מסכת יומא דף מ״ה עמוד א׳

שדומה לפז מצהיב כמרגלית:

שנטווה כחוט מפני שהוא רך:

כל החנויות נסגרות שאין מכר לזהב אחר מפני זה:

תניא נמי הכי דעל שם שדומה לדם הפרים נקרא זהב פרוים בדברי הימים (ב ג):

והלא כבר נאמר בשל כל ימות השנה ושחקת ממנה הדק:

אלא דרך ימין שהוא למזרח שהרי הכבש בדרום לכך עולה במזרחו של כבש שסמוך ליפנות לימין:

משום כבודו להראות חשיבותו שהוא כבן בית ומקיף לצורך ושלא לצורך:

שמוסיפין לבו ביום ליטול ממנה גחלים לקטורת של לפני ולפנים אבל קטורת של מזבח הפנימי הרי הוא כקטורת של כל השנה:

רבי יוסי אומר בכל יום ג' והיום ד' תימה בפרק שני דתמיד (דף כט.) תנן ביררו משם עצי תאנה וכו' ומוקי לההיא מתניתין כר' יוסי בפרק קדשי קדשים במסכת זבחים (דף נח.) והיכי מתוקמא כרבי יוסי והא קתני סיפא והציתו שתי מערכות ירדו ובאו ללשכת הגזית ולרבי יוסי הא קאמר בכל יום היו שם שלש ודוחק הוא לומר סבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא וי"ל דאכתי הואי חדא לקיום האש ולא קא חשיב אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותן ביחד ומחד קרא מפיק להו והקשה רבי אלחנן במזבח הנחשת שלא היה מקום מערכה אלא אמה כדאמר בפרק קדשי קדשים (זבחים דף סב:) ואמרינן נמי התם גיזרין שעשה משה ארכן ורחבן אמה א"כ כל הני מערכות היכא הוו קיימי וצריך לומר באמה של הילוך רגלי הכהנים והיו מסבבין המערכה גדולה עד הני מערכות:

וכי תעלה על דעתך שזר קרב אצל המזבח הקשה רש"י לדידיה נמי תקשי דמוקי קרא להצתת אליתא הכהן למה לי וכי תעלה על דעתך שזר קרב כו' ותירץ דאיצטריך משום דדרשינן לעיל בסוף פרק קמא (יומא דף כא:) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט וסד"א שיהא כשר בזר ואפשר דקאי אארעא וזריק אש של הדיוט למעלה וקשיא לן א"כ מנא ליה דאתא קרא להצתת אליתא דילמא כוליה קרא לנתינת אש דהדיוט וי"ל דא"כ לכתוב קרא ונתנו בני אהרן הכהן אש וערכו עצים על האש ואנא ידענא דנתינת האש על המזבח הוה מדכתיב וערכו עצים על האש דמערכה בראש המזבח היא על המזבח למה לי אלא למידרש אש על המזבח להצתת אליתא שמבעירין אותה על המזבח ותימה לי והא ר"ש לית ליה סברא דאפשר דקאי אארעא ועביד במפוחא א"כ לא הוה צריך הכהן לנתינת אש דהדיוט דליכא למימר כמו שפרש"י דאפשר דקאי אארעא וזריק דהא ר"ש לית ליה האי סברא וי"ל דבאש דהדיוט שפיר אית ליה דאפשר דקאי אארעא וזריק לה כיון דשל הדיוט היא אבל הצתת אליתא שהבערתה על המזבח לאו אורח ארעא למיעבד במפוחא ברחוק וקשה לי לר' יהודה והאש על המזבח תוקד בו להצתת אליתא שהבערתה על המזבח למה לי תיפוק ליה מונתנו בני אהרן אש על המזבח דהא רבי יהודה גמר מהתם הצתת אליתא שתהא בכהן כשר וכלי שרת וי"ל אי לא כתב והאש על המזבח תוקד בו לא הוה דרשינן מונתנו אלא נתינת האש דהדיוט על המזבח ושתהא בכהן כשר וכלי שרת אבל הצתת אליתא לא דרשינן אבל השתא דנפקא מוהאש על המזבח הצתת אליתא שתהא בראשו של מזבח גמרינן שפיר מונתנו הצתת אליתא ונתינת אש דהדיוט שלא יהו אלא בכהן כשר וכלי שרת דמסתמא בני אהרן דנפקא לן מיניה כהן כשר וכלי שרת קאי אכל מצות שעל המזבח:

רב אשי אמר חמשה הן ובכל אחד יש בו זהב וזהב טוב בכל יום היה מקריב פרס כו' פרס הוא חצי מנה כי בכל יום היה מקטיר במזבח הקטרת מנה חציו בשחרית וחציו בין הערבים דגרסינן בכריתות פרק א' ת"ר קטרת היתה נעשית שס"ח מנה שס"ה מנה כנגד ימות החמה מנה בכל יום. ג' מנין שמהן כ"ג מכניס מלא חפנים ביוה"כ והשאר ניתנין לאומנין בשכרן. ת"ר קטורת היו מכניסין אותה למכתשת פעמים בשנה בימות החמה בוזרה כדי שלא תתעפש בימות הגשמים צוברה כדי שלא תפוג ריחה:

בכל יום היו שם ד' מערכות והיום ה' דברי ר' מאיר כו' תנו רבנן בכל יום היו שם ד' מערכות והיום ה' מערכה גדולה ומערכה של קטרת ומערכה של קיום האש ומערכה לאברים ופדרין שלא נתעכלו מבערב ומערכה שמוסיפין בו ביום.

כ"ע ר' יהודה ור' יוסי ור' מאיר כלהו שוין בב' מערכות שנא' העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטרת ור' יוסי ור"מ דאית ליה מערכה שלישית לקיום האש מפיק להאי קרא להצתת האליתה והיא הלהבת עצי המערכה שלא תהיה אלא בראשו של מזבח שנאמר והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה.

פי' קאי אארעא ועביד במפוחא כגון שעומד אדם בקרקע העזרה ומנפח במפוח ארוך של נחושת וכיוצא בו ממערכה שע"ג המזבח ומשלהבה.

לקיום האש פי׳ שאם אין אש כל הצריך במערכה גדולה מוסיפין עליו מזה:

ואחת לאיברים ופדרים שלא נתעכלו פי׳ ולא משלה בהם האור להוציאם מתורת בשר דאי משלה בהם האור הא אמרי׳ לעיל דחצות לילה עושה עכול לענין שאם פקעו לא ירדו וכיון דכן ה״ה דכיון שעבר עליהם כל הלילה דהוו להו כדשן ואין עושין להם מערכה אחרת אלא ודאי כדאמרן ומיירי באיברים קשים שאין האור מושלת בהן ודוגמת׳ ההיא דאמרי׳ בזבחים גבי איברים שפקעו מעל המזבח קודם חצות יחזיר דהוינן בה היכי דמי אי דאית בהו ממשא אחר חצות נמי ואי דלית בהו ממשא קודם חצות נמי לא ופרקי׳ לא צריכה בשרירי הכא נמי דהוו שרירי טובא שלא נתעכלו בכל הלילה:

אמר לו ר׳ שמעון וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח פרש״י ז״ל למה לי קרא ללמד שתהא הצתת אליתא בכלי שרת והלא כבר אמרת דהצתת אליתא בראשו של מזבח נפקא לן מדכתיב והאש על המזבח תוקד בו והיאך תהא בזר וכי זר קרב לגבי מזבח והכתיב ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו ואפילו ללויים אלא ודאי דהאי קרא בא ללמד על הצתת אליתא שיהא בראשו של מזבח וההוא קרא דהאש על המזבח תוקד בו אתא לקיום האש כדר׳ יוסי ומאי דכתב קרא כהן בהאי קרא לגופיה איצטריך לומר שנתינת אש צריכה כהן ע״כ. והקשו בתוספות ונימא לרבי שמעון לנפשיה דכיון דמוקי׳ האי קרא בהצתת אליתא שתהא בראשו של מזבח דתו לא בעי למכתב כהונה שהרי אין זר לגבי מזבח ואמאי קשיא לר׳ יהודה טפי מלר׳ שמעון. וי״ל דלר׳ יהודה דנפקא ליה הצתת אליתא מוהאש על המזבח תוקד בו משמע שהיקידה עצמה כשנופח באש להציתו הויא בראשו של מזבח והא דלא אפשר בזר. אבל האי קרא דלא כתיב ביה אלא ונתנו אפשר לנתינת אש בזר דקאי אארעא ויהיב אש בראשו של מזבח. והיינו דמהדרי׳ דלר׳ יהודה נמי איצטריך קרא דהא הוה אפשר לנתינת אש מארעא דקאי אארעא ועביד במפוחא:

בכל יום היה מקטיר פרס שחרית ופרס בין הערבים ר"ל משקל פרס שהוא משקל חמישים דינרים והיום מוסיף פעם שלישית הקטרה אחרת לפני לפנים מלא חפניו כמו שביארנו:

בכל יום היתה דקה והיום ר"ל באותה שלפני לפנים דקה מן הדקה והוא שכל שנה ושנה היו מחוייבים לעשות את הקטרת והיה עומד שחוק כל השנה אלא ששתי פעמים בשנה היו מחזירין אותם למכתשת ועושין משקל שלש מאות וששים ושמנה מנים שס"ה כנגד ימות החמה מנה לכל יום ושלשה מנים שהיה לוקחן כהן גדול ערב יום הכפורים ומחזירן למכתשת ומוסיף בשחיקתו כדי לקיים בו מצות דקה מן הדקה ונוטל מהן להקטרה זו מלא חפניו גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו והשאר נקרא מותר הקטרת שביארנו עניינו בשבועות ובשקלים:

בכל יום ויום כשהכהנים עולים למזבח להעלות איברי הקרבן היה הזוכה עולה למזרח הכבש ויורד במערבו והוא שהכבש היה בדרום העזרה לשמאל הנכנס והעולה היה פניו לצפון העזרה ושמאלו למערב וימינו למזרח ונאמר בקבלה כל פונות שאתה פונה במזבח לא יהו אלא בימין והיה הזוכה עולה בצד שפת הכבש המזרחית והיה מקיף המזבח לסידור האברים ושאר דברים הצריכים לו כגון לארבע מתנות או לשתי מתנות הולך כל צד המזרח וממנו לצד הצפוני וממנו לצד המערבי ומשם יורדין דרך הכבש ר"ל בצד שפת המערבית שבו ולא היה הולך באמצע המזבח משום יראת שמים והיום כהן גדול לכל שנעשה במזבח החיצון הולך באמצע ולא דרך הקפה להראות חבתו וחבת הצבור שהוא שלוחו שהוא כבן בית לפני הקב"ה ור' יהודה אומר שאף בכל השנה כל שהכהן גדול עובד עולה באמצע וכו' ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:

בכל יום ויום כהן מקדש מן הכיור אפי' כהן גדול והיום בכל עשרה קדושין מקדש מקיתון של זהב דרך כבוד וחשיבות ור' יהודא אומר שבכל השנה היה כה"ג מקדש מן הקיתון ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:

בכל יום ויום היו שם ר"ל על המזבח ארבע מערכות של עצים ופי' בגמ' אחת מערכה גדולה להקטרת חלבים ואיברים שניה מערכה שניה של קטורת שממנה חותה להכניס מחתה מלאה גחלים להוליכה למזבח פנימי להקטיר עליהם על המזבח כמו שהתבאר שלישית למצות קיום האש שכל שאין אש של מערכה גדולה מוסיפין לה מזו רביעית לאיברים ופדרים של תמיד הערב שלא נתאכלו הלילה כל צרכן או שלא נתאכלו כלל או אפי' לא נתנו על האש שלא נפסלו בלינה אחר שלא לנו למטה מן המזבח והיום חמש שהיו מוסיפין בה חמישית לחתות ממנה להקטרת לפני לפנים ור' יוסי אומר בכל יום שלש והם אותם שהזכרנו תחלה על הסדר והיום ארבע לחתות ממנה להקטרה המיוחדת ליום אבל איברים שלא נתעכלו לא היו עושים להם מערכה אלא שהיו מחזירים אותם למערכה גדולה שעושין היום ונשרפים שם בצידי המערכה שלא להתערב עם אותם של היום ור' יהודה אומר כל יום שתים והם אותם שהזכרנום תחלה על הסדר והיום שלש להקטרה המיוחדת אבל לא היו עושין מערכה שלישית לקיום האש שבכל שעה ושעה היו הכהנים מוסיפין על עצי המערכה והלכה כר' יוסי:

זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שביארנו וכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' שלא ביארנוה במשנה אלו הן:

כשהיה הכהן מסדר את המערכה הגדולה היה דרכו להביא קסמין דקים להצית בהן את האור להתאחז מהם עצי המערכה בנקל והצתה זו היא נקראת הצתת אלואתא ואף זו כל שעושין אותה אי אפשר לו להציתה למטה מן המזבח להביאה מודלקת משם למזבח אלא דוקא בראשו של מזבח ר"ל שאינו יכול להציתה אלא על גג המזבח ומאחר שאי אפשר לו אלא על המזבח אין צריך לומר שאינה אלא בכהן וכלי שרת ר"ל בגדי כהונה ולא עוד אלא אפילו היה עומד הוא למטה ובא להדליק ע"י מפוח ארוך אי אפשר אלא דוקא בכהן וכלי שרת ר"ל בלבישת בגדי כהונה:

בפרש"י בד"ה אלא דרך כו' לימין הס"ד ובד"ה ובכלי שרת כו' כהונה הס"ד כצ"ל:

תוס' בד"ה וכי תעלה על דעתך כו' לנתינת אש דהדיוט וי"ל דא"כ לכתוב קרא ונתנו וגו' כו' וקשה לי לר' יהודה והאש על המזבח כו' כצ"ל:

גמ' זהב שחוט מ"א י טז:

שם זהב מגור מ"א י כא:

שם זהב פרוים דה"ב ג ו:

בְּכָל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרוֹק, וְהַיּוֹם אָדֹם וְהַיְנוּ "זְהַב פַּרְוַיִם". מקשים למה ביום הכיפורים יהיה דומה לדם פרים והלא זהב סגור הוא יקר יותר? ונראה לי בס"ד כי זה היום נקרא יום הכפורים וכמו שאמר הפסוק (ויקרא כג, כז) 'אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם' ונקרא כפורים מלא בוא"ו, ואם תסיר כ"ו מן כ פ ו רים ישאר פרים, והוא כי אותיות פרים מורים על הדין כי מנצפ"ך הוא פ"ר דינים והם כפולים הרי הם פרים לשון רבים, ויתמתקו על ידי העבודה שעושים אותו היום לשם ה' וכמו שנאמר (ויקרא טז, ל) 'כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי הֳ' תִּטְהָרוּ' כלומר כל עבודתכם תהיה בקדושת המחשבה שהיא לִפְנֵי הֳ' גם תכונו לְשֵׁם הֳ' ואז תִּטְהָרוּ שתושלם כפרה שלכם במיתוק הדינים שיתחברו אותיות כ"ו שהם מספר שם הוי"ה עם אותיות 'פרים' שמורים על הדינין ובזה יהיה אצלכם צירוף 'כפורים' לְטַהֵר אֶתְכֶם. ולכן עושים הזהב של אותו היום דומה לדם הפרים להורות שצריכין היום הזה להשלים ולתקן אותיות 'פרים' לעשותם 'כפורים' על ידי הכונה שתהיה לְשֵׁם הֳ' שהוא מספר כ"ו. או יובן בס"ד הטעם שעושין את המחתה מזהב הדומה לדם הפרים לרמוז לו שצריך אחר הקטרת הקטורת בפנים להזות גם כן בפנים מדם הפר תחילה שאם שינה והזה מדם השעיר תחילה עבודתו פסולה.

רַב אַשִׁי אָמַר חֲמִשָּׁה הֵן, וְכָל חַד וְחַד אִית בֵּיה " זָהָב " וְ " זָהָב טוֹב ". פירוש זָהָב סתם הוא המצוי ביד כל אדם שיש בו סיגים וְ'זָהָב טוֹב' הוא שאין בו סיגים ושתים אלו נמצאים בכל אותם החמשה דרך משל זְהַב אוֹפִיר יש בו זהב סתם שיש בו סיגים וְזָהָב טוֹב שאין בו סיגים וכן בכולהו.