מסכת יומא דף מ״ח עמוד ב׳

חישב בחתיית גחלים מהו להפסיל הקטורת:

כמצוה דמי והוי ליה כמחשב בעבודה לשון אחר חישב בחתיית גחלים מהו שיפסלו גחלים במחשבה זו מלהקטיר עליהן. לינה שמעינן דפסלה בהו מדפסיל טבול יום כדתנן לעיל מיהו הא מיבעיא לן אי הוי חתייתן עבודה למיפסל בה מחשבה:

מכשירי מצוה כמצוה דמו וכי היכי דמחשבת חפינה פסלה בקטורת מחשבת חתייה נמי פסלה בגחלים:

הולכה בשמאל מהו הולכת הדם מיבעי ליה קבלה וזריקה דכתיב בהו כהונה פשיטא לן דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין אבל הולכה לא כתיב בהדיא ומדאפקה רחמנא לקבלה בלשון הולכה דתניא והקריבו זו קבלת הדם נפקא לן במסכת חגיגה (דף יא.) שהיא עבודה ומיהו שמאל איכא למימר דלא פסיל דהא לא כתב בה כהונה בהדיא:

את הכף בשמאלו אלמא כשירה בשמאל:

ותיפשוט ליה מהא דבגופו של מזבח קמיירי:

הרגל של ימין בשמאל מי שזכה להעלות לכבש הראש והרגל מקבל מיד המנתח את הראש בימינו ואת רגל הימנית של תמיד מקבל בשמאלו:

ובית עורה לחוץ ומקום חתך לפנים כלפי כהן וכן נאה:

חישב בחתיית גחלים מהו מדפסל בהו טבול יום פסיל בהו לינה פסיל בהו מחשבה ולי נראה דנהי דלינה פסלה בה אי לא חשיבא עבודה לא פסלה בה מחשבה תדע שהרי קידוש מנחה והנחתה בביסא פסלה בה טבול יום ולינה ואפ"ה אם חישב בשעת הנחתה לא פסלה בה מחשבה וכן בשעת יציקה ובלילה לא פסלה בה מחשבה אלא בד' עבודות שבמנחה שיש כנגדן בזבח ולהכי מיבעיא ליה את"ל חפינת קטורת חשיבא עבודה כמו קמיצה חתיית גחלים מהו מכשירי מצוה כמצוה דמו וחפינה אריכתא היא והויא חתיית גחלים וחפינה במקום קמיצה או לא. בס"פ טבול יום (זבחים דף קד.) בעי רבי ירמיה לינה מהו שתועיל בבשר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים וכו' עד ושוין שאם חישב באכילת פרים ובשריפתן לא עשה ולא כלום מאי לאו מדמחשבה לא פסלה לינה נמי לא פסלה ודחי לה מחשבה לא פסלה לינה פסלה ותימה א"כ היכי פשיט הכא מדפסלה בהו לינה בחפינה פסלה בה מחשבה וי"ל הכא כיון דאכילת מזבח היא מדפסלה בה לינה פסלה בה מחשבה אבל בשר פרים ושעירים הנשרפים שנשרפים חוץ לג' מחנות נהי דלינה פסלה בהו דילמא מחשבה לא פסלה בהו וא"ת דהכא מסקינן דמחשבה פסלה בקטורת ובזבחים פרק בית שמאי (זבחים דף מב:) תנן אלו דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול הקטורת כו' יש לומר דאין חייבין דקתני התם היינו להתחייב כרת האוכלן מיהו מיפסל על ידי מחשבת פיגול דלהכי אהני גזירה שוה דמלא מלא ממנחת חוטא וכי האי גוונא אמרינן בסוף פרק קמא דזבחים (דף יד.) ר"ש אומר כל שאין על מזבח החיצון אין חייבין עליו משום פיגול ואפילו הכי קאמר התם מודה רבי שמעון ליפסול מקל וחומר דשלא לשמן:

הולכה בשמאל מהו תימה אי לא אסיק אדעתא למיפשטא מלקח את הכף בשמאלו מאי קמבעיא ליה האמר בפ"ק דזבחים (דף ד.) דלכל מילי הולכה לא נפקא מכלל קבלה וי"ל דהיא גופה מספקא להו אי גמרינן מכף או איכא שום סברא שאין ללמוד משם ונימא הולכה לא תפקא מכלל קבלה ופשיט להו רב ששת דגמרינן מינה דכיון דכתב רחמנא הבאה אחת בקטורת ואי אפשר לעשות בהבאה אחת אא"כ יוליך הכף בשמאלו אלמא הולכה בשמאל כשירה וטפי הוי סברא למיגמר הולכה מהולכה מלמיגמר הולכה מקבלה:

בעו מיניה מרב ששת הולכת הדם בשמאל כדי להזותו (מזבח) [על המזבח] מהו. ופשט ממתניתין דקתני ואת הכף בשמאלו.

בעי רב פפא חשב בחתיית גחלים מהו פי׳ כשהיה חותה גחלים במזבח לכאן ולכאן כדי ליטול המאוכלות חשב להקטיר קטורת חוץ לזמנו או חוץ למקומו. מהו שתפסל אותה הקטרה שהקטיר באותן גחלים. וא״ת ומאי קא מיבעא להו דהא תנן לעיל שנפסלין בטבול יום וכיון דפסיל בהו טבול יום נפסלין בלינה ובמחשבה כדייקי׳ לעיל. תירץ רש״י ז״ל דשאני חתיית גחלים דדילמא לא חשיבא למיפסל בה דמכשירי מצוה אינם כמצוה:

הולכה בשמאל מהו פי׳ הולכת הדם בשמאל מיפסלא ופירש רש״י ז״ל דמספק׳ ליה משום דאע״ג דהולכה עבודה היא מ״מ לא כתי׳ בה כהן בהדיא דהא לא נפקא לן אלא מדכתיב והקריבו בני אהרן את הדם אליו ואמרינן התם זו קבלת הדם אלא דכיון דאפקה בלשון הולכה מכלל דהולכה עבודה היא. הא כל היכא דכתיב בה כהן הא קיימא לן כל שנאמר בו כהן ואצבע אינו אלא ימין:

קבלת הדם והולכתו וזריקתו וכל עבודות שהכפרה תלויה בהן כגון עבודות שבדם שהרי אין כפרה אלא בדם כולן צריכות שתהא עבודתם בימין ואם עבד בשמאל פסל אלא שאינו לוקה ואע"פ שאמרו בהולכת אברים לכבש שאחד מן הכהנים היה נוטל ירך של ימין בשמאלו ובית עורה לחוץ ר"ל גב הבשר שהעור הופשט ממנה מוליך כלפי חוץ ופנימיותו שכלפי הקרבים כלפי פנים שמשמע מ"מ שהולכה בשמאל הולכת איברים לכבש אין עיקר הכפרה תלויה בהם שעקר הכפרה בדם שכל שנזרק הדם בכשרות הורצה אפי' אבד הבשר ואם תשיבני משנתינו שהיה מוליך הכף שבו הקטורת בשמאל אע"פ שהוא עיקר הכפרה זו אינה אלא מפני שאי אפשר בדרך אחרת אם מצד כובד המחתה אם מצד חמימותה כמו שביארנו וכן עבודות אלו כולן אינן אלא מעומד שנאמר לעמוד ולשרת וכל שעבד מיושב פסול אלא שאינו לוקה וכן במי שעבד אונן אבל זר ושכור וטמא ושלא קדש ידיו ורגליו עבודתם פסולה וחייבים מיתה פרועי ראש וקרועי בגדים חייבין מיתה ועבודתם כשרה בעל מום שעבד עבודתו פסולה ולוקה כמו שיתבאר במקומו:

בא"ד ואע"ג דאפר חטאת אין לו טומאה דאורייתא ואי משום חיבת כו' עכ"ל והכי מוכח בהדיא בפ' חומר בקודש דקאמר אהא דהוסיף ר"ע כו' דרבנן היא מדקתני רישא העיד ר"ש ב"ב על אפר כו' כפרש"י שם ומוכח נמי מיניה התם דהך דהוסיף ר' עקיבא כו' אינו אלא מדרבנן והיינו ע"י צירוף דהא קאי אעדותו דר"ש ב"ב באפר חטאת דאינו נמי אלא מדרבנן אבל ע"י נגיעה ממש בקטורת פוסל טבול יום מדאורייתא כפי' ר"י הכא דכיון דמחמרי רבנן אפילו ע"י צירוף בטבול יום ע"כ דטבול יום בנגיעה ממש פוסל מדאורייתא בקטורת וק"ל:

בא"ד ש"מ דצריך לכלי דאי לא כו' לא היה כלי מצרפו כדאיתא פרק בתרא ואע"ג דאמר התם דהוי דרבנן וכגון שצברו כו' עכ"ל ומיהו התם לעיל מיניה לא משמע כן דקאמר גבי שירי מנחה דאורייתא צריך לכלי הכלי מצרפו שאין צריך לכלי אין כלי מצרפו ואתו רבנן וגזור דאע"ג דא"צ לכלי הכלי מצרפו וכו' וא"כ קשה דאימא דגזור נמי בקטורת באין לו תוך דמצרף אפילו באין צורך לכלי ודו"ק:

בא"ד מיהו (קשה) למאי דאוכחן ממתני' דמס' עדיות דטעונה כלי עכ"ל ר"ל למאי דמסיק ומוכח מההיא דעדיות דבעי כלי קושטא הוא יליף ליה מקרא מדכתיב כף אחת והמגיה בדפוס חדש ומיהו קשה למאי כו' לא הבין כוונת התוס' וק"ל:

בא"ד ול"נ דלא הוה מצי לאתויי ממתני' כו' קדשו בכלי הוכשרו לפסול בטבול יום והא אפילו נתנה במכתשת הוכשרה ליפסול בט"י כדאמר בפ"ק כו' כצ"ל:

בא"ד והא דפריך בפ"ק כו' אי אקטורת נמי קאי א"כ משמע לא קדשו בכלי כו' ואי לא קאי אקטורת כו' כדפרש"י הכא כ"ש דקשה טפי אמאי לא מיפסיל בלינה אף כו' כצ"ל ואין להקשות דמ"מ מאי פריך דאימא דקושטא הוא כיון דקדושת הגוף תיפסל בלינה ודקתני קדשו בכלי לא קאי אקטורת דלא קאי טבול יום אקטורת אלא דקאי אשארא די"ל דהא פשיטא ליה דאין קטורת נפסלת בלינה קודם קידוש כלי משעת שנתנה במכתשת שהרי היו עושין אותה בתחילת השנה לצורך כל השנה כמ"ש התוס' לעיל ובפ"ק דשבועות לתירוץ א' והא דהוצרך לאתויי מהך מתני' כבר תירצו התוס' שם דאי לאו מתני' ה"א דאין שייך בקטורת פסול לינה עכ"ל מיהו מה שכתבו הכא ואי לא קאי אקטורת כו' כ"ש דקשה טפי כו' הוא מגומגם לפי תירוצם שם וי"ל ודו"ק:

בא"ד והא דנקט קדשו בכלי כו' משום הנך דמיתנן בהדה דלא מיפסלו קודם כו' עכ"ל לגבי קטורת נמי לענין פסול לינה נקט שפיר קידוש כלי כמ"ש התוס' לעיל אלא גבי ט"י לא ה"ל למנקט קידוש כלי בקטורת אי לאו משום הנך דמיתנן בהדה דהיינו הקומץ ולבונה וגחלים וק"ל:

בד"ה הולכה כו' שאין ללמוד משם ונימא הולכה לא כו' עכ"ל כצ"ל: