מסכת נזיר דף ה׳ עמוד ב׳

ובר פדא אמר לך אטו מי ליכא חד מינייהו דלא אתא לדרשא:

אלא מדההוא למניינא הנהו נמי דלדרשא אתי להו למניינא:

תנן מי שאמר הריני נזיר מגלח לשלשים ואחד יום בשלמא לרב מתנא דאמר שלשים היינו דקאמר שמגלח [יום] שלשים ואחד דהיינו לאחר מלאת ימי נזרו:

אלא לבר פדא דאמר עיקר נזירות לא הוי אלא כ"ט בשלשים איבעי ליה לגלח:

אמר לך בר פדא אימא סיפא אם גילח ביום שלשים כו' אלמא דלא הוי עיקר נזירות אלא שלשים חסר אחד:

אלא סיפא מסייעא ליה לבר פדא מדקאמר שאם גילח את הראשונה ליום שלשים שפיר דמי ורישא דקתני שלשים ואחד נעשה כאומר שלימין אבל היכא דפריש הריני נזיר שלשים יום חסר אחד מגלח לכתחילה ליום שלשים דעיקר נזירות אינו אלא שלשים חסר אחד אבל לשתי נזירות לא אמרינן דליהוי יום אחד עולה למנין נזירות ראשונה ונזירות שניה קמשמע לן דעולה לכאן ולכאן:

הכי גרסינן אלא רישא נעשה כאומר שלימים:

נעשה כאומר שלשים יום שלימים ולכתחילה מגלח ליום שלשים ואחד וכיון דלא אמר בהדיא שלימים אם גילח ליום שלשים יצא:

הואיל ואיכא חד מינייהו דלאו לדרשא או אחד או עשרה ולאו דוקא חד מדההוא למניינא כולהון למניינא ונהי דאיכא בהו דרשא מכל מקום אתו למניינא:

תנן סתם נזירות שלשים יום וכו' אלא לבר פדא קשיא דמשמע שהתנא משך נזירות דאורייתא אתא לאשמועינן ומשני כיון דאיכא יום תלתין דמגלח ומייתי קרבנות ואסור לשתות ביין וליטמא למתים עד שמביא קרבנותיו משום הכי [תני] תלתין יומין דמשך הנזירות עד תלתין יומי כי לכתחילה אי אפשר להביא קרבנותיו בכ"ט אפילו לבר פדא אלא ביום שלשים (הויא ליה [כפרה] דאפילו נזיר טהור קצת חוטא הוא שציער עצמו מן היין):

מגלח לשלשים וא' יום כו' אלא לבר פדא קשה דהוה ליה לגלח ביום [ל'] דשלמו נזירות בכ"ט יום:

אמר לך בר פדא אימא סיפא ואם גילח ביום שלשים יצא אלא סיפא מסייעא ליה - ורישא דקאמר לכתחילה כשיאמר שלשים יום שלימין להיות נזיר אי אפשר לו לגלח ביום שלשים וגזרו חכמים כשאומר נזיר סתם דלכתחילה לא יגלח אלא ביום שלשים וא' אבל בדיעבד אם גילח ביום ל' יצא שכן דינו דאורייתא דסתם נזיר יגלח ביום שלשים ואם תאמר אמאי איצטריך למימר גזירה אטו היכא דאמר שלימים לימא גזירה אטו היכא דאמר שלשים יום בלא שלימים דהכי מוכח בסמוך בפירכא שניה דלבר פדא דלית ליה. מקצת היום ככולו כי אמר שלשים דמדאורייתא צריך לגלח ביום ל' ואחד יש לומר דמשום דשני לקמן לרב מתנא באומר שלימים דהתם ליכא לשנויי בלישנא אחרינא דאשמועינן כשאמר לשון מיותר ל' יום כאילו אמר שלימין [דבזה] מקצת היום ככולו ואיצטריך דאומר שלימים קמשני נמי בהא לישנא לבר פדא:

ולרב מתנא קשיא סיפא קסבר מקצת היום ככולו הילכך אם גילח ביום שלשים יצא כיון שעשה מקצת היום בנזירות ומיהו לכתחילה לא יגלח אלא ביום שלשים ואחד ולבר פדא לית ליה מקצת היום ככולו דא"כ אפילו ביום כ"ט אם גילח יצא והתנא אמר ביום שלשים אם גילח יום שלשים יצא:

תנן הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא יצא בשלמא אי דוקא יום שלשים לבר פדא דלית ליה מקצת היום ככולו ניחא אע"ג דלעיל קאמר אם גילח יום שלשים יצא התם הוא דסתם נזירות קביל עליה דהוי כ"ט אבל הכא דאמר שלשים יום משך נזירות כל שלשים יום הלכך אם גילח ביום שלשים לא יצא דלית ליה מקצת היום ככולו אלא לרב מתנא קשה דאע"ג דאמר ל' יום הא סבירא ליה [דאמרינן] מקצת היום ככולו ואם גילח ביום שלשים אמאי לא יצא ומשני באומר שלימים פירוש אף על גב דמתניתין סתמא קתני [שלשים] יום אפילו הכי כיון דאמר שלשים יום לישנא יתירא הוא דאפילו סתם לרב מתנא הוי שלשים יום וכי אמר הריני שלשים יום הוי כאילו אמר שלימים וליכא למימר מקצת היום ככולו ולכך אם גילח ביום שלשים לא יצא:

ואת השניה ביום ס"א בשלמא לרב מתנא ניחא כשיגלח הראשונה ביום שלשים ואחד נגמר נזירות ומתחיל נזירות שני בו ביום מידי דהוי אאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום שעולה לו אותו יום ליום שלם הלכך ביום ס' כלו ב' נזירות ובס"א מגלח על השניה ונמצא דכל תגלחת ביום שלשים וא' וכ"ת סוף סוף מאי קמ"ל מתני' לרב מתנא הא ברישא קתני בהדיא דלכתחילה צריך לגלח ביום ל' ואחד הא לא קשיא דסיפא אתא לאשמועינן דיום ל' עולה לכאן ולכאן כדמסיק לקמן בשינוייא אליבא דרב מתנא והא לא שמעינן מרישא אלא לבר פדא קשה מרישא שמגלח על הראשונה ביום ל' [ואחד] ועל השניה ביום ס' [ואחד] ואע"ג דאקשינן לבר פדא מרישא כי האי וכבר שני ליה מדרבנן גזרו דלכתחילה צריך לגלח ביום ל' ואחד ואם כן מאי [הדר] פריך ליה דרך הש"ס כן להקשות כעין קושיא ראשונה ולתרצו כעין תירוץ ראשון ובלבד שישמיענו קצת חידוש מה שלא שמענו ברישא וה"נ איכא קצת חידוש בסיפא לבר פדא שאין ברישא כדנפקא לן לקמן במסקנא דתירוצא דמשמיענו דמקצת היום ככולו לבר פדא בתחילת הנזירות כאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום אע"פ שאותו חידוש לא נתפרש בסיפא לבר פדא צריכין אנו למימר שהש"ס סומך על כך:

עוד סיגנון אחר בשלמא לרב מתנא ניחא (הא) כלומר הא דקתני שמגלח כל נזירות ביום שלשים ואחד דהיינו הראשונה ביום שלשים ואחד והשניה ביום ס"א ואע"ג דשמעינן מרישא דמגלח ביום שלשים ואחד סיפא איצטריכא ליה לאשמועינן דיום שלשים עולה לכאן ולכאן לב' נזירות כדמסיק לקמן אלא לבר פדא קשיא אף על גב דלבר פדא נמי צריך לגלח ביום שלשים ואחד מדרבנן כדשני לעיל מכל מקום תיקשי לבר פדא מייתור המשניות דאע"ג [דחדשה] בסיפא דקתני ואם גילח הראשונה ליום שלשים מגלח השניה לכתחילה ליום ששים אלמא דסוף יום שלשים עולה לו למנין נזירות שני ומקצת יום חשיב כיום שלם והא לא שמעינן מרישא דאדרבה ס"ל לבר פדא דלא אמר מקצת יום ככולו בסוף נזירות וחשבינן ליה כאדם המקבל נזירות בחצי היום הא לא חשיב חידוש למקשה דפשיטא שאדם מקבל נזירות בחצי היום [ומשני סד"א ה"מ] שלא היה עסוק בנזירות תחילה וניכר לכל נזירותיו אבל הכא דנהג נזירותיו עד חצי היום אימר לא יעלה לו דאינו ניכר נזירותו קמשמע לן דאפי' הכי עולה לו לכאן ולכאן:

בפרק שלישי ט"ז א' שנינו מי שאמר הריני נזיר מגלח ליום ל"א ואם גלח ליום שלשים יצא אמר הריני נזיר שלשים אם גלח ביום שלשים לא יצא וכבר כתבנו דברים אלו דרך פסק במשנתנו ומכל מקום לענין ביאור הביאוה בסוגיא זו והקשו ממנה לבר פדא מראש המשנה ר"ל ממה שאמרו בהריני נזיר שמגלח ליום ל"א אלמא שכל השלשים מן הנזירות כרב מתנא עד שנסתייע הוא מסופה ר"ל ממה שאמרו אם גלח ביום שלשים יצא אלמא שאין עיקר הנזירות אלא כ"ט שאם כל יום שלשים מעיקר הנזירות היאך הוא מגלח ומביא בו קרבן ואכתי לא שלים נזירותיה אלא כולה כבר פדא ורישא באומר שלמים כך היא הגירסא בקצת ספרים ופירושה באומר הריני נזיר שלשים שלמים ואין צורך בכך שאף לבר פדא כל שפירט ואמר שלשים ודאי כל השלשים מן הנזירות ואין גלוח והבאת קרבנות שביום שלשים כלום אלא שעיקר הגירסא נעשה כאומר שלמים כלומר זה שאינו מגלח לכתחלה עד שלשים ואחד גזרה שמא יפרוט ויאמר הריני נזיר שלשים ומכיון שפירט שלשים נעשה כאומר שלמים ומכל מקום אף לדעת הגורסים באומר שלמים פירושו באומר לשון שמשמעו שלמים וזהו כשיאמר שלשים בפרט וחזרו והקשו מסיפא לרב מתנא ותירצה מטעם מקצת היום ככלו ונעשה מקצתו כיום שלשים ומקצתו כיום שלשים ואחד ונמצא עכשו שאין ביניהם כלום ולשניהם לכתחלה לא יגלח ביום שלשים ואם גלח יצא אלא שיש ביניהם דין תורה ולענין קרבן טומאה של בר פדא יום שלשים אינו מן התורה כלל ואינו מביא קרבן טומאה אם ניטמא בו ולרב מתנא מקצתו מיהא מן התורה ומכל מקום חזרו והקשו לרב מתנא ממה שאמרו הריני נזיר שלשים אם גלח יום שלשים לא יצא ואם מטעם מקצת היום ככלו אף בפורט שלשים היה לו לומר שיצא ותירצה באומר שלשים שלמים ויש גורסים אף בזו נעשה כאומר שלמים אבל הריני נזיר סתם אף ביום שלשים יצא על הדרך שביארנו ויש מפרשים מזו קושיא לבר פדא והכל עולה לענין אחד:

שנינו עוד בפרק שלישי שאף מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה לכתחלה ליום שלשים ואחד ומתחיל נזירות שניה מאותו היום ונמצא מגלח שניה ליום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה ביום שלשים יצא ומגלח את השניה לכתחלה ביום ששים שהרי נזירות שניה התחילה ביום שלשים של ראשונה שכל בתחלת נזירות לדברי הכל מקצת היום ככלו ונמצא שיום ששים הוא שלשים ואחד לנזירות ואם גלח את השני ביום ששים חסר אחת יצא שהרי נזירותו השניה התחילה ביום שלשים לראשונה ונמצא יום ששים חסר אחת יום שלשים לשניה ונמצא יום שלשים של ראשונה עולה לכאן ולכאן ולענין ביאור מה שהקשו ממנה לרב מתנא ולבר פדא דברים פשוטים הם וכענין הראשונה ומה שהשיב בר פדא אנא אהא סמכי כלומר זו שאמרו שיום שלשים עולה לו מן המנין ואתה משיבני מה הוצרך יום שלשים להיות עולה לכאן ולכאן אחר שאין עיקר הנזירות אלא כ"ט יום אנא נמי אהא סמכי כלומר משם אני למד לעיקר נזירות שאינו אלא כ"ט יום דמדקאמר דיום ל' עולה לשניה אם כן יום ל' אינו מעיקר נזירות ראשונה שאלו כן היה כולו צריך לה ומפני שאינו סובר מקצת היום ככלו בסוף נזירות אלא שאינו מעיקר הראשונה ומתוך כך נחשב לשניה אע"פ שגלח ושתה שמקצתו האחרון ככלו הואיל ותחלת נזירות הוא ועולה מן המנין דקאמר דוקא לשניה ולא לכאן ולכאן ומה שהקשו לרב מתנא מאי היא דמקצת היום ככלו הא תנא ליה חדא זימנא שאלו בתוספות דהא הוה מצי לאקשויי נמי לבר פדא מאי היא דנעשה כאומר שלמים הא שמעינן לה נמי מרישא ותירצו דלבר פדא אשמועינן מהא דאמרינן מקצת היום ככלו בתחלת נזירות וכדקאמר גלח ראשונה ביום שלשים מגלח שניה ביום ס' ומדתני מגלח לכתחלה שמעינן דיום שלשים דראשונה עולה דאכתי לא שמעינן ליה אבל לרב מתנא דסבירא ליה מקצת היום ככלו אף בסוף נזירות כל שכן בתחלת נזירות:

משום הכי תני תלתין יומין לפי שגם ביום שלשים אסור עד שיגלח ויביא קרבנותיו. והשתא לבר פדא סתם נזירות תשעה ועשרים יום ומגלח ביום שלשים. ובמסקנא לא קאי הכי:

אלא לבר פדא קשיא דמיום כ"ט שלמו ימי נזירותו וביום שלשים יגלח. והוה מצי לשנויי לאלתר נעשה כאומר שלמים. אלא ניחא ליה לאקשויי מסיפא ולאוכוחי דעל כורחין אמרינן הכי אם גילח יום שלשים יצא. ואם איתא (בנזירות) דנזירות שלושים יום אמאי יצא כיון דאכתי לא שלים נזירותיה. אלא סיפא על כרחין מסייע ליה לבר פדא הילכך רישא אית לך לפרושי דנעשה כאומר שלמים כלומר אף על גב דסתם נזירות כ"ט יום שיהא נזיר שלשים יום לפי שמנהג הוא בבני אדם מאחר שסתם נזירות הוא סכום למנין שלושים רק חסר יום אחד הנודר נזירות מפרש שלושים יום שהוא מנין שלם לכך גזרו בכולן שלשים יום ויגלח ביום אחד ושלשים. אבל אם גילח ביום שלשים יצא. והא דקאמר באומר שלמים לאו דוקא דלבר פדא אפילו אמר שלשים ולא אמר שלמים אינו מגלח עד יום אחד ושלשים דלבר פדא לית ליה מקצת היום ככולו. אלא הכי קאמר נעשה כאומר דבר שמשמע שלמים והיינו שלשים יום. והשתא ליכא מידי בעיקר נזירות בין רב מתנא לבר פדא דלתרווייהו מדאורייתא מגלח ביום שלשים ומדרבנן אינו מגלח אלא עד יום אחד ושלשים. אלא בהא פליגי דלבר פדא מיום כ"ט שלמו ימי נזירותו ואם נטמא ביום שלשים קודם הבאת קרבנותיו אינו סותר מדאורייתא אלא מדרבנן ואינו מביא קרבן. ולרב מתנא יום שלשים מן המנין אלא דמקצת היום ככולו. ואם נטמא קודם הבאת קרבנותיו סותר מדאורייתא. ויש מפרשים דהא דקאמר בר פדא נעשה כאומר שלמים היינו דוקא היכא דקאמר הריני נזיר בסתם. אבל אם אמר הריני נזיר כ"ט יום מגלח ביום שלושים. ואיכא ביניהו טובא אם גילח יום שלשים לא יצא. ודעת שנייה דעת רש"י ז"ל:

בשלמא לרב מתנא ניחא אלא לבר פדא קשיא ומשני הכא ודאי דאמר שלמים. פירוש כיון דאמר שלשים יום הוי כאלו אמר שלמים. אית ספרים דגרסי הכי ולא נהירא הך גירסא דהיאך קאמר לרב מתנא ניחא דהא הך מתניתין סיפא דהך מתניתין דאוקי לה רב מתנא דסבר דמקצת היום ככולו והאיך ניחא ליה בסיפא פליגא ארישא וסבר דלא אמרינן מקצת היום ככולו. הילכך נראה כגירסת הספרים דגרסי בשלמא לבר פדא ניחא דכיון דאמר הריני נזיר שלשים יום אם גילח ביום שלשים לא יצא דלית ליה מקצת היום ככולו. אלא לרב מתנא דסבר דסתם נזירות שלשים יום ואפילו הכי אם גילח ביום שלשים יצא משום דמקצת היום ככולו מה לי אמר הריני נזיר סתם ומה לי אם אמר הריני נזיר שלשים יום כיון דמקצת היום ככולו. ומשני באומר שלמים שאמר בפירוש הריני נזיר שלושים יום שלמים. דהשתא לא מצינן למימר מקצת היום ככולו כיון שפירש שלמים. ואית ספרים דגרסי נעשה כאומר שלמים. פירוש כיון דסתם נזירות שלושים יום למה ליה לפרש שלשים יום. אלא ודאי כיון שאמר שלשים יום נעשה כאומר שלמים. מי שנזר שתי נזירות כגון שאמר הרי עלי שתי נזירות. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

מי שנדר שתי נזירות ואמר הריני נזיר וחזר ואמר הריני נזיר לבר פדא קשיא אמאי צריך להמתין עד שלשים ואחד. והיינו נמי קשיא דלעיל אלא משום דבעי למירמא מסיפא. הר' עזריאל ז"ל:

תוס' ד"ה מלמד דאמר הריני נזיר היום ונזיר צ"ל ונזיר היום: