דף ביאור

מסכת יומא דף נ״ז עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יומא דף נ״ז עמוד ב׳

מסכת יומא דף נ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־275 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

כוסות בכוסות שאינו מכיר איזה כוס של פר ואיזה כוס של שעיר:

נותן וחוזר ונותן וחוזר ונותן בכל עבודה ועבודה נותן אחת למעלה ושבע למטה מן האחד וחוזר ונותן מן השני וחוזר ונותן מן הראשון דמה נפשך אם ראשון של פר היה ושני שעיר יצא בראשונה ובשניה ואי ראשון של שעיר היה והרי הוא כמו שאינו כדתניא פר מעכב את השעיר יצא בשניה ובשלישית שהרי קדם פר לשעיר וכן בהיכל:

מקצת דמים נתערבו כגון שנשפך משני מזרקות לתוך מזרק שלישי ריקם ונשתייר בהם בכל אחד ואחד:

פשיטא לי דכי יהיב מתנות מודאין יהיב ממה שנשאר במזרקות:

מיהו הא מיבעיא לן הנך שנתערבו בשלישי שירים הוו כאילו לא נתערבו וליסוד מזבח החיצון אזלי כדתנן (זבחים דף מז.) שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון:

או דילמא דחויין נינהו הואיל ואין מתנות הראשונות ניתנו ממנו ולאמה שבעזרה המביאה את כל ליכלוך העזרה לנחל קדרון אזלי:

אפילו למאן דאמר בברייתא לקמן כוס אחת וכו' כגון קיבל הדם בשתי כוסות ונתן את כל מתנות הקרנות מכוס אחת:

אבל האי דיהיב מיניה שהרי הדמים הללו שבמזרק שלישי נתקבלו בשני המזרקות שנתן מהן המתנות:

ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yoma 57b · Sefaria

תוספות

אלא אמר רבא נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה כו' - דעולין אינן מבטלין זה את זה ולא דמי להא דתנן בפ' התערובות (זבחים דף עט:) הניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה דסבירא להו לרבנן דרבי אליעזר ישפכנו לאמה דיש לומר דשאני הכא נהי דהשתא לאחר שנתן למעלה דפר הוה ליה ניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה מ"מ כיון דמעיקרא הן שוין במתנותיהן אפילו רבנן דר"א מודו הכא דיתן למעלה ורואה אני דם הפר למעלה כאילו הוא מים:

נותן וחוזר ונותן וחוזר ונותן פי' רש"י וכן בהיכל משמע דאיירי נמי בנתערבו כוסות בכוסות קודם שנתן לפני ולפנים וקשה דהא אמרינן לקמן בפירקין שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום אלא יש לומר דלא איירי בלפני ולפנים אלא בהיכל:

עירה דם הפר לתוך דם שעיר תימה דאמרינן בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כב.) הדבר ידוע שדמו של פר מרובה מדם שעיר אלא מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה וכיון דעירה דם פר לתוך דם שעיר א"כ איפכא הוה ליה למימר דאע"ג דדם פר מרובה הוה לן למימר ראשון ראשון בטל כדאמר בפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף עג.) המערה יי"נ מחבית לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל אלא הכא משום דאין עולין מבטלין זה את זה וי"ל האיכא למאן דאמר התם דוקא המערה מפי צרצור דלא נפיש עמודיה אבל מפי חבית דנפיש עמודיה לא ואפילו למאן דאמר אפילו מחבית דנפיש עמודיה מ"מ היכא דמערה מדבר דנפיש עמודיה טפי מפי חבית מודה דלא אמרינן ראשון ראשון בטל והכא היה מערה מן המזרק דנפיש עמודיה:

תניא דלא כשנויין הכי נמי הוה מצי לאיתויי ברייתא דמייתי בזבחים פרק בית שמאי (זבחים דף מב:) ובפרק הקומץ זוטא (מנחות דף טז:) ארבעים ושבע של יו"כ ועוד מייתי התם ברייתא דתניא ארבעים ושמנה של יוה"כ דעל כרחיך סבירא להו להנך ברייתות אין מערבין לקרנות דבענין אחר לא משכחת להו והכי מוקי להו התם אלא ניחא ליה לאתויי הך ברייתא שר' יונתן בעצמו מוזכר בה השתא מסקינן דלר' יונתן אין מערבין ותימה דבפרק אותו ואת בנו (חולין דף עט.) אמרינן דר' יהודה מספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא ואם תמצא לומר דחוששין לזרע האב אם כן היינו כחנניה דהתם וחנניה ס"ל כרבי יונתן דלא בעי או לחלק כדקאמר התם וא"כ היכי קאמר ר' יהודה בפ' הקומץ רבה (מנחות דף כב.) מולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות וכו' דמין במינו לא בטיל והא כיון דסבירא ליה כרבי יונתן אם כן אין מערבין לקרנות ויש לומר נהי דרבי יונתן לא דריש אחת לר' יהודה דדריש אחת קסבר מערבין אבל תימה אמאי קסבר רבי יונתן אין מערבין נהי דלא דריש אחת מכל מקום כיון דכתיב מדם הפר ומדם השעיר נימא מערבין דאמר בפ' שתי מדות (מנחות דף צא.) דלר' יונתן דאיצטריך למיכתב גבי נסכים (במדבר טו) מן הבקר או מן הצאן דלא תימא כיון דכתיב בויקרא מן הבקר ומן הצאן כמאן דכתיב יחדיו דמי ורש"י פירש התם דלאו מוי"ו קא דריש אלא מדשני קרא בדיבוריה דברישא כתיב מן הבהמה מן הבקר והדר כתיב ומן הצאן ולא כתיב ומן הבקר ומן הצאן ש"מ לערב בקר וצאן ולא נהירא דלא הוה מצי למיכתב ומן הבקר דהא בקר וצאן הוא פירוש דמן הבהמה וא"כ איצטריך למיכתב מן הבקר והשתא הוי מן הבקר ומן הצאן כמו מדם הפר ומדם השעיר ונ"ל דלא דמו דאילו כתיב הכא מדם הפר והשעיר אז הוה דמי למן הבקר ומן הצאן אבל ומדם השעיר מדם הפסיק הענין לרבי יונתן אי נמי נ"ל מדכתיב גבי בן צאן מן הכבשים או מן העזים ובבן עוף נמי כתיב מן התורים או מן בני היונה והכא לא כתיב או מן הצאן ש"מ לערבן ולהכי איצטריך בפרשת נסכים או לחלק ואז מוקמינן ומן הצאן להוציא את הנוגח:

Tosafot on Yoma 57b · Sefaria

רבנו חננאל

ואמרינן התם בשלמא למ"ד לא הוי היקש היינו דכתיב בשלמי צבור ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שאין ת"ל תביאו כלומר דיי לו והקרבתם מנחה חדשה לה' ממושבותיכם (תביאו) לחם תנופה שתים שני עשרונים מה ת"ל תביאו לרבות לחמי תודה שהן לחם שלמים כזה שיהיו כמות זה מה זה הלחם עשרון לחלה. שנאמר שתים שני עשרונים אף חלות תודה עשרון לחלה. אימא שלמי צבור הכל ב' עשרונים אף לחמי תודה כן ת"ל תהיינה כלומר אלו שני עשרונים ולא לחמי תודה ב' עשרונים ולמדנו שלחמי תודה הן עשר חלות חמץ מדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' ולמדנו תרומת ה' מתרומת מעשר. הנה למדנו שהן עשר שלא מצאנו דבר שחייב להוציא ממנו תרומה בפחות מעשרה. ולמדנו עשרה עשרונות לחמץ משלמי צבור שהן עשרון לחלה (והוא זה וזה) חלת לחם חמץ. אבל עשרה עשרונות למצה של תודה מנ"ל ת"ל על חלות לחם חמץ כנגד חמץ הבא מצה. הנה למדנו לחמי חמץ לתודה משלמי צבור להיות כל חלת לחם חמץ עשרון והן עשר חלות כמו שאמרנו. ועוד למדנו למצה שבתודה להיות עשרה עשרונות מלחמי חמץ של תודה. ומקשינן מאחר שלמדנו לחמץ של תודה משתי הלחם בהיקש היאך תלמוד המצה מן החמץ [וכי] דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. ופרקינן האי הימנו ודבר אחר הוא כלומר אותו הדבר בעצמו שלמד בהיקש משתי הלחם שהיא עשרון כל חלה אין למידין ממנו למקום אחר אבל ללמד המצה מן החמץ שליש עשרון לכל חלה שהן ל' חלות בעשרה עשרונות שפיר דמי ודבר אחר הוא (חלתו חלתו) הדבר שלמד בו בהיקש ולמ"ד כי האי גוונא הוי היקש היכי גמר ומשנינן תביאו רבויא הוא. ופירושו כי לא בהיקש לשתי הלחם הוא למד לחמץ שבתודה כי כל דבר הלמד בהיקש אין למידין ממנו כלל אפילו דבר אחר ושני הכא דהא ריבה הכתוב על חלות לחם חמץ ובעינן מצה כנגד חמץ. והחמץ הוא עשרה עשרונות עשרון לכל חלה והמצה הן ל' חלות שליש עשרון לכל חלה ונסיב לה תלמוד' תביאו ריבויא. ועוד מצאנו סיוע לזה הפירוש הא דגרסינן בזבחים פרק ק"ק שחיטתן בצפון [ד"ס]. כי מעשר שני בזמן הזה אין לו היתר אפילו בירושלים שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך וגו' מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שניאינו נאכל אלא בפני הבית ואוקמא רבינא בבכור שנזרק דמו קודם חרבן הבית וחרב הבית ועדיין בשרו קיים דמקשינן בשרו לדמו מה דמו למזבח אף בשרו בעת שיש מזבח. ומקיש מע"ש לבשרו. וכי בשר הלמד בהיקש מדמו חוזר ומלמד בהיקש למע"ש. א"ל ה"מ בקדשים ומע"ש חולין נינהו לגבי קדשים ומלמדין הניחא למ"ד בתר למד אזלינן אלא למ"ד בתר מלמד אזלינן בשר בכור קדשים הוא ופריק דם ובשר חדא מלתא היא. כלומר כל דבר שהוא ממנו ודבר אחר הוא. אין דנין אותו למד מלמד: ת"ר לא היה הדם מגיע אל הפרוכת אלא היה מזה כנגד הפרוכת א"ר אלעזר אני ראיתי הפרוכת ברומי כו' פי' כסדרן אחת למעלה ושבע למטה.

נתערבו לו דמים בדמים פירוש קודם שיזה מדם הפר בהיכל נתערב דם הפר בדם השעיר. ואוקמה רבא נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם פר בהיכל וחוזר ונותן אחת (למטה) [למעלה] ושבע למטה לשם שעיר נתערבו לו דמים בדמים במתנה אחרת. אוקמה רבא נותן אחת למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר. נתחלפו לו כוסות דם הפר בכוסות דם השעיר נותן וחוזר ונותן ונותן וחוזר ונותן.

Rabbeinu Chananel on Yoma 57b · Sefaria

ריטב"א

נתערבו לו כוסות בכוסות פי׳ שלא נתערבו הדמים ממש זה עם זה אלא שאינו יודע איזה כוס הוא מדם הפר ואיזה כוס הוא מדם השעיר. נותן מאחת מהן אחת ושבע וחוזר ונותן בשני אחת ושבע וחוזר ונותן בראשון אחת ושבע ונותן הראשונה לשם פר לבדו והאחרונה לשם שעיר לבדו והאמצעית נותן על הספק. מה נפשך אם הראשונה היתה בשל פר הרי השנית לשם שעיר והקדים פר לשעיר. ושלישית כמאן דליתה דמיא וכיון דשלא בזמנה הוא אין בכך כלום ואם הדם הראשון היה של שעיר הרי השני הוא של פר וכשחוזר פעם שלישית הרי הוא מזה בראשון שהוא של שעיר והזאה ראשונה היתה קודם זמנה וכמאן דליתה דמיא ואין כאן משום בל תוסיף על הדרך שאמרנו:

למ״ד כוס אחד עושה חברו שירים כו׳ היינו פלוגתא דתנאי דמייתי׳ בסמוך במי שהיו לו שתי כוסות של דם ועשה זריקה בכוס האחד ונשאר השני דאיפליגו תנאי אם הכוס השני הוי דחוי או השיריים:

למעוטי שירים שבצואר הבהמה פי׳ ואידך תנא סבר דההוא לא הוה צריך למעוטיה דמכיון דלא חזי להזאה כדתניא לעיל פשיטא דדחוי הוא ולאמה אזיל:

והא דתנן עירה דם הפר לדם השעיר כו' הוינן עלה בגמר׳ ואמרי׳ תנן כמאן דאמר מערבין לקרנות כלומר שצריך לערב דם הפר ודם השעיר בשעת הזאה על קרנות מזבח הפנימי ביום הכפורים. דאיתמר ר׳ יאשיה ורבי יונתן חד אמר מערבין וחד אמר אין מערבין אלא שמזה כל אחד בפני עצמו ואע״ג דר׳ יאשיה ורבי יונתן תנאי נינהו אמרו בגמ׳ דאיתמ׳ מפני שלא נשנה מחלוקתם זו במשנה ולא בברייתא אלא שהאמוראין היו מקובלין שנחלקו בזה ואתמר כן בבי מדרשא מפי׳ האמוראין:

תסתיים דר׳ יאשיה הוא דאמר מערבין דאשכחן ליה בעלמא דסבירא ליה דאע״גב דלא כתיב יחדיו כמאן דכתי׳ דמי כלומר דמשמע שניהם כאחד. הכא נמי כי אמר רחמנא ולקח מדם הפר ומדם השעיר שניהם ביחד משמע ולר׳ יונתן דאמר בעלמא דמשמע נמי כל אחד בפני עצמו סבירא ליה הכא שאין מערבין ואע״ג דבעלמא סבירא ליה דמשמע נמי שניהם כאחד מ״מ הכא סברא הוא שיהא כל אחד בפני עצמו כיון שדם השעיר מועט וקרייה רחמנא דם השעיר. ודחינן אפילו תימא רבי יונתן הוא דאמר מערבין ושאני הכא דכתיב אחת פי׳ דכתי׳ וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה ומדלא קאמר פעם אחד ואמר אחת ודאי בא ללמד ג״כ שתהא הכפרה אחת. וא״ת אי רבי יונתן הוא דאמר מערבין ר׳ יאשיה אמר אין מערבין והא היאך אפשר דהא בעלמא סבירא ליה דאע״ג דלא כתיב יחדיו כמאן דכתי׳ דמי. י״ל דשאני הכא דאמר רחמנא מדם הפר ומדם השעיר וכיון דקרייה דם השעיר מכלל דבאנפי נפשיה קאי דאי לא הרי דם הפר מרובה ודם השעיר מתבטל בתוכו דסבירא ליה דעולין מבטלין זה את זה והכין איתא בהדיא בזבחים ומנחות דמ״ד מערבין לקרנות סבר העולין אין מבטלין זה את זה ומ״ד אין מערבין לקרנות סבירא ליה דעולין מבטלין וא״ת והא לכולי עלמא מערבין על טהרו של מזבח ותיקשי למ״ד עולין מבטלין תירץ ר״י ז״ל דבשלמא בקרנות קרייה רחמנא בהדיא דם השעיר ולהכי מאן דסבירא ליה עולין מבטלין אית ליה למימר שאין מערבין לקרנות אבל בהזאה שעל טהרו של מזבח לא כתיב ביה בהדיא דם השעיר וכיון דכן אע״ג דמערבין כך גזרת הכתוב ולא תיקשי למ״ד עולין מבטלין:

Ritva on Yoma 57b · Sefaria

מאירי

נתחלפו לו כוסות ר"ל שאחר שהניח המזרק של דם הפר על הכן ושחט את השעיר והזה מדמו והניחו על כן שני הסיח דעתו וכשבא ליטול את של דם הפר להזות על הפרכת נשתכח לו איזה של פר ואיזה של שעיר ואין לו סימן בריבוי הדם של פר שמא נשפך מאותו של פר וחזר שיעורו כשל שעיר וכן אין לו סימן מצד צבעו כגון שהיה זקן ואין אור עיניו שולט כל כך כיצד הוא עושה נוטל איזה שיזדמן ומזה אחת למעלה ושבע למטה ומפני שלא נודע לנו איזה קדם ואנו צריכים להקדים דם הפר על כל פנים מתוך כך חוזר ונותן [מן השני וחוזר ונותן] מן הראשון אחת למעלה ושבע למטה ונמצא מכל מקום שנתן מדם הפר תחלה ואח"כ מדם השעיר כהלכתו:

נתערבו מקצת הדמים ומקצתם לא נתערבו כגון שנשפך משני המזרקות לשלישי נותן כל המתנות מאותן השנים שנשאר הדם בכל אחד בזה דם הפר ובזה דם השעיר ר"ל שלא נתערבו ומה שנשאר מן הדמים שלא נתערבו בשני הכוסות שופך ליסוד מערבי כמו שביארנו במשנה אבל הדמים שנתערבו הואיל (והוזה) [ולא הוזה] מהם וכן שלא נראו להזאה אחר שנשארו מקצת הדמים שלא נתערבו אינן נעשים שיריים להיותן נשפכות ביסוד אלא דחויים הם ונשפכים לאמה שתחת העזרה היוצאת לנחל קדרון וכן בשאר קרבנות כל קרבן הטעון ארבע מתנות שקבלו בארבע כוסות ונתן מתנה אחת מכל כוס הרי הנשאר בכל אחד מן הכוסות נקרא שיריים ונשפכין ליסוד ואם נתן כל הארבע מתנות מכוס אחד מה שנשאר מאותו כוס קרוי שיריים אבל שאר הכוסות כלם דחויים ונשפכים לאמה שהכוס אינו עושה את חבירו שיריים אלא דחוי והוא הדין לניתנין בשתי מתנות שקבלן בשני כוסות:

הדם שנתקבל בכלי בשעת קילוחו שיריו נשפכין ליסוד על הדרכים שביארנו אבל שיריים שנשארו בצואר הבהמה אינן נשפכין ליסוד כלל אלא לאמה לא נאמר דין שיריים אלא בדם הנפש ומה שאמור כאן בענין מערבין לקרנות כבר ביארנוהו במשנה:

Meiri on Yoma 57b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה או דלמא כו' ולאמה שבעזרה כו' לנחל קדרון אזלי הס"ד ובד"ה האי דיהיב מיניה שהרי כו' עכ"ל ר"ל אבל האי דמקצת דמים נתערבו כי יהיב מודאין יהיב מהנך שבמזרק שלישי שהם בעצמם בתחילה נתקבלו ג"כ בשני המזרקות שנתן מהן המתנות ואי הוה בעי למיתב בתחלה מינייהו לא הוה מצי למיתב דכי יהיב מודאין יהיב דחויין הוה מעיקרא ולא שירים ודו"ק:

בד"ה ה"ג מנין כו' וראב"ש סבר כוס עושה את חבירו שירים עכ"ל ובד"ה אין מערבין כו' בפני עצמו הס"ד ואח"כ מ"ה דאמר אע"ג דלא כו' ת"ל אביו כו' שיפרוט לך הכתוב יחדו אלמא לרבי יאשיה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אלא אמר כו' ורואה אני דם הפר למעלה כאילו הוא מים עכ"ל ר"ל כשהוא זורק שוב לשם שעיר למעלה דם הפר שנתערב בתוכו רואה אני בו כאילו הוא מים ואינו פוסל משום אחת ולא שתים מדם הפר כדלקמן מיהו לעיל נמי גבי נתערבו לו דמים בדמים דמסיק שנותן א' למעלה לשם פר כו' וחוזר ונותן אחד למעלה לשם שעיר נמי צ"ל כן דכשהוא חוזר ונותן לשם שעיר רואה אני דם הפר שזורק עתה כאילו הוא מים ודם שעיר שזרק מתחלה כאילו הוא מים ויותר נראה להגיה הכא בתוס' כאילו הוא מינו דר"ל כאילו הן שוים במתנותיהן ודו"ק:

בד"ה תניא דלא כו' אלא ניחא ליה לאתויי הך ברייתא שרבי יונתן עצמו מוזכר בה כו' עכ"ל ולפי מ"ש התוס' לקמן דה"ק שאני הכא דכתיב אחת כו' דלמא ר"י דרש לה ורבי יאשיה דריש לה לדרשה אחרת כו' וסבר דאין מערבין משום דילמד סתום מן המפורש ליכא לאתויי מידי מהנהו ברייתות דאימא כשנויין דאתיין כרבי יונתן דסבר מערבין אבל לרבי יאשיה סבר דאין מערבין וק"ל:

בא"ד דרבי יונתן לא דריש אחת ר' יהודה דדריש כו' דהא בקר וצאן הוא פי' דמן הבהמה כו' מן צאן הכבשים או מן העזים כו' כצ"ל:

Chidushei Halachot on Yoma 57b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

אֶלָּא אָמַר רָבָא: נוֹתֵן שֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם שָׂעִיר.

קטע 2

נִתְעָרְבוּ לוֹ כּוֹסוֹת בְּכוֹסוֹת — נוֹתֵן, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן,

קטע 3

וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן, שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים.

קטע 4

מִקְצָת דָּמִים נִתְעָרְבוּ לוֹ, וּמִקְצָת דָּמִים לֹא נִתְעָרְבוּ [לוֹ], פְּשִׁיטָא: כִּי יָהֵיב — מִוַּדָּאִין יְהֵיב.

קטע 5

מִיהוּ, הָנָךְ: שִׁירַיִם הָווּ, וְלִיסוֹד אָזְלִי, אוֹ דִילְמָא: דְּחוּיִין הָווּ, וְאָזְלִי לְאַמָּה?

קטע 6

אָמַר רַב פָּפָּא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר כּוֹס אֶחָד עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ שִׁירַיִם — הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִי בָּעֵי לְמֵיתַב מָצֵי יָהֵיב. אֲבָל הַאי, דְּאִי בָּעֵי לְמֵיתַב לָא מָצֵי יָהֵיב — לָא.

קטע 7

אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא: אַדְּרַבָּה: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר כּוֹס אֶחָד עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ דָּחוּי — הָנֵי מִילֵּי, דְּדַחְיֵיהּ בְּיָדַיִם, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא דַּחְיֵיהּ בְּיָדַיִם — לָא.

קטע 8

דְּתַנְיָא, לְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״, וּלְמַטָּה הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.

קטע 9

מִנַּיִין לְחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָה בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת וְנָתַן מִזֶּה אַחַת וּמִזֶּה אַחַת, שֶׁכּוּלָּן נִשְׁפָּכִין לַיְּסוֹד — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.

קטע 10

יָכוֹל אֲפִילּוּ נָתַן אַרְבַּע מַתָּנוֹת מֵאַחַת מֵהֶן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״ — הָהוּא נִשְׁפָּךְ לַיְּסוֹד, וְהֵן נִשְׁפָּכִין לָאַמָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנַּיִין לְחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָה בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת וְנָתַן אַרְבַּע מַתָּנוֹת מֵאֶחָד מֵהֶן, שֶׁכּוּלָּן נִשְׁפָּכִין לַיְּסוֹד — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.

קטע 11

וּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא כְּתִיב: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״? אָמַר רַב אָשֵׁי: לְמַעוֹטֵי שִׁירַיִם שֶׁבְּצַוַּאר בְּהֵמָה.

קטע 12

עֵירָה דַּם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר: מְעָרְבִין לִקְרָנוֹת. דְּאִיתְּמַר: רַבִּי יֹאשִׁיָּה וְרַבִּי יוֹנָתָן, חַד אָמַר: מְעָרְבִין, וְחַד אָמַר: אֵין מְעָרְבִין.

קטע 13

תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה הוּא דְּאָמַר מְעָרְבִין, דְּאָמַר: אַף עַל גַּב דְּלָא כְּתִיב ״יַחְדָּיו״ — כְּמַאן דִּכְתִיב ״יַחְדָּיו״ דָּמֵי.

קטע 14

אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹנָתָן הוּא, שָׁאנֵי הָכָא דִּכְתִיב: ״אַחַת״.

קטע 15

תַּנְיָא דְּלָא כְּשִׁנּוּיַין: ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר״, שֶׁיִּהְיוּ מְעוֹרָבִין, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.

מסכת יומא דף נ״ז עמוד ב׳

מסכת יומא דף נ״ז עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור