור חזר בו ואמר לבתי אני מפר הוי מופר. וכן בסתם אם אמרו לו אשה אחת נדרה בביתך וסבור שהיא אשתו והפר או קיים ונמצאת בתו אפילו לאחר כדי דיבור מה שעשה עשוי. הריטב"א ז"ל. נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו וכגון שהיה יודע ששתיהן רוצות לידור וזו היא רבותא דאף על גב שהיה בדעתו על זו ועל זו אינה מועלת זאת ההפרה אי נמי היה מחוץ ושמע קול הנודרת וסבור שהיא בתו אף על פי שהיפר לאותו הקול אינו מועיל וכל שכן אם שמע כן מן השליח ולא היה אמת שיחזור ויפר. נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן זו אף זו קתני אף על גב דממה נפשך הפר לה וכן כלהו הרי זה יחזור ויפר. תימא דלא אשמעינן תנא שהפר לה כבר ושמא הא קא משמע לן דאם היה סבור שהיא בתו וקיים ליה והנה היא אשתו הרי יחזור ויפר ולא נאמר קיום טעות מועיל לאותו נדר ושוב לא יפר. הרא"ם ז"ל. וצ"ע במה שכתוב וכגון שהיה יודע ששתיהן וכו' ועיין לעיל בהריטב"א והרנב"י ז"ל. גמרא למימרא דאותו דוקא אם הניא אביה אותה וכן אם ביום שמוע אישה יניא אותה דוקא לשמה ולכך יחזור ויפר לשמה הא גבי קרעים דכתיב על על ואף על גב דההיא היא דברי קבלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון.

בר"ן ד"ה למימרא אמרינן לעיל חומר וכו' דף עט ע"א:

בא"ד דכי היכי דפשיטא לעיל דף עג ע"א: