מסכת נדרים דף ע״ח עמוד ב׳

צריכין קידוש דכתיב (ויקרא כ״ג:ד׳) אשר תקראו אותם במועדם:

שבת בראשית אין צריכה קידוש דחיילא וקדשה מאליה:

השותק על מנת למיקט שאינו שותק כדי לקיים הנדר אלא שעושה כדי להקניטה ולהוכיחה כדי שלא תרגיל עוד בנדרים שהיא סבורה שהוא שותק על מנת לקיימו:

אפי' מכאן עד י' ימים יכול להפר הואיל ולא היה דעתו לקיים:

מאי לאו בשותק על מגת למיקט וכגון דאמר לחד דלמיקט עביד דכי מת ביום שלאחריו אין יכול להפר ותיובתא דרבי חנינא:

לא בשותק על מגת לקיים ולכך אינו יכול להפר:

היינו או שמע וקיים ותרי זימני למה לי:

בשותק סתם ולחומרא אזלינן:

מועדי יי' צריכי' קידוש ב״ד שצריכי׳ לקדש ניסן לעשות בו פסח בט״ו בו:

ואין שבת בראשית צריכה קידוש שאין צריך לקדש יום ראשו׳ לקדש בשביעי בו לשבת:

מועדי יי׳ צריכים מומחי׳ כדכתי׳ (ויקרא כ״ג:ד׳) אלה מקראי קדש אשר תקראו אותם קרי ביה אתם משה ואהרן דמומחי׳ נינהו:

ואין נדרים צריכי׳ מומחין ולהכי סמך פ׳ נדר׳ למועדי׳ לדרוש כן וע״כ תלתא הדיוטו׳ בעי׳ כדפי׳ (ע״א ד״ה להכשיר) מדאצטרי׳ ראשי המטו׳ ליחיד מומחה:

השותק ע״מ למקט שתצטער אשתו ובדעתו לבטל לה אחרי כן:

אימתי [אמרו] מת הבעל כו' היינו ברייתא דאייתינן ריש פרקין (לעיל נדרים סח.):

מאי לאו הא דתנן שמע ושתק ע׳׳מ למיקט וקתני דהוי שתיקה מעליא ומהשתא הוא לסמיך אדבסמוך דאי בעי"מ לקיים היינו שמע וקיים:

שותק לקיים כמו לקיים בהדיא ואין יכול להפר:

בעל מיגז גייז מכאן ולהבא פי' ומה שהיה קודם הנדר נשאר קיים וההתפסה שהיתה באותה שעה הרי היא קיימת והיכא דאתפיס בעל גופיה בנדרא דאתתיה דענוי נפש תו לא מצי מפר לה דכמאן דקיימיה לגמרי דמי. פי' דגלויי דעתא וגמר הלב סגי בהקמה כדלעיל וכיון דאתפיס לה הא גלי דעתיה דניחא ליה בנדרה:

א"ר חנינא השותק ע"מ למקיט כלומר כדי להכעיסה שתק ולא הפר לה כל היום מפר ואפילו מכאן ועד עשרה ימים ולית הלכתא כוותיה דאותביה עליה מכמה מתנייתא ואסקינן בכולהון תיובתא דרבי חנינא תיובתא:

המועדות כולן תלויין בקדוש בית דין ובראיית הלבנה ומכל מקום שבת בראשית אין בית דין מקדשין אותו אלא מקודש ועומד הוא מעולם כמו שביארנו בסדר מועד:

מי שנדרה אשתו ושתק לה כל יומו ולא על דעת הקמה אלא כדי למקט ר"ל לצערה ולהוכיחה שלא תהא פרוצה בנדרים ומכל מקום בדעתו ביום שמעו להפר לה למחר או לזמן אחר אין זה כלום והרי שתיקתו קיימה את הנדר הואיל ומכל מקום שתק כל יומו אע"פ שלא שתק אלא על מנת למקט ולצער:

נדרה ונשתתק הבעל כל יומו ואחר היום חזר לדבורו יראה מתלמוד המערב שמיפר אותו יום שחזר לדבורו שהרי במה שחלקו בסוגיא זו בהפר נדרים שלדעת חכמים כל היום ולדעת ר' יוסי בר' יהודה מעת לעת אמרו שם נשתתק וחזר לדבורו על דעתיה דר' יוסי בר' יהודה נותנין לה עשרים וארבעה שעות ר"ל אחר חזרת הדבור ועל דעתיהו דרבנין אין לו אלא אותו היום בלבד וכבר פסקנו כחכמים ונמצא שאין נותנין לו אלא היום שחזר לדבורו וכן יראה משם שאם ביום שחזר לדבורו חזר ונשתתק קודם שיפר שכל שאינו יכול להפר בסוף היום נותנין לו יום אחר וכן לעולם עד שיגמור את יומו באפשרות הפרה ולא יפר וזהו שאמרו עוד שם נשתתק ר"ל אחר שחזר לדבורו על דעתיה דר' יוסי בר' יהודה מצרפין לו עשרים וארבעה שעות כלומר שאם אחר שחזר לדבורו עמד שתי שעות בלא שתוק והיה יכול להפר ולא הפר מפני שהיה סומך להפר בתוך העשרים וארבעה שעות וחזר ונשתתק לכשיחזור לדבורו אין נותנין לו אלא כ"ב שעות מפני שמצרפין אותם השתים שהיה יכול להפר כאן ולדעת רבנן לעולם מיפר והולך עד שיחזור לדבורו שעה אחת לפני שקיעת החמה ולא הפר שאין יכול עוד להפר והלכה כחכמים כמו שכתבנו:

רש"י לי הס"ד:

ברא"ש להפר הס"ד לקיים הס"ד קיום הס"ד:

בד"ה קיים בלבו כו' הוא דקיים כצ"ל מקוים ואין כצ"ל מופר הס"ד ליכי הס"ד יחריש הס"ד קיים הס"ד להפר הס"ד:

בד"ה אבל כו' דידע שאין כו' דידע שיש כצ"ל נ"ל:

בא"ד שמעו ורבנן כו' נמחק מורבנן עד ביום שמעו:

ר"ן מראשי המטות נפקא אלא ודאי דמשום כצ"ל:

בא"ד מזדקק יחידי כצ"ל מקיימת הס"ד:

בד"ה לא בשותק כו' עלה דההיא כצ"ל לישנא הס"ד:

מועדי ה' צריכין קדוש בית דין קדוש החדש שלו מונין למועדות קרי קדוש מועדות והוא צריך בית דין כדמפקי מקרא בפרק ראוהו בית דין. ואין שבת בראשית צריכה קדוש בית דין שהרי לאו מראש חדש מנינן לה. וביש נוחלין מסיימינן עלה מהו דתימא הואיל ובפרשת מועדות כתיבא תבעי קדוש בית דין כמועדות קא משמע לן. הכי פירושו התם קא משמע לן רבי יוסי הגלילי אבל קא משמע לן קרא לא קאמר דמהאי קרא לא נפקא לן דשבת אין צריך קדוש אלא ממושבות האמורין בשבת נפקא לן בפרק קמא דקדושין דמהאי קרא (לא) דמוידבר משה לא מצינן למעוטי שבת מקדוש בית דין דבהאי קרא לא כתיב קדוש מועדות אלא לסימנא בעלמא נקטיה רבי יוסי לקרא דאלו קרא מיבעי לן כדדרשינן ליה בשילהי מקרא מגלה. ובן עזאי ורבי יוסי לא פליגי שרבי יוסי במועדות אמור דבר ובן עזאי במועדות שבפרשת פנחס דבר מועדי ה' קדוש החדש צריכין מומחה דכתיב בקדוש החדש ויאמר י"י אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש ואינהו מומחין הוו. הרא"ם ז"ל.

ואפילו מכאן ועד עשרה ימים דכיון דעל מנת למקט שתק הוי כאלו בטל הנדר בלבו ומן הדין אפילו הפרה לא בעי דמדאוריתא ביטול בלבו הוי בטול מיהו מדרבנן צריך הפרה וכיון דאינה צריכה אלא מדרבנן הילכך אפילו מכאן ועד עשרה ימים. הרא"ם ז"ל.

מאי לאו בשותק על מנת למקט לא בשותק על מנת לקיים ולאו בשותק על מנת לקיים לאחר זמן קאמר דאם כן אין זה (לא) אלא כמחריש שיכול להפר כל היום ואף על פי ששתק תחלה על מנת לקיים. וכדאמרינן לקמן כשהוא אומר כי החריש לה הרי שותק על מנת לקיים אמור. ואלו הכא אמרינן אילימא בשותק על מנת לקיים היינו קיים בלב5. אלא ודאי האי שותק על מנת לקיים דקאמרינן הכא היינו בשותק מחמת קיום כלומר שותק מפני שהוא מקיים בלבו. וכי דחינן ואמרינן לא בשותק סתם הוא הדין דהוה מצי למימר לא בשותק על מנת לקיים לאחר זמן. אלא משום דקיום של לב קא נסיב ליה השתא בהאי לישנא דשותק על מנת לקיים לא בעי למימר הפכו בההוא לישנא ממש אלא ניחא ליה למימר בשותק סתם. הרשב"א ז"ל.