מסכת כתובות דף פ״ב עמוד א׳

דלמא בהא נמי לא טעה דרבי נתן היא דמוציאין מזה ונותנין לזה:

לאשר אשם לו לאשר הקרן שלו ולא כתיב לאשר נושה בו:

אלא להכי אינה משנה וטעה התנא ששנאה דלא אשכחן תנא דאית ליה תרי חומרי בכתובה שהרי היא מדברי סופרים חדא דמטלטלי משתעבדי לה וחדא דגביא מבעל חובו של מת מדרבי נתן אלא חדא מהנך חומרי הוה ליה למיתני בה אי כרבי מאיר אי כר' נתן וכיון דתנא תרוייהו לא קבלה מרבו כן ומאליו שנאה מי שסידר הברייתא ולא סמכינן עלה במידי:

ולא ידענא מאי היא לא הייתי יודע טעם בדבר אמאי אינה משנה:

פומבדיתאה רמאה שאחרי כן חזר בו פומבדיתא קרי להו רמאה כדאמרי' בעלמא (חולין דף קכז.) נרשאה נשקיך מני ככיך פומבדיתאה לוייך שני אושפיזיך [ובחזקת הבתים (ב"ב מו.) כמו כן תא ואחוי לך רמאי דפומבדיתא]:

פלוג מהשתא החזק בחלקך מעכשיו ואע"פ שאינה עכשיו קנויה לך עד שאכנוס או שאחלוק לכשאכנוס ואזכה בכולן זכה אתה בחלקך על פי שהחזקתיך מעכשיו:

קנה לאחר שלשים במשיכה זו:

ואפי' עומדת באגם שאינה ברשות הלוקח:

לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה ואם תאמר והא דתנן בהכותב (לקמן כתובות דף פד. ושם) מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם ומפרש בגמרא לכתובת אשה משום חינא ולמאן דאמר נמי לכושל שבראיה אם היתה כתובת אשה כושל היה מודה או אם לא היה בעל חוב כלל היו נותנין לאשה ואי הוה מפרשינן דהתם לא מן הדין אלא מצוה ליתן לכושל שבהם הוה ניחא ואפי' אי דינא הכי יש לומר דשאני התם דאין היורשין מוחזקין מן הפקדון והמלוה לכך אין צריך לדרבי נתן תדע דלא חשיבי מוחזקין דהא אי הוו חשיבי מוחזקין לא הוו מטלטלי דידהו משתעבדי לכתובה או לב"ח אבל הכא הרי היבם מוחזק מאותה מלוה שהרי הוא החייב ואפי' היו אחרים חייבין הוה חשיב יבם מוחזק דבמקום אחיו קאי לכך צריך דר' נתן:

פומבדיתאה רמאה ואם תאמר ומה רמאות עשה הא אמר רב יוסף לא הוי זביניה זבינא ועוד דמה תיקן בכך דאמר איפלוג מהשתא ואומר רבינו יצחק דלעיל חזר בו הפומבדיתאה ולא רצה ליתן אחר שיבם והא דקאמר רב יוסף כו' לא משום שהיה צריך לאותו מעשה אלא לפי ששייך עליו אותו הדין:

התם בידו הכא לאו בידו פירש בקונטרס הלכך כי אמר ליה נמי לכשאכנוס זכה מעכשיו לאו מידי הוא דקיימא לן כרב יוסף דפסקינן לקמן הלכתא כוותיה ואפי' אית לן יבם ואח"כ חילק מה שעשה עשוי השתא מיהא לאו בידו הוא וקשה לרשב"א דמאי שנא מדאמר רב בפ"ק דבבא מציעא (דף טז:) שדה זו לכשאקחנה ממך קנויה לך מעכשיו קנה אע"ג דלאו בידו וי"ל דרב סבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולא קיימא לן הכי דפסקינן בפרק אף על פי (לעיל כתובות דף נט.) כרבי יוחנן הסנדלר:

הא דאמר מעכשיו והא דלא אמר מעכשיו לא דמי לאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים ולא בא אחר וקידשה בתוך שלשים יום דמקודשת אע"פ שנתאכלו המעות אע"פ שלא אמר מעכשיו כדאמרינן בפרק האומר בקידושין (דף נט.) דבכסף ודאי לא בעינן מעכשיו שאם לא תתקדש לו חייבת לשלם והוי כאילו הכסף בעין לאחר שלשים אבל הכא גבי משיכה אם לא אמר מעכשיו לא קנה לאחר שלשים יום דבשעת קנייה כבר פסקה המשיכה ורב נמי דאמר בפרק קמא דבבא מציעא (דף טז:) שדה זו לכשאקחנה ממך קנויה לך מעכשיו קנה היינו (מעכשיו) משום דסתם קניית שדה הויא בשטר ולכך צריך מעכשיו שמא יאבד השטר או יקרע ולא יהיה בעולם בשעת קנייה ואע"ג דרב מספקא ליה באומר מעכשיו ולאחר ל' אי תנאה הוי אי חזרה הוי במעכשיו לכשאקחנה קנה דהא דקאמר לכשאקחנה היינו משום דאינה שלו עתה ואינו יכול להקנותה אלא לכשיקחנה ועוד כיון דקאמר מעכשיו לבסוף ליכא לספוקי במידי ואם תאמר ור' יוחנן דהכא מאי קסבר אי חזרה הוי אמאי קנה דכיון דחזר בו הא בטל מעכשיו ואי תנאה הוי אמאי בעינן שתהא עומדת באגם דהכי משמע בהכותב (לקמן כתובות דף פו: ושם) דדוקא בעומדת באגם קנה דאפילו עומדת ברשות מקנה נמי דהא קנה מעכשיו כיון דתנאה הוי ולא חזר בו עד לאחר שלשים וי"ל דר' יוחנן לטעמיה דלית ליה תנאה הוי ולא חזרה הוי אלא מעכשיו מתחיל הקנין ואינו נגמר עד לאחר שלשים וכן אית ליה בהאומר בקידושין (דף ס.) ולהכי צריך שתהא בסוף שלשים באגם שהוא מקום הראוי למשיכה ובהאשה רבה (יבמות צג. ד"ה קנויה) הארכתי:

ויבמה אמר רחמנא וליכא למימר ואימא הכי נמי דאיצטריך ויבמה לכמה דברים:

לא קשיא הא דאמר ליה מעכשיו וכו' הא דרב דימי דאמר אפילו עומדת באגם קנה בדאמר ליה מעכשיו, ולאו דוקא עומדת באגם, אלא אפילו עומדת ברשות הרבים, כיון דאמר ליה מעכשיו ומשעת משיכה הוא דקני גופא ופירא לאחר ל' יום ואפילו עומדת בבית גנב קני לה, כדאמרינן בריש פרק המפקיד (ב"מ לד, א) נעשה כאומר לו לכשתגנב פרתי ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו. ואגם דנקט הכא אורחא דמלתא נקט, שדרך להעמידה באגם לרעות שם ולא להעמידה ברשות הרבים. והא דאמר רב נחמן בפרק הכותב (לקמן כתובות פו, ב), משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים יום קנה, אם במעכשיו אמרה כרב דימי קיימא לן כוותיה, ואי אפילו בלא מעכשיו לא קיימא לן כותיה.

בעו מיניה מעולה יבם ואח"כ חלק מהו ואסיקנא, כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש בין יבם ואחר כך חלק בין חלק ואחר כך ייבם לא נושה ולא כלום.

דתניא ר"נ אומר וכו' משמע דלתנא דפליג עליה דר"נ אין המלוה גובה חובו מבעלי חוב' שיש ללוה שלו, ותימא אמאי עדיף מנכסים משועבדים שהלוה טורף מן הקרקעות וגם מן המטלטלים אם שעבדן לו באגב וי"ל ידכל ששיעבד לו בעל חובו מטלטלי אגב קרקע שקנה ושיקנה אין ה"נ שגובה אותן מב"ח מדין טורף ובשבועה שהרי נשתעבדו לו אותן מעות שחזר והלוה לו לזה אבל לר"נ בלא"ה גובה הימנו בע"כ דהא איהי גופיה משתעבד לו מדאורייתא וכאלו גובה מן הלוה שלו ולא עוד שגובה ממנו בלא שבועה אם הוא מלוה בשטר או בעדים תוך זמן דליכא למיחש לפירעון דהא ליכא פסידא ללוה הזה שהרי אינו גובה ממנו אלא כשהגיע זמנו ומיהו אינה גובה ממטלטלי דיתמי לרבנן כשם שאינו גובה מיורשי לוה והא ר"מ כדאמר בסמוך:

לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרא כר"מ ור"נ אלא כר"נ לחוד ולית ליה דר"מ או דר"מ לחוד ואיכא למידק דהא אשכחן לקמן בפרק הכותב אליבא דר' יוחנן דתנן מי שמת והניח אשה וב"ח ויורשים ויש לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר"ט אומר ינתנו לכושל שבהם ואמרינן מאי כושל כתובת אשה משום חינא והנכון דהתם לא מוציאין מן הלוה בע"כ אלא שהלוה בא ומוציא מנכסיו בפניו ואומר לנו למי יתן אותם ליורשים או לכתובה או לב"ח דבהא ליכא משום דר"נ אלא משום ר"מ לחוד ואגב אורחין שמעינן מהכא דמלוה מוחזקת היא לגבי גוביינא דב"ח וכתובה דאלו ב"ח וכתובה אין גובין מן הראוי כדאיתא בתוספת דבכורות בהדיא אלא ודאי כדאמרן וכבר ברירנא לה בפרק יש נוחלין בס"ד. דין. ופסק הרי"ף ז"ל הלכה כברייתא זו משום דקי"ל נמי דכתובה נגבית נמי מן המטלטלין ותקנת הגאונים ז"ל והדין עמו דלא מחמירין תרי חומרא בכתובתה אלא דלא אשכחן מאן דסבר הכי הא אלו אשכחינן עבדינן ואנן דאשכחינן להו לתרווייהו כחדא דיינינן ביה ושלא כדברי הראב"ד ז"ל שכתב דלא עדיף לו תקנת הגאונים ז"ל ממטלטלי דתלמודא לר"מ שאינו גובה מדר"נ ואין דבריו מחוורים מן הטעם שאמרנו כמו שכתוב רבינו ז"ל בספר הזכות:

אי בעי' פליג מהשתא קשיא לן האי מאי אהני ליה דהא אמרו רבנן דלא הוה זביני זביני כדאמר ר"י לעיל וי"ל דהא גברא דינא לא הוה גמור וסבר איהו שאם מכר ונתן קיים, ומיהו עדיין קשיא לן מאי מדמינן ליה לאידך דמשוך פרה ולא תקנה לך עד לאחר ל' יום וי"ל דהא נמי מסתמא ה"ק לי' פלוג והחזיק מעכשיו ולא תקנה לך אלא לאחר שתכנוס ולא הוצרך לפרש דהא פשיטא וכפירוש רש"י ז"ל:

הא דקאמר קנה מעכשיו והא דלא קאמר קנה מעכשיו פי' דרב דימי דקאמר קנה בדא"ל קנה מעכשיו ולאחר שלשים יום וה"ק לי' קני' גופי' מהיום ולא תקנה פירות אלא לאחר שלשים יום ולאחר ל' יום קנה אף במשיכה דהשתא והא דתני בעומדת באגם ל"ד דה"ה עומדת בר"ה אלא נקט אגב אורחי' דמילתא שמשימין שם בהמות ותדע דבאגם בלא משיכה אחרת בסוף שלשים יום הוא קונה א"כ מה לי אגם מה לי ר"ה שאין משיכה קונה בו ואלו מדין חצירו אין האגם קונה לי שאין חצירו המשתמרת לדעתו וזה ברור ואידך דרבנן בדלא אמר מעכשיו ולפיכך לא קנה אא"כ היתה עומדת בחצרו המשתמרת לדעתו לאחר שלשים יום ושלא חזר בו המוכר בנתיים ואסיקנא דבין יבם ואח"כ חילק ובין חילק ואח"כ יבם לא עשה ולא כלום. דין:

תני שלה ופי' רש"י ז"ל ולא דמי למחוברין דנכסי מלוג דהתם פירי תקינו להו רבנן היכא דאיכא קרן קיים והני נמי פירא נינהו דגמרי ברשותו אבל הכא קרנא ופירא דידיה הוא ושעבודא הוא דאית לה עלייהו ומאי דאשתעבד ליה מחיים דבעל לא אמרינן פירא הוה לאפוקי שיעבודא כנ"ל:

לא תסגי לה בגט אלא בחליצה פי' דלבעי תרווייהו גט וחליצה גט ליבמתו וחליצה לזיקתו קמ"ל דלא ואי משום ויבמה הרי הוא מיותר לכמה דרשות במסכת יבמות. אמר קרא ולקחה לו לאשה לישנא יתירה הוא ולדרשה אתא:

לענין ביאור צריך שתדע שמטלטלי דיתמי לבעל חוב אף לר' מאיר לא משתעבדי שלא אמרה אלא בכתובה ומטלטלי לבעל חוב עצמו אף לרבנן מישתעבדי דמיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה הא לכתובה לר' מאיר מטלטלי משתעבדי אף מיתמי וכדתנן פ' ב' הניח אחיו מעות וכו' כמו שביארנו במשנתנו ושמא תאמר יבם כבעל דמי אף אתה למד כן ממה שאמרו ביבמות צ"ט א' הרי שלקח עבד ושפחה מן השוק ולהם בן שחרר את השפחה וכנסה וכתב כל נכסיו לבנה הרי זה מוכר את אביו לפרוע כתבת אמו והעמדנוה כר' מאיר אלמא ר' מאיר אף ביורשים קאמר דהאי וכתב לבנה סתמא איתמר ולא במקבל מתנה לבד אלא אף במתנת שכיב מרע שהיא ירשה ולרבנן לא מישתעבד אף מן הבעל עצמו וכמו שמצינו במסכת קדושין ס"ה ב' גובה כתבתה מן החבילה והעמדנוה לר' מאיר וכן שאמרו בנדרים ס"ח ב' אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה חייב ליתן לה כתובתה ואמרו עליה שמעת מינה מטלטלי מישתעבדי לכתובה אלמא מאן דסבירא ליה לא מישתעבדי אף מבעל קאמר ואחר שתדע דברים אלו צריך שתדע שמלוה שאדם מלוה לחברו בכלל מטלטלי הוא וכמו שאמרו בפרק מי שהיה נשאוי צ"ב א' ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן שמעון עליו במלוה ומת ראובן קודם שיגבה חובו משמעון ואתא בעל חוב דראובן וקא טריף לה משמעון ופייסיה שמעון לבעל חוב בזוזי דהוה מיחייב לראובן דינא הוא דלימרו בני ראובן לשמעון אנן מטלטלי שבק אבונא גבך ומטלטלי דיתמי לבעל חוב לא מישתעבדי אחר שכן יש לשאול אחר שר' נתן לא אמרה אלא בבעל חוב כמו שביארנו במה אמרה אם בחיי לוה הרי לדברי הכל מישתעבדי ומה לימדנו ר' נתן ואם ביתמי הרי לדברי הכל לא מישתעבדי והיאך מוציאין ועוד שאם כך במעשה שהזכרנו בסמוך ר"ל ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וכו' יזכה הלוקח בדין מדר' נתן ואפשר שר' נתן בא ללמד בחיי לוה ולענין שהמלוה אף היא קרויה מטלטלי אע"פ שאינה בעין להשתעבד בו בעל חוב עצמו ואלמלא קרא הייתי אומר שאינה בכלל מטלטלי כלל אלא שיהיו כנכסים הראויין לבא שאין מגבין מהן עד שיבאו ומכל מקום חכמי ההר כתבו שלא בא ר' נתן ללמד אלא ליתמי וללמד שאינה בכלל שאר מטלטלין של יתומים אלא כשם שהיה משועבד לזה כך הוא משועבד לזה ונפרע המלוה ממנה אף מיתמי ומעשה שהזכרנו קשה לי לדבריהם קושיא חזקה אלא שאני נדחק לומר שמאחר שהמעות היו בעין הרי הן אצל אותו שזקפן כפקדון והרי הם כאלו היו ביד היתומים והוא ענין מה שאמר מטלטלי שבק אבונא גבך כלומר שהם בעין הא מלוה גמורה אינה בדין מטלטלי דיתמי ומגבין ממנה לבעל חוב אף מן היתומים ובקצת חדושין מצאתי כעין סעד לדברי שהקשו היאך אמר לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה הא איכא מיהא ר' טרפון וממה שאמרו בפרק הכותב פ"ד א' מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשים והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם ר"ל לכתבת אשה אלמא מטלטלי משתעבדי לכתובה אף כשאינם בעין מדין מוציאין מזה וכו' ופירשוה במלוה דומיא דפקדון כגון שהיא בעין ועכשו שתקנו הגאונים לגבות מן המטלטלין בין כתבה בין בעל חוב בין מיניה בין מיתמי מגבין לכלם כלם ואפילו מלוה שחייב בה היורש עצמו בנכסי מורישו מוציאין ואין צורך לדברי ר' נתן כלל:

ולענין הסוגיא מיהא יש מפרשין לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה אלא או כר' מאיר דתגבי ממטלטלי דאיתניהו בעיניהו או כר' נתן שלא אמרה אלא בבעל חוב עצמו אבל לא לחוב עצמו שיהא היורש עצמו חייב למורישו דאיכא תרי חומרי אבל חוב דעלמא שאדם חייב ליורשיו נותנין אותו לכתובה לדעת ר' טרפון שאין כאן אלא חומרא אחת והיא חומרא דר' נתן אבל אינם נקראים לדעתו מטלטלי דיתמי הואיל ואינם ברשותם אלא ביד אחרים אבל בכאן מה שיורש עצמו חייב ודאי מטלטלי דיתמי נינהו שמוחזקים הם בידו יותר משאר מטלטלין שהם בעין ברשותם וכן כתבוה רבותי:

האומר לחברו משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים ומשכה לא קנה ויראה שאפילו היתה בביתו כן וכן כתבנוה בשלישי של מציעא ל"ד א' ומכל מקום יש אומרים שאם היתה בביתו באותה שעה קנאה ואין נראה כן ואם אמר לו מעכשו ולאחר שלשים קנה ביום שאחר שלשים אפילו היתה עומדת באגם שזהו כמקנה אותה מעכשו על תנאי ונתקיים התנאי ומכל מקום דוקא כשעומדת בסוף שלשים באגם שהוא כסימטא הואיל וסימטא מקום קנין הוא הרי הוא כמי שהיא ברשותו אבל אם היתה עומדת ברשות הרבים לא קנה ואף בעומדת באגם דוקא במה שבידו למכור עכשו אבל מה שאין בידו למכור אינו כלום:

בפרש"י בד"ה תני שלה ולא פליגי רבנן עליה אלא אתלושין כו' עכ"ל וקצת קשה שינוי הלשון במחוברים דר"מ קאמר שמין אותם כמה הן יפין כו' והמותר ילקח כו' וחכמים אומרים שהם שלה גם לא ה"ל לחכמים למנקט במלתייהו מחוברים כלל אלא תלושין דפליגי בהו עליה דר"מ ולולי פירושו היה נראה דבמחוברים נמי פליגי דלר"מ שמין אותם כו' והגדל ונגמר אחר שמת ברשותיה דיבם הוא ואין שיעבודה עליו וחכמים אומרים דהכל שלה ואף הנגמר וגדל אחר כך ברשותה הוא דאשתעבד לה מחיים דבעל ודו"ק:

דילמא רבי נתן היא דס"ל דלא מצי טעין לאו בעל דברים דידי את. רש"י במהדורא קמא: והק' הריטב"א ז"ל דמשמע דלתנא דפליג עליה דר' נתן אין המלוה גובה חובו מבעלי חובות שיש ללוה שלו ותימה אמאי מי עדיף מנכסים משועבדים שהלוה טורף מן הקרקעות וגם מהמטלטלין אם שעבדן לו באגב וי"ל דכל ששעבד לו ב"ח מטלטלי אגב מקרקעי שקנה ושיקנה אין ה"נ שגובה אותן מבעל חובו מדין טורף ובשבועה שהרי נשתעבדו אותן מעות שחזר והלוה בו לזה אבל לרבי נתן בלאו הכי נמי גובה ממנו בעל כרחו דהא איהו גופיה אשתעבד ליה מדאורייתא וכאילו גובה מן הלוה שלו ולא עוד אלא שלובה ממנו שלא בשבועה אם הוה מלוה בשטר או בעדים תוך זמן דליכא למיחש לפרעון דהא ליכא פסידא ללוה הזה שהרי אינו גובה ממנו ממטלטלי דיתמי לרבנן כשם שאינו גובה מיורשי לוה והא רבי מאיר היא כדאמר בסמוך. ע"כ:

ונתן לאשר אשם לו למי שלו הקרן גבי גזל הגר כתיב ואמרינן התם המושב לכהן לו יהיה מלבד איל הכפורים וכו'. אתה אומר אשם זה קרן או אינו אלא אשם ממש כשהוא אומר מלבד איל הכפורים הרי קרבן אמור הא מה אני מקיים האשם לקרן ומי שנושה בחברו וחברו בחברו ואין לו לחברו ראשון מה לשלם או שמת דין הוא שמוציאין מלוה שני ונותנין לראשון שהקרן שלו ואף על גב דמצי אמר לאו בעל דברים דידי את. רש"י במהדורא קמא:

לא אשכחן כו' אלא היינו טעמא דאינה משנה דלא אשכחן תנא מחמיר תרי חומרי בכתובה דמדרבנן היא חדא חומרא דקתני נושה באחיו מנה אלמא מטלטלי משתעבדי לכתובה כר"מ ועוד חומרא אחריתי דמוציאין חובו של מת ומשלמין לאשה משום כתובה אף על גב דלאו בעלת דברים דידיה היא אלמא מאן דמחמיר כר"מ לא סבר ליה כרבי נתן ומאן דמחמיר כרבי נתן לא סבר ליה כרבי מאיר הלכך אינה משנה. רש"י במהדורא קמא. והקשו בתוספות דהא דתנן בהכותב מי שמת והניח אשה וב"ח ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם ומפרש בגמרא לכתובת אשה משום חינא ולמ"ד לכושל שבראיה אם היתה כתובת אשה כושל היה מודה או אם לא היה בע"ח כלל היו נותנין לאשה ותירצו דשאני התם דאין היורשין מוחזקין מן הפקדון והמלוה לכך אין צריך לדרבי נתן תדע דלא חשיבי מוחזקים דהא אי הוו חשיבי מוחזקי' לא הוו מטלטלי דידהו משתעבדי לכתובה או לבעל חוב וקשיא לי למה ליה למימר דאין כאן חומרא דרבי נתן במאי דנימא דאין כאן חומרא דר"מ סגי דעיקר קושיין היינו הא דמצינו תרי חומרי הלכך במאי דדלינן חד חומרא מינייהו סגי וכן כתב הרא"ש ז"ל וז"ל לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי כו' וא"ת והא דתנן בהכותב מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל כו' והיינו תרי חומרי כר"מ דמטלטלי אינון וכדרבי נתן דמוציאין מן הלוה ליתן כתובה י"ל כיון דהמלוה ביד אחר כגבוי דמיא ולא הוה כמטלטלי דיתמי תדע דהא מודה ר"מ דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובת אשה וגם מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב לכ"ע אלא ודאי כיון שאינו ברשות היתומים לא זכו בהם ולא הוו כמטלטלי דיתמי אבל הכא הרי היבם מוחזק באותה מלוה ולא מצי אשה למזכי אלא מדר"מ ומדרבי נתן ע"כ. מעתה תקשי אמאי הוצרכו התוס' לדלויי חומרת רבי נתן במאי דדלינן חומרת ר' מאיר סגי ומשמע לי דתרתי קשיא להו לתוס' חדא דהרי מצינו תרי חומרי ועוד דכיון דמצינו דכולהו הני תנאי רבי טרפון ורבי עקיבא ס"ל כרבי נתן ולא כרבנן דפליגי עליה לא מקרי חומרא דהכין הוא עיקר דינא כיון דכולהו הני תנאי הכין ס"ל ולזה תירץ דאפשר דס"ל כרבנן דר' נתן דאין צריכין לדרבי נתן. שוב מצאתי במסכת בכורות בפרק יש בכור דכתבו התוס' כן להדיא וז"ל ותרי חומרי לכתובה לא שייכי הכא דהא חומרא דר"מ אינה כאן כדפרשינן דהואיל והמלוה ביד אחרים לא הויא כמטלטלין דיתמי ואם כן אין כאן חומרא דר"מ וגם חומרא דרבי נתן אין כאן דהא מילתיה דרבי טרפון דאמר יתנו לכושל שבהם ורבי עקיבא נמי היה מודה לו אי לאו טעמא דכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה מסתברא דאיתי' אפילו כרבנן דפליגי ארבי נתן והיינו טעמא דלא שייכא דרבי נתן לפי שלא היה ממון זה ביד היתומים אלא עכשו באין ליטול מכח ירושה ועדיין לא בא לידם ולהכי מודו ביה רבנן דרבי נתן שינתן לבעל חוב ולכתובת אשה אף על גב דלא ס"ל לדרבי נתן דמחייב המלוה שאז יאמרו שאין מוציאין מלוה שיש לו ביד אחרים לבעל חובו ולכתובת גרושתו לפי שיש לו כח גדול בממון זה יותר ממה שיש ליתומים במה שהניח אביהן ביד אחרים שלא היה מעולם בידם ולא בא מידן ליד אותן אחרים. ע"כ: פומבדיתאה רמאה דאמר ליה פליגנא לך ואחר שכנס לא רצה לחלוק לו ותבעי' לדינא וסלקיה רב יוסף מן הנכסים ואהכי קרי ליה רמאה כדאמרינן בעלמא בהעור והרוטב נרשאה נשקיך מני ככיך פומבדיתא אלוייך שני אושפיזך. רש"י ז"ל במהדורא קמא: אי בעית פלוג מהשתא קשיא לן הא מאי אקני לי דהא אמור רבנן לא הוי זביניה זביני כדאמר רב יוסף לעיל וי"ל דהאי גברא דינא לא הוה גמיר ואיהו סבר שאם מכר ונתן קיים ומיהו עדיין קשיא לן מאי מדמינן לה לאידך דמשוך פרה ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים יום וי"ל דהאי נמי מסתמא ה"ק ליה פלוג והחזיק מעכשו לא תקנה לך אלא לאחר שאכנוס ולא הוצרך לפרש דהא פשיטא וכדפירש רש"י. הריטב"א ז"ל:

לאחר שלשים יום קנה בכל מקום שהוא אפילו אינה ברשותו והאי אף על גב דאמר ליה קני לאחר כניסה לא קנה דאלו התם אהכי קנה משום דההיא שעתא דאמר ליה משוך בהו להקנותם בידיה הוא הכא אכתי לאו בידיה הוא לאפלוגי דאכתי לא יבם מר בר רב אשי לית ליה דרבי אבא דאמר לעיל אף על גב דיבם לא ימכור אלא יגרש בגט ויחזיר דקסבר לא אמרו שלא למכור אלא כל זמן שהיא שומרת יבם כדמוכח בברייתא דקתני מי שמת והניח שומרת יבם כו'. א"נ אית ליה דרבי אבא וקס"ד דהא דרבי אבא משום איבה אלא אי מכר זביניה זביני. רש"י במהדורא קמא:

התם בידו כו' הקשו בתוס' מאי שנא מדאמר רב בפרק קמא דבבא מציעא שדה זו לכשאקחנה ממך קנויה לך מעכשו קנה אף על גב דלאו בידו ותירצו דרב סבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולא קי"ל הכי. וכתב הריטב"א ז"ל עלה ההיא דרב בפרק קמא דבבא מציעא וז"ל ותמיה מלתא דמאי מעכשו שייך בההיא דרב דהא אי אפשר שיזכה זה הלוקח מעכשו שאף המוכרה לו אין לו בה כלום עכשו וכי לקחה מן הבעלים מאותה שעה ואילך הוא זוכה וי"מ דאהני מעכשו שלא יוכל לחזור בו וכדאמרינן התם האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום אם חזרה בה אינה מקודשת ואם אמר מעכשו אינה יכולה לחזור בה. ואין זה כלום דהתם כיון שבידה לקדש את עצמה עכשו כי אמר לה מעכשו חלין הקדושין מעכשו ולאחר שלשים יום ולפיכך אינה יכולה לחזור בה אבל הכא אמאי לא יוכל לחזור בו אבל הנכון כדפי' ר"י ז"ל דנקט מעכשו לומר שהוא מוכרה לו בכסף ובשטר של עכשו שיקנה בו באותה שעה שתבא לידו ולא שיחזור וימכרנה לו וקמ"ל דאפ"ה קנה דאדם מקנה בכסף ובשטר של עכשו מה שאינו שלו לכשיהיה שלו והוא שאמר בפי' לכשאקנה וכדתני' לקמן לר"מ לאחר שאתגייר כו' וכדכתיבנא לעיל. ע"כ:

הא דא"ל קני מעכשיו והא דלא אמר ליה כו' פי' דרב דימי דקאמר קנה בדא"ל קנה מעכשיו ולאחר שלשים יום וה"ק ליה קנה גופיה מהיום ולא תקנה פירות אלא לאחר ל' יום דכי שלמי שלשים יום קנה אף לפירות במשיכה דהשתא והא דנקט עומדת באגם לאו דוקא דה"ה עומדת בר"ה אלא דנקט אגם דאורחיה דמלתא שמעמידים שם בהמות ותדע דאגם בלא משיכה אחרת בסוף שלשים יום הוא קונה וא"כ מה לי אגם מה לי ר"ה שאין משיכה קונה בו ואלו מדין חצירו אין האגם קונה לו שאינו חצר המשתמרת לדעתו וזה ברור. ואידך דרבין בדלא אמר מעכשיו ולפי' לא קנה אלא א"כ היתה עומדת בחצרו המשתמרת לדעתו לאחר שלשים יום ושלא חזר בו המוכר בינתים. הריטב"א ז"ל: יבם ואחר כך חילק לאחיו מנכסיו א"נ שמכר לאחרים מהו. רש"י במהדורא קמא: לא עשה ולא כלום פי' שאין לו כח ליבם בנכסי אחיו מפני שהן עומדין לגוביינא ליבמה כדאמרן וכל שכן חלק ולבסוף יבם. הר"י מטראני ז"ל: מתני' ה"ג אמר ר"מ שמין אותה כמה הן יפין עכשיו והשבח מכאן ואילך אוכל פירות והמותר שהן יפין השדות בשביל הפירות. רש"י ז"ל במהדורא קמא:

וחכמים אומרים פירות המחוברין כו' כל הקודם להם זכה דקסברי רבנן מטלטלי לא משתעבדי לכתובה הלכך כל הקודם בהן זכה אם קדם היבם וזכה בהם הרי הן שלו ואם קדמה היא זכתה ולקמן בפרק הכותב מפרש דוקא אם קדמה ותפסה מחיים דבעל מהניא לה תפיסה אבל תפסה לאחר מיתה לא מהניא והרי הן של יבם ואם קדמה מחיים אינה יכולה לגבות מהם שהיבם מעכב שרוצה ליבמה אלא בזה זכתה דכולהו קיימי קמה לגוביינא ואין היבם יכול ליקח מהם אלא ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. הר"י מטראני ז"ל:

גמרא אמאי והא כל נכסיו אחראין כו' פירוש מתמה תלמודא אמאי הן המחוברין שלו והא כל נכסיו אחראין פי' לכתובה והמחובר לקרקע כקרקע דמי אלא תני שלה ומאי אלים טובא שעבוד דאיכא ליבמה על נכסי בעלה או כח שיש לאשה בנכסים השתא נכסי מלוג שהן קנויין קנין גמור לאשה אמרו חכמים פירות המחוברין אף על פי שחנטו ברשות האשה כיון שנגמרו ברשות הבעל הן של בעל נכסי היבמה שאין ליבמה באותה הנכסים אלא שעבוד בעלמא וגוף הנכסים הם של יבם לא כ"ש שיהיו פירות מחוברים של יבם וי"ל שאינו דומה אכילת פירות דהכא לאכילת פירות דהתם דהתם מאי דאכיל בעל פירי לא הוי מן דינא אלא בתקנת חכמים וכיון שנגמרו הפירות ברשותו תקנו לו שיאכל הכל גם העילוי שיש על המחובר ואין לנו להקשות על תקנת חכמים אבל אכילת פירות דהכא הוא מן דינא ולאו משום תקנה דהא מדידיה קא אכיל וכיון דבדינא קא מיירינן ולאו בתקנתא אמאי בעי יבם לזכות בעילוי המחובר שהוא משועבד לאשה ושפיר קאמר רבי מאיר להכי אמר ר"ל תני שלה שאף על פי שהדין היה נותן כרבי מאיר החליטום חכמים לה שכיון שלוקחין בהן קרקע והוא אוכל פירות אין הבעל נפסד כלום ואינו רוצה לדקדק כמה הן שוין בפירות וכמה הן שוין בלא פירות. הר"י מטראני ז"ל:

בגמרא לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה אלא אי כר"מ אי כר' נתן. משמע דכר' נתן לחוד עבדינן בכתובה ואע"ג דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה לרבנן אפי' מיניה. אפ"ה משכחת לה שפיר לדר' נתן בין מיניה ובין מיתמי היכא דיש לבע"ח של הבעל קרקע וביורשים כשגבו קרקע וא"כ משתעבד לכתובה מדר' נתן מה שאין כן הכא בשומרת יבם ליכא לאוקמי בכה"ג דכיון שהוא הבע"ח והוא היורש מצי לסלק החוב בזוזי והדר הו"ל מטלטלים ולא משתעבד אלא לר"מ והו"ל תרי חומרי וק"ל ועיין בסמוך:

ברש"י ד"ה אלא להכי אינה משנה שהרי היא מדברי סופרים ולכאורה יש לתמוה דאכתי משום הכי לא הו"ל לרב נחמן ולאביי לומר דאינה משנה דהא אשכחן תנאי טובא דס"ל כתובת אשה מן התורה ור"מ גופא ס"ל בפ' אע"פ דף נ"ו דכתובה דאורייתא וא"כ שפיר מיתוקמא האי ברייתא כולה כר"מ וא"כ לא שייך תרי חומרי כלל כיון דכתובה דאורייתא והאי דר' נתן נמי דאורייתא ומכ"ש דקשה טפי לשיטת התוספות בפ"ק דף י' שפסקו דכתובה דאורייתא וכתבו נמי כאן דיבם כמיניה דמי א"כ מאי תרי חומרי איכא ובשילהי מסכתין דף ק"י אמרינן להדיא דלרשב"א דכתובה דאורייתא לית ליה מקולי כתובה ודינה כשאר חוב ולכאורה היה נ"ל לפרש דהא דאמרי' תרי חומרי בכתובה היינו בענין שומרת יבם שאמרו חכמים שלא תמכור אף ע"ג דאיכא נכסים טובא והא חומרא דרבנן בעלמא היא ולא מחמרינן בכי האי תרי חומרי ואין זה דוחק לפרש כן דלפי התוספות בד"ה לא אשכחן בלא"ה לא שייך הא מילתא דתרי חומרי בכתובה אלא בכתובה דשומרת יבם או בגרושה וכגון שאין להבע"ח קרקע אבל ביורשים לא משכחת לה דהא להתוספות גביא כתובה מבע"ח במקום יורשים מההיא דכושל שבהם ולא מיקרי תרי חומרי אבל בשומרת יבם מיתוקמא בפשיטות אע"ג דאית לה קרקע כדפרישית כיון דבדידיה תליא מילתא. והשתא דאתינן להכי אין מקום לקושיית התוספות בד"ה לא אשכחן מההיא דהכושל שבהן דהתם מצינן למימר דר"ט ס"ל כתובה דאורייתא וא"כ הו"ל כבע"ח ולא חיישינן לתרי חומרי אלא בשומרת יבם שיש לה לגבות כתובתה ממקום אחר כן נ"ל לולי דרש"י ותוספות לא כתבו כן וא"כ לשון רש"י צ"ע וכבר עלה בלבי לומר דמ"ש רש"י שהרי היא מדברי סופרים היינו לגבות מהיורשים דאפי' למ"ד כתובה דאורייתא היינו מיניה דידיה ולא מהיורשים לשיטת הסוברים שיעבודא דרבנן ובכמה דוכתי מצינן דר"מ גופא ס"ל שיעבודא דרבנן בערכין ובבכורות אלא דאפ"ה נראה דוחק לפרש כן חדא דפלוגתא דתנאי היא ועוד דלשון רש"י אינו מורה ע"ז ועדיין צ"ע ודו"ק:

בתוספות בד"ה לא אשכחן כו' וא"ת והא דתנן בהכותב כו' עכ"ל כבר כתבתי בסמוך דיש לחלק דהתם אין לנו להפסידה כתובתה בשביל תרי חומרי ומכ"ש אם נאמר דר"ט ס"ל כתובה דאורייתא משא"כ הכא דלא מפסדינן לה מידי דיש לה לגבות משאר נכסים ואפי' אי איירי דליכא נכסים אחרים אפ"ה הא תקנו לה משני אלא דהתוספות לא ניחא להו לפרש כן דאזלו לשיטתייהו שכתבו בסמוך בדיבור המתחיל והתלושין דע"כ לר"ע מחמיר טפי בלגבות דלא זכתה אפילו אם תפסה אף על גב דמפסדת לגמרי והכא לענין שעבוד מודה דמהני לה תפיסה וא"כ לא משמע לומר דר"ט ור"ע פליגי בסברות הפוכות ועיין מה שאכתוב בסמוך בל' התוספות בדבור הנ"ל ודו"ק:

בגמרא אמר רבא א"כ היינו דשמעינא ליה לאביי דאמר זו אינה משנה אף ע"ג דאביי גופא קאמר לעיל דילמא דטבא ליה עבדי ליה מ"מ כיון דמהדר ליה רב יוסף דמוציאין היינו דיעבד מסיק עלה דאינה משנה מיהו לפי' התוס' שכתבו לעיל בד"ה ודלמא דטבא ליה דהיינו משום שלום בית כיון דלא כתב לה דקנאי א"כ לא יתכן לפרש כן כיון דלאביי דאמר דלא מחמרינן תרי חומרי לא משתעבד לה כלל היאך הלוואה דיבם א"כ אפילו לכתחילה נמי אינה משנה דמאי שלום בית שייך בכה"ג כיון דלא משועבד לה כלל ואם נאמר דאפ"ה בשומרת יבם דלא כתב לה דקנאי אפי' מטלטלי דבעל הראשון משתעבדו לה א"כ מאי קשיא להו בד"ה ר"מ דאי הוי כיתמי לא שייך שיחמיר ר"מ בכתובה טפי מבבע"ח ולרבנן לענין מיניה הוי איפכא ומאי קושיא דלמא ר"מ גופא מודה בכל הכתובות שבעולם דלא עדיפי לענין מטלטלין מבע"ח ואפשר דגריעי כדס"ל לרבנן אלא דוקא לענין שומרת יבם קאמר דמטלטלי דבעל ראשון משעבדי לה כיון דהיבם לא כתב דאקני דהא לא אשכחן לר"מ בדוכתא אחריתא שסובר בהדיא דמטלטלי משתעבדי לכתובה אלא ממשנתינו מדייק לה הש"ס בכולה דוכתי וכדאיתא בקידושין ד' ע"ו גבי חבילה וע"ש בפירש"י אע"כ דלא שייך לחלק במטלטלי דכתובה בעיקר השיעבוד בין כתובה דשומרת יבם לשאר כתובות אלא לענין איסור מכירה ושיהא מכרו בטל והדרא קושיא לדוכתא לפי' התוספות מאי קאמר אביי מעיקרא דטבא ליה עבדי ליה. אבל לפירושינו דלעיל א"ש דלכתחילה ודאי מטלטלים משתעבדי לכתובה אפי' לרבנן ואפי' מיתמי כמו בשאר חוב דקי"ל דמצוה לפרוע חוב אביהם כשירשו מטלטלים ומש"ה קאמר שפיר דטבא ליה עבדי ליה ודוקא לבתר דמהדר ליה רב יוסף דמוציאין היינו בע"כ קאמר שפיר דאינה משנה דהבית דין ודאי אין מוציאין במטלטלים דהוי תרי חומרי כן נ"ל ודו"ק:

ברש"י בד"ה פומבדיתאה רמאה שאח"כ חזר בו כו' עכ"ל נ"ל כוונת פירש"י לפי מה שכתבנו לעיל דעיקר מימרא דרב יוסף הוי לענין שמה שמכרו בעודה שומרת יבם קודם שנתייבמה דלא הוי זביני דהיינו חילק ואח"כ ייבם דפשיטא ליה להש"ס בסמוך טפי מייבם ואח"כ חילק וכדמשמע להדיא מלשון רש"י בסמוך בד"ה הכא לאו בידו שכתב דקי"ל כרב יוסף בהא אפי' אם אמר לכשיכנוס וכמו שאבאר בסמוך וא"כ למאי דס"ד עכשיו הוי סברי דמודה ר' יוסף בייבם ואח"כ חילק דמהני אלא שלא רצה הפומבדיתאה להקנות לו מחדש אחר ייבום לפי שחזר בו והיינו רמאותיה כן נ"ל בשיטת רש"י ועיין מה שאכתוב בזה בלשון התוספות ולפ"ז א"ש נמי מה שפירש"י בסמוך בד"ה פליגנא לך מהשתא שיחזיק בה מעכשיו אע"פ שלא תהא קנוייה לו אלא לכשיכנוס ואם נפרש דבריו דמה שלא תהא קנויה לו מיד היינו לפי שלא באו לידו עדיין ואין בידו להקנותן בקנין א"כ לעיל גבי פומבדיתאה נמי הוה ליה לפרש כן ולמאי דפרישית אתי שפיר דלעיל ודאי לא אמר ליה לכשיכנוס אלא סתמא ואפילו הכי הוי מהני בקנין דממה נפשך אי מיקרי היבם מוחזק כיון שבידו לייבמה מיד מהני קנין ואי לא מיקרי מוחזק כל שכן דאפילו קנין לא בעי דאחיו מוחזק כמוהו והוה ליה כסילוק בעלמא כמו שכתב הר"ן ז"ל וכדפרישית לעיל בלשון רש"י בד"ה אע"ג דזבין ועוד דלמה לא יוכל להקנות לו חלק שלו בכל מקום שהוא דהא המחצית ודאי שלו ומהני ליה קנין אם לא שנאמר דאיכא אחים טובא או שיש להם אב ומאי דוחקיה לפרש כן כיון דא"ש בפשיטות ומש"ה קפשיט ר' יוסף שפיר מברייתא דבעודה שומרת יבם לא הוי זבינא והיינו כדפרישית לפי שלא ניתנה כתובה לגבות כלל קודם ייבום וכל נכסיו משועבדים לה ותקנת חכמים דאפילו בדיעבד בטל ואע"ג דמסתמא באין לדין לאחר שנתייבמה שלא היה יכול לפוסלה עוד בגט אפ"ה קאמר ר' יוסף דהקנין בטל מעיקרא ועכשיו חזר בו הפומבדיתאי ולא רצה להקנות לו לאחר ייבום מחדש כדפרישית משא"כ בהאי עובדא דהכא שכבר ידע דלא הוי זבינא בעודה שומרת יבם מטעמא דר' יוסף שהנכסים משועבדים לה עד שיחלוץ או ייבם מש"ה קאמר פליגנא לך מהשתא שתזכה לאחר שאכנוס וקס"ד דבכה"ג לא שייך טעמא דר"י כיון שנתיבמה הו"ל היבם כבעל וקאמר מר בר רב אשי דאפ"ה לא מהני כדמסקינן דכיון דהשתא לאו בידו מטעמא דר' יוסף בטל הקנין לגמרי אפי' אם אמר לכשיכנוס דבהאי שעתא הדר סודרא למאריה כן נ"ל בשיטת רש"י ז"ל. ולפ"ז בכולה שמעתין לא אהני לרמאי ברמאותיה אלא לענין קרקעות אבל במטלטלים שפיר אהני ליה הא דקאמר פליגנא לך בנכסי דהא למאי דקי"ל דמטלטלים לא משתעבדי לכתובה לא שייך דינא דרב יוסף אם לא שנאמר דכיון שנתבטל' המכירה לענין קרקע בטל' נמי לענין מטלטלי כשיטת הפוסקים דבכה"ג הוי כקני את וחמור בח"מ סי' ר"י ע"ש:

אמנם אם נפרש כוונת רש"י דאין יכול להקנות לו מיד כיון שעדיין לא זכה בהם א"כ במטלטלים נמי לא היה מועיל מה"ט גופא וא"כ ממ"נ אהני ליה רמאותיה במה שחזר בו ונתיישב' קושיית התוספות וה"נ בהאי עובדא דמתא מחסיא שפיר איירי אפי' במטלטלים ומה"ט גופא והיינו דמדמה ליה למשוך פרה זו ואפ"ה קאמר מר בר ר' אשי דלא מהני אלא דהשיטה הראשונה נ"ל עיקר אי מהאי טעמא דפרישית דלא שייך לומר דמיקרי דבר שאינו ברשותו כיון דממ"נ יכול להקנות לו בקנין החלק שהוא בודאי שלו ואי משום דל' הסוגיא ופי' רש"י מורין על זה וכמו שאבאר עוד בסמוך ודוק היטב:

בתוספות בד"ה פומבדיתאה רמאה וא"ת ומה רמאות עשה כו' עד סוף הדבור כבר כתבתי ליישב שני הקושיות לפי שיטת רש"י אבל שיטת התוספות נראה דסברי דעיקר מימרא דר' יוסף היינו נמי בייבם ואח"כ חילק דבכל ענין לא הוי זבינא כדמסקינן אליבא דהלכתא ולישנא דר' יוסף גופא משמע להו הכי דקאמר כיון דאמור רבנן לא ליזבון וא"כ בייבם ואח"כ חילק נמי הא אמרו רבנן בברייתא דסומכוס דלא ליזבון וא"כ קשיא להו שפיר דלא הוי רמאי כיון דבשום ענין א"א לקיים דבריו ועל זה תירצו שלא באו לדין כלל לפני ר' יוסף אלא שחזר בו מצד רמאות ואלמות וא"כ שפיר קרי ליה רמאי ולכך היה זה רוצה להקנות לו מיד ושיחזיק בהן דלא סליק אדעתייהו מהאי דינא דר' יוסף כן נ"ל בכוונת דבריהם אלא דאכתי מאי קשיא להו מעיקרא אמאי קרי ליה רמאי הא קמן דבהאי עובדא הוו סברי דאם יזכה לו מעכשיו מהני וא"כ שפיר קרי להיאך רמאי ממה שלא היה מחזיקו ג"כ מהשתא ונראה דסמכו דבריהם בהא נמי בקושיא השנייה דבאמת לא מהני מהשתא נמי להא מילתא דר' יוסף והני תרתי קושיות בחדא סברא נינהו ולפ"ז גם לפי תירוצם צ"ל דהא דקאמר מר בר ר' אשי לא היה צריך באותו מעשה דהא אליבא דהלכתא בלא"ה אפי' ייבם ואח"כ חילק לא מהני מההיא דר' יוסף גופא דפשיטא להו מעיקרא דבהאי עובדא הוי ידעי להא מילתא אע"כ דמר בר ר' אשי לדבריהם קאמר דלא הוי ידעי מדר' יוסף וכל זה דוחק לפרש כן מיהו מצינן למימר דהתוספות סברי דבאמת בלא"ה היה חוזר בו כדין דסברי דבכה"ג מיקרי דבר שאינו ברשותו ודלא כפירש"י ואם כן לא היה צריך רב יוסף לאותו מעשה אלא שהיה אומר דאפי' אם לא יחזור בו נמי לא הוי זבינא אלא דלפ"ז נמי צ"ל דמר בר ר' אשי לדבריהם קאמר למאי דלא הוו ידעי מהא דר' יוסף. וכבר עלה בלבי לפרש דברי התוס' בדרך אחר דמה שתירץ ר"י שחזר בו הפומבדיתאי ולא רצה ליתן היינו מהאי סברא גופא דלמאי דס"ד עכשיו אף לדברי ר' יוסף היה רשאי ליתן לאחר הייבום דס"ד דמהני. וא"כ עיקר מילתא דר' יוסף היינו קודם יבום אלא דמשמע להו דקודם יבום לא איצטריך דבלא"ה לא מהני משום דעדיין לא זכה בהם והוי דבר שאינו ברשותו וכדפרישית לעיל בל' רש"י בשיטה שנייה אלא דא"א לפרש כן דא"כ לא שייך מימרא דר' יוסף כלל באותו הדין למאי דס"ד עכשיו בהאי עובדא ועוד דלפ"ז עיקר תירוץ התוספות חסר מדבריהם אע"כ כדפרישית ודוק היטב:

ברש"י בד"ה הכא לאו בידו לחלקם לו מעכשיו אם ירצה הלכך כי א"ל נמי לכשאכנוס כו' דקי"ל כר"י כו' עכ"ל. כאן נראה להדיא מפירושו כלשון ראשון שכתבתי בכוונתו בד"ה פומבדיתאה דהא דקאמר שאין בידו לחלקה מעכשיו היינו משום דר' יוסף וע"ז כתב הכא דקי"ל כר"י. אע"ג דלפ"ז הלשון אינו מסודר דמעיקרא הו"ל לאתויי דקי"ל כר"י ואחר זה היה לו לפרש הלכך כי א"ל נמי לכשאכנוס. אפ"ה א"א לפרש בענין אחר דמה שכתב דקי"ל כר"י ארישא דמילתא קאי דאם נפרש דמה שאין בידו להקנות מעכשיו היינו משום שעדיין לא זכה והו"ל כדבר שאינו ברשותו ומה שכתב דקי"ל כר"י אלכשיכנוס קאי. א"כ מאי הילכך דקאמר דהא מתרי טעמי נינהו ואגופא דגמרא נמי תיקשי אמאי איצטריך למר בר ר' אשי לאתויי מילתא דר' יוחנן והו"ל לאתויי האי ברייתא דר' יוסף ואי לא ס"ל הא דר"י א"כ מאי מייתי ראיה כאן הא דקי"ל כר"י ומה זה שחזר וכתב ואפי' אית לן ייבם ואח"כ חילק ולפ"ז הא לא קי"ל כר"י והו"ל למימר בהדיא ואפי' אי לא קי"ל כר"י ובלא"ה לא משמע כלל לפרש דר' יוסף במהיום ולכשיכנוס קאי שלא נזכר בדבריו אע"כ כדפרישית דלפירש"י עיקר מימרא דר"י לענין חילק קודם יבום איירי בעובדא דידיה ומכל הנך ברייתות דמייתי אלא דבאמת לפי מאי דמסקינן הלכתא בסמוך דאפי' חילק ואח"כ ייבם לא עשה כלום אית לן למימר דהוי נמי בכלל דבריו של ר' יוסף דאמר כיון דאמור רבנן לא ליזבון והתם לאחר יבום נמי אמרו רבנן דלא ליזבון והיינו בברייתא דסומכוס אלא דעל זה כתב רש"י ואפי' אית לן לייבם ואח"כ חילק מהני ולפ"ז נאמר דר"י גופא לא איירי בהא דאפשר שיסבור כרבא דלעיל דברייתא דסומכוס לא אמרו דלא ליזבון משום איסורא אלא דלעצה טובה בעלמא משום שלום בית ע"ז מסיק רש"י דקודם יבום קי"ל מיהא בעיקר מימרא דר"י וא"כ השתא מיהא לאו בידו ומש"ה אפי' אי א"ל לכשאכנוס נמי לא מהני כדמסיק מר בר רב אשי דכל היכא דלא הוי בידו השתא לא מהני נמי לשון מעכשיו ולאחר זמן כן נ"ל נכון וברור בעזה"י בכוונת רש"י ז"ל. ולפ"ז א"ש נמי הא דבעו מיניה מעולא בסמוך חילק ואח"כ ייבם מהו ואי ס"ד דכה"ג מיקרי דבר שאינו ברשותו א"כ מאי קא מיבעיא להו ואי בדא"ל לכשאכנוס דומיא דההיא דלעיל א"כ הו"ל לפרושי דאיירי בהכי דא"ל מהיום ולכשיכנוס וסתמא דלישנא דחילק ואח"כ ייבם לא משמע הכי אע"כ בכה"ג אפי' בחילק סתם ממש אפ"ה לא מיקרי דבר שאינו ברשותו כדפרישית אלא דקמיבעיא להו בחילק ואח"כ יבם נמי מטעמא דרב יוסף דאיירי בשמעתין. אלא דאפ"ה מתקיף ר' ששת שפיר דבחילק ואח"כ ייבם פשיטא ליה טפי דשייך טעמא דר' יוסף מטעמא דפרישית ממאי דשייך לאחר ייבום דליכא אלא מפני איבה כן נ"ל ודוק היטב: