בוני התלמוד
    התחברות

    דף ביאור

    מסכת נזיר דף י״ז עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נזיר דף י״ז עמוד א׳

    מסכת נזיר דף י״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־255 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    הכא במאי עסקינן ביוצא ונכנס שיצא והזה בשלישי ובשביעי וטבל והדר אמר הריני נזיר והדר נכנס סופג את הארבעים ולאפוקי מדר' אליעזר דאמר לא בו ביום כו' אבל אי לא הדר ואמר אינו אסור לגלח וכו' שאין נזירות חלה עליו:

    טמא שנזר כגון שהיה עומד בבית הקברות ונזר:

    שביעי שלו עולה לו למנין דכיון דטבל והוי טהור מתחיל למנות מבו ביום לפי שאינו מביא קרבן:

    ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין אע"פ שטבל והוא טהור עד יום שמיני שמביא בו קרבנותיו כדאמרינן בפ' ג' מינין (לקמן נזיר דף מד:) סדר תגלחת כיצד היה מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בח':

    מיחל דכולי עלמא לא פליגי דכיון דמשכחת טהרה חיילא ממילא:

    אלא כי פליגי למילקי ר"י סבר כיון דחיילא לקי אפילו אטומאה דמעיקרא דנזר בבית הקברות ור"ל סבר אע"ג דחיילא שהוא צריך לשמור מכל דקדוקי נזירות לא לקי אפילו אטומאה דבסוף אי לא הדר ואמר:

    הא למלקות זה וזה שוין ששניהם לוקין על הטומאה ולדקדוקי נזירות:

    אימא לתגלחת זה וזה שוין ששניהם מגלחין ביום שביעי שלהן:

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Nazir 17a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    הכא במאי עסקינן ביוצא ונכנס ביוצא מן הטומאה והזה ושנה וטבל וקיבל עליו נזירות פעם אחרת ושוב נכנס לטומאה [והא] קמ"ל ההיא ברייתא דאע"ג דלא הדר ואמר הריני נזיר אלא אמר יחול עלי נזירות דהוי נזיר ולקי כדפי' לשם בקונטרס אי נמי י"ל דקמ"ל ברייתא (דמיירי) [דמיד] כשיטהר מוטל עליו לקבל נזירות מיד ועובר בבל תאחר אם אינו נזיר מיד:

    אין בין נזיר טמא שנדר בעודו טמא לנזיר טהור שנטמא אלא דנזיר טמא שביעי עולה לו מן המנין כשהזה ג' ושנה בז' וטבל יום ז' למנין נזירות טהרה לפי שאין צריך להביא קרבן בח' על טומאתו ומיד כשהזה ושנה וטבל ראוי לחול עליו נזירות לאלתר ונהי דבעי הערב שמש ואיך יחול עליו נזירות יש לומר דטבול יום קלישא טומאתיה ולא מעכב מלחול נזירות עליו:

    ונזיר טהור שנטמא אין שביעי עולה מן המנין למנין נזירות טהרתו וצריך להביא חטאת העוף ועולת העוף ואשם בשמיני וכתיב (במדבר ו׳:י״א) וקדש ראשו ביום ההוא דבאותו יום מתחיל למנות נזירות טהרה מוקמינן ליה דלא חייל עליה נזירות דטהרה עד יום ח' ואי ס"ד לא חיילא אמאי עולה לו מן המנין כיון דלא הדר קביל עליה נזירות וא"ת [ולישני] דהדר וקיבל כדשני לעיל ביוצא ונכנס ויש לומר דא"כ ה"ל לאיתויי זה בעי למיהדר ולנדור וזה לא בעי למיהדר ולנדור כיון דהאי תנא נחית לפרושי הכא בין זה לזה וה"ה דמצי למיפרך לר' שמעון ב"ל [ליתני] זה שותה ביין ומיטמא דלא לקי וזה לקי כדפירש הקונטרס ונראה לומר דלא קשה דמצי לשנויי דבקלקולא לא מיירי האי דינא אלא דין דנטמא באונס ולרבי יוחנן לא קשה [דליתני] זה מביא קרבן על טומאתו וזה אין מביא קרבן דהיינו הך דקתני אין ז' עולה לו מן המנין משום איתויי קרבן:

    הגה"ה מיחל דכ"ע דחייל ולכשיטהר אין צריך לחזור לידור בנזיר דחייל עליו מנזירות ראשון וניחא השתא דשביעי עולה לו מן המנין ואפילו לא יחזור ויקבל והוא הדין נמי דמודה ר' שמעון בן לקיש (נמי אם שותה יין) דלקי תוך ימי טומאתו אשתיה ואתגלחת וכי פליגי למלקי פירוש אטומאה לחוד אי התרו בו אטומאה ר' יוחנן סבר כיון דחיילא נזירות [לשאר] מילי אשתיית יין ואתגלחת [חיילא] נמי אטומאה אם התרו בו לצאת ולא יצא דרחמנא לא מעטיה אלא מקרבן לחודיה לקמן ולא ממלקות דטומאה ור"ש בן לקיש סבר אע"ג דחיילא לשאר מילי ליין ולתגלחת לא לקי אטומאה דכיון דמיעטיה רחמנא מקרבן טומאה מיעטיה מכל דין טומאה אף ממלקות:

    קרבן טומאה הוא דלא מייתי הא מילקי לקי אטומאה לאלתר אפילו תוך שבעה שמבקש לטהר לענין ליטהר עצמו ולעשות נזירות דטהרה דאי [לא] לקי הוה ליה למיתני במתני' ואינו לוקה:

    משום דקתני סיפא כו' ומביא קרבן טומאה דהתם לא שייך למיתני דלוקה אטומאה דתני מביא קרבן טומאה לכך לא תנא לעיל ואינו לוקה אטומאה (וזה אינו לוקה):

    הא למלקות זה וזה שוין מדלא תני זה לוקה וזה אינו לוקה אטומאה:

    לא הא לתגלחת זה וזה שוין י"מ דלקי אתגלחת [ולא נהירא דלימא] לתגלחת ויין זה וזה שוין כיון דבאיסור תגלחת קמיירי לכן נראה לי הא לתגלחת פירוש למצות תגלחת לענין שמגלח בשביעי לטהרתו אע"ג דלקמן בעיא היא ואיפשיטא דנזיר טמא דמעיקרא אינו מגלח בשביעי לטהרתו אפ"ה לא קפיד לשנויי הכי [דבלא"ה] איתותב רבי שמעון בן לקיש בסוף:

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Nazir 17a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    זה שביארנו בנזיר והוא בבית הקברות שאם התרו בו לצאת ונשתהא ולא יצא לוקה שאלו כאן אם שיעורו בשהייה זו כשהייה האמורה במקדש שאם נטמא במקדש ושהא בכדי השתחואה בפשוט ידים ורגלים חייב כמו שביארנו בשני של שבועות או שמא אף בשהייה מועטת כל שנשתהא כלל אחר התראתו ותמהו על השאלה היכי דמי אי דאמרו ליה לא תזיר כלומר שראוהו שם ושמעוהו רוצה להזיר והתרו בו שלא להזיר מפני הטומאה ועבר ונזר ודאי זה אינו צריך שהייה כלל ואין זה אלא כנזיר טהור שהתרו בו שלא ליטמא וניטמא ואין זה לאו שאין בו מעשה שבשעת נזירותו הוה ליה כנזיר טהור שנכנס לשם בהתראה ובכלל זה אם נזר בלא התראה אבל יודע הוא באיסור טומאת נזיר בשעה שנזר שכל שהתרו בו לצאת אינו צריך שהייה ופירשה שהשאלה היתה בנזיר טהור שנכנס לשם בהיתר כגון בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופירע לו את המעזיבה ונמצא טמא והתרו בו לצאת ובכלל זה אם נזר בבית הקברות ובשעת נזירותו לא ידע באיסור טומאתו והתרו בו לצאת וכן כשנכנס בשוגג באהל המת או מת עליו מת פתאום והתרו בו לצאת ובכלם אם נשתהא שיעור שהייה האמורה במקדש לוקה ושאלו כאן אם בשהייה מועטת משיעור זה לוקה אם לאו ונשארה בתיקו ונמצא שמכין אותו מכת מרדות ואינו לוקה וגדולי המחברים כתבו בה שאע"פ ששהא אינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות והדברים מתמיהים אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים ואם פירע הוא עצמו את המעזיבה ודאי אינו צריך שהייה שהרי הוא טימא את עצמו וכל למלקות באונס גמירי שהייה במזיד לא:

    Meiri on Nazir 17a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    שיטה מקובצת

    אלא כי פליגי למילקי אטומאה פירוש אם יטמא במת בתוך השבעה לאחר שיצא מבית הקברות קודם שיטהר. ר' יוחנן סבר כיון דחיילא עליה נזירות טהרה לסוף השבעה לקי מהשתא כי היכי דלקי אתגלחת ואיין. אבל קרבן לא מייתי. וריש לקיש אמר אף על גב דחיילא לא לקי אם ניטמא תוך ימי הטומאה הואיל ולא חלה עליו עדיין נזירות דטהרה. דכי היכי דקרבן טומאה לא מיחייב מילקא נמי לא לקי. והא דאמר לעיל איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש מי שנזר והוא בבית הקברות. לאו ר' יוחנן גופיה הוא דאותיב אלא תלמודא אותיב הכי למאי דסלקא דעתין. ובכמה מקומות בתלמוד מצינו כזה ודוק ותשכח בהחולץ למעוברת. שיטה:

    הא מילקא לקי אטומאה ואי איתא דלא לקי אטומאה לישמעינן רבותא טפי דלא לקי. תוס' הרא"ש ז"ל:

    איידי דתנא בסיפא יצא ונטהר ונכנס מביא קרבן טומאה דהתם לא צריך למיתני ולוקה דפשיטא כיון דמייתי קרבן דלקי. תנא נמי רישא אינו מביא קרבן ולא תנא אינו לוקה. מנימוקי הרב עזריאל ז"ל:

    בתקנתא קא מיירי בקלקולא לא קא מיירי פירוש להורות לנו תקנתו מתי יתחיל ימי נזירותו. אבל לא קא מיירי בקלקול להשמיענו הדין אם יעשה עבירה שיטמא למתים או ישתה יין ויגלח. הרא"ש ז"ל בפירושיו: וז"ל ז"ל בתוספותיו. בתקנתא קא מיירי בקלקולא לא קא מיירי. כלומר בתקנתא לפרש מתי יהיה לו תקנה. באחד האדם שיכלה נזירותו מיירי שעל ידי שמודיענו התנא שיתחיל למנות בשביעי נדע מתי ישלמו ימי נזירתו. בקלקולין בשאר דינין אם ילקה אם ישתה ואם יטמא לא קא מיירי. עד כאן לשונו:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 17a · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' אמר מר בר רב אשי עיין נדרים דף ד' ע"א:

    Gilyon HaShas on Nazir 17a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נזיר, דף י״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־255 מילים ב־10 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    המשך הרצף

    מקורות מקבילים

    שיעורים וכלי לימוד

    מפת קטע אחר קטע של כל 10 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 16 מילים

      נפתחת ב״הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּיוֹצֵא וְנִכְנָס.…״

    2. קטע 237 מילים

      נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ: אֵין בֵּין טָמֵא שֶׁנָּזַר לְנָזִיר טָהוֹר…״

    3. קטע 329 מילים

      נפתחת ב״אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: מֵיחָל —…״

    4. קטע 434 מילים

      נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: מִי שֶׁנָּזַר…״

    5. קטע 527 מילים

      נפתחת ב״בְּדִין הוּא דְּלִיתְנֵי ״אֵינוֹ לוֹקֶה״, אֶלָּא מִשּׁוּם…״

    6. קטע 643 מילים

      נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: אֵין בֵּין טָמֵא שֶׁנָּזַר לְנָזִיר…״

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״אֲבָל לְעִנְיַן מַלְקוֹת מַאי — זֶה לוֹקֶה…״

    8. קטע 824 מילים

      נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא וְנָזַר —…״

    9. קטע 912 מילים

      נפתחת ב״בָּעֵי רָבָא: נָזִיר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, מַהוּ?…״

    10. קטע 1025 מילים

      נפתחת ב״הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּאָמְרִי לֵיהּ ״לָא תִּינְזוֹר״,…״

    לשון המקור

    קטע 1

    הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּיוֹצֵא וְנִכְנָס.

    קטע 2

    אֵיתִיבֵיהּ: אֵין בֵּין טָמֵא שֶׁנָּזַר לְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא, אֶלָּא טָמֵא שֶׁנָּזַר — שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ לַמִּנְיָן, וְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא — אֵין שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ לַמִּנְיָן. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לָא חָיְילָא, אַמַּאי עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן?

    קטע 3

    אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: מֵיחָל — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחָיְילָא, אֶלָּא כִּי פְּלִיגִי לְמִלְקֵי: רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: כֵּיוָן דְּחָיְילָא — לָקֵי. וְרֵישׁ לָקִישׁ סָבַר: לָא לָקֵי, וְחָיְילָא.

    קטע 4

    אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אֲפִילּוּ הָיָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה. קׇרְבַּן טוּמְאָה הוּא דְּלָא מַיְיתֵי, הָא מִילְקֵי, לָקֵי עֲלֵיהּ!

    קטע 5

    בְּדִין הוּא דְּלִיתְנֵי ״אֵינוֹ לוֹקֶה״, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵא סֵיפָא ״יָצָא וְנִכְנַס — עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וּמֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה״, תְּנָא רֵישָׁא ״אֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה״.

    קטע 6

    תָּא שְׁמַע: אֵין בֵּין טָמֵא שֶׁנָּזַר לְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא, אֶלָּא שֶׁטָּמֵא שֶׁנָּזַר — שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא — אֵין שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן. הָא לְמַלְקוּת — זֶה וָזֶה שָׁוִין! אֲמַר לֵיהּ: לָא, לְתִגְלַחַת זֶה וָזֶה שָׁוִין.

    קטע 7

    אֲבָל לְעִנְיַן מַלְקוֹת מַאי — זֶה לוֹקֶה וְזֶה אֵינוֹ לוֹקֶה? לִיתְנְיֵיהּ! בְּתַקַּנְתֵּיהּ קָא מַיְירֵי, בְּקִלְקוּלֵיהּ לָא קָא מַיְירֵי.

    קטע 8

    תָּא שְׁמַע: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא וְנָזַר — אָסוּר לְגַלֵּחַ וְלִשְׁתּוֹת יַיִן, וְאִם גִּילַּח וְשָׁתָה יַיִן וְנִטְמָא לְמֵתִים — הֲרֵי זֶה סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים! תְּיוּבְתָּא.

    קטע 9

    בָּעֵי רָבָא: נָזִיר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, מַהוּ? בָּעֵי שְׁהִיָּיה לְמַלְקוּת, אוֹ לָא?

    קטע 10

    הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּאָמְרִי לֵיהּ ״לָא תִּינְזוֹר״, לְמָה לִי שְׁהִיָּיה? נָזִיר מַאי טַעְמָא לָא בָּעֵי שְׁהִיָּיה — דְּקָא מַתְרִי בֵּיהּ. הָכָא נָמֵי קָא מַתְרִי בֵּיהּ!