מסכת סוכה דף כ״ב עמוד ב׳

פחות מארבעה כו' רבן שמעון סבירא ליה פחות מארבעה לבוד בכל דוכתא:

שתי קורות המתאימות כו' דתנן בעירובין (דף יג:) הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח והאריח חצי לבינה של שלשה טפחים דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרוחבו והתם פריך טפח ומחצה בעי ומשני שבולטת לשני צידי הקורה אצבע לכל רוח ומלבנן בטינא ואם לא היתה לו קורה רחבה טפח ונתן שתים זו בצד זו דהיינו מתאימות כעין תאומים:

אם מקבלות אריח לרחבו טפח כשהן סמוכות זו לזו אין צריך להביא קורה אחרת ואם לאו שאין שתיהן רחבות טפח צריך להביא קורה אחרת:

רבן שמעון בן גמליאל אומר אם מקבלות לאורכו שלשה אין צריך להביא קורה אחרת - רבן שמעון בן גמליאל להקל בא כלומר אפילו אין בהן טפח ואם מושיב על שתיהן אריח לרחבו אינו עומד מרחיקן זו מזו ומושיב עליהן לאורכו ובלבד שיהו בריאות לקבל כובדו ואורכו של אריח שלשה:

ואם לאו שאינן בריאות לקבלו צריך להביא קורה אחרת:

היתה אחת למעלה ואחת למטה כשהושיבן זו אצל זו לא נתנם בשוה אלא זו נמוכה וזו גבוהה:

רואין את העליונה כאילו היא למטה בשוה לזו או את התחתונה כאילו היא למעלה אצל חברתה:

ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים לארץ דאינו מקום להכשר קורה:

הא זה וזה בתוך עשרים אמרינן חבוט רמי וא"ת מאי קושיא אדפריך מרבי יוסי ברבי יהודה ליסייעיה מרבנן דלית להו רואין דהא רבנן פליגי עליה כדמוכח פ"ק דעירובין (דף יד. ושם) דאמר אביי רבי יוסי סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כאבוה בחדא דאית ליה רואין ויש לומר דטעמא דרבנן לאו משום דלית להו חבוט רמי בפחות מטפח אלא משום דפסלי קורה המונחת באותו ענין שאינה ראויה לקבל אריח דבעו רחבה ובריאה ולא אמרינן רואין לפסול קורה הניטלת ברוח ושתי קורות המתאימות אפילו בפחות משלשה משום דראויה לקבל אריח בעו אבל אי הוה להו הכא ראוין אפילו בפחות משלשה יש לנו ללמוד מדברי רבי יוסי ברבי יהודה שאפילו במופלג שלשה היו אומרים רואין דהא לא פליגי (אלא) במאי דלית להו רואין אלא מטעמא דפרישית:

אבל בשלשה כיון דלית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי השתא אסיקנא דבטפח אמרינן חבוט רמי אפילו בשלשה ותימה דבפרק קמא דעירובין (דף ט. ושם) אמרינן גבי היתה קורתו משוכה או תלויה כגון שנעץ שתי יתידות עקומות על שני כותלי מבוי שאין בגובהן שלשה ואין בעקמימותן שלשה וקא משמע לן דאמרינן לבוד וחבוט ולמה לי שאין בגובהן שלשה כיון דקורה רחבה טפח אפילו בגובה שלשה נמי אמרינן חבוט רמי ויש לומר דלא דמי דבלאו הכי תיקשי לן התם בלאו טעמא דחבוט רמי ליתכשר האי מבוי כיון דאין הקורה למעלה מעשרים אלא היינו טעמא כדאמרינן התם דבעינן קורה על גבי מבוי ואפילו הוי קורה משום מחיצה בעינן היכר קצת ולא חשיב היכר כלל אלא אם כן הוי בתוך שלשה כי ההיא דהתם דהניח מבחוץ ואפילו סמוך לכותל:

כאן מלמעלה כאן מלמטה הא דדייקינן כי הדדי פסולה למעלה קאי בשיש בין קנה לחבירו כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה לפי שחמת האויר נראית בארץ רחבה מן הצל של סכך והא דדייקינן כי הדדי כשרה נקט שיעוריה מלמטה שהחמה והצל שוין בידוע שהקנים רחבים מן האויר:

כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת כשנקב רוחב מלמעלה כשיעור זוז חמתה מרובה מלמטה כשיעור סלע כך פירש בקונטרס והקשה ר"ת דרב פפא גופיה דהכא אית ליה פ' קמא דעירובין (דף טו:) פרוץ כעומד מותר והתם נמי פסקינן הלכתא הכי ועוד קשה דאמר פרק קמא דקידושין (דף יא:) דעבדי אינשי דקרו לפלגתא דזוזא איסתרא אלמא דאיסתרא פחות מזוזא ומפרש רבינו תם כאן מלמעלה מי שמודד האויר מלמעלה כי הדדי כשרה לפי שהוא עומד כפרוץ אבל העומד מלמטה בארץ ומעיין כלפי מעלה ודומה כי הדדי פסולה לפי שהאויר שהוא רחב כי זוזא דומה בעיניו קטן כאיסתרא מחמת שהוא רחוק ממנו וראיה לדבר ונהי בעינינו כחגבים (במדבר י״ג:ל״ג) וכוכב גדול בשמים דומה בעינינו כקטן כדמוכח בפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף עג.):

שתים באילן ואחת בידי אדם סמך קרקעית הסוכה רובה באילן ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קרקעית הסוכה באמצע הדופן והגביה הדופן ממנו ולמעלה עשרה או שתים בידי אדם ואחת באילן הואיל ואם ינטל האילן נופל קרקעית הסוכה שאינה יכולה לעמוד בסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה ביום טוב דמשתמש באילן כך פירש בקונטרס ולא משמע הכי פרק מי שהחשיך (שבת דף קנד: ושם) דדייק מהכא דצדדים אסורין דאמרינן מאי לאו דחק ביה באילן ואנח ביה קנים באילן דהוי להו צדדין ומשמע דמיירי שהאילן דפנות לסוכה וקנים של סוכה נסמכין על האילן ואם יכנס בה ביום טוב גזרה שמא יניח חפצו על הסכך וכן פירש שם בקונטרס:

אבל אין בהן טפח ולא ביניהן פותח טפח טומאה תחתיהן [תחתיהן] טמא ביניהן ועל גביהן טהור. אלמא כי יש בקורה טפח אמרינן חבוט רמי. אין בקורה טפח לא אמרינן. וכן בסוכה אם יש בגגה טפח אע"פ שקנה יורד מחבירו יותר מג' טפחים אמרינן חבוט רמי. ומקשי רב אשי לרב כהנא איני דבמילי אחרנייתא זולתי הטומאה כל היכא דליכא טפח לא אמרינן חבוט רמי. והתניא בעירובין פרק מבוי קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל כו' עד וכן בב' קורות המתאימות ולא בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח אם מקבלות אריח לרוחבו טפח אין צריך להביא קורה אחרת כו'. פי' הקורה המתרת במבוי צריכה להיות רוחבה כדי לקבל אריח כדתנן הקורה שאמרו רחבה לקבל אריח כו'. אם אינה יכולה לקבל אריח אינה מתרת. ושנינן בזו הברייתא ב' קורות המתאימות. כלומר נתונות זו בצד זו על פי המבוי. אם יש בשתיהן רוחב טפח כדי לקבל אריח לרחבן דיי לן ומתירות המבוי וקתני על אלו ב' קורות שאין באחת מהן טפח.

היו נתונות אחת למעלה ואחת למטה ר' יוסי בר' יהודה אומר רואין העליונה כאילו היא למטה והתחתונה כאילו היא למעלה כו'.

הנה אע"פ שאין באחת מהן טפח אמרינן חבוט רמי ושנינן תריץ ואימא הכי ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מכ' אמה אלא בתוך כ' והקורה התחתונה סמוכה לה בפחות מג' אי נמי כו' כענין הראשון ופשוטה היא. ומדמתרץ אביי ורבא אליבא דשמואל דאינן בתראי ש"מ דכוותיה סבירא להו דמדובללת קתני במתני' מבולבלת היא ותרתי קתני: פי' החמה והצל בזמן דאינון כהדדי פסולה דסכך שנקוב כי זוזא מלעיל נראה בקרקע הנכנסת מאותן נקב כאיסתרא שהוא יתר. אבל בקרקע אם שוין שיעור החמה והצל כשרה היא. שלמעלה החמה מעוטא מן הצל. והמעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה. ואסיקנא כוכבי חמה בעינן:

מתני' העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין כו'.

וכן שתי קורות המתאימות פירוש עומדות שוות זו סמוכה לזו לא בזו כדי לקבל אריח שהוא חצי לבינה ושיעורו טפח ומחצה דלבינה ג׳‎ טפחים על ג׳‎ טפחים ואריח רחבו טפח ומחצה וארכו ג׳‎ ולא בזו לקבל אריח בשיעור רוחב קורות מבוי אם מקבלות שתיהן אריח לרחבו טפח שיפריד מן האריח אצבע בקורה זו ואצבע בקורה זו וישאר טפח אין צריך להביא קורה אחרת דהויא לה מחיצה מעלייתא ואם לאו צריך להביא קורה אחרת:

רשב״ג מקיל יותר אם מקבלות אריח לארכו שלשה כשרה פירוש ולאו משום דהשתא איכא בינייהו פחות מג׳‎ והויא לבוד דא״כ אפי׳‎ יותר מג׳‎ נמי דהא כל פחות מד׳‎ הוי לבוד לרש״בג כדאיתא ברישא אלא טעמא דרשב״ג דכל שמקבלות כובד אריח טפח שישימוהו עליהן לארכו בהכי סגי אע״פ שאין מקבלו׳‎ אותו לרחבו היו אחת למעלה ואחת למטה ר׳‎ יוסי ברבי יהודה אומר רואין את העליונה כאלו היא למטה ושתיהן שוות או את התחתונה כאלו היא למעלה ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ׳‎ ותחתונה למטה מי׳‎ שהמבוי נפסל באלו כשהן שוות הא שתיהן בתוך כ׳‎ אמרינן חבוט רמי ואע״ג דאין בגגן טפח פי׳‎ דהא ליכא בהני טפח כדמוכח ברישא וכ״ת והא רבנן פליגי עליה דר׳‎ יוסי התם ואמרינן דאפילו שתיהן בתוך כ׳‎ צריך להביא קורה אחרת ואם כן אדמקשי ליה מדרבי יוסי בר יהודה ליסייעו׳‎ מדרבנן וי״ל דהתם מוכח דרבנן לאו משום טפח ופחות מטפח פליגי עליה אלא משום דלית להו רואין כלל בכל קורה שהוא מנחת בענין שאינה ראויה לקבל אריח וכמו שפסלו בשתי קירות המתאימות מפני שיכולות לקבל אריח אף ע״פ שהם בפחות מג׳‎ טפחים דאמרי׳‎ בעלמא לבוד ודיינינן ליה כאלו יש כאן שיעור וזה מבואר:

וצלתה מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי פסולה ותנן באידך פרקין ושחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כי הדדי כשרה ופריק ל״ק כאן מלמעלה כאן מלמטה. פירשו הגאונים ז״ל אם הם שוים מלמעלה הסוכה פסולה שהחמה הנכנסת באויר מרובה כשיעור האויר ויהא קרקע הסוכה חמתו מרובה מצלתו ואם החמ׳‎ והצל שוין מלמטה בקרקע הסוכה כשרה שלא היו שוים מלמטה אלא לפי שהעומד מרוב׳‎ על הפרוץ מלמעלה:

אר״פ היינו דאמרי אנשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע פירוש שאם הפרוץ הוא כרוחב זוז תהא החמה הנכנסת ממנו בקרקע כרוחב איסתר׳‎ שהו׳‎ גדול מן הזוז. והקשה ר״ת מהא דתנן המקרה סוכתו בשפודין אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה ואוקימנא כר״פ דאמר פרוץ כעומד מותר ואם כן היכי פסולין הכא בשהן שוין מלמעלה וליתא דהא פרישנא במתני׳‎ דהתם בשמילא הריוח סכך כשר בענין שהוא מרובה על הפרוץ ולא דמי לדופן שבת כדכתיבנא התם ועוד הקשה דהכא אמרינן שאיסתרא גדול מן הזוז ואלו בפ״ק דקדושין אמרינן דעבדי אינשי דקרו לפלגא דזוזא איסתרא והא נמי ל״ק דאיסתר׳‎ הוא סלע בלשון משנה כמו שאמרו בבכורות גבי ה׳‎ סלעים של פדיון הבן ה׳‎ איסתרין לפדיון הבן וכשם שהסלע גדול מן הזוז שהסלע ד׳‎ זוזי כך האיסתר׳‎ גדול מן הזוז כשהם שניהם ממטבע א׳‎ הן מטבע צורי הן מטבע מדינה אבל ודאי זוז צורי יש בו ב׳‎ סלעי מדינה כי הסלע של מדינה אחד משמנ׳‎ בסלע צורי הוא חצי זוז כי סלע צורי שהוא ד׳‎ זוזי צורי הוא ח׳‎ סלעי מדינה נמצא חצי זוזי צורי סלע מדינה שהיא איסתרא וזהו שאמרו שם דקרו אינשי לפלגא זוז צורי איסתרא של מדינה וכשאמרו כאן כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע היינו ששניהם מטבע צורי או מטבע מדינה שהסלע גדול מן הזוז וזה פשוט מאד ורבינו ז״ל פי׳‎ כאן מלמעלה כאן מלמטה כשהאד׳‎ משער הסכך כנגד האויר מלמעלה והן שוין כשרה דפרוץ כעומד מות׳‎ אבל כשהאדם משער אותה מלמטה בסוכה ונראין לו שהן שוין מלמעלה פסולה שאף על פי שנראין מלמטה שוין האויר מרובה למעלה אלא שע״י ההרחקה מתמע׳‎ האויר והוא גדול ונראה קטן שהכוכב גדול בשמי׳‎ ונראה קטן בארץ וכן הכתוב אומר ונהי בעינינו כחגבי׳‎ וכן היינו בעיניהם. וזה אינו נכון כלל שהרי כשם שמתמעט האויר ע״י ההרחק׳‎ כך מתמעט הסכך ויותר שהחמה באויר היא שחמתי׳‎ ואין האש מתמעט כשנראה מרחוק כמו שמתמעט האדם מרחוק ועוד דא״כ היאך אנו מכשירין כשנראה לו מלמטה שהסכך מרובה מן האויר כי שמא האויר מרובה ונתמעט לו שאין שיעור לטעות זה ולפי גובהה של סוכה טעות׳‎ והנכון כפירוש הגאונים ז״ל:

ת״ר אין הכוכבים נראין מתוכה כשרה אין כוכבי חמה דהיינו ניצוצות השמש נראין מתוכה ב״ש פוסלין וב״ה מכשירין וכן הלכה ובירוש׳‎ אמרו שלכתחלה צריך שיהיו כוכבי חמה נראה מתוכה:

המשנה השלישית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב בראש האילן או על גבי הגמל כשרה ואין עולין לה ביום טוב שתים בידי אדם ואחת באילן או שתים באילן ואחת בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביום טוב זה הכלל כל שינטל האילן והיא יכולה לעמוד עולין לה ביום טוב אמר הר"ם בראש הספינה כשרה ובתנאי שתהיה אז הסוכה חזקה כל כך שלא יהפכנה הרוח המצויה תמיד ביבשה מבלי הכרח ועוד יתבאר לך כי מכלל דברים האסורים ביום טוב אין עולין באילן ואין רוכבין על גבי בהמה העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה האילנות אינן ראויין שיהיו דפנות אלא בשתי תנאים האחד שיהיו אותן האילנות בתכלית העובי והחוזק כדי שלא תניעם הרוח ויטו לארץ כאשר יקרה לענפים הדקים והשני שימלא ראש האילן ובין ענפים בתבן וכיוצא בו כדי שיתקיים ולא יניענו הרוח כי העיקר אצלנו מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה:

אמר המאירי העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה אע"פ שהרוח שולט במקומות אלו מצד גבהותם ושהליכתם במקום מישור שאין הרים סביב לו והדבר מצוי לעקרם אין דנין אותם כעקורות לפסלן מעתה וכן אע"פ שהעגלה והספינה הולכות לדרכן ואין הסוכה עומדת במקום אחד ופירשוה ביכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה שלא להתנדנד אע"פ שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של (יבשה) [ים] דירת עראי הוא:

ועולין לה ביום טוב וכו' וזו לא הוצרכה אלא מתוך שהוצרך לשנות בסמוך לה שאין עולין ביום טוב שנה אף בראש המשנה כן:

בראש האילן או על גבי הגמל ר"ל שקבע דלתות רחבות בראש צמרת האילן או בגב הגמל ועשה שם דפנות וסכך עליהן כשרה הואיל ויכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה שלא להתנדנד אבל אין עולין לה ביום טוב שהרי משתמש במחובר או בבעלי חיים וא"כ כשרה שאמרו פירושו בחולו של מועד או אף ביום טוב יצאת בה בדיעבד אף בלילה הראשון שצריך לאכול בה על כל פנים שהסוכה מ"מ כשרה היא מצד עצמה אחר שעבר ועלה ואם עלה בה בשוגג יראה לי שרשאי לברך עליה וכל שכן משתמש בבעלי חיים ובמחובר שאסרנו שניהם איסור חכמים הם באילן שמא יעלה ויתלוש ובבעלי חיים שמא יחתוך זמורה או מקל להנהיגה:

שתים בידי אדם ר"ל שתי דפנות ואחת באילן או שתים באילן ואחת בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביום טוב דבר זה הוא שקרקע הסוכה גבוה מן הארץ באיזה מקום שבאילן והוא הענין שהנזכר בה עולין ואין עולין והא שנעץ קונדסין בשתי רוחות מזרח וצפון והאילן בדרום וגובה הקונדסין כנגד המקום שבאילן שקרקעית הסוכה לשם ובונה קרקעיתו לשם שני צדדיו על הקונדיסין ושלישי על מקום שבאילן מכוון כנגד הקונדסין ואח"כ עשה דפנותיו על קרקעית הסוכה משני צדדי הקונדיסין וברוח שלישי אינו עושה כלום אלא שמה שנשאר מגובה האילן נעשה דופן שלישי וכשהגביה דפנותיו כראוי מסכך עליהם ולא שיסמוך סככו על האילן שאם כן הרי העמידו על דבר הפסול לסיכוך אלא שתחב קונדס בגופו של אילן ועליו הסיכוך נסמך ואין האילן משתמש אלא לדופן וכן שתים באילן ואחת בידי אדם כגון שיש כאן שני אילנות אחד למזרח ואחד לצפון ונעץ קונדסין לצד דרום ובנה קרקעית הסוכה על הקונדיסין מצד דרום ועל המקומות שבאילנות המכוונים כנגד ראש הקונדיסין ואח"כ עשה דופן מצד דרום וברוח מזרח ומערב לא עשה כלום אלא שהאילנות נעשו דפנות וכשהגביה דופן שלישי כראוי סיכך עליו ועל האילנות בקונדיסין התחובין באילנות על הדרך שפירשנו בכל אלו כשרה על הצדדים שביארנו ואין עולין לה ביום טוב שכל שהן בדרך זה אילו ניטל האילן אין הסוכה יכולה לעמוד והרי האילן צורך לה ונמצא בעלייתו משתמש במחובר אע"פ שמצד אחר הוא עולה ולא באילן הא שלש בידי אדם ורביעית באילן הואיל ואין כאן צורך לאילן ואפי' ניטל הרי הסוכה עומדת כראוי ואף הוא אינו עולה מצד האילן אין כאן תשמיש במחובר ועולין לה ביום טוב:

זה הכלל כל שאילו ינטל האילן ויכולה לעמוד כשרה ועולין לה ביום טוב ובא לרבות שאם עשה שתי דפנות זו כנגד זו כגון צפון ודרום על קונדיסין והאילן מצד שלישי הואיל ובזו אף בשינטל האילן יכולה לעמוד עולין לה ביום טוב וכן בא לרבות לדעת קצת שאם היו שלש שבידי אדם סמוכות על קורות חלשות כל כך שאלמלא עזר הרביעית שבאילן אינן יכולות לעמוד אף זו אין עולין לה ביום טוב ויש חולקין בשני אלו ואין קפדים על זה הכלל שלא בכל המקומות מצינו בהם שבאו לרבות ומ"מ הדברים נראין כדעת הראשון:

זו היא שיטתנו בפי' משנתנו והוא שיטת הגאונים ומ"מ יש מקשים בה מזו של שתים בידי אדם שסתם נאמרה ואף בשתי רוחות המכוונות זו כנגד זו והרי זו יכולה היא לעמוד ומפני מה אין עולין לה ביום טוב ועוד שבאחרון של שבת הביאוה ונראה להם מאותה סוגיא שלא על קרקע הסוכה נאמרה ואע"פ שאנו פירשנוה שם כן ומ"מ הם מפרשים מתוך קושיות אלו שלא נאמר לשון עלייה בכאן מצד האילן אלא שכל כניסה לסוכה הוא קורא עלייה מפני שהיו עושין אותה בגגותיהן וכמו שאמרו למטה העלום לסוכה וכן ירדו גשמים וירד אין מטריחים אותו לעלות וזו קרקע הסוכה בגג הוא אלא שהאילנות דפנותיה אם משני צדדין ושלישית בידי אדם אם מצד אחד ושתים בידי אדם והסכך נשען על האילנות בקצת ועל שבידי אדם בקצת צדדין ואומר עליה שכשרה אלא שאין עולין לה ביום טוב ואע"פ שהעמדת הסכך על דבר שאין מסככין בו פוסלת שמא לא נאמרה אלא בדבר המקבל טומאה או שמא על ידי תחיבת קונדיסין באילן כמו שהתבאר ועיקר הדברים כשיטתנו שלא נאמר לשון עלייה במשנתנו אלא על עלית גוף הסוכה:

העושה סוכתו בין האילנות ר"ל שלא הגביה קרקעית הסוכה מן הארץ אלא שסיכך על האילנות עד שנמצא האילנות דפנות לה כשרה הואיל ולא סמך הסכך עליהם אלא על קונדיסין ובא ללמדנו שאין גוזרין בה שמא יבא להשתמש במחובר להניח שם כליו וכיוצא בו ומ"מ פירשוה בגמ' דוקא בשקורות האילן גסה וקשה ואינה עשויה להתנדנד בסבת הרוח וכן שמלא את האמירים תבן וקש ושאר מיני מחיצה עד שלא יתנדנד הדופן ברוח מצויה של יבשה:

תוס' בד"ה (כזוזא מלעיל) *) [כאן מלמעלה] כו' וראיה לדבר ונהי בעינינו כחגבים כו' עכ"ל נראה דפשטיה דקרא ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם הכי משמע להו שהוא נאמר דרך משל על הרואה ממקום גבוה לשפל או משפל לגבוה שידמה לו דבר גדול לקטן וכ"כ הרד"ק בספר ישעיה בפסוק היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים שהוא נאמר ד"מ כיושב על מקום גבוה ומביט במקום שפל ידמה לו דבר הגדול לקטן לפיכך אמר ויושביה כחגבים וכן היינו בעיניהם עכ"ל ורישא דקרא ודאי דה"נ הכי מתפרש דונהי בעינינו כחגבים משום דכן היינו בעיניהם מצד רוב גובהם שראו אותנו ממקום גבוה וק"ל:

בגמ' אין כוכבי חמה נראין וכו' פי' כשאין כוכבי חמה נראין אז מעובה יותר משאין סתם כוכבים נראין מתוכה:

תוס' ד"ה הא זה וזה בתוך כ' וכו' עד סבר לה כאבוה בחדא דאית ליה רואים פי' דר' יהודה פליג התם במתני' וס"ל דאפי' בקורה עקומה אמרי' רואים כאלו היא שוה או של קש כאלו היא של ברזל כדאיתא התם ומדקאמר ר"י בר יהודה בהאי רואים כאבוה מכלל דרבנן דפליגי ולא ס"ל רואים דהתם לא ס"ל ג"כ האי רואים דר' יוסי בר יהודה:

ד"ה שתים באילן וכו' עד ואנח ביה קנים באילן וכו' פי' הקנים שהסכך מונח עליהם:

במשנה העושה סוכתו בראש העגלה כו' כשרה ועולין לה בי"ט ופירש"י משום דבעי למיתני בסיפא אין עולין קתני ברישא עולין. נראה דאע"ג דסיפא דאין עולין נמי לכאורה לא שייך למיתני הכא בסוכה טפי מבשבת וי"ט דעלמא כיון דאין הטעם אלא משום שבות דמשתמש באילן אפ"ה קתני לה נמי לענין סוכה לרבותא דאע"ג דלכתחילה אין עולין בי"ט אפ"ה כשרה בדיעבד ויצא ידי חובת סוכה ואשמעינן דלא בעינן סוכה הראויה לשבעה ולאפוקי מדרבי יהודה לקמן בשמעתין כן נראה לי מדקדוק לשון רש"י ועיין בסמוך:

בתוספות בד"ה שתים באילן כו' כך פי' בקונטרס ולא משמע הכי פרק מי שהחשיך כו' עד סוף הדבור עיין בתוספת שם פרק מי שהחשיך שכתבו להדיא דלשון שתים באילן יש לפרש בשני ענינים אחד כמו שפירש"י כאן והשני כמו שפרש"י שם. אם כן לפי זה נראה דהא דבעי למידק התם דצדדין אסורין היינו משום דמשמע ליה סתמא דלישנא דמתניתין דבכל ענין איירי דמה"ט קאמר נמי התם מאי לאו דחק ביה מש"ה הוצרך רש"י לפרש שם בהאי ענינא גופא דאיירי התם. מיהו כאן ניחא ליה לרש"י לפרש כאידך פירושא שסמך קרקעית הסוכה באילן משום דבענין זה הוי שפיר דומיא דרישא דקתני בראש האילן כן נראה לי: