מסכת נזיר דף נ״ח עמוד א׳פרק 8 שני נזירים

יָכוֹל אַף מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רֹאשׁוֹ״. וְתַנְיָא אִידַּךְ: ״רֹאשׁוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר גַּבֵּי נָזִיר ״תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ״, יָכוֹל אַף נָזִיר מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רֹאשׁוֹ״.

מַאי לָאו תַּנָּאֵי הִיא, לְמַאן דְּאָמַר מִנָּזִיר, קָסָבַר: הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — לֹא שְׁמָהּ הַקָּפָה, וְכִי אֲתָא קְרָא — לְמִידְחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. וְאִידַּךְ סָבַר: הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — שְׁמָהּ הַקָּפָה, וְכִי אֲתָא קְרָא — לְמִידְחֵי לָאו גְּרֵידָא?

אָמַר רָבָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — לֹא שְׁמָהּ הַקָּפָה. וְכִי אֲתָא קְרָא, כְּגוֹן שֶׁהִקִּיף וּלְבַסּוֹף גִּילַּח. כֵּיוָן דְּאִילּוּ גַּלְּחֵיהּ בְּחַד זִימְנָא — לָא מִיחַיַּיב, כִּי הִקִּיף וּלְבַסּוֹף גִּילַּח — נָמֵי לָא מִיחַיַּיב.

וּמִי כְּתַב קְרָא הָכִי? וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, אִם אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּים אֶת שְׁנֵיהֶם — מוּטָב, וְאִם לָאו, יָבוֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה.

אֶלָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — שְׁמָהּ הַקָּפָה. וּמַאן דְּמוֹקֵים לִקְרָא לְמִידְחֵי לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה, לָאו גְּרֵידָא מְנָלֵיהּ?

יָלֵיף מִ״גְּדִילִים״. דְּאָמַר קְרָא: ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז״, וְתַנְיָא: ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז״, הָא ״גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָךְ״ מֵהֶם.

וּמַאן דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵ״רֹאשׁוֹ״, מַאי טַעְמָא לָא נָפְקָא לֵיהּ מִ״גְּדִילִים״? אָמַר לָךְ: לְכִדְרָבָא הוּא דַּאֲתָא.

דְּרָבָא רָמֵי: כְּתִיב ״וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף״ — מִין כָּנָף, ״פְּתִיל תְּכֵלֶת״. וּכְתִיב: ״צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו״.

הָא כֵיצַד? צֶמֶר וּפִשְׁתִּים — פּוֹטְרִים בֵּין בְּמִינָן, בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן. שְׁאָר מִינִין — בְּמִינָן פּוֹטְרִין, שֶׁלֹּא בְּמִינָן אֵין פּוֹטְרִין.

וְהַאי תַּנָּא דְּמַפֵּיק לְ״רֹאשׁוֹ״ לְלָאו גְּרֵידָא, דְּאָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה, מְנָלַן? נָפְקָא לֵיהּ מִ״זְּקָנוֹ״.

דְּתַנְיָא: ״זְקָנוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״, יָכוֹל אַף כֹּהֵן מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זְקָנוֹ״.

וּמַאן דְּמַפֵּיק לֵיהּ לְ״רֹאשׁוֹ״ לַעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, לֵילַף מִ״זְּקָנוֹ״! וְלִיטַעְמָיךְ, דְּקַיְימָא לַן בְּעָלְמָא