מסכת נדרים דף ס״א עמוד ב׳

גמ' למימרא דרבי מאיר וכו' כדפרישית:

שתי כיתי בנות משתי נשים שנשא זו אחר זו וכל אחת ילדה שתי בנות:

כולן אסורות חוץ וכו' דברי רבי מאיר דקסבר רבי מאיר מעייל איניש לספיקא דלא איזדהר הארוס בשעת קידושין דלא ליתי לידי קלקול והואיל דלא ידעינן הי מינייהו קידש כולן אסורות:

חוץ מן הקטנה שבקטנות דלדברי הכל לית לה שם גדולה:

רבי יוסי אומר כולן מותרות וכו' דקסבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא:

מוחלפת השיטה כלומר אפיך מתניתין דנדרים ואימא לרבי מאיר מעייל איניש כו':

והתניא בניחותא דמוחלפת:

זה הכלל כל שזמנו קבוע כגון רגלים:

ורמינהו מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים מכל אשה שתי בנות קטנה וגדולה משנה היא בקידושין פרק האומר (דף סד:) דסבר רבי מאיר דמחית אינש נפשיה לספיקא ושמא קרי לה לגדולה קטנה שבגדולות ורבי יוסי אמר וכו' דלא מעייל אינש נפשיה לספיקא וגדולה דקאמר גדולה ממש:

מוחלפת השיטה ואיפוך מתני' דר"מ לדרבי יוסי ודרבי יוסי לדר"מ:

והתניא בניחותא ולמאי דמסיק התם אביי בלישנא פליגי ואין צריך לומר מוחלפת השיטה:

עד הבציר אינו אסור אלא עד שיגיע וה"ה נמי אם אמר עד שיהא כיון דאין זמנו קבוע כדמפרש ואזיל:

זה הכלל כל שזמנו קבוע כו' כמו בציר אמר עד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע לבד בפ"ג בקידושין (דף סד:) י"מ דקציר ובציר הוי זמנו קבוע ואין זמנו [קבוע] כגון דאמר עד שילך פלוני למקום פלוני שאינו יודע כמה יאחר ול"נ דהא אמר עד שיהא הקיץ עד שיתחילו לתת בכלכלות אלמא אינו אסור עד שיצא ואין זמנו קבוע תפסינן ליה:

קיץ על שם שקוצצים התאנים. של תאנים נקרא קיץ על שם שנקצצת ביד. וענבים שנקצצין בסכין נקרא בצירה:

ענבים נמי כי מירדדן פירוש כשנתייבשו נקצצות ביד [ל"א] מיזרדן כמו חבילי זרדין:

עד שיקפלו רוב המקצועות סכינים שקוצצין בהם עיגולי תאנים והעיגולים עצמן נקראין קציעות:

אמר רב חנינא בר אבדימי אמר רב מוחלפת השיטה קשיא לי דכיון דבדינא פליגי ולא בלישנא היאך אפשר לומר לרבי מאיר לאסור עד שיצא, והלא באומר עד הפסח כלהו מודו דאינו אסור אלא עד שיגיע, ואם כן כל שכן עד לפני, דעד לפני הפסח לא משמע אחר הפסח אלא לפני הפסח. ונראה לי דעד לפני עד מה שקרוי לפני הפסח קאמרי דהיינו פרס הפסח (ומר) [ורבי מאיר – לפי השי"מ] אמר עד שיצא. וכן מצאתי בירושלמי [כאן פרק שמיני הלכה ג'] דגרסינן התם אמר ר' בון הכל מודים בפסח שהוא מותר, מה פליגין בפרס הפסח הדין אמר עד שיגיע, והדין אמר עד שיצא עד כאן. ואם תאמר מאי שנא עד הפסח דלכולי עלמא עד שיגיע, ומאי שנא עד פרס הפסח דפליג רבי מאיר ואמר עד שיצא. ויש לומר דכל היכא דאמר עד פרס הפסח אפילו רבי מאיר מודה דאינו אסור אלא עד שיגיע, אלא באומר עד לפני משמע ליה עד לפני ממש דהיינו רגע האחרון שבפרס שהיא לפני הפסח ממש, ורבי יוסי סבר כל האומר לפני כאומר עד הפרס דלכולי עלמא עד שיגיע. כן נראה לי. ולהאי תירוצא רבי מאיר לחומרא ורבי יוסי לקולא, וקיימא לן כרבי יוסי לקולא, אבל בקדושין פרק האומר [סו, ב] אמרינן דבלישנא בעלמא פליגי, דרבי מאיר סבר עד לפני ממש, ורבי יוסי סבר עד דמיתפני פסחא קאמר, ולההיא אוקימתא לא מפכינן למתניתין אלא לברייתא, ורבי מאיר לקולא בנדרים ורבי יוסי לחומרא. ושם בפרק האומר הארכתי יותר בסברת הראשונים בפסק הלכה לפי שיטה זו, ולפי שיטה שלשם בסייעתא דשמיא. ירושלמי: פרק ששי הלכה א'] בפרק הנודר מן המבושל אמר רבי יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם, אמר רבי יאשיה הלכו בנדרים אחר לשון תורה, מה ביניהו אמר קונם יין שאני טועם עד החג, על דעתיה דרבי יוחנן אסור ביום טוב האחרון של חג, על דעתיה דרבי יאשיה מותר, ומסיק דאף ר' יאשיה מודה שהוא אסור לא אמר רבי יאשיה אלא לחומרין. עד כאן. ולפום גמרא דילן כלהו מודו דאין הולכין בנדרים להחמיר אלא אחר לשון בני אדם, וכדאיתא בפרק הנודר מן המבושל [לעיל (נדרים מט, א)], הלכך בין להקל בין להחמיר האומר בחג יום טוב האחרון של חג בכלל.

מתני' עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור אלא עד שיגיע. והוא הדין לאומר עד שיהא דהא אין זמנן של אלו קבוע דאיכא חרפי ואפלי. ואיכא מאן דאמר דאלו זמנן קבוע, חדא כיון דמשנה לשנה הם באים, ולא אמרו באין זמנן קבוע אלא באומר לכשילך פלוני למקום פלוני דאפשר להקדים ולאחר. ואינו נראה דהא קתני עד הקיץ עד שיהא הקיץ, עד שיתחיל העם להכניס בכלכלות נמי הרי הוא כבציר וקציר, וכן דקדק בתוספות. ומיהו ראיתי למקצת מן הראשונים שפירשו עד הקיץ אסור עד שיהא, ואימתי יהא כשיתחילו העם להכניס בכלכלות, ומכל מקום אין פירושן עולה כלל, חדא דאם כן למה לי להאריך כל כך, הכין הוה ליה למימר עד הקיץ עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות, ועוד דאם איתא היכי קאמר דעד הקיץ היינו עד שיהא, לא היה לו לומר אלא עד שיגיע, דאילו עד שיהא היה לו לאסור עד שיצא, דהיינו עד שיקפלו המקצועות. ירושלמי [כאן פרק שמיני הלכה ג']: קבע זמן למשתה בנו, ואמר קונם יין שאני טועם עד שיהא (מתתה) [משתה – לפי השי"מ] כמי שזמנו קבוע, או מאחר שיכול לדחותו ולעשות לאחר זמן כמי שאין זמנו קבוע, ולא פשטוה התם ולחומרא אזלינן.

מתני' עד הבציר עד הקציר עד המסיק פי' זמן לקיטת זיתים אינו אסור אלא עד שיגיע זה הכלל כל שזמנו קבוע ואמר עד שיגיע אסור עד שיגיע עד שיהא אסור עד שיצא ושאין זמנו קבוע כגון קציר ובציר ומסיק בין שאמר עד שיהא בין שאמר עד שיגיע פי' כי לפי שאין זמנו קבוע נופל בו לשון יהא ולא שיתכוון לומר עד שיעבור:

ירושלמי קבע זמן למשתה בנו ואמר קונם יין שאני טועם עד שיהא משתה בני כמי שזמנו קבוע הוא. פי' ואסור עד שיצא או מאחר שיכול לדחותו לזמן אחר כמי שאין זמנו קבוע דמי ואינו אסור אלא עד שיגיע ולא איפשיטא ולחומרא ואסור עד שיצא ובמידי דמחייב נפשיה חייב לעשותו עד שיגיע בלבד לחומרא וכן כל כיוצא בזה:

אמר עד הקיץ דמשמע עד שיגיע מאימתי חשיבי הגעה עד שיתחילו העם להכניס תאנים בכלכלות ולא שרינן ליה מכיון שיצא בכורי תאנים ואם אמר עד זמן שיעבור הקין זמנו עד שיקפלו המקצועות פי' שיקפלו ויצניעו בני אדם הסכינין שמתקנין ומקצעין בהן דבלות התאנים (ה) והוא מל' ומקפלין את הכלים:

אמר עד הקציר אימתי הגעת קציר עד שיתחיל העם לקצור קציר חטים ולא קציר שעורים דמאכל בהמה הוא כדאיתא בפרק קמא דפסחים [סוף דף ג:] דאמרינן שעורים נעשו יפות לך ובשר לסוסים ולחמורים ואין דעתן של בני אדם על אותו קציר ובאתרא דרובא (ו) דאיניש אבל שעורים אפשר דמנינן לקציר שעורים:

הכל לפי מקום נדרו אם היה בהר בהר או בבקעה בבקעה פי' שאם היה בהר נדון נדרו משיתחיל קציר ההר ואם היה בבקעה משיתחילו לקצור בבקעה:

תנא כלכלה שאמרו כלכלה של תאנים לא כלכלה של ענבים דתאנים מיקרו קיץ דמיקצץ ביד ולא ענבים:

תניא הנודר מפירות הקיץ אינו אסור אלא בתאנים:

עד שיקפלו המקצועות תנא עד שיקפלו רוב המקצועות שבעיר ואע"פ שהנודר קפל קודם לכן מקצועות שלו:

מי שיש לו ב' כיתי בנות משתי נשים ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני זוכר אם גדולה שבגדולות ר"ל שבכת ראשונה אם גדולה שבקטנות ר"ל שבכת שניה אם קטנה שבגדולות שהיא גדולה מגדולה שבקטנות כולן מותרות חוץ מגדולה שבגדולות שאין דעתו אלא עליה וכן אם אמר קדשתי את בתי הקטנה ואינו יודע אם קטנה שבקטנות אם קטנה שבגדולות אם גדולה שבקטנות שהיא קטנה מקטנה שבגדולות כולן מותרות חוץ מקטנה שבקטנות וכבר ביארנוה במקומה בשלישי של קדושין:

הנודר מפירות הקיץ אינו אסור אלא בתאנים שסתם פירות הקיץ אינו אלא בתאנים שהם נלקטות ביד ושדרך בני אדם לקייצן ולייבשן ואע"פ שהענבים גם כן דרך בני אדם ליבשן מכל מקום התאנים נלקטות ביד ולא הענבים ואע"פ שאף הענבים כשהם מתבשלים הרבה בכרם עד שלחות שבהם נוטף והוא הנקרא בי מיזרבן נלקטין אף ביד מכל מקום אין הדבר מצוי להניחם שם כל כך:

בתלמוד המערב פרק מבשל אמרו ר' יוחנן אמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם ור' יאשיה אמר אחר לשון תורה מה נפיק מביניהון אמר קונם יין שאני טועם בחג על דעתיה דר' יוחנן אסור ביום טוב אחרון של חג ר"ל אע"פ שהוא רגל בפני עצמו על דעתיה דר' יאשיה מותר ולענין פסק הלכה הלך בנדרים אחר לשון בני אדם אף להקל ואין צריך לומר להחמיר ונודר בחג יום טוב האחרון בכלל אלא אם כן הזכיר חג הסכות בפרט:

רש"י קאמר גמרא למימרא כצ"ל:

בד"ה חוץ כו' שבקטנות דלדברי כצ"ל:

בד"ה מוחלפת כו' מאיר מעייל כצ"ל רגלים הס"ד בד"ה אמר כו' כמו מקפלין כצ"ל עד שחורץ אותן בקופיץ ועושין כצ"ל:

ברא"ש שיגיע הס"ד:

בד"ה עד הקיץ כו' ובציר ומסיק לא כצ"ל המלחמה ולא כצ"ל הכלל קאי כצ"ל אסור אלא כצ"ל:

בד"ה למימרא כו' במתניתין דבהא כצ"ל:

ר"ן בד"ה עד כו' הקיץ עד כצ"ל מקריא הס"ד ואחר כך מ"ה ענבים כי והד"א:

גמרא ורמינהו מי שיש לו וכו' משנה היא בקידושין בפרק האומר מי שיש לו שתי כתי בנות משתי נשים שנשאו זו אחר זו והיו לו בנות משתיהן וכולן קטנות שבידו לקדשן ואומר קדשתי את בתי ולא ביררתי יפה (ולא) כוונתי וצריך לדרוש לשונו ואינו יודע אם גדולה שבגדולות שבכת ראשונה שכל כת ראשונה קרי גדולות לפי שהן גדולות מבנות כת השנייה ואם גדולות שבקטנות גדולה שבכת שנייה ואם קטנה שבגדולות שבכת ראשונה שגם היא קרי גדולה שהיא גדולה כמו הגדולה שבקטנות שבכת שנייה. והא דלא קתני לאיסורא אמצעית שבכת שנייה ואמצעית שבכת ראשונה שהרי גם הן נקראות גדולות התם בקידושין מפרש לה. שטה.

אמר רב חנינא בר אבדימי אמר רב מוחלפת השיטה קשיא לי דכיון דבדינא פליגי ולא בלישנא היאך איפשר לומר לרבי מאיר לאסור עד שיצא והלא באומר עד הפסח כולהו מודו דאינו אסור אלא עד שיגיע ואם כן כל שכן עד פני דעד פני הפסח לא משמע אחר הפסח אלא לפני הפסח. ונראה לי דעד פני עד מה שקרוי פני הפסח קאמרי דהיינו פרס הפסח. (ומדאמ') ורבי מאיר אמר עד שיצא וכן מצאתיה בירושלמי דגרסינן התם א"ר בון הכל מודים בפסח שהוא מותר מה פליגין בפרס הפסח הדין אמר עד שיגיע והדין אמר עד שיצא עד כאן. וא"ת מאי שנא עד הפסח דלכולי עלמא עד שיגיע ומאי שנא עד פרס הפסח דפליג רבי מאיר ואמר עד שיצא. וי"ל דכל היכא דאמר עד פרס הפסח אפילו רבי מאיר מודה דאינו אסור אלא עד שיגיע. אלא באומר עד פני משמע ליה עד פני ממש דהיינו רגע האחרון שבפרס שהוא פני הפסח ממש ורבי יוסי סבר כל האומר פני כאומר עד הפסח דלכולי עלמא עד שיגיע. כן נראה לי. ולהאי תירוצא רבי מאיר לחומרא ורבי יוסי לקולא וקיימא לן כרבי יוסי לקולא. אבל בקידושין פרק האומר אמרינן דבלישנא בעלמא פליגי דרבי מאיר סבר עד פני ממש ורבי יוסי סבר עד דמתפני פסחא קאמר. ולההיא אוקמתא לא מפכינן למתניתין אלא לברייתא ורבי מאיר לקולא בנדרים ורבי יוסי לחומרא. ושם בפרק האומר הארכתי יותר בסברת הראשונים בפסק הלכה לפי שיטה שלשם בסייעתא דשמיא. ירושלמי בפרק הנודר מן המבושל אמר רבי יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם א"ר יאשיה הלכו בנדרים אחר לשון תורה מה נפק מביניהון אמר קונם יין שאני טועם עד החג על דעתיה דרבי יוחנן אסור ביום טוב האחרון של חג על דעתיה דרבי יאשיה מותר. אף רבי יאשיה מודה שהוא אסור לא א"ר יאשיה אלא לחומרין. עד כאן. ולפום גמרא דילן כולהו מודו דאין הולכין בנדרים להחמיר אלא אחר לשון בני אדם וכדאיתא בריש פרק הנודר מן המבושל הילכך בין להקל בין להחמיר האומר בחג יום טוב האחרון של חג בכלל. הרשב"א ז"ל.

מתניתין עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור אלא עד שיגיע והוא הדין לאומר עד שיהא דהא אין זמנן של אלו קבוע דאיכא חרפי ואפלי. ואיכא מאן דאמר דאלו זמנן קבוע חדא כיון דמשנה לשנה הם באים ולא אמרו באין זמנן קבוע אלא באומר לכשילך פלוני למקום פלוני דאיפשר להקדים ולהאחר. ואינו נראה דהא קתני עד הקיץ עד שיהא הקיץ עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות וקיץ נמי הרי הוא כבציר וקציר. וכן דקדקו בתוספות. ומיהו ראיתי למקצת מן הראשונים שפירשו עד הקיץ אסור עד שיהא ואימתי יהא כשיתחילו העם להכניס בכלכלות. ומכל מקום אין פירושן עולה כלל. חדא דאם כן למה לי להאריך כלל כל כך הכין הוה ליה למימר עד הקיץ עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות. ועוד דאם איתא היכי קאמר דעד הקיץ היינו עד שיהא לא היה לו לומר אלא עד שיגיע דאלו עד שיהא היה לו לאסור עד שיצא דהיינו עד שיקפלו המקצועות. הרשב"א ז"ל. עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות סכינין שקוצצין בהם עגולי תאנים קורא מקצועות והעיגולים נקראים קצועות כדתניא לטרא קציעות שדרסה על פי עגול. וסכינין של פרקים הם שהברזל נקפל בתוך הקתא ולאחר כלות מלאכת התאנים מקפלין הסכינים ומצניעין אותם עד שנה הבאה. ור' אליקים פירש פירוש אחר (של תאנים) שלתאנים קורא מקצועות ומקפלין אותם זו על זו לדורסן בעיגול. הרא"ם ז"ל. גמרא של תאנים ולא של ענבים שלא נקרא הקיץ אלא על שם התאנים שנקצצים ביד ואלו נבצרין בסכין לא מיקריא קציצה. ומתוך המשנה נמי למדנו כן דלאו ענבים קאמר דקתני עד שיהא דלא מיתסר אלא עד שיתחילו ואלו ענבים עד שיצא הבציר שהרי זמן משיכת בצירתם קבוע ויש להסב פירוש המשנה בענין אחר. ויש תשובה לדבר לכן לא כתבתיו. ואני אומר שיש ענבים עומדים ליבצר ויש עומדים ליבש לקיץ לכן אתיא נמי כרשב"ג דקיץ שייך שפיר ענבים בכלל תאנים שהקיץ נקרא על שם ענבים כמו שנקרא על שם התאנים.

תנא עד שיקפלו רוב המקצועות אף על פי שלא הוקפלו כולן הרא"ם. והריטב"א ז"ל כתב תניא עד שיקפלו רוב המקצועות פירוש דאינו מותר עד שרוב בני העיר יקפלו מקצועותיהם. עד כאן. וכן הרנב"י ז"ל וז"ל: תנא עד שיקפלו רוב המקצועות פירוש דאף על פי שהנודר קפל מקצועות שלו אינו מותר עדיין עד שרוב בני העיר יקפלו מקצועותיהן. עד כאן.

בהר"ן ירושלמי קבע וכו' ולחומרא עיין בהר"ן לקמן דף סב ע"ב ד"ה מחלוקת: