מסכת נדרים דף ס״ט עמוד ב׳

ת"ש דכי האי גוונא פלוגתא דר"מ ורבנן במסכת תמורה בפ' כיצד מערימין על הבכור:

הרי זה תמורת עולה תמורת שלמים כו' דבריו קיימין ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים:

ואפילו רבי מאיר לא אמר תפוס לשון ראשון אלא דלא אמר לא תיחול זו אלא אם כן חלה שניה ועל מה נחלקו באומר תמורת עולה ותמורת שלמים רבי מאיר סבר דלמא מיהדר הוא דהדר ביה מתמורת עולה ואמר תמורת שלמים והואיל וכן תפוס תחלת דבריו והרי היא עולה: ור' יוסי סבר אי אמר תמורת עולה ושלמים הוה אמינא קדושה ואינה קריבה קמ"ל:

אבל הכא דקאמר לא תחול בו' ודאי הויא הפרה כי ההוא טעמא דתמורה:

קיים ומופר ליכי ולא אמר ליכי בין קיים למופר מי אמרינן כיון דלא אמר קיים ליכי ומופר לכי הויא כמ"ד לא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה דכיון דלא אמר קיים ליכי גלי אדעתיה דבהפרה ניחא ליה או דלמא לא שנא וכמ"ד קיים ליכי ומופר ליכי דמי ולא תהוי הפרה:

ת"ש דאמר רבה [בקדושין] ואמעשר בהמה קאי:

כל שאינו בזה אחר זה כגון שאם קרא לעשירי עשירי וחזר וקרא לי"א עשירי אינו קדוש וקאמר אף בבת אחת שאם קרא לשניהן עשירי סתם אין האחד עשר קדוש ה"נ כיון דאינו בזה אחר זה שאם אמר לה עכשיו קיים ליכי ולאחר שעה אמר מופר ליכי אין בהפרתו כלום בבת אחת נמי כי אמר קיים ומופר ליכי אין באותה הפרה כלום אע"ג דבבת אחת קאמר קיים ומופר ליכי:

היום מהו מי אמרינן כיון דאמר היום כמאן דאמר היום יהא מקויים אבל למחר יהא מופר לה והוי מופר:

ת"ש מפלוגתא דר"מ ור' יוסי פי' מפלוגתא דר' יוסי פשטינן בעיין לכ"ע:

תמורת עולה ותמורת שלמים וכו' ואמר רבי יוסי אם לכך נתכוון מתחלה כיון שבשעת תמורת עולה היה בדעתו לומר תמורת שלמים לאפוקי אם נמלך כדתניא בסיפא דמילתא הואיל וא"א לקרות שני שמות בב"א דבריו קיימין עון דאמר בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים ואפילו ר"מ לא אמר אלא דלא אמר לא תחול זו אא"כ חלה זו דבזה מודה דלא חלה הראשונה וחלה שניה אבל הכא כו' אפי' ר"מ מודה דחל הפרה והקמה לאו כלום הוא:

קיים ומופר ליכי מהו מי אמרינן דודאי כיון דבדיבור אחד קאמר שלא אמר קיים ליכי מופר ליכי חיילי תרוייהו או לא:

כל שאינו בזה אחר זה אם אמר קיים ליכי מופר ליכי דאין הפרה חלה אחר הקמה בב״א אינו לא לזה ולא לזה והוי כאילו שתק ובפרק שני דקידושין (דף נ:) גבי ב' אחיות אמרה רבה ללמילתיה וא״ת אמאי לא אמר הכי גבי תמורת עולה ותמורת שלמים אמר רבי מאיר תמכר ויבא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים (ה״ג וצ״ע דבברייתא תניא בפ' כיצד מערימין (תמורה דף כו) דלרבי מאיר - כולה קרבה עולה) וי״ל דמ״מ ניחא לאביי דאמר כל לחצות מודה ר״מ דכיון דאי אמר לחצות תלו שניהם בבת אחת:

בעי רבה קיים ליכי היום מי אמר נו' דהכי משמע מקיים ליבי היום אבל למחר יהא מופר או דלמא לא אמרינן דדעתו לבטל כיון שאינו מפר בפירוש - אבל ודאי אי אמר קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר מועלת הפרתו אלא [אמר] מופר ליכי למחר ולא אמר קיים ליכי היום מי אמרינן כיון דאמר לה מופר ליכי למחר מהיום קאמר לה וקיימה לנדרה או דלמא הא לא אמר לה קיים ליכי היום הלכך כי אמר מופר ליכי למחר מהיום קאמר לה דדעתו להפר מהיום אבל ודאי אמר קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר לא אמרינן מהיום קאמר ואע"ג דמתחלה לא מבעיא ליה אלא משום דלא אמר מופר ליכי אבל אמר קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר מועלת ההפרה והשתא פשיטא ליה דלא מועיל הפרה ודוחק דבעיא שניה את"ל הא לא קאמר לה משמע שגם בעיא דרבה לפי סברא וי"ל דודאי מעיקרא קים ליה שפיר דאי אמר קיים ליכי היום מופר ליכי למחר לא מהני וה"פ בעי רבה קיים ליכי היום מהו כיון דאמר היום משמע אבל למחר יהא מופר וכמאן דאמר [מופר] ליכי למחר דדעתיה שתמול מהיום:

והא דאמרינן מאי שנא מפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי. מאי שנא מפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי. הכי פירושו מפלוגתייהו נשמעינה, ולא דבעייתנו שייכא בפלוגתייהו.

כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ואם תאמר ומאי שנא מתמורת עולה תמורת שלמים, דאמר רבי יוסי הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים, ואף על גב דבזה אחר זה אינו, דאילו אמר הרי זו תמורת עולה ולאחר שעה אמר הרי זו תמורת שלמים לא אמרא כלום. ויש לומר דהתם ישנו בבת אחת, דאילו אמר חצייה תמורת עולה וחצייה תמורת שלמים חרעה ותמכר, ויביא בחצי דמים עולה ובחצי דמים שלמים והלכך אף בבת אחת חייל בכי האי גונא, דתמכר ויביא בדמיה עולה ושלמים.

בעי רבא קיים ליכי היום מהו, מי אמרינן כמאן דאמר מופר ליכי למחר דמי. כיון שנתן קצבה להקמתו.

או דלמא הא לא אמר דבעינן שיוציא הפרה בפיו בפירוש, ואיכא למידק דהכא משמע דאי אמר לה בפירוש ומופר ליכי למחר דמהני, אלא משום דלא אמר הוא דאסתפק ליה, ועלה קאמר אם תמצא לומר הכא לא אמר לה, ובכלל שאלתו מסיק דאלו אמר בהדיא מר ליכי למותר דפשיטא ליה דלא מהני, ובדאמר מיפר ליכי למחר מהו, מי אמרינן למחר לא מצי מפר דהא קיימים לנדריה היום, או דלמא כיון שלא אמר קיים ליכי היום, כו' דאלמא משמע דפשיטא ליה דלא מהני, ובדאמר מופר ליכי למחר מהו, מי אמרינן למחר לא מצי מפר דהא קיימיה לנדריה היום, או דלמא כיון דלא אמר קיים ליכי היום כו', דאלמא משמע דפשיטא ליה דאי אמר בהדיא קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר לא מהני. ויש לומר דהכי קאמר ליה, ואם תמצא לומר הא לא אמר לה מופר ליכי למחר, ותמצא נמי לומר דלאחר שקיים היום תו לא מצי מפר, ואפילו בדאמר לה מופר ליכי למחר, אבל לא אמר לה קיים ליכי היום אלא מופר ליכי למחר מהו, ועוד זה מגומגם.

ואמרינן (בדף סט.) במאי קא מיפלגי ב"ש סברי מיגז גייז בעל כלומר שחלקו של בעל מסויים הוא ומפר חצי האיסור ולפיכך אע"פ שהפר האב חלקו זה ימים כשמת הבעל ביום שמיעה יכול האב להפר אותו חלק של בעל בו ביום שהרי מסויים הוא ואינו צריך לחזור ולהפר הכל ביחד וב"ה סברי בעל מיקלש קליש כלומר שאין חלקו של בעל מסויים אלא שמחליש כח האב שאינו יכול להפר אלא עמו אי נמי שמחליש כח האיסור וכיון שאין חלקו מסויים עכשיו שמת אין בו כדי שיהא האב כדאי להפר אותו החלק בעצמו אלא עם הבעל ואפשר דמודו ב"ה שאם מת הבעל ביום שמוע דאב שמפר האב חלקו של בעל בלחוד וחשיבא חדא הפרה כיון דביום אחד הוא וכן נראה מדברי רבינו ז"ל בהלכות והלכתא כרבי נתן ואליבא דב"ה דסוגיין כוותיה:

כתב רבינו ז"ל והיכא דשמע אביה והפר לה ובתר כמה יומי שמע ארוס והפר ביום שמעו הויא הפרה דאפילו למ"ד בעל מיקליש קליש כי איתנהו לתרוייהו כל חד וחד מקליש לנפשיה ורחמנא אמר ביום שמעו דנפשיה ולא ביום שמעו דחבריה. פי' דלא פליגי ב"ה אלא משום דמית בעל וכיון שאין חלקו מסויים אין בו כדאי להיות כח באב להפר אותו בפני עצמו לאחר כמה ימים אבל אי הוה בעל קיים הוה מפר תדע דהא קתני ברייתא דלעיל או ששמע והפר או ששמע ושתק ומת בו ביום פי' ומשמע ששמע ושתק ולא מת בו ביום אלא ביום שלאחריו אין יכול להפר משום דפשע והוי כמאן דקיים. דאלמא שמע והפר אע"פ שמת (בו) ביום שלאחריו נתרותנה רשות לאב יכול הוא להפר ואי ס"ד דכי איתיה לבעל נמי בחיים והפר לא מצי מפר אב נמי דידיה אלא ביום שמעו דבעל כי מת היכי נתרוקנה לאב רשות בעל שאפילו בחלקו אין לו בו הפרה אלא לאו ש"מ דכל חד וחד דנפשיה מקליש ביום שמעו מר דהוא קמא מקליש ליה ממלקות ואכתי איסורא רכיבא עליה ומר דהוא בתרא מקליש מאיסורא ומיהו כי נתרוקנה לו רשות חברו ודאי מסתברא לן דבעינן בו ביום דליכא דמפר אלא ביום שמיעה והיינו דקתני מתני' בה"א אינו יכול להפר וכדפרישית ע"כ:

בגמ' איבעיא לן בעל שאמר לאשתו או לבתו קיים ליכי (כי) היום ולמחר מופר ליכי מהו מי אמרינן כיון דקיימיה היום תו לא מצי מפר או דילמא מופר ליכי מחר מהשתא קאמר ואת"ל דלא מהני. קיים ליכי שעה ומופר ליכי לאחר מכאן מהו מי אמרינן כיון דקיימיה (א) או דילמא הואיל וכולי יומא בר הפרה הוא ובר הקמה הוא כי אמר בהדיא מופר ליכי לאחר שעה מהני ולא איפשיטא ולחומרא ומאן דאמר לחבריה שדי נתונה לך היום ולמחר תהא שלי הרי זו נתונה לו לעולם דכיון דפסקה ליום אחד פסקה לגמרי וכדכתיבנא במס' גיטין גבי היום אי את אשתי וכבר כתבתי מקצת בפרק קמא:

אמר קיים ליכי ומופר ליכי אין הפרתו כלום שהרי קיימו תחלה ותפוש לשון ראשון ושמא תאמר והרי באומר הרי זו תמורת עולה הרי זו תמורת שלמים נחלקו ר' מאיר ור' יוסי שלדעת ר' מאיר תמורת עולה ומטעם תפוש לשון ראשון אבל לדעת ר' יוסי שהלכה כמותו אם בשעה שאמר עולה נתכון לשלמים ולא שנמלך אחר כן לומר שלמים דבריו קיימין ותרעה ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים שמאחר שאי אפשר לקרא שני שמות כאחת אנו מקיימים את שתיהן שאף בגמר דבריו אדם מתפיס ואם כן אף בזו יחולו הקמה והפרה וישאר הדבר בספק שלא ללקות עליה אינו דומה שזו של תמורת עולה תמורת שלמים ראויים שניהם לחול על ידי רעייה להביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים אבל כאן אי אפשר לקיים הקמה והפרה כאחד והלכך הראשון חל והשני אינו חל כלל ואף חזרה אין כאן לומר שחזר מהקמתו והפר תוך כדי דבור שהרי עירב לשונותיו בוא"ו מוסף על ענין הראשון ר"ל קיים ליכי ומופר ליכי שמשמעו שבשניהם הוא רוצה ואי אפשר להם שיחולו אבל אם אמר קיים ליכי מופר ליכי בלא וא"ו נעשה מופר ליכי חזרה בתוך כדי דבור והפרתו הפרה:

אמר קיים ומופר ליכי כאחד הרי הוא כמי שלא הוציא מפיו כלום שכל שאינו בזה אחר זה ר"ל שהאחרון אינו מועיל אף בבת אחת אינו ר"ל שאין אחד מהם מועיל כמו שכתבנו בשני של קדושין בענין מקדש שתי אחיות ואחר שאם אמר קיים ליכי ואחר שעה אמר מופר ליכי אין מופר ליכי שאחר קיים ליכי כלום ואע"פ שבתמורת עולה תמורת שלמים אינן בזה אחר זה שאלו אמר הרי זו תמורת עולה ולאחר שעה אמר הרי זו תמורת שלמים אינו כלום ואע"פ כן ישנן בבת אחת כמו שביארנו זו מיהא יש בה צד שישנה בזה אחר זה שאלו אמר חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים תרעה ותמכר ויביא בחציה עולה ובחציה שלמים אבל זו אינן בזו אחר זו לעולם:

אמר קיים ליכי ומופר ליכי ולא תחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה יראה שאין כאן לא הקם ולא הפר ונשאר הנדר כמעיקרו ומיפר כל היום ויש אומרים שאף הפרה הראשונה מועלת וכן דעת גדולי הרבנים ויש אומרים שהדבר בספק ושלא ללקות עליה אלא שתשאר באיסורה וכן נראה מסוגיית הגמרא:

אמר לה קיים ליכי היום אין זו הפרה לצורך מחר במכלל לאו אתה שומע הן אלא הרי היא הקמה ליומא ונתקיים הנדר לעולם אמר לה קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר הואיל וקיים לה היום אין הפרתו של מחר כלום אע"פ שהוא מפר מעכשו לצורך מחר הואיל ומכל מקום קיימו היום אפילו אמר מופר ליכי למחר ולא אמר קיים ליכי היום או אפילו אמר בהדיא מופר ליכי היום לצורך מחר הואיל ומכל מקום נדרה נשאר היום קיים אין הפרתו לצורך מחר כלום אמר לה קיים ליכי שעה אחת ועברה השעה והיום ולא הפר נדרה קיים ואין אומרין מכלל לאו אתה שומע הן וכונתו שלאחר שעה יהא מופר אלא הקמתו הקמה לשעתו ולא הפר ביומו אמר קיים ליכי שעה אחת ומופר ליכי לאחר שעה או שאמר קיים ליכי שעה אחת וכשעברה השעה אמר לה ביומו מופר ליכי הרי זה ספק שמא הואיל וקיימו לשעה קיימו לעולם או שמא הואיל וכל היום בדין הקמה והפרה הפרתו הפרה והלכך אסורה בנדרה ואם עברה עליו אינה לוקה:

רש"י ראשון אלא הד"א שלמים ר"מ הד"א:

בד"ה ור"י סבר אי אמר תמורת כצ"ל למחר הס"ד ליכי למחר הד"א:

ברא"ש בד"ה תא שמע כו' ורבי יוסי ממחלוקת כצ"ל אמר בפרק צ"ל בפי':

ר"ן משמע דאינון צ"ל דאתני':

אומר ומופר כצ"ל:

תא שמע פלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי פירוש תא שמע מפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי ממה שמפרשין עלה בתמורה נפשוט בעיין אבל הוא לא קאמר דבעין תהוי פלוגתא דהא מסקינן דכולי עלמא מודו דלא חיילא הקמה. קיים ליכי היום מהו מי אמרינן כיון דאמר היום משמע היום קיים אבל למחר יהא מופר וכמאן דאמר מופר ליכי למחר דמי פירוש מהיום מופר ליכי לצורך מחר דאי לאו דחלה הפרה היום למחר לא היה יכול להפר שהרי עבר יום שמעו או דילמא הא לא אמר ליה בהדיא והפרה דמשתמעא מכללא לאו הפרה היא. הרא"ם ז"ל. ומדכרי הר"ם נראה שאינו אומר לה דיבור ההפרה בשעת הקיום אלא אחר עבור זמן הקיום כפי מה שכתב פרק י"ג ולדבריו לא יתיישב הפירוש כל כך אמר לה מהו אמר לה בשעת הקיום מופר ליכי לאחר שעת הקיום. והר"ם כתב פרק י"ג מבואר בזה דלאחר שעת הקיום קאמר לה. והאי דקיום דשעה לאו דוקא הוא הדין נמי שלש או ארבע או יותר ובלבד שישאר מן היום קצת. הרי"ץ ז"ל. וכן דעת הרשב"א ז"ל וז"ל: היכא דאמר לה קיים ליכי שעה ומופר ליכי לאחר שעה מאי. ולאו דוקא בדאמר כך בבת אחת אלא אפילו אמר קיים ליכי שעה ושתק ולאחר זמן חזר ואמר בו ביום מופר ליכי דכיון שלא קיימו אלא שעה הרי יש שהות עדין להפר ביום שמעו. ומשום הכי מיתינן עלה הא (דנדר) דנזיר דהתם הא לא אמר לה אלא ואני לכשתמצי לומר דואני שעה אחת משמע מכל מקום הא לא אמר לה ומופר ליכי לאחר שעה אלא כדאמרן דכל היום שלו לחזור ולהפר עד כאן. וככתוב בהר"ן ז"ל.