מסכת נזיר דף נ״ח עמוד א׳

יכול אף מצורע לא יקיף ת"ל ראשו:

יכול אף נזיר מצורע כשנטהר מצרעתו בתוך ימי נזירותו לא יעביר תער על ראשו:

מאי לאו תניא היא דלמ"ד דהאי ראשו דכתיב במצורע לא אתיא אלא למידחי לא תעשה דנזיר דלא יעבור תער על ראשו קסבר משום לאו דהקפה לא צריך דאילו מצורע קעביד הקפת כל הראש דשריא דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה וכי קאתי קרא למידחי את לא תעשה ועשה דנזיר עשה קדוש יהיה גדל פרע:

ואידך דמצריך משום לא תקיפו קסבר דהקפת כל הראש שמה הקפה:

לא דכ"ע לאו שמה הקפה ומאן דתני לה מוראשו גבי נזיר ניחא ומאן דתני לה גבי הקפה לאו משום דהיכא דמגלח והדר מקיף דהא לא איצטריך קרא למישרי משום דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה אלא כי איצטריך קרא דמקיף ברישא והדר מגלח:

ומי כתיב קרא הכי כלומר דכיון דאילו מגלח כוליה בחד זימנא לא מיחייב משום דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה מי קא כתביה רחמנא לקרא דאי עביד דרך איסור דמקיף והדר מגלח לא מיחייב והא שפיר עדיף דליגלח כוליה דקא מוקים עשה דמצורע ולא קא עבר על לאו דלא תקיפו דהכי עדיף טפי כדריש לקיש דאמר כל מקום שאתה מוצא עשה כגון גדילים תעשה לך ולא תעשה לא תלבש שעטנז לקיים את שניה' דלטלית של צמר ציצית של צמר ולטלית של פשתן ציצית של פשתן ואם אי אתה יכול לקיים את שניהן כגון מילה בצרעת:

אלא דכ"ע הקפת כל הראש שמה הקפה ולמאן דמייתי לה להאי ראשו דמצורע משום לא תקיפו משום דאשמועינן דאתי עשה ודחי ל"ת ומאן דמוקי לה לקרא בנזיר ולא בהקפה קסבר גבי הקפה לא צריך למיכתב דאתי עשה ודחי ל"ת והילכך כי איצטריך קרא למישרי עשה ול"ת דבנזיר:

ולמאן דנפקא ליה מראשו ללאו גרידא ולא פריך כדפרכינן מה ללאו דהקפה שכן אינו שוה בכל דבני אהרן ולא בנות אהרן אמר רחמנא ומאי טעמא לא משמע ליה מגדילים:

אמר רבא דכ"ע לא שמיה הקפה וכי איצטריך קרא היכא דהקיף הפאה ולבסוף גילח - אע"ג דאפשר לקיים שניהם כגון שיגלח כל הראש אתי עשה דוגלח ודחי ליה ופריך מדריש לקיש כו' אלא דכ"ע שמה הקפה למאן דמוקי לראשו למילף למידחי לא תעשה ועשה דהיינו בנזיר דכתיב ביה תער לא יעבור על ראשו וקדוש יהיה משום דלאו גרידא נפקא ליה מגדילים: ומאן דמוקי ראשו ללאו גרידא מאי טעמא לא נפקא ליה מגדילים דאילו להקפת כל הראש שמה הקפה לא איצטריך קרא דסבירא ליה השתא מסברא ידעינן דאטו משום דהוסיף לגלח לא יתחייב על הפאות כי היכי דמאן דמוקי ליה ללאו ועשה דהיינו בנזיר אית ליה דשמה הקפה מסברא ולאו כמאי דסלקא דעתך מעיקרא דבעי קרא לאשמועינן דהקפת כל הראש שמה הקפה:

ציצית הכנף מין כנף דמשמע מכל מין שיהא הכנף הן משירים הן מן כלך וסריקין וכתיב צמר ופשתים וסמיך ליה גדילים הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן כגון צמר לצמר ופשתים לפשתים בין צמר לכלך וסריקין שאף הן חייבין לרבא מן התורה וכן משמע בפרק במה מדליקין (שבת דף כז:) שאר מינין במינן פוטרין כגון כלך לכלך וסריקין לסריקין שלא במינן אינן פוטרים אבל כלאים בציצית דליתי עשה ולידחי לא תעשה אכתי לא נפקא לן:

והאי תנא דמפיק ליה ראשו ללאו גרידא דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה היכא דאינו שוה בכל מנליה נפקא ליה מזקנו כדמפרש והולך ואין לתמוה אמאי פשיטא להש"ס דדחי י"ל דאי ס"ד דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה בשאינו שוה בכל אם כן למאן דמפיק ראשו ללאו גרידא ולא דריש גדילים הא קיימא לן בכל דוכתי דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא אפי' השוה בכל מנלן אי מהקפה שכן אינו שוה בכל אלא ודאי לגופיה [לא] איצטריך דאפילו לאו ועשה דחי כשאינו שוה בכל כדמפרש ואזיל בזקנו ואם כן אייתר לו ראשו דהקפה אם אינו ענין לשאינו שוה בכל תניהו ענין לשוה בכל ומשום הכי פשיטא לן וקא בעי מנלן דדחי עשה לא תעשה ועשה כשאינו שוה בכל דסוגיא דפ"ק דיבמות (דף ה.) ס"ל להש"ס כסוגיא דידן דס"ד דקרא דראשו אתא לאשמועינן היא גופה דהקפת כל הראש שמה הקפה ולא כמסקנא בסוגיא דידן דידעינן ליה מסברא כדפרישית:

נפקא ליה מזקנו דכתיב במצורע מה בא ללמוד והלא כבר נאמר וגילח כל שערו:

יכול אף כהן מצורע כן דאית ביה לא תעשה דהשחתה ועשה דקדושים יהיו והא דכתיב וגילח כל שערו נוקי בנמרטו פיאותיו:

יש בסוגיא זו קצת בלבולין מצד קצת נסחאות ומתוך כך אני מעירך בביאורה דרך קצרה עם הנסחאות המיושרות שבה וכן שתלמוד ממנה קצת דברים שידיעתם צריכה לענין פסק והוא שכבר ידעת שכתוב במצורע וגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ומדכתיב כל שערו ראשו מה תלמוד לומר אלא כדי להתיר לאו של הקפת הראש במצורע שאלו לא הזכירו הייתי אומר כל שערו שאינו בדין הקפה הא של ראש לא ולימד על עשה של תגלחת שדוחה לאו דהקפה ותניא אידך ראשו מה תלמוד לומר לפי שנאמר בנזיר תער לא יעבר על ראשו יכול אף בנזיר שנצטרע כן תלמוד לומר ראשו ולהתיר תגלחת שהוא עשה במקום עשה ולא תעשה של נזיר עשה של גדול פרע ולא תעשה של תער לא יעבור על ראשו מאי לאו תנאי היא דמאן דמייתי לה מנזיר משום דבמצורע לא איצטריך דאיסור פיאה אין כאן דהקפת כל הראש אינה הקפה ומאן דמייתי לה ממצורע לבד ומדין פאה משום דסבירא ליה דהקפת כל הראש שמה הקפה והוא משיבו דרך דחיה דכלי עלמא לא שמה הקפה וקרא דאיצטריך לשרוייה במצורע כגון שהקיף תחלה ולבסוף השלים כל הראש בתגלחת ובא להתיר התגלחת אף בדרך זה דהואיל ואלו גלחיה בחדא זימנא שרי והכא נמי שרי ועיקר הגירסא ומי מצית אמרת הכי כלומר שתהא התגלחת אפשר ליעשות בהיתר כגון בגלוח הראש בבת אחת ותתירה באיסור שיקיף תחלה והלא כל שאמרו בעשה דוחה את לא תעשה דוקא כשאי אפשר לקיים את שתיהן כדריש לקיש וכו' ועיקר הגירסא אלא דכולי עלמא הקפת הראש שמה הקפה והדר בעי ואם כן לכולי עלמא נמי דיינו שיבא הכתוב להתיר לאו של הקפה ומאין לנו להעמידה בנזיר שיבא להתיר לאו ועשה בלא לאו של הקפה שהם ב' לאוין ועשה ומאי דקאמר לאו גרידא מנא ליה כך פירושו אין לך דרך להעמיד מקרא זה בנזיר אלא אם כן למדת מצד אחר שעשה דוחה את לא תעשה עד שתאמר שלא הוצרך כאן לכך ועל כל פנים הוא בא ללאו ועשה אפילו במקום שני לאוין כגון נזיר ומנא ליה לאו גרידא בעלמא דנוקמיה להאי בנזיר ותירץ דלאו גרידא נפקא ליה מגדילים שהותר כלאים בציצית ואם כן הא דהכא ודאי בנזיר מיתוקמא ועיקר הגרסא ומאן דמוקים ראשו למישרא לאו דהקפה תיפוק ליה מגדילים ולוקים קאי בנזיר ויש כאן קצת חלוף בין סוגיא זו לסוגיא שבראש יבמות אלא שדרך התלמוד כך הוא ומ"מ הוא משיבו דקרא דגדילים מיבעי ליה למאי דרמי רבא כתיב הכנף מין כנף ר"ל שלא יפטר בכלאים אלא שיהא הציצית ממין הכנף וכתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך ותירצה דצמר ופשתים בין במינן בין שלא במינן אבל שאר מיני בגדים במינן פוטרין כגון של משי בבגדי משי וכן בכלם שלא במינן אין פוטרין וסבירא ליה דשאר מינין חייבין בציצית מן התורה ואפילו הכי אין עשה שבהם דוחה את הלאו ומשום הכי איצטריך למישרי לאו דהקפה ומ"מ זו של רבא אינה הלכה אלא שאר בגדים פטורין בציצית מן התורה ומתוך כך אין נפטרין אלא במינן ואלו היה חיובם מן התורה היה אפשר בכלאים במקום שאין לו מאותו המין ואין לנו דרשת הכנף מין כנף אלא לענין הצבע על הדרך שביארנו בתחלת יבמות:

והדר בעי ואם כן מהיכא נפיק ליה דנזיר שנצטרע יגלח שהרי לא מצאה אלא בדחיית עשה את הלאו אבל שיהא עשה דוחה את לא תעשה ועשה מנא ליה ותירץ דנפקא ליה מזקנו דמצורע שבא להתיר גלוח דכהן שיש בהם בפרט לאו דפאת זקנם לא יגלחו ועשה דקדושים יהיו וכו' ודרשו בו זקנו מה תלמוד לומר משום דכתיב ופאת זקנם וכו' יכול אף אם נצטרע הכהן כן תלמוד לומר זקנו וכו' וודאי הוא הדין לנזיר ודחי ליה דמדכהן לא ילפינן דלאו שאינו שוה בכל הוא שאין קדשתם נוהגת בנקבותיהם והאי דמפיק לנזיר מראשו מוקי זקנו לאשמועינן דהשחתת זקן דוקא בתער ומינה ילפינן דגלוח מצורע בתער מדאיצטריך למישרייה ומנזיר לא הוה גמרינן דאיכא למיפרך שכן קרבנו טעון לחם והקשה ולמאן דמפיק ראשו ללאו גרידא ולאו ועשה מזקנו זקנו למה לי כלומר בשלמא למאן דמפיק ליה לעשה ולא תעשה מוקים לזקנו לתגלחת מצורע שהיא בתער אלא למאן דמפיק ללאו גרידא וזקנו לעשה ולא תעשה ומכהן נזיר לא יליף מיניה כדכתיבנא ואם כן על כל פנים חד נפיק ליה מראשו ומדכתיב סתמא לא שנא כהן ולא שנא ישראל וחד לנזיר ולוקמי לראשו לנזיר דהא כהן ונזיר שניהם שקולים לעשה ולא תעשה וליליף כהן מיניה וזקנו לא איצטריך ותירץ דכהן מנזיר נמי לא יליף דמה לנזיר שישנו בשאלה ומה שצריך בסוגיא זו עוד לענין פסק הן במין כנף הן בעשה על אי זה צד דוחה לא תעשה או את לא תעשה ועשה כבר ביארנו הכל בתחלת יבמות:

דכיון דאלו גלחיה בחד זימנא לא מיחייב ואפילו אינו מצורע כי נמי הקיף ולבסוף גילח לא מיחייב דאתי קרא דמצורע למידחייה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

הכי גרסינן ברוב ספרים ומי כתב קרא הכי והא אמר ריש לקיש פירוש וכיון דמצי לגלח בהיתר מי אתי קרא למישרי אף לגלח באיסור והאמר ריש לקיש כל מקום וכו'. ואית ספרים דגרסי ומי מצית אמרת הכי והאמר ריש לקיש וכו'. והלשון מיושב יותר הרב עזריאל ז"ל:

לאו גרידא מנא ליה דאי לאו דשמיע ליה מקרא אחרינא דעשה דחי לאו גרידא לא הוה ליה לאוקמי למדחי לאו ועשה. שיטה:

הא גדילים תעשה לך מהם מדסמיך גדילים תעשה לך גבי לא תלבש לומר דעושין גדילים מצמר בטלית פשתן דהיינו כלאים. אי נמי גדילים מצמר ופשתים יחד בחוטין מכל אחד דעביד בה קשר דהשתא איכא כלאים. תוספות חיצוניות:

ומאן דנפקא ליה מראשו דעשה דגלוח דמצורע דחי לאו דהקפה מאי טעמא לא נפקא ליה מגדילים דהכי נמי איצטריך גדילים לאשמועינן בעלמא דעשה דוחה לא תעשה. דמראשו לא נילף דאיכא למפרך מה לראשו שכן לאו שאינו שוה בכל. ואם כן ראשו למה לי מגדילים נפקא דעשה דחי לאו. הרב עזריאל ז"ל:

הא כיצד צמר ופשתים בין במינם בין שלא במינם פירוש ציצית צמר בטלית של פשתים או איפכא. אבל שאר מינים במינם פוטרין שלא במינן אין פוטרין להכי אתו מין כנף. והשתא אי לאו דאשמעינן מראשו דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה לא הוה מוקמי קרא דגדילים לכדרבא ממש אלא לכי דוקייה דרבא צמר לצמר ולמשי ופשתים לפשתים ולמשי אבל צמר ופשתים לא. אבל השתא דגלי קרא דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה מעתה נאמר דקרא דגדילים אתא לידחייה לאו דכלאים ולומר דצמר ופשתים בשל פשתים ומינה ילפינן בעלמא דדחי לא תעשה. דמראשו דמצורע ליכא למילף בעלמא דאיכא למיפרך מה לראשו שכן לאו שאינו שוה בכל דנשי ליתנהו בהקפה. תוספי הרא"ש ז"ל.

דאתי עשה ודחי לא תעשה ועשה מנא ליה ומנא ליה דמצורע נזיר מגלח ראשו. זקנו מה תלמוד לומר. דבכלל כל שערו הוא. לפי שנאמר בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו תלמוד לומר זקנו. ובכהנים איכא גם עשה דקדושים יהיו והוא הדין נמי דדחי לאו ועשה דנזיר. תימה היכי בעי למילף נזיר מכהן דאיכא לאקשויי מה ללאו ועשה דהשחתה דאינו שוה בנשים תאמר בגלוח נזיר ששוה בכל. והכי פריך בסמוך. וי"ל דלפי המסקנא ניחא. והשתא קסבר כיון דבכהן איכא חדא קולא שאינו שוה בכל ובנזיר חדא קולא שכן ישנו בשאלה אם כן שקולין הם ולמדים זה מזה. ובעלמא לא ילפינן מינייהו משום דקילי. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

ורבי יוסף הקשה מאי קאמר ומאן דמפיק לראשו כו' דלמא אי שתיק מראשו הוה אמינא דתגלחת לא הותרה בנזיר מקל וחומר דיין שאינו סותר לא הותר תגלחת שסותרה אינו דין שלא הותר כדאיתא פרק שלושה מינין דף מ"ז ע"א. וי"ל דקל וחומר דלעיל אינו קל וחומר גמור דאיכא למימר טומאה תוכיח שסותרת והותרה מכללה אצל מת מצוה. תוספות חיצוניות: