דף ביאור

מסכת נזיר דף ח׳ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נזיר דף ח׳ עמוד א׳

מסכת נזיר דף ח׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־222 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מתני' האומר הריני נזיר כשער כו' [דאמרינן] נזירות כשער ראשו קבל עליו והרי זה נזיר עולם לפי ששערות ראשו מרובין משני חייו ויהא מגלח כל ימיו אחת בסוף שלשים ויביא קרבן:

רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים והאי דקאמר כשער ראשי חדא נזירות אריכא קבל עליו כשיעור שער ראשו ואינו יכול להשלימה ואינו מגלח לעולם:

אלא איזהו שמגלח אחת לשלשים יום זה שאמר הרי עלי נזירות כשער ראשי - דהואיל ואמר עלי נזירות משמע דקא מפליג בין נזירות לנזירות ויהא מגלח בסוף כל שלשים ומביא קרבן:

בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי הרי זה נזיר שלשים יום ותו לא והא דאמר מלא הבית משמע כאילו אמר אריכא לי מילתא כמלא הבית או כמלא קופה:

ואם אמר סתם נדרתי נעשה כאילו אמר מלא חרדל ונעשה כל ימיו נזיר דאמרינן נזירות כמנין גרעיני חרדל שבו קבל עליו ואין להם הפסקה כל ימיו:

גמ' ואמאי וליחזייה לההיא קופה כאילו מלאה קישואין ואי מחזקא מינייהו י' נימא די' נזירות של שלשים שלשים קבל עליו:

ותיהוי ליה תקנתא אחר אותם עשרה נזירות לשתות ביין:

אמר חזקיה במחלוקת שנויה דאיכא מאן דסבירא ליה כוותיה ומתני' לא תני הכי:

ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Nazir 8a · Sefaria

תוספות

הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים הרי זה נזיר לעולם ומגלח אחת לשלשים יום - פירוש נזירות הרבה קיבל עליו כעפר הארץ וכחול הים ומגלח ביום שלשים ומביא קרבנותיו:

אין זה מגלח אחת לשלשים יום פירוש רבי סבירא ליה דנזירות מרובה קביל עליו עד יום מותו עד שיאמר בפירוש נזירות כדמסיק ואי זהו מגלח אחת לשלשים יום האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים:

הריני נזיר מלא הבית מלא הקופה פירוש בית ריקנית או קופה ריקנית לפנים בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נדרתי נזיר שלשים יום פי' נזירות אחת נדרתי והא דקאמר מלא הבית דאריכא ליה מילתא [כו'] ואינו נזיר אלא שלשים יום [ואם אמר סתם] נדרתי רואין הקופה כאילו מלאה חרדל ונזיר כל ימיו לרבנן דלעיל נזירות אחר נזירות ולרבי נזירות ארוך:

מכאן ועד מקום פלוני פחות מל' יום נזיר שלשים יום מידי דהוה אאומר הריני נזיר יום אחד דהוי נזיר ל' יום ואם לאו נזיר כמנין הימים וכדפרישי' לעיל דמיירי כשהחזיק בדרך:

כמנין ימות השנה מונה נזירות כמנין ימות השנה דהיינו שס"ה חדשים יהיה נזיר נזירות אחר נזירות ומגלח בינתיים ומביא קרבן כיון דקאמר כמנין משמע נזירות ולא נזירות ארוך:

אמר רבי יהודה מעשה היה וכיון שהשלים מת רבי יהודה לסיועי' לתנא קמא קאתי וקאמר מעשה היה וחייבוהו חכמים נזירות הרבה וכיון שהשלים כולו מת:

וליחזייה כאילו היא מלאה קישואין ודילועין ותהוי ליה תקנתא אמתני' קא פריך דקאמר רואין כאילו היא מלאה חרדל ואין לו תקנה והוא הדין דמצי למיפרך וליחזי כמאן דמלי בצק ולא נתכוון זה אלא לנזירות אחד [וניקל] עליה וקצת קשה דהיאך ניקל עליה מספק ויש לומר דהתם תנן במסכת טהרות (פ"ד מ"ז) ספק נזירות להקל וא"ת והא לעיל גבי מכאן ועד סוף העולם פריך לחומרא ויש לומר דהתם לא ידע שום צד דמצי למימר לקולא בלישנא דמכאן עד סוף העולם ולפום ריהטא משמע דנזירות קבל עליה מכאן ועד סוף העולם ולכך פריך לחומרא ממשמעות לשונו אבל הכא קס"ד דאין אדם מכניס עצמו לדבר דספקו חמור מודאי שעל ידי ספק יהיה חמור לו מאילו קבל עליו נזירות ודאי כמו שאם בבירור לחרדל נתכוין מונה נזירות אחר נזירות לעולם ומגלח בין כל אחת ואחת ומביא קרבן והשתא דאיכא לספוקי [דלקישואין או] לבצק נתכוין משיגלח פעם אחת שוב לא יחול עד שיביא קרבן וקרבן אינו יכול להביא דשמא לבצק נתכוין לחד נזירות וקמייתי חולין בעזרה:

שיהא בכרי זה מאה כור ומצאו שנגנב ואין אנו יודעין אם היו בו מאה כור אם לאו ר"ש אוסר דספק נזירות להחמיר דחיישינן דלמא היו בו מאה כור ולקמן מפרש תקנתא לר"ש דאומר קודם שיתחיל למנות ימי נזירותו אם היו בו מאה כור והריני נזיר מדבורי הראשון הנה אשלים נדרי ומביא קרבנותיו ואם לא היו בו מאה כור ואם כן בדבורי לא היה בו ממש הריני נודר בנזיר מעכשיו ויהיה נזיר שלשים יום ויביא קרבנותיו ואין כאן חולין בעזרה כי הוא נזיר שלשים או מכח דיבור הראשון או מכח דיבור השני ואם תאמר ומאי ספקו חמור מודאי הרי הוא נפטר בנזירות אחת ובקרבן אחד כאילו בודאי היו בו מאה כור ויש לומר דיכול לבא לידי חומרא כגון אם נטמא קודם שהתנה דהשתא הוי ספק נזיר טמא ואין לו תקנה דלא יוכל להביא אשם טמא על הספק שלא היו בו מאה כור וקא מייתי חולין בעזרה ואסור ביין ובתגלחת לעולם [דשמא] נזיר הוא ואינו יכול לפטור מנזירותו אם לא בהבאת אשם טומאה וזה אין בא על התנאי אבל נטמא אחר שהתנה אז הוה ודאי נזיר טמא ומייתי אשם טומאה והדר משלים נזירותו:

ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

Tosafot on Nazir 8a · Sefaria

מאירי

מי שאמר הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך למדדו ומצאו שנגנב או שאבד אין זה נזיר כלל שספק נזירות להקל אמר הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה שס"ה נזירות של ל' ל' שהם שלשים שנה אמר כימות החמה הרי הוא נזיר נזירות אחת שס"ה יום ואם הזכיר ימות הלבנה או ימות השנה מונה מנין שנות הלבנה כמנין ימות הלבנה או כמנין ימות השנה כדינו וכימות שנת הלבנה או כימות השנה כדינו הריני נזיר כמנין הילקטי קיץ ר"ל שבילים קטנים שעושין בקיץ להלך בין הגנות והם מרובים ויש מפרשים שבילים קטנים שמיבשי התאנים עושים בין הקציעות כדי שיהיו מהלכין בנתים ולא יהו נדרסות ברגל וכעין זה מה שאמרו במסכת שבת הילקטי קטנה היתה בין שני בתים וכן אם אמר כמנין שבילי שמטה שהשבילין מרובין בשדות מתוך שהם הפקר מונה נזירות חלוקות של ל' ל' כמנין הילקטי קיץ וכמנין שבילי שמטה:

אף על פי שזהו היוצא משמועה זו דרך פסק מתוך שיש קצת דברים בסוגיא מבולבלים אני רואה להעירך מעט בביאורה והוא שזה שביארנו במשנתנו במלא החבית ומלא הקופה שאם אמר סתם נזרתי רואין אותה כאלו מלאה חרדל שאלו בה בסוגיה זו וניחזייה כאלו מלאה דלועין וימנה נזירות חלוקות כמנין הדלועין שהיא מתמלאת בהם לבד והוא הדין שיהא יכול לתלות בגוף אחד שימלא החבית או הקופה ולא יהא נזיר אלא ל' ותירצה משום דספק נזירות להחמיר וכר' שמעון דאמר אדם מכניס עצמו לספיקות להיות דעתו להחמיר אף על הספק שספק נזירות להחמיר אע"פ שכל שאנו באים להחמיר בספק נזירות נעשה הספק חמור מן הודאי כגון זו שאלו אמר הריני נזיר כחרדל שבחבית היה דינו כשער ראשו והיה נזיר לעולם נזירות חלוקות ומגלח מל' לל' ועכשו כשהוא בספק מחמירין בו לנזירות אחת של עולם שלא לגלח לעולם אלא להקל משנים עשר חדש לשנים עשר חדש וכמו שמצינו לו בהריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור ונגנב שהוא נזיר מספק לדעת ר' שמעון ואלו היה נזיר ודאי לא היה נזיר אלא נזירות אחת של ל' יום ולסוף ל' מגלח ומביא קרבן ונאכל ומותר ביין וכשהוא נזיר מספק אינו מגלח שאין גלוח אלא על הקרבנות והרי אין יכול להביא אשמו על הספק ואפי' בתנאי שאם אינו נזיר יהא קרבן נדבה שאין תנאי בחטאת ואשם הואיל ואינם באים נדבה ואע"פ שאמרו אם גלח על אחד משלשתן יצא ואם כן יביא שלמים ועולה בתנאי ויגלח עליהם לא אמרוה אלא בדיעבד וכן שמכל מקום אינו יכול לגלח כל הראש שהרי הקפת כל הראש שמה הקפה לאיסור פיאות אלא שבנזיר ודאי התירה הכתוב הא בספק לא ומתוך כך נאסר ביין ואם תאמר יאמר אם איני נזיר חובה הריני נזיר נדבה ויביא כל קרבנותיו שהרי על כל פנים נזיר הוא באי זה צד מ"מ זו קבלת נזירות אחרת היא ואינו מצויה אי נמי נפקא מינה לנטמא קודם שיספיק לומר כן ואינו יכול להביא קרבן טומאה שמא אינו נזיר ואם היה ודאי היה מביא:

ורבי יוחנן אמר דמתניתין אפי' לר' יהודה אתיא דאע"ג דבכרי אמר ר' יהודה אינו נזיר שספק נזירות להקל התם דלא נחית לנזירות שהרי יש בו צד שאינו נזיר כלל והוא אם אין בכרי כשיעור אומד שלו אבל זו שבמשנתנו כבר ירד לנזירות מיהא לשיעור הקשואים וכיון דנחת ליה במאי פקע מיניה הואיל ולא נתברר מנינו והדר קא בעי לר' יהודה ליחזייה כמלאה קשואין למנות נזיריות חלוקות ומאחר שכשישלימו נזירות של מנין הקשואים לא נחית לנזירות דהא כל נזירות ונזירות נזירות באפי נפשיה הוא ונאמר ספק נזירות להקל ולא יכנס עוד לנזירות ותירץ דר' יהודה סבר לה כר' דקסבר בשער ראשי דנזירות אריכתא היא ואף הכא לר' יהודה נזירות אריכתא הוא קביל עליה וכל שהשלים זמנו למנין הקשואים יש לו להשלימו כמנין חרדל הואיל ונחת לנזירות ומקשה ומי סבר לה כרבי והא פליג בהריני נזיר כמנין ימות החמה וכדפרישנא במתניתין וכן שבהריני נזיר כמנין הילקטי קיץ סבר ר' יהודה דנזירות חלוקות הם מדקאמר מנין ואלו רבי לא שני ליה כלל בין שאמר כמנין לשלא אמר כמנין ותירץ לו דר' יהודה סבר לה כותיה בחדא דחד נזירות קביל עליה בשער ראשי ובמלא חבית ופליג עליה בימות החמה ובהילקטי קיץ דשני ליה בין מנין לאין מנין וזו שהוזכרה כאן בהריני נזיר כל ימי חיי או כל ימי עולם שהוא נזיר עולם ובנזיר לזמן קצוב אפי' לאלף שנים שהוא נזיר לעולם כבר ביארנו ענינה למעלה במשנה השניה:

Meiri on Nazir 8a · Sefaria

שיטה מקובצת

מתני' הריני נזיר כשער ראשי כו' הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום. כי קבל עליו נזירות כמנין שיער ראשו וכל שלושים ושלושים הוי נזירות בפני עצמו. ומגלח בכל יום אחד ושלשים ובו ביום מתחיל נזירות ואינו שותה יין ואינו מטמא למתים לעולם. ולא כנזיר עולם דלעיל דנזיר אבשלום דמיקל בתער דוקא ולא במספרים ופליגי לעיל אם מגלח לשנה או לשלשים יום או לשבעה ימים ואם רצה אינו מגלח ואינו מביא קרבן. אבל בנזיר עולם דהכא צריך לגלח ולהביא קרבנותיו משלושים לשלשים. והא מספקא לי אם ירצה לעמוד בנזירותו בלא הבאת קרבן זמן גדול רק שלא יעבור בבל תאחר על קרבנות שנתחייב אם הרשות בידו מידי דהוה אנזיר שהשלים ימי נדירותו שיכול להשהות קרבנותיו ובלבד שלא יעבור בבל תאחר. או דילמא כיון שקבל עליו לנזירות כל ימיו חייב הוא להשלים נזירות זו מיד ולהתחיל אחרת והדעת נוטה כך כיון שכל ימיו הוא מחוייב נזירות אין לו לאחר מלהשלים כל מה שיוכל. ועוד יש דין שלישי לנזיר עולם ונזירות אחת יש לו כל ימי חייו ואינו מגלח לעולם אם לא נטמא כדקתני בברייתא בגמרא אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

רבי אומר אין זה מגלח אחד לשלשים יום פירוש דכיון דאמר הריני נזיר חד נזירות אריכא קבל עליו. והכי קאמר נזירות אחד ארוך כשער ראשי עלי. נמצא שאינו יכול לגלח כלל כל ימי חייו ולא יקל בתער כל עיקר. ויש מפרשים דהוי כנזיר עולם דאבשלום דאם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות. שיטה. והרא"ש ז"ל כתב וז"ל: רבי אומר אין זה מגלח אחד לשלשים יום. דסבר רבי דנזירות אחת ימים כמנין שער ראשו קבל עליו. ואיכא לאסתפוקי אם יש לו דין נזיר עולם דאבשלום או דין נזיר לעולם. ואין נראה לי ספק כיון דנזירות אחת כמנין שערו קביל עילוי חד נזירות הוי כאומר מאה שנה. עד כאן: והלכתא כתנא קמא דאפילו אמר הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח אחד לשלשים יום. ותלתא מיני נזיר נינהו. חד האי דמקבל עליו נזירויות הרבה ומגלח כל שלשים יום. ואידך נזיר עולם דאבשלום כגון דאמר הריני נזיר עולם דאמרינן הכביד שערו מיקל בתער אבל כל ראשו לא היה מגלח מדקא בעי לעיל מאי איכא ביניהו לשאר אחוה. ואי הוה מגלח לגמרי הוה בינייהו טובא דאיהו מגלח לגמרי ואינהו לא היו אלא מסתפרים. ואידך אם אמר הריני נזיר מאה שנים או הריני נזיר לעולם דאינו מגלח לעולם ולא מיקל כל ימיו משערו אלא אם כן נטמא שמגלח. ועל כרחין נזיר עולם ונזיר לעולם תרתי נינהו מדאמרינן בגמרא אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם שמע מינה דתרי גווני נינהו. שיטה:

ואם אמר סתם נדרתי לא היה בלבי אלא כמו שידונו חכמים לשוני. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

מונה נזירות כמנין ימות השנה שס"ה נזירויות כמנין ימות החמה. אבל אם אמר כימות החמה חד נזירות קביל עילוויה שנה אחת כיון דאית ליה קיצותא כדדייק לעיל מברייתא דאלף שנה. והא דלא דייק מהך מתניתין דדוקא דאמר כמנין הא לאו הכי לא אמרינן נזיריות קבל עליו כיון דאית ליה קיצותא. משום דאיכא למימר דאתיא כרבי או כר' יהודה דסברי דאפילו כשער ראשו חד נזירות קביל עליה. אבל לרבנן לא שני להו בין איכא קיצותא לליכא קיצותא. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

כמנין ימות החמה דהוי שס"ה וא"ת אריכא בעי למימני כמנין ימות החמה וכן גבי ברייתא דימות הלבנה דאית ביה קיצותא. יש לומר דהאי תירוצא דלעיל דיחויא הוא ומסקנא דשמעתין כרבה. ועוד דמסיק ליה בגמרא מונה שאני. ולעיל לא חש להאריך ולאקשויי. הר' עזריאל ז"ל:

גמרא ואמאי וליחזייה כאלו היא מלאה קשואין ודלועין דספק נזירות להקל ולא ימנה אלא נזירות אחת כמנין מלא הקופה ואם מחזקת פחות משלשים ימנה אחת ואם מחזקת ארבעים או חמישים ינהוג נזירות כמניינם.

אדם מכניס עצמו לדבר שספקו חמור מודאו מכניס עצמו לכל חומר הספקות כגון בהך דמתניתין שאם ודאי נדר בחרדל היה מגלח משלושים לשלשים. ועכשו שהוא ספק שמא מלאה קשואין קאמר אינו מגלח אלא פעם אחת אחר נזירות ראשונה. אם מחזקת הקופה פחות מל' מגלח ביום ל"א. ואם מחזקת יותר מל' מגלח סוף ששים ואחד ושוב אינו מגלח כל ימיו דשמא כחרדל קאמר ונזיר הוי. ואינו יכול לגלח משלשים לשלשים דשמא בקשואין קאמר וכבר שלמו ימי נזרו ואינו מביא קרבן דהוי חולין בעזרה. ואף על גב דעולה ושלמים מצי לאיתויי ולהתנות בנדבה חטאת אינה באה נדבה ואינו יכול לגלח בלא הבאת קרבן:

ר' שמעון אוסר שספק נזירות להחמיר ואף על גב דספקו חמור מודאו דאילו היו בו מאה כור היה נזיר ומגלח לשלשים יום ועכשיו אינו מגלח לעולם שאינו מביא קרבנותיו בספק. וא"ת ולמה ספקו חמור מודאו. יאמר אם לא היו בו מאה כור הריני נזיר. וי"ל דמכל מקום הוא חמור שאם נטמא קודם שאמר תנאי זה אינו יכול להביא קרבן טומאה. וכן במתניתין יכול לקבל עליו נזירות כמנין חרדל אלא שאם נטמא אחר שהשלים נזירות של קשואין קודם שקבל עליו נזירות בחרדל אינו יכול להביא קרבן טומאה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

Shita Mekubbetzet on Nazir 8a · Sefaria

גליון הש"ס

תוס' ד"ה שיהא בכרי ולקמן מפרש דף יג ע"א ולב ע"ב:

Gilyon HaShas on Nazir 8a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

מַתְנִי׳ ״הֲרֵינִי נָזִיר כִּשְׂעַר רֹאשִׁי״, וְ״כַעֲפַר הָאָרֶץ״, וּ״כְחוֹל הַיָּם״ — הֲרֵי זֶה נְזִיר עוֹלָם, וּמְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם.

קטע 2

רַבִּי אוֹמֵר: אֵין זֶה מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם. וְאֵיזֶהוּ מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים? הָאוֹמֵר: ״הֲרֵי עָלַי נְזִירוּת כִּשְׂעַר רֹאשִׁי״, וְ״כַעֲפַר הָאָרֶץ״, וּ״כְחוֹל הַיָּם״.

קטע 3

״הֲרֵינִי נָזִיר מְלֹא הַבַּיִת״, אוֹ ״מְלֹא הַקּוּפָּה״ — בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, אִם אָמַר: אַחַת גְּדוֹלָה נָזַרְתִּי — נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם אָמַר: סְתָם נָזַרְתִּי — רוֹאִין אֶת הַקּוּפָּה כְּאִילּוּ הִיא מְלֵאָה חַרְדָּל, וְנָזִיר כׇּל יָמָיו.

קטע 4

״הֲרֵינִי נָזִיר מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי״ — אוֹמְדִין כַּמָּה יָמִים מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי, אִם פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם — נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם לָאו — נָזִיר כְּמִנְיַן הַיָּמִים.

קטע 5

״הֲרֵינִי נָזִיר כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה״ — מוֹנֶה נְזִירוֹת כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה הָיָה, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִים — מֵת.

קטע 6

גְּמָ׳ רוֹאִין אֶת הַקּוּפָּה כְּאִילּוּ מְלֵאָה חַרְדָּל וְנָזִיר כׇּל יָמָיו. וְאַמַּאי? וְלִיחְזְיַיהּ כְּאִילּוּ מְלֵאָה קִישּׁוּאִין וְדִלּוּעִין, וְתִיהְוֵי לֵיהּ תַּקַּנְתָּא!

קטע 7

אָמַר חִזְקִיָּה: בְּמַחֲלוֹקֶת שְׁנוּיָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: אָדָם מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לְדָבָר שֶׁסְּפֵיקוֹ חָמוּר מִוַּדַּאי.

קטע 8

דְּתַנְיָא: ״הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁיְּהֵא בִּכְרִי זֶה מֵאָה כּוֹר״, וְהָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁנִּגְנַב אוֹ שֶׁאָבַד — רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר, שֶׁסְּפֵק נְזִירוּת לְהַחְמִיר.

קטע 9

רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר, שֶׁסְּפֵק נְזִירוּת לְהָקֵל.

קטע 10

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, הָתָם לָא נָחֵית לֵיהּ לִנְזִירוּת. הָכָא נָחֵית לֵיהּ לִנְזִירוּת, בְּמַאי לְסַלּוֹקֵיהּ מִינֵּיהּ?

קטע 11

אַמַּאי לָא? לִיחְזְיַהּ לְקוּפָּה כְּאִילּוּ מְלֵאָה קִישּׁוּאִין וְדִלּוּעִין, וְתִיהְוֵי לֵיהּ תַּקַּנְתָּא. הָא סָלְקָא דַּעְתִּין, נְזִירוּת הוּא דְּקַבֵּיל עִילָּוֵיהּ!

מסכת נזיר דף ח׳ עמוד א׳

מסכת נזיר דף ח׳ עמוד א׳

רש"י

תוספות

מאירי

שיטה מקובצת

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור