מסכת נדרים דף כ״ד עמוד א׳

הרי זה יכול המודר להתיר נדרו בעצמו שלא ע"פ חכם שיכול לומר לו המודר כלום אמרת ליתן לבני כך וכך אלא בשביל כבודי:

זהו כבודי יותר שלא אקבל שאיני צריך וכבר הותר הנדר:

מני אי רבי אליעזר בן יעקב אע"ג דלא אמר זהו כבודי יותר בטל דנדרי זירוזין הוא:

אלא לאו רבנן היא דסברי דלא הוי נדרי זירוזין וש"מ פליגי:

לעולם רבי אליעזר בן יעקב היא הא מתני':

ומודה ר' אליעזר בן יעקב בהאי דנדר הוי ולא זירוזין דודאי משום נדר ממש קא"ל דאמר ליה לאו כלבא אנא כו':

וחכ"א אף זה נודר יכול להתיר שיכול לומר לו הריני מחזיק לך טובה כאילו התקבלתי ממך לפיכך אינו נדר:

אי ר"א בן יעקב נדרי זירוזין הוו שמזרזו ומדירו כדי שיתן לו כך וכך אע"ג דלא אמר התקבלתי הוי בטל דנדרי זירוזין הוו:

מי סברת דאדריה מזמנא לזמינא לא זמינא אדריה למזמנא אמר ליה מזמנת לי אמר ליה אין - פירוש כן אני רוצה לזמן אותך וא"ל זמינא למזמנא דור עליך שאתה מזמן לי ונדר פירוש נדר מזמנא ואמר קונם פירות עלי אם אין אני מזמן אותך ולא הוו נדרי זירוזין משום דדוקא היכא שהמזומן מסרב ומזמן מפציר בו ומזרזו לאכול משלו התם שייך נדרי זרוזין אבל כאן אין צריך לזרז המזומן לאכול שהרי אדרבה המזומן מבקש מן המזמן שידור על כך שיזמנהו:

יתר על כן אמר ר' אליעזר ב"י ואוכל עמו פת חמה וא"ת מאי יתר על כן י"ל דהכי קאמר אע"ג דשייך לומר לאו כלבא אנא וא"ת והאמר לעיל דלא הוי זירוזין היכא דשייך לומר לאו כלבא אנא לכן נראה דאמר ליה קונם שאי אתה נהנה ממני לעולם אם אי אתה אוכל היום פת חמה והשתא לא שייך טעמא דלאו כלבא אנא ואשמעינן דאע"ג דפי' לו פת חמה וכוס של חמין דמקפיד הוא טפי וסד"א דמתכוין לנדר אפ"ה שרי:

הרי זה יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם, ואומר כלום נדרת אלא מפני כבודי זהו כבודי. כלומר עיקר הנדר לא היה אלא שאתכבד עם הבריות על ידיך, שיראו שאני אדם חשוב שאתה נותן לי מתנה מרובה זהו כבודי גדול יותר שאתה רוצה לתת לי, ושאני חשוב כל כך שאיני רוצה לקבל מתנה. ואם כן הרי נתקיים הנדר, ואין זה כאומר הריני כאילו התקבלתי כההיא דסיפא, אלא טפי עדיף, דהתם אינו מתקיים לגמרי הנדר על אותו דעת שנדר, שהוא נדר על דעת שיתן לו ממש מפני שהיה צריך להרווחה והא לא איצטריך, והוא מוחל אותם חביות [וחטים – לפי השי"מ] שהתנה עליהם כאילו קבלם, ומשום הכי פליג בה רבי מאיר. אבל בהא מודה רבי מאיר, לפי שעיקר הנדר לא היה מעיקרו אלא על דעת כן ממש, שיתכבד זה על ידי מתנתו, והרי הוא נתכבד על ידי כך יותר (שרצה) [כשרצה – לפי השי"מ] ליתן ולא קבל. כן נראה לי. אבל בתוספת אמרי דהכא רגילות הוא שיאמר הריני כאילו התקבלתי, מפני שזה הוא כבודי, והלכך הויא התרה חשובה, ומשום הכי לא פליג בה רבי מאיר, אבל בסיפא שרוצה ליתנו לו בדוקא הוא נודר, ואין רגילות לומר הריני כאילו התקבלתי, ומשום הכי פליג בה רבי מאיר. ומיהו בירושלמי אמרינן דחלוק היה רבי מאיר אף בראשונה, דגרסינן התם [פרק ח' הלכה ז'] קונם יין, אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן אף הראשונה במחלוקת.

כלום אמרת אלא מפני כבודי זה כבודי ירושלמי (פרק ח', הלכה ז') אמר ר' זעירא בסתם חלוקים, מה לן קיימין אם כשזה אומר מפני כבודי, וזה אומר מפני כבודי, דברי הכל אסור, ואם כשזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך אמרתי דברי הכל מותר, אלא במן קיימין בסתם, רבי מאיר אומר סתמו כמי שזה אומר מפני כבודי, ורבנן אמרי סתמן כמי שזה אומר מפני כבודי, וזה אומר מפני כבודך אמרתי. עד כאן. בכאן נמי גילו שאף הראשונה במחלוקת, ואומר לו הריני כאילו התקבלתי. ומסתבר דדוקא כשהיו הבנים סמוכין על שלחנו, דטעמא דהא מלתא משום דלהרווחה איכוין והא לא איצטריך, כדאיתא בגטין פרק מי שאחזו (גיטין עד, א) גבי הרי זה גיטך על מנת שתתני לי איצטלתי. והלכך כשהבנים סמוכים על שלחנו, ומתחלה היה הוא צריך להרווחה ועכשיו יודע בעצמו שאין צריך לה, יכול הוא לומר הריני כאילו התקבלתי, אבל אם אין סמוכין על שלחנו אינו יכול לומר כן, שהם שמא עדיין צריכין לאותה הרווחה, ואיך יאמר הוא הריני כאילו קבלו הם, זה אינו תלוי בו אלא בבניו. וכן נמי אם אמרו הבנים הרי אנו כאילו התקבלנו, כשסמוכין על שלחן אביהם לא אמרו כלום, דאיהו להרווחה דידיה לצורך הבנים איכוון, דאכתי איצטריך לה, ואם אינן סמוכין על שלחן אביהם, יכולין הם להתיר את הנדר ויאמרו הריני כאילו התקבלנו. ועוד נראה דדוקא בקיום מעשה הוא, שיכולים להתיר שלא על פי חכם ויאמר הריני כאילו התקבלתי. אבל בבטול מעשה לא, שאילו המדיר את חברו שלא ילך למקום פלוני, או שלא יעשה דבר פלוני, מחמת שהוצרך שלא ילך חברו לאותו מקום, או שלא יעשה דבר פלוני אינו יכול להתיר שלא על פי חכם ולומר לך ועשה והריני כאילו לא עשית, שהרי עשה והלך ואין אומרים שלא יהא מה שכבר היה. אבל בקיום מעשה שלו, כגון אם אין אתה נותן לי, בזה שייך מחילה כאילו קבלתים אלא שאני מוחלם. והגע עצמך אילו קבלם ממש יכול הוא להחזירם ואפוכי מטרתא למה לי, והלכך הואיל ויכול להחזירם לאחר קבלתם, יכול הוא למחול קודם קבלה וכאילו קיבל, ובגיטין בפרק מי שאחזו מדין מחילה פרישנא. וכל זה סיוע למה שכתבתי דדוקא בסמוכין על שלחנו שרואין אותו כאילו קבל והחזיר. ואי קשיא לך אי טעמא דמלתא משום אפוכי מטרתא, וכאילו קבל והחזיר, אם כן לגבי גטין נמי, אם אמר לה על מנת שתתני לי מאתים זוז, וחזר ואמר לה מחולין ליך, דאסיקנא התם [עד, ב] דאינו יכול למחול, משום דלצערה קמכוין והא לא צערה, מכל מקום תיפוק ליה שהרי אחר קבלתו יכול הוא להחזירם. לא היא, דמכל מקום הרי נתכוון הוא שתצטער היא בנתינתם.

תא שמע מן הדא נדרי זרוזין הדירו חברו שיאכל אצלו כו' והא דלא פריק נמי בהא, משום דאמר ליה לאו כלבא אנא דמתהנינא מינך ואת לא מתהנית מינאי, היינו משום דלא שייך לתרוצי הכי, אלא כשרצה ליתן לו מתנה מרובה, דאז ניכר שהוא קבל ממנו הנאות גדולות, ועל ידי כך הוא רוצה שיהנה חברו ממנו, כדי שלא יהיה ככלב שיהנה ואינו מהנה. אבל בזמנו לאכול עמו, אינו ניכר מזה שקבל ממנו טובה, דמתנה מועטת כזו אדם נותן למי שלא הקדים לו טובה, ולפיכך לא שייך בה למימר לאו כלבא אנא.

הכי גרסינן מאי לאו אפילו בקמייתא, והיינו מה ששנינו במשנתינו רבי אליעזר אומר הרוצה שידיר חברו שיאכל אצלו וכו', ושמע מינה לא פליגו רבנן עליה אלא בבתרייתא. כלומר דוקא בבתרייתא דקסברי רבנן דכיון שמזכיר האכילה מההיא שמע מינה לאו (להב') [לזרז – לפי השי"מ] קאמר אלא בדוקא, אבל באידך מודו ליה. והיינו נמי דקא תני יתר על כן אמר רבי אליעזר בן יעקב דמיתרת היא, זו על קמייתא. ויש ספרי שכתוב בהם מאי לאו אפילו בקמייתא, ושמע מינה פליגי רבנן שמע מינה, ואינו מחוור, דכיון דקתני יתר על כן אמר רבי אליעזר מנין שחלוקין עליו חכמים אף בראשונה.

תניא יתר על כן א"ר אליעזר פי' יתר ממה ששנינו במשנתנו דמדיר חבירו שיאכל אצלו הוי נדרי זרוזין הוסיף ר' אליעזר רבותא ואמר דהוי נמי נדרי זרוזין האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך פי' קונם יהא עלי מה שאני נהנה משלך אם אין אתה מתארח עמי ואוכל עמי פת חמה ושותה עמי כוס של חמין והלה הקפיד כנגדו וסירב שלא להתארח עמו אף אלו נדרי זרוזין ולא אסור בנכסיה דאנן סהדי דלא נדר בדוקא שהרי אין לו להקפיד כ"כ לאסור נכסי חבירו עליו מחמת כך ולזרזי להתארח אצלו ולהמשיכו לרצונו נתכוון ורבנן פליגי עליה ואמרי דבהא ודאי איכא טענה דקפידא דאמר לאו כלבא אנא דאנא מתהנינא מינך ואת לא מתהנית מנאי וגמר ונדר ור' אליעזר סבר דאע"ג דאיכא האי טעמא אפילו הכי נדרי זרוזין הוי והיינו דקתני אף אלו נדרי זרוזין כלומר אף אלו דאיכא טעמא דלאו כלבא אנא. והא דתנן קונם שאתה נהנית לי אם אין אתה נותן לי כור אחד של חטים ושתי חביות של יין רבי מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים הרי זה יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם ואומר לו הריני כאילו התקבלתי דמשמע דנדריה נדרא ולא הוי זרוזין בהא אפי' ר"א מודה דקפידא הוי ולא זרוזין דהכא איכא טעמא רבא לאו מלכא אנא דאנא מהנינא לך ואת לא מהנית לי ועביד איניש דקפיד ואסר נפשיה למאן דלא מהני ליה אבל אידך דתנן קונם שאיני נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור אחד של חטים ושתי חביות של יין הרי זה יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם ואומר כלום נתכוונתי אלא מפני כבודי זהו כבודי דמשמע דנדריה נדרא עד דמחיל ליה ואומר זהו כבודי ההיא רבנן היא דאמרי דבהא נדרא דקפידא הוא משום טעמא דלאו כלבא אנא דאנא מתהנינא מינך ואת לא מתהנית מנאי אבל לר"א דלית ליה האי טעמא כדקתני יתר על כן הא נמי נדרי זרוזין הוא וכבר איפסיקא הלכתא בהדיא כראב"י דאפי' היכא דאיכא טעמא דלאו כלבא אנא הוי נדרי זרוזין ולא חייל נדרא. וליתא לההיא מתני' דקונם שאני נהנה לך דכרבנן הוי מ"מ ש"מ דכל היכא דקפיד בדוקא וחייל נדרא אם אמר זהו כבודי הרי הוא מותר שלא נתכוון אלא לכבודו:

ויש מן החכמים שסוברין דמתני' דקונם שאני נהנה לך דחייל נדרא עד שיאמר זהו כבודי אפילו ר"א מודה בה דשאני התם שהיה נותן לו מתנה מרובה כור חטין או שתי חביות של יין דאי לאו דקביל איהו מקמי הכי הנאה מניה לא הוה יהיב ליה האי מתנה וכיון דכן כשנודר אותן נכסים של מקבל עליו אם לא יקבל ממנו מתנה זו קפידא הוי ודאי דאמר לאו כלבא אנא דאנא מתהנינא מינך ואת לא מתהנית מנאי אבל במתניתא דלא יהיב ליה אלא מתנה מועטת שיבא להתארח אצלו לאכול פת חמה ולשתות כוס חמין לא משמע משום הא שיהא הנותן מקבל טובה מן המקבל וכי אסר נכסי מקבל עליה אם אינו מתארח אצלו ליכא קפידא אלא זירוזין ולא משמע הכי בגמ' דהא אמתני' דתנן ר"א בן יעקב אומר שהרוצה שיאכל חבירו אצלו ומדירו מנכסיו אם לא יאכל עמו נדרי זירוזין הוי אייתינן עלה בגמ' הא מתני' דקונם שאני נהנה לך והוה קס"ד לאוקמה כרבנן ודחינן דלעולם ר"א ושאני הכא דאמר ליה לאו כלבא אנא דקס"ד דבהא מודה ר"א ושקלינן וטרינן ואסיקנא ממתני' דיתר על כן דאפילו היכא דאיכא טעמא דלאו כלבא אנא פליג ר"א וממילא איבטילא אידך אוקמתא דאוקימנא כר"א ואתיא כרבנן כדקס"ד מעיקרא דאי לא הוה לן למיהדר ולמפרך מינה ולמימר דלעולם ר"א ושאני התם דאיכא מתנה מרובה ומדלא אמרי' הכי בגמ' לית לן לדידן לפרושי הכי מסברא כנ"ל:

האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך ר"ל קונם הנאתך עלי אי אתה בא ונוטל מביתי לצורך בניך כור של חטים ושתי חביות של יין יכול המודר להתיר את נדרו ולההנותו שלא על פי חכם כשיאמר כלום נדרת אלא משום כבודי שיחזיקוני כאדם חשוב כשאתה נותן לי מתנה מרובה כזו זהו כבודי כלומר שישמעו שהיית רוצה ליתן ולא רציתי לקבל וכבר נתקיים נדרך במה שנודע שרוצה היית ליתן הא אם לא אמר כן הרי זה נדר גמור ואין אומרין נדרי זרוזין הוא כדי לזרזו שיקבל על הדרך שאמרו במשנתנו בהדיר את חבירו עצמו שיאכל וכו' אלא זה שהיה מסרב בו הואיל ומפצירו במתנה מרובה כזו בודאי כבר קבל הוא הרבה כבודות ממנו ובגמר דעת הוא מדירו ולכבוד המודר כלומר שמאחר שאני נהניתי ממך הרבה אף אני רוצה שתהנה אף אתה ממני דלאו כלבא אנא דמתהנינא ולא מהנינא הא כל שאמר כן כלומר כלום אמרת אלא לכבודי זהו כבודי יכול להתירו בלא פתח ומכל מקום אם לא היה זה מדירו לכבוד המודר אלא לכבוד עצמו אין המודר יכול להתירו בדבר זה והוא שאמרו בתלמוד המערב זה אומר מפני כבודי וזה אומר הן מפני כבודך דברי הכל מותר כי פליגי בסתם לרבי מאיר סתמו כזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי ולרבנן סתמו כזה אומר מפני כבודי וזה אומר הן מפני כבודך ואע"פ שבמשנתנו לא חלק בה ר' מאיר חלק בסופה כמו שהוזכר בסמוך והוא הדין לרישא ובתוספות טרחו לפרש למה חלק בסיפא ולא ברישא ללא צורך ולענין פסק מיהא הלכה שסתמו מפני כבודו של מודר הוא וסוף המשנה אמר לחבירו קונם שאתה נהנה לי ר"ל קונם הנאתי עליך אם אי אתה נותן לבני כור של חטים ושתי חביות של יין רבי מאיר אוסר עד שיתן וחכמים אומרין שהמדיר יכול להתיר את נדרו בלא שאלה כשיאמר הריני כאני התקבלתי הא כל שלא אמר לו כן נדר גמור הוא ואין אומרין נדרי זריזין הוא כדי לזרזו ליתן על הדרך שביארנו במשנתנו כמו שהדיר את חבירו לאכול שזה הואיל ותובעו מתנה מרובה כל כך ודאי כבר ההנהו בכדי הראוי לכך ובגמר דעת הוא נודר שאף הוא אומר לאו מלכא אנא דמהנינא לך ולא מהנית לי הא כל שאמר הריני כאלו התקבלתי הותר נדרו ושמא תאמר ומאחר שהוא אמר שתתן לבני היאך הוא יכול לומר הריני כאלו התקבלתי והרי הקבלה תלויה בבנים פירשוה קצת רבנים כשהבנים סמוכים על שלחנו ואף הם פרשוה מטעם דלהרווחה אכוון ולא אצטריך על הדרך שאמרוה בפ' קורדיקוס והואיל ומתחלה היה צריך לכך ועכשו אינו צריך יכול לומר הריני כאלו התקבלתי הא אם הוא צריך עדין לכך לא ואין זה נראה אלא כל שאומר הריני כאלו התקבלתי רשאי ומכל מקום במה שכתבו דוקא כשהבנים סמוכים על שלחן אביהם נראין שאם לא כן אינו תלוי בו לומר התקבלתי אלא בהם ובסמוכים מיהא הדבר תלוי בו ולא בבנים:

כבר ביארנו במסרב בחבירו שיאכל עמו ומדירו והוא ענין דאזמניה מזמנהא לזמינא שנדרי זרוזין הן מכל מקום אם היה הדבר בהפך ר"ל שזה מזמין עצמו לחבירו ואומר לו רוצה לאכול עמך ואם אי אתם מזמנני לכך קונם הנאתי עליך והוא שאמרו כאן דאדריה זימנא למזמינא נדר גמור ומכל מקום אם ארעו אונס כגון שחלה הוא או חלה בנו או עכבו נהר אין כאן נדר שאין לך בעולם נדרי אונסין יותר מהם וכיוצא בהם:

זה שביארנו במשנתנו במדיר את חבירו שיאכל עמו שנדרי זרוזין הוא לא סוף דבר בשלא הזכיר לו שם מאכל אלא אף במזכיר לו שם מאכל כגון שאמר קונם הנאתך עלי אם אי אתה מתארח עמי לפת חמה ולכוס של חמים ואע"פ שמאחר שיורד להזכיר פרטים היה לנו לומר שהדבר מוכיח שבגמר דעת הוא נודר אע"פ כן נדרי זירוזין הן ואין לומר בזו לאו כלבא אנא וכו' שאין לומר כן אלא במתנה מרובה שנכר מדבריו שקבל ממנו הנאות הרבה אבל זמון אכילה אפילו עשה לו חבירו כן אין מדקדקין בה כל כך וכן בכל דבר מועט שקבלת אדם מחבירו מצויים:

בתוספתא אמרו קונם שאני נהנה לך אם אי אתה נוטל לבניך כור חטים ושתי חביות של יין וארעו אבל או אונס או גשמים מותר ואם לאו אסור היה מסרב בחבירו בתוך המשתה ואמר לו קונם ביתך שאני נכנס בתוך המשתה אסור לאחר המשתה מותר בתוך הרגל אסור לאחר הרגל מותר:

יש מי שאומר שמאחר שהעלו בסוגיא זו שחכמים נחלקו על רבי אליעזר שבמשנתנו במדיר את חבירו לאכול לומר שאינן נדרי זרוזין אלא נדר גמור אלא שהלכה כרבי אליעזר אף אלו שאמרו בקונם שאני נהנה לך אם אי אתה נוטל לבניך וכו' וכן קונם אתה נהנה לי אי אתה נותן וכו' שנדרי זרוזין הן ואין צריך לכלום נדרת אלא לכבודי ולא להריני כאלו התקבלתי שלא נאמרו דברים אלו אלא לדעת חכמים ולא אמרו למעלה שאף רבי אליעזר מודה בהם אלא למה שהיה סובר לומר שלא נחלקו רבנן ורבי אליעזר כלל אבל אחר שהעלינו שחכמים חולקין עמו אף השמועות באות לדברי חכמים והואיל והלכה כרבי אליעזר אין אנו צריכין לאותן התרוצין וכלם נדרי זרוזין הן ומכל מקום נראין הדברים שאותן התירוצין שהזכרנו ר"ל לאו כלבא אנא ולאו מלכא אנא בדקדוק נאמרו ואין לנו בנדרי זרוזין אלא אותן שהוזכרו בהדיא והדומים להם מכל צד ואחר שכשהיו סבורים לומר אי רבי אליעזר נדרי זרוזין הן הם השיבו בהני אפילו ר' אליעזר מודה להיותם נדר גמור כל שכן אנו שאין אנו בקיאין שאין לנו להקל בכך ולדון כנדרי זרוזין אלא בדבר הדומה לאותן שהוזכרו דמיון גמור וכן הסכימו בה גדולי הדור ואף גדולי המחברים הביאום כפשוטן בהצרכת כלום נדרת אלא לכבודי והריני כאלו התקבלתי:

ברש"י ה"ז יכול המודר כו' הד"א ממש קא"ל דא"ל לאו כו' הד"א אנא כו' הס"ד מלכא כו' הס"ד זרוזין הוו המדיר כו' הד"א דהיינו נדרי זרוזין הס"ד כצ"ל:

ברא"ש אע"פ שכל פתח וחרטה כו' מוכחא טפי הס"ד דמתהנינא ממך כו' ממנו הרבה הס"ד מתנה מרובה הס"ד עליך דאזמניה כו' נתכוונו שניהם הס"ד כלבא אנא כו' הס"ד כצ"ל:

בר"ן מה שאני נהנה משלך הס"ד באידך ברייתא דמייתי כו' מפני כבודך הס"ד לא הלכת שא"א כו' לבקשת המזומן נדר המזמן כו' למימר הכי אלא האי יתר כו' כצ"ל:

קונם שאיני נהנה לך בקונם הנאתי אם אי אתה (נותן) נוטל לבנך. בחתנו קאמר אורחא דמילתא. שלא על פי חכם. אינו צריך שאלה דדברים שבלב דמוכחי נינהו. יכול הוא שיאמר לו כלום אמרת אלא בשביל כבודי. להראות שאתה מכבדני שהרי לא לריוח נתכוין כיון שלא נתן לו כי אם לבנו. זהו כבודי יותר לשנא מתנות ולפרנס את בני בעצמי. שיט"ה:

הרי זה יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. ואין זה כאומר הריני כאילו התקבלתי כההיא דסיפא אלא טפי עדיף דהתם אינו מתקיים לגמרי הנדר על אותו דעת שנדר שהוא נדר על דעת שיתן לו ממש מפני שהיה צריך להרוחה והא לא איצטריך והוא מוחל אותם חביות וחטים שהתנה עליהם כאילו קבלם ומשום הכי פליג בה ר' מאיר. אבל בהא מודה ר' מאיר לפי שעיקר הנדר לא היה מעיקרו אלא על דעת כן ממש שיתכבד זה על ידי מתנתו והרי הוא נתכבד על ידי כך יותר כשרצה ליתן ולא קבל כן נראה לי. אבל בתוס' אמרו דהכא רגילות הוא שיאמר הריני כאילו התקבלתי מפני שזהו כבודי והילכך הויא התרה חשובה ומשום הכי לא פליג בה ר' מאיר. אבל בסיפא שרוצה ליתנו לו בדוקא הוא נודר ואין רגילות לומר הריני כאילו התקבלתי ומשום הכי פליג בה ר' מאיר. ומיהו בירושלמי אמרינן דחלוק היה ר' מאיר ככתוב בהר"ן ז"ל:

ואומר לו הריני כאילו התקבלתי ומסתברא דדוקא כשהיו הבנים סמוכים וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. וכן נמי אם אמרו הבנים הרי אנו כאילו התקבלנו כשסמוכין על שלחן אביהם לא אמרו כלום דאיהו להרווחה דידיה לצורך הבנים איכוין דאכתי אצטריך לה. ועוד נראה דדוקא בקיום מעשה וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. ואי קשיא לך אי טעמא דמילתא משום הפוכי מטרתא וכאילו קבל והחזיר אם כן לגבי גיטין נמי אם אמר לה על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה מחולין ליך דאסיקנא התם דאינו יכול למחול משום דלצערה קא מכוין והא לא ציערה מכל מקום תיפוק ליה שהרי אחר קבלתו יכול הוא להחזירם לה. לא היא דמכל מקום הרי נתכון הוא שתצטער היא בנתינתם. הרשב"א ז"ל:

וחלה הוא המזומן או שחלה בנו של מזומן. או שעכבו נהר למזומן. פירוש. וז"ל הרי"ץ ז"ל: וחלה הוא המודר או בנו של מודר אף על פי שלא חלה המדיר. נדרי אונסין הוו דאמרינן במקום אונס לא נתכוון (להתיר) להדיר. עד כאן.

ורב אשי השיבו בהא מודה ר' אליעזר בן יעקב דמי סברת דאדריה מזמנא לזמינא. שהמזמן פתח בנדר להדיר המזומן אם לא יאכל אצלו דאז ודאי הוי זרוזין. לא דאדריה זמינא למזמנא. שהמזומן פתח ואמר למזמן הזמינני אצלך והדירני מנכסיך אם לא אוכל אצלך. ואין לפרש דאדריה זמינא למזמינא שהפצירו לידור קונם שלא אהנה ממך אם לא תאכל אצלי דלמה לי טעמא משום דק"ל מזמנה דתיפוק לי משום דאמר ליה לאו כלבא אנא וכו'. שיט"ה. וכתב הריטב"א ז"ל וז"ל: אלא מתניתין דאדריה זמינא למזמינא. כלומר המזומן בקש מן המזמן שיזמינהו לסעוד עמו אמר ליה לא מזומנת לי פירוש בתמיהה כלומר וכי לא תזמן אותי לאכול עמך ואמר ליה המזמן אין ואדריה המזומן ואמר לו הרי נכסי אסורין עליך אם לא תזמן אותי וחלה הוא או שחלה בנו. הרי אלו נדרי אונסין ולא חל הנדר הא לא חלה נדר הוי דכי האי גונא ודאי לאו לזרוזי עבד אלא נדר גמור הוא. ולא מצי לשנויי דמזמן הוא שאמר לא אהנה משלך אם לא תאכל עמי והוי נדר ממש ומטעם דלאו כלבא אנא דלא שייך למימר הכי אלא היכא דמפציר בו ליקח מתנה מרובה דנראה ודאי שקבל ממנו הנאות הרבה ועל ידי כך הוא רוצה שיקבל חברו גם כן ממנו שלא יהא ככלב שנהנה ואינו מהנה. אבל במזמינו לאכול עמו הנאה מועטת היא ואדם נותנה אפילו למי שלא הקדים לו טובה. עד כאן. וכתב הרי"ץ ז"ל: ונראין הדברים דלא הוי זירוזין אלא נדר ממש כיון דלא סמך עליו והדירו אחר כן. ועוד דקא בעי מידו ואילו רישא דמתניתין לא בעי מיניה מידי. ומכל מקום אם אירע לו אונס מותר דאדעתא דאונס לא הדירו. והר"ם ז"ל הביאה פרק ח' ואליבא דרבנן. עד כאן.

נדרי זירוזין וכו' יתר על כן אמר ר' אליעזר בן יעקב האומר לחברו קונם שאני נהנה לך. פירוש קונם יהא לי מה שאני נהנה משלך אם אי אתה מתארח עמי ותאכל עמי פת חמה ותשתה עמי כוס של חמין. פירוש שהיה להם דבר זה אכילת קבע וטיפת צונן שאני טועם לך נקט תלמודא בגמרא באכילת עראי. והלה הקפיד כנגדו. כלומר חבירו הוא מסרב ואומר שלא יתארח עמו ולא יאכל עמו. אף אלו נדרי זירוזין הם. פירוש ולא נאסר המזמין בנכסי המזומן שלא נתכון המזמין לאיסור אלא להפציר ולזרז את חברו שיאכל עמו כדאמרינן בנודרין על מקח וממכר שאין כונתם אלא לזירוז בעלמא ולא לאיסור. ולא הודו לו חכמים. פירוש דסבירא להו דודאי ניחא ליה דליחול נדרא אי לא אכיל בהדיה מטעמא דמפרש בגמרא דאמר ליה מזמין למזומן לאו כלבא אנא דאת קא מהנית לי ואנא לא קא מהנינא לך. ור' אליעזר סבר דלא שייך האי טעמא אלא כשהוא מזמינו למתנה מרובה. הרנב"י ז"ל.

וזה לשון הפירוש והלה הקפיד כנגדו. ונדר שלא לאכול עמו והכי עיקר דהכי מפרש בברייתא. ואית דמפרשי שלא אבה לשמוע אבל לא נדר. ואית דגרסי והלה הקפיד כנגדו כלומר ששמע לדבריו בשעת הנדר ואחר כך חזר בו. עד כאן.

גמ' אי רבי אליעזר בן יעקב זירוזין הוי קשה לי דלמא מיירי במעמיד דבריו עיין בר"ן לעיל דף כא ע"א וצ"ע: