דף ביאור

מסכת נזיר דף מ״ד עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נזיר דף מ״ד עמוד א׳

מסכת נזיר דף מ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־477 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

יכול באחותו שהוא מותר אבל לא בשל אחרים לא בשדרה ולא בגולגולת על שאר קרובים:

שגופה תלוי בה בשדרה וגולגולת שבכך עיקר הגוף תלוי או בזה או בזה אף כל בשאר קרובים יכול ליטמא או בשדרה או בגולגולת או ברוב בניינו או ברוב מניינו ואע"פ שהוא חסר משאר הגוף וש"מ דמותר ליטמא לאביו אע"פ שהוא חסר ותיקשה דרב חסדא דהאיכא ר"א בן יעקב דקאמר נמי הכי ושמע מינה דלכולי עלמא לית להו דרב חסדא דאמר בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר:

הא נמי ר"י היא כלומר הוא דאמר כר"י ורב [חסדא] דאמר כי האי תנא:

דתניא מעשה שמת אביו של רבי יצחק הכהן בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל את רבי יהושע בן אלישע וד' זקנים שעמו - מהו ליטמא ולהביאו בקברי אבותיו:

ואמרו לו לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ולאחר שלש שנים אי אפשר לו שאינו חסר:

מתני' וטומאה ותגלחת הותרו בתגלחת מצורע ובמת מצוה:

שהטומאה סותרת את הכל אפילו בנזירות מרובה:

וחייבין עליה קרבן אשם ותורין או בני יונה:

ועוד 10 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Nazir 44a · Sefaria

תוספות

ובאו והודיעוהו לאחר ג' שנים ושאל את ר' יהושע בן [אלישע] זקנו שהיה רוצה לקברו בקברי אבותיו ואמר לו לאביו בזמן שהוא שלם:

חומר בטומאה ובתגלחת שסותרין טומאה בהדיא כתיב והימים הראשונים יפלו ותגלחת שסותרת שלשים כדאמרינן לקמן משום דבעינן גידול שיער כדי גידול שיער סתם נזירות שיהא השער בשעת תגלחת מצוה:

והיוצא מן הגפן אינו סותר בהדיא ממעטינן ליה בגמ':

חומר ביוצא מן הגפן שלא הותר מכללו לאסור יין מצוה כיין הרשות שאם נשבע שאשתה ואח"כ נדר בנזיר אסור [ביין] ותגלחת הותרה בתגלחת מצורע [כדאמרינן לקמן] (דף נח.) מראשו וטומאה הותרה במת מצוה:

ויין יותר מכללו למי שנשבע שאשתה:

אמר קרא מיין ושכר דמיותר כדאמרינן בפ"ק (לעיל נזיר דף ג:):

כי טמא (מעיקרו סותר כי טמא) נזרו מיעוטא הוא:

שלא עשה מטמא כמיטמא מטמא הנזיר אינו לוקה:

ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

Tosafot on Nazir 44a · Sefaria

מאירי

אף על פי שכבר ביארנו במשנתנו בשלשה המינין שהוזכרו היתרונות שיש לאחד על חברו יש קצת דברים שהיו ראויים להזכיר בהם שלא הוזכרו והוא שהתגלחת עשו בה המגלח כמתגלח ר"ל אף שהמגלחו לוקה שנאמר לא יעבר ר"ל אף על ידי אחרים מה שאין במטמא או מאכיל ומשקה:

Meiri on Nazir 44a · Sefaria

שיטה מקובצת

אמרת מה אחותו כלומר מה אחותו מיוחדת. מבוררת כמו וידעו בייחוד כי שם הארון נגנז. שגופו תלוי בו כלומר שהיא בגופה ונפשה קשורה בנפשו שמצוה לקוברה וליטמא לה.

ומטמא לשדרה וגולגולת כו' אף כל שגופו תלוי בו. שמטמא לו כגון אביו ואמו בנו ובתו ואחיו. מטמא הוא לשדרה וגולגולת כו'. אלמא דר' אליעזר בן יעקב דמטמא לאביו חסר. הרב עזריאל ז"ל:

ופיסקין שכן הלכה דכהן אין יכול ליכנס ולעבור על הקברים לקבור את אביו. לא מיבעיא אם אינו נושא ארון אביו אלא אפילו נושא ארון אביו אסור. ואף על פי שאמרנו למעלה דבחיבורין אינו לוקה על מת (אחד) אחר נהי דלא לקי מיהו איסורא איכא. ואפילו אם הוא מותר לילך מכל מקום לחזור אסור. אבל אם הקבר יחידי מותר לילך שם עד שיקבר. אבל לחזור פעם אחרת אחר קבורה לבכות על הקבר אסור. ונראה דקיימא לן דבזמן שהוא חסר אין מטמא לו כיון דרב חסדא שהוא אמורא הוא סבור כן. וצריך הכהן ליזהר שלא יטמא לקרובו הרוג כל זמן שחסר לו אפילו עצם כשעורה. דהכי משמע לעיל דאפילו כעצם כשעורה הוי חסר ואינו מטמא לו. שיטה:

מתני' שהטומאה והתגלחת סותרין כל אחד בדינו תגלחת סותרת שלשים וטומאה סותרת הכל. הרב עזריאל ז"ל: והיוצא מן הגפן אינו סותר. פירוש שאם שתה יין או אכל מכל היוצא מן הגפן מלקא הוא דלקי אבל אינו סותר כלום ואפילו יום אחד:

חומר בטומאה מבתגלחת שטומאה סותרת הכל וחייבין עליה קרבן פירוש אחר שהזה שלישי ושביעי מביא אשם ושתי תורים למיחל עליה נזירות שטהרה.

והתגלחת אינה סותרת אלא שלשים יום ואין חייבין עליה קרבן פירוש תגלחת אם גילח בימי נזירותו אינו סותר אלא שלשים בנזירות מרובה. אבל שלשים סותר דבעינן גידול שער ואין גידול שער פחות משלשים. ואין חייבין עליה קרבן דלא הצריכו הכתוב להביא קרבן אלא מונה שלשים. ובנזירות מועטת אם נטמא סותר כל הימים שעשה. ובנזירות מרובה וסותר אלא אם כן ישארו שלושים יום או יוסיף על נזירתו עד שישלים שלשים אחר תגלחתו. תימא אמאי לא תנא במתניתין חומר בתגלחת מטומאה ויין שבתגלחת עשה בה מגלח כמתגלח דכתיב תער לא יעבור על ראשו קרי ביה לא יעביר כדאיתא בגמרא מה שאין כן בטומאה ויין:

גמרא אקשינן ויין יסתור את הכל מקל וחומר מטומאה ומה טומאה שהותרה מכללה סותרת הכל יין שלא הותר מכללו אינו דין שיסתור. פירוש וליכא למיפרך מה לטומאה שכן מביא קרבן. דאיכא למימר תגלחת יוכיח שאין מביא קרבן וסותר. ומהדרין אמר קרא והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו. טומאה סותרת ואין היין סותר. פירוש האי כי טמא נזרו מיותר הוא דכבר כתב וטמא טובא. שיטה:

ותגלחת תסתור הכל יותר משלשים אם נדר מאה או יותר ועשה כבר ששים. ואף על גב דדרשינן טומאה סותרת ולא יין מכי טמא נזרו והכי נמי מצי למדרש ולא תגלחת. לא הוה סלקא דעתך למימר הכי דהאי קרא לאו כתב בסתירת הכל דנזירות מרובה אלא בסתם נזירות דשלשים יום דכתיב נזרו. שיהא סותר הכל איבעיא לן כמו בטומאה דתנן נטמא יום מאה סותר הכל ור' אליעזר דפליג יחידאה הוא. ומיהו לסוף דריש מכי טמא נזרו אף בסתירת הכל. הרב עזריאל ז"ל:

ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.

Shita Mekubbetzet on Nazir 44a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

יָכוֹל לֹא יִטַּמֵּא לַשִּׁדְרָה וְלַגּוּלְגּוֹלֶת וּלְרוֹב בִּנְיָינוֹ וּלְרוֹב מִנְיָינוֹ שֶׁל אֲחֵרִים. אָמַרְתָּ: מָה אֲחוֹתוֹ מְיוּחֶדֶת שֶׁגּוּפָה תָּלוּי בּוֹ, וּמִיטַּמֵּא לַשִּׁדְרָה וְלַגּוּלְגּוֹלֶת וּלְרוֹב בִּנְיָינָהּ וּלְרוֹב מִנְיָינָהּ, אַף כֹּל שֶׁגּוּפוֹ תָּלוּי בּוֹ — מִיטַּמֵּא לַשִּׁדְרָה וְלַגּוּלְגּוֹלֶת וּלְרוֹב בִּנְיָינוֹ וּלְרוֹב מִנְיָינוֹ.

קטע 2

הָהִיא נָמֵי רַבִּי יְהוּדָה הִיא. וְרַב דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא: מַעֲשֶׂה שֶׁמֵּת אָבִיו שֶׁל רַבִּי יִצְחָק בְּגִינְזַק, וּבָאוּ וְהוֹדִיעוּהוּ לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וּבָא וְשָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן אֱלִישָׁע וְאַרְבָּעָה זְקֵנִים [שֶׁעִמּוֹ],

קטע 3

וְאָמְרוּ: ״לְאָבִיו״ — בִּזְמַן שֶׁהוּא שָׁלֵם, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא חָסֵר.

קטע 4

מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר: הַטּוּמְאָה, וְהַתִּגְלַחַת, וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. חוֹמֶר בַּטּוּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת מִבַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן, שֶׁהַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת — סוֹתְרִין, וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן — אֵינוֹ סוֹתֵר.

קטע 5

חוֹמֶר בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִבַּטּוּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת, שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ, וְטוּמְאָה וְתִגְלַחַת הוּתְּרוּ מִכְּלָלָן בְּתִגְלַחַת מִצְוָה וּבְמֵת מִצְוָה.

קטע 6

וְחוֹמֶר בַּטּוּמְאָה מִבַּתִּגְלַחַת, שֶׁהַטּוּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל, וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ קׇרְבָּן. וְתִגְלַחַת אֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶלָּא שְׁלֹשִׁים, וְאֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ קׇרְבָּן.

קטע 7

גְּמָ׳ וְטוּמְאָה לֹא תּוּתַּר מִכְּלָלָהּ, קַל וָחוֹמֶר מִיַּיִן: וּמָה יַיִן שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ, טוּמְאָה שֶׁסּוֹתֶרֶת — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תּוּתַּר מִכְּלָלָהּ?

קטע 8

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא״. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא, אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה.

קטע 9

וְיַיִן יוּתַּר מִכְּלָלוֹ, קַל וָחוֹמֶר מִטּוּמְאָה: מַה טוּמְאָה שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת — הוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ, יַיִן שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר — אֵינוֹ דִּין שֶׁיּוּתַּר מִכְּלָלוֹ? אָמַר קְרָא: ״מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר״, לֶאֱסוֹר יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת.

קטע 10

וְיַיִן יִסְתּוֹר אֶת הַכֹּל, קַל וָחוֹמֶר מִטּוּמְאָה: מָה טוּמְאָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ — סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל, יַיִן שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּסְתּוֹר?

קטע 11

אָמַר קְרָא: ״וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ״, טוּמְאָה סוֹתֶרֶת וְאֵין הַיַּיִן סוֹתֵר.

קטע 12

וְהַתִּגְלַחַת תִּסְתּוֹר אֶת הַכֹּל, קַל וָחוֹמֶר מִטּוּמְאָה: וּמָה טוּמְאָה שֶׁלֹּא עָשׂוּ בָּהּ מְטַמֵּא כַּמִּיטַּמֵּא — סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל, תִּגְלַחַת, שֶׁעָשׂוּ בָּהּ מְגַלֵּחַ כַּמִּתְגַּלֵּחַ — אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּסְתּוֹר אֶת הַכֹּל?

קטע 13

אָמַר קְרָא: ״וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ״, טוּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל, וְאֵין תִּגְלַחַת סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל.

קטע 14

וְטוּמְאָה נַעֲשֶׂה בָּהּ מְטַמֵּא כַּמִּיטַּמֵּא, קַל וָחוֹמֶר מִתִּגְלַחַת: וּמָה תִּגְלַחַת שֶׁאֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶלָּא שְׁלֹשִׁים — עָשָׂה בָּהּ מְגַלֵּחַ כַּמִּתְגַּלֵּחַ, טוּמְאָה, שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל — אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּעֲשֶׂה בָּהּ מְטַמֵּא כַּמִּיטַּמֵּא?

קטע 15

אָמַר קְרָא: ״וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ״, לִמְטַמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ.

קטע 16

וְתִגְלַחַת לֹא נַעֲשֶׂה בָּהּ מְגַלֵּחַ כַּמִּתְגַּלֵּחַ, קַל וָחוֹמֶר מִטּוּמְאָה: וּמָה טוּמְאָה, שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל — לֹא עָשׂוּ בָּהּ מְטַמֵּא כַּמִּיטַּמֵּא, תִּגְלַחַת, שֶׁאֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶלָּא שְׁלֹשִׁים יוֹם — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה מְגַלֵּחַ כַּמִּתְגַּלֵּחַ?

קטע 17

אָמַר קְרָא: ״תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ״, קְרִי בֵּיהּ: לֹא יַעֲבוֹר הוּא, וְלֹא יַעֲבוֹר לְאַחֵר.

קטע 18

וְתִגְלַחַת לֹא תּוּתַּר מִכְּלָלָהּ, קַל וָחוֹמֶר מִיַּיִן: וּמָה יַיִן שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר — לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ, תִּגְלַחַת שֶׁסּוֹתֶרֶת — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תּוּתַּר מִכְּלָלָהּ? אָמַר רַחֲמָנָא: ״רֹאשׁוֹ״, וְאָמַר רַחֲמָנָא: ״זְקָנוֹ״.

קטע 19

וְתִגְלַחַת לֹא תִּסְתּוֹר כְּלָל, קַל וָחוֹמֶר מִיַּיִן: וּמָה יַיִן שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ — אֵינוֹ סוֹתֵר, תִּגְלַחַת שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִּסְתּוֹר? בָּעִינַן גִּידּוּל שֵׂעָר, וְהָא לֵיכָּא.

קטע 20

וְיַיִן יִסְתּוֹר שְׁלֹשִׁים יוֹם, קַל וָחוֹמֶר מִתִּגְלַחַת: וּמָה תִּגְלַחַת שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ — סוֹתֶרֶת, יַיִן, שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ — אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּסְתּוֹר? מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא מִשּׁוּם גִּידּוּל שֵׂעָר, גַּבֵּי יַיִן הָא קָאֵים שְׂעָרוֹ.

מסכת נזיר דף מ״ד עמוד א׳

מסכת נזיר דף מ״ד עמוד א׳

רש"י

תוספות

מאירי

שיטה מקובצת

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור