מסכת סוכה דף י״ד עמוד ב׳

שני נסרים אין מצטרפין לפוסלה דאפילו כולה מסוככת בהן כשרה ור' יהודה היא:

בשלמא לשמואל כו' נוקמא להך פלוגתא נמי בשאין בהן ד' וקאמר רבי יהודה שני נסרים של שלשה טפחים ואע"ג דנפיק מתורת לבוד אין מצטרפין לפוסלה שאף כולה מסככין בהן ורבי מאיר אומר נסרים מצטרפין לארבעה אם באמצע סוכה הן לפוסלה:

למה לי לאצטרופי דקא אמר ר"מ נסרים כסדינין ומצטרפין חדא מינייהו פסלה לה:

קנים בעלמא נינהו דהא אמר רב אין בהן ארבעה דברי הכל כשרה:

לארבע אמות מן הצד דמן הצד אין סכך פסול פוסל אלא בד' אמות דבבציר מהכי גמירי דופן עקומה וקאמר רבי יהודה שני נסרים של ארבעה ארבעה וכן סידר והולך עד ד"א אין מצטרפין שאף כולה ראוי לסכך בהן דלית ליה גזרת תקרה:

בשעת הסכנה שגזרו העובדי כוכבים גזרה על המצות:

והביאנו נסרים שאין הנכרים מכירין שתהא לשם סוכה:

ומודה ר' מאיר בין שיש בהן ארבעה בין שאין בהן ארבעה:

אי דאית בהו ארבעה למה להו לאצטרופי לההוא לישנא דאמר רב לקמן דבאמצע פוסל בארבעה פריך דלאידך לישנא דאמר דאפילו באמצע אינו פוסל אלא. בארבע אמות לא קשיא מידי:

מצטרפין לארבע אמות ולרבי יהודה אין מצטרפין דאפילו מכוסה כולה בהן כשרה:

ומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר אנסר שיש בו ארבעה נמי קאי כדמוכח לקמן דפריך מינה לשמואל דאמר סכך פסול באמצע פוסל בארבעה והכי נמי הוה מצי למיתני ומודה רבי יהודה והא דנקט רבי מאיר רבותא היא כדפירש בקונטרס דאפילו רבי מאיר דמחמיר מודה בהא ועוד משום דעיקר ומודה אאין בהן ארבעה דאיפליגו בהו קאי ודוקא נקט בין נסר לנסר כמלא נסר דאי איכא פחות אע"פ שסכך פסול בפחות מד' ישנים תחתיו היכא דמקום הפסול מרובה גרע ומיהו בנסר ארבעה למאי דמוקי לה לשמואל לקמן בסוכה בת ח' אמות מצומצמות דכי יהיב נסר ופסל עד אמצעה מהאי גיסא וחוזר ומתחיל מצדה השני ונותן תחלה נסר ואחר כך פסל דהוו להו שני פסלים באמצע דאיכא בהו הכשר סוכה בשאר הפסלים לא נפקא מינה מידי בין כמלא נסר לפחות ממלא נסר דאי משום הכשר סוכה שבאמצע אפילו כל השאר מכוסה בנסרים עד הדופן אמרינן דופן עקומה ואי משום להכשיר שאר הפסלין שבין נסר לנסר הוו להו כבאמצעה דאמר שמואל באמצע בארבעה א"כ אינו מועיל וזהו כללו של דבר דנסר ופסל כמלא נסר בנסרים פחותים מארבעה אפילו כל הסוכה עשויה כן כשרה אפילו תחת הנסרים ואפילו לרבי מאיר דהא ליכא ארבעה במקום אחד וכי פסיל להו ר' מאיר היכא דאיכא תרתי נסרים בהדדי דמצטרפין שני הנסרים לארבעה אי נמי היכא דליכא בין נסר לנסר כמלא נסר דלא הוי מחצה על מחצה והיכא דנסרים רחבים ארבעה ויש בין נסר לנסר כמלא נסר לרב דאמר לקמן בין מן האמצע בין מן הצד אינו פוסל אלא בד' אמות מיתוקמא הך ברייתא דעבידא כולה הכי וכשרה תחת הפסל ולא תחת הנסר ולשמואל מיתוקמא כששני הפסלים באמצע וליכא ארבע אמות עד הדופן וכולה פסולה אף תחת הפסלים חוץ מתחת שני הפסלים שבאמצע דכשרה:

הפכן על צידיהן אליבא דרב לא מיתוקמא הך פלוגתא דאמוראי אלא כרבי מאיר וברחבים ארבעה וקיימא לן בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) ר' מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה אבל לשמואל מיתוקמא שפיר ככולי עלמא ומתוך כך נראה דהלכה כשמואל אף על גב דבעלמא הלכה כרב באיסורי ועוד לקמן פ' לולב הגזול (סוכה דף לו:) דקאמר רבי יהודה סוכה אינה נוהגת אלא בארבעה מינין שבלולב ופריך מההיא ברייתא דתניא כוותיה דשמואל דקתני סיככה בנסרים של ארז ולא מייתי מההיא דתניא כוותיה דרב שמע מינה הא דשמואל עיקר:

ורבי יהודה פליג ואמר כשרה וישן תחתיו ת"ש ב' סדינין מצטרפין וב' נסרים אין מצטרפין ר' מאיר אמר נסרין כסדינין ואקשינן אליבי' דרב אם אלו הנסרין בכל אחד יש בו ד' טפחים למה צריכין צירוף ד' טפחים ויותר מד' דינם א' צירוף למה לי אע"ג דלא מצטרפי פסולין הן. ומשני רב לעולם דאית בהו בכל אחד [ד' ומצטרפין] מן הצד לד' אמות כדתנן בית שנפחת וסיכך על גביו כו' תניא כרב סיככה בנסרין של ארז שאין בהן ד' כשרה. יש בהן ד' טפחים ר' מאיר פוסל ור' יהודה מכשיר תניא כשמואל סיככה בנסרין שיש בהן ד' טפחים פסולה.

ושאין בהן ד' טפחים רבי מאיר פוסל ור' יהודה מכשיר והלכה כרבי יהודה.

ומודה ר' מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם כו' ואע"ג דקיי"ל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי והא איסורי היא אלא כיון דחזינן רבנן בתראי דשקלי וטרי בהני נסרין דאית בהו ארבעה טפחים אם הפכן בצדיהן וסיכך בהן פסולה או כשרה ופשט רב נחמן פסולה.

ואוקימנא נעשו כשפודין של (שלמים) [מתכות] מדפליגי בהפכן על צדיהן מכלל שאם סיכך בהן (כרבנן) [ברחבן] דברי הכל פסולה וסוגיא דשמעתא לפסילותא ריהטא והא נמי דתניא ושאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו או שנפרץ בו כדי שיזדקר הגדי בבת [ראש] או שנתן עליה נסר שרחב ד' טפחים אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא ג' פסולה ואוקימנא כגון דאית בה בפי הסוכה והכניס מן הנסר שלשה בסוכה וטפח חוץ לסוכה דהויא ליה האי טפח פסל היוצא מן הסוכה וסבר האי תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה:

תני׳‎ כותיה דרב סככה בו עד אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה פירוש לדברי הכל אין עושין סוכה בדבר הפסול בגופו מן הדין אפילו בשעת הסכנ׳‎ דהא למאי מהני הרי אינה סוכה כלל אבל בנסרים שפסולן אינו בגופן אלא מדרבנן משום גזרה אמרו רבנן דבשעת הסכנה לא גזרו כדי שלא תשתכח תורת סוכה ואוקמוה אדינא אבל ר׳‎ יהודה סבר שאלו גזרו בהם חכמים כלל היו עושין לדבריהם חזוק אפילו בשעת הסכנה כאלו היו פסולין מן התורה ומכיון שסיככו בהם אלמא לא גזרו בהם כלל וכיון דקי״ל דנסרים שיש בהם ארבע אין פסולין מן התורה ק״ל כטעמא דסככו בה בשעת הסכנה כר״מ. ושמעינן מינה שכל שפסולו מדבריהם משום גזירה מסככין בו בשעת הסכנה דלא אפשר בכשרות ומברכין על ישיבתה דאלו לא היו מברכין בה בשעת הסכנה מה ראיה מייתי מינה ר׳‎ יהודה הא ודאי מכיון דלא מברכין בה כלל דפסולה מדרבנן אלא ודאי כדאמרינן. ובפרק לולב וערבה מוכח בהדיא שכן הדין בכל פסולי ארבעה מינין שבלולב שהן מדבריהם נדחין בזמן מצות לולב של תורה בשעת הסכנה דלא אפשר אלא בהכי:

תניא כותיה דשמואל סככה בנסרים שיש בהם ד׳‎ דברי הכל פסולה אין בהם ארבע ר״מ פוסל ור׳‎ יהודה מכשיר. פירוש ומיירי משלשה ועד ארבעה כדפריש ר״פ לעיל אליבא דשמואל ומודה ר׳‎ מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם פי׳‎ בנכנס ויוצא או שאם היו נתונין נסרים שתי נותן הפסל ערב כדאיתא לקמן גבי המקרה סוכתו בשפודין והיינו היכא דמוקמינן הא דר״מ אין בהם ד׳‎ שפסולין ואינם פוסלין בכה״ג כדאמרן אבל לקמן מוקים לה תלמודא ארישא דיש בהם ארבע וכשנתן שני פסלים באמצע בהכשר סוכה ואידך הוי פחות מארבע ואמרינן דופן עקומה ומודה ר׳‎ יהודה לקמן מוקים לה מן הצד כו':

אתמר הפכן על צדיהן וסכך בהם רב הונא אמר פסולה ר״ח ורבה ב״ר ר״ה אמרי כשרה והלכתא כר״ה דהא ר״נ פריש טעמא דכיון דפסלינהו רבנן לסכך נעשו כשפודין של מתכת שפסולין לסכך מגופן ואין מסככין בהם כלל לא באמצען ולא מצדן ורב חסדא ורבה בר ר״ה שתיקו לה ואזדו בטעמיה הלכך קי״ל דנסרים שיש בהם ארבע פסולין והא לא כרבי יהודה אליבא דשמואל אלא כר״מ אליבא דרב ואפילו אי כר׳‎ יהודה אליבא דשמואל איכא מאן דפסק כר״מ אליבא דרב משום דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ורי״ף פסק ר״מ ור״י הלכה כר״י ואלו פסקינן כרב לא הוי הלכתא כר״י ובטיל הא כללא. ומסתברא כמאן דפסק דר״פ לא מכרע דסבר כשמואל כדכתיבנ׳‎ לעיל וכיון שכן אית לן לקיומי כללא דאמרי׳‎ רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ודקאמרת דא״כ מדחי אידך כללא דאמרינן רבי יהודה ור״מ הלכה כר״י הא ליתא דבשלמא לשמואל כיון דכלהו אית להו גזרת תקרה אלא דפליגי ר״מ ור״י אי חזי למיגזר מג׳‎ ועד ד׳‎ או לא דין הוא דלהוי הלכתא כרבי יהודה לפום ההוא כללא דליכא למימר בה הלכה כר״מ בגזרותיו שאין אלו גזרותיו שאף ר״י גוזר ג״כ גזירת תקרה אלא שנראה לו שאין לו לגזור בפחות מד׳‎ אבל לרב ר׳‎ יהודה לית ליה גזירת תקרה כלל ור״מ גזר בהו והו״ל מגזרותיו של ר״מ וקי״ל הלכה כר״מ בגזרותיו וכן פסק הראב״ד והוא הנכון ובודאי דלגבי הא לא נפ״ל מינה מידי אי פסקי כר״מ אליבא דרב או כר״י אליבא דשמואל וכולה חד עניינא למפסל בנסרים שיש בהן ד׳‎ בלחוד אלא דנפקא לן מינה פלוגתא דפליגי בסיפא בתקרה שאין עליה מעזיבה דאי הלכה כר״מ בהא ה״ה בסיפא אי הלכתא כר״י בהא הלכתא כותיה בסיפא וקי״ל כר״מ בתרווייהו מפי מורי נר״ו:

לימא מסייע ליה לרב הונא דתניא אינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו או שנפרצה בה פרצה כדי שיזדקר הגדי בבת ראש. פירוש להדיא בלא שום עיכוב והיינו ג׳‎ טפחים שאויר ג׳‎ טפחים פוסל אפילו בסוכה גדולה כדלקמן או שנתן עליה נסר שהוא רוחב ד׳‎ טפחים ולא הכניס לתוכה אלא ג״ט פסולה:

היכי דמי אי דאית ברחבו ד׳‎ ולא משתריש מיניה אלא ג׳‎ לאו כגון שהפכן על צדיהן פסולה כר״ה ופריק דמהא לא מסתייעה דהב״ע שנתנן לרחבן אפומא דמטללתא במקום דופן הרביעית המפולשת שאין שם דופן דעייל תלתא בסוכה ואפיק חד וכ״ת אכתי לא משתריש ליה אלא ג׳‎ וכהפכן על צדיהן דמי הא ליתא דקסבר האי תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה. והיינו מאי דאתא לאשמועינן ואשתכח דכלהו משתרשי ליה כאלו מנחי לגאו ולפיכך פסולה כיון שיש ממנה ג׳‎ טפחים בתוך הסוכה והכא ברוח רביעית ליכא דופן כי היכי דליתכשר בדופן עקומה ואפשר דאלו הכניס בתוכו פחות מג׳‎ דלא חשיב ואפי׳‎ בסוכה קטנה אינו פוסל דלא מצטרף בהדי מאי דלחוץ והיינו דנקט שהכניס לתוכה ג׳‎ טפחים ולא נקט אפילו פחות מג׳‎ וצ״ע די״ל דג׳‎ דנקט לאו דוקא אלא לומר שלא הכניסו כולם בפנים:

גמרא ל"א בשלמא לשמואל כו' אלא לרב בשלמא לר"מ כו' אלא לר"י כו' לכאורה נראה לפרש דלשמואל ניחא ליה לר' יהודה לאשמועינן דאין מצטרפין אפילו ביש בהן ארבעה לד"א מן הצד אבל הוא דחוק דכיון דאסור לסכך בהן כל הסוכה ה"ל כסכך פסול ואמאי אין מצטרפין לד"א כמו פחות מד' לר"מ דמצטרפין משום דאין ראוי לסכך בהן כולה דבהא ודאי לא פליגי ואינו דומה לפלוגי לר"י בין סכך פסול משום גזירת תקרה ובין שאר סכך פסול כדמוכח לקמן דאין לחלק בזה וע"כ נראה לפ' דלשמואל ניחא משום דאיכא למימר דנקט ר"י אין מצטרפין בשאין בהן ד' משום הודאתו לר"מ ביש בהן ד' דמצטרפין דאסור לסכך בהן כולה וניחא לדרכנו דנקט מאי מצטרפין לר"י במקום אין מצטרפין דקאר"י וק"ל:

תוס' בד"ה מצטרפין לד"א ולר"י אין מצטרפין דאפי' מכוסה כולה בהן כשרה עכ"ל הא ודאי דלמאי דקאמר לשמואל ניחא מצטרפין בד' נמי כן הוא דלר"י אין מצטרפין משום דמכוסה כולה כשרה אלא דכוונתם הכא ליישב ולומר דהאי לישנא קמא לא חש למפרך לרב אליבא דר"י מאי אין מצטרפין כדפרכינן ללישנא בתרא משוס דר"י ה"נ קאמר [לר"מ] אין מצטרפין משום דאפילו מכוסה כולה בהן כשרה ודו"ק:

בפרש"י בד"ה הפכן על צידיהן נסרים שיש בהן ד' כו' שהוא פחות מג' עכ"ל מהך ברייתא דמייתי סייעתא קתני נסר שהוא רחב ד' טפחים אע"פ שלא הכניס לתוכה אלא ג' טפחים ורש"י דקדק לפרש בפלוגתייהו בפחות מג' משום דלהוי מתוקמא פלוגתייהו ככ"ע כמ"ש התוס' ומש"ה נקט שיש בהן ד' משום דר"י ונקט על צידן פחות מג' משום דר"מ וברייתא דקתני בה שהוא רחב ארבע ועל צידן הוא שלש אליבא דר"י מתנייא ודו"ק:

בד"ה ושאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו גרסי' ול"ג אלא עכ"ל וכצ"ל וכ"ה בספרים מדויקים:

גמ' הב"ע דאנחה אפומא דמטללתא דעייל ג' [לגיו] ואפיק חד כו' וצ"ל דמיירי בסוכה קטנה דאין שיעור ז' לסכך כשר לחוד דאי נשאר בכשר לצד דופן אמצעית שיעור סוכה ודאי דהסוכה כשרה וכן מצאתי בדברי בעל המאור אבל פרש"י מגומגם לפ"ז שפירש שאין שם דופן דלפקיה מיניה ע"י דופן עקומה דהא אין כאן דופן כו' עכ"ל דהא א"נ הוי שם דופן ונפקיה ע"י דופן עקומה הסוכה פסולה כיון דלא נשאר שם שיעור סוכה וק"ל:

בגמ' בשלמא לשמואל דאמר כשאין בהן ד' מחלוקת וכו' מאי מצטרפין לד' פי' דאע"ג דאית ליה לר"מ דאסור לסכך בנסרים אף פחותים מד' מ"מ לא פסלי הסוכה אלא אם כן הוו ד' טפחיים במקום אחד כדין כל סכך פסול שאינו פוסל כ"א בד':

שם לישנא אחרינא וכו' אלא לרב בשלמא לר"מ וכו' אלא לר' יהודה וכו' מאי אין מצטרפין וכו' איידי דקאמר ר"מ מצטרפין א"ר יהודה אין מצטרפין כנ"ל להגיה ופי' מאי אין מצטרפין הלא לר"י לא שייך שום צירוף כיון דאפי' ברחבין ד' ס"ל דמותר לסכך בהן אבל לשמואל דלא פליגי אלא בשאינן רחבין ד' אבל ברחבין ר' אסור לסכך בהם אפי' לר' [יהודה] שייך שפיר צירוף לר"י כגון ברחבין ד' ולד' אמות מן הצד והשתא בברייתא זו איירי ברהבים ד' דאסור לסכך לכ"ע ופליגי בפלוגתא אחרינא אי מצטרפין מן הצד לד' אמות דלר' יהודה אין מצטרפין ולר"מ מצטרפין אבל באמצע דשיעורו בד' טפחים לד"ה פסולה הסוכה ודו"ק:

בתוס' ד"ה ומודה ר"מ וכו' עד ועוד משום דעיקר ומודה אאין בהן ד' דאפליגו בה קאי. לכאורה פי' התוס' כך הוא דלא שייך לומר ומודה אלא במאי דפליגי ובש בהן ד' לא פליגי ולכך עיקר ומודה קאי אאין בהן ד' דפליגי בה אבל קשה לא לימא לישנא דמודים לאשמעינן רבותא דאפי' ביש בהן ד' ויש בין נסר לנסר כמלא נסר דכשרה ונראה דמה שאמר ועוד משום דעיקר ומודה וכו' לא אתיבת ומודה לחוד קאמר אלא אמה שאמר ומודה שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר וכו' דזה עיקרו קאי אאין בהם ד' ואין כל הסוכה כשרה אלא כשיש דוקא בין נסר לנסר כמלא נסר כמו שמבאר והולך בתר הכי ודוקא נקט בין נסר לנסר וכו' ודו"ק. בא"ד היכא דמקום הפסל מרובה גרע צ"ל מקום הפסול:

בא"ד ואי משום להכשיר שאר הפסולין שבין נסר לנסר הוו להו כבאמצע וכו' ר"ל ואינן מתכשרין כיון דבאמצע וביניהם יש נסר רחב ד' שהוא סכך פסול וסכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים:

בגמרא לישנא אחרינא כו' בשלמא לשמואל כו' מצטרפין לד"א מן הצד אלא לרב בשלמא לר"מ כו' אלא לר"י כו' מאי אין מצטרפין קנים בעלמא נינהו. והקשה מהרש"א בחידושיו מאי קשיא ליה אליבא דרב דהא לשמואל נמי לא א"ש דכיון דאין מצטרפין דקאמר ר"י היינו לד"א מן הצד בנסרים של ד"א אמאי אין מצטרפין הא אידי ואידי סכך פסול נינהו דבהא ודאי לא פליגי וכתב עוד ואינו דומה לאפלוגי לר"י בין סכך פסול משום גזירת תקרה ובין שאר סכך פסול כדמוכח לקמן דאין לחלק בזה עכ"ל ולכאורה מה שכתב בתחילת דבריו דהא לא פליגי ר"מ ור"י בהכי אין זו קושיא כ"כ דהא קמן דפליגי בתרתי פליגי במתני' לענין גזירת תקרה ובברייתא פליגי לענין צירוף וכיון דא"א לאוקמי מלתא דר"י דאין מצטרפין אלא לענין ד"א מן הצד שפיר אשכחן דפליגי בהכי וכ"כ מהר"ם ז"ל בחדושיו ע"ש אלא בר מן דין אף לפי שיטתו שפיר מצינו למימר דיש לחלק בין פסול דגזירת תקרה ובין שאר פסולי דאורייתא כגון סדינין לענין מן הצד והיינו משום דמאי דפשיטא ליה למהרש"א ז"ל דלר"י בנסרים שיש בהן ד' מצטרפין מן הצד לד"א ולדידיה קשיא איפכא האיך משכחת לה דליצטרפי דכיון דכל מה שקרובה לכותל תוך ד' אמות חשבינן לה דופן עקומה וא"כ ע"כ דהנך נסרים ד' הם רחוקים מן הכותל יותר מד"א וא"כ צירוף ל"ל הא בחד נמי מיפסיל דקי"ל באמצע בד"ט אע"כ דאיירי שאותן הנסרים שתוך ד' אמות לכותל אין כלין לגמרי תוך ד' אלא שקצת מהם תוך ד' וקצתן חוץ לד' וכן לצד השני של כותל וא"כ שפיר קאמר ר"י דאין מצטרפין לפסול כל הסוכה דהיכא שסוף הנסרים מונח א' מהם חצי טפח תוך ד' אמות לכותל וג' ומחצה רחוקים מהדופן וכן צד השני של כותל וא"כ לפ"ז הרי יש הכשר סוכה באמצע שהוא שיעור ז' טפחים מש"ה כשר לישב תחתיו דודאי הדעת נותנת כן דהגע בעצמך שאם היה אותו הנסר שסמוך לדופן אתי ע"י החקק כמין ג"ם וחצי טפח הוא מן הדופן ממש וג' ומחצה הם לסיכוך אטו מי נאמר שאותו חצי טפח שבדופן יהא נחשב מן הסכך א"כ נראה ה"ה נדון דידן אליבא דר"י ומה שכתב מהרש"א ז"ל דאין לחלק בין האי דהכא לשאר פסולי דאורייתא כדמוכח לקמן עכ"ל. וכוונתו מבואר דהיינו מהא דמקשינן לקמן דף י"ז ע"ב בפשיטות אלישנא דנהרדעי מסיפא דמתני' דנתן עליה נסר מברייתא דסיככה בנסרים של ארז דקתני אם יש בין נסר לנסר כו' כשירה לשמואל ואמאי כשירה ואי ס"ד דשייך לאפלוגי בין גזירת תקרה לשאר פסולי דאורייתא א"כ לא הוי מקשה התם מידי דהא מצינו למימר דהא דסכך פסול פוסל באמצע בד"ט היינו פסולא דאורייתא לשמואל כגון סדינין משא"כ בברייתא דאיירי בנסרים משום גזירת תקרה אפשר דכ"ע מודו דבעינן ד' אמות לפסול כל הסוכה אע"כ שאין לחלק בכך כנ"ל בכוונת מהרש"א ולמאי דפרישית אין כאן ראיה של כלום דודאי התם לענין אי סגי בד' טפחים לפסול כל הסוכה או בעינן ד"א שפיר אמרינן התם דלא משמע לחלק בין פסולי דאורייתא ובין פסולי דרבנן דכל דתקון דרבנן כעין דאורייתא תקון משא"כ בסוגיא דהכא דאיירי מן הצד ומשום דופן עקומה נגעו בה שפיר מצינו לחלק אליבא דר"י מטעמא דפרישית ולדינא צ"ע ודו"ק:

שם תניא כוותיה דרב כו' אמר ר"י מעשה בשעת הסכנה כו' אמרו לו משם ראיה. ויש לדקדק מעיקרא מאי ס"ד דר"י לאתויי ראיה משעת הסכנה דכיון דר"מ אינו פוסל אלא משום גזירת תקרה מדרבנן א"כ פשיטא דיש להתיר בכה"ג בשעת הסכנה כדי לצאת ידי מצות סוכה דאורייתא. ונ"ל דעיקר ראייתו דר"י אהא דמפליג ר"מ בין ד' לפחות מד' בזה השיב לו שפיר לר"מ דא"כ למה הביאו בשעת הסכנה נסרים של ד' היה להם להביא נסרים שאין בהם ד' וע"ז השיב לו ר"מ אפ"ה אין שעת הסכנה ראיה והיינו כפירש"י ותוספת דלעיל דסתם תקרת הבית הן של ד' משא"כ בפחותין מד' אין דרך תקרת הבית בכך ואין עומדין לתקרת הבית אלא לסכך מש"ה לא היו יכולין להביאן בשעת הסכנה דאכתי הרגישו בהן האויבים שהן לסכך ולא לדירת הבית ומש"ה הוצרכו להביא נסרים שהן של ד' דבכך לא הרגישו בהן האויבים שהנסרים של כה"ג עומדין לתקרת הבית ולא לסכך ומכאן יש סיוע קצת לשיטת רש"י והתוספת כדפרישית לעיל דאליבא דרב דמסייע ליה הך ברייתא הוצרך רש"י לפ' כן משא"כ ר"פ דס"ל כשמואל ולא משמע להך ברייתא דרב מש"ה מפרש ליה ר"פ טעמא דד' בטעם אחר דשיעור מקום כנ"ל ודוק ועיין עוד בסמוך בסוגיא דתקרה:

בתוס' בד"ה ומודה ר"מ כו' הא דנקיט ר"מ כו' ועוד משום דעיקר ומודה כו' עכ"ל. עיין בכל זה במהר"ם ובמהרש"א בחידושיהם מיהו למאי דפרישית בסמוך נראה דא"ש טובא הא דנקיט ומודה ר"מ דדוקא לר"מ בעינן בין נסר לנסר כמלא נסר משא"כ לר"י מצינו למימר דהיכא שרוב הסוכה מסוככת בפסל כשר אע"ג שיש נסר ד' באמצע אפ"ה לא מיפסלי ומותר לישן תחתיו כיון דלא שייך גזירת תקרה ובכה"ג דסוכתו מוכחת עליו דיודע שמצות סוכה בסכך כשר ולא בתקרת ביתו. ואף לפמ"ש בסמוך דמסוגיא דלקמן משמע שלא חלקו חכמים בתקנתן וכעין דאורייתא תקנו דסכך פסול באמצע פוסל בד"ט והיינו מדמוקי סיפא דמתני' מן הצד דוקא מ"מ איכא למימר דהיינו דוקא לר"מ דמחמיר ולשמואל גזר ר"מ אפילו בנסרים פחותין מד' אע"ג דסתם תקרת ביתו בד' אפ"ה לא פלוג רבנן ומש"ה מחמיר נמי בסיפא דבעינן בין נסר לנסר כמלא נסר דוקא משא"כ לר' יהודה איכא למימר כי היכי דמיקל בגזירת תקרה לענין פחותין מד' ה"נ מיקל לענין נסר שיש בו ד' לענין זה שאם כל הסוכה מסוככת כהלכתה לא מיפסלה אם נתן עליה נסר רחב ד' אפילו באמצע מטעמא דפרישית ובהכי הוי א"ש טובא הא דקתני סיפא ומודה ר"י שאם נתן עליה נסר ולא נקיט נמי ומודה ר"מ אפילו ר"מ דמחמיר אפ"ה בנתן עליה נסר ד' מן הצד כשירה משא"כ לפי מה שפירשתי א"ש דהך סיפא מפרשינן לה כפשטא דאיירי אפילו באמצע ומש"ה נקיט שפיר ומודה ר"י דוקא כנ"ל. לולי שתוס' לא פירשו כך וכן נראה משיטת הפוסקים כר"י שסותמים דבריהם אלמא דס"ל כפי' תוספת ועדיין צ"ע:

ועוד נ"ל ליישב בד"א דהא דנקיט ומודה ר"מ טפי מדר"י והיינו לאידך גיסא דלמאי דמוקמינן לקמן דהאי בין נסר לנסר כמלא נסר היינו בסוכה של ח' אמות דע"י נסר ופסל נשארו שני פסלים באמצע דהו"ל שיעור סוכה ז' טפחים וא"כ יתכן לומר דלא שייך הך מלתא אליבא דר"י דהא ר"י ס"ל דסוכה דירת קבע בעינן ומש"ה בעינן סוכה של ד' אמות על ד"א וכדמשמע להדיא מברייתא דירושלמי דר"י מצריך סוכה של ד' על ד' ועיין מה שכתבתי בזה בריש מכילתין וא"כ לפ"ז לא מהני הנך שני פסלים באמצע למיהוי שיעור סוכה כנ"ל נכון ודו"ק:

בד"ה הופכן על צדיהן אליבא דרב כו' וקי"ל בפ' מי שהוציאוהו דר"מ ור"י הלכה כר"י כו' עכ"ל. ואע"ג דמסקינן התם בעירובין דלרב לית ליה הנך כללי מ"מ מייתי התוס' שפיר דבנסרים דשמעתין אין הלכה כרב כיון דאנן קיי"ל דר"מ ור"י הלכה כר"י וא"כ הנך אמוראי דמיירי בהופכן על צדיהן פליגי אדרב ומסתמא אית להו להנך אמוראי דר"מ ור"י הלכה כר"י ומה שיש לי לדקדק עוד על דברי תוספת שכתבו ר"מ ור"י הלכה כר"י ולקושטא דמילתא הלכה כר"מ בגזירותיו אפשר דסברת התוס' כדפרישית לעיל דשאני הכא דר' מאיר ור"י לאו אליבא דנפשייהו פליגי בגזירת תקרה אלא אליבא דב"ה כדמשמע לקמן בסוגיא דתקרה כמו שאבאר:

בא"ד ועוד לקמן בפ' לולב הגזול דקאמר ר"י סוכה אינה נוהגת אלא בד' מינים ופריך מהאי ברייתא דתניא כוותיה דשמואל כו' עד סוף הדיבור. ולכאורה היה נ"ל דהא דמייתי התם האי ברייתא היינו משום דכיון דלר"י סוכה אינה נוהגת אלא בד' מינים א"כ קשיא מהאי ברייתא דקתני דר"י מודה בנסרים שיש בהן ד' דפסול והיינו משום גזירת תקרה ומאי גזירת תקרה שייך הכא כיון שצריך לעשות דוקא מד' מינים ואין דרך תקרת הבית בכך ומשני התם שפיר מאי ארז הדס וכמו שאבאר במקומו שם בס"ד: