דף ביאור
מסכת יומא דף ס״ז עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת יומא דף ס״ז עמוד א׳
מסכת יומא דף ס״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־321 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
תשעים ריס היו מירושלים ועד צוק הר גבוה וזקוף כדאמרי' בבבא מציעא עלתה לראשי צוקין ונפלה:
שבעה ומחצה ריס לכל מיל הרי לתשעים ריס י"ב מיל והם י"א מסעות מירושלים לסוכה הראשונה מסע אחד ומסוכה לסוכה עד י' סוכות ט' מסעות הרי י' מסעות ומסוכה אחרונה לצוק מסע אחד הרי לכל מסע ומסע מיל חוץ מאחד מהן שיש בו ב' מילין היינו דקתני ומלוין אותו מסוכה לסוכה שהמיל הוא תחום שבת חוץ מאחרון שהוא רחוק ב' מילין ומלויהו מיל ועומד מרחוק ורואה את מעשיו והחשבון הזה אינו שוה לחשבון שיסד רבי אלעזר קליר ובשלשים קנים הוא קצב הריס אותו חשבון אינו עולה לאלפים אמה המיל אבל בברייתא דהאזינו בספרי מצינו שם מידת חלוקת ארץ ישראל לעתיד לבוא רוחב גבול כל שבט ושבט שבעים וחמשה מיל וגם רבי אלעזר קליר יסד כן בפיוט ארחץ בנקיון כפות ברוחב ע"ה מיל חריצותיה והם כ"ה אלף קנים שבספר יחזקאל (מה) שנאמר ומן המדה הזאת תמוד וגו' וכל קנה ו' אמות הרי ק"נ אלף אמה תן לכל אלפים אמה מיל הרי ע"ה מיל:
הרי מים והרי מזון בגמרא מפרש אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו:
שאינו מגיע עמו לצוק כמו שפירשתי לפי שהוא רחוק ב' מילין:
חולק לשון של זהורית בגמרא מפרש טעמא:
בא וישב לו חוזר עד סוכה האחרונה אע"פ שהיוצא חוץ לתחום אפילו ברשות אין לו אלא אלפים אמה ממקום שיצא לשם ברשות לזה התירו לפי שהוא מעונה וחלש ועוד שירא לעמוד יחידי במדבר משתחשך:
מאימתי מטמא בגדים דכתיב והמשלח את השעיר יכבס בגדיו (ויקרא טז):
גמ' חמש סוכות ועשרה מילין וכל אחד מלויהו יותר ממיל או עד הסוכה על יד עירוב:
ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Yoma 67a · Sefaria
תוספות
רבי יהודה אומר תשע סוכות ועשרה מילין יש ספרים שיש בהן עשר סוכות אם כן לפי זה האחרונה היתה עומדת בצוק ושמא משום חולשא דמשלח כדי שלא יצטרך לחזור וילין שם:
וכולן על ידי עירוב מכאן מקשים אהא דאמר בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף נא.) כזה יהו כל שובתי שבת פירוש אלפים דתחום שבת ומעביר ד' אמות ברשות הרבים כולהו נותנין להם אלכסונן ומפר"ת דבכל צד שילך נותנין לו אלכסון ויכול לילך בשבת אלכסון של אלפים ובכל מקום שמזכיר בגמרא עמוד הרחב ד' על ד' לאו דווקא אלא בעי שיהא ריבועו כשיעור אלכסון של ד' על ד' דהיינו ה' טפחים ושלש חומשין וגבי כוורת בפ"ק דשבת (דף ח.) דנקט רחבה ו' ולא נקט רחבה ד' כמו בכל דוכתא משום דבכל דוכתא דאיירי במרובע לא הוה צריך למינקט אלא ד' וממילא ידענא כמו שהוא באלכסונו כן הוא בכל מקום אבל סתם כוורת עגולה היא ואי הוה נקט רחבה ד' הוה משמע מכל צד כי כוורת אין לה אלכסון וקשה לפי' מכאן משמע דתחום שבת מיל והיינו אלפים ותו לא כמו שהוכיח רש"י מיהו יש לומר דסימנא בעלמא הוא מיל כמו בכל דוכתא דנקט אלפים אף על גב דיהבי' ליה אלכסון הכי נמי הכא נקט מיל אף על גב דיהבי' ליה אלכסון מיהו קשה לפירושו דהא פאות דשבת ילפינן מערי לוים וערי לויים אין נותנין אלא לפאות העולם כדאיתא בפרק כיצד מעברין (עירובין דף נו.) על כן פירש רבינו שמואל דההולך ממזרח העולם למערבו או מצפון לדרום אין נותנין לו פאות אבל ההולך מקרן דרומית מערבית של עולם למזרחית צפונית נותנין לו פאות ועמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' על ד' אם העמיד ריבועו לריבועו של עולם וזרק ונח על גביו חייב ואם אלכסונו עומד לריבוע העולם אינו חייב עד שיהא ריבועו ה' טפחים וג' חומשין:
כמאן אזלא הא דתניא חוץ מאחרון שבהן כו' תימה לי אמאי לא קאמר כמאן אזלא הא דתנן חוץ מאחרון שבהם דהא במתניתין נמי קתני לה וליכא למימר דגרסינן דתנן כמו יש ספרים שהוגה בהן דתנן ואמתני' קאי דאם כן אמאי מיבעי ליה אסיפא מרישא הוה מצי לאוכוחי דמתני' אתיא כרבי מאיר דקתני מירושלים עד צוק צ' ריס ז' ומחצה לכל מיל דהיינו כרבי מאיר דאמר י"ב מיל ונראה לי דגרס דתניא וסיפא דהא ברייתא דאתינן עלה היא ובתר פלוגתא דרבי מאיר ור' יהודה ורבי יוסי קתני לה ועל כן מתמה גמרא אף על גב דרבי מאיר הוזכר ברישא ובתר הכי ר' יהודה ובתר הכי רבי יוסי לכאורה הוה משמע דמסקנא דמילתא דר' יוסי היא להכי איצטריך לאשמועינן דאתאן לת"ק דהיינו רבי מאיר וכי האי גוונא איכא בפ"ק דסנהדרין (דף ו:) דן את הדין אתאן לת"ק ובפרק לא יחפור (ב"ב דף כה:) נמי איכא כי האי גוונא:
Tosafot on Yoma 67a · Sefaria
רבנו חננאל
תנא משוך צפירה זו זעיר וחובי דדרא סגיאין כלומר מהר וצא שעיר זה קטן וחטאות הדור מרובין: ת"ר י' סוכות וי"ב מילין היו דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר ט' סוכות וי' מילין היו.
ר' יוסי אומר ה' סוכות וי' מילין היו פשוטין הן כולן אצל זה שאומר וכולן ע"י עירוב.
א"ר יוסי שח לי אלעזר בני אם ע"י עירוב יכול אני לעשות בשתי סוכות וי' מילין צריך פירוש וזה פירושו עושה ברחוק ארבעה מילין מירושלים סוכה. ומרחיק ד' מילין ועושה סוכה אחרת והמבקש ללות המוליך שעיר המשתלח יוצא מירושלים לערב בסוף מיל והוא אלפים אמה שהן תחום שבת כדי שיהא רשאי עוד לילך מיל אחר שהוא אלפים אמה אחרות נמצא מהלך ב' מילין מירושלים שהן ד' אלפים אמה והשוכנים בסוכה יוצאין מיל כלפי ירושלים ומערב כדי להלך מיל אחר נמצאו היוצאין מירושלים הולכין עמו ב' מילין ומוציאין שם האנשי' שיצאו מן הסוכה וחוזרין האנשים שבאו עמו מירושלים והולכין עמו הם שבאו מן הסוכה מיל ע"י עירוב ומיל תחומם הנה ד' מילין וכן בין סוכה לסוכה ד' מילין בענין הזה. אחרים מערבין לצד זה ואחרים מערבין לצד זה הנה ח' מילין נשארו ב' מילין יוצאין עוד היושבים בסוכה השניה הם שלא עירבו בצד האחר שבין סוכה לסוכה הולכין עמו מיל תחומם ומיל ע"י עירוב הרי י' מילין. אבל אליבא דר' מאיר דאמר י"ב מיל נשארו ב' מילין עומד מרחוק ורואה מעשיו שחלק לשון של זהורית חציו קשר בסלע דחייש דילמא כייף לרישיה זה השעיר ולא יראהו יראה מה שבסלע ולמה היה קושר בין קרני השעיר אמרי' ובו מתכפרין דלמא קדים ומלבין כדכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
Rabbeinu Chananel on Yoma 67a · Sefaria
ריטב"א
יכולני לעשות אפילו שתי סוכות ועשרה מילין פי׳ ומירושלים ועד סוכה ראשונה ד׳ מילין וכן מסוכה לסוכה ד׳ מילין ומן הסוכה לצוק שני מילין והמלוין אותו מירושלים מערבין מבעוד יום לאותו צד והולכין עמו שני מילין כי המיל אלפי׳ אמה כשיעור התחום. ואנשי הסוכות מערבין מקצתם לצד ירושלים ויוצאי׳ לקראתו שני מילין ומקצתם לצד הצוק ומלוין אותו שני מילין וכן של סוכה שנייה מקצתן עירבו לצד ירושלים ויצאו לקראתו שני מילין ומקצתן עירבו לצד הצוק ולוו אותו שני מילין:
כמאן כרבי מאיר פי׳ דאלו רבי יהודה ור׳ יוסי אף האחרון מגיע לצוק:
והא דתנן בא וישב לו תחת סוכה הראשונה עד שתחשך פרש״י ז״ל שהיוצא מחוץ לתחום ברשות אין לו לצאת ממקומו אלא לזה התירו לפי שהוא מעונה וחלוש ועוד שהוא ירא לעמוד יחידי במדבר משתחשך: וא״ת יושיב אחרים אצלו ולא יעמוד יחיד תירצו בתוס׳ כי אין נכון להראות לאחרים אם הלבין. ועוד אומר ר״י ז״ל דאפילו למ״ד תחומין דאורייתא כיון שלא היתה שם שביתתו קבועה מתחלת היום אם חוזר לו אין כאן איסור מן התורה ורבנן נמי לא גזור בכי האי גוונא:
Ritva on Yoma 67a · Sefaria
מאירי
איברי השעיר הרי הן מותרין בהנאה שנאמר במדבר מה מדבר מופקר אף איברי השעיר מופקרים לכל ועוד שלא אמרה תורה שלח לתקלה:
Meiri on Yoma 67a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בפרש"י בד"ה שבעה ומחצה כו' ובשלשים קנים הוא קצב הריס אותו חשבון אינו מכוון לאלפים אמה כו' עכ"ל ר"ל לפי חשבון שכל קנה ו' אמות כפרש"י לקמן וכל ריס שלשים קנים הרי בריס ק"פ אמות ובז' ומחצה ריס יש אלף וש"ן אמות וחסר שש מאות וחמשים אמות שלא יגיע לאלפים וק"ל:
בא"ד ברוחב ע"ה מיל חריצותיה והם כו' כצ"ל וכ"ה בפיוט שלפנינו ע"ש:
תוס' בד"ה וכולן כו' מערי לוים כו' נותנין לו פיאות ועמוד ברה"ר כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Yoma 67a · Sefaria
בן יהוידע
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית עַל פֶּתַח אוּלָם מִבַּחוּץ נראה לי בס"ד הטעם דמדקדקין לקשור בפתח האולם כי התיקון שנעשה יום זה הוא שהאדום יהיה לבן והיינו נוסף מספר אֵל [31] שהוא חסד על מספר אדום [51] ויהיה מספר לבן [82]. ובזה פרשתי 'מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם' (תהלים נב, ג) פירוש 'הַגִּבּוֹר' הוא השטן 'מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה' הם עבירות שעושין ישראל שהם אדומים כשנים, והלא יש לנו 'חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם' שילבינם שנוסף על אדום מספר 'אֵל' ויהיה לבן דכתיב (ישעיה א, יח) 'כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ'. ועל ידי תוספת זה של מספר שם 'אֵל' אז יסתלקו אותיות נ"ו מן חֲר וֹן ויהיה במקומם אותיות מ " ו שהם מספר מלוי שם ע"ב שהוא חֶסֶד וכאשר תהיה אותיות מ"ו אז יהיה צירוף רַחוּם, ויתבטל חרון אף מן העולם! נמצא מקוין יום זה למספר אֵל ולמספר מ"ו ושניהם נרמזו ב' אוּלָם ' שהוא אֵל מ"ו לכן קושרין אותו בפתחו של אוּלָם דוקא.
לֹא הִלְבִּין, הָיוּ עֲצֵבִין וּמִתְבַּיְּשִׁין קשה אין הכי נמי יתביישו כדי שיהיה להם כפרה! ועוד ממי מתביישין והלא יד כולם שוה בזה? ונראה לי דקאי על הכהנים בעלי העבודה היו מתביישין מישראל שהיו אומרים אם היו הגונים אז גם בעבודה של כל ימות השנה היה מתכפר לישראל וממילא היה הלשון מלבין יום זה.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ' עֲזָאזֵל ', שֶׁמְּכַפֵּר עַל עֲוֹן עֻזָּא וַעֲזָאֵל. פירוש מכפר גם על עון עריות שחטאו בו עֻזָּא וַעֲזָאֵל שהוא קשה לפני הקב"ה יותר כמו שאמרו אלהיהם שונא זימה (סנהדרין קו.). ומלבד טעם הברייתא, נראה לי בס"ד טעם ל' עֲזָאזֵל ' חלק התיבה לשתים וקרי בה ' עַז אָזַל ' פירוש השטן שהוא עז אזל ליה האי יומא מכח השעיר דאינו מקטרג על ישראל. אך מקשים והלא אמרינן בגמרא (זבחים פח:) ד'בגדי כהונה מכפרים' ובכלל המכנסיים מכפרים על גילוי עריות? ונראה לי בס"ד מכנסיים מכפרים על גילוי עריות דפרהסייא, והשעיר יכפר גילוי עריות דצינעא. ועיין בזבחים דף פ"ח שתירצו בגמרא בזה, לא קשיא הא בצנעא הא בפרהסייא, עיין שם. אי נמי בגדי כהונה מכפרין להפטר מן המיתה, והשעיר מציל מן היסורין גם כן.
הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ, חֶצְיוֹ בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ בֵּין קַרְנָיו נראה לי בס"ד טעם שקושר בסלע שהוא הדומם לרמוז שבזה השעיר יהיה בירור גם מן הדומם כמו שנאמר (ישעיה נב, ב) 'הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי'. וקושר בין קרניו רמז לבירור שיתברר מן ראש הקליפה שלהם ששם עיקר משכן ניצוצי קדושה וכמו שכתב עט"ר הרב מור אבי זלה"ה בספרו מדרש אליהו בפסוק 'וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה אֶל אֲדֹנָיו' הוא הקב"ה הלא בראשי האנשים ההם ודפח"ח [ודברי פי חכם חן].
Ben Yehoyada on Yoma 67a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף ס״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־321 מילים ב־12 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 12 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 133 מילים
נפתחת ב״תִּשְׁעִים רִיס, שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה לְכׇל מִיל. עַל…״
- קטע 251 מילים
נפתחת ב״מֶה הָיָה עוֹשֶׂה? חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית…״
- קטע 331 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: עֶשֶׂר סוּכּוֹת, וּשְׁנֵים עָשָׂר…״
- קטע 419 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: סָח לִי אֶלְעָזָר בְּנִי:…״
- קטע 520 מילים
נפתחת ב״כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: חוּץ מֵאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן…״
- קטע 629 מילים
נפתחת ב״עַל כׇּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִים לוֹ: הֲרֵי…״
- קטע 719 מילים
נפתחת ב״מֶה הָיָה עוֹשֶׂה — חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל…״
- קטע 810 מילים
נפתחת ב״וְנִקְטְרֵיהּ כּוּלֵּיהּ בֵּין קַרְנָיו? זִמְנִין דְּגָמֵישׁ לֵיהּ…״
- קטע 951 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל…״
- קטע 1035 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי נַחוּם בַּר פָּפָּא מִשּׁוּם רַבִּי…״
- קטע 1120 מילים
נפתחת ב״לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הָהָר. אִיבַּעְיָא לְהוּ:…״
- קטע 123 מילים
נפתחת ב״מַאן דְּאָמַר מוּתָּרִין,…״
לשון המקור
תִּשְׁעִים רִיס, שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה לְכׇל מִיל. עַל כׇּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִין לוֹ: הֲרֵי מָזוֹן, וַהֲרֵי מַיִם. וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסּוּכָּה לְסוּכָּה, חוּץ מֵאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן, שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק, אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו.
מֶה הָיָה עוֹשֶׂה? חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית חֶצְיוֹ קָשׁוּר בַּסֶּלַע, וְחֶצְיוֹ קָשׁוּר בֵּין שְׁנֵי קַרְנָיו. וּדְחָפוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד. וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵבָרִים אֵבָרִים. בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סוּכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְּגָדִים — מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִשְּׁעַת דְּחִיָּיתוֹ לַצּוּק.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: עֶשֶׂר סוּכּוֹת, וּשְׁנֵים עָשָׂר מִילִין הָיוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תֵּשַׁע סוּכּוֹת, וַעֲשָׂרָה מִילִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: חָמֵשׁ סוּכּוֹת, וַעֲשָׂרָה מִילִין הָיוּ. וְכוּלָּן עַל יְדֵי עֵירוּב.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: סָח לִי אֶלְעָזָר בְּנִי: אִם עַל יְדֵי עֵירוּב — יָכוֹלְנִי לַעֲשׂוֹת אֲפִילּוּ שְׁתֵּי סוּכּוֹת וַעֲשָׂרָה מִילִין.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: חוּץ מֵאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו, כְּמַאן כְּרַבִּי מֵאִיר.
עַל כׇּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִים לוֹ: הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם. תָּנָא: מֵעוֹלָם לֹא הוּצְרַךְ אָדָם לְכָךְ, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ, לְמִי שֶׁאֵין לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ.
מֶה הָיָה עוֹשֶׂה — חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית. וְנִקְטְרֵיהּ כּוּלֵּיהּ בְּסֶלַע? כֵּיוָן דְּמִצְוָה בְּשָׂעִיר, דִּילְמָא קָדֵים וּמַלְבִּין וּמִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ.
וְנִקְטְרֵיהּ כּוּלֵּיהּ בֵּין קַרְנָיו? זִמְנִין דְּגָמֵישׁ לֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ, וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ.
תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית עַל פֶּתַח הָאוּלָם מִבַּחוּץ, הִלְבִּין — הָיוּ שְׂמֵחִין, לֹא הִלְבִּין — הָיוּ עֲצֵבִין וּמִתְבַּיְּישִׁין. הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ קוֹשְׁרִין עַל פֶּתַח אוּלָם מִבִּפְנִים. וַעֲדַיִין הָיוּ מְצִיצִין וְרוֹאִין, הִלְבִּין — הָיוּ שְׂמֵחִין, לֹא הִלְבִּין — הָיוּ עֲצֵבִין. הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ חֶצְיוֹ בְּסֶלַע וְחֶצְיוֹ בֵּין קַרְנָיו.
אָמַר רַבִּי נַחוּם בַּר פָּפָּא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית עַל פֶּתַח אוּלָם מִבִּפְנִים, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה מַלְבִּין, וְיָדְעוּ שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ״.
לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הָהָר. אִיבַּעְיָא לְהוּ: אוֹתָן אֵבָרִים מַה הֵן בַּהֲנָאָה? רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר: מוּתָּרִין, וְחַד אָמַר: אֲסוּרִין.
מַאן דְּאָמַר מוּתָּרִין,