מסכת קידושין דף נ׳ עמוד ב׳פרק 2 האיש מקדש

אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, שֶׁמֵּחֲמַת קִידּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח. וְכֵן קָטָן שֶׁקִּידֵּשׁ.

גְּמָ׳ וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן שָׁוֶה פְּרוּטָה, אַיְּידֵי דְּקָא נָפֵיק מָמוֹנָא מִינֵּיהּ – טָעֵי, אֲבָל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, אֵימָא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה וְכִי קָא מְשַׁדַּר סִבְלוֹנוֹת – אַדַּעְתָּא דְּקִידּוּשִׁין קָא מְשַׁדַּר.

וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי, מִשּׁוּם דְּבֵין פְּרוּטָה לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה לָא קִים לְהוּ לְאִינָשֵׁי. אֲבָל קָטָן שֶׁקִּידֵּשׁ – הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאֵין קִידּוּשֵׁי קָטָן כְּלוּם, אֵימָא: כִּי קָא מְשַׁדַּר סִבְלוֹנוֹת אַדַּעְתָּא דְקִידּוּשֵׁי קָא מְשַׁדַּר, קָא מַשְׁמַע לַן.

אִיתְּמַר: רַב הוּנָא אָמַר: חוֹשְׁשִׁין לְסִבְלוֹנוֹת. וְכֵן אָמַר רַבָּה: חוֹשְׁשִׁין לְסִבְלוֹנוֹת. אָמַר רַבָּה: וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין: אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכָּאן – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא: שֶׁמֵּחֲמַת קִידּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח.

אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַבָּה: מְנָא אָמֵינָא לַהּ, כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא: שֶׁמֵּחֲמַת קִידּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח. הָכָא הוּא דְּטָעֵי. הָא בְּעָלְמָא הָווּ קִידּוּשִׁין.

וְאַבָּיֵי: ״לָא מִיבַּעְיָא״ קָאָמַר. לָא מִיבַּעְיָא בְּעָלְמָא, דְּלָא נְחֵית לְתוֹרַת קִידּוּשִׁין כְּלָל, אֶלָּא אֲפִילּוּ הָכָא, דִּנְחֵית לְתוֹרַת קִידּוּשִׁין אֵימָא: הָווּ קִידּוּשִׁין, קָא מַשְׁמַע לַן.

מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רַב פָּפָּא: בְּאַתְרָא דִּמְקַדְּשִׁי וַהֲדַר מְסַבְּלִי – חָיְישִׁינַן, מְסַבְּלִי וַהֲדַר מְקַדְּשִׁי – לָא חָיְישִׁינַן.

מִקׇּדְשֵׁי וַהֲדַר מְסַבְּלִי – פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּרוּבָּא מְקַדְּשִׁי וַהֲדַר מְסַבְּלִי, וּמִיעוּטָא מְסַבְּלִי וַהֲדַר מְקַדְּשִׁי. מַהוּ דְּתֵימָא: נֵיחוּשׁ לְמִיעוּטָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא מֵרָבָא: הוּחְזַק שְׁטַר כְּתוּבָּה בַּשּׁוּק, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: וְכִי מִפְּנֵי (שֶׁמַּחְזִיק) [שֶׁהוּחְזַק] שְׁטַר כְּתוּבָּה בַּשּׁוּק נַחְזִיק בָּהּ כְּאֵשֶׁת אִישׁ? מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: בְּאַתְרָא דִּמְקַדְּשִׁי וַהֲדַר כָּתְבִי כְּתוּבָּה – חָיְישִׁינַן, כָּתְבִי וַהֲדַר מְקַדְּשִׁי – לָא חָיְישִׁינַן.

מְקַדְּשִׁי וַהֲדַר כָּתְבִי – פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּלָא שְׁכִיחַ סָפְרָא. מַהוּ דְּתֵימָא סָפְרָא הוּא דְּאִתְרְמִי, קָא מַשְׁמַע לַן.

מַתְנִי׳ הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כְּאַחַת – אֵינָן מְקוּדָּשׁוֹת. וּמַעֲשֶׂה בְּחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְלִיקֵּט אָדָם אֶחָד כַּלְכַּלָּה שֶׁל תְּאֵנִים. וְשֶׁלָּהֶן הָיְתָה, וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה, וְאָמַר: ״הֲרֵי כּוּלְּכֶם מְקוּדָּשׁוֹת לִי בְּכַלְכַּלָּה זוֹ״, וְקִיבְּלָה אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כּוּלָּן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין אֲחָיוֹת מְקוּדָּשׁוֹת.

גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: דְּאָמַר קְרָא: ״אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר״, הַתּוֹרָה אָמְרָה: בְּשָׁעָה שֶׁנַּעֲשׂוּ צָרוֹת זוֹ לָזוֹ, לֹא יְהֵא לוֹ לִיקּוּחִים אֲפִילּוּ בְּאַחַת מֵהֶם. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם״ – אִי קִידּוּשִׁין לָא תָּפְסִי בַּהּ, כָּרֵת מִי מִחַיַּיב?

אֶלָּא אָמַר רָבָא: קְרָא בְּזֶה אַחַר זֶה, וּמַתְנִיתִין כִּדְרַבָּה. דְּאָמַר רַבָּה: כֹּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ.

גּוּפָא. אָמַר רַבָּה: כֹּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: