מסכת נדרים דף י״א עמוד א׳

גמ' לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן כגון במתניתין דמכלל דאמר לא לחולין שמעי' מינה הא קרבן הוי ואהכי אסור ור' מאיר סבר דלא הוי אסור אא"כ אמר בפירוש לא חולין ליהוי אלא קרבן דלא משמע ליה מכלל לא חולין אתה שומע קרבן:

דתנן במסכת קידושין בפרק האומר ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי דכתיב ויאמר אליהם משה אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם וגו' ואם לא יעברו וגו' לא נכתוב אם יעברו דלא צריך למיכתב אלא אם לא יעברו דמשמע אם לא יעברו ונאחזו בתוככם הא אם יעברו ונתתם להם וגו' אלא להכי איצטריך למיכתב לתרוייהו דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ומתניתין קתני אסור דמכללא לא לחולין שמעינן קרבן:

אלא מתניתין רבי יהודה היא דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דלית ליה תנאי כפול:

אימא סיפא רבי יהודיה אומר אף האומר ירושלים לא אמר כלום דפליג אתנא דלעיל מיניה דהיינו ר' מאיר דסתם משנה היא ומדסיפא ר' יהודה רישא לאו רבי יהודה דא"כ הוי רישא וסיפא רבי יהודה ומציעתא רבי מאיר:

שר' יהודה אומר האומר ירושלים כו' דבעינן שיאמר כירושלים כלומר נזירים בירושלים:

האומר כירושלים לא אמר כלום דלא מיקדשא ירושלים:

עד שידור בדבר הקרב בירושלים כגון קרבנות ומנחות שקריבין לגבי מזבח:

ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה דתנא דמתניתין סבר האומר ירושלים לא אמר כלום הא כירושלים אסור דירושלים מיקדשא ותנא דברייתא סבר האומר כירושלים לא אמר כלום דקסבר ר' יהודה לא נתקדשה ירושלים אא"כ יאמר כדבר הקרב בירושלים:

סברוה מאי לחולין כו' האי סברוה דקאמר קיים במסקנא הוא דכוותיה אשכחנא בב"ב (דף ב.) סברוה מאי מחיצה גודא:

דאי ר״מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן תימה דאמרינן בשבועות פרק שבועת העדות (שבועות דף לו.) כי לית ליה לר״מ בממונא אבל באיסורא אית ליה [וי״ל] נדרים נמי חשיב ליה איסורא דאית ביה ממונא כיון שאוסר ממון של חבירו עליו:

כולה רבי יהודה היא וה"ק שרבי יהודה אומר כל האומר ירושלים לא אמר כלום עד שיאמר בכ"ף וא"ת כיון דכולה ר' יהודה א"כ לא כשר לא דכי וכו' טמא נותר פיגול נמי ליכא כ"ף ואומר דחייל הנדר ואור"י דעד כאן ר' יהודה לא קאמר דבעי כ"ף אלא כשמתפיס בשם דבר כגון קרבן עולה ומנחה וכן כיוצא בהן שהם שם דבר אבל לשון פעולה מודה ר' יהודה דלא בעינן כ"ף והוי לשון פעולה מיניה טהור ומטהר טמא ומטמא פיגול ונתפגל אע"ג דקרבן נמי יש לפרש לשון מוקרב מ"מ על כרחך שם דבר הוא דקרוי הכי:

והתניא האומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים וס"ל דאף ירושלים מתרומת הלשכה דהוי דבר הנדור רק אין דעת הנודר לכך אלא דעתו להתפיס כמו שירושלים קדוש יותר מכל ארץ ישראל ולא דבר הנדור:

תרי תנאי אליבא דר' יהודה דאמר ירושלים בלא כ"ף הא בכ"ף מיתסר סבירא דדעת הנודר להתפיס בקדושת ירושלים שעשויה מתרומת הלשכות:

אי ר' מאיר הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן ואיכא למידק דבשלהי פרק שבועות העדות (שבועות לו, א) אסיקנא, דכי לית ליה לר' מאיר בממונא, באיסורא אית ליה, ונדרים איסורא הוא. וי"ל דהיינו דוקא באיסור חמור, כגון שבועת העדות ושתויי יין ופרועי ראש כדאיתא התם, אבל נדרים שאינן חמורין כל כך לא. ואינו מתיישב בעיני דהא לכלהו גירסאות דהתם לא ממעטים אלא ממונא, ואיסורא דאית בהו ממונא, כסוטה ועדים, הא בכל שאר איסורי אית ליה לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן. ומצאתי בלכות הרמב"ן ז"ל אלו נדרים איסורא דאית בהו ממונא, ליאסר הוא בנכסי חברו ובגיטין וקדושין, וזה נכון.

אלא ר' יהודה הוא כו' ומשום דאשכחן בשלהי השולח (גיטין מו, ב) דר' יהודה לא בעי תנאי כפול נקט הכא ר' יהודה. והוא הדין דמצי לשנויי דאתי כר' חנינא בן גמליאל, דפליג בהדי ר' מאיר בהדיא בקדושין, אלא משום דאיירי ר' יהודה במתני' ניחא ליה לאוקמה כר' יהודה ואפילו בתרי תנאי אליבא דר' יהודה, ולא לאוקמא כר' חנינא בן גמליאל דלא איירי בהא מתני'.

תרי תנאי ואליבא דר' יהודה קשה היכי מומקמינן לה כולה מתני' כר' יהודה, והא ר' יהודה כ"ף בעי, וכדתנן האומר ירושלים לא אמר כלום, עד שיאמר כירושלים, ואלו כולה מתני' לא תני כ"ף, אלא כשר דכי טמא טהור נותר פגול, הרי זה אסור. ויש מתרצים דמודה ר' יהודה בכל הנך, דלשון פעולה הם, ולא שם דבר, ומשמע מוקדש מופסל מטומא מפוגל, אבל נותר קשיא לוה, ואמרינן דנותר אגררא דפגול נקט ליה הכין, ולעולם כנותר בכ"ף בעי, וצריך תירוץ עדיין.

לענין ביאור זו שאמרו כאן מני מתניתין אי ר' מאיר הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן יש להקשות בה שהרי בסוף פרק שבועת העדות אמרו כי לית ליה לר' מאיר בממונא באיסורא אית ליה ולא מיעטו שום איסור מדבר זה אלא איסורא דאית ביה ממונא כגון סוטה ועדים ותירצו בתוספות שמאחר שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם איסור קל הוא והרי הן כממון ולא נאמרה שם אלא בשתויי יין שבמיתה ושבועת העדות שיש בה קרבן ואין דבריהם נראין אלא שעיקר הדברים שהנדרים גם כן איסורא דאית ביה ממונא הוא וכן עיקר ואף בפרק אלו מותרין נראה דבשבועות מודה ר' מאיר שדנין בהן הן מכלל לאו והוא שאמר שם לא קרבן לא אוכל לך מותר כלומר אע"פ שמשמעו הא מה שאוכל קרבן מפני שזהו נדר ואין דנין בה מכלל לאו הן לא שבועה לא אוכל לך אסור כלומר שהשבועה דנין בה מכלל לאו הן וכן לענין ביאור מה שאמרו אלא ר' יהודה אע"פ שלא מצאנוהו בזו של תנאי כפול במקומה בעל מחלוקתו של ר' מאיר מכל מקום הואיל וברוב מקומות הוא בר מחלוקתו ומצינו לו בפרק השולח בענין המוציא את אשתו משום אילונית שאמרו בה חכמים לא יחזיר ופירשנו מאן חכמים ר' מאיר דבעי תנאי כפול והכא בדלא כפליה לתנאיה מכלל דר' יהודה לא בעי תנאי כפול נקטה לדר' יהודה ולענין תנאי כפול מיהא יש בו דינין ארוכים והלכה בו כר' מאיר וכבר ביארנו כל הצריך בהם במקומו בשלישי של קדושין:

בפירש"י שיאמר כירושלים כלומר כקרבנות שבירושלים כך מצאתי מוגה:

ברא"ש בכל מקום הס"ד יהא כהקדש הס"ד לא חולין ליהוי כו' מכלל ולא אמרי' דרישא קיימי הס"ד תחת הלמ"ד לא משמע לפרש לא חולין הס"ד לך יהא קרבן הס"ד לר"מ הס"ד כצ"ל:

בר"ן דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אזלינן כו' האוסר וכי מתפיס כו' לפי דעתי הס"ד בבא בתרא הס"ד דאתסר עליה הס"ד ר' יוסי אומר מכלל כו' הס"ד כצ"ל:

סברוה וכו' חלוקה שיטת מסכתא זו מכל שיטות שאר מסכתות דאילו בשאר מסכתות היכא דפתחי במילתא בלשון לימא או בסברוה לא מתוקמא מילתא הכי ואילו בהא מסכתא אף על גב דפתחין בלשון לימא או בסברוה מיתוקמא מילתא בהכי.

לחולין שאוכל לך היינו טעמא דאסור משום דהכי קאמר לא חולין להוי אלא קרבן. דאי לא מפני שהוא נודר לא היה צריך לומר אלא חולין שאוכל לך מדקאמר לחולין איכא למימר דהכי קאמר לא לחולין ליהוי שאוכל לך אלא קרבן הוא דליהוי ומשום הכי אסור. שיטה. וזה לשון שיטה: יש לומר דנדרים איסורא דאית ביה ממונא נינהו כיון שאמר שאוכל לך כלומר (שאהנה) שלא אהנה מממונך. עוד כתוב שם ואז תנקה מאלתי אית ביה ממונא דכתיב וכל טוב אדוניו בידו.

רישא לאו ר' יהודה דאם איתא דר' יהודה היא ברישא דמתניתין הוה מדכר ליה לר' יהודה. עד כאן.

והתניא ר' יהודה אומר כירושלם לא אמר כלום וא"ת מכל מקום קשה למה נקט במתניתין ירושלם והא אפילו כירושלם לא אמר כלום משום דלא סבירא ליה דקדשא. תריץ דלא בא להשמיענו אלא שאותן שלמעלה צריכין כ"ף. וא"ת אם כן מה מקשה. הרבה מקשה הוא שלפי האוקמתא כר' יהודה מקשי דאם כן דק למינקט ירושלם אבל אי לאו כוותיה איכא למימר דלא דק.

כולה ר' יהודה ותרי תנאי אליבא דר' יהודה והכי נמי הוה מצי למימר אליבא דר' מאיר אבל ניחא ליה לומר ר' יהודה לפי שמצינו שמו נזכר בשני מקומות. הרא"ם ז"ל.

תרי תנאי ואליבא דר' יהודה קשה היכי מוקמינן כולה מתניתין כר' יהודה והא ר' יהורה כ"ף בעי וכדתנן האומר ירושלם לא אמר כלום עד שיאמר כירושלם. ואילו תלת תחלת מתניתין לא תני בה כ"ף אלא כשר דכי טמא טהור נותר פיגול הרי זה אסור. ויש מתרצים דמודה ר' יהודה בכל הנך דלשון פעולה הם ולאו שם דבר ומשמע מוקדש מופסל מטומא מפוגל. אבל נותר קשיא להו ואמרי דנותר אגב גררא דפיגול נקט ליה הכין ולעולם בנותר בכ"ף בעי וצריך עיון עדיין. הרשב"א ז"ל. ויש שתירצו דכי אמרינן כולה מתניתין כר' יהודה היא לאו כולה מתניתין ממש קאמר אלא מכאימרא ואילך אבל (השתא) רישא דטמא טהור (נותן) נותר פיגול לא אוקימנא כותיה. תדע דהא אפסקוה באסור. הריטב"א ז"ל.

אי רבי מאיר הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן ואיכא למידק פרק שבועת העדות וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. וי"ל דהיינו דוקא באיסור חמור כגון שבועה ושתויי יין ופרועי ראש כדאיתא התם אבל נדרים שאינם חמורים כל כך לא. ואינו מתיישב בעיני דהא לכולהו גרסאות דהתם לא ממעטינן אלא ממונא ואיסורא דאית ביה ממונא כסוטה ועדים הא בכל שאר איסורי אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן. ומצאתי בהלכות הרמב"ן ז"ל דנדרים איסורא דאית ביה ממונא הוא ליאסר בנכסי חברו כגיטין וקידושין וזה נכון. הרשב"א ז"ל.

ר"נ ד"ה דתנן ר' מאיר כו' דבסוטה ועדות לית ליה נראה לענ"ד דצ"ל דבסוטה לית ליה:

שם ד"ה אלא רבי יהודה גבי מוציא את אשתו משום נדר. צ"ל משום איילונית: