מסכת נזיר דף ל״ט עמוד ב׳

אלא הא דתניא נזיר שגילחוהו לסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר - ואמאי אינו סותר ליסתור דהא אמרינן דמלתחת רבי ושקלוה מיניה לההוא שיער דאקדיש שלא לגלח עד סוף נזירותו:

לעולם מלתחת רבי והכא במאי עסקינן כגון שגילחוהו אחר מלאת ל' לנזירותו קודם שהספיק לגלח והא מני ר' אליעזר היא דאמר לעיל בפ' מי שאמר הריני נזיר מגלח (נזיר דף טז:) דכל אחר מלאת ז' סותר שאם נטמא יום ק"א ר' אליעזר אומר אינו סותר אלא ז' לאחר תגלחת כי היכי דבתוך אלו ז' ימים תירבי מזיא כי היכי דתיהוי כדי לכוף ראשו לעיקרו והכא נמי הואיל דפשו ליה כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו צריך ליסתור כלום אלא מיד מגלח:

מ"ט דר' אליעזר דאמר כל לאחר מלאת ז' ימים סותר ותו לא בשלמא כי נטמא לאחר מלאת דסותר ז' כנגד ז' ימים שמונה בהן ג' וז' ומגלח בשביעי כדתניא לקמן (נזיר דף מד:) תגלחת הטומא' כיצד מזה בשלישי ובז' [ומגלח בז'] כדכתי' וביו' השביעי יגלחנו:

מה תגלחת טומאה לאחר שנטמא מגלח לאחר ז' וכדפרישית אף תגלחת טהרה לאחר מלאת אינו צריך למנות אלא ז' לאחר תגלחת כדי שיהא יכול לגדל קצת שיער בתגלחת טהרה וקודם מלאת לא מיתוקמא משום דקודם מלאת סותר ל' וכדפרשינן בפירקא לעיל (נזיר ד' ו:) לדברי ר' אליעזר התורה אמרה נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר אלא כל אחר מלאת נטמא או נתגלח לגמרי שלא הניחו בו שיער כלל סגי ליה בתגלחת כל דהו ואמור רבנן כיון דבהנך ז' ימים גדלא מזיא כדי לכוף ראשו לעיקרו סגיא ואילו הכא כיון דשיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו צריך ליסתור כלל ומגלח לאלתר ומביא קרבנותיו ומותר ביין:

תלש שיער בסמוך לבשר אבל לא עקרו לגמרי וכגון שעיקרו נראה:

מירטו דעקרו לגמרי ממקום גידולו:

סיפסף כמו סוף:

ת"ל קדוש יהיה שלא ישירנו בשום דבר ויניחנו לגדל פרע:

עיקבי נימהון זקנם הסמוך לסנטר נראה לבן אלמא מלתחת רבי וה"ה דמסקרתא נמי הוה מצי לאוכוחי הכי דכשגדל הצמר אין סוף הצמר הצבוע בבהמה צבוע:

לסתור דהא ס"ד מלתחת רבי פירוש דהא הוכחנו דמלתחת רבי וא"כ לא נשאר משער שהיה בו משעת קבלת נזירות כדי לכוף ראשו לעיקרו אלא ש"מ מלעיל רבי ואותו שנשאר היינו אותו דמעיקרא:

כגון שגלחוהו אחר מלאת ביום ל' ומני ר' אליעזר היא דאמר כל אחר מלאת ז' סותר אם נטמא עד שיזה ג' וז' וכן אם גלחוהו ביום ל' סותר ז' שלא יכול לגלח תגלחת נזרו עד אחר ז':

ומ"ט דר"א קאי [אלעיל] כלומר מ"ט אמרת לר' אליעזר כי גלחוהו אחר מלאת דסגי בז' והא אין גידול שיער פחות משלשים יום:

יליף תגלחת טהרה סתירה שהיא ע"י תגלחת שהיא טהורה מסתירה הבאה ע"י טומאה מה תגלחת כי נטמא ביום ל' ממתין ז' [ותו לא] כך תגלחת טהרה כשגלחוהו ולא שיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו ז' ותו לא:

וקים להו לרבנן דכל ז' אין השערות גדילין אלא כדי לכוף אינו סותר כלום דבגידול של סתירת ז' אינו גידול כי אם כדי לכוף א"כ לא בעינן ז' לתגלחתו שיהיה בשער ראשו אלא כדי לכוף ואם גלחוהו אחר מלאת נמי ושיירו בו כדי לכוף אינו סותר אבל ודאי תגלחת דתוך מלאת סותר כדלקמן מטעם גידול שער אבל כשגלחוהו אחר מלאת כיון שהיה לפנינו גידול שער ביום שלשים הראוי לתגלחת כדאמרן מדאורייתא דיו בכך ומיהו ז' יש לו להמתין וילפינן מתגלחת טומאה ואע"ג דלא דמי לגמרי דהתם צריך להמתין ז' כדי להביא קרבנותיו בטהרה מ"מ שוו חכמים סתם סתירה לתגלחת דאחר מלאת לסתירת טומאה אבל לרבנן ודאי כיון [דאם] נטמא [לאחר מלאת] סותר ל' יום כדאמרינן בפ"ג (דף טז.) ה"נ הוו ילפי' כל תגלחת (דטומאה) דלאחר מלאת לסתירת ל' כמו בטומאה דבעינן בשעת תגלחת גידול שער של ל' יום כי גלחוהו נמי אחר מלאת יהיה סותר ל' יום ולא הוה סגי כמו ששיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו כ"א שיירו בו מה שראוי ליגדל בל' יום ולכך אוקמי' דוקא כר' אליעזר אבל ודאי כרבנן נמי מצי לאוקמי וכגון שגלחוהו [ביום ל"ב או ל"ג] אמרו רבנן לר"א דנטמא ביום ל"ב דאינו סותר אלא ז' כדפ"ל ושמא י"ל דמודו כעין אחר מלאת שהביא קרבנו [דאינו סותר כלום] ודוקא לר' אליעזר דאמר תגלחת מעכבא שאם גלחוהו לסטים ולא שיירו בו כדי לכוף סותר ל' יום כדי לגלח ולחזור ולהביא קרבנותיו אבל לרבנן דאמרי דתגלחת [דאחר מלאת] לא מעכבא אינו סותר כלום ומותר לשתות יין מיד אחר שהביא קרבנותיו ונהי דלרבנן נמי טעון תגלחת למצוה וצריך להמתין ז' ימים לישנא [דאינו] סותר משמע דאם לא שיירו בעיא סתירה שיש שום איסור מכח נזירות עליו או שאסור לשתות ביין או לשום דבר אחר כל כמה דלא חזר וגילח ולרבנן לא הוי שום איסור עליו:

ת"ר אין לי אלא תער דוקא שלוקה תלש בה כל שהוא פירוש שלא בתער בין שעקר השער מתחילתו סמוך לראשו ומיהו שלא כעין תער ובין שלא עקרו לגמרי כ"א מקצתו מנין דאסור ת"ל קדוש יהיה גדל פרע שמצוה לגדל שער ועובר בעשה אי מגלח ממנו כלל גם כי אינו קוצצו לגמרי מעיקרו אבל בקוצץ מעיקרו לגמרי כעין תער איכא לאו בכל המעבירין כדתני ברייתא דלא פליגי אהדדי אבל ניחא ליה להאי תנא למימר קדוש יהיה גדל פרע דמיניה שמעינן איסור אינו קוצץ לגמרי מעיקרו:

רבי יונתן אמר אין כו' תלש סיפסף פטור בין כי נמי תלש מעיקרו בין אינו תלש מעיקרו אינו עובר כלל אפי' כעין תער אלא בתער ולא בשאר מעבירין וכן משמע הסוגיא דלקמן דלר' אליעזר נזיר אינו חייב בשאר מעבירין א"כ [אנו] זקוקין לומר דחד מהנך אית ליה הכי ולכולהו שאר תנאי אמרי דמיחייב בשאר מעבירין א"כ ר' יונתן הוא דסבר הכי:

אף על פי שתגלחת של איסור נקראת תגלחת אף בלא תער כל שהיא כעין תער בתגלחת אחרונה של טהרה מיהא צריך תער דוקא וכן במצורע אלא שהמצורע חמור מן הנזיר שטעון תגלחת בכל גופו אפילו בית השחי ובית הערוה עד שיעשה כדלעת חוץ מן המקומות שאינן נראין כשער שבתוך החוטם וכל שגלחו המצורע והנזיר בלא תער אינו כלום ואין צריך לומר על ידי סיכה וכן כל שגלחו בתער אלא שהניחו שתי שערות אינה תגלחת והוא שאמרו בנזיר ללקות באחת ר"ל שבתגלחת של איסור אף בשערה אחת לוקה כל שהיא בכעין תער ולעכב בתגלחת מצוה שלא ליקרא גלוח בשתים ולסתור אינו סותר אלא ברוב הראש ובתער או כעין תער לדעתנו ולשיטת התוספות אף לסתירה תער דוקא ואף בתוספתא שנאוה כן בהדיא:

כל אחר מלאת שבעה סותר לאו דוקא סותר אלא צריך להמתין עד שיזו עליו שלישי ושביעי:

תלש מירט ספסף ביד והעביר השער. תלמוד לומר קדוש יהיה גדל פרע. ועבר על מצות עשה שצוה הכתוב לגדל שער ולא להעבירו.

למימרא דכי מגלח בתער קאי עליה בעשה ולא תעשה אבל בשאר נטילת שער אפילו עשה אין בו. ומתניתין דמחייבת מלקות בכל המעבירין דלא כהני תנאי דלר' יאשיה עשה הוא דאיכא בשאר המעבירין ור' יונתן אמר אפילו עשה ליכא. אי נמי בכעין תער מודו דלקי בכל המעבירין: והכא פליגי בששייר מן השער קצת ואין בהם כדי לכוף ראשן לעיקרן.

מה תלמוד לומר תער ליכתוב לא יעבור שער ראשו. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

והכתיב תער לא יעבור לרבי פריך דבשלמא לתנא קמא איצטריך לאם אינו ענין. אלא לרבי למה לי למיכתביה גבי תוך מלאת שלא במקומו. ותו הכי הוה ליה למיכתב לא יעבור תער תוך מלאת למסמכיה מועד מלאת. ומשני לעבור עליו בשני לאוין. הא דכתב הכי תער לא יעבור למימרא דכי עביד ליה בתער חייב משום לא יעבור ומשום תער ובשאר מעבירים עובר משום לאו דלא יעבור. הר' עזריאל ז"ל:

גמ' אין לי אלא תער עיין סוטה דף טז ע"א: