מסכת קידושין דף ס״ג עמוד א׳פרק 3 האומר לחברו

״לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו״, רַבִּי אוֹמֵר: בְּלוֹקֵחַ עֶבֶד עַל מְנָת לְשַׁחְרְרוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כְּגוֹן דִּכְתַב לֵיהּ: ״לִכְשֶׁאֶקָּחֲךָ, הֲרֵי עַצְמְךָ קָנוּי לְךָ מֵעַכְשָׁיו״.

רַבִּי מֵאִיר, דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר״, ״לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי״, ״לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר״, ״לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי״, ״לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ״, ״לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ״, ״לְאַחַר שֶׁיַּחְלוֹץ לָךְ יְבָמִיךְ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מְקוּדֶּשֶׁת. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: מְקוּדֶּשֶׁת. וּמָה טַעַם אָמְרוּ ״אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת״ – מִשּׁוּם אֵיבָה.

וְנִחְשׁוֹב נָמֵי רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא! הַיְינוּ רַבִּי, הַיְינוּ רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא.

וְנִחְשׁוֹב נָמֵי רַבִּי עֲקִיבָא, דְּתַנְיָא: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לְפִיךָ״ – אֵין צָרִיךְ לְהָפֵר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא תַּעֲדִיף עָלָיו יָתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ. הָאִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: בְּאוֹמֶרֶת: ״יִקְדְּשׁוּ יָדַי לְעוֹשֵׂיהֶם״, וְיָדַיִם אִיתַנְהוּ בָּעוֹלָם.

מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן״, ״וְאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ כְּפוֹעֵל״, דִּבֵּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן וְעָשָׂה עִמָּהּ כְּפוֹעֵל – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

גְּמָ׳ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: וְהוּא שֶׁנָּתַן לָהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה. וּבְשָׂכָר לָא? וְהָתַנְיָא: בִּשְׂכַר שֶׁהִרְכַּבְתִּיךְ עַל הַחֲמוֹר שֶׁהוֹשַׁבְתִּיךְ בְּקָרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

בִּשְׂכַר שֶׁאַרְכִּיבִךְ עַל הַחֲמוֹר, שֶׁאוֹשִׁיבִךְ בְּקָרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה – מְקוּדֶּשֶׁת. וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי בְּדִיהַב לַהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה, וְהָא בִּשְׂכַר קָאָמַר.

וְעוֹד תַּנְיָא: שֵׁב עִמִּי בְּצַוְותָּא וְאֶקַּדֵּשׁ לָךְ, שְׂחוֹק לְפָנַי, רְקוֹד לְפָנַי, עֲשֵׂה כַּדִּימוֹס הַזֶּה – שָׁמִין, אִם יֵשׁ בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וְכִי תֵּימָא, הָכָא נָמֵי בְּדִיהַב לַהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה, וְהָא שָׁמִין אוֹתוֹ קָאָמַר! תְּיוּבְתָּא דְּרֵישׁ לָקִישׁ.

אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: הַאי תַּנָּא בָּרָא סָבַר: אֵינָהּ לִשְׂכִירוּת אֶלָּא לְבַסּוֹף. וְתַנָּא דִידַן סָבַר יֶשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף.

וּמַאי דּוּחְקֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ לְאוֹקוֹמַיהּ לְמַתְנִיתִין בְּיֶשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף, וּבְדִיהַב לַהּ?

אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ, מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי ״עַל מְנָת״? נִיתְנֵי ״בִּשְׂכַר״, אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: כֹּל ״עַל מְנָת״ הֵיכָא דִּיהַב לַהּ הוּא.

מַתְנִי׳ ״עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא״, רָצָה הָאָב – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מֵת הָאָב – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מֵת הַבֵּן – מְלַמְּדִין הָאָב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה.

גְּמָ׳ מַאי ״עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא״? אִילֵּימָא עַד דְּאָמַר אַבָּא ״אִין״, אֵימָא מְצִיעֲתָא: מֵת הָאָב – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, וְהָא לָא אֲמַר ״אִין״! אֶלָּא: